לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


החמצות, פשרות וויתורים - חיי המתהוים

Avatarכינוי:  אגלה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2019


הזמן שלי קצר יומני והוא אפילו לא שלי
אין אף פעולה בלוח הזמנים הצפוף שלי שקשורה אלי ישירות
ודווקא בזמנים הלחוצים האלו יותר דחוף לי לדבר איתך
אם לא יוצא למוח שלי להתארגן בזמן שינת לילה
אז לפחות לארגן את המציאות במילים
כתבתי לך שני פוסטים שראיתי אחרי
ומסתבר שהכתיבה אחרי שבוע ללא שינה
נראת כמו ריצה של עכבר על מקלדת
אז מחקתי והצטערתי שמכל מה שכתבתי
המשפט היחיד שרציתי להגיד לא נאמר
אולי אוסיף אותו ואחזיר את תיעוד חיי כך שאם ישאר
אוכל להיזכר ברגעים שכרגע יותר מתאים לי לשכוח.
מה שלומך?
אני מאוכזבת מכולם ובעיקר מעצמי 
כאילו בנינו תוכנית, התגמשנו עם המציאות
ועדיין אין לי מקום

נכתב על ידי אגלה , 20/9/2019 06:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני כל כך רוצה הפסקה ומביאה על עצמי את ההפך.

באיזה שהוא מקום חשבתי כנראה, שאם אחלה ירפו ממני

וחזרתי לגלות שלא רק הכלים המלוכלכים חיכו לי,

אפילו אוכל נשאר על השיש ולא הוחזר למקרר,

הצמחים התייבשו, הכביסה נערמה.

אתמול האמנתי שאם אני אוכלת אז מגיעה לי הפסקה

אבל הקטנה התחילה למרוח אוכל על הפנים,

ואחיותיה לא ראו בכך עניין מיוחד, 

והיא המשיכה גם לידיים ולרגליים ועד שהגעתי עם צלחתי לשולחן

כבר הבנתי שאנחנו בדרך למקלחת וכשיצאנו ממנה זכיתי לראות את הכלבה

מסיימת את הצלחת, כששוב הבנות לא רואות כל בעיה שיש לדווח

או חושבות שראוי לפנות את הכלים או להחזיר אוכל למקרר.

ירח הדבש עם המעון הסתיים, הקטנה הבינה שלא בא לה ללכת לשם

והגננת האהובה עליה יצאה לחופשה.

בלילות היא דורשת שאשב איתה על כורסת ההנקה כל הלילה

כל תזוזה קלה מפעילה מנגנון של בכי והסברים שלה בלופ

על כך שהיא רק רוצה שאשב איתה ואתן לה חיבוק ולשתות ומשהו טעים

ואני כל כך עייפה והראש עד עצם הזנב כל כך כואבים לי

ואני לא מצליחה לצאת מזה. בסוף היא נשברת ונרדמת לצידי במיטה

אבל הסוף מגיע כבר אחרי שאיבדתי את זה לגמרי ובכיתי בעצמי

ועניתי לה בלופים משלי שלילה ועכשיו ישנים וחושך

ובבוקר אני מראה לה שעכשיו מואר ואפשר לשבת על הכיסא

אבל היא רוצה לגן השעשועים

ואחרי שלא ישנה בלילה ולא החלימה לגמרי

מהשפעת או מה שזה לא יהיה, שחילקו בגן,

אני משאירה אותה להחלים פיזית,

שתהיה חזקה להמשך התמודדות נפשית

ואנחנו יוצאות לגן השעשועים ומישהו שואל מה הכתובת של הבית הסמוך

אבל אני לא זוכרת את הכתובת שלי והיא רוצה לטייל

ומישהו שואל איפה הפלאפל אז היא רוצה פלאפל

ולא הביתה לקחת כסף ואז היא רוצה לדשא ואז לעגלה ולפלאפל

ובעצם לראות את הצעצועים שבחנות

ואני צריכה לאחוז את ידה שלא תרוץ לכביש

וגם את העגלה שבכל רגע נתקע לה הגלגל

והכובע עף לי וכל כך חם והיא רוצה לשתות אבל זורקת את הבקבוק

ורוצה קשית שנופלת והיא רוצה ואני משתדלת להסכים והיא לא מרוצה

ולפעמים אני מסרבת והיא מקבלת את זה בגבורה.

בחנות אני צריכה להגיד את מספר תעודת הזהות שלי אבל לא זוכרת

והמוכרת צוחקת וחושבת שאני מוזרה.

אז הקטנה רוצה לשתות מהבירה השחורה

ואחרי כמה לגימות היא אומרת שהיא עצובה

ומביטה בי בעיניים מלאות דמעות מהגזים של הבירה

אחר כך אנחנו מגיעות הביתה והיא לא מוכנה להיכנס, מתיישבת ובוכה

ואני נכנסת בלעדיה ונותנת לה להישבר שוב ולהבין שלפעמים אין לה שליטה.

בסוף היא נכנסת ובוכה ומבקשת לגן השעשועים ולטיול ונרדמת מותשת

מעוד נסיון לנהל לבד את העולם.

נראה לי שעייפתי גם אותך יומני, שן בבקשה בשביל שנינו.

 

 

נכתב על ידי אגלה , 18/9/2019 14:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לילה טוב יומני, מה שלומך?

גיליתי הערב בטעות, שאנתוני בורדיין התאבד בשנה שעברה,

ככה סתם בתחילת סטנד אפ של דייב שאפל.

כבר החלטתי שאני לא מחבבת את שאפל הגזען המתנשא

ובכל זאת חיפשתי משהו מצחיק והייתי מוכנה לרדת נמוך.

הוא סיפר על חבר גאון שלו שהצליח לצאת מהשכונה

ללימודי משפטים במלגה מלאה

ואיך איבד הכל בגלל גירושים שהחזירו אותו לגור עם ההורים

ולעבוד במה שנראה לשאפל משפיל

כמנהל חנות שמסתובב בתחפושת כדי לקדם מכירות.

אז החבר הזה למרות שכבר 10 שנים לא מצליח לצאת מבית ההורים,

לא חשב לרגע לפגוע בעצמו אבל מי שעשה קריירה מלטייל בעולם ולאכול חינם, מתאבד בחדר מלון מצרפת.

שאפל מוסלמי שחור והקהל שלו בא לצחוק ולהשתחרר

זה אומר כנראה לרדת על לבנים ויהודים עשירים, מה שבעיני לגיטימי

אבל דווקא מאדם שהתחרפן יום אחד ועזב תפקיד של 50 מליון דולר,

ציפיתי לפחות בורות בנושאי הנפש ובטח שלא ירידה מדומה לעם

כאילו שהוא עצמו לא מיליונר נהנתן, שלא תמיד מצליח להתמודד עם החיים.

הקהל צחק כי כולם היו רוצים להיות עשירים ולעבוד בטיולים
אבל הנה הוא בוחר להתאבד לעומת מי שבאמת רע לו ומתמודד
אז מבאס אותי להיות כמו האמריקאיות ששולחות מכתבים לקומיקאים בגלל שאין להן חוש הומור
אבל אני חושבת שהבדיחה שלו לא מצחיקה כי היא לא מבוססת על אמת
גם כינים לא מתאבדות והן גם לא נשארות להיות אצל ההורים או מקללות נשים
אז הן מפותחות / חכמות / מודעות יותר מהחבר הגאון?

מה שהכי העסיק אותי בסיפור זו העובדה שלמרות ששמו ופניו של בורדיין ז"ל

מאוד מוכרים לי, לא הצלחתי לזכור קטע אחד שראיתי מאחת התוכניות/ראיונות/ הופעות אורח שלו.

עצבות גדולה נפלה עלי למשמע חדשות רעות על אדם שאני לא מכירה.

כמה קל לאהוב את מי שלעולם לא תכיר באמת וכמה בלתי נסבל לשאת את היתר.

מה איתך יומני? בחרת היום משינאה או מאהבה, מתחושת אחריות או נקמה?

אני בחרתי היום לקנות את הנרקיסים ונהנתי מהביקור במשתלה.

עכשיו אני מאוד עייפה ואלך לישון בלי שמצאתי פואנטה בשבילך.

שיהיה מחר שמח ומלא תקווה

 

נכתב על ידי אגלה , 17/9/2019 21:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאגלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אגלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ