לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


החמצות, פשרות וויתורים - חיי המתהוים

Avatarכינוי:  אגלה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2018


שנה טובה יומני,

הערב נזכרתי שמחר הן חוזרות ללימודים. קצת משמח שיהיו לי כמה שעות של אחת על אחת בלי ריבים להפריד, שעמום לעניין ורעב להשביע ומצד שני קצת עצוב להיזכר בערב של לפני בית ספר/חזרה לבסיס/עבודה.

אני מאוד עייפה יומני אבל חשוב לי לשלוח אותות חיים ולחקוק הוכחת קיום מעבר למילוי צרכיהם של אחרים.

מאחלת לך שנה טובה יותר,

לילה שקט

נכתב על ידי אגלה , 11/9/2018 21:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




עד שאתה עולה יומני נגמר לי זמן הכתיבה וגם את המשפט הזה אני כותבת באנגלית כי המקלדת לא משתפת פעולה.


אבל אני אכתוב עכשיו בכל ההמולה כי נמאס לי לוותר על עצמי, ז"א אם אני אצליח להקליד תוך הרמת התינוקת.

לא ממש הולך לי, גם תוך הנקה מדברים איתי ודורשים תשומת לב. מעצבן.


רציתי לתעד לך יומני מסקנה שהגעתי אליה פתאום, כדי להגיע למסקנה צריך לחשוב וזה לא דבר שיוצא לי לעשות יותר מדי, אז מאוד התלהבתי מכך שהצלחתי.
מלבד ההסחות החיצוניות, חוסר השינה הנוראי והחוסר התזונתי שגורם לי לערפול מוחי ושרפה בכפות, יש גם את חוסר היכולת שלי להגיע לפואנטה או זמן לערוך את הכתיבה,
אז בכלל יומני זהו רגע חשוב, גם אם המסקנה תהיה ברורה לי רק כרגע ולא מאוחר יותר, כשהבלוג ימחק וגם ככה לא אקרא זאת שוב.


אני אוהבת לעזוב ידיים במים. זה המשפט שעלה לי כשהבנתי מה עשיתי.
אין לי הרבה מקום בהארד דיסק המוחי. עוד לפני הדיסק און קי החזקתי חברה שידעה את כל הציונים שלי לצורך ההשוואות שעושים בהפסקה,
למדתי למצוא את הדרך לזיכרונות האבודים בעזרת מילות קוד. אחר כך זה עזר לי לאתר מידע באינטרנט, כי גם חיפוש הוא כישרון.
והיו לי גם טכניקות בסגנון שביל הפירורים מהאגדות, רמזים שהשארתי רחוק כדי שאוכל לאתר דרכם בלי שאחרים ישימו לב אליהם.
תחושה נהדרת לשתול לי רמזים בטריטוריות זרות ולראות את המקומיים אדישים אליהם.
אז ידעתי שיש לי עקרונות אחיזה ודרך משלי לסדר את הדברים אבל עם הזמן היו מי שטרפדו לי את ההליך, שבלגנו לי את הסדר אם בתום או בזלזול.
היום כשלרגע תפסתי משהו שאבד וזמן רב לא הצלחתי לאתר אותו, רציתי מיד לעגן אותו בשיטות הזיכרון החיצוני שלי ופתאום מצאתי עצמי זורקת אותו חזרה לים המידע הגדול.
באותו רגע חזרה אלי ההרגשה שהייתה לי כשמצאתי צדף מיוחד בים, החזקתי בו חזק אך לפתע הגיעו גלים גדולים שכמעט הטביעו אותי ואילצו אותי לשחרר אותו חזרה למערבולות המים.
הקלה, בהלה, התרגשות בלי שם.


אז היום הסתבר שאני אוהבת גם לוותר, כשעד היום חשבתי שזה כורח המציאות. אולי למדתי לאהוב את הקיים. אולי אין לי צדף אבל יש לי תקווה

נכתב על ידי אגלה , 5/9/2018 16:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאגלה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אגלה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ