לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

הכל גם ככה רק חלום

כינוי:  רומיהו

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2008

מהההההתחלה


  • לחזור לעשות ספורט. ריצה ושיחה אני מניחה יהיו הדברים הכי נגישים מאחר ואין לי כח לארגן כדורסל עם חבר'ה, למרות שזה הרבה יותר נחמד. בכל אופן, התחושה שאחרי היא התחושה הכי טובה בעולם, גם אם אין באמת צורך בזה, זה פשוט מספק בצורה לא רגילה. האמת, הכי הייתי רוצה לחזור לטאקוונדו, מצחיק שחזר לי החשק. אבל אין זמן.
  • לחזור לקרוא, במקום הסעיף הבא. כשיש לי ספר על המיטה, או בתיק, שאני נוגעת פעם בכמה ימים שהופכים לשבועות שהופכים לחודשים, זה לא נקרא לקרוא.
  • להפסיק לראות סדרות במחשב (במיוחד אם את לא מורידה כאלה ששוות את זה, ישנן בנות זה לא משהו. לא מספיק לפחות. רק גורם לי לרצות שיהיה לי... ממ.. כן. דברים. וזה לא משהו. לעזאזל. אני מרשה רק תקומה, זה אמור לפחות להעניק איזה ערך נוסף.) ובכלל להרקב כמה שפחות מול המסך הזה אם אין צורך אמיתי בכך.

 

ואלוהים אדירים, שיפסיק להיות לי כל כך כבד ועייף, ואני אחזור להיות מרוצה מעצמי ולהעניק לעצמי כוחות מחודשים כל יום, כי יש על מה להודות, ויש מה לעשות, וזה לא שחסר לי משהו, העצבות הזו והאשמה הזו, כל כך מיותרים, עזבי אותך שטויות, את יכולה להרבה יותר מזה, יש פה אושר, יש פה בשביל מה לקום, יש לי חופש, אומנם לא הכל מושלם, ויכול להרגיש לבד, אבל יש לך למי לפנות. קיצר, תרמי את הראש מעל המים ותתחילי לשחות, אחרת סתם יהיו לך קמטים מעצבנים כאלה באצבעות.

נכתב על ידי רומיהו , 13/7/2008 21:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכל מסתכם בבדידות


מחפשת את האימייל ששלחתי לה בנוגע לזה, מקישה את הסיסמא ומחטטת באחת התקיות, "תכלס, בדידות זה נושא חשוב ומעניין ואליו מתנקזים כל הדברים בעולם בערך, לא שכולנו בודדים בסופו של דבר, אבל הכל קשור איכשהו למקום הזה, בו אתה מרגיש לבד ואיך אתה פותר את זה ולמה לפתור את זה בכלל." זה לא שכולנו בודדים בסופו של דבר, האומנם? פתאום מרגיש קצת נדוש להתעסק עם הנושא הזה. זה לא שלא נגעתי בו בעבר. מדלגים מרגע מספק אחד לשני, והמרווחים ביניהם, הם החורים שבחור ניקוז של התחושה הזו. ברגע שהרווחים הם גדולים, החורים גדולים והתחושה ממלא את ביוב הרגשות שלך. כשהמרווחים קטנים, החורים קטנים והתחושה מטפטפת, גורמת לדברים אולי קצת להיות עמומים, ככה מדי פעם. מחפשת, וקוראת. ריגוש, משהו חדש, אני צריכה פאקינג מגע. ומיד אחרי המחשבה הזו באה ההלקאה העצמית הבאה, כאילו לא נמאס לעולם לחזור למקום הזה. אני כביכול יותר מקבלת, יותר מבינה את עצמי ויודעת שזה אנושי וכל החרא הזה, שזה לא שאני איזה יצורה לא מהעולם הזה ומגיעה לי למות, אבל תראי, רק איך שאני מתבטאת גורם קצת לתהות, היי, מה קורה ביני לבין עצמי, לשם הכל מתנקז. המרחק ביני לבין עצמי והמרחק ביני לבין אחרים. האם יש קשר? כה דינמי העולם. המרחקים לעולם יגדלו ויקטנו. העניין הוא שזה לא בהכרח אומר שהקרבה היא טובה, אתה יכול להיות מאד מחובר לעצמך אבל לתעב את המודעות העצמית הזו ואת עצמך, מזכיר לי כל מיני ביטויים רוחניים כאלה, להיות מחובר לעצמך. בחיי. ואתה יכול להיות מאד קרוב אל אנשים אבל הקשר יהיה סתמי. בלי התפחות כלשהי מצד אף אחד. לא יודעת. בא לי ליצור

טוב, לא משנה, מרגיש לי שלא מצליח,

לילה

 

 

עריכה:

מחשבת לילה עצובה נוספת- בעצם  הכל יכול גם להסתכם באוננות; סיפוק ותחושת אשמה

נכתב על ידי רומיהו , 9/7/2008 00:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צורך בלתי מוסבר


את מבלבלת אותי את מבלבלת אותי את מבלבלת אותי את מבלבלת

 

 

צחוקים.

נכתב על ידי רומיהו , 6/7/2008 10:58  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרומיהו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רומיהו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ