לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיזוק באמונה

לכבוד כל האחים שלי בעם ישראל, שלום וברכה לכם... שמי שלומי ואני סטודנט לפסיכולוגיה שנה שניה ומאד אוהב לעזור לאחרים . מי שמעוניין בחיזוק באמונה ושיפור למידות טובות ע"י מאמרי חז"ל שקיבצתי בכל מיני נושאים... מוזמן ליצור איתי קשר... באהבה שלומי

כינוי:  שלומי (ירוק העיניים)

מין: זכר

ICQ: 343975543  





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2007

שומר פיו ולשונו


בס"ד

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (משלי כא-כג)

*************

מובא בספר משנה תורה להרמב"ם - בספר המדע - בהלכות דעות

הלכות דעות פרק ד' הלכה כ'

רוב החולאים הבאים על האדם, אינן אלא מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים.  הוא ששלמה אומר בחכמתו, "שומר פיו, ולשונו- שומר מצרות, נפשו" (משלי כא- כג) כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו אז הוא שומר מצרות לנפשו.

לכן צריך לשמור על הפה ולדעת מה להכניס בו ומה להוציא ממנו.

 

בפרשת מצורע כתוב:

"זאת תהיה תורת המצורע" זה הוא שכתוב (תהילים ל"ד) "מי האיש החפץ חיים".

מעשה ברוכל שהיה מחזר בעיירות והיה מכריז ואומר: מאן בעי סם חיי. מי רוצה לקנות תבלין של חיים. מצאו רבי ינאי שהיה בביתו וקרא לו דרך החלון ואמר לו: עלה לביתי, כי אני רוצה להשתמש באותו דבר שאתה מכריז עליו. אמר לו: תבלין זה אינו בשבילך ולא בשביל שכמותך, הפציר בו ר’ ינאי שיעלה ועלה. אמר לו: היכן תבלין החיים שאתה מוכר. הוציא הלה ספר תהילים מכיסו והראה לו בפרק (ל - ד) שאומר הכתוב: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". ר"ל מי שרוצה לקנות חיים, נצור מפיו מלדבר לשון הרע. אמר רבי ינאי: כל ימי חיי לא עמדתי על משמעת הפסוק הזה, עכשיו שאמר לי הרוכל הזה אני מבין הפסוק, וכן אמר שלמה המלך: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי). מי ששומר פיו ואינו מדבר לשון הרע, שומר נפשו מצרעת. זהו המעשה המובא במדרש.

 

וכן כתוב בפרשת מצורע:

זאת תהיה תורת המצורע (מצורע יד- ב).

מצורע נוטריקון מוציא רע וידוע הפסוק החיים והמוות ביד הלשון.

הכוח האצור בלשוננו גדול הרבה יותר מכל מה שנוכל לתאר לעצמנו. על האדם לדעת שתוצאותיו של דיבור אסור הן הרות אסון.

 

כדי להבין מדוע התורה מדגישה כל כך את כוח הדיבור, די להעיף מבט חטוף בהשפעתה של המילה על הסביבה. לדוגמא, אדם יכול להיכנס לחדר, לומר כמה מילים המביעות כעס, וכבר הצליח להרגיז את כל הנוכחים במקום וכתוצאה מכך יכול אח"כ להיגרם חורבן ממשפט אחד וכבר ראינו לא מזמן כמה מקרים שאדם הרגיז את חברו או עבור חניה או עבור 100 ₪ שהיו מונחים על הספסל וביקש הלאה לברר של מי הם ונדקר למוות ה' יצילנו.... ומשפחות רבות נהרסו בגלל משפטים בלתי שקולים של איש אל אשתו וכן להיפך. מילה שנאמרת שלא במקומה לא ניתן לקחתה בחזרה גם אם נבקש אלף סליחות.

גם כאשר אדם אומר משפט קשה על רעהו אע"פ שהתנצל וביקש את סליחתו בכל אופן הפצע נשאר פתוח ולא במהרה הוא מגליד.

 

כאשר אנו שולטים בכוח הדיבור בצורה הנכונה אנו שולטים גם בחיינו. הקב"ה נתן לנו הוראות מפורשות כיצד לשמור על לשוננו, עשה לנו מחסום עליון ותחתון בפה כדי שלא נתיר רסן לשוננו במהרה כי התוצאות הן חמורות, ואין פלא שכאשר האדם משחרר רסן לשונו הוא אינו יכול לראות את הנזק החמור העלול להיווצר ממשפט אחד.

 

הנה דוגמא נפלאה שהובאה בספר "אמרי שפר":

מעשה בשליח תלמיד חכם מצפון הארץ שהגיע לארגנטינה לשם גביית כספים לישיבה מסויימת.

בשבת עלה אותו תלמיד חכם לתיבה ודרש דברי אלוקים חיים, כשפיו מפיק מרגליות. הציבור שתה בצמא את דבריו הנלהבים, והתרשם מאוד מדברי תורתו.

בסעודה שלישית שוב דרש הרב והחליט כי כעת כבר הקרקע מוכשרת לעריכת מגבית ופנה לעשות כן... והנה הוא רואה שחלה תפנית דרסטית בציבור, ואותם אנשים שהיו מקודם רתוקים למוצא פיו, החלו לפתע להזעיף לו פנים ולשלוח לעברו מבטי בוז מוסתרים. הוא גם ראה שהמגבית נתקלת בקשיים.

הרב פנה אליהם ושאל בתמיהה "וכי מה קרה כעת ומדוע נשתנו פניכם אלי?"

קם הגבאי ושאל "האם כבוד הרב גם סופר סת"ם?"

הרב המופתע השיב "כן".

 

 

 

 

בס"ד

 

פני כולם חוורו. הנה אמת נכון הדבר...

הרב ביקש לשמוע במה העניין, ואז אמר הגבאי "אם כבוד הרב מבקש אספר לו זה עתה נודע לנו כי כבודו לוקח בעירו את ספרי התורה כביכול להגהה, ואחר כך מוכר אותם בגניבה, ובא לחוץ לארץ עד יעבור זעם ומעמיד פני חסיד... וכך מנהגך הרע תמיד..!"

הרב תפס את עצמו לבל יאבד עשתונותיו ושאל את הגבאי באיפוק מאיפה הוא יודע את זה.

הגבאי השיב שפלוני אמר את זה. שאלו את פלוני היושב שם והוא הכחיש והשיב שלא אמר שהרב גונב תמיד ספר תורה, אלא ש"הרב גנב פעם אחת ספר תורה".

"האם ראית אותי גונב ספר תורה?" ממשיך הרב ללחוץ.

"לא..." משפיל האיש את עיניו "אבל פלוני אמר שהוא ראה".

ניגשים לפלוני "אתה ראית את הרב בגניבת ספר או ספרי תורה?"

"לא" משיב האיש "אמרתי שהרב גנב ספר. לא אמרתי ספר תורה".

"ומנין אתה יודע שגנבתי ספר?" שואל הרב.

"אה", משיב האיש בנימה בטוחה ומצביע על איש למדן וחכם שהיה בקהל "הוא אמר כך בפירוש!"

החכם הלמדן משתומם "אני אמרתי שהרב גנב ספר?! אני בסך הכל שמעתי את הדרשה היפה של הרב וליקקתי את השפתיים כמו כולם, ואמרתי שדרשה כזאת יפה מסתבר שהרב לא חיבר לבד אלא גנב אותה מאיזה ספר..."

כך נראה פטפוט מיותר...

 

הפה הוא הכלי העיקרי שבו האדם מגשים את ייעודו ע"י לימוד תורה וקיום מצוות שונות הנעשות על ידו.

כל השומר את לשונו פיו הופך להיות כאחד מכלי השרת במקדש. כאשר הפה משמש להגשמת היעודים שנקבעו לו על ידי ה’ , הריהו מתעלה למעמד של כלי קודש.

ומנגד אותו כלי שרת, הפה, יכול להיטמא ובכך נפגמת יכולתו למלא את תפקידו.

המילים הן כחותם בחותמו של הקב"ה שבו הוא חותם את גזר דינו ביום הכיפורים. כך מעניקות המילים גושפנקא סופית למחשבותינו.

הגאון מווילנא זצ"ל כותב באחת מאיגרותיו, ששום מילה אינה הולכת לאיבוד והכל נרשם. מלאכי שמים נשלחים לכל אדם כדי לרשום כל מילה ומילה שהוא מוציא מפיו ולעולם אין הם נפרדים ממנו כמו שאומר הפסוק: "כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר" (קהלת י, ב).

עלינו אם כן לזכור כי לשון הרע הוא נשק המיוצר כולו אך ורק ממילים, ובכל זאת רואה בו התורה כוח הרסני מאין כמוהו.

 

ה"חפץ חיים" כותב, ששמירת הלשון משביחה את כוח תפילתנו, נותנת תוקף ללימוד התורה שלנו, מזכה אותנו בהשגחה אלוקית ומשפיעה עלינו את השפע הטוב שהקב"ה בחסדו הגדול מוכן להרעיף עלינו.

לפיכך הדיבור הוא כל כך חשוב ומשמעותי בחיינו ועליו אומר דוד המלך ע"ה "מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וגו’" (תהילים לד, יד) ולא רק זאת אלא האיש החפץ בחיים נצחיים חיי העוה"ב וגם אוהב ימים "לראות טוב", דהיינו שיראה כל ימיו טובים.

ולכן "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"!

 

 

באהבה

ש-ל-ו-מ-י

נכתב על ידי שלומי (ירוק העיניים) , 20/6/2007 00:45  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צניעות


בס"ד

מאמר על צניעות

======

כדי להבין מהי צניעות כל בחורה וכל אישה צריכה לדעת ולהתבונן במשהו אחר.מה בכלל מטרת באנו לעולם הזה, מה מחפשים כאן? ולשם מה נשלחנו לכאן? ומה תפקידנו כאן?

החפץ חיים מספר משל: היה גביר גדול , עשיר מאד שהיה לו מגרש והוא רצה לבנות עליו וילה מפוארת. הביא ארכיטקט ואדריכל לתכנן לו את הבית ואמר להם: תיראו יש לי הרבה בני משפחה והרבה ידידים ומכרים ואני עורך הרבה מסיבות ושמחות ולכן אני צריך סלון גדול מאד ומרווח מאד אבל אני מבקש שגם הכניסה והפרוזדור יהיו מרווחים מאד ומכובדים שנוכל לשים שם עציצים גדולים וספות וכורסאות כך שיהיה מכובד.

לאחר התיעצות ומדידת כל השטח אומרו לו הארכיטקט והאדריכל: תיראה בדקנו, מדדנו וראינו שאין שני הדברים יכולים להיות או סלון גדול או פרוזדור גדול! אם תעשה סלון גדול כדי שיוכלו לאכול ולשמוח ברווח זה יהיה על חשבון הפרוזדור ואם אתה רוצה פרוזדור גדול זה יהיה על חשבון הסלון ולא יהיה מקום מרווח לאכול ולשמוח, תחליט!

אבל אנחנו מיעצים לך שתעשה פרוזדור קטן כי הוא פחות חשוב והוא רק למעבר אל הסלון ואז מהפרוזדור יכנסו לסלון גדול ומרווח לאכול ולשמוח ברחבות גדולה! שאם תעשה פרוזדור גדול וסלון קטן האורחים יחשבו ויאמרו איזה טיפש אדם זה למה הוא עשה כזו כניסה ענקית ובסלון אין אפשרות ואין מקום לשבת!

חז"ל אומרים שהעולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא! לכן התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין! הבעל הבית של העולם אמר שהעולם הזה עם כל התענוגים שבו הוא פרוזדור גדול וזה לא הולך עם העולם הבא שגם הוא גדול. אבל אחד חייב להיות על חשבון השני! כמו שאי אפשר אש ומים בכלי אחד כך אי אפשר שניהם באדם אחד!

רבינו בחיי כותב (בספר חובות הלבבות): שאהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא זה דומה לאדם שיש לו שתי נשים ואם מחייך לאחת השניה מקנא וכועסת ואם מחייך לשניה הראשונה מקנה וכועסת!

וכמה שמחייכים לעולם הזה זה על חשבון העולם הבא!

וכך הוא מוסיף ואומר עוד: שאם אדם מבזבז את כוחותיו לעולם הזה לדוגמה עובד ומשקיע שיהיה לו בית מפואר ובגלל זה נכנס לחובות אז הראש שלו כבר לא במקום הלימוד תורה שלו כבר לא לימוד והתפילות שלו כבר לא תפילות כי הוא עסוק בגלגול חובותיו וכל כולו שקוע בחובותיו ואין ראשו ולבו פנוי לעבודת ה'!

אז צריך לדעת מהו העיקר ומהו הטפל! העולם הזה הוא מקום ההכנה לעולם הבא ששם העיקר!

כשיודעים מה העיקר אז כבר העולם הזה לא חשוב כי הוא מעבר.ואולי יותר מכך כמה שמכינים את עצמנו כאן כמה יותר נוכל ליהנות שם!

 

ולכן כשמדברים על הנקודה הכאובה של ימינו: החוסר צניעות, כל אחת שיודעת מהי חובתה בעולם- רק להרבות בקידוש ה' ולעבוד את הבורא יתברך – אז היא נזהרת בצניעותה שח"ו לא להכשיל אנשים, שלא יסתכלו עליה בני אדם. שהמסתכל בה או בידיה יורד לגהינום כמו שהגמרא אומרת במסכת ברכות בדף ס"א: "המרצה מעות לאישה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו, לא ינקה מדינה של גהינום!" והיא עונשה גדול כיון שגורמת שאחרים נכשלים בה! והרי זה כאילו היא תולה שלט על עצמה:" אני בת בתו של ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים" ובודאי שעונשה גדול עד מאד! וכל שכן אם היא לא מתלבשת בצניעות או בבגדים צמודים וצבעוניים מאד המושכים את העין!

וגם כשהיא לובשת מכנסיים (אפילו מכנסי נשים) שזה ניראה יותר צנוע לפעמים  אבל גם בזה כבר ספק גדול אם היא לא עוברת על הלאו של: "לא תלבש אישה כלי (מלבושי) גבר" ובודאי שבמהות יש בזה חוסר צניעות!

וכמה עונשה גדול אם היא רוקדת בשמחות עם בחורים ונוגעת בהם והבחורים נוגעים בה כמה שהיא מכשילה אותם ומרגילים עצמם לגילוי העריות שהיא אחת משלוש העבירות החמורות שבתורה שהם: עבודה זרה- שפיכות דמים - וגילוי עריות שנאמר עליהם: "יהרג ואל יעבור" שעדיף להרג ולא לעבור עליהן! ובטוח שהיא לא רק תרד לגהינום אלא שמעמיקים לה עד שאול תחתית! ה' ירחם...

וכמה אבותינו ואמותינו הקדושים נזהרו בצניעותם עד שנאמר על אברהם אבינו שלא ידע ביופי אישתו מרוב צניעותה.

וכמו המעשה שמובא בילקוט שמעוני תורה פרשת ויחי רמז קסא:

מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא אמר לפני הקב"ה רבש"ע רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך א"ל צדיק גמור הוא, אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו א"ל אין את יכול לו אעפ"כ א"ל לך, נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם עמד לפניו כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו, שוב בא ועמד לו על צד שמאלו הפך פניו לצד ימין היה מתהפך לו מכל צד. אמר מתירא אני שמא יתגבר עלי יצה"ר ויחטיאני מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו א"ל לך והבא לי אש ומסמר הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל א"ל לך לרפא את ר' מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו אמר לו מי אתה אמר לו אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך אמר לו הניחני מה שהיה היה, חזר לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר לי מתיא אמר לו לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כמה וכמה באשת חברו אין יצה"ר שולט בו.

 

אז כמה קדושה וטהרה היו לרבותינו הקדושים וכמה על הבחורות והנשים להיזהר בצניעותם מאד מאוד!

ומובא בזוהר הקדוש כמה ברכה ושפע ,אושר ועושר מביאה בת ישראל כשהיא שומרת על צניעותה , על קדושתה ועל טהרתה!

יהי רצון שלא ניכשל ולא ניכלם לעולם הבא, אכי"ר!

שלומי

 

נכתב על ידי שלומי (ירוק העיניים) , 20/6/2007 00:37  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





6,598
הבלוג משוייך לקטגוריות: דת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשלומי (ירוק העיניים) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שלומי (ירוק העיניים) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ