לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


החמצות, פשרות וויתורים - חיי המתהוים

Avatarכינוי:  אגלה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2019


היי יומני, כותבת לך תוך שיחת טלפון.

יש שני מבוגרים שאני מנהלת איתם שיחות כל יום, כך שאתה יכול לתאר לך כמה מרתקות השיחות הללו. בעצם נכון יותר לומר מונולוגים. לצורכי נוחות מרבית הנאום נעשה בקול רם כך שאין לי בעיה להקליד בטלפון גם בלי לשים ספיקר ובלי צורך אפילו להמהם מדי כמה דקות.

מה שלומך? עוד לא יצאתי להליכה נוספת כי אני עוד לא מרגישה טוב ואנחנו בשיא עונת ימי ההולדת/מסיבות סיום כך שאפילו אם אני מרימה את ראשי קלות לעבר התאוששות, נבוט דרישות נוחת עלי ומחזיר אותי למקומי.

והנה הנאום הקולי מאותת על סיום אז מעתה אוכל קצת יותר להתרכז בך/בי.

אתה יודע שבשל מחסור ארועים בהווה אני גולשת לי, כמו הרבה אנשים שעברו את ה70, לזכרונות על ימים בהם חייתי בינכם כמו צמח בר.

נזכרת איך חזרתי, אחרי שבת בבסיס, להודעה קולית עם "עוד שבת" של טיפקס

https://youtu.be/VgzMH7ItZCM והחלטתי לקבל זאת כמחמאה של מעריץ עלום במקום טעות במספר. איך הקצין שיצא מדובדבן לקורס טייס עשה לנו סיבוב עם הג'יפ בחברון ובחזור חיכה לנו מערום אבנים, שחסם את הדרך וגרם לי להרגיש מיוחדת. מישהו עלום, שוב, בחר להשקיע בנו זמן וכוחות בפרמידה הקטנה הזו שנועדה להקל על רצח הקצין ואולי אפילו שלי. איך למעשה כל המחוות הכי מרגשות, היו משמחות הרבה יותר כשלא ראיתי את פרצופו וכוונותיו הדוחות של המבצע ועד כמה בא לי שוב איזה גמד גינה נלהב שיוסיף לי שיר לרשימת ההליכה או יקפל לי פרח מנייר. איזו תקופה יפה זו, בה כולם נחמדים ומנסים למצוא חן וכמה חבל שהבנתי מה קורה רק רגע לפני שזה נגמר.

את מי אתה אוהב יומני ומי אוהב אותך?

האמריקאי התלהב עמוקות מלוחית הזיהוי אבל לא נשמע שישוב בקרוב לישראל, כנראה אסף את כל החומר הנדרש למפעיליו או השתיל מה שצריך כדי להמשיך בריגול משם. החברים הללו כל כך הזויים שהרעיון שהם מרגלים מוציא אותם הכי טוב מיתר הרעיונות שלי לגבי התנהלותם.

עוקב אחרי מישהו לאחרונה יומני? אני עקבתי קלות אחרי ההוא שחמק או איך שאומרים את זה בעברית. שמחתי לראות שהתחתן עם מי שעוד הספקתי לשמוע עליה ממנו, כי שניהם לא פעילים בפייסבוק וקשה להשביע סקרנות עם עובדים בתעשיות בטחוניות. שמחתי גם שהיא נראת טוב למרות שתי הבנות הקטנטנות ושלפחות ייצוגית הוא נחל הצלחה.

זמני תם יומני מקווה שתהיה כאן כשאשוב

נכתב על ידי אגלה , 12/6/2019 17:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ברוכים השבים יומני!

התגעגתי מאוד. איפה היית ומה עשית?

הרגשתי את חסרונך ולא הצלחתי למצוא את הזמן לחפש לי בור אחר לצעוק לתוכו. הבנתי שאם אמצא אתחיל מחדש, בלי היסטוריה ובלי צנזורה. אולי אוכל להתלונן גם על בני משפחה מעבר לבנזו ואולי  בעצם לא כדאי לצרוב תלונות ולתת למה שמעצבן להישכח.

חשבתי גם להפסיק להתנצל על התלונות כי זו בעצם הסיבה שאני כותבת וגם נראה לי שברגע שאני כותבת את התלונות קצת פחות דחוף לי לחזור עליהן שוב גם במילים ומחשבות נוספות. וזה גם בעצם מתחשב בבני אדם שהיו עלולים להיות קורבנות הצורך שלי לתאר את כל מה שמציק לי ולא מעניין אף אחד.

גם על הפתיחות המתישות אני צריכה להפסיק להתלונן, זו אני, מדברת הרבה על כלום עד שנגמר הזמן לפואנטה.

התפוצצתי אתמול. בנזו נסע לעלייה לתורה של האחיין שלו מוקדם בבוקר. יש עוד את מסיבת בר המצווה בערב שתהיה עוד כמה ימים, גם היא במרחק שעתיים מאיתנו, אז אתמול הוא נסע לבד. הוא יצא קצת לפני 5 בבוקר אז רק ציידתי אותו בחטיף גרנולה שהחבאתי לאירועים שכאלה וחזרתי לישון. ב6 כבר הייתי בפעילות בוקר לצורך שליחת הבנות למסגרות אז רק כתבתי לו שיעדכן אותי בהודעה כשהוא מגיע ויתקשר כשהוא יוצא משם לעבודה. לפני שיצא לדרך התקשר ועידכן אותי שהוא מקפיץ את אמא שלו לתחנה וניסה לברר מה קורה תוך שבמקביל הוא מדבר גם איתה ואני מבינה שאני בדיבורית. סיכמתי שידבר כשיוכל ואז הוא שלח הודעה, שבעצם הוא לוקח את אמא שלו עד לבית שלה והתקשר כבר אחרי כמה שעות לספר איך היה. לא עניין אותי איך היה, עיצבן אותי שבכל הזדמנות שהיא נימצאת הוא מתעלם ממני. אם זה כדי לאפשר לה להשפיל אותי באין מפריע ואם זה כדי ליצר מצב הבהרה לגבי מי חשוב כרגע ומי ימתין בסיבוב.

בפני עצמו הארוע לא מצדיק כעס. הוא היה בארוע משפחתי והחליט לנצל הזדמנות לכבד את אמא שלו ולהשקיע את הבוקר בטרמפ הביתה. אמא שהוא מקפיד לכבד למרות שזרקה אותו לבית יתומים עוד לפני שהיה כזה. אבל זה בא אחרי שבסופ"ש האחרון חגגנו לילדה וחברות הגן, יום הולדת בבית. ארגון ההפעלה, הכיבוד, הכנת רשימת השירים, הזמנה ותזכורות להואי הילדים, סידור המקום, אפיית העוגה ורכישת ההפתעות, כולן עלי אבל כאילו זה לא מספיק מלחיץ הוא רצה ששני החברים האמריקאים שלו, או יותר נכון החבר והזר המוחלט ישארו שוב לסופ"ש אצלנו. שוב, אחרי שהיו כאן לפני שבועים והכנתי עבורם ארוחת ערב מיוחדת כדי שלא יאלצו "לסבול" את השיגרה הטבעונית שלנו. באותו סופ"ש היה גם מפגש משפחה מורחבת ביער, אז חוץ מהם היו לי הכנות לימי ההולדת שאנחנו חוגגים לכל ילידי מאי במשפחה. קניתי מתנות, הכנתי כיבוד, עוגה, בלונים, אוכל להם, אוכל לבנות, כיבוד למורחבת, ארטיקים. ובחזור ארוחת צהריים שתתאים לכולם וארוחת שבת בבוקר, מצעים, מגבות, סבונים, לדאוג שהבנות לא ינדנדו להם, למרות שהם לוקחים את כל תשומת הלב, להפעיל את המקום של האנגלית במוח שנמחק עוד לפני שהתחלתי לשכוח מילים בעברית.

פתאום יצאו לי כתמים על עור הידיים, בדיוק מעל הורידים הנראים לעין, חודש אחרי שהחלמתי מחצי שנה של גירודים. אמרתי לו שאני מוכנה להכל אבל שיתן לי משהו לקוות לו, משהו לייחל לו בכל העומס. שנתיים שאני מחוברת לקטנה בלי להתנתק לרגע והייתי רוצה לצאת, לעשות משהו נחמד, לבד. לא חגגנו את לידת הבנות, לא את החתונה שאמא שלו החריבה כמה שיכלה, משהו נחמד, מתי שהוא לבד. אבל לא וגם אני אשמה בזה, כי אני לא יודעת לדאוג לעצמי והנה הוא יוצא בערבים עם חברים ומתאוורר אפילו בטיולי הערב עם הכלבה. הוא לא מחכה שאני אעזור לו. פשוט נפגש עם חבר לארוחה או מבלה עם חברים מהעבודה הקודמת, פוגש משפחה או הולך לחוג ספורט והנה הוא לא מתלונן. וחוץ מזה בכל הזדמנות שאני מדברת על אמא אחרת בגן או על השכנה שילדה לא מזמן ואיזו מרשימה היא בחזרה שלה לשיגרה הוא מיד חוטף את השיחה המפרגנת להזדמנות להגיד שאין מה לעשות זו אני, לא מתפקדת. אבל אני בחרתי דרך אחרת וגם היא לגיטימית. אני לא יוצאת כל ערב לריצה או נוסעת עם חברות לסופ"ש אבל אני מניקה אותן כמה שהן צריכות והיחידה שקמה בלילה, אני מקריבה אבל גם הוא נהנה מזה, אני עייפה אבל מתחשבת בבחירה של הילדה לטבעונות וממציאה את החיים מחדש בהתאם לעולם של היום, אני מטפלת בכלבה, בעצים, אני יכולה לבקש עזרה אבל האחריות עלי.

זה לא נכון או הוגן לסחוב לכל ויכוח את כל ההיסטוריה אבל אני נגררת איתה באיבוד הקול, במחלות עור מוזרות, בשיניים מתפוררות ובתחושה שהכל זו בעיה שלי, כל אחד דואג לעצמו, אני לכולם ואין מי שדואג לי.

הכתיבה כאן נמתחה על גבי שעות של הפסקות החתלה, האכלה, כביסות ואוכל אז אני לא יודעת אם שמרה על רצף הגיוני או העבירה את מה שרציתי אבל הקטנה נרדמה עלי, אחותה מתאוששת מרופא שיניים ואני צריכה לסיים את ארוחת הצהריים לפנימשהגדולה חוזרת

תודה על האפשרות לזרוק פה את זבל מחשבותי יומני.

בתקווה לימים טובים יותר או מסקנות מעשיות.

נכתב על ידי אגלה , 4/6/2019 09:58  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאגלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אגלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ