לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלתי יאמן - הבלוג של עמיחי יעקבי



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2003

חומוס קומפלט (סיפור ליום כיפור)


אבו פאנדי הגדול היתה לו טלפתיה עם הלקוחות. היה עומד מזיע ליד הסיר של החומוס מערבב ומועך את הגרגירים ומחכה שהמלצרית תחזור מהשולחן עם ההזמנה.

היא היתה מסתכלת עליו ושותקת והוא היה אומר: "אחד קומפלט, אחד מסאבאחה, אחד פלאפל, אחד דייאט קולה ואחד בירה. איך?"

והמלצריות פעם אחרי פעם היו מתעלפות מזה. אבו פאנדי, בדיוק כמו אבא שלו, ככה מספרים, רק היה מסתכל על הלקוחות מתיישבים לשולחן, כבר היה יודע בול מה יזמינו. אי אפשר לעשות לו הפתעות.

לפני איזה שש שנים, היתה מלצרית אחת אוסי, שניסתה פעם לעבוד עליו ואמרה לו עוד לפני שפתח את הפה: "אבו פאנדי, תגיד – את הסלט, עם טחינה, או בלי?", ישר העיף אותה, למה שידע שאלה בכלל לא מזמינים סלט. אלה מאלה שתמיד מבקשים חריף, שואלים אם אפשר להגביר את המזגן ומשאירים שלוש שקל טיפ. קבוע.

כל המפורסמים היו באים אצלו, יאיר לפיד וריטה וחיים רביבו ומי שתגידו. היו פוליטיקאים והיו דוגמניות – אבו פאנדי היה לו את החומוס הכי טעים ביפו, אבל הקטע אצלו היה הטלפתיה.

בהתחלה הוא חשב אולי לעשות מזה כסף, להופיע בקריאת מחשבות, או לעזור לכאלה שמחפשים משהו או מישהו, אבל לא היתה לו ברכה בזה. רק בחומוס היה מצליח לו הכישרון.

והיה עוד דבר, וזה אף אחד לא ידע וזה אני מגלה לכם עכשיו בפעם הראשונה אז תקשיבו טוב – אבו פאנדי בכל יום כיפור, למרות שהיה ערבי, היה בוכה ועצוב, ולא יושן, ולא נוגע באוכל כלום. היה הולך יום שלם עם בצל אחד ביד, מקלף אותו קליפה קליפה, שובר אותה ושם בפה כל פעם חתיכה קטנה. ככה כל יום כיפור, עצוב ומסריח מבצל.

היה מסלק את אישתו והילדים מהבית והיה נשאר סגור לבדו עם עצמו, עד שיעבור יום כיפור. אף אחד לא ראה אותו, לא שמע אותו ולא ידע מה איתו.

אם יש לכם טיפה שכל בראש, בטח כבר היבנתם לבד שזה משהו שקשור בטלפתיה, בטח אתם בתור יהודים, ישר חושבים שאבו פאנדי היה שומע בראש שלו את כל החשבון נפש של כל היהודים ביפו, את כל החטאים והחרטות שלהם, עד שהיה נהיה עצוב ובוכה ומיסכן.

אבל זה לא האמת.

למה שהחשבונות נפש שאתם עושים ביום כיפור כאלה קטנים, והמחשבות שלכם בראש כאלה חלשות, שאבו פאנדי בכלל לא היה שומע אותם, וגם אם היה שומע היו נשמעים לו כמו איזה זבוב  ליד האוזן.

ביום כיפור אבו פאנדי היה בוכה בגלל האהובה שלו שעזבה אותו לפני כמעט 50 שנה כשהיה עוד צעיר. בכל יום כיפור הוא היה רואה אותה בדימיון, ושומע אותה בדימיון, ומריח אותה בדימיון, ומתנשק איתה בדימיון, ומלטף את השערות השחורות שלה בדימיון והיה בוכה ועצוב, אפילו שעברו מאז כבר כל השנים.

היא בכלל לא היתה אוכלת חומוס - לא אהבה. ואבו פאנדי אף פעם לא ידע מה המחשבות שלה. רק ביום כיפור היה מצליח לו. כל יום כיפור והיו להם רק שניים ביחד, הוא היה מסתכל עליה ואומר לה את כל המחשבות שהיא היתה חושבת.
 
הם היו משחקים משחקים כאלה שהיא בוחרת מספר והוא מנחש, היא מדמיינת משהו והוא אומר, היא מסתכלת שורה בעיתון ואבו פאנדי קורא לה אותה. ככה זה בטלפתיה.

ואיך שהיה עובר יום כיפור, היה מאבד את זה. ואחר כך איבד גם אותה, ועוד איבד הרבה דברים בחיים שלו וגם מצא דברים אחרים, הרבה דברים.

אבל יום כיפור, כל שנה, הוא היה מחכה למחשבות שלה. והוא היה בוכה, ועצוב ומסריח מבצל.
  

נכתב על ידי , 5/10/2003 13:34  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: זכר




25,384
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , אינטרנט , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להבלתי יאמן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הבלתי יאמן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ