לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חוויות חשקניות והאצת הדופק


החומר ממנו עשויות הערגות

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2016

משחק הנשיקות



אי אפשר להתרחק מהאנושי. אבל אפשר לנסות.  צפיתי בפרקים מעונה 6 ב"משחקי הכס". סדרה נחותה באופן יחסי לסדרות אחרות, טובות ומבריקות ממנה שנראו פעם.  אבל, למרות הכל ולראשונה, הבנתי במה מדובר.  כאשר היא הופכת לתופעה, בלא התחשבות של ממש באיכות, אמנות היא חשובה. אמנות היא זירת הדמיון והיצר, ואם היא מדברת ליצרים ודמיונם של המונים, ויש בה מידה מסויימת של חירות, זו יצירה. "משחקי הכס" היא גילום הפנטזיות, הערגות, של המערב ברגע זה. לא רק סדרת פנטזיה אלא תגובה למציאות בה אנו חיים. כשצפיתי באכזריות הקיצונית הקצובה במדויק ובמעברים המהירים, היוטיוביים , בין הדמויות והעומס העלילתי השולט בהן בעריצות, נזכרתי בקליפים של קבוצה אחרת החיה פנטזיה עתיקה בטעם מודרני - דע"ש. המערב הנוצרי חי במערך פנטזיות והאיסלם הראדיקלי גם הוא משכשך בה, חלקה ממומשת וחלקה בדויה (הרבה מהקליפים הדעש"ים ערוכים ובדויים, כפי שהרבה מייצגים באמינות את המעשים הברבריים).  הרהרתי בדבריו הבטוחים של פרופ' יובל נח הררי: אנחנו חיים בתקופה הרגועה ביותר בהסטוריה, חפה ממלחמות, שהולכת והופכת גלובלית ומתוחכמת בחסות המדע והטכנולוגיה והגלובליזציה והמגמה הירוקה וכל זה. וכל זה.  ומעולם לא הייתה כמות כזו של נשק הרסני, בלתי ניתן לשיעור, יושב בשקט בידי מדינות וארגונים שונים. מי שלא מודע לכך שהמילים נשיקה ונשק נגזות מאותו שורש (כמו גם הבערת אש) , כדאי שיחשוב על זה. ובעברית, שורשי המילים מוסרים לנו מידע יקר ערך על כוונתן. המערב ממתין למלחמה היום כמו שהמתין לפני מאה שנה, משועמם אך דרוך, משתוקק בלי להבין עד הסוף אל מה. האלימות תמיד הייתה האל האמיתי של עשו (או המערב). לא בכדי בחרו להם הברברים האירופאים אל שיכלו לרצוח, בטרם יעבדו לו; 

 

לח וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. מ וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. מא וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.  

 

"משחקי הכס" היא סדרה פוסט נוצרית ואפילו, מבחינות רבות, פוסט מודרנית. הצופה שלה הוא חילוני, שבע וחרד. הגיבורים והגיבורות סובלים בשיטה  מודרנית, פורקן שמושג בגרוי חזק של חוש הדמיון והאלימות עצמה נחשפת קצרות, פורנוגרפית. אין ספק שהתפוצצות הפורנוגרפיה המצולמת ברשת משפיעה גם על סדרת הדגל הזו שמשאירה מליוני אנשים מכורים, ספק מסופקים ספק כמהים לקצוניות שהובטחה להם כגאולה מסויימת על מאבק שנמתח שש עונות (ועוד 2 בתור).  מבחינה עלילתית, מובן שהסופר ג'.ר.ר מרטין לקח לא מעט מספרות פנטזיה קודמת, ומההסטוריה; מלחמת השושנים, יחסי סקוטלנד-אנגליה והחומה שלהם, המונגולים (דות׳רקים) מלחמת דתות (אליזבת׳ הראשונה והנרי השמיני), ואפילו פרק "החתונה האדומה" מעונה 3 מבוסס על סיפור איתי בסקוטלנד (מקדונלד). מבחינה ספרותית מדובר כנראה בפנטזיה מצויינת, אבל לא יוצאת מגדר הרגיל. זה המעבר למדיום הויזואלי, הוידאו, שיצר את התופעה שהיא היום "משחקי הכס". נשאר רק לראות איך, ומתי ינשקו המציאות והדמיון. 

 

 

   
               
                  
 

 


 

 

בלי או עם קשר אני מוצאת סדרות ספרי פנטזיה, לרוב כרכים עצומים שבאים בסדרות, משהו מאוד מעורר תיאבון לכתיבה. דווקא ספרות איכותית, מה שקרוי, מתאפיינת בתקופתנו במינימום דמויות. בדיוק כשהעולם מתפוצץ מאנשים, הספרות מתקשה איכשהו להענות; דרך המלך של הפרוזה מתאפיינת בגיבור, זוג או מקסימום במשפחה.  אך ספרות פנטזיה וספרות מד"ב מרשות לעצמן מה שז'אנרים אחרים לא מרשים - הנאה.  תמיד הפתיע אותי שכל הטקסטים שכתבתי משופעים בהרבה דמויות מרכזיות, דמויות מלאות תשוקת חיים, כוח ויצרים. הייתי מצפה מעצמי לכתיבה פנימית מינימליסטית, כמעין המשך לכתיבה היומנאית שלי, שמזכירה כתיבה של הוגה יהודי מתקופת בין המלחמות או עיסוק משיי בסוגיות של שמיים וארץ. אלו מאוד חשובים, אבל בפרוזה דחופים יותר היצרים הבסיסיים ומידת התשוקה שהם מעוררים. לכן גם כתבתי טקסטים ממש מוצלחים עקב, נקרא לזה ערגה, אבל האמת שזו חרמנות טהורה. שילוב בין איפוק ויצרים חזקים, בסיסיים, עושים ספרות טובה. 

 

נכתב על ידי , 28/6/2016 21:29  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Should I stay or should I go


 

על רקע עזיבת בריטניה את האיחוד, ועלייתיו האפשרית של בוריס ג'ונסון (לשעבר ראש עיריית לונדון ומתומכי העזיבה), אני רוצה קודם לקשר שוב את מה שכתבתי כאן על רגע בקמפיין של דונאלד טראמפ באלבקירקי (ההתייחסות לעזיבת בריטניה את האיחוד בסופו).  אנו חוזים בעליה כלל עולמית של הלאומיות והשמרנות במערב. לא צריך למהר להאמין לסקרים ואמצעי התקשורת שבחמישים ששים שנה האחרונות הורגלו למרכז כח ליברלי ובהתאם עצבו את אופן הסיקור.  אני לא רואה בכך משהו רע, אלא פשוט משהו שצריך להשתנות ומהר.   טראמפ חזה כבר חודשים מראש את עזיבת בריטניה. ולכן לא בכדי הוא קבע דווקא את ה-24.6, באמצע קמפיין בחירות עמוס, ביקור בסקוטלנד ואנגליה, דווקא יום לאחר המשאל. לכאורה, אילו הייתה בריטניה ממשיכה להשאר באיחוד, אילולא היה דייוויד קמרון מתפטר ומשאיר את הדרך פנויה לעלייתו של ג'ונסון, ה"יצור" המקביל לטראמפ בממלכה המאוחדת, מדובר היה במהלך לא חכם. אבל אינטואיטיבית, טראמפ הבין שאותם לבנים מהמעמד הבינוני נמוך שהעלו אותו לראשות המפלגה הרפובליקאית, הם אלו שיצביעו לעזיבת בריטניה את האיחוד. והטעם העיקרי לכך הוא הגירה. פה יש עוד קצת על נושא הערכים הליברליים ומצבם. 

 

למתעניינים, כדאי להמשיך לעקוב אחר הבלוג. רוב אמצעי התקשורת כרגע, גם בארץ אבל גם בחו"ל נמצאים בהפרש פאזה רציני ממושא הסיקור שלהם ולא מבינים היטב מה הולך. וזאת משום שמבנה התקשורת הנוכחי איננו מעודד חשיבה. הבלוג מבין ורואה יחסית מה עומד להתרחש - סטיי טונד קול

 

נכתב על ידי , 24/6/2016 11:06  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

הגעתי מובסת, פני מושפלים.  השיעור התחיל לאט, מעט אנשים ישבו בחדר. דנו בספר דברים, פרק כ"ג. האנשים דיברו, התחילו להקשות בשאלות, אבל אני כמעט לא שמעתי. כמה חוטים אחרונים נשרכו וחיברו אותי לחדר. מישהו בלס בייגלה באוזניי, מישהו אחר שם לי ביד כוס של מיץ תפוזים ג'אמפ. לא, לא באמת הייתי שם.

עכשיו אני צופה בפניהם של ניק קייב וקיילי מינוג, where the wild roses grow, קליפ שמזכיר לי את ההוא, לפחות כפי שהיה לפני שמונה שנים. אז בקפה.    

כמו תמיד הרב יושב בשולחן, פניו שזופים מבריקים, מחייך, הספר מולו, בבגדים הדתי לאומיים שלו, עם הנעליים המהוהות והכל. נדמה לי שהפסוק נגע לעבד עברי ועבד גר שמגיע לארץ, דינים ותוצאות. לא זוכרת בדיוק. אבל הרגע, מה יש בו? הפעם, בגלל שעברה יותר מחצי שנה, אולי, אולי עשרה חודשים, מאז הייתי ממש בשיעור, החלטתי להבין מה יש שם בשבילי.   בן רגע השכל שלי התחיל לנדוד בחוסר מנוח, משתוקק למצוא פתרון לסוגיה: למה עבד עברי שיוצא את ארץ ישראל, עם אדונו, מפסיק להיות עבד? ולמה עבד גר שנכנס לתחומי ארץ ישראל לא מושב לאדונו ויש ליישב אותו בין האנשים ולמצוא לו מקום? 

כל אלו שאלות חשובות. אבל מה שעניין אותי באמת היה למה הן חשובות לי? למה זה משנה? ואז הבנתי משהו ;  כאשר יותר מעשרה אנשים לומדים תורה באה שכינה ביניהם. מהי אותה שכינה? ההשגה הייתה שלפתע השכל, הכח השכלי, יש לו משמעות מוסרית ותכלית מוסרית והמכאניזם של העיסוק בתורה הוא המכאניזם שמכוון אותו לצורה זו. רוב הזמן השכל משמש אותי והוא רץ לו בחופשיות, נוהה אחר התשוקות או הרצונות המתחלפים. פה יש מערכת שמהותה וכוונתה (אפשר ורצוי להתווכח על האמצעים) ריבוי הטוב בעולם - תיקון העולם!  פתאום כל העוצמות השכליות הנוראות מתמקמות בצורה שגורמת להן לעבוד יחד, ולי, להרגיש משמעותית. מפני שיש בעולם, בו אני מצויה, משמעות. 

ניק קייב גוהר מעל קיילי מינוג השוכבת באגם. פניה חיוורים ושלוים, לא מסגירים דבר. השפתיים האדומות, הורדים. הכל סמלי, והרצח, כמו רצח בידי ילד. יש שם ייצוג של אלימות, יש שם ....או וזה היה כל כך חזק. עם ההוא, הגאונות הנוראית הזו של השכלית מילולית יחד עם פיגור רגשי ומיני ואישיותי מסויימים, הצירוף הזה, שאדם לא יכול לדבר אותו וכל מה שיודע הוא רגיל בדיבורים, והאלימות הזו, החולניות של המוח המבריק הוירטואוזי הזה. והנה לפני שנפגשנו רציתי לסגת, חשדתי, אבל הוא התקשר וחש בזה ורצה להפגש.  ואז שנפגשנו, כעבור שעה וחצי אני שכבתי באגם, מתה, לא יכולה לדבר, הרוסה. כלה שנרצחה בהיכנסה אל חופתה... בואו לא נסחף. אבל רציתי להכנס למשהו, בהחלט. והבנתי שהמיתו אותי.

נכתב על ידי , 21/6/2016 01:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

61,401
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_someone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _someone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ