לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חוויות חשקניות והאצת הדופק


החומר ממנו עשויות הערגות

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2016

חשופה לסכנות


 

הסכנה ביצירה זה הגודש. אחרי הכל, מי שמתחבר לזרם באמת, מי שרותם את האמת (קראתי לזה לנצוץ), לא רווה. בחטף, מבזיק דרכו הכל. פחד אלוהים. אפשר לטבוע.  או לעשות פשעים. אנשים עשו הכל בשם היצרים. כל הנימוס, דפי הנייר או קבצי הוורד או הטקסים האלו, כמין טקסים דתיים לייט של הלייט, הם בולשיט. אדם רוצה לשלוט ביצירה של אלוהים, הוא רוצה לחטוף לעצמו משהו. לפעמים מצליחים, לפעמים לא. זה מה שמניע את הדברים. ביצירת האל יש רוע וטוב, יש פנאטיות ויש ויתור, חיים ומוות, וכך גם בלבו של היוצר. יש יוצרים שמכירים בכך שאלוהים היה והווה ויהיה, ויש שכופרים. זה בכל מקרה לא משנה מעל למושגי הקיימות. הוא נהנה מהמשחק, החיים, כמו שאני נהנית ממערכת הבחירות באמריקה. רוע גדול בעולם מגיע מהיצרים, כך גם הטוב. לא בכדי גברים עוללו את מרביתם ב- 10,000 השנים האחרונות.  אבל עדיין מעניין שיש גברים, עדיין מעניין שיש את המנגנון המיני המוכר שלהם. בינתיים.   נראה לי שהסכנה האמתית עם היצירה, זו שעתידית להיות, זה אבדן שליטה על גודשו של הכל. גודש הגודשים. 

 

נכתב על ידי , 23/11/2016 23:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קשר הפוך


 

אנשים נוטים להתבונן במציאות היטב, או בעצמם, ואז מנסים לרשום או לכתוב או להסריט ולעשות מזה יצירה. אבל אני רוצה להתעכב על הכיוון השני;

 להבין לעומק את ההסטוריה ולעסוק באיזושהי רמה ביצירה. זה לא כל כך משנה אם מה שיוצא טוב או לא, העיקר שהיא אמתית. אני רואה בגדול את ההסטוריה כזירה של רצון האל. זו תפיסה מקובלת ביהדות ואני שותפה לה. ההסטוריה מגלה את רצון האל, היא הזירה של היוצר. היוצר היחיד, האחד והיחיד. ולכן כשאדם יוצר הוא בעצם מדבר עם אלוהים ומחווה אליו. ככל שהיצירה משמעותית יותר, הוא מחווה יותר אל יוצרו.  

 

אם אותו אדם מסוגל לעשות את ההמרה נכון, התרגום הנכון, מהיצירה להיסטוריה, תפתח לו ראיה מאוד מיוחדת וחזקה של מה שקורה.  אבל בפועל רוב האמנים שמאלנים אידיאליסטים, או ימנים אידיאליסטים או סתם מעופפים ולא קשורים, אז איך זה מתיישב ? אמנם לפעמים גם אנשים אידיאליסטים צודקים. אבל צריך לקרוא שנית מה שכתבתי, וכתבתי שצריכה להתבצע המרה. עבודה קשה מאד צריכה להעשות, למי שרוצה להסיק מסקנות על ההסטוריה מהאמנות ולהיות צודק ועקבי.   

 

לא בטוחה למה אני לא מדברת פה  יותר מדי על הכתיבה שלי. כנראה שיש לי כישרון. אין בי דחף או צורך להראות את הכתיבה לאנשים אחרים בד"כ. אלא אם מדובר בצורך פנימי באגו או אישור מאדם ידוע/ בעל מעמד. כנראה שפחות יש לי צורך לשמוע דעות של אחרים.  זה מגיע מתחושה שדווקא אחרי שנגמרת  הכתיבה אני מרגישה לא מובנת.  

אם נסתכל על מה שהלך במהלך ההסטורי-פוליטי שארצות הברית לוקחת בשנה וחצי האחרונות, האם ניתן להסביר אותו למישהו מבחוץ? האם יכולתי לנמק למה אמריקה תלך כפי שתלך? לא באמת.  וזה כלל לא רק הנשיא הנבחר, אלא המגמה. 

 

אז אני סבורה שלמי שיש היכרות רצינית עם המקורות היהודיים, יש התחלה של מורה דרך. יש מילון.  היהדות מציעה לראות את העולם, לחיות בעולם,  בהתחשבות ביוצר - אלוהים, בכינון סוג של מערכת יחסים חד צדדית. ולקרוא את ספר הכללים של היוצר. וללמוד אותו.  אז מה אני יודעת על אותו יוצר?  לא יודעת. אבל ההבנה שלי את העולם עלתה בכמה דרגות.  יש פה איזשהו משחק: ברגע שמביטים בהיסטוריה כמשחק, כיצירה, כדמיון, המבט בעולם הריאלי,  האמיתי, הופך מאוד מדוייק. ומאד וחזק. וזאת מפני שהוא נטול פילטר של רגש פרטי או דיעה פרטית המעכבים אותנו בדרכנו לאמת.   האני הפרטי מונע את האדם בדרכו לאמת.  דרך להתחמק מהפרטי זה לשחק משחק. נניח לעולם, נתמקד ביוצר. גם המעשה הזה הוא סוג של משחק, נכון (דורש מזיגה של ציות ודמיון).  ונקרא את הספר שלו ואת החוקים ונתעסק בו מאד. ואז, נתבונן בעולם וננסה להבין אותו שוב. אם שחקנו טוב, בעיקר אם נהנינו, האני הפרטי שלנו התרחק קצת מעצמו. דרך המרווח הזה נגלית, לפחות בחריץ המנעול, המציאות כמו שהיא.

 

נכתב על ידי , 21/11/2016 23:15  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

אנרכיה, בכל הקשור למדינות או ביחידים, תמיד מעלה את הכוחות האכזריים ביותר.   אי אפשר לכפור בקיומם של כוחות שמכתיבים דינמיקה בין גבר לאישה. אחרי שמכירים בכוחות האלה, מכבדים, ניתן לקיים מפגש אמיתי ונמשך. ניתן לתמרן. יש אנשים שהדברים האלה נהירים וברורים להם, אבל יש הרבה מבני הדור הזה, שהדברים רחוקים מהם מאוד. 

 

טראמפ ניצח כי הוא אשף של אותם כוחות הצצים במצבי אנרכיה. לכן הוא מרבה לייצר מיני-אנרכיה באמצעות שליטתו בשיח.  המאבק בין הגבר לאישה, יותר מאשר בין הגזעים והלאומים, הוא האכזרי והמתוק ביותר. הוא גם הלא מובן ומסתורי מכולם.  הילארי רודהם קלינטון לא נבחרה, בין היתר, מפני שהיא אישה. ואני אסביר:  מהותה של אישה היא לא הגוף ולא החולשה הפיזית דווקא. מהותה של אישה שאינה מרגישה, וציבור הנשים אינו מרגיש, בעולמנו כשלה. אישה שהולכת ברחוב לא מרגישה בו בנוח כמו גבר. ואם תרגיש בנוח, עד מהרה תזכיר לה המציאות הטבעית שזה אינו המצב. נשים נוטות להיות פחות גסות מגברים, ופחות מצחיקות מגברים, כי הן לא מרגישות נוח. הומור וגסות מתאפשרים לאדם שחש בטחו ונוחות. וזו אחת הסיבות שטראמפ היה די גס ודי מצחיק. הוא מרגיש נוח. הוא משדר ביטחון כיון שהוא מרגיש ביטחון.  יש מעט מאוד נשים שיכולות להרגיש בטחון בעולם באותם סדרי גודל. זו צריכה להיות אישה שבנתה את עצמה כלכלית ומקצועית במו ידיה (רוב הנשים קודמו על ידי בכירים גברים וחשות שהן צריכות להכיר להם תודה). זו צריכה להיות אישה שהיא אשפית בתקשורת, בדיבור, בשליטה בהמונים. ולבסוף, היא צריכה לעמוד בסטנדרטים של צניעות שגבר לא צריך לעמוד בהם. היא צריכה לא להחשב כשרמוטה או זולה. היא גם צריכה להראות די טוב, אבל לא יותר מדי, כדי שלא תתוייג כאובייקט מיני.  בקצרה, חלון ההזדמנויות לאישה הוא צר.

 

 זה לא שאני לא מאמינה שדברים משתנים לטובה - כמובן שכן!  אבל אין ספק שבחירתו של טראמפ מהווה נסיגה מהתקדמות במצב הנשים במאבק המר בין המינים. ולו מפני שבעולם השלישי, זה שמאיים על המערב ושהביא, הלכה למעשה, לעליית טראמפ, לא חלה  התקדמות במעמד האישה. בעולם השלישי האישה היא עדיין מה שהייתה האישה בהיסטוריה של כל העולם:  אחר חלש, מוחלש, אורחת בעולם ולא בעלת בית. 

טראמפ נבחר מפני שהעולם השלישי מצוי בפער גדול מהעולם הראשון מבחינה כלכלית. ומפני שהאיסלאם הרואה עצמו כמושלם, לא יכול לקבל את עצמו כמו שהוא באמת: כושל, עני ובזוי על ידי המערב.  רק כאשר יעבור העולם השלישי תהפוכות גדולות (הדבר ייקח המון המון זמן, אם בכלל) שיאפשרו את עליית מעמד האישה, אפשר יהיה אולי לדבר על נשיאה אישה באמריקה.

להיות אישה זה לחיות בטרגדיה. כמובן, גם אישה וגם גבר הם בני אדם. ולהיות אדם זה בכלל טרגי. אבל החלק הנשי הוא הזוי אף יותר: מביא חיים, אבל חייו אינם חיים.  

 

נכתב על ידי , 14/11/2016 10:40  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

62,829
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_someone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _someone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ