לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לא נורא


כנסו ותהנו


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2019


משבר גיל ב30

 

לכאורה אני עוד לא בן 30. לכאורה אני עוד נהנה משלהי העשור השלישי בחיי וטרם פתחתי את העשור הרביעי.

לא הבנתי כשהייתי צעיר מה המשמעות של משבר גילאים. תמיד היה נראה לי כמו משהו טרחני ועוד סיבה להתלונן וכי החיים עוברים וזה חלק מהעניין ומי כבר לא הבין את זה מוקדם יותר.

והנה אני ניצב בפני המשבר. לא יודע ממה אני מפחד, מהמוות המתקרב בצעדי ענק? מהעובדה שכבר לא אהיה בן 16 יותר? מהקשיים של אדם מבוגר? מהחובות שאני חייב לשאת עלי החל מעוד מספר שנים?

 

האמת שזה הכל יחד. אני לא מעכל את הגיל שאליו הגעתי. אני עוד בטוח שאני בכלל בתחילת שנות העשרים, לא מעכל שאחרים רואים בי אדם מבוגר.

תמיד הייתי נוסטלגי, תמיד פחדתי שהזמן עובר ותמיד אהבתי להתרפק על העבר. אני כל כך אהבתי להתרפק על העבר עד שגם טראומות מהעבר נראות לי עדיפות מההווה המנומנם והעתיד המעורפל.

לא מרגיש שמיציתי מספיק את שנות נעורי, מרגיש כאילו אני רוצה עוד. רוצה לעשות דברים של בן 16 17

מרגיש אני רוצה להתגייס שוב פעם ולחוות הכל מחדש, רוצה את הכל חדש וזה כבר בלתי אפשרי.

אולי משבר גיל ה30 הוא בעצם התמצית של ההבנה שמה שהיה לא יהיה שוב, מה שעשיתי לפני עשור ויותר ומתועד היטב בבלוג הזה הוא נחלת העבר.

התמימות מתה (למרות שאני טוען שהיא מתה כבר לפני גיל ההתבגרות שלי) ועדיין אני כמהה לזה.

רואה סדרות ישנות וטרחניות רק כי משהו בתקופה הזאת היה שלם יותר עבורי, מתרפק על העבר ומתעקש למרות ההתמכרות הקשה שלי לטכנולוגיה לכתוב על ניירות, לראות טלוויזיה ששודרה בשלהי שנות ה90 ולהתגעגע למוזיקה שכבר אף אחד לא מכיר.

שנות ה90 היו טובות...מי היה מאמין שאומר את המשפט הזה באופן כזה נוסטלגי, מי היה מאמין שאדבר על שנים שרוב הסובבים אותי במקום העבודה שלי נולדו כבר אחרי שהסתיים

 

אני לא בן 30 זה שקר. אני עוד בן 21 מחפש את עצמי בחיים...אז זהו שלא

אני עייף יותר, ממוסד יותר, הפכתי לשמרן פתאום, לא נהנה ממטעמי החיים ומחפש את השקט והשלווה. תמיד הייתי כזה אבל פתאום זה נראה הרבה יותר קודר.

אני כבר לא עושה לילות לבנים וכבר לא מחפש אחרי הרפתקאות, אני עייף ממפגש עם חברים ופחות מחפש מפגשים אקראיים עם אנשים.

פחות מחפש להרחיב את מעגל החברים ומעדיף את אלו שמלווים אותי כבר עשור ויותר

 

ועדיין מתרגש שאני רואה סדרה שראיתי כשהייתי בן 6 או 7

אפשר בקלות יחסית ובלי תואר שני בפסיכולוגיה להבין את הכמיהה שלי לעבר, אפשר לפרשה כניסיון לחיות שוב את התקופה שבה אבא שלי היה בחיים ואני הייתי בחסותם של הורי ללא דאגות.

אפשר גם להבין שהתקופה של גיל ההתבגרות הייתה תקופה מאתגרת וקשה אך מלאה בהתנסויות מרגשות

אני ממש רוצה לחזור אחורה בזמן ולחוות שוב את הדברים אבל נבהל מעצם המחשבה שאצטרך לעבור את זה שוב

כאילו רוצה לחזור לכמה שעות לחוות ולחזור

רוצה להתלהב מיציאה למסיבה וחזרה ב5 בבוקר ואז יציאה לים, רוצה לצאת באוטובוס לתחנה המרכזית ולגלות את העולם ולפגוש חברים וחברות בקיץ בחופש הגדול...

 

תקופה ארוכה אני חושב על אלו שליוו אותי בימים הקשים של חורף 2004 וקיץ 2005.

אני אסיר תודה.

קשה להסביר תחושה שכזאת דרך הכתב, קשה לתאר עד כמה הילד בן 30 שאני היום מרחם על הילד בן 15 שהייתי אז, אבוד, מחפש את עצמו, לא יודע מימינו ומשמאלו, מפחד מהעולם ומצד שני נטול כל פחד.

מתאהב בקלות ומתאושש בקושי רב, מבלה לילות שלמים בצפייה בטלוויזיה והולך לעבודה בוקר למחרת...

אני מתגעגע לעבודה בדומינוס, יש שיגחכו ולא יבינו את המשמעות של עבודה עבור ילד עם ביטחון עצמי גבוה אך מעורער אבל העבודה הייתה לי לעוגן (כלכלי וחברתי).

אני מתגעגע לזולה ולחברים שלי אז, ללילות הארוכים בהם ישבנו ודיברנו שעות על גבי שעות, בלי אלכוהול בלי סיגריות רק אני אנחנו.

אין ביכולתי לתאר עבור אלו שליוו אותי עד כמה היו משמעותיים עבורי.

ואם אמות בטרם עת ארצה שידעו שבזכותם אני מי שאני היום, כל אלו ששמעו אותי, דיברו איתו, דאגו לי.

זכיתי בכולם.

 

היום אני בן 30 (טוב עוד לא בן 30 אבל מתקרב)

החיים הסתדרו, אין ערובה לכלום כבר למדתי בדרך הקשה. הכל יכול להתהפך בשניה. אבל אני חזק יותר, מי יודע, אולי יבוא היום ותהיה מכונת זמן שתאפשר לנו לצפות בעצמנו, אולי אחרי המוות מחכות הפתעות. 

הזיכרון שלי לטווח קצר נמוך, אני מבולגן ויש לי בעיות קשות של סדר וארגון. אבל הזיכרון שלי לטווח ארוך מרשים מאוד. לא אצטרך למות בשביל לראות את כל החיים שלי לאחור. 

 

כתבתי בליל של דברים, כנראה שרק אני אבין את עצמי שאקרא אותם עוד כמה שנים.

וכנראה שכמו כל דבר בחיים שאתה קורא אותו אחרי שנים אתה מבין כמה הדברים היו נכונים לשעתם וכמה הם מגוכחים בראי הזמן

 

לפעמים אני תוהה אם אני מתגעגע לדבר שלא קיים יותר, או לא היה קיים גם בעבר

אני עושה אידיאליזציה לעבר ורואה רק את הדברים הטובים או שמה רואה את הדברים הקשים קצת אחרת

אני שמח שאלו היו שנותי וגאה בהם ומקווה שביום מין הימים אוכל להסתכל על חיים שלמים בתחושת גאווה כפי שאני מסתכל היום

 

עד המשבר הבא שיתקוף אותי כנראה עוד יום או יומיים...

 

נכתב על ידי , 7/9/2019 23:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 29

ICQ: 191861284 




8,239
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל***yonatan*** אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ***yonatan*** ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ