לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ריק & רול

מסע בדמיון, כי שם הכי טוב...

כינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

הוגרדן


לפני כמה ימים שתיתי בקבוק של בירה הוגרדן. יצאתי מפגישה שממש לידה הייתה חנות משקאות. על השלט בכניסה היה כתוב שיש להם הוגרדן ואפליכם דאבל במחיר מבצע. נכנסתי ורכשתי בקבוק מכל סוג. באמת היה זול.
נראה לי שפעם אחרונה ששתיתי הוגרדן הייתה מתישהו שהייתי בן 19 (וגם בהגזמה פרועה, יש מצב שזה לא היה אחרי שהייתי בן 18 וחצי). זה מהתקופה הזו שנהיים חוקיים בשביל פאבים ואפשר לשבת לשתות כמו בנאדם (או כמו אידיוט, תלוי איך מסתכלים על זה) מאשר לשבת וודקה ומיץ תפוזים בגינה ציבורית. 
הלכתי ברחוב לבר הקבוע, פתחתי את הבקבוק והתחלתי לשתות. לרגע הייתי בן 18 שוב, עם כל האנשים של אז, התחושות, המחשבות, ראיית העולם.. אם פאודרפינגר של גיל 18-19 היה מגיע מולי עכשיו הוא היה נראה כל כך הזוי ולא קשור אלי, שגם במחשבות הכי הזויות שלי לא הייתי מסוגל לחשוב שאני הייתי הוא. ההתפחות שלי לא נראית ליניארית וטבעית, אלא הרבה בומים, שבירות חדות והדחקות, כמו חרדי שחזר בשאלה ומתכחש לכל מה שבנה אותו. ליתר דיוק, שהזהות שלו כעת היא מרביתה, אם לא כולה זו ההתכחשות למי שהוא היה קודם לכן.
נחמד לי עם מי ומה שאני כעת. לא אגיד שאין מה לשפר, אבל ואין דברים שצריך לתקן, אבל זה במישור הטקטי. במישור האסטרטגי אני די מבסוט עם ההתנהלות והחלטות שלי. אולי כי הן כל כך שונות מאותו פאודרפינגר של גיל 18-19, ואפילו 21. אז לקחתי את כל החרא הזה כמובן מאליו: כל הדברים שלכאורה צריך לעשות, כל האנשים הסתמיים שהמשכתי ליצור איתם קשר וכל האנשים הדוחים שסבבו אותי. רק מלהסתכל על העמודי פייסבוק של חלקם אני מאבד את התיאבון. 
כל אלו נעלמו, ואני מתהלך כנח לאחר המבול. בתכל'ס עדיף ככה.
אולי מכל התקופה הזו והשנים הללו שעברו, יש אדם אחד שאני באמת מתגעגע אליו, וכואב לי על כל יום שהתנתקנו. חבר הילדות שלי, שנראה לי אגב שהוא זה שהכיר לי את ההוגרדן לראשונה. אולי אני הייתי לא בסדר מתישהו בעבר, אולי הוא. קשה לי להאמין שהוא חושב עלי. עבורו סביר להניח שההתנתקות הזו נראתה טבעית והכרחית כמו שלי התנתקות מאנשים אחרים נראתה טבעית והכרחית גם כן. אם חושבים על זה הרבה אי אפשר לצאת מזה.
לחייך חבר. 

נכתב על ידי , 23/10/2014 22:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפני שהימים הופכים לזמן עבר


נתחיל בפרט טכני קטן אך מאד משמעותי: יש כרטיס חזרה לארץ. בקרוב מאד אפילו. למרות כל חוסר שביעות הרצון המסוים שיש לי מהמצב הזה (מהנסיבות שהובילו למצב הזה), זה די מנחם ומאפס לדעת שיש מקום מסוים שבו אתה הולך להיות, לפחות לתקופה מסוימת. זה עוד יותר טוב שזה סוף סוף הוציא אותי מהקו המחשבה המדחיק והסמי אוטיסטי שאימצתי לעצמי בשבועות האחרונים. עכשיו אפשר להגיד בלב שלם שדבר שאני דוחה או לא עושה לא נובעים מהדחקה, אלא מעצלנות ודחיינות. חצי נחמה. 
הפחד קיים אך דועך. זה לא שאין דברים שגורמים לי לחשוש בכל הסיפור הזה, אבל פחד זה סוג של אינסטינקט שמשדל אותך לבחור באופציה הכי בטוחה, או לפחות לשלול את אלו שהן הכי פחות בטוחות. כרגע או ש:


א. אין לי באמת אופציות אחרות ולכן עניין של פחד לא באמת משחק תפקיד.
ב. אני כרגע משחק על האופציה הבטוחה ביותר.


לשתי האפשרויות אגב יש מעין ביסוס במציאות.

 

לפני יותר מחצי שנה כשמעבר מהעיר די עמד על הפרק, מצאתי את עצמי "מאברייס" כל פיסת זבל ובלטה במדרכה בעיר הזו. עכשיו לא ממש בא לי על זה. העיר הזו כבר די הגיעה אצלי למיצוי. גם העיר עצמה וגם האנשים. חשבתי אפילו לצאת קצת לנסוע לטייל ולנצל את הימים האחרונים. אבל אין לי יותר מדי כסף , לא כל כך בא לי לעשות את זה לבד, ואת הכסף שיש (או אין) לי אני כבר מעדיף להשקיע את זה בדירה בתל אביב מאשר בעוד טיולון של שבוע שבועיים. או להוציא את זה על שיט אחר. כוסאמק. 

בינתיים אני מנסה להינות פה מהמין היפה עד כמה שאפשר. אני מרגיש כמו כל השעשועוני טלוויזיה האלה בניינטיז, שאנשים מגיעים לאיזה סופר או טויז אר אס כזה, וצריך להעמיס את העגלה בכמה שיותר דברים בזמן מוגבל. ככה אותו דבר עם הבנות. אני נמצא באתרי היכרויות ואפליקציות ושולח הודעות לכל דבר שבא. לבחורות מלאות אני אומר שאני אוהב מלאות, לרזות אני אומר שאני אוהב רזות, למבוגרות אני אומר שאני אוהב מבוגרות וכהנה וכהנה.. 

יש לי את הקבועות, "המלאכיות של פאודרפינגר" אפשר לקרוא להן. הן אולי קצת מגמגמות לפעמים, אבל הן עדיין פה. בשביל להיכנס לקטגוריה של הקבועות, מעבר לסקס איתן שלפעמים יכול להיות בסדר או אפילו סביר, אלו בחורות שיש לי איתן כימיה וחיבור מעבר לסקס, ובגלל זה אנחנו נפגשים מעבר לפעם אחת, נפגשים מעבר לסקס ואפילו מביא אותן כשנפגשים עם החברים לפעמים.

למען האמת, הסקס איתן לא כך כך מעניין איתי. אני לא מתרגש מסקס עם בחורה מוכרת כמו שאני מתרגש עם סקס עם בחורה חדשה, כמו לפתוח ביצת הפתעה. אז היום הייתה איזו ילדונת בת 19 עם תיאבון בריא, כושר טוב וראש די סבבה ("טוב, אז רוצה לבוא אלי לארוחת ערב ישראלית?" ... "חהחה, אני רוצה לדעת אם אתה רוצה משהו מעבר" ... "מה את מתכוונת במשהו מעבר?" ... "כמו סקס, LOL". ) שרציתי לזיין כבר כמה זמן. ליוויתי אותה לסאבווי חזרה למעונות וחשבתי לעצמי מה הלאה? האם היא תהיה החדשה האחרונה? נראה שהרעב התמידי וחוסר הסיפוק הזה המלווה בביקורת עצמי ימשיך ללוות אותי עד יום מותי. ואגב, לא רק בעניין של בחוורות. נורא החמיא לי אגב לקבל קומפלימנטים על דברים ודרך התנהלות שאני עושה כבדרך אגב, אבל מסתבר שהם מעוררים התפעלות אצלהם. איך אומרים, אורח לרגע רואה כל פגע. ואולי גם לפעמים דברים חיוביים.

הווייבים בראש שלי די טובים באופן מפתיע. אני אפילו די מחכה לחזרה ארצה כבר. כל התכנון שלי של הזמנים יצא אחלה, ונקווה שבאמת הכל ילך לפי התכנית כמו שצריך. אני אוהב לעבוד עם תוכניות ארוכות טווח. 

 

אני אמנם עוד פה, אבל אפשר כבר להתחיל להיות נוסטלגיים?

 

 

נכתב על ידי , 12/10/2014 17:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





13,396
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpowderfinger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על powderfinger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ