לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ריק & רול

מסע בדמיון, כי שם הכי טוב...

כינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2014

על הכחשה ופחד


לאחרונה אני מוצא את עצמי שולח יותר ויותר (וגם מקבל למען האמת) הודעות לבחורות צעירות בנות 19-20. אני קצת מקנא בהן למען האמת. אני הייתי בן 18 וסיימתי תיכון לפני עשר שנים בדיוק והחיים שלי נראו אחרת לגמרי. אומרים שהאינטרנט, הפייסבוק והסמארטפונים הרסו את הנוער והפכו אותו למנוכר. הלוואי ואותו דבר היה בתקופתי כשאני הייתי בן 18. אני רואה אותן כל כך דינמיות, עם אותה טיפשות נעורים, אבל מצד שני יודעות כל כך הרבה ועם הרבה יותר נסיון וחכמת חיים מאשר שאני הייתי בגילן. אני חושב על עצמי לפני 10 שנים תקוע עם המפגרים בחור הזה שבו גדלתי וזה נראה לי כל כך תלוש ממני כעת.
כל כך הרבה ממה שאני כיום וממה שהתעצבתי בשנים האחרונות נובע מדחייה והכחשה של כל מה שהרכיב אותי בעבר: חברים, משפחה, החלטות ומסגרות שבחרתי. קרנו של כל אחד מהם נפלה ונפלה עד עד שהגעתי למצב סלידה אימתני מכל אחד מהם.
אפשר להתכחש לעבר שלך. קשה לי להגיד עד כמה זה טוב, אבל כל אחד עושה את זה מתישהו בחיים שלו ובמינון זה או אחר. אפשר גם להתכחש לעתיד שלך. זה יכול להיות מאד טוב וזה יכול להיות מאד רע, תלוי איך לוקחים את זה. אבל בשום מצב בעולם, אתה לא יכול להתכחש להווה שלך ולמציאות בה אתה נמצא כרגע. ובכן, היוש.
בקטע מסוים אני פוחד אחושרמוטה כעת, לא חושב שבחיים שלי פחדתי ככה. אולי פחדתי בכמות דומה או אפילו קצת יותר בעבר, אבל הפחד תמיד נמהל בהתרגשות מסוימת מהחדש ומהלא מוכר. הפעם אין את זה. אז נכון שתמיד יש חוויות חדשות בכל מקום שאתה הולך, אנשים חדשים וכו'.. אבל עדיין. אני מכיר את כל הרחובות, את הערים, ואפילו חלק מהמסעדות והברים. מכיר גם לא מעט אנשים.
אני מפחד מהקושי, מהמאבק היומיומי הזה, ולעשות את זה במקום שהוא לכאורה הבית אבל שמשהו בו לא מסתדר. אני תמיד אומר לחברים שהם בכל מיני סרטים דומים במובן מסוים שמה שאתם צריכים לעשות לא באמת שונה ממשהו שמיליוני אנשים עשו לפניכם או אחריכם. שום דבר לא דרמה ושום דבר לא סרט.
אבל עדיין, אני בסרטים על לא למצוא עבודה, לא למצוא דירה, להיכנס לדאונים ולהיות יותר מדי זמן עם או אצל ההורים, להתחיל לאבד מוג'ו ובטחון עצמי שצברתי פה וכיו"ב.
החודש בארץ לא היה כזה חיובי עבורי. המוד החשבתי שלא באמת הייתי פה או שם ופאקן יקר\חם\קשה למצוא עבודה\בנות עקומות שעפות על עצמן\ערסים\גזענים\אלימות\מחק את המיותר\או תוסיפו משהו חדש, בואו נאמר שכל אלו לא תרמו לי יותר מדי לתחושת הבטחון העצמי או לתחושת ה"יואו איך בא לי לחזור לארץ".
במהלך הביקור שלי בארץ השתנה לי קצת המודעות המחשבתי. אחרי שבועיים שלושה שבהם הסתובבתי תלוש לחלוטין (לדברי חברים שראו אותי) כל מה שרק חשבתי עליו היה איך לברוח מהחור המחורבן הזה, התחלתי לראות דברים בצורה קצת יותר בוגרת ומפוכחת. לנשוף לשאוף, יהיה בסדר. כוסאומו, לעבור לבד לקיבינימט בלי כלום ביד לא הפחיד אותי כמו לחזור לארץ.

מצד שני, בא לי כבר להכניס את החיים שלי לאיזה מסלול. אפילו מתחשק לי איזשהו קשר רציני לאחרונה, שזה משהו שמאז בלה (שהייתה בצורה מעוותת כלשהי, הדבר הכי קרוב שהיה לי לזה לאחרונה) לא באמת היה לי. אני אומר שאני משאיר את עצמי פתוח לכל אופציה שתבוא, אבל זה חצי נכון. כבר יותר משנה אני לא קרוב לסטייט אוף מיינד של להיות בקשר שכולל בתוכו אינטימיות משלב מסוים והלאה. וזה גם משפיע לא רק על הדינמיקה שלי עם הפרטנריות, אלא גם על אלו שנכנסות לעולם שלי. מרבית הבנות שאני באמת רוצה ונראות מעניינות (או שלפחות נדמה לי שאני ממש רוצה ושמתיימרות להיראות מעניינות) באתר היכרויות או בבארים בכלל לא חוזרות אלי, וגם אם אני שולח להן הודעה, אני מתעכב על זה הרבה יותר מאשר לשלוח הודעה לסתם מדרובה. בגלל כל הקטע הזה קצת חבל לי על שרה, בחורה מקסימה שנכנסה לי לחיים לאחרונה. היא יודעת שאני לא בראש לקשר רציני כרגע ושמלבדה אני עוד שוכב עם אחרות, אבל בסדר עם זה. לפחות לפי האינדיקציה שאנחנו מדברים לא מעט (ואפילו הפגשתי אותה עם חברים!) והיא ממשיכה לבוא ואפילו לישון אצלי. אבל באמת מגיע לה מישהו שייתן לה יותר מהיחס הזה וממה שאני יכול לספק לה ברגע נתון זה בחיים שלי.

עולה לי בראש להיפגש עם בלה לפני שאחזור. סוג של לסגור מעגל אני מאמין, קצת בערך כמו שהיה לי עם הפיקסי בזמנו שהטרדתי אותה עם איזה מייל הזוי אאוט אוף דה דיפ בלו בלו. מן הסתם בלה שונה וסביר מאד להניח שתסכים להיפגש. עם זאת, אני לא רואה את השיחה שלנו ממריאה לשום נושא שהוא מעבר לכלום, לפחות בלי שהיא תעשה לי איזה פרצוף של "מה לעזאזל אתה רוצה ממני?". אם אתם שואלים אותי אגב, בצדק. אני חושב עליה כמעט כל יום, אבל נהייה מאד אמוציונלי עליה כשאני שיכור. איך אומרים: "מעשיו של אדם שיכור הן מחשבותיו של אדם פיכח". ומחשבותיו של אדם שיכור? אללא בחטי.

נכתב על ידי , 13/9/2014 19:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של VDW ב-13/9/2014 20:23
 



משהו שחשבתי עליו כבר לא מעט זמן


אולי אני צריך לעוף על עצמי יותר. אמנם יש לכל דבר את הסיבות שלו ויש לי את התסביכים והאישיוז שלי, אבל בסופו של דבר, עם ללכת עם בגדים של קופיקו בקיבוץ, להתקמצן על כל פיפס ולהצטנע (בעיר מול אנשים מסוימים שאני חושב על זה) על כל מה שאני דווקא עושה לא רע בכלל לא יוביל אותי רחוק בחיים.

השאלות הן:

1. האם ההתנהלות הנוכחית שלי היא עד כדי כך רעה (או ליתר דיוק: האם להתחיל לעוף על עצמך באמת יוכל לקדם אותך יותר בחיים).

2. (אם התשובה לשאלה הקודמת היא כן) אז איך אני משנה את זה

 

 

לא באמת שונא את עצמי, תירגעו. סתם נתקע לי השיר הזה בראש מאתמול בערב.

נכתב על ידי , 8/9/2014 19:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Take me out


 

 

Take me out tonight 
Where there's music and there's people 
And they're young and alive 
Driving in your car 
I never never want to go home 
Because I haven't got one 
Anymore 
Take me out tonight 
Because I want to see people and I 
Want to see life 
Driving in your car 
Oh, please don't me home 
Because it's not my home, it's their
Home, and I'm welcome no more 

 


הבדידות מתחילה לאכול אותי. אני מנסה למצוא אינטראקציה חברתית עד כמה שניתן. ואם לא זה, אז לפחות את אורות הנאון הכה אהובים עלי. אני יוצא לאכול בחוץ במקום להכין לי איזה סלט וחביתה גלמודה לארוחת ערב, הולך לשבת אצל הידידה השבורה למרות שאני על המיטה גמור מעייפות, מזמין את המוסלמית להסתובב קצת אחרי העבודה במקום שאני אחזור הביתה, עובר במיוחד ליד הבר עם הבירה הזולה ליד הבית במטרה למצוא שם מישהו שאני מכיר, ובאופן כללי מנסה ליזום מפגשים עם החברים והמכרים שלי עד כמה שאני יכול. אני מזכיר לעצמי את ג'סי מברייקינג באד בפרק הזה שהוא עשה את המסיבה הלא נגמרת אצלו בבית. הכל כדי לא להישאר לבד. 
בקרוב פוסט ארוך יותר.
אני די בטוח ששמתי את השיר הזה בעבר, אבל ניחא. אחלה שיר.

נכתב על ידי , 4/9/2014 20:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





13,216
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpowderfinger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על powderfinger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ