לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גינת ירק או עציץ? זאת השאלה !


פסיכולוגיה בגרוש של עקירה - המירה לסנט אוסטרלי

כינוי: 

בת: 39

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2006

The Wizard of Aussie


 

 

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. בהמשך, ראה כי טוב, אך לא מספיק טוב, והחליט ליצור את גן עדן רחוק רחוק ולמטה למטה מתחת כמו שנאמר: דירה בתחתונים.

והיו אלו ימים נהדרים בו הקנגרו קפץ והילדים עשו נעים במים, והתנינים חיו טוב, והליוויתנים שלטו, והכרישים לא היו רעבים (עדיין), ואפילו הצבים שחו להם בזרימה חופשית כמו שתואר בדברי ימי נימו.

 

"איש היה בארץ עוץ, והיה  האיש ההוא, תם וישר וירא אלוהים וסר מרע. ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות" במילה אחת, היה עשר בארץ עוץ, אבל, עדיין היה משעמם לאלוהים והחליט להתעלל בו ואולי גם קצת בכולם - בכל העולם.

 

ככה ההוא יושב לו שם למעלה בסבבה מעשן נרגילה ומשחק שח פרסי, תוך צ'יוז עצבני ברגליים, ונאנח. אוי אוי אוי...

 

הוא שם לב שכולם מתפללים וכל הזמן מתלוננים ומתלוננים ומתלוננים, ויהי ביום ההוא החליט לתת להם סיבה טובה להתלונן עליה:

ויחליט האדון לעשות מעשה וישלח את האדם הלבן בשחור ... ובלי לצטט הרבה כי אני בטוחה שגם זה כתוב איפה שהוא... או לפחות רשום משהו שדומה לזה... וגם אם לא כתוב, זו האמת לאמיתה ויתכן שהיא נסתרת.

 

עד עכשיו היו כולם עסוקים בלבנות מגדלים ולהגיע גבוה גבוה מבבל עד לשמים, ומעכשיו יהיו עסוקים כולם לרדת נמוך נמוך, כי אין הרבה לאן ללכת וזה הכיוון ההפוך. ככה זה בחיים צריך להגיע לאן שהוא ולפעמים אנחנו לא יודעים אם הכיוון הוא נכון, אבל דבקות במטרה היא דבר מצויין, ומקסימום אם מאבדים כיוון עיצה קטנה שקיבלנו מסרט הוליוודי שנוצר עוד לפני הכוכב שנפל (ואם עוד לא נפל אז יפול מתי שהוא כי זה סופו של כל בלון):

FOLLOW THE YELLOW BRICK ROAD

 

טוב אני לא ממש סגורה על הצבע אבל הקטע עם הלבנים פה מהותי. הגיע קוסם מהמדינה שאף אחד לא יכול להגיד שהיא לא קיימת כי זה כתוב (!), והחליט לפזר אותם על הרצפה במקום לגבוה. על זה אני חייבת לתת דעתי זה כמו לשים פס על כולם ולהגיד על הזין שלי מה קורה למעלה אני הולך לגלות מה קורה למטה. זה הבסיס של כל תולדות OZ.

העיסוק "בצלם אלוהי" הזה, לחפש מה קורה בתחתונים, זה מה שקורה פה בצד התחתון של העולם. פשוט למעלה זה סוג של כיוון לא רלוונטי. הכל סובב פה סביב OZ (=עוז).

 

אני לא יודעת איפה מסתובב הקוסם המיסטורי הזה, אבל אם אנחנו בצלמו, אז אני בטח כבר בגן עדן. גן העדן הזה הוא עוז. עוז הוא ממש כמו כל מקום רחוק אחר : כולם רוצים להגיע אליו.

אחרי שמגיעים, צריכים להחליט אם רוצים להישאר. נראה לי שהקוסם בנה דירה בתחתונים, אבל ברח ממנה מזמן.

נכתב על ידי , 15/10/2006 12:38  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מילה חדשה שלמדתי היום


Caucasian

 

 

נכתב על ידי , 14/10/2006 10:45  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כפרות גלותיות


אתמול, ערב יום כיפור ראשון גלותי שכזה, ישבתי אצל חברים בסלון כמה שעות אחרי תחילת הצום.

נשאלתי שאלה: "אז איך זה יום כיפור בארץ?"

 

??!?!?!?!!?!?!?!!!!!!!!?????????????????

השאלה הזו הכניסה אותי קצת לשוק, אולי בגלל שהיא הגיעה ממישהו שהוא לא רק דובר עיברית אלה שהוא היה בעיני ישראלי לכל דבר, ובמילים אחרות, צבר.

אמנם הבחור חי כאן, בשממה הגולתית האוסטרלית, כבר כמעט עשרים שנה, אך עד עכשיו התיחסתי לשממה הגלותית הזו, כאל גינת ירק ורק עכשיו פתאום אני מתחילה להבין שזה לא גינה ולא יער. רק עכשיו פתאום הבנתי שמבחינת שורשיות, אנחנו (הצברים) נאחזים כאן בחול כאילו היה סלע, ובשמש השורפת כאילו היתה אור.

 

התחלתי לחשוב...

חשוב היה לי לציין, שאני חילונית, זאת אומרת שאולי צמתי פעם או פעמיים בחיים, אבל רב הזמן, יום הכפרות היה בשבילי עוד אחד מימי החופש. אמנם, היתה אווירה מיוחדת כי נהגתי ללבוש לבן, וליסוע הרבה על סקטים/אופניים וכל דבר על גלגלים ובלי מנוע באמצע הכביש ובלי בקבוק מים לצידי, אבל הדברים הכי טובים שיכולתי לחשוב עליהם לגבי יום כיפור היתה מסעדת החומוס בצאת הצום, ה"יציאה" אחרי זה, ואולי הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו זה בערב הצום כשהולכים להסתובב ולפגוש הרבה חברים ומכרים שלא יצא לי ממש לראות במשך השנה האחרונה. כל הדברים האלו לא רלוונטים למקום ולזמן שאני נמצאת בו עכשיו.

 

כאן ועכשיו, אני נמצאת כמו בקיבוץ מהסוג שמעולם לא הכרתי.

אמנם יש מסביבי הרבה מאוד יהודים אבל אני לא ממש מכירה אותם. הם לעומת זאת, מכירים היטב אחד את השני, והם גם חושבים שהם "יודעים מי אני".

אני זוכרת את הבדיחות בארץ על העולות הפולניות, אלו שמדברות על "להיות בשקט כדי שהשכנים לא ידעו"

עכשיו הבדיחה הזו נכנסה לי קצת לקונטקסט קצת אחר.

בארץ, היתה עולה בי תמיד הרגשה של: לא מעניין אותי, ושכל אחד יעשה מה שטוב לו.

פה, עולה בי מעין הרגשה של רצון לשמור על אנונימיות. לא רוצה להוכיח את עצמי, אבל נמאס לי כבר שכולם חושבים שהם יודעים אותי.  למהגר ישראלי, אין הרגשה בין היהודים ובין הגויים, של אינדיווידואליות.

אולי הסיבה היא בעיית זהות.

 

אם נסתכל באופן כללי על הנוף:

האוטובוסים פועלים, החוף מלא, הקניונים פתוחים,אפילו השמש זורחת -  יום מיני ימים רבים.

 

יהדות כאן, היא סוג של רעיון שמנסים להגשים אותו כמו אידיאל שמת. ולמה שננסה להגשים אידיאל כזה? אולי בגלל האמת העגומה שהיהדות כאן היא לא עיניין של חיים ומוות, וגם לא עיניין של קדושה אמיתית, כמו שהיו מגדירים את זה כאן: " קדושה genuine " , לצערי, אני רואה את היהדות כאן כסמל סטטוס, שהצבר לעולם לא יצליח לצמוח לתוכו.

אני רואה ושומעת מסביבי הרבה הגדרות, מעין ניסיון להתבלט ולהיות מעל ומעבר לאחר.

למה שצבר ירצה לצמוח לתוך משהו אחר? אולי כי הוא רוצה להשתייך. כשאתה חלק ממשהו אתה רוצה להיות אינדיווידואל ואדם מקורי, כשאתה לא חלק משום דבר, כל מה שאתה רוצה זה למצוא את מקומך ולהשתייך.

לרב המהגרים זה ברור שהחיים לא ממש קלים, הבעיה הגדולה לדעתי היא עם הילדים של הישראלים שהם כאן כבר דור שני למהגרים והם עדיין לא שייכים לגמרי. בעינהם הם לא צברים כי לא נולדו בארץ, והם גם לא ממש יהודים מקומיים, הם מפתחים בעית זהות עם שורשים דקים.

 

יום הכיפורים כאן הוא יום מיוחד. ביום הזה גם אלו שלא מצליחים לצמוח גבוה מספיק לתוך היחוס היהודי המקומי, שהוא לצערי כלכלי בעיקר, מוצאים את עצמם מנסים לעמוד קרוב קרוב לקריאת השופר.

נכתב על ידי , 2/10/2006 07:16  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,862
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPETRO ZILLYA אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על PETRO ZILLYA ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ