לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מיומנה של האם העובדת


מה עושים כשאת אמא טריה, הנשואה לרופא שבקושי נמצא בבית, גרה בניו-יורק רחוק מהמשפחה והחברים ועובדת כעורכת דין במשרד שלא מפסיק להציק לך גם בחופשת הלידה? מה עושים? כותבים על זה... תהנו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2005

גדלים!


השבוע, לפני שנה, סבי האהוב עבר אירוע לב, שגרר אחריו ניתוח מעקפים משולש שגרר אחריו שבץ מוחי שגרר אחריו אשפוז ממושך בבית החולים.

סבא שלי הוא אדם משכמו ומעלה. מאז ומתמיד היה דמות נערצת בבית, הן על ידי הורי ואמי במיוחד והן על ידי כל נכדיו, כשלושים במספר.

האירוע המוחי הותיר אותו ללא יכולת ללכת, לאכול לבד או לתקשר. כל מה שיוצא מפיו הן מלים בנות הברה אחת (אה, בה, מה וכיו"ב). יחד עם זאת, רוחו נותרה ללא דופי. כאשר מגיעים לבקרו, מיד נפרש חיוכו האדיר על פניו הטובות. אף על פי שאינו יכול לתקשר, לא נותר הוא מתוסכל או מריר. תמיד יקבל את מבקריו בחיוך ובהנפת ראש מחממת.

לפני שנתיים החלנו, אמי ואני, לכתוב ספר על חייו. המטרה הייתה למסור לו את הספר באירוע גרנדיוזי לכשיגיע לגיל שמונים. התקדמנו יפה מאד ושמרנו את העניין בסוד. אמי שמשה כשליח וחקרה את הוריה על חייהם בטוניס, על המנהגים, המאכלים ואורחות החיים. אך בינתיים אירעה הטרגדיה הרפואית הזו ואמי איבדה כל יכולת לחשוב, לדמיין את אביה במצבו הקודם. שלא לדבר על לכתוב על כך. דבר הספר פורסם ברבים כאשר היה סבי מאושפז בטיפול נמרץ, ואמי, ברגע חולשה ואובדן תקווה סיפרה לאחיה ואחיותיה את אשר תכננו.

בינתיים עברה לה שנה. אמי כבר השלימה עם העובדה כי אביה לא ישוב להיות כשהיה.

השבוע, בשיחתינו השבועית הארוכה, שאלתי אותה האם היא מוכנה נפשית להמשיך ולכתוב. להפתעתי, היא אמרה שכן. אני מחכה עכשיו למוזה, שתשוב אלי, כדי שגם אני, אוכל להמשיך ולתעד את חייו של האיש הדגול הזה.

סבא! אנחנו אוהבים אותך.

 

 

ובעניינים אחרים,

ביום שבת הקרוב יחול יום הולדתי העשרים ותשיעי. בעוד שנה, כבר אהיה בגיל הזה, המפחיד – ש-ל-ו-ש-י-ם....

לפעמים אני מרגישה בת שבעים, סוחבת על גבי את תלאות העולם כולו ולפעמים כמו בת 10, שזקוקה לחיזוקים כל הזמן מן הסובבים. בכל שנה שחולפת, אני לומדת דברים חדשים. השנה, למדתי את מגבלותי יותר מבכל שנה אחרת. ההפיכה לאם שינתה אותי מבחינות רבות. חיזקה אמונות שהיו קיימות אצלי ממילא, החלישה אחרות והציגה התנהגויות חדשות. ג' ואני גדלנו כבני זוג והתחזקנו פי כמה כמשפחה.

אף על פי שהחודשים הראשונים להולדתה היו קשים מנשוא, בייחוד לאור העובדה שהורי לא היו לצדי והתמודדתי לבד עם קשיי ההורות, בראיה לאחור, מאז שנולדה, עברו עלי ועלינו כמשפחה מן הרגעים המאושרים ביותר בחיי.

שנת 28, בהחלט שנה מוצלחת ביותר. כן ירבו.

נכתב על ידי , 25/10/2005 18:25   בקטגוריות ככה סתם  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 37

MSN: 




2,040
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , החיים מעבר לים , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמאעובדת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמאעובדת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ