לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חוויות חשקניות והאצת הדופק


החומר ממנו עשויות הערגות

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2017


 

משהו מעניין קורה באהבה. ורק באהבה. מצד אחד, אהבה היא הרגישות האולטימטיבית לכל נים ונים, לכל פרט ופרט באדם אחר. ובאהבה הרומנטית, במיוחד, בערכו של אדם אחר, מבחינת החברה ומכל מיני בחינות ותתי בחינות. מצד שני, מי שאהב יודע: אהבה היא לא תוצאה של פרט זה או אחר וודאי לא תגובה למדרג זה או אחר. היא לא מדרגם המשוכלל של הפרטים; היא זינוק.  היא אף, בשיאה, התכחשות לפרטים האלו, למסלול ההמראה של עצמה.  כמו שאומרים שישנן כל מיני מחשבות, התרחשויות, כל מיני תכניות, כל מיני יוזמות, ובסוף עצת השם היא תקום. גם באהבה. אין ספק שאהבה היא הפתח לחיים. האם היא גם החיים עצמם? אולי כן, כי אומרים שצריך להחיות את העולם כל הזמן.

  העונג מתחיל איפה שהשפה נגמרת... איך שהתודעה מגיעה אל מעבר להגדרות, נהיית אהבה. ניצתת האהבה. כדי לאהוב צריך אומץ ואמונה. אך בלבה   מצוי ביטול הסיבות לה, ביטול המניעים, ואיון הגדרות. אהבה מצויה מעבר להגדרות. אולי זה כמו שהרב על האמת והתפיסה לגביה בימינו, עם הפוסטמודרניזם וכל זה, שהאמת היא מעבר למונחים. 

 

 

נכתב על ידי , 27/5/2017 15:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבנה


 

אני מפחדת...וזה לא בדיוק פחד, אלא חרדה. אבל זה טוב, לפחד מהמוות. הפחד שבלב מראה לצדו מתבססת אהבת החיים. זה לא תמיד היה כך.  הרב אצלו אני לומדת הודיע שמשבוע הבא, כשנסיים את ספר דברים, יפסיק להגיע למרכז לתת את שיעורו. הוא נתן את שיעורו במתכונת הזו בערך 20 שנה. הוא ימשיך ללמד כמובן, אבל בירושלים. לרגע אחזה בי תעוקה, ההשגה שלא תמיד הרב יתקיים ויהיה. בשבילי, בשביל תלמידיו הרבים, נגיש, ובכלל. מיד הנפש דחתה את המחשבה.  אחרי כן המחשבה עברה בטבעיות להוריי, המחשבה שלא יהיו לצדי מתישהו.  ולבסוף, המחשבה שאני לא אהיה חלק מהעולם. מתישהו.  צער נפל עלי, כאילו אני מתאבלת על לכתי. לא יכולה להסביר.  לפמעמים יש לי מחשבות שאני לא מסוגלת לשתף בהן. במקרה או שלא, למדנו בשיעור האחרון בספר דברים את פרק ל"ד והפסוקים: 

 

ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.   ה וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָבעַל-פִּי יְהוָה.   ו וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

 

התפתח דיון על זהותו של כותב הפסוקים הללו, מכיון שספר דברים ככולו מיוחס למשה, סביר שמישהו אחר, אולי יהושוע בן נון, כתב על מות משה. אבל יש גם סברה מעניינת שמשה כתב את זה על עצמו. השאלה גם מי קבר את משה? והתשובות חלוקות, ייתכן שהכוונה שהשם קבר אותו, ויתכן שמשה עצמו. גם אי ידיעת הקבר שלו מעניינת. גם העובדה שהמידע האחרון שמשה נפגש אתו בחייו הוא "ושמה לא תעבור", שזה מן אמירה די דווקאית של הבורא אליו.  אני די בטוחה שהכל קשור, שלא במקרה קברו של משה לא ידוע, ולא במקרה שמשה לא נכנס. למעשה, מאז שנגלה אליו השם במעמד הסנה הבוער, יתכן שמשה כבר ידע שלא ייכנס. 

נאמר גם משהו מעניין על תופעת הנבואה. איך נראה הדיבור האלוהי?  לפי סברות מסויימות בתורת הקבלה, הדיבור האלוהי כולל אותיות מעורבבות, והנביא עושה בהן סדר והופך אותן לדיבור. זה גם די הגיוני, כי הדיבור הוא פעולה של סדור, של אבחנה. יתרה מזאת, יכול להיות שהאותיות המעורבלות אפילו לא מופיעות כאותיות שלמות, אלא שברי אותיות, כך למדנו: ווים ויודים, כלומר קוים ונקודות. לפי התפיסה הזו, מבחינה מטאפורית, העולם נברא באותיות שמורכבות שברי אותיות. האותיות הופכות למשפטים שהופכים לדיבור.  כתבתי עכשיו תוכן כלשהו. אבל קבלת התוכן הזה מפניו של אדם שאת הרוחניות שלו אני מחפשת, לזאת אני קוראת מפגש.  ללמוד זה ללמוד, להיפגש (עם תלמיד חכם, נאמר) זה להיפגש. פה באה האבחנה בין אקדמיה למסורת, אני חושבת. בדיוק פה.  

 

איכשהו, בגיל 33 אדם לא צריך להשתתק מפחד בגלל המוות. לפעמים מנסרים בהווה רחשי דברים שעוד לא קרו. יש לי אינטואציות מוזרות, למדתי כבר לכבד אותן גם אם לא להבין. אז אני מרגישה עכשיו עצב יפה כיון שכשהרב הודיע שלא ימשיך לקיים את השיעור בפורמט הזה (דבר הגיוני אחרי 20 שנה ואחרי השלמת החומש), הרגשתי פתאום חסרה מהמציאות. אני מעט, שקופה? פחות קיימת?  כשאדם שאני אוהבת חדל מלהיות חלק מהיומיום של חיי, הקיום שלי מופחת. ככה זה.  אני מבינה למה משה לא נכנס לארץ. 

 

נכתב על ידי , 27/5/2017 15:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

טוב, עדכון קצר לגבי ענייני טראמפ מהזמן האחרון: אכן, הוא לא אדם סטנדרטי או נורמטיבי לחלוטין.  אבל הוא שפוי מספיק ומוקף אנשי צבא טובים, וזו התקופה בה אנו חיים. למי ששואל את עצמו, איך דבר כזה קרה? העולם שלנו איננו רציונאלי ושוויוני. הוא פשוט ממוסך להחריד. אנשים פחות ופחות רואים את זולתם ונעים בלולאות הכוללות את הדומים להם. בתור מי שיש לה מזל לבוא באינטרקציה עם אוכלוסיות שונות, מידת המיסוך בימינו בלתי נתפסת.  השאלה המרכזית היא לא איך טראמפ נבחר למרות הכל? אלא איך נבחר תודות לכל?  

ועדיין, אם יתנו לו, הוא יהיה נשיא טוב. למרות אישיותו הנוראית. כן, מדובר בשקרן והתיאטרון שהוא מעלה הוא אבסורד, כביכול? אבל זו המציאות. הרבה מאוד אנשים שלא מוכנים או רוצה להתמודד עם המציאות של העולם בימינו, וטפחו לעצמם בועה אוטיסטית הכוללת את חבריהם והטלפון הנייד, לעתים גם משככי כאבים או כדורים ושאר הסחות, נאלצים להתמודד עם האמת. האמת היא שזה נשיא אמריקה, הנשיא השני שהצמיחה המאה ה-21, שהעולם נאנק מפערים, שיש נשק גרעיני בשפע לשפע מדינות, שחלקים גדולים מהעולם אינם  שותפים ולא הולכים להיות שותפים לתסיסה המערבית הצרה. אבל גם שהטכנולוגיה מתפתחת, המדע, שפערים ומאבקי עבר בחלקם הובסו, או כבר לא רלוונטיים, אך במקומם צצים ועולים מאבקים אחרים, מרים ואכזריים מהם. ושבסופו של דבר אנשים רוצים כח על חשבון אחרים - לא כח לצד אחרים. 

דבר נוסף שחשוב לציין, כבעלת זיקה למסורת ואמונה מסויימת ביהדות: יתכן שטראמפ מבשר על פעמי תופעת המשיחות וחזרתה לזירת ההסטוריה. לא, מובן שלא הדמות ההסטורית פנטסטית 'משיח בן דויד', אך כפי שכורש מלך פרס כונה במקורות משיח, אפשר שגם פה תחילת מהלך מעניין ומורכב יותר משאנו יכולים להבין כרגע...

 

לגבי ענייני האפ.בי. איי וכל הג'אז הזה, אפשר לראות את זה בפשטות בה אמר טראמפ על ג'יימס קומי, ראש האפ.בי.איי המודח, בארוע שבו נפגשו מעט אחרי השבעתו של טראמפ לנשיא: "ג'יימס הפך למפורסם יותר ממני!" ברגע שראש האפ.בי.איי הפך מדמות אפורה לשחקן ראשי על במת הריאליטי, מפורסם לא פחות מטראמפ, הוא חשוף להדחה.  ונכון, האמון בקומי התערער בגלל הפישולים המזעזעים שלו בתקופת הקמפיין לנשיאות, מצד שני המועמדים. האם הוא אשם? האם ראש אפ.בי.איי אחר היה מצליח להלך בין הטיפות ולצאת מזה? ייתכן מאד שלא, ובנסיבות שנוצרו אין ברירה אלא להחליף אותו. מצד שני, האופן בו זה נעשה מריח מדיקטטורה מצד טראמפ. יתכן שהוא עצמו כלל לא הקליט את השיחה ביניהם, אבל העלה את האפשרות להדלפת השיחה כדי למנוע מהלך כזה מצד קומי. אלו שיטות של העולם התחתון, וכל מי שקרא את ספרו של טראמפ יודע שהוא למד לשחק בכללים האלה, של חוכמת רחוב, עוד מצעירותו. הוא הביא את החוכמה הזו אתו לבית הלבן. 

 

והנה אלן דרשוביץ' על הנושא.

נכתב על ידי , 12/5/2017 22:08  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

64,711
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_someone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _someone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ