יש אדם שקונה את עולמו בשעה ויש אדם שמאבד עולמו בשעה. את קנית את עולמי ברגע הראשון שבו ראיתי את העיניים הכחולות היפות שלך, חצי החיוך הכובש והתמימות הקדושה שליוותה כל מילה שלך. שפתייך ליוו אותי לאורך תקופה לא פשוטה ואת ידעת כיצד כל משפט שלך הפך אז את חיי לשבט או לחסד. ידעת ושתקת.

היום את שוב כאן, עם אותן עיניים כחולות וחצי חיוך, רק יפָה יותר. פורטת על נימי הרגש במילים מדוייקות, שיודעות לספר בדיוק את השקר שיחמם לי את הלב. עברה תקופה, אך את עוד זוכרת. צוחקת ומספרת, את כל הסודות שכבר שנים שמורים במחשכי נפשי. אינך עוצרת לרגע לחשוב היכן אני, לאן אבדתי, האם המילים מאז עוד קיימות אי שם.

את מסתתרת מאחורי אותה תמימות קדושה ואני נשברת, כי השקר הזה כבר לא מחמם לי את הלב. מילים שטוחות, גם מהשפתיים הלוחשות שלך, כבר לא ישנו עכשיו. איבדת את עולמך, יקירתי, בשעה אחת.