לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ריק & רול

מסע בדמיון, כי שם הכי טוב...

כינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2015

ביעור חמץ


אחד מחברי הילדות שלי (או ליתר דיוק, אחד מחבורת הילדות המיתולוגית) נהייה אבא לאחרונה. אנחנו לא באמת בקשר וסביר להניח שלא הייתי מגלה את זה אלמלא הפרסום בפייסבוק. אני די בטוח שלו הייתי נתקל בו במקרה ברחוב הוא היה חושב עלי בתור איזשהו ילד שלא התבגר. לא בקטע של להתחתן או להוליד ילדים (לכשעצמו לאו דווקא הדבר הכי מעניין אותי חייב להודות) אלא בקטע של גישה לחיים, לעשות את הסוויץ' הזה בראש.
לא מפסיקים להופיע לי פלאשבקים כל הזמן. לא סתם זכרונות או תחושות, אלא ממש רגעים מסוימים ולאו דווקא משהו מיוחד: ארוחת צהריים פה, לשבת בבר שם. לא איזה רגע מכונן בחיי.
אתמול כשהלכתי לחדר כושר שמעתי את Needles and Pins שמתקשר לי לפרידה מבלה (או ליתר דיוק, לפרידה של בלה ממני) וכל הסלט הזה של סתיו 2013. השיר הזה עדיין עושה לי צמרמורת. בהתחלה בקושי הוצאתי את עצמי מהבית, ואז התאמנתי בטירוף ולא נחתי לרגע מאז שיצאתי מהבית ועד שחזרתי, וזה גם לא היה להרבה זמן לפני שיצאתי שוב. 
לאף אחד אין באמת סבלנות או כוחות לנסוע לליל הסדר למשפחה וכל זה, ולי במיוחד. ועוד יותר במיוחד בתקופה הזו, שאני מרגיש שאני מגיע מאיזושהי עמדת נחיתות וחוסר שביעות רצון חריפה מאד. אז כן, כמו שבימים כתיקונם וגם אם הייתי ביל גייטס לא הייתי מתלהב לנסוע, אז עכשיו בכלל.
הימים האחרונים נורא מכניסים אותי לבלבלות ואני משתדל מאד לשמור ראש מעל המים. אז להמשיך לספר לעצמי כמה טוב היה בנקודת זמן כלשהי ב2013 וכמה מהר היא נעלמה, כל יום לשתות, לאכול שיט לא בריא, לעשות ג'וינטים, להוציא פתאום ים כסף כשאין לך הכנסות ואפילו להתאמן בצורה אובססיבית בחדר כושר יכול להיות נורא נחמד, אבל זה לא מה שירים אותי. טוב, מחר יום חדש.

נכתב על ידי , 31/3/2015 00:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זרוק וזורק


כשהייתי בטיול הגדול לפני כמה שנים, ממש כמה שבועות לפני החזרה ארצה שכבתי עם מישהי בלי קונדום. חזרנו ממסיבה ונכנסו להתקלח לשטוף מאיתנו את הג'יפה. שם כשהיא הייתה ערומה הצמדתי אותה לקיר בעמידה וחדרתי אליה מאחורה. אחרי כמה כניסות יצאתי לבקשתה, התקלחנו ואז חזרנו לסיים את העבודה מקונדמים על המיטה.

זו הייתה בחורה שלפי כל סטריאוטיפ אפשרי **לא** הייתם שוכבים איתה בלי קונדום. אשכרה כל סימני האזהרה האפשריים BY THE BOOK. היא לא הייתה זונה או משהו (לא שידוע לי לפחות), אבל כמו שלא הייתי ממליץ לשכב עם מישהי בלי קונדום גם אם זו בחורה שהכרתם בחדר האוכל של 8200 בגלילות, אז על אחת כמה וכמה את זו שאני שכבתי איתה אז.

כשחזרתי ארצה הלכתי לעשות בדיקות דם, לראות מה חסר לי בגוף ובאופן כללי לראות מה שלום כל מיני שיט אחר שיש לי בסיסטם. הרופא שאל אם לבדוק גם HIV על הדרך. "יאללה, למה לא". פחדתי להסתכל בתוצאות. לבדוק, לקבל לפחות איזושהי אינדקציה. שלומית (זוכרים אותה?) שגם הייתה אחות על הדרך אמרה שאם לא מתקשרים אליך ומנסים לתפוס אותך במיוחד בשביל זה אז הכל בסדר, ואם הייתי חיובי הרופא כבר היה מודיע לי מזמן. מכר גיי מבוגר, מהדור שנאכל בסיטונאות על ידי זה לפני שידעו מה זה או איך לרפא את זה, אמר שיש תסמינים מסוימים שלא היו לי אותם, ושאם באמת היה לי איידס ולא הייתי מטפל בזה, הייתי כבר בקבר אחרי שנה שנתיים.

אתמול אכלתי איזה בגט, לבשתי מכנסיים בהירים. הרגשתי משהו נופל לי על המכנס ופחדתי להסתכל, לראות מה ואיפה. כאילו מי יישמע איזו טרגדיה מחכה לי שם. וגם את הנקודה השמנונית הזאת עדיף לשטוף כמה שיותר מהר. מה הקטע של הבהלה המפגרת הזאת מעצמי?

 

מכירים את זה שאתם פתאום שומעים שמרגיש שנכתב עליכם בנקודת זמן מסוימת?

 

 

 

נכתב על ידי , 24/3/2015 22:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חלקיקי אבק


נשכבתי במיטה עם הלפטופ עלי ועם בקבוק בירה שקניתי במכולת למטה. תמיד הגבלתי את עצמי ללשתות אלכוהול שאני לבד בבית, אבל עכשיו זה אחד מהרגעים הללו שתמיד רואים בסרטים של איי ניד א דרינק.
לא יכול להגיד שתל אביב זו העיר שלי. אני פה כבר כמה חודשים ועדיין לא באמת מרגיש בבית.כשהייתי בצבא ויצא לי לצאת מהפרובינציה אל עבר תל אביב זה נראה כמו חלום. ללכת ב2006, או שאולי זה היה 7 או אפילו 8 בסמטאות המטונפות שמסתעפות מאלנבי (הלא פחות מטונף), לחזור ברכבות ליליות ולעשן חשיש בפעם הראשונה (לא כזה חכם לעשות את זה בתור חייל. לקוראים הצעירים בבלוג - אל תלמדו ממני) הרגישו כמו להיות על גג העולם.
זה לא שהעיר הזאת היא כזו וואו בפרפסקטיבה עולמית (למרות שיהיו כאלו שיחלקו עלי) כמו שהיא המקום הנורמלי היחידי במדינה המחורבנת הזאת בשביל רווק, צעיר, חילוני ועם איזשהו אינטלקט ורצון לעשות משהו עם החיים שלו שזה לא להשריץ ילדים בפריפריה\פרברים ולהשתעבד לארוחות שבת אצל החמות. פשוט הרע במיעוטו.
ואני מנסה למזער את הנזק עד כמה שאפשר. מוזיקה, חברים, בנות פה ושם. מנסה לפעמים להסתגר בדירת החדר המחורבנת הזו שיש לי שמהווה משהו כמו 90% מעולמי.
פסח קרב ובא, ואני מחכה לליל הסדר בערך כמו שאני מחכה ללתקוע את הראש בתוך צ'יפסר. חזרתי לשוק מחפשי העבודה, וזו חתיכת מלחמה שאני צריך לאגור אליה המון כוחות.
אני מרגיש הכי רחוק אבר מזוגיות. מרגיש לי שאני משדר משהו כל כך דפוק כעת שאפילו לא מסוגל להביא לי את ההזויות שהבאתי לעצמי כשחזרתי ארצה או שהייתי פה בחופשים.
בא לי מישהי שתרקוד אצלי בדירה כשאני אשים איגי פופ. לא שתשב מבוהלת ומכונסת בתוך עצמה כמו תמר , ולא בצורה חמודה וילדותית כמו שרה. אחת שתרקוד בצורה סקסית, שתדע להזיז את התחת בדיוק במינון הנכון ולהעביר יד בשיער. אחת שתמיד יתחשק לי לטרוף אותה.

נכתב על ידי , 22/3/2015 01:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

14,007
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpowderfinger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על powderfinger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ