לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


לדמיין את האושר

כינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2019

מאטה, מתכנסת ומתעגלת


בכל פעם שהתקשרתי לאמא לפני היומולדת היא הזכירה לי שוב ושוב שהיא לא רוצה מתנה, ושוב ושוב הבטחתי לה שלא נביא כלום. אני יודעת שאנחנו המתנות שלה, אז הכנתי לה אלבום קטן עם אוסף תמונות האולטרסאונד מהמתנה האמיתית שתגיע בדצמבר. 

ישבנו בבית קפה הומה ביפו, המשפחה הקטנה שלנו וההורים של הבחור שלי ונתנו לה את ה"לא מתנה". כבר בעמוד הראשון היא התחילה לבכות מברכת "מזל טוב סבתא" והתרגשה מתמונות הנכד לעתיד שמתבשל לו בתוכי.

 

- - -

 

אני רואה את ההריון הזה כהמשך טבעי לתהליכים שונים שעברתי בשנה-שנתיים האחרונות. האטה של קצב החיים, התכנסות פנימה וקשב עמוק לגוף. סינון של אירועים ואנשים, להגיד לא יותר בקלות. ניקיון של חפצים ופינוי מרחב בדירה. להצליח לראות באופן ברור את הדברים והאנשים שחשובים לי באמת ולהשקיע בהם כמו שאני אוהבת.

 

זו פעם ראשונה מזה עשור שהעלתי וחזרתי למשקל של התיכון. אני שמחה ומתרגשת לראות את הגוף המתעגל שלי. את הבטן העגולה והמתוקה שאפשר להרגיש דרכה את המתוק הקטן שלי. כיף לי להתעורר בבוקר, להניח ידיים על הבטן ולהרגיש אותו חי בתוכי. 

החזה גדל, הישבן והירכיים הוסיפו. הבחור שלי מתענג מהשינויים החדשים ואומר לי כמה הוא נמשך אליי. 

 

- - -

 

אבל לא הכל מושלם. הורידים ברגליים התבלטו, הנפיחות השתלטה והכריחה אותי לשים גרביים אלסטיות בקיץ הישראלי. הגוף נהיה כבד וכל עמידה ממושכת על הרגליים היא עינוי. דברים שהיו לי טבעיים כמו לעשות הליכות ארוכות היום דורשים ממני הרבה מאמץ. אני מאטה את הקצב. אני צריכה יותר עזרה, יותר תמיכה והרבה נוכחות של הבחור שלי לידי. הבחור שלי ממשיך בקצב החיים שלו, פסטיבלים, הופעות, מפגשים עם חברים לתוך הלילה. נוצר בינינו פער, אני מרגישה לבד בתהליך הזה. 

 

זה נגמר בהתקף בכי היסטרי שלא חוויתי מאז תקופת המבחנים באוניברסיטה. אני אומרת לו, אני לבד, אתה לא איתי בכלל. אני צריכה אותך, תהיה איתי. ואז אני בוכה שוב כי אני מפחדת שהקטן בתוכי מרגיש לא רצוי ויוותר עלינו. נראה שההתפרקות הזו מעירה אותו והוא מבין שמשהו פה משתנה. אבל הוא ממשיך לקבוע עוד ועוד תוכניות ומפגשים. יומיים בשבוע אני בכלל לא רואה אותו כי הוא חוזר הביתה בלילה אחרי שאני ישנה וקם לפניי. ביום השלישי הוא עייף מהיומיים הקודמים. ביום הרביעי אנחנו יוצאים לדייט. ביום החמישי הוא חוזר לפנות בוקר וישן שאר היום. 

 

ואז אני כבר לא יכולה יותר. אני מרגישה כל כך לבד מהשבוע הזה ומרגישה איך הזוגיות שלנו נזרקת לתהום עמוקה. אני מרירה, כועסת, לא מסוגלת להכיל אותו יותר. אני לא מחכה לך, אני אומרת לו. לא מחכה לך במיטה, לא מחכה לך בבית. זה שאתה מוצא אותי במיטה בלילה או בבית כשאתה חוזר, זה לא כי אני מחכה לך, זה רק בגלל שאנחנו חיים יחד בבית הזה. אני לא סומכת עלייך שתהיה איתי, כי אתה לא פה. אתה לא מבין שאני משתנה, החיים שלנו משתנים. לא רק אני פה, גם הקטן פה. ואפילו שאתה לא יכול להרים אותו על הידיים, אפשר להרגיש אותו בבירור עם יד על הבטן. אתה יכול להגיד עד מחר שאתה אוהב אותי ושתהיה איתנו, אבל המציאות והמילים רחוקות מאוד זו מזו. החיים שלנו לא ישתנו כשיהיה פה תינוק, הם משתנים עכשיו. אם אתה לא מצטרף אליי, אני ממשיכה לבד.

 

הוא בוכה ואני בוכה יחד איתו. לא מאמינה כמה אני יכולה להכאיב לאדם שאני אוהבת. לא מבינה איך אני יכולה להגביל חופש של אדם אחר. 

 

ואני מבינה שהדברים באמת משתנים

שבתור אדם שוחר חופש לעצמי ולאחרים, כנראה שאני ממש צריכה אותו עכשיו בתקופה הזו.

שנכנסנו לזה יחד, אני רוצה אותו איתי בתהליך הזה ובהמשך עם התינוק שלנו. זה כואב עוד יותר לאבד אותנו עכשיו.

 

אני חוזרת מותשת נפשית מסוף השבוע הזה.

בשבוע שלאחריו אנחנו לאט לאט מעכלים אותו.

 

- - -

 

אני והמילואימניק מופתעים מזה שנשארנו בקשר בתקופה הזו. גם איתו הדברים משתנים. אנחנו כבר לא נפגשים בנקודות אקראיות כי הנסיעות קשות לי, הוא בא לבקר אותי פה בבית. הפן החברי בקשר יותר דומיננטי. כשסיפרתי לו על הקשיים הוא בא לבקר, חיבק אותי הרבה ונתן לי הרבה אנרגיות בנוכחות שלו. בפעם שלאחריה סיפרתי לו יותר בפירוט על הקשיים עם הבחור שלי והוא אמר לי לשחרר, שהבחור שלי יצטרף אליי כשהקטן יגיע. המילים שלו עיצבנו אותי נורא וכבר לא היה לי חשק לראות אף אחד מהם.

 

- - -

 

נסעתי לסוף שבוע להורים להתנקות מהכל. הגעתי אליהם וקיבלתי הרבה חום ואהבה. ישנתי עם אמא. אכלתי אוכל טעים של אמא. ישבתי לדבר עם אחי. הלכתי לים בשעת ערביים. היה לי נעים נורא במים ובגלים העדינים. בשבת בצהריים הבחור שלי הגיע לארוחה אצל ההורים. בערב הלכנו לאכול גלידה ביפו, טיילנו בנוף לים, התנשקנו תחת הקשתות מהחתונה, צפינו בהופעה שהתנגנה ברקע. אנחנו מוצאים קצב משותף.

 

נכתב על ידי , 5/9/2019 19:58   בקטגוריות זוגיות, מילואימניק, משפחה, הריון  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאישה לויתן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אישה לויתן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ