לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חוויות חשקניות והאצת הדופק


כמה יקרים הם הדברים הבלתי אמירים

כינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014


 

הממ... ראפרית אוסטרלית פריסטייל לטעמי  

 

 

    

 

 

נכתב על ידי , 15/9/2014 18:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה מילים על אסי דיין


 

אני רוצה לומר כמה מילים על אסי דיין.   בשנת 2007 בעקבות "בטיפול", כתבתי על דמותו של ראובן בסדרה ועשיתי השוואות בינו לבין דיין.   לפני כשנתיים התפרסם ראיון עם דיין שיזם אורי קליין.  במרכז התמונה, איש שהשמין באופן לא טבעי (כנראה, עקב תרופות פסיכיאטריות) יושב על רקע וילון אמבטיה צהוב. מימינו, דיוקנו של פרידריך ניטשה, מתחתיו שלט הפעלה למזגן, ומשמאלו  כוננית צהובה עם כמה קלסרים. פניו מיוסרות ולבנות מאוד , השפתיים אדומות . ידיו ענקיות, אחת נאחזת בקושי בדפן הכוננית.  המבט של אסי והמבט של פרידריך ניטשה משלימים זה את זה, אבל בעוד שפרידריך מתהדר בשפם עבה המקנה לו סוג של סקסאפיל, לאסי אין שום שפם. וההעדר -בולט . 

 

                                                              *

הראיון ארוך ודי טרחני (אבל זה לא מפתיע כי אורי קליין הוא טרחן), כך שקראתי בקושי.  לדעתי, אסי דיין במאי מאוד לא אחיד ברמת הסרטים שהוציא.  הוא אחראי לסרט הישראלי החשוב ביותר כנראה (החיים על פי אגפא), אבל רוב רובם של סרטיו לא עשויים כהלכה (לעומת דוגמאות של במאי well made  כמו יוסף סידר, שבי גביזון או בועז דוידזון ), ועל כך מעיד בעצמו.

 

 

                                                   
                               

                                                          פרידריך ניטשה

 

 

ההייחסות שלי תהיה נגועה לגמרי דיון אישי וחטטני באישיות של אסי דיין. הדבר מוצדק מפני שהיצירה שלו דומה לזו של singer songwriter, ואם להקביל לבמאי אחר, יותר מכל זה מזכיר את וודי אלן. כלומר החטוט הזה מוצדק ולא מגיע רק ממניע רכילותי.  

ההפתחות הראשונה של אסי דיין בראיון היא דרך ספור נוגע ללב על בחורה שחולה באספרגר, היא יפהפייה ויש לה איי קיו 180 אבל מעולם לא הצליחה להרגיש. רק פעם אחת הרגישה, וזה היה כעס. אבל, מוסיף דיין, חולי אספרגר אינם סובלים.    הצורה בה אסי דיין מביט על החוויה האנושית,  לא שונה מהצורה בה הוא מביט בחולת האספרגר.  כלומר, בריחוק כירורגי.  סוג הריחוק של אסי דיין מקורו בסלידה עקרונית מהחוויה האנושית. ראשית, חולי אספרגר כן סובלים. שנית, הם כן יכולים להרגיש אך הם מתקשים בבטוייו ונדרשים לטפול. ככל האוטיסטים, יש להם בעיה בשלוב התקשורת הפנימית , קידוד הרגש, עם זו של הסביבה.  הטענה כאילו אינם יכולים להרגיש ואינם סובלים - היא טענה בזויה. 

נמשיך. אסי דיין מאופק בראיון כפי שהוא, כנראה, מאופק בסרטו החדש.  ההקפדה ניכרת, וגם הדיוק בהתנסחות. מצד אחד אסי דיין נשמר, מצד שני ההשמרות הזו היא תוצאה של פריקת העול שאפיינה אותו בשנים האחרונות. כלומר, זו הישמרות שמקורה בפחד.  הפחד הנחוץ הזה הושג באלימות וסבל (כלפי עצמו וכלפי זולתו, למשל פרשת הסטירה שמוזכרת בראיון וכן התדרדרותו של בנו, ליאור).

אני לא רוצה להתעכב יותר מדי על "חיים על פי אגפא".    זכור לי הרגע בו הסתיימה הסצינה האחרונה, זו עם who by fire של לאונרד כהן. ישבתי בסלון והכתוביות החלו לרוץ. אני זוכרת שאחז אותי הלם, וההלם הזה לא הרפה עד היום.  "החיים על פי אגפא" זו יצירת מופת גם ברמה עולמית, וודאי ברמה המקומית. על כך אולי בהזדמנות אחרת.

נמשיך.  הממד הסוריאליטי אצל אי דיין , אם נזכר רגע בהקבלה שערכתי למעלה, עם וודי אלן ועם חנוך לוין, הוא אכן אמצעי שנעשה בו שמוש על גבול מופתי. מאידך, דווקא "בטפול" שהיא המאורע המשמעותי בחייו כיוצר בשנים האחרונות, נעדרת ממד סוריאליסטי.  דווקא ההחלצות הזו שלו מהשפה הסוריאליסטית (ממעטפת השנינות והמקאבריות)  דרדרה אותו לתהום (על תוצאות של "בטפול" בלינק המצורף ).  וזאת, מפני שכל נסיון שלו לגעת חוויה האנושית כשלעצמה, מרתיעה אותו. לאסי דיין סלידה, אלרגיה, מהחוויה האנושית.  גורם המאחד כמה מסרטיו הוא העיסוק בהתאבדות. אני רוצה להתעכב על זה (אם זה מדכא מישהו, אפשר לעבור לפסקה הבאה).  כי אנשים המתאבדים הם אנשים שאוהבים את החיים.  שנית, יצור לא יכול להתאבד בלי תודעת סוף. יצור שלא משיג את סופו (מבחינה נפשית ולא רק אינפורמטיבית), לא יתאבד.   ידיעת הקץ יחד עם אהבת החיים הם תנאי הכרחי למעשה ההתאבדות.  למרבה הצער,  אצל מתאבדים קיים עוד קו, והוא תפיסתם העמוקה את שטחיותם של החיים, את חוסר הפניות והשרירותיות הטבועים בחיים. לא רק חיים אנושיים אלא כל חוויה המערבת חיים.  נטייה אובדנית, לדעתי זו תגובה ליכולת חזקה לאהוב ולהרגיש את החיים, לא להעדרה (כפי שחושבים לעתים).  בדיוק בשל כך, מפריע לי עסוקו של אסי דיין בחוויה הזו.  כפי שהפריעה לי התייחסותו לחווית האספרגר והאוטיזם, בתחילת הכתבה.  במרכז סרטו החדש, מר פומרנץ, עומד אדם המשכיר את דירתו למתאבדים בתמורה לתשלום.    אסי דיין מתייחס בראיון לחווית האובדנות דרך פריזמה פילוסופית. לדבריו (הוא מצטט את קאמי) התאבדות זו השאלה הפילוסופית הקשה ביותר. לדעתי, בגלל האלרגיה של דיין לחוויה האנושית, הוא משתמש, וזה דבר המאפיין יוצרים רבים, בחלקים קצוניים מאוד שלה על מנת לטול בה חלק . אך גם נסיון זה נכשל, והוא נהדף לפילוסופיה.  אם זו אכן או לא שאלה פילוסופית - איננה שאלה מעניינת כלל.  בניגוד לפילוסופיה, ליצירה תמיד תהיה רלוונטיות ותוחלת.  הוא יודע את זה, בפרט  כבמאי שיצר את סצינת ההתאבדות העמוקה ביותר בקולנוע הישראלי ב"חיים על פי אגפא". נדרתי שלא להתייחס פה לסרט, ורק אציין כי הסצינה הזו חפה מכל פילוסופיה.  וגם אם הדמות חולה - בניגוד להתייחסות לאספרגר בתחילת הראיון שצורה שכאילו מגדרת את החולה מהאנושיות שלו - המחלה היא לא פונקציה במעשה. כלומר שם דיין הצליח, נגד האלרגיה הבסיסית שלו, להכנס ולהשאר עמוק בתוך החוויה האנושית, ומתוכה לומר.  שם הוא לא נצרך לשום פילוסופיה, ואכן אין באמת ומעולם לא היה מניע פילוסופי למעשה כזה.  שאלת ההתאבדות איננה השאלה הפילוסופית החשובה ביותר, מפני שזו לא שאלה פילוסופית.

 


                                          

                                           שולי רנד ואביטל דיקר; "החיים על פי אגפא"

 

העיסוק של דיין בנושא הבדידות כבר אמין יותר.  לדבריו, מלבד הקשר עם ליאור בנו, אין לו כלל חברים. אולי הוא מאמין שהכל אורבים לו. יתכן גם שהוא צודק.  להוציא פרידריך ניטשה והשפם, עוברים ימים ואסי לא רואה נפש חיה.  שעות על גבי שעות מביטים שני האישים זה אל זה, בלי לומר מילה.

 

(המשך יבוא)

 

נכתב על ידי , 12/9/2014 21:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הערות זוגיות לקראת החגים



קל לכתוב כשעצובים. אז היום, כשאני בתקופה מאושרת וחזקה, אנסה להתבונן שוב על העשור  מגיל 20 ועד 30.   איך נראית אירוניה?   פוריות האישה בשיא בגילאי 20-24.  אלו היו בערך השנים הגרועות בחיי. בערך. השנים הכי גרועות היו 17-23 אבל למה לדקדק?   בשביל מי שקורא ואולי עדיין לא בזוגיות שמובילה לנישואין - אין כאן התנשאות אלא אמפטיה אמתית. האם אני יודעת משהו שאחרים לא? ייתכן. לכן אני כותבת.  

ראשית, האדם הוא עץ השדה. האדם הוא גם עגבנייה בשוק.    משום מה לאנשים מאוד קשה לקבל את זה בטוב, שכן הם עגבניות ומלפפונים בשוק.  יש להם תג מחיר שנגזר מהשווי החומרי. האדם הוא חומר ורוח - לא רוח.  אדם צריך להיות אמיתי עם עצמו  ולחשוב, כסוחר שבא לשוק, איזו עגבניה/ מלפפון היה רוצה ?  לא מבחינה סובייקטיבית אלא מבחינה אובייקטיבית. אין לאנשים יותר מדי העדפות מיוחדות בענייני ירקות.  כולם רוצים עגבניה יפה ומוטב קצת קשה מאשר רקובה, אבל הכל בהתאם לערימת העגבניות המונחות לפנינו.  אח"כ רצוי שלא יהיו עליה הרבה כתמים. רצוי שתהיה נקייה.  נשמח גם אם זה סוג מוכר לנו, של עגבניות שהכנו מהן סלט בעבר. אבל אם יש איזה סוג חדש ואקזוטי?  אם היא ממש יפה אז ננסה. ואחרת, נעדיף שלא.  אוקיי, יפה.  עכשיו אדם צריך להסתכל על עצמו בכנות ולהעריך איזה עגבניה הוא מבחינת התכונות החיצוניות החומריות ביותר.  עליו להוריד 12%  מההערכה זו. כלומר אם הוא קבל מעצמו 90 , השווי יהיה קצת מתחת ל-80.  תכונה אחר תכונה נותנת לבסוף את הערך החומרי הכללי של האדם.  זו קבוצת הרפרנס שלו . 

אחרי כן האדם הוא רוח.  אם כולנו היינו עגבניות לא היו בעיות בעולם.  הרוח מוזגת את התקווה ואת אי הנחת. כי באהבה, כל העגבניות סמוקות. האהבה מגלה לאדם את הקשר בין החומר לבין הרוח. האהבה היא תהליך בירור שבו האדם מבין את הקשר בין הפשוט והיומיומי לגבוה והמיוחד.  מאחר שאהבה היא תהליך בירור,  ככל התהליכים בעולמנו, היא לוקחת זמן.   האם אמור לקרות משהו מיוחד בדייט ראשון עם מי שבסוף נהיה אתו?  לא.  מה שאמור לקרות יתגלה רק אחר כך, כעבודתו של כייס מיומן שחטף את הארנק שלנו כשלא שמנו לב.   מן הלם, יד על הלב,  השתאות.  מתי זה אמור לקרות?  מתי שאנשים מגלים שכייסו אותם. יש חוקים?  לפעמים תוך דקה, לפעמים תוך שעה. לפעמים אחרי יום.  אהבה מתרחשת בגניבה,  בסמוי. לא דווקא בנגלה.  לעתים זה קורה בעוצמה גם בנגלה.   דברים רבים קורים בעולמנו.  רוב האהבות בחייהם של אנשים נפתחות בתהליך סמוי, כיסודותיהם של גורדי שחקים.  מה לא צריך לקרות בדייט ראשון עם מי שבסוף נחיה אתו?   דחייה עקרונית.  אדישות. שעמום.  תחושה של פגיעה בכבודנו. תחושה שלילית אין מקומה בדינמיקה עם מי שמתאים.   מה יכול להיות סימן טוב?  אמירות לא מכוונות שלנו שמצחיקות את האדם השני במפתיע. ולהיפך, אמירות של האדם השני מצחיקות אותנו. הומור הוא שלוחה שמעבר לשפה ואפילו לרגש, נוכחות של הומור היא סימן חיובי. 

הזוגיות מתחילה במפגש הראשון. ככל זוגיות, יש דיפורמציה קלה שהאישיות שלנו עוברת.  יש גם הרבה דברים שיתקבלו ויש דברים שלא ישתנו יותר מדי. אי אפשר לדעת מראש מה יקרה לאיזו תכונה. אם כי יש לשער שתכונות חזקות ומובילות יעברו דיפורמציה לפני התכונות הפחות בולטות. 

זוגיות כתהליך יוצרת רגרסיה לממוצע, לאמצע.  לבינוני.  למי שמרגיש מאוד אינדבדואלי ומיוחד, הרגרסיה הזו עשויה לגרום כאבים.  וסבל.  צריך לסבול בשקט ולהבין שקיומם מצביע על תחילת התהליך הסמוי של האהבה. אהבה כרוכה בכאב, אבל לעתים הכאב הרומנטי פוטוגני ככאב גב.  כלומר, בכלל לא!

 זוגיות מטרתה בסופו של דבר השכנת שלום בין היצר הרע ליצר הטוב.  לדחפים החייתיים לדחפים הרוחניים, חומר ורוח וכל זה.  כשמשכינים שלום, צריך למצוא את דרך האמצע - יודע כל מי שאי פעם תיווך בין ניצים. מי שמתקשה להתפשר בחייו האישיים יתקשה יותר בזוגיות.   צריך וחשוב מאוד להבין, זוגיות אוהבת היא תהליך מדהים אבל האדם הוא לא השחקן הראשי בו.  גם האדם השני, אתו אנחנו בזוגיות, הוא לא השחקן הראשי. שניכם שחקני משנה מדהימים.  השחקן הראשי נעלם ואי יאפשר לאתרו. למה? ככה. כרגע נזרקתם אל הבמה אז אל תנסו להבין, נסו לצחוק ולהנות. נסו לחטוף כמה שאפשר מהשחקן הראשי הנפקד.  תשתמשו זה בזו, והשחקן הראשי ישתמש בשניכם. וגם בו ישתמש הבמאי. אז כדאי להתחיל לקבל ולהנות משירות של אינטרסים עלומים.  והכי חשוב?  הסקס. באמת? בערך.  אבל לא על זה הפוסט.  וזוגיות? בסוף זה מגיע אם מאוד מאוד רוצים, אבל אף אחד לא יודע מתי הסוף סוף סוף. העיקר לא להתייאש כלל. להנות ולהמשיך בתנועה. 

 

נכתב על ידי , 12/9/2014 01:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

54,784
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_someone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _someone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ