לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ריק & רול

מסע בדמיון, כי שם הכי טוב...

כינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2016

16


המון זמן לא הייתי פה (אולי הכי הרבה שלי אי פעם, יש מצב?). זה לא שלא היה לי מה לכתוב, אפילו להיפך. העומס אבל הכריע אותי. לא זוכר מתי הייתי בתקופה כזו לחוצה ועמוסה, שלמתבונן מהצד ייתכן ותיראה כאילו שאני מעמיד את עצמי במסכת של התעללויות. עכשיו שקצת נרגע אפשר לפנות מקום לחיים עצמם כמו שאומרים, ולהבנה שגם אני לפעמים יכול להישחק, להתעייף, להיות זקוק למנוחה ושאין בכך שום פסול.

בימים האחרונים הרגשתי שכל המוח שלי היה על לופ מטורף. הבנתי את זה כשלמדתי למבחן בספריה ואז פגשתי כמה חבר'ה מהתכנית שגם למדו. הם הזמינו אותי איתם לחדר פופים לנוח קצת לפני התרגול (4 שעות מרתון, לא צחוק), ובשעה שכולם נמנמו סביבי אני לא יכולתי להירגע. סובבתי את הראש סביב, שיחקתי בטלפון, לא יכול לתת ברקס לאוטוסטרדה הזו שרצה לי בראש.

אז עכשיו מהלימודים יש קצת שקט. לא מאה אחוז אמנם, אבל בהחלט ירידת מתח משמעותית. 

בעבודה גם. מרגיש אפילו קצת דריכה במקום, ודי רחוק מכל הבלינג בלינג שהיה כשהתחלתי לעבוד שם בקיץ. ככה זה כשרצים מרתון, לא תמיד ניתן להיות בספרינט.

לפני יותר מחודש הכרתי בחורה מארץ רחוקה (אמנם לא רחוקה כמו הבנות האחרות שהיו לי ברזומה. וגם יש צא'רטרים לשם בכלום כסף מסתבר). התכתבנו מלא, היא באה אלי, שכבנו, נשארה לישון ונרדמנו מחובקים. אחת מיחידות הסגולה שבאמת משכו אותי וצבטה את הלב. מאז נעלמה. היו לה איזה יומיים בארץ ואז חזרה למדינה שלה. מאז ענתה ממש בלקוניות עד שהפסיקה להתחבר לווטוסאפ בסוף דצמבר. היא אמורה להיות בארץ עכשיו, שלחתי לה מייל אבל היא לא עונה. היא אינטלגנטית מספיק לדעת להשיג אותי אם היא רוצה. איך דנה אמרה לי, שאני נוטה להיכנס לכל הרומנים הבלתי אפשריים האלה במעין חצי כוונה רצונית שכזו.

מאז יש מישהי שאני נפגש איתה כבר שבועיים שלוש. בחורה חמודה, באמת נשמה טובה, אבל לא רואה את עצמי מצליח לקחת את זה למעבר מFriends with benefits שכזה או דייטינג של חיילים. לפעמים אני כולי תקווה שהיא זו שתחתוך כדי שלא אאלץ להתמודד עם זה בעצמי.

אני מיישם את זה סוף סוף. לעבוד באותה עבודה, לגור באותה דירה, לרכוש את אותם המותגים, לקנות אצל אותו דוכן בשוק באותה שעה ביום שישי.
אני רוצה לשמר ולשפר את מה שיש לי בחיים, ולא לרוץ עם הכדור אללה בבאלה עם פניות חדות, נפילות והאצות פתאומיות. זה נראה לפעמים יחסית קל וטריוויאלי, אבל לעשות את זה בצורה טובה, חלקה ומשביעת רצון זה לא דבר פשוט בכלל. 

לעתים מרגיש כאילו שכל דבר שאני מתקרב אליו חרב. כשהייתי בשנת שירות הייתי לראשונה בחיי בלוויה, ובאותה שנה ארורה היו שלוש כאלו. הארורה אגב לא קשורה לאותן לוויות.
במוחי האגוצנטרי אני במרכז העולם. אני הוא מרכז העולם. בכל מקרי האובדן האלו שבאמת לא קשורים אלי (ולהגיד שהם כן זה יהיה קצת להפריז בחשיבותי) אני חושב איך אני הייתי לא בסדר, ומה הייתי יכול או צריך לעשות בכדי למנוע את זה. אני נוטה לייחס לעצמי אקסטרה חשיבות שלרוב לא באמת רלבנטית.

נכתב על ידי , 31/1/2016 21:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





15,237
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpowderfinger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על powderfinger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ