לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ריק & רול

מסע בדמיון, כי שם הכי טוב...

כינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2015

עלה נידף ברוח


יש איזה ריטואל קבוע שיש לי עם בנות לאחרונה. אנחנו יוצאים איזה פעם-פעמיים, יש כימיה סבבה ולא מעט נושאי שיחה, לרוב גם שוכבים, ואז מקבל איזו הודעה של "תשמע, אני לא רואה את זה ממשיך מפה. אתה ממש נחמד אבל זה לא ממש זורם.." שכזו. 
במבט ראשוני לבחורה אני יכול ליצור רושם ראשוני די סביר. לא בקטע של לעוף על עצמי, אבל אני מצחיק, רחב אופקים, מעניין, אחד שראה כבר דבר או שניים בחיים ואפילו נראה די טוב בקונסטלציה זו או אחרת. העניין הוא שזה מספיק כדי למשוך בחורה עד השלב של סקס ודייט שני במקרה הטוב, וגם זה בלחץ. על מעבר לזה אין מה לדבר.
אני מרגיש כמו מעין עלה נידף ברוח, אין לי בסיס איתן להיות יציב עליו. השבוע האחרון היה די נוראי. פיטרו אותי מהעבודה, שזה משהו שדווקא לא לקחתי כל כך נורא. כבר כתבתי שהיו לי לא מעט יחסי אהבה שנאה איתה, אבל הקטע המרכזי היה המרמור על כך שזה משהו שסביר מאד להניח שלא יתורגם אל עבר קריירה יציבה, שזה מה שאני הכי מחפש וזה מה שהכי חסר לי כרגע. העבודה הזו ממש לא הרימה אותי כמו שהייתי צריך, ואפילו די ערערה לי את הבטחון העצמי. אבל מצד שני, עוד פעם הסרט הזה של לחפש עבודה, אבל הפעם כשיש דירה על הראש וחשבונות לשלם? לא סימפטי. 
נפגשתי עם הבחורה האחרונה מהפוסט הקודם (שעליה דווקא ממש התחשק לי) ביום שבו פיטרו אותי. חשבתי אם להגיד לה באותו יום או לא, והעדפתי בסוף שכן. להראות שהכל בשליטה וכזה. כשהיא אמרה לי כמה ימים לאחר מכן שהיא לא רואה לזה עתיד, דבר ראשון עלה לי בראש זה שהיא לא רוצה לצאת עם איזה שבור שמחפש עבודה. ייאמר לזכותה שלפחות לפי מה שהסקתי מהסיפורים שלה, מבחינה מקצועית הולך לה סבבה לגמרי. אבל כנראה שזה לא הכל כמו שכבר הסקתי למעלה.
 אני מרגיש שמשהו בי נשבר מאז שחזרתי לארץ. אני נמצא באיזה מעגל או ווייב רע שאני לא מצליח לצאת ממנו. אני יודע שזו תקופה קשה, אני יודע שלא פשוט ושפעם היה יותר קל ויותר טוב. אבל עדיין, יש דברים שאני יודע שאני לא עושה טוב. הבעיה היא שאני לא יכול לשים את האצבע על מהם בדיוק.
אחד מחבריי הטובים התקשר אלי כשהייתי בהיי לדבריו. בדיוק חזרתי מהחדר כושר, הדלקתי את הדוד ותוך כדי בישלתי ודיברתי איתו בטלפון, בלי שניה מנוחה מאז שנכנסתי הביתה. ההיי הזה היום לא היה כזה אופייני לי בהתחשב בשבוע האחרון. אבל אולי זה איכשהו הדבר היחידי שמרים אותי.
שבוע טוב

נכתב על ידי , 28/2/2015 19:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סיגל בוטון ב-28/2/2015 22:50
 



בין פריחה לדעיכה


 

קשה לי קצת לדעת את מצבי בהקשר הזה, ולאבחן האם אני פורח או דועך.
יש את הקלישאה הזו של "החיים זה כמו רכיבה על אופניים - אם קשה לך סימן שאתה בעלייה". זה חצי נכון. ליתר דיוק, זה בעיקר נכון במיקרו, כשיש לך מטרה מוגדרת שהצבת לעצמך, שאתה יודע שזו נמצאת בראש ההר. אבל במקרו? אולי אתה בכלל לא אמור לטפס על הגבעה הזו, ובעצם יש שביל מישורי שעוקף אותה? אולי אתה בכלל בעליה על הילוך לא נכון? או שאתה עייף ממאמץ שהיה לך קודם לכן?
פלאשבקים מהעיר הקודמת עולים לי ללא הרף. לפעמים נראה לי שהחיים הם מעין הפסקת פרסומת קצרה בתוך כל הפלשבקים שרצים אצלי בראש. אני מרגיש פה כמו פליט או מהגר עבודה, שחוץ מעניין השפה אני מתחיל פה הכל מאפס.
הדירה שלי מתחילה קצת לתפוס צורה ואני אוהב את זה. ואתם מדברים פה על בנאדם שמבחינתו אוונגרד עיצובי היה להכניס חזרה את הכלים לארון אחרי שהתייבשו. היא אולי לא הכי נוחה, גדולה או יפה בעולם (ולפי לא מעט אנשים גם המיקום די... קטסטורופלי בלשון המעטה. אני מת על המיקום שלה דווקא. זה אני גר בה ולא אף אחד אחר, נכון?), אבל היא נותנת לי את מה שהכי הייתי צריך שזה מקום בשביל עצמי. לא דירת פארטיות ולא סלון ענק עם שותף שיביא את החברים הכלומניקים שלו כל סוף שבוע. נטו מקום בשבילי ובשביל הספייס שלי. מקום שיהיה רק שלי, כי אני חייב את זה בעיר המשוגעת הזאת.
עם העבודה אני במעין יחסי אהבה שנאה. כבר כתבתי לפני שני פוסטים שדברים קטנים ומאד מינוריים יכולים להוריד אותי לגמרי, וזה קורה לי שם. לפעמים אני בכאפות על עצמי שאני שם, ולפעמים אני מבסוט עד השמיים. אפשר יהיה להתקדם שם יפה מאד עם משכורות מאד נחמדות, ואפשר שהם יגידו לי יפה שלום עוד כמה חודשים או שבועות באצטלה של זה לא אנחנו זה אתה. המקום הזה גם יכול מאד להרים אותי, ואני מחכה שזה ייקרה. 
הכרתי היום מישהי כשניסיתי לעזור לה לסדר מנעול אופניים שלא ננעל לה (קלישאות כבר אמרנו?). הייתי איתה משהו כמו חצי שעה שבסופו של דבר זה המנעול לא הסתדר, אבל הקשיבה להמלצתי ונסעה לחנות אופניים בקרבת מקום לקנות אחד חדש (לשם ההגינות, זו הייתה ההצעה הראשונה שלי. לדבריה היא הייתה עסוקה בלבכות ולכן לא עיכלה את מה שאמרתי לה קודם לכן). על מנת לא לגרום לזה להיראות כמו הפיקאפ הכי בנאלי בעולם של "היי בחורה מסכנה ובוכה, אני גבר חסון שבא לעזור לך, תביאי את המספר שלך", אמרתי שאחפש אותה בפייסבוק, אך אבוי, לא מצאתי (למען הסר הספק, היא נתנה לי את שמה האמיתי בוודאות). קצת בא לי לעשות איזה פוסט מציאת אהבה ויראלי שכזה, אבל סחבק אוהב להישאר בפרופיל נמוך. ויש לי גם שיטות אחרות לעשות דברים כאלה. חוץ מזה שיש לי דייט מחר שדי בא לי עליו, ואחרי זה נהייה יותר חכמים ונראה אם לפעול בערוצים נוספים. די בא לי חברה עכשיו. 

 

נכתב על ידי , 17/2/2015 00:23  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Befree ב-20/2/2015 03:36
 



אינדקס הבנות הגדול


קורה לכם שאתם נכנסים לבלוג ואז רואים אותי חופר על שם מוזר שאין לכם מושג מאיפה הוא הגיע? אז לאחר חודשים של המתנה (מצידכם) ועצלות (מצידי) - הנה אינדקס הבנות הגדול. בתקווה שהוא יעזור להבין יותר את כל מה שמתרחש בבלוג הזה. 


פיקסי


הנאמבר וואן, הולי גרייל, משוש חיי, זו שאהבה נפשי, או איך שלא תרצו לקרוא לזה. הבחורה ששיגעה לי את הראש למשך הזמן הכי ארוך ובעוצמה הכי חזקה. אני מאמין שאילו היא הייתה יודעת אפילו רבע ממה שהתעסקתי בה, היא הייתה מוציאה לי צו הרחקה משטרתי, ובצדק.

איך הכרנו? בתחנת רכבת. בניגוד לסיפור הללי ושלומי מהפייסבוק, דווקא עלינו על אותה רכבת ולקחתי ממנה טלפון כשירדתי לפניה. היא גם הייתה זו שהתחילה איתי אגב. והראשונה שהתחילה איתי אי פעם. בקטע נורמלי לפחות. 

מה היה? בתכל'ס כלום. שני דייטים שבהם היא אפילו לא הסכימה שאנשק אותה.

אז למה בעצם? אולי שאלת השאלות. נראה לי שזה משהו שהיא הבנתי רק כמה שנים מאוחר יותר בעקבות בחורות נוספות שהכרתי (ואפילו כתבתי על זה פוסט שאין לי כח לחפש) על כך שהיא הזכירה לי את עצמי את המצב הנוכחי שלי ותחומי העניין\העיסוק שלי דאז. ליתר דיוק, היא הייתה מה שרציתי להיות.

ומה המצב היום? כלום. לא באמת שמרנו על קשר אחרי ה"פרידה". בשלב מסוים נדפק לי הטלפון, וכמו שקרה בימי קדם של לפני הסמארטפון, כל המספרים והזכרונות אבדו והלכו לכולם שכולו טוב. היה לי איזה קטע שהיא הייתה אצלי כמו איזו תעלומה לא פתורה. רציתי לשבת איתה לקפה לא בקטע של דייט או לנסות "להחזיר", אלא בקטע של לסגור לעצמי מעגל. אז עוד חשבתי שהדפקות שלי קשורות לאנשים סופים חוץ ממני ככל הנראה. התחלתי לחפש אותה בכל הרשת ללא הצלחה יתרה. בשלב די מאוחר היא פתחה פייסבוק שגם לא היה בשימוש יותר מדי. שלחתי לה בקשת חברות שטרם אושרה, וספק אם תאושר אי פעם. איכשהו בדרך לא דרך מצאתי את כתובת המייל שלה ושלחתי לה את כל זה במייל. התגובה הייתה משהו כמו "מחמיא לי שאתה זוכר אותי וחיפשת אותי, אבל אני כרגע מטיילת בדרום אמריקה ויש לי חבר, אז זה לא כל כך מתאים כרגע (ומה לעזאזל אתה רוצה מהחיים שלי יא ווירדו הזוי?!)". זו הייתה פסגת האינטרקציה שלנו מאז. לאחרונה נזכרתי בה שוב אחרי שנדמה לי שראיתי אותה בהופעה חבוקה בזרועותיו של מי שנראה כחבר שלה. אלו החיים מסתבר.

אגב, למה פיקסי אתם שואלים? כשהייתה לנו את השיחת "פרידה" אצלי באוטו, התנגן האלבום דוליטל של הפיקסיז ב"לילה של אלבומים". מאז אני לא סובל את הלהקה הזאת.




שלומית


בחורה ישראלית שפגשתי אותה בטיול חו"ל. אני הייתי בן 22 והיא בת 32 (או משהו כזה). זו הבחורה שלימדה אותי להזדיין, ובעסקי ההארדקור. סקס בציבור, בליעות, רימינג, מה לא. השחיתה ילד תמים.

כיום היא נשואה פלוס 2. נפגשנו פעם אחת כשחזרתי לארץ אי שם בשלהי 2009, ועוד איזה כמה שיחות פייסבוק קצרות מאז וזהו. הקשר שלנו כעת מסתכם פחות או יותר באיחולי יום הולדת על הוול. או לפחות מצידי.


גויה


הסיפור הקלאסי של סיפור אהבה בטיול בסוף העולם עם יפיפיה מארץ רחוקה. והקטע המצחיק הוא שלפני שטסתי חשבתי לא מעט על כך שיהיה לי רומן עם מישהי מהמדינה שלה. חלק לא קטן מהמשמעות שלה נבע מכך שהיא הייתה הראשונה אחרי הפיקסי שנתנה לה וואחד פייט. מכירים את זה שסרט ההמשך יותר טוב מהסרט הראשון? שהקאבר של השיר מתעלה על המקור? או פינק פלויד כשדיוויד גילמור החליף את סיד בארט? 

פגשתי אותה במיניוואן כשנסענו לאיזה חור (שלאחר מכן הסתבר שדי משעמם להיות שם לבד, אז בכלל יצא טוב). לא ממש התייחסתי אליה בתחילת הנסיעה, ורק כשעשינו עצירה לאחר כמה שעות התחלתי לקשקש ולהצחיק אותה קצת. היינו צריכים לקחת סירה ליעד שלנו, ובזמן ההמתנה לסירה התחלנו לדבר, וכך גם במהלך השיט. עכשיו איך מתקדמים מפה? נזכרתי במה שחבר טיול ישראלי אמר לי בתשובה לשאלתי של איך הוא הצליח עם הבחורה שהוא היה איתה (שהייתה ממדינה שכנה ונורא דומה לזו של גויה), והוא אמר לי שהוא פשוט דאג להביא אותה להוסטל שבו לא יהיו חדרים פנויים מלבד אחד עם מיטה זוגית. או שזו הייתה היא שדאגה לזה? הבנתם את העקרון. סחבק כידוע בחור קצר בכסף, ולכן הצעתי לה לחלוק חדר. אה, אני מקווה שלא מפריע לך שזו מיטה זוגית, נכון? ומשם השאר היסטוריה. 

היינו יחד מספר ימים בהם טיילנו ביחד ואז התפצלו דרכינו, וכל אחד המשיך בכיוון המסלול שלו. זו הייתה אחת הפעמים שבהן ממש אכלתי סרט על קבלת ההחלטות שלי - אולי אם הייתי מתלווה אליה, אולי זה לא היה הקטע שלה בכל מקרה וכהנה וכהנה.

היא הייתה די דומיננטית במחשבות שלי לקח לי הרבה זמן להוציא אותה מראש. אני עדיין חושב עלייה לפעמים כשבא לי לחשוב על כך שרומנטיקה יכולה להיות דבר נחמד. מאז הפרידה דיברנו הרבה במיילים ובפייסבוק, וגם זה דעך עם הזמן. אולי פעם בממש קצת זמן יוצא לנו לקשקש קצת בצ'ט או לעשות לייק אחד לשניה. היא התחתנה לפני יותר משנה ונראה שהיא ממש משוגעת על בעלה. פייר אני מקנא בו.




תמר


הקשר הארוך ביותר שלי (5 חודשים) ואולי גם הכי פחות משמעותי מביניהם. הכרנו באתר ההיכרויות הידוע לשמצה, והייתה לנו מערכת יחסים די פושרת שנעה בין שתיקה מביכה אחת לשנייה. לפחות היה סקס סבבה, ובקטע הזוי הרבה יותר נהנתי לדבר עם השותפות שלה מאשר איתה. היא הייתה זו שנפרדה ממני וטוב שכך. המערכת יחסים איתה לימדה אותי הרבה דברים על עצמי ועל מערכות יחסים באופן כללי: מתי אני נשאב לנוחות מזיקה, עד כמה קשה לי להודות בזה ועד כמה קשה לי לסיים את זה.

היא לא באמת בראש שלי מאז (או לפחות מאז חודשיים בערך אחרי הפרידה) וזה טבעי לחלוטין. היא דווקא יזמה איתי קשר איזה פעמיים כשהייתי בארץ בקיץ שעבר, רצתה להיפגש, אבל כהרגלה בקודש חטפה רגליים קרות. מאז אנחנו לא באמת מדברים. 


בתיה


בחורה כוסית בטירוף ובחורה שרוטה שבעתיים. נפגשנו איזה שלוש פעמיים והיא ישנה אצלי פעמיים. הכוסית האמיתית הראשונה שלי והמין אנאלי הראשון שלי. בזכותה למדתי שאני לא צריך לכוון לכונפות במטרה להבטיח זיון, אלא שאני יכול בכיף גם לזיין כוסיות מדהימות, והן עוד אלו שמתחילות איתי. היא אולי הדבר הטוב ביותר שקרה לי לבטחון העצמי כשאני חושב על זה.

בלה


האחרונה הבאמת משמעותית (לפניה היו פיקסי וגויה) בחיי. היו מספר חודשים שבהם היא כל מה שהיה לי בראש, מעין כליל השלמות שכזה. כשהכל התחיל להתרסק בקיץ 2013, היא התרסקה ביחד עם זה. בניגוד לפיקסי וגויה, איתה דווקא יצאתי למשך זמן. אני רציתי מעבר, והיא לא. אני גם לא באמת השלמתי עם זה שהיא לא רצתה מעבר, אפילו שהיא אמרה את זה בצורה די מפורשת למען האמת. למרות שאנחנו לא מדברים (לייק בפייסבוק פעם במיליון שנה נחשב כמדברים?) היא עדיין בראש שלי הרבה, בטח עד שתגיע מישהי באותו קליבר שתחליף אותה (כמו שהיא החליפה את גויה, וגויה החליפה את פיקסי). ואגב, בלה הייתה היחידה שסיפרתי לה על הבלוג.



הנוספות


אמנם לא היו כאלו משמעותיות ולאו דווקא עיצבו אותי בצורה כזו משמעותית, אבל בכל זאת הייתי (ועודני) איתן באיזשהו קשר, והן באמת ראויות לאיזשהו אזכור:


שרה - באמת נשמה טובה, אין הרבה אנשים עם לב כמו שלה. והיא גם נראית לא רע, מוצצת סבבה ומפרגנת באחלה רימינג.

המוסלמית - בחורה ממש מקסימה, אני תמיד אומר שהיא הייתה יכולה להיות הבחורה האידיאלית בשבילי אם הייתי פוגש אותה 5 שנים קודם.

הבשלנית - בחורה על הכיפאק, אינטלגנטית עם ראש טוב. זרמה איתי לMFF ראשון, פלוס התנסות סטראפ און ראשונה. היה נחמד נורא :)


עם שלושת אלו אגב הייתי מעין friends with benefits , ואנחנו בקשר עוד היום. 


וזהו לעת עתה. מקווה שהפוסט הזה עוד יעודכן בעתיד :)


נכתב על ידי , 15/2/2015 22:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

13,879
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpowderfinger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על powderfinger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ