לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2006    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

4/2006

הקרום של נעמה


 

 

הקרום של נעמה

 

רבים הם הסיפורים שנפתחים במילה 'רבים', אך רק מעטים מהם מתארים בלשון לא מצונזרת קרום בתולין של נערה מתבגרת. זה אחד מהם.

 

והמלך דויד זקן, בא בימים. ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.

איפשהו בתנ"ך.

 

את לא מבינה, את סתם ילדה קטנה. מה רוצים ממך? כולם קוראים בשמך. אל תהיי תמימה.

איפשהו ברשימת השירים שלך ב-mp3.

 

אני לא מבינה איך זה יכול להיות! אני מזדיינת ומזדיינת והקרום המזוין לא נקרע!

נעמה מוציאה קיטור (מהפה).

 

יש הגורסים שבית הספר היסודי על שם דניאל זילברשטות הינו מוסד חינוכי נפלא שמקנה לתלמידיו חוות גדילה מנטלית ברמה עולמית, בית טיפוח שיכלי, אם תרצו, אשר עולה על כל דומיו, שדה פדגוגי שבו מוחות צמאים באים בוקר בוקר בכדי לקטוף מידע והכנה לחיים.

איש מאותם גורסים אינו תלמיד בבית הספר על שם דניאל זילברשטות. הגריסה היחידה שעושים תלמידי זילברשטות היא בשיעור מלאכה. שם הם גורסים את שיעורי הבית בחשבון.

לנעמה אין משקפיים. היא משחקת בחצר בית הספר עם חברותיה, דנית, אלונה ונטלי.

תור נטלי כרגע. היא אוחזת במקל ומשפשפת. בנתיים לוחשת נעמה לדנית: "כבר קיבלת?"

"לא," עונה דנית בצער אל תוך אוזנה של חברתה, "עדיין לא."

"גם אני לא."

אלונה שעמדה מן הצד מבחינה בהתלחשות ואומרת בכעס: "לא יפה סודות בחברה!"

"זה לא סודות!" נחפזת דנית להגנה, "זה... המממ... סיכלונות."

"סיכלונות?" שואלת אלונה.

"כן, סיכלונות."

"מה זה סיכלונות? אין מילה כזאת."

"בטח שיש."

"כן?"

"כן."

"אז מה הפירוש שלה?"

כאן דנית עוצרת לחשוב ומכווצת את שפתותיה באופן שהיה מיני אם היה לה זין בין השפתיים. לבסוף מוצאת תשובה נאותה: "את יודעת מה זה סיכול?"

"בטח," עונה אלונה, "מה שיש בחדשות, סיכול ממוקד."

"נכון," אומרת דנית, "אז סיכלון זה כאילו... איך אני אסביר את זה? זה כאילו כמו סיכול וגם סיכון, אבל יותר מזה."

כאן נטלי, שסיימה עם המקל, מצטרפת לשיחה. "תורך, אלונה," היא אומרת ומושיטה לעברה את המקל המשומן.

אלונה כמו לא שומעת את נטלי פוצחת בדברי סתירה: "מה את מקשקשת? את סתם מבלבלת ת'מוח וממציאה מילים. אם אתן רוצות לרכל וללחוש סודות אז סבבה, רק שתדעו שאני לא אהיה יותר חברה שלכן, וזה מופנה גם אליך, נעמה."

"די לריב," מנסה נטלי, "תורך."

"אני מקשקשת ומבלבלת?" קוראת דנית בקול נעלב, "כדאי שתתחילי לדבר יפה למה אני אסכל אותך ממוקד."

"יאללה יאללה את לא מפחידה אותי," טוענת אלונה.

באותו רגע נשמע צלצול המבשר על קץ ההפסקה. ילד צנום רץ ליד הבנות וזועק "ישששש, שיעור התעמלות!!!" הוא מועד וראשו נחבט בקרקע הקשיחה.

נעמה פורצת בצחוק. "תראו את הילד הזה," קוראת ומצביעה ללא רחמים בגוף השרוע.

 

נכתב על ידי , 26/4/2006 18:02  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדי VD


שוב עברה תקופה שלא כתבתי. זה הפך להרגל מגונה. אם ישאלו אותי מה אני עושה בחיים אוכל להגיד שאני לא-כותב. אני עובד בלא-לכתוב. המשכורת על הפנים, אבל השעות נוחות.

דווקא אני קורא הרבה. אני טוחן עכשיו ספר של היינליין- "המפלצת מן הכוכבים". ביומיים האחרונים אני לא עוזב את הספר. כל זה משני סיבות-

  1. הספר טוב.
  2. אני לא רואה טלויזיה.

אני לא רואה טלויזיה מאז שקיבלתי את ה-DVD החדש. פשוט לא הצלחתי לחבר אותו כמו שצריך. אני יכול לראות או טלויזיה או DVD. לא את שניהם ביחד. אם אני ארצה עכשיו לראות טלויזיה אני אצטרך לחבר את החוט לממיר. אני אצטרך להתחיל להתעסק עם אבק ו'מאחורה' של מכשירי חשמל. אני לא אוהב 'מאחורה' של מכשירי חשמל. אף פעם לא אהבתי וגם כרגע אני לא אוהב. זה משהו שטכנאי צריך לעשות, ואני לא טכנאי. אני לא-כותב.

אז יומיים שאני רואה רק DVD. וקורא ספר. ולא-כותב.

ביומיים האלה שאני לא רואה בהם טלויזיה ממש השתניתי. מסתבר שהמבוגרים צודקים כשהם אומרים שצפייה מרובה בטלויזיה אינה בריאה.

מי יודע, אולי המבוגרים צודקים בעוד דברים?

אין שום דבר בטלויזיה שאני ממש רואה בקביעות. פעם היו כמה סדרות שלא הייתי מחמיץ אף פרק. סיינפלד למשל. ונשואים פלוס. וננס אדום.

יש היום כמה סדרות שאני אוהב לראות, אבל לא ברמה הסטרית כמו פעם. נגיד "המלך היל" ו"איש משפחה". רציתי לראות גם "אבודים" אבל יש יותר מדי פרסומות אז ויתרתי.

אני צמא.

 VOTE ME

נכתב על ידי , 25/4/2006 20:42  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחייאת


נתקלתם פעם באדם ששמו אורן או תומר והוא לא גבוה? אני לא.

לפחות אני לא זוכר.

מה שאני מנסה להגיד זה שכל מי שקוראים לו אורן הוא גבוה. וגם תומר.

בהנחה שההורים נותנים שם לבנם בגיל צעיר מאוד, איך לעזאזל הם יודעים שהצאצא יהיה גבוה כאורן?

 

עניין נוסף:

ראיתי את תוכנית הבוקר של ערוץ 2 עם אברי גלעד. יש שם בחור בשם עידן קוולר שמגיש פינה. אני מרגיש צורך עז להגיד שהוא פשוט אדיוט! אם זה היה תלוי בי הייתי מעיף אותי מיידית מהטלויזיה. בשניה הזאת הייתי שולח לו מכתב פיטורין בזו הלשון:

לכבוד עידן קוולר.

הנדון- עבודתך בטלויזיה.

 

הסתיימה! ביי ביי לך!

אתה אדיוט.

יש לך חוש הומור של אשה בת 90 שמתה כבר שנתיים.

אני מציע לך לחפש עבודה בראיית חשבון, או מכירת כריכים ברכבת.

עדיף מכירת כריכים ברכבת, כיוון שאני חס על רואי החשבון שיאלצו לסבול את נוכחותך בכנסים.

על החתום- זה שתלוי בו,

אבא קריר.

 

רציתי לבדוק בהסטוריה של הבלוג מתי הייתי בפעם האחרונה אצל רופא השיניים אבל אז נזכרתי שהקפצתי את ההודעה ההיא. אז לא משנה.

 

איזה חום, אה? התעוררתי מרוב חום. זה לא קרה לי מאז שיא הקיץ הקודם. ההמצאה האנושית המשובחת ביותר היא המזגן. חבל ששלי לא עובד!

תצביעו, בחייאת.

(עדיין אומרים 'בחייאת'? תתחילו להגיד, נחזיר את המילה לאופנה! מבטאים את זה ככה: ביח-יאת, ופירושה- בחייכם, עשו טובה, באמא'שכם)

תצביעו, באמא'שכם.

נכתב על ידי , 23/4/2006 08:29  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סנוקר ופיגוע באותו הפוסט


אני חושב שה-DVD שהזמנתי הגיע. היה פתק משליח שבא ב-9 בבוקר עם חבילה. זה חייב להיות DVD, אני לא יכול לחשוב על משהו אחר שמכניסים לחבילה ושולחים אלי הביתה.

בעצם אולי זה מעריץ מטורף ששלח לי חתול בשק? או נקניקיות

 

לא כתבתי הרבה זמן, אז הנה עדכון: הזמנתי DVD באינטרנט. זה עלה 318 ש"ח כולל משלוח

עד כאן העדכון.

 

כמה פרטים על עצמי:

אני לבן, עייף ואוהב סנוקר. יש לי חברה חצי שנה ואני אוהב אותה (היא צריכה לבוא אלי עוד מעט)

ברגע זה אני רואה סנוקר ביורוספרט. אליפות העולם משפילד, אנגליה. פעם היה מועדון סנוקר ליד הבית שלי שנקרא "שפילד" אבל הוא נסגר ברגע שמחבל מתאבד נכנס לשם והרים את המקום. חלקים מהבניין התמוטטו וכעת כל הבניין עומד ריק. (גם נרצחו שם איזה 20 איש).

אני זוכר שקניתי סיגריות בפיצוציה ליד הבית ושמעתי אמבולנס ואחריו עוד אמבולנס ומייד עוד כמה אמבולנסים. פה ושם גם משטרה, אבל הרוב אמבולנסים. המוכר בפיצוציה הציץ החוצה תוך שהוא אומר: "פאק! בטח פיגוע או משהו!"

הלכתי הביתה עם הסיגריות. אמא הסטרית קיבלה את פני- "קרה משהו!" זעקה והתקוצצה הנה והנה, מביטה מהחלון במטבח ומהחלון בסלון ואז שוב מהמטבח. "קרה משהו!" חזרה ואמרה.

ניסיתי להרגיע אותה. "כן," אמרתי, "קרה משהו. עכשיו תרגעי."

היא לא נרגעה. המשיכה במנטרה שלה "קרה משהו" ובטיולים בבית. היא הסטרית האשה הזאת, בעיקר במצבי לחץ. במלחמת המפרץ כאשר היתה אזעקה היא יצאה מהבית והתחילה לדפוק לשכנים על הדלת ולצעוק "יש אזעקה!"

פתחתי את הרדיו וחיכיתי לרגע שבו יגידו "אנו מדווחים על פיגוע"

הרגע הגיע לאחר מספר דקות. הגברתי את עוצמת הרדיו והחלשתי את עוצמת האמא. הסתבר לי שהפיגוע התרחש במועדון הסנוקר הקרוב לביתי, מרחק הליכה של 5 דקות. הייתי במקום הזה עשרות פעמים.

לסיכום: בא לי סנוקר. אבל לא עכשיו- חברה שלי צריכה לבוא עוד מעט.

תצביעו!

נכתב על ידי , 22/4/2006 19:30  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



DVD


אתמול תפסתי את אבא שלי לובש חולצת אינטר8ינג! אני לא חושב שיש צורך להוסיף יותר מזה.

נעבור אם כן לנושא אחר. יש לי חברה מדהימה! השבוע נחגוג חצי שנה ביחד. אני חושב שיש צורך להוסיף יותר מזה (מה מדהים בה; למה אני אופטימי ומאמין בהמשך הקיום שלי בהמשך השבוע שלי; מה הסיבה שעד כה בפוסט היו שני סימני קריאה; וכו'.)

אבל אני לא אוסיף יותר מזה.

 

אני רוצה לקנות מכשיר DVD. אשמח לקבל המלצות והמלצות-לא (למשל "אל תקנה של חברת XYZ כי קניתי והתקלקל לי אחרי יומיים.) התקציב שלי הוא בסביבות 300 שקל שזה בדיוק מה שהרווחתי באתר שאליו תגיעו אם תלחצו על הקישור הבא.



נכתב על ידי , 16/4/2006 09:58  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זהירות- ספויילר לסרט משנת 1980


אני חולה קצת. נראה לי שהתקררתי אתמול כאשר נסעתי באוטו רק עם חולצה. אל תשאלו.

 

אמש היתה לי שיחת טלפון מוזרה. הבחנתי שיש לי שתי שיחות שלא נענו ממישהו שלא דיברתי איתו בערך שנתיים. נכנסתי לתא הקולי והאזנתי להודעה שהוא השאיר: קול של בחורה (קצת מוכר, אבל לא זיהיתי) שמקשקש משהו ללא הרף. נשמע כאילו היא שתויה. ברקע היתה מוזיקה ודיבורים של אחרים; כנראה השיחה נעשתה מתוך פאב. ההודעה בתא הקולי נמשכה ונמשכה. לבסוף היא נסתיימה והקשבתי לחלק ממנה שוב. הצלחתי לזהות אפילו כמה מילים.

התקשרתי לבחור. הוא שאל מי זה ואמרתי לו שזה אבא קריר. תגובתו היתה: "אבא קריר? מה אתה עושה פה??" (כנראה גם הוא שתה כמה)

הסברתי לו שהוא התקשר אלי פעמיים לפני רבע שעה והשאיר הודעה. הוא אמר שהוא לא זוכר שהוא התקשר אלי. סיפר שהוא יושב בפאב בראשון עם מישהי שאני מכיר. הוא ציין את שמה, אבל אני לא אעשה כך בבלוג. ברגע הזה הוא מסר לאותה בחורה ש"זה אבא קריר!" ועל כך היא אמרה: "אבא קריר? מה הוא עושה פה?"

הוא הזמין אותי להצטרף אליהם לפאב. הודתי לו על ההזמנה אך סירבתי כיוון שהשעה מאוחרת (2 בלילה) והייתי פעיל כל היום. הוא אמר שהוא מקווה להיות פעיל הלילה. סיבה נוספת שמנעה את נסיעתי לאותו פאב בראשון היתה העובדה שאני לא מעוניין להיות זה שיהרוס לבחור החביב את הפעילות. ממש הרחתי אדי אלכוהול בטלפון; הפעילות מובטחת.

התוודתי בפניו שזו לא הפעם הראשונה שהוא מתקשר אלי ומשאיר הודעה בלי לשים לב. לפני כמה חודשים שמעתי בתא הקולי הודעה של כמה דקות. אמנם איכות הקול לא היתה מהטובות, אך אני כמעט בטוח לחלוטין שההועדה תיעדה זיון.

הוא אמר שאני, "אבא קריר" נמצא במקום הראשון ברשימה שלו בסלולרי, וכנראה זו הסיבה שהוא מחייג אלי מבלי לשים.

זה טוב להיות ראשון, על כך יעידו א.א.א. אינסטלציה ושות'.

נפרדתי ממנו לשלום ופניתי לצפות בסרט האימה "יום שישי ה-13". מסתבר שבאמת האמא של ג'ייסון היתה הרוצחת, ולא ג'ייסון עצמו.

תצביעו לי כי אני חמוד!

נכתב על ידי , 15/4/2006 02:33  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדים זה דרעק


"'חזק ואמץ' שלום, מדברת אורית"
"שלום, אני רוצה לשלוח את התינוק שלי לאימוץ"
"שם הילד?"
"אברהם"
"זה שם של אתיופים"
"כן, אנחנו ממוצא אתיופי"
"גיל הילד?"
"יומיים"
"סיבת השליחה לאימוץ?"
"יש לו תסמונת דאון"
"איך אתה משלם?"
"מה זאת אומרת?"
"צ'ק? מזומן? כרטיס אשראי?"
"לא ידעתי שצריך לשלם על זה"
"אדוני, כל דבר עולה כסף"
"כמה כסף?"
"5000 דולר"
"מה? למה כל כך הרבה?"
"אדוני, הילד שלך נמצא בקבוצת אימוץ לא קלה"
"סליחה?"
"ככה זה, יותר יקר לשלוח כושונים לאימוץ, ולשלך יש גם תסמונת דאון. לא תמצא מחיר יותר זול בסוכנויות אחרות"
"אנחנו עוד נראה"




"'אמץ עולל' שלום, מדברת עננית"
"שלום, אני רוצה לשלוח את התינוק שלי לאימוץ"
"שם הילד?"
"אבר.. הממ.. אבי"
"אברהם?"
"לא! אבי!"
"אוקיי.. גיל הילד?"
"יומיים"
"סיבת השליחה לאימוץ?"
"הממ.. יש לנו יותר מדי ילדים. מספיק לנו."
"דת?"
"יהודים"
"אוקי תעריף של דוסים.. זה יוצא 5000 דולר"
"מה? למה כל כך הרבה? אפילו לא אמרתי לך שיש לו תסמונת דאון.."
"10000 דולר"
"ושהוא אתיופי"
"ידעתי שזה היה 'אברהם'! 15000 דולר!"
"תאכלי בטטה"




"'ילדים זה לא שמחה' שלום, מדברת אופטלגינה"
"שלום, אני רוצה לעשות משלוח"
"שם הילד?"
"אבי"
"גיל הילד?"
"יומיים"
"סיבת השליחה לאימוץ?"
"שום סיבה"
"אדוני, בטוח שיש סיבה, אחרת לא היית שולח אותו לאימוץ... אולי הוא מכוער?"
"לא! הוא יפה מאוד. אמרו עליו שהוא דומה לדוגמן הזה, עומר ברנע!"
"כמה אצבעות יש לו?"
"20. במקומות הנכונים"
"אוקי, נשלח לך טפסים בפקס"
"רגע, כמה זה יעלה לי?"
"זה חינם אדוני, שירות של הממשלה"
"נהדר! גם ככה יש לי מספיק הוצאות בתור אתיופי אב לילד עם תסמונת דאון"
"20000 דולר, אדוני!"



נכתב על ידי , 9/4/2006 18:54  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פופקורן עתיק


אתמול ניגשה אלי אחותי ושאלה אם בא לי פופקורן. באותם רגעים בדיוק חשבתי על העובדה שאין כלום לאכול בבית. לכן אמרתי לה "כן! פופקורן!"
היא הוציאה מהארון קופסא, ואני בנתיים פסעתי לעבר החדר שלי, על מנת לעשן סיגריה. לפתע שמעתי אותה פורצת בצעקות. מייד זינקתי לעברה, כשם שמצפים מאח גדול וחסון כמוני, וגיליתי אותה נחרדת. על השולחן היתה קופסת הפופקורן פתוחה למחצה, ובתוכה אצו רצו מספר מקקים קטנים. הם נראו נרגשים לא פחות מאחותי, והתפרעו על פנים החבילה. הבחנתי בעשרות נקודות שחורות קטנות על הקרטון. כנראה זה היה גללים של ג'וקים. או ביצים של ג'וקים. תחשבו איזו חיה עלובה זאת כאשר לא מבחינים בין גללים שלה לביצים שלה. (או שפשוט הידיעות שלי במדעי הג'וקים - הן העלובות)
הרגעתי את אחותי בדרך שאותה אני מכיר. פרצתי בשירת שיר הנושא של הסרט "הדירה של ג'ו" - סרט שבו מתיידד גבר צעיר עם אלפי הג'וקים שחולקים איתו דירה.
אחותי צחקה. זה לא מנע ממנה לרוץ הרחק מהמטבח כדי לשטוף ידיים, אך עצרתי אותה בטענה שהג'וקים בנתיים מטפסים על השולחן, וכדאי לה לשטוף ידיים רק לאחר פינוי כל החרא הזה משולחן האוכל. כנראה שיש לי כישורים טובים בתור אבא, כי אכן אותה נערה מלאת גועל (איכס איכס) אכן פינתה את השולחן מחרקים.
לאחר התקרית עדיין חשקנו בפופקורן. חיפשתי חבילה נוספת, אך חיפושי כשלו. לפתע עלה זכרון עמום במוחי. נזכרתי שפעם, לפני שנים, לא היינו משתמשים בחבילות קנויות שמיועדות למיקרוגל בשביל פופקורן. לא. ממש כמו בני ההאמיש, היינו שופכים גרגירי תירס מתוך איזו שקית שתמיד היתה במקרר לתוך סיר, ומאזינים לפיצוצים.
פתחתי את המקרר ומצאתי מייד את אותה שקית.
לאחר שהסתכלתי על התאריך האחרון לשיווק שעל גב השקית, הבנתי שאכן מדובר באותה שקית. א ו ת ה שקית עצמה. היא היתה במקרר כל אותם שנים שבהם אכלנו פופקורן משוכלל.
אני נתקל בלא-מעט מוצרים שעבר להם התאריך. למעשה זה קורא כמעט על בסיס יומי. אבל התאריך שעל שקית הפופקורן שבר את כל השיאים.
ינואר 2001
זה היה התאריך. להזכירכם, אנחנו נמצאים באוגוסט 2005.
בלי לחשוב פעמיים, שפכתי את תכולת השקית לזבל. אבא שלי קלט בזבוז של אוכל בחיישנים שלו, ומייד הופיע במטבח, כועס עלי שאני זורק מזון. העלתי בפניו את העניין הפעוט שאותו אוכל כבר לא מומלץ למאכל מעל 4 שנים. הוא, מנגד, טען כי זה סה"כ גרגירי תירס, ואפשר לאכול אותם גם אחרי 10 שנים.
"אם התאריך היה 1987 גם היית אוכל?" שאלתי
"בטח," ענה בהחלטיות. מהיכרות שלי איתו אני יכול להעיד שהוא לא סתם אומר. הוא באמת יאכל את החרא הזה בלי הנד עפעף. הבנאדם עבר מלחמות. מה זה תירס בשבילו?
"ואם התאריך היה 1964?" הקשיתי עליו.
כעת הוא נראה שוקל בדעתו. לפני שענה הנחתתי מכה נוספת: "ואם התאריך היה ממלחמת העולם השניה? אם היית מוצא בבויידעם שקית עם תירס שעליה תלאי צהוב? אם היית הולך למוזאון ומוצא שם תירס מאובן?"
אבא שלי חייך ואמר: "ראית על זה עובש? זה לא מתקלקל במקרר"
"לא העזתי להסתכל על זה," אמרתי, "ישר לפח! מה זאת אומרת.... זה מינואר 2001, בנאדם! מרכז הסחר העולמי עמד איתן כאשר פג תוקפה של השקית הזאת"
"באמת אכלנו פופקורן באסון התאומים," אמר.
"כבר אז זה היה פג תוקפו!" קראתי והראתי ידע בהסטוריה, "התאומים נפלו בספטמבר 2001, והתירס נפל בינואר 2001"
הלכתי משם כמנצח. כעבור חצי דקה חזרתי ואמרתי: "צפיתם באירוע הטרור הגדול ביותר בעולם ואכלתם פופקורן??? תתביישו לכם!"
ואז אכלתי טוסט.
נכתב על ידי , 9/4/2006 18:54  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חתיכת פוסט דפקתי הבוקר


מה גורם לאדם להצטרף לחבורת תמהונים, לנסוע ברכב אשר מזהם את הסביבה במוזיקה חסידית רמת ווליום? לעצור בכל רמזור אדום ולצאת את הרכב בריקודים של מסיבת יער? להעיר את נועם?

אמנם אני מעדיף את חולי הנפש הסטלנים על חולי הנפש האחרים. אבל למה לעשות לי רעש למה?

כשאני אומר חולי נפש אחרים אני מתכוון לכאלה ש... נו, אתם יודעים בדיוק למי אני מתכוון.

[אני מתנצל על הלשון העילגת והכתיבה המנומנמת. אני פשוט מנומנם- העירו אותי נחמנים מאומנים מחוץ לחלוני]

 

מרוב דוסים, הכנסת הפכה כבר לבית כנסת.

 

אני חושב שאני ארדם שוב עוד כמה דקות.

דבר ראשון שאני אעשה כשאקום יהיה להכנס לאינטר8ינג ולבדוק כמה הצביעו לי. זו הסיבה שאני כותב עכשיו פוסט בכלל.

קר לי וחם לי. זה בגלל כל השמיכות.

אני עצלן:

יש לידי ספר מעניין והוא פשוט שוכב פה בלי מעש. כמוני. ("הזוכה המאושר" / קרל היאסן)

במרחק של כשני מטרים ממני יש פח זבל, אליו אני מכוון את הטישואים שאני מעיף. על הרצפה סביבו שוכנים טישואים מקומטים. כמו כן קופסאות סיגריות ריקות, קיבצוצים כסופים שמכילים בתוכם ניילון שקוף- אלה תפזורות משונות שאני מקפל בעצמי. מקורם בפתיחת סיגריות חדשה. כאשר אני מתחיל קופסה אני מסיר את הניילון העוטך אותה, שולף את נייר הכסף, מגולל את השקוף ומכניס לכסוף, מקפלל, (זה כמו מקפל רק טיפה שונה), ומשליך לכיוון הכללי של הפח. זכור לי שבעבר הייתי מכוון טוב יותר, ואם הייתי מחטיא מייד הייתי מעניש את עצמי- קם ומשלים את הפעולה. ברגע שהפסקתי עם ההענשה העצמית הפסיקה בן בעת השאיפה לקליעה מדוייקת. "על הזין שלי," אומר החלק המעשי בראשי, "יכנס, לא יכנס, מי נותן זלזול? מה שנקרא מזיז לי הביצה." [החלק המעשי לא מטיב לדבר עברית]

לפני כמה ימים רציתי להחליף את כלי המיטה שעליה אני רובץ רוב הזמן. לקחתי מהארון מה שנראה כמו השילוב המנצח: ציפית, ציפה, ציפונת (על משקל ציפה, ציפה גריפה וציפה גריפה ימפמפוני)- הכוונה לחרא ששמים על המזרון, החרא שעוטף את השמיכה, והחרא שמכיל בתוכו כרית.

מובן שהערימה שכנה על מיטתי זמן רב בטרם ניגשתי למלאכה. כאשר עשיתי כך לבסוף, גיליתי שאין בערימה סדין. יש רק שלוש ציפיות- מה שאמור לעטוף שמיכות. זה ביטל את הציפיות שלי. וגם הייתי עייף. לכן פרשתי אחת מהן על המיטה ונשכבתי עליה, גורס שאם אתייחס לזה כמו אל סדין זה יהיה סדין. מאז חלפו ימים רבים וכבר הורגלתי לחוש את הכפתורים של הציפית בתחת. את הקפלים הבלתי נמנעים אשר נותנים אותותיהם בעורי החשוף.

אנשים זזים הרבה במהלך השינה, זאת למדתי עקב מצב ההד שמתחיל את דרכו תחתיי ומסיים לא.

לפעמים אני מתעורר והמחשב מכובה. הפסקת חשמל! זה מה שהיה לנו פה. בזמן שישנתי גם החשמל ישן. אני מדליק את המחשב והוא מתחיל לעשות רעש ייחודי. אנסה להעביר את הרעש לטסקט- ווווררררררוווווומממזזזזז. משהו כזה.

האם זה כמו פיהוק של אדם השב להכרה המוכרת בקץ שנתו?

 

מה שבאמת מעניין אותי זה מה יקרה אם אריאל שרון יקום מתרדמתו הארוכה ויפתיע את רופאיו- הפלא ופלא- הוא כמו חדש. כאילו היה דוב ובסך הכל ישן שנת חורף. שום נזק מוחי או גופני. אריק כמו שהכרנו. מה יקרה עכשיו? הוא יהיה ראש ממשלה או שאולמרט לוקח? האם החבר'ה שעשו את הפולסא דנורא יאלצו להתפטר בבושת פנים ולפנות את מקומם לפסיכופטים מהדור הבא? האם יגישו את התפטרותם למועצת הרבנים האגרסיביים? האם יקחו פסק זמן פוליטי או שיצטרפו לאחת הממכוניות הנחמן מאומן, יפרצו בריקודי רמזורים ויעירו אותי מוקדם בבוקר, יגרמו לי לכתוב שטויות ללחוץ על "שמור"?

 

תצביעו, פסיכופטים קטנים!

נכתב על ידי , 9/4/2006 18:54  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קירפוד


ראיתי פעם ראיון עם מפיק פורנו גרמני, שנחשב לאחד מהבולטים בעולם. והוא אמר, שכל סרט אנאלי טוב מתחיל בחוקן טוב. בדיוק התקנתי תוכנה לשיתוף קבצים במחשב. אני לא רוצה לעשות פרסומת, אז אומר רק שבשם של התוכנה יש אות באנגלית, ושם של חיה שלא מסוגלת להתרבות. אז התחלתי להוריד כמו מטורף סרטים של חוקנים. אני לא יודע אם זה ככה אצל כל חולי הפורנו, אבל אצלי זה בא בתקופות. היתה תקופה של מציצות, שבה הורדתי תמונות (בתקופה ההיא סרטים היו נדירים) של בחורות עם זין בפה. בתמונות האהובות עלי הבחורה הביטה כלפי מעלה, זה מוסיף לגירוי - כך רואים את הנאמנות שלה, היא מסתכלת מלמטה על המאסטר. אחר כך הגיע עידן התחת. בעיקר תחת כושי חטוב. פה התחילו להיכנס כבר סרטונים של דקה, ואני גיליתי את עולם החדירה האנאלית. משם עברתי למאנסטר-קוק, כלומר איברי מין גבריים עצומים. קראתי להם מרחיבי-תחת. מה שהכי אהבתי, היה רגע החדירה הראשונית. כל פעם היה ז'אנר, שמדליק אותי, ואחרי תקופה מסויימת זה התחיל לשעמם ונמאס. אז עברתי לז'אנר אחר. יפניות מחרבנות - קוקסינלים - ילדות קטנות, שגבר אירופאי מזדקן מפתה אותן - תקופה מסויימת של גייז - ראיונות של בחורות, שרוצות לעבוד בתעשייה והפגישה הראשונה (והתקיעה הראשונה) מצולמת.
תור הזהב של החוקנים הגיע בתקופה טובה מבחינה טכנולוגית. הורדתי סרטים של שעה וחצי ב-40 דקות. סרטים של חוויות חוקן בלבד. כבר נגמר לי המקום בדיסק הקשיח ונאלצתי למחוק סרטים של קוקסינלים וגייז. חוקן היה הלהיט.
זה היה טבעי לגמרי, שבשלב מסויים אני ארצה לנסות לעשות חוקן בעצמי. אחרי כל אותן שעות, שביליתי מול רקטומים משפריצים, רציתי לטעום גם, לחוות את התענוג. התחלתי לחסוך שקל לשקל ולבסוף, כשהיה בארנקי סכום נחמד, הלכתי לקניות.
נכנסתי לחנות סקס בראשל"צ, שם מוכר ידידותי המליץ לי על ערכת חוקן ביתית במחיר שווה לכל נפש. חזרתי מהר הביתה עם הרכישה החדשה, מת כבר לנסות אותה. בשניה שנכנסתי, פתחתי במרץ את האריזה, כמו ילד נרגש בבוקר חג המולד. קראתי ברפרוף את ההוראות. הנחתי, שאחרי צפייה בעשרות שעות של חוקניאדה, אני יודע מספיק טוב מה מכניסים לאן. התפשטתי, נכנסתי לאמבטיה עם הצעצוע החדש ועם כוונה לשטוף את עצמי לא רק מבחוץ הפעם.
יצאתי משם אדם חדש. אני חושב, שירדתי איזה קילו אחרי כל החרא הזה. פשוט מדהים, מה שיוצא משם בפעם הראשונה. סידרתי לחוקן שלי מקום יפה באמבטיה. אם למברשת שיניים מגיעה פינה מיוחדת, הרי שאין מקום לקפח מכשירים נוספים.

בימים הבאים החדרתי לעצמי מנהג חדש - חוקן יומי. ובשעות הפנאי גלשתי לאתרים המוקדשים לחוקנים, וקבוצות דיון של חובבי שטיפת מעיים. שוב מצאתי את עצמי מתבעס מהעובדה, שאני לא מדבר גרמנית רהוטה.
באחד הערבים, בעודי גולש באתר של סבתא הולנדית, שהקדישה את שנות הזהב שלה לאיסוף חוקנים מכל העולם (לא רק איסוף, אלא גם תיעוד עצמי שלה משתמשת בכל דגם), נחשפתי לראשונה למה שנקרא בהגה המקצועית "קירפוד". מדובר בזן מיוחד של קרפדת-מחילות, שתופסת את מזונה על ידי ליקוק של דפנות המחילה שלה. הסבתא ההולנדית החביבה, מסתבר, היתה אחת היחידות בעולם שחשבה על הרעיון של שילוב בין חוקן להחדרת יצור חי. היא פיתחה מכשיר בעל תא אכסון של 25 ליטר, וצינור בעובי 8 ס"מ, אשר מתחבר למנוע קטן, שדוחס את תכולת הכלי באיטיות. לתוך המיכל ניתן להכניס כל חיית מים הקטנה מ-8 ס"מ, מלבד מספר זנים של נחשים העלולים לא לצאת, אלא להתחפר עמוק יותר. היה מקרה אחד בברזיל, שבנאדם מת בגלל סיבוכים של צלופח.
בכל מקרה, קשה לי לכתוב, כי יש פה קפיצות ואני עייף. אני כרגע נמצא על מטוס להולנד. הסבתא מחכה לי עם ה"מזמבר 2000" ועם חופן קרפדות, ונראה לי שאני אתפוס איזו תנומה טובה. נקווה, שלא יהיו יותר כיסי אוויר, כי זה לוחץ מדי. בטיסה חזרה אני אשתמש בפלאג האנאלי הקטן יותר.



נכתב על ידי , 3/4/2006 03:00  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האיש מנתניה


במסגרת עבודתי ככתב במגזין הסקס "חודרני" אני מוזמן פעמים רבות לאירועים בעלי אופי מיני זה או אחר. באותו ערב קייצי בתחילת אוגוסט ישבתי על הבר בוילה מהודרת במרכז הארץ. מולי עמד מגיש משקאות שלבש עניבת פרפר אדומה בלבד. גופו היה שרירי וחטוב, נטול שיערות כולל בבתי השחי. עובדה זו התגלתה לי כאשר הניף בקבוק אבסולוט באויר, וידיו עלו השמיימה. מלבדי לא היה איש על הבר. מסיבת הסקס עדיין לא החלה, אך עם זאת הבחנתי בחצי תריסר צעירים וצעירות בלבוש אדם וחווה יושבים על הספות ומשוחחים בניהם. הם, כמוני, היו נרגשים לבטח לקראת החוויה ולכן הגיעו מעט מוקדם.
הברמן הגיש לי בירה צוננת. אספתי את הכוס בידי ולגמתי ארוכות בעודי מביט בצעירים. אחד מהם תפס את עיני, הוא היה עלם יפה תואר, כבן 20 בלבד. גבוה ביותר, בעל בלורית עצומה. נראה היה כי לא רק בעיני בלט הוא, אלא גם בקרב שלושת הנערות שפיזזו שם. הן הקדישו את מלוא תשומת ליבן לאותו נער גבוה, והתעלמו משני חבריו אשר דיברו בניהם. הבנות עטו עליו, וקול צחוקן הגיע עד לאוזני.
הבחור לא התרשם יתר על המידה, כנראה רגיל היה להיות פופולרי בקרב בנות המין השני. הוא לגם מבקבוק בירה שהחזיק בידו בעוד אחת מהבנות הושיבה את גופה הערום על ברכיו והחלה לקפץ, מחקה תנועות של יחסי מין. מובן שלא הסרתי את עיני מהמחזה. הייתי בעצמי ערום לגמרי כמו כל שאר יושבי הבית, והצפייה בעלמות החן השובבות הללו החלה נותנת את אותותיה בזין שלי שהזדקף מעט.
לפתע הבחנתי בגבר בעל לבוש זהה לשלי אשר התיישב לצידי על הבר. ראשית בירך אותי לשלום בתנועת ראש ידידותית, מייד לאחר מכן הזמין ויסקי עם קרח ואז השיב את מבטו אלי ואמר "ערב יפה". כשהבחין בחיוכי הוסיף "כל הערבים יפים כאן בוילה". התוודתי בפניו שזוהי הפעם הראשונה שאני מבקר במקום.
"תראה את הצעירים", אמר בעודו מפנה את מבטו אל הסלון הענקי, מקום ישיבתם של הבחור הגבוה וחבריו, "פעם היו באים לפה רק מגיל 35 ומעלה, זה היה נורא". הוא חייך וחשף שיניים במצב רע. הערכתי אותו כאדם חסר השכלה אשר הכניס את רגלו אל עולם הזוהר עקב התעשרות פתאומית. אולי קיבל ירושה שמנה או שזכה בטוטו בסכום גבוה. "מאז שנותנים פה להכנס מגיל 18 אני מגיע כל ערב". הוא הושיט את ידו "נחום", אמר. הצגתי את עצמי ומייד לגמתי מהבירה שלי. הוא הצית סיגריה. מרחוק הבחנתי בנער הגבוה קם מהספה ומתחיל להתקדם לעברנו.
את הבחור ליוותה אותו נערה שישבה בחיקו קודם לכן. היא היתה רזה, בעלת חזה קטן וחמוד, פטמותיה היו זקורות וערוותה מגולחת למשעי. שפתי הפות שלה בלטו החוצה גם כשעמדה בפיסוק קל, ונראה היה שהיא מאוד מגורה. חברה בורך באיבר מין עצום אשר נתלה בין רגליו כנתח בשר איכותי במעדניה איטלקית. הוא סימן למוזג שיגיש לו שתי בירות מהחבית, והמתין לידנו. הנערה חיבקה אותו מאחורה בחיבה רבה. נחום שאחז בידיו את המשקה שלו, פנה אל הצעיר: "אתם הצעירים", אמר, "לא יכולים להתאפק".
"מה זאת אומרת?", שאל הבחור, קולו היה גברי וחזק. נחום לגם מעט ויסקי והסביר "עוד לא התחילה המסיבה וכבר זיינת אותה". הוא הטיל את ראשו לעבר הנערה שלא יכלה להסתיר את חיוכה הנבוך.
"מה זה עניינך אם זיינתי אותה ומתי זיינתי אותה?"
"לא צריך להתעצבן", הרגיע אותו נחום, "פשוט בדיוק חשבתי לעצמי שגם בצעירותי, בשיא אוני לא יכלתי לגמור יותר משלוש פעמים בערב, לא משנה כמה כוסית הבחורה". נחום שוב הטריד את הילדה המסכנה במבטו. הברמן שהאזין לשיחה הניח שתי כוסות בירה על הבר.
"אין לך מה לדאוג לי", אמר הבחור, "בלי להתרברב אני יכול להגיד בקלות ששלוש פעמים בערב אחד זה קטן עלי".
"אם כן", אמר נחום, מרוצה מעצמו - כאילו ידע מה יאמר הצעיר בדיוק, "כמה פעמים בערב אחד זה לא קטן עליך? כמה פעמים אתה יכול לגמור ברציפות?".
הצעיר הרים אחת מהכוסות ואמר "שוב, בלי להתרברב. אני מאמין שעשר פעמים".
נחום חשף את שיניו בעונג. הוא לגם שוב מהויסקי ואמר "מה דעתך לעשות איתי איזו התערבות קטנה?"
"בטח, למה לא"
"אתה אוהב להתערב?", שאל נחום.
"כן, כשאני יודע שאני אנצח".
נחום היה מרוצה מעצמו, "גם אני אוהב להתערב", אמר. "אז נעשה את זה?"
"בשמחה", אמר הצעיר הגבוה, "אני מוכן לשים 100 שקל".
נחום נאנח באכזבה.
"מה?", שאל הבחור.
"תמיד אותו סיפור", אמר נחום, "כשרוצים להתערב עם נער צעיר אי אפשר לעשות את זה מעניין באמת, על סכומים של גדולים".
הצעיר מעט נעלב. "אני יכול לשים ,200 אבל לא יותר. אין עלי יותר מ-200 שקל".
"תראה מה נעשה", אמר נחום. "אני, איך לומר זאת, איש מאוד עשיר ואני נהנה ממשחקים כאלה. בחניה של הוילה עומדת המרצדס החדשה שלי, מודל 2004. אני מוכן להתערב עליה. אם תגמור 10 פעמים רצוף תוכל לנהוג הביתה בסטייל".
"וואלה מתאים לי מרצדס חדשה", אמר הצעיר, "אבל אמרתי לך – יש לי רק 200 שקל".
"אל תמעיט בערכך", אמר נחום, "יש לך עוד משהו שווה ערך חוץ מה-200 שקל".
"מה?", שאל הצעיר.
נחום חייך והצביע על הזין של הבחור.
"בואנה יא משוגע", קרא הצעיר, "אין מצב שאתה כורת לי את הזין גם בשביל 100 מרצדסים".
"תירגע", אמר לו נחום, "אני לא מתכוון לגרום שום נזק לזין כזה יפה. הכוונה שלי היתה שאם תנצח בהתערבות תקבל מייד את המרצדס שלי, ואם תפסיד הזין שלך יהיה שלי ללילה אחד".
"אין מצב!", קרא הצעיר. הוא כבר פנה ללכת חזרה לסלון.
"חכה", אמר נחום. הצעיר נעצר. "איזה אוטו יש לך?"
"מאזדה של אבא שלי", אמר הצעיר, "אבל אתה לא תצליח לשכנע אותי, אני בחיים לא אגע בגבר".
"תראה", אמר נחום, "אמרת בעצמך שאתה מסוגל לגמור 10 פעמים רצוף בלי בעיה".
"אז?", אמר הצעיר. הוא הביט בגופו הערום של נחום וחלחלה עברה בפניו. "אתה בכלל לא נראה הומו", הוסיף.
"אני לא הומו", אמר נחום, "זה מה שאני מנסה להסביר לך. תראה, אני לא הגעתי לאן שהגעתי בלי לקחת סיכונים פה ושם. אם אתה רוצה להצליח בחיים ולא לנסוע על המאזדה של אבאל'ה, אתה חייב ללמוד לקחת סיכונים".
"טוב", אמר הצעיר, "בוא נחזור רגע על ההתערבות. זה עדיין לא אומר שאני מסכים. אני רק רוצה לדעת בדיוק על מה חשבת".
"כשיתחילו להגיע אנשים אנחנו נלך לאחד החדרים עם כמה בחורות שאתה תבחר, ונספור את הגמירות שלך. נקבע את השעה 6 בבוקר כיעד סופי. אם עד 6:00 תצליח לגמור 10 פעמים אתה תקבל את המרצדס שלי. אם לא אני אקבל אותך למחר בלילה".
הצעיר נראה שוקל בכובד ראש את ההצעה. כנראה המרצדס החדישה קסמה לו מאוד. יותר משהגעילה אותו המחשבה על להעביר את הלילה הבא בחברת נחום. מקץ מספר דקות נראה הצעיר מחוייך ונרגש, כאדם העומד לפני הרפתקאה גדולה. "בוא נעשה את זה!", קרא.
"רק עוד דבר אחד לפני שאנחנו מתחילים", אמר נחום כשעל פניו הבעה רצינית, "איך אוכל להיות משוכנע שתמלא את חלקך בהתערבות במקרה שתפסיד? הרי תוכל ללא שום בעיה להבריז מהפגישה שלנו מחר".
"אני מקיים את ההתחייבויות שלי תמיד", אמר הגבר הצעיר בתקיפות.
"אני בטוח שהינך אדם ישר", אמר נחום, "אך עם זאת עלינו להיות יסודיים ולא לתת לך אפשרות לברוח מההסכם".
"איך בדיוק נעשה את זה?", שאל הצעיר, "תקשור אותי אליך ל24 שעות?".
נחום חייך, נראה כי הרגיש הקלה מסויימת כשנוכח שהצעיר מדבר בבדיחות הדעת ולא מראה סימני ביטול. "אין צורך בכך", אמר, "אני אסתפק בלקשור אותך למיטה בחדר".
"אתה צוחק!", אמר הנער.
"אני רציני לגמרי", הטיח בו נחום, "זו הדרך היחידה להבטיח שלא תסתלק".
"יודע מה?", אמר הגבר הצעיר, "אני מוכן. בשביל מרצדס חדשה אני יכול להרשות לעצמי להיות קשור למיטה לכמה שעות". לפתע עלתה על פניו של הצעיר הבעה של חשש. "רגע", אמר, "אני רוצה לראות קודם את האוטו שלך".
"כמובן", אמר נחום, "לא ציפיתי אחרת. ברגע שנסכים על תנאי ההתערבות נוכל לצאת לחניון ולראות את היפהפיה שלי". מייד הוסיף: "או שלך לעתיד".
"אוקיי", אמר הנער, "אז סיכמנו: ניקח כמה בחורות לאחד החדרים, אתה תקשור אותי למיטה ואני אתחיל בביצועים שלי, ברגע שאני גומר בפעם העשירית אתה משחרר אותי ועושים העברת בעלות רכב נחמדה. אם יגיע שש בבוקר ועדיין לא אגמור 10 פעמים אני אשאר קשור רק שלא יהיו שם יותר בחורות".
בסיום המשפט עברה בנער חלחלה קלה. מעט ריחמתי עליו. קשה להכניס את עצמך למצבים כגון אלה, בהם אתה נתחייב לבצע דבר שרק המחשבה עליו מעוררת בך גועל.
נחום סיים את המשקה שלו בלגימה.
"נפלא", אמר, "כל מה שחסר לנו עתה כדי להפוך את ההתערבות למושלמת זה שופט". הוא פנה אלי.
"מה דעתך לשפוט בתחרות שלנו?".
אדם רגיל מן השורה לא היה מסכים בשום אופן לדבר שכזה. אך סביר להניח שאדם רגיל מן השורה לא היה נמצא בוילה הזאת לבוש בבגדי יום ההולדת שלו, או כותב במגזין 'חודרני'.
"זה יהיה לי לעונג", אמרתי. למען האמת שמחתי ליטול חלק מההתערבות הלא-שגרתית הזו, וחשבתי כבר על הסיפור שאני עומד לכתוב בהתבסס על החוויות שאספוג.
סיימתי את כוס הבירה שלי והנחתי אותה על הבר. הבחור הצעיר גמע את שלו במהירות והניח אותה לצד שלי. הנערה לגמה אף היא ארוכות, אך התקשתה לרוקן את כל הכוס. לבסוף הניחה אותה כאשר היא חצי מלאה והצטרפה אלינו. נחום הוביל את כל החבורה אל
החניה של הוילה, שם עמדו מספר מכוניות, והצביע על מרצדס שחורה יפהפיה. "זאת, השחורה", אמר, "מוצאת חן בעיניך?". הבחנתי בניצוץ שהיה בעיניו של הנער כאשר חייך ואמר "וואו, פצצה".
נחום טפח על שכמו, דבר שטיפה הקפיץ את הבחור בחוסר נוחות.
"אוקיי", אמר, "כדאי שנתפוס כבר חדר לפני לא ישאר".
תפסנו את החדר הכי טוב בוילה - כך לפחות טען נחום. היה זה חדר שינה ענקי עם מיטה אשר מסוגלת להכיל אולי עשרה אנשים. לצד המיטה היתה שידה גדולה עשוייה עץ אלון, עליה הונחו בקבוקי שמן שונים, מספר אריזות של קונדומים, וכמה אבזרי מין כגון
דילדואים, ויברטורים בגדלים שונים ואף פלאג אנאלי לא קטן.
בעוד נחום מתרווח על המיטה ומחמיא לנערה הצעירה על המראה שלה, פנה אלי הצעיר והזמין אותי להצטרף אליו לסיבוב בוילה כדי למצוא כמה בחורות. הוא הורה לנערה, שלא התלהבה מן העניין כל כך, לחכות כאן עם נחום. זה דווקא שמח על הרעיון וטפח קלות על
המיטה כרומז לאותה בחורה לשבת לידו.
התמונה שנגלתה לעיני כאשר יצאנו מהחדר היתה מדהימה. המוני אנשים ערומים מילאו את הוילה. הם היו על הבר, על הספות בסלון. חלקם רקדו, חלקם סתם שוחחו בניהם עם כוס יין. רובם היו צעירים, אני מעריך שהגיל הממוצע של אנשי הוילה לא עבר בהרבה
את ה-30. על השטיח בסלון היתה פעילות רבה. שני גברים ושלוש בחורות חגגו שם בהנאה גדולה. היתה פשוט אווירה כל כך מחרמנת והתחלתי לקבל זיקפה. לא הרגשתי מבוכה, אני מאמין שאם הייתי לבוש זה היה מביך אותי. גופי הערום נבלע בתוך המוני החרמנים ולא בלטתי.
ידידי הצעיר, לעומת זאת, בלט מאוד. הוא היה הגבר הכי מושך בוילה, ולא היינו צריכים להתאמץ יתר על המידה במציאת בחורות שיתלוו אלינו לחדר. הן באו בעצמן. אחת מהן - שמנמנה עם חזה עצום ותחת מפואר, כבת 25 מאוד מצאה חן בעיני. בזמן שחברתה - בלונדינית גבוהה וחטובה עד כאב - שוחחה עם הצעיר גדול-האיבר, השמנמנה שלי הבחינה בזין המגורה שלי ובלא שום אזהרה מוקדמת פשוט רכנה מטה והתחילה למצוץ לי. איבדתי קצת את תחושת הזמן והריכוז, והתמכרתי לרגע. כאשר התעשתתי מצאתי את הבחור הצעיר בחברת לא פחות מארבע בנות, רומז לי שהגיע הזמן לעלות שוב לחדר.
עלינו - אני מחובק עם השמנמונת שיודעת בהחלט איך לגרום הנאה לגבר, והצעיר מחובק עם שתי זוגות של עלמות חן שקיומן בלבד גורם הנאה לגבר.
בחדר מצאנו את נחום לבדו. "וואו", אמר בהתפעלות, "חמש יפהפיות! לא פחות".
"איפה דנה?", שאל הצעיר הגבוה.
"היא..." אמר נחום, "היא הלכה לרגע". הבנתי שאותה דנה לא התלהבה מגברים בגיל העמידה עם שיניים רקובות - עשירים ככל שיהיו.
נחום קם מהמיטה, פתח מגירה בשידה ושלף משם אזיקים מעוטרים בפרווה ורודה. "ימין או שמאל?", שאל.
הבחור הצעיר הושיט את ידו השמאלית ונחום נעל אותה והידק את הצד השני אל דופן המיטה. כעת הבחור לא יכול היה לברוח לשום מקום. הבנות נראו נלהבות מהמשחק הזה, ובדקות הבאות יהיה קשה להגיד שאחד הגברים בחדר סבל.
הזין של הבחור הצעיר היה פשוט מפלצת ענקית. הבנות ממש רבו אחת עם השניה על הזדמנות לרכב עליו. מנגד היה נחום, בעל זין די קטן ועקום. הוא נהנה מהשאריות - בחורות שנותרו ללא זין שווה.
היה לי תפקיד. לספור את הגמירות של הצעיר. אבל במסגרת היותי שופט הרשתי לעצמי להצטרף לחגיגה. בזמן שזיינתי בתחת את אחת הבלונדיניות שמעתי לפתע את נחום נאנח ארוכות. הצצתי עליו בלי להפסיק את תנועות הזיון החזקות שלי וראיתי שהוא יוצא מהבחורה שלו ומוריד את הקונדום המלא. זה הזכיר לי את תפקידי. בעוד נחום מדליק סיגריה והנערה המאוכזבת רוכנת אל השידה כדי לקחת ויברטור, העברתי את מבטי אל הצעיר. השמנמנות רכבה עליו בהתלהבות, וילדונת חמודה עם שיער שחור קצר וחזה מוצק ישבה על פניו והניעה את גופה. הגברתי את קצב הזיון שלי והייתי כל כך מגורה. למען האמת הופתעתי מעט שאני מחזיק כל כך הרבה זמן בתוך התחת הקטן של הבלונדה הזאת. ניסיתי להתרכז כדי לגמור. זה כבר התחיל להכאיב לי והייתי חייב כבר להשפריץ משהו. אך הגמירה סירבה להגיע.
כחצי שעה מאוחר יותר זיינתי את השמנמונת. הצעיר שכב על גבו כשהילדונת מתרחבת עם המפלצת בתוכה, ונערה נוספת שכבה על הבטן והעבירה את לשונה על הביצים שלו. בחיים לא הייתי מגורה ככה, אך עדיין לא הצלחתי לגמור. גם הספירה של ההתערבות היתה עדיין מאופסת. נחום, מאידך, כבר גמר פעם נוספת וכעת בכלל לא עמד לו. שאר הבנות שיחקו עם הצעצועים ועם עצמן. "נו", אמר נחום, "הייתי בטוח שדווקא תרצה לגמור מהר והרבה פעמים הערב". הצעיר הרים מעט את ראשו ואמר "אני מנסה, לא יודע מה קורה לי אבל אני לא מצליח לגמור". נחום הביט בשעונו ואמר "עכשיו כמעט 3:00, יש לך עוד קצת יותר משלוש שעות". הצעיר הקפיץ עם היד החופשיה שלו את הילדונת שרכבה עליו. "אני אצליח!" קרא, "אני אצליח!".
בשעות הבאות הצעיר ואני כבר עברנו על כל חור אפשרי בחדר, ועדיין איש מאיתנו לא גמר. הייתי כבר תשוש ומתוסכל. תן לי לגמור, התפללתי, תן לי לגמור פעם אחת בבקשה. הזין שלי עמד כמו טיל וכאב לי. כלום לא גרם לי לגמור. השמנמונת המסכנה ירדה לי אולי שעה רצוף ועדיין לא גמרתי. הבחור הצעיר היה הרבה יותר מתוסכל ממני. בנוסף לאי-יכולת לגמור הוא גם ידע שיפסיד בהתערבות.
כאשר שעונו של נחום צלצל ,6 עדיין הגמירות היחידות בחדר היו שייכות לבנות ולנחום. "השעה שש", אמר נחום משועשע, "והמרצדס שלי תמשיך להיות שלי". הצעיר כמעט בכה. נחום המשיך "מה דעתך שניפטר מהבחורות וגם מכבוד השופט ונלך לישון כפיות? יש לנו יום עמוס מחר".
נחום לחץ את ידי. "יופי של שיפוט", אמר.
"תודה"
נפרדתי גם מהצעיר האומלל ששכב שם בסיוט - קשור למיטה. יצאתי מהחדר ביחד עם הבנות. "אתה ממש תותח", אמרה לי השמנמונת, "לזיין ככה שעות בלי לגמור...".
"אני לא ככה תמיד", אמרתי, "באמת זה מוזר מה שקרה היום".
"בכל אופן", אמרה השמנמונת, "מה דעתך לשתות איתי קפה? או שבא לך בירה".
עיני נפערו. "את גאונה!", קראתי. כל אירועי היום מאז שנכנסתי לוילה עברו בראשי כמו סרט. ראיתי את עצמי לוגם בירה מכוס גבוהה, ראיתי את הצעיר הגבוה גומע בירה בעצמו. ואז ראיתי את חיוך השיניים הרקובות של נחום, הוא צחק צחוק מרושע, ובידו היתה כוסית ויסקי עם קרח.
נכתב על ידי , 2/4/2006 00:40  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דן המסכן מעולם לא זיין



מאז ומעולם היה דן בחור יסודי. בכל פרוייקט ששם עליו את ידיו תמיד היה משקיע המון אנרגיה כדי שהתוצאה תהיה מדויקת כמה שיותר. בתיכון הוציא רק מאיות, ולאחר שסיים את בחינת הבגרות האחרונה שלו קיבל דן טלפון ממנהל בית הספר אשר שיבח אותו על הישגיו.
בהיותו בחור הגיוני ומדויק, התקשה דן להבין את המין השני. במשך כל כיתה י"ב ניסה להתחיל עם בחורות רבות, אך תמיד נחל כישלון. עם סיום לימודיו, כאשר היו לרשותו שלושה חודשים שלמים עד הגיוס, החליט דן להקדיש את כל זמנו לפיצוח החידה הנקראת "אישה". הוא האמין שאם ישקיע את כל כוחו במציאת פתרון לאגוז קשה זה, יצליח לביית אחת מהיצורים המוזרים הללו, ואף לאבד את בתוליו לפני הגיוס.
את המחקר התחיל בספריה, בקריאת כל פיסת מידע שנכתבה אי פעם בנושא כיבוש נשים ומיניות האדם. לאחר מכן צפה במאות סרטי קולנוע רומנטיים, ובעשרות סרטי פורנו. אך כשניסה דן ליישם את מה שלמד הוא ספג דחייה אחרי דחייה. מובס נואש ומדוכא, החליט דן לגשת לחפש עצה אצל אביו.
באחד הערבים לאחר הארוחה התיישב דן ליד אביו ושפך בפניו את כל בעיותיו. משסיים לספר את סיפורו הכואב, הביט דן באביו, ששתק ובהה באוויר, כאדם שיש לו הרבה מה לומר, אך אינו יודע כיצד להתחיל. לאחר זמן שנראה כנצח שבר סופסוף האב את השתיקה המייגעת ואמר: "אני מניח שכעת הגיעה השעה לגלות לך את הסוד שאני שומר כבר כמעט 20 שנה. הכל התחיל כשהייתי נער בערך בגילך. גרתי בקיבוץ והיינו שם חברה פתוחה מאוד. כל החברים שלי קיימו יחסי מין עם הבנות ועם המתנדבות. כולם. אפילו הקטנים יותר. טוב, כולם פרט לאחד... מסיבה לא מובנת, בכל פעם שפניתי לבחורה היא נרתעה ממני כאילו הייתי מסריח נורא. אפילו כשארגנו החבר'ה אורגיה וכולם שכבו עם כולם, אף אחת מהבנות לא הסכימה אפילו לגעת בי. נכנסתי לדיכאון עמוק והתחלתי להסתגר בתוך עצמי. לא ידעתי איך לפתור את הבעיה משום שלא ידעתי מהי הבעיה בכלל. עכשיו, דן, אני עומד לספר לך משהו שקיוויתי לא לספר לאיש מעולם. אתה מבין, כל כך קיוויתי שהבעיה שלי לא תועבר אליך בתורשה. כל כך רציתי שהבן שלי לא יצטרך לעבור את כל מה שאני עברתי. לאחר אותה אורגיה שבה אף אחת לא נגעה בי התחלתי להתנתק מכולם. הייתי מטייל הרבה בשדות, מתייסר על היותי שונה. באחד מטיולי הארוכים עצרתי כדי לעשן ג'וינט ולפתע הבזיק במוחי רעיון גאוני. כל מה שאני צריך לעשות על מנת להשכיב בחורה זה לסמם אותה. בתקופה ההיא היו סמים בקיבוץ, אך אלו לא היו חזקים מספיק בשביל לבטל את הקללה שרבצה עלי. לכן הקדשתי את השבועות הבאים ברקיחת סמים חדשים, כל מיני תערובות של צמחים ותרופות. הרבה מאוד ניסויים לא השפיעו על הבחורות כפי שרציתי. אך לבסוף, לאחר עבודה מאומצת וקשה הכנתי מעין נוזל שקוף שנראה בדיוק כמו מים, וכאשר ניסיתי אותו על אחת הבנות בקיבוץ, אותה נערה הסכימה לשכב איתי (להפתעתי הרבה). לאחר ששכבנו לא הצלחתי להסתיר את אושרי ואמרתי לה שאני אוהב אותה. נרדמנו מחובקים. מה שהעיר אותי בבוקר שלמחרת היתה צרחה איומה של אותה נערה מסכנה. מסתבר שהשפעת הסם נגמרה, ואותה נערה התעוררה לגלות שהיא שוכבת עירומה ליד הדוחה המגעיל הזה. מייד לאחר שהיא ברחה בצעקות רקחתי כמות גדולה של סם הזיונים שלי, ובחודשים הבאים פשוט חגגתי כמו מטורף. לילה לילה, כל פעם עם מישהי אחרת. לעיתים גם עם שתי בחורות. זה היה כל כך פשוט, כל מה שהייתי צריך לעשות היה למזוג מנה של הסם הזה למשקה של הבחורה, והיא היתה שלי ללילה. לאחר שחגגתי וביליתי במשל חודשים רבים, החלטתי שהגיע הזמן להתמסד ולשאת אישה. בחרתי את אימא שלך מבין כל הזיונים הרבים שהיו לי, וכמה שזה כאב לי, ועדיין כואב לי, דן בני היקר והאהוב, נאצלתי, ואני עדיין נאלץ, לסמם את אימך ארבע פעמים ביום. כל יום ב-20 השנים האחרונות אני מכניס לה את הסם לשתייה ארבע פעמים. אני מקווה שתסלח לי".
דן מעולם לא ראה את אביו במצב כזה. תמיד האב היה חסון ובריא, אך כעת ישב כפוף וכמעט שפרץ בבכי. דן חיבק את אביו חיבוק אוהב, טפח על גבו ואמר: "נו אבא, בוא נפסיק לבכות כמו נקבות ותראה לי איפה אתה מחזיק את השיקוי שלך. אני חרמן רצח".



נכתב על ידי , 2/4/2006 00:40  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עיוורי


"יורדת עוד שתי דקות" בתחת שלי. הרי תמיד זה אותו סיפור. שתי דקות אצלה יכולות להיות 40 דקות לשאר האנושות. מאז שאנחנו חברים, לא היה אירוע אחד, שלא הגענו אליו באיחור. אנחנו קובעים לשמונה וחצי, אני מגיע בתשע, ועד שהיא יורדת כבר תשע וחצי. מה לכל השדים והרוחות היא עושה שם? מייצרת לבד את הדאודורנט? עושה קורס באיפור? תופרת שמלה? שנה! שנה, שאני מתייבש פה עד שהיא יורדת. אני משתגע. כבר לא יכולתי יותר. ברדיו היו שירים מעצבנים, והתחלתי להרגיש לא נוח באוטו. מה גם שידעתי, שעברו רק 10 דקות מאז שאמרתי לה שאני למטה ושתרד, כלומר יש לי עוד איזה 20 דקות לחכות. אז יצאתי מהרכב ועשיתי טיול קטן מתחת לבניין שלה. לפחות אני לא אצטרך להיות תקוע בקופסת מתכת כל הזמן הזה. הגעתי אל מאחורי הבניין, מביט למטה כדי לא לדרוך על איזה שקית זבל. הנעליים החדשות שלי לא התאימו לרצפה המגעילה. היה שם ריח מסריח, אז חזרתי אל קדמת הבנין, ליד האינטרקום. הדלקתי סיגריה (זו השניה, מאז שאמרתי לה לרדת), והצצתי על הדואר, שבלט מהתיבות של כמה מהשכנים. לפתע שמעתי רחש חלוש מכיוון הגינה. זה היה "מיאו" שקט, שבקושי קלטו אוזני. פסעתי באיטיות אל הגינה הקטנה ושמעתי שוב את המיאו החרישי, ממש מאחורי הגדר הקטנה. הצצתי פנימה ושם נגלה לעיני מחזה, שגורם כמעט לכל אדם לחייך ברגש. חבורה של חתלתולים קטנטנים התכרבלו שם, כאלה מתוקים. שכבה שם אמא מנומנמת, לכן השתדלתי לא להתקרב מדי. הבטתי בגורים מרחוק. הם התמתחו ועלו אחד על השני בערבובייה חמודה. אחד מהם משך את עיני, ואת רחמי. גופו הפצפון היה חבול ופצוע, וכאשר פניו נגלו לעיני- עברה בי לרגע חלחלה. כנראה מישהו חבט בו או בעט בו, והמסכן איבד את אחת מעיניו. בגלל מצבו הקשה הוא הפך מיידית לחתול החביב עלי מכולם. עקבתי אחריו, איך הוא מסתדר בחברה, האם האחרים מתנהגים אליו לא יפה, אולי אימו לא אוהבת אותו חלילה. למזלי (ולמזלו) לא הבחנתי בהתנהגות שונה, שהופנתה כלפיו. הוא קיבל יחס חתולי שווה מחבריו. אך לא ממני. מבחינתי הוא היה הכי חשוב, והכי אהבתי אותו. קראתי לו "עיוורי". בינתיים היא ירדה. סימנתי לה לבוא בשקט ולראות משהו מגניב. כשהיא הבחינה בערימת החתלתולים, ליבה נמס, והיא החלה לפלוט מילים כמו "חמודיםםםםםםם, איזה מתוקיםםםםםםםםם". אין כמו כמה גורים קטנים כדי להוציא את האושר מכל אחד. "תכירי את עיוורי", אמרתי לה. כשהיא קלטה אותו, יצא לה איזה "אוי מסכן", ומבטה הפך ממאושר לעצוב ברגע אחד. "נכון, שעיוורי הכי חמוד מכולם? תראי איזה גיבור הוא, מסתדר יפה". "כן!", אמרה, "הוא הכי חמוד מכולם!". "נכון, שאנחנו אוהבים רק את עיוורי?", חיבקתי אותה, שכחתי לגמרי, שאני אמור לכעוס עליה, כי לקח לה שעה לרדת. "לא", אמרה, "אנחנו אוהבים את כל החמודים האלה".
"אבל את עיוורי הכי הרבה?"
"כן", אמרה בקול מתוק, "את עיוורי אנחנו אוהבים הכייייי הרבההההה".
למסיבה הגענו באיחור של שעה בערך. לפעמים היא היתה פשוט משגעת אותי עם היכולת שלה להתעכב שעות בבית, כשאנחנו ממהרים. אבל מאז המפגש הראשון עם עיוורי, היה לי כעת מה לעשות בזמן ההמתנה מתחת לבניין שלה. תמיד מצאתי את עיוורי איפשהו ליד הבנין. לפעמים הוא טייל באזור פחי הזבל, לפעמים בגינה- איפה שמצאתי אותו בהתחלה, ולפעמים ממש בקדמת הבנין ליד הדלת, כאילו הוא מחכה לי. כל פעם שראיתי אותו שוב, הוא היה גדול יותר. הפצע על גבו החלים כמעט לגמרי, אך פניו היו מפחידות ומעציבות כתמיד. אני חושב שהוא זיהה אותי, כי כשהייתי עומד שם- הוא לא היה בורח. לפעמים אפילו התקרב אלי (קצת בחשש), ויילל משהו. הייתי גאה בו על כושר ההישרדות. כשפעם אחת לא מצאתי אותו, התחלתי לדאוג שמא קרה לו משהו. בכל זאת קשים הם חיי החתול ברחוב. אך בהמתנה הבאה הוא כן הופיע ושימח את ליבי. הוא בטח עשה טיול ארוך לבנין שליד. הרפתקן קטן שלי.
אחרי מספר חודשים נפרדנו, אבל נשארנו ידידים. יום אחד קיבלתי ממנה טלפון נרגש. "זוכר את עיוורי?".
"בטח, שאני זוכר", אמרתי, "מה שלום החמוד הקטן שלי?". שמעתי אותה מחייכת מעברו השני של הקו, "אתמול ירדתי עם הזבל", סיפרה, "וראיתי את עיוורי עם גורים".
"עיוורי הפך לאבא???", קראתי בהתרגשות.
"לא אבא", אמרה, "עיוורי היא נקבה! היא המליטה את הגורים ומניקה אותם!".

נכתב על ידי , 2/4/2006 00:16  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מתחתן!


אני לא מרבה לדבר על חברה שלי בבלוג, כך שלבטח אינכם מודעים לאהבה העצומה שיש בנינו. אמנם אנחנו ביחד רק חצי שנה, אבל ברור לי שזה הדבר האמיתי. אתמול בלילה, לאחר בילוי נהדר, ירדתי על ברכי (ממש כמו בטלויזיה) והצגתי בפניה טבעת אירוסין. היא כמעט התעלפה. כששבה להכרה מלאה חיבקה אותי עד שחשתי כאילו עיני עומדות לקפוץ החוצה מחוריהן. "אני אוהבת אותך כל כך!" צרחה באוזני, והחלה להמטיר עלי נשיקות. הנחתי באותו רגע שתשובתה להצעתי היא חיובית.

החלטנו לעשות את הטקס בחודש ספטמבר. זה מין חודש כזה.

אני מניח לה לבחור את הכל בנוגע לחתונה. אני פשוט גבר, ולגברים לא אכפת מה יהיה הצבע של הפרחים בקבלת הפנים או הפונט בהזמנה.

למרות שאני היוזם של הפרוייקט, עדיין קשה לי לקלוט לגמרי מה עשיתי. אני עומד לבלות את שארית חיי עם האשה הזאת. זה פשוט לא נתפס.

למרות הקלישאה, אני אגיד את זה: אין מאושר ממני בעולם כולו! הבוקר שמעתי ציוץ ציפורים ולא רציתי לירות בהם; הם נעמו לאוזני.

בכל מקרה, יש לי עכשיו רשימת מוזמנים למלא, אז ברשותכם אני אגש לעבודה.

=)

[סתם, אחד באפריל!]

נכתב על ידי , 1/4/2006 23:31  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





159,325
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבא קריר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבא קריר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ