לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


החמצות, פשרות וויתורים - חיי המתהוים

Avatarכינוי:  אגלה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2017


יומני היקר אני רוצה להתוודות:

1. אני לא יודעת אם זה להתוודה או להתוודות

2. עברו שלושה ימים מאז שהפעלתי את המדיח

ושבוע מאז הכביסה האחרונה

אבל הסוד הגדול והאמיתי שאני מסתירה כאן מתחת לכמה שורות מלל הוא שישנתי היום חצי שעה.

אני מפורקת יומני, לא ישנה בלילות ובימים נלחמת בהררי בגדים שקיבלנו מאנשים טובים ואני מתקשה להחליט מה להעביר הלאה, מה לכבס כבר עכשיו ומה מתאים לכל אחת מהילדות.

חוץ מזה יומני אני ממשיכה לנסות לסדר אנשים שלא מכירים אותי טוב ולהתנהג רגיל. היום ויתרתי על שטיפת פנים וציחצוח שיניים, אליהם אני מגיעה ברגע שהיא נרדמת ובחרתי תמונה לברכת יום הולדת. ככה כאילו יש לי את כל הזמן שבעולם לאלו שממש חשובים לי/לא מכירים אותי.

מה איתך יומני?

איך קיבלת את היורה?

אתה מחובבי החורף ועוזריו?

אני צריכה ללכת אבל אשוב

נכתב על ידי אגלה , 18/10/2017 17:48  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז אני אגיד את זה בקיצור כי אולי זה יקל עלי.

אני בחירום
גרוע מזה, אני בחירום מנוטרל.
היא בוכה ואני לא מצליחה להרגיע אותה בדרכים המקובלות ואני נכנסת לחירום
שזה בעצם לשירותים, אם אני לא לבד בבית.
אין מה לעשות עם זה, ילדים חולים לפעמים ולא יודעים מה זה מהרגע הראשון
אבל אני לא יכולה להתמודד עם הפחד
ומתקשרת למוקד האחיות ומחכה על הקו חצי שעה, בקושי מצליחה להחזיק את העיניים פתוחות
כי ברגע שיש כותרת של חולה אני מותשת ומרגישה שאני הולכת להתעלף - הלוואי
רק לא להיות במצב הזה
ובשיחה עם האח הוא עובר על המובן מאליו ואני מגיבה כאדם שפוי רק חסר נסיון
אבל יש לי את הנסיון ואין לי את השפיות
אני רק פחד
פחד שמרעיד את הקול שלי
פחד ששולח אותי להפסקות שירותם, להרגע

היא בוכה, נמשיך עם זה אחר כך

נכתב על ידי אגלה , 15/10/2017 17:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז חשבתי לי הבוקר, שעם כל הפציעות לאחרונה כשאני כבר מפורקת מראש וכל פעם נראה שאין עוד במה לפגוע, כדאי להתחיל לחשוב באופן חיובי על העתיד


אז דמיינתי שאני מתה והבנות נשארות עם דמות עייפה וממורמרת כאם
ואמא זו דמות משמעותית בחיים, אז כדאי שלפחות אכין כמה שאיפות לעתיד, כדי שיוכלו לשנן ש"אמא תמיד רצתה להיות... ובדיוק לא הספיקה", שזה הרבה יותר מכובד מ"אמא כנראה מיצתה את עצמה כקליפת אדם חלולה וטוב שסיימה מוקדם כי לקראת הסוף כל הזמן החליקה, נתקלה ונפלה וזה היה מתיש לצפייה".


צריכה ללכת keep that thought

נכתב על ידי אגלה , 2/10/2017 12:54  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאגלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אגלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ