לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חוויות חשקניות והאצת הדופק



כינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

חיים


 

קצת קשה לקחת רגע שקט באוירה הנוכחית... נקווה ונתפלל לטוב ולהצלחתנו (ישראל) במהרה.  ועכשיו, האם נגש פעם אדם כותב או יוצר לכתוב או ליצור באוירה כל כך אדישה כמוני?   לומר את האמת, הדבר היחיד שדוחף אותי לכתוב זה שאני מעוניינת לחבר ספר מד"ב,  והשנים האחרונות שעברו מאז נסחתי את הסקיצה ( לפני כארבע חמש שנים) חזקו את רוב התחזיות שהעליתי; אם לגבי הגיבור והדמויות ואם לגבי המציאות בה הן פועלות.   אני מרגישה חסרת חשיבות באופן כרוני, אבל זו לאו דווקא תחושה שלילית לאדם הכותב. כי דווקא מתוך הצמצום שלי אני יכולה לתת יותר מקום וכוח לדמויות הנבראות.  אני מרגישה מן צורך לכתוב הכל ולהשתחרר מזה, מה שלפת אותי מגיל 24 בערך ועד היום.  בניגוד לאנשים אחרים שכתבו, סופרים שקראתי ברבות השנים והיו אחוזים במיתוסים, לי אין מיתוס כרגע. אני נקייה מזה.  בהמשך לפוסט האחרון שפרסמתי,  כשאדם מאמין במשהו, אם זו אמונת אמת, היא מחסלת את שאר האמונות הבדויות.  אז המסורתיות שלי, אותו פקסל אמונה,  העלה באש אמונות אחרות שניטעו בי פעם. אבל אני רוצה לעשות מקום ולתת חירות ליצירה, כי ביצירה אמתית מתרחשת בכל זאת אלכימיה, קסם, שאין בשום דבר בחיים.  לכל אדם יש איזו דרך פרטית ייחודית לחוות את המציאות במלואה. אפשר לקרוא לזה כשרון, או גורל.  אם אדם הוא מחנך, אז זו הדרך שלו להשאיר חותם, דרך תלמידיו. אם אדם הוא מתמטיקאי, אז דרך המספרים והנוסחאות. ואם אדם הוא יוצר, אז ביצירה ובאנשים שנחשפים לה.  ביצירה יש משהו מיוחד. משהו שאין בדברים אחרים, כמו סימולציה לחיים עצמם.   אבל מה שמפריע לי, זה שהיצירה גובה מחיר מהחיים.  ועכשיו, במיוחד על רקע המלחמה בדרום שמדגישה ומקדשת את החיים דרך סולם הערכים של עמנו, מתבררת המורכבות והשבריריות שלהם, קשה לי לקטרג ולגזול מן החיים עבור פרוייקט - ספר.   אבל אין לי ברירה כי כבר דחיתי את זה די. וכל פעם שאני רואה במאמרים הסוקרים מגמות חדשות בעולם, עוד תיאור של משהו, משהו שתארתי במדוייק לפני מספר שנים, אני משתכנעת שהיה משהו במה שהאמנתי בו, משהו ששווה לספר. משהו ששווה לתת בו חיים. 

 

נכתב על ידי , 19/7/2014 23:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גשרים


 

אני לומדת כעת את הספר "אורות" של הראי"ה קוק. על פי הרב קוק,  על פי האמונה היהודית,  הציונות והקמת מדינת ישראל הן שלב ראשון ; בהמשך אמור להבנות מחדש בית המקדש. ותשוב הנבואה. עד כאן תחזיות דתיות. אז מה עמדתי?  נפשי מסתייגת מכל וכל. א-ב-ל... לא יכולה שלא לנסות להבין ולהסביר...לפענח. כי חשוב להפריד בין נבואה למיסטיקה.  הרמב"ם, במורה נבוכים, אם לסכם עסק בבירור ההבדל בין נבואה למיסטיקה. הוא בנה גשרים שיאפשרו לאנשי מדע, לראציונאליסטים, להבין את הנבואה ולקבל אותה.  נחזור להווה;

אולי נביא הוא כמו אדם שמביט במציאות ונזכר במה שיקרה בעתיד?  אצל השם אין זמן ואילו אצל בני אדם יש. אבל בני אדם מכירים רק זמן באופן אחד, ליניארי. מהעבר לעתיד. אם ננסה שנייה למקם את הנבואה כתופעה אנושית (גם אם יש פה פריצה של האנושי) אולי הנביא זה כמו אדם שנזכר בעתיד?  כלומר שהשכל מנסה לגשר על החלומות והתמונות, זה כמו היזכרות?  נכון שיכולים להופיע גם חלומות סתם ומראות סתם, אבל מראות או השגות נבואיות הן כאלה שמעוגנות במציאות ובאמת (נניח רגע שכן).  אז איך מבחינה פסיכולוגית, נפשית, אדם מתנבא?  אולי כמו שאדם מנסה להיזכר. אולי בזמן הנבואה ישנה תגובה,  כמו ריח או מראה שמזכיר לאדם משהו שקרה פעם, ואז נשלף יתר הזיכרון ומשוחזר. אולי המראות שפעמים רבות מתוארים בתנ"ך (למשל אצל יחזקאל או דניאל) הם טריגר שמשחזרים את הזיכרון (לעתיד) בנביא? ואולי לכן הם כל כך צופניים ולא מובנים.  אולי המראות הם לא כשלעצמם הדבר החשוב אלא מה שהם מעוררים בזיכרון העתידי המשוער הזה? 

הבעיה שאין גבולות בדבר הזה. לאדם נדמה שהתנבא וזהו - הכל מותר. כל מטורלל יכול לקפוץ בחוצות העיר (כמו שמשוגעים אכן עושים לעתים ירושלים) ולומר שהוא המשיח, שהוא ישו. או להבדיל, שהאל נגלה וציווה עליו לנקום ולהרוג.  שאלה: למה נהייתי אדם כל כך מופנם מאז שעברתי מה שעברתי בגיל 24?   אולי אז, בניגוד להיום, לא הייתי מספיק מעורה בחיים ובאנשים כדי לתת לי זכות כזו, כדי להתייחס לחוויה או סדרת החוויות ההוא בצורה כזו? לא יודעת.  אולי אני צריכה להתפתח כאדם כדי שאזכה בכלל לשכלל את הכשרון הזה? האם מדובר בכשרון או במערך פנטזיות ? האם יש אפשרות עקרונית להבחין בין השניים? על פי האמונה היהודית - כן. יש הבדל בין פנטזיה או שגעון, לבין האמת של תופעת הנבואה.   דוגמא מתרבות הפופ:  האם יש הבדל בין אלביס פרסלי ומייקל ג'קסון ומיק ג'אגר, לבין אלפי זמרים אחרים, נדחים ולא ידועים, שחיו בתקופתם?  כן. למרות שכולם השתוקקו ושרו והזיזו את האגן בקצב.

האם יש הבדל, וזה מעלה לי את סרטם האחרון של האחים כהן, בין בוב דילן ללואין דייויס?  כל זה מזכיר את שאלתו היפה ג'אונג דזה:  האם הוא חכם דאו (ג'ואנג דזה) שחולם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא חכם דאו?

 

בסופו של דבר, התשוקה שלי לאהבה היא כבר לא תשוקה לאהבה רומנטית. הכמיהה העמוקה של נפשי היא לזכות ברסיסי נבואה. תמיד ידעתי את זה, ותמיד התביישתי עמוקות.   שלוש הבהרות:  א - אין ביכולתי כזה דבר כמובן. ב - יתכן שאין דבר כזה נבואה, בהסטוריה האנושית, ומדובר בפנטזיה א-לה- הארי פוטר בידי אנשים כאריזמטיים מבריקים וכו.   אני לא יודעת, ואף רב או אתאיסט בעולם לא יודע. ג- העובדה שלא השתרשה בישראל תרבות פנטזיה ענפה מצביעה על כוחו של הספור התנכ"י.   כי לעומת האוריגינל, הכל מחוויר ונמוג.  אפשר לפרש את זה בשני אופנים: או שהשקר התנכ"י כל כך חזק והשתרש כל כך עמוק ולכן העם הנבחר לא יכול לקבל פנטזיות פחות טוטאליות. או, שהתנ"ך הוא אמת גדולה שמביסה את הפנטזיות הקטנות כי היא מנכיחה אותן מהר מדי מול המציאות. בניגוד, למשל, למסורות פנטסטיות אצל עמים אחרים. 

 

הלוואי שהשקט יחזור במהרה לארצנו. 

נכתב על ידי , 7/7/2014 23:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרכים באמצע החיים


 

גיל 30 זה אמצע החיים.  ולהיות שם קשה, זה אומר להתחרות בשוק העבודה ולהתחרות בתוך העבודה אחרי שמתחילים. וזה אומר שאין כמעט זמן כי אנחנו חיים בתקופה שסדרי הגודל דיגיטליים, ואנשים צריכים להתאים את עצמם למכונות.  וגם קר לי,

אני עיפה נורא, אין זמן לסגת. כמו בנאדם שהתחיל לשחות בריכה, ועכשיו הגיע איפשהו לאמצע. מה יעשה? יטבע?  לחזור אחורה רחוק, והקדימה עוד לא נראה.  אני משתדלת מאוד להזכיר לעצמי שהכל אשלייה ולהתנחם.   סוף סוף למדתי איך לדחוף את עצמי באמנות; זה דורש ג'ינגול עדין בין יצירתיות אמיתית וטוטאלית, יחד עם מניפולטיביות וניתוק. וגם יכולת ארגון.  תמיד חלמתי להצליח, לא בצורה קאנונית במיוחד אבל שאוכל לעבוד עם האנשים הכי חשובים בתחום, שתנתן לי הזדמנות אמתית. ועכשיו ניתנה.   אני לא שמה פה השמות אבל שני אנשים הכי ידועים, מקום ראשון בתחומם בארץ, נתנו לי את ההמלצה/ ברכת הדרך שלהם על הסקיצה. עכשיו אני צריכה להמשיך ולהשלים מסת חומר ולהגיש ולהתפלל שזה יצליח. 

המחיר כבד, יצירה אמתית דורשת מחיר, דורשת דם.  אין כתיבה בלי דם. זה לא חייב להיות כל כך רומנטי, אבל זה צריך להיות אמיתי. היוצר שנתן לי את ההמלצה,  הוסיף שיצירה זו עבודה בודדת וקשה.  נדהמתי, כל הזמן תפסתי אותו ככוכב וכמי שהחיים שלו דבש. והוא עשה לי טובה ענקית, כל כך יפה מצדו. 

עשר שנים כתבתי המון סיפורים וקטעים בצורה מרוחקת, טכנית ולא מדממת. המון פעמים כתבתי וכתבתי ובסוף יצא טוב אבל לא מעבר.  וכאב לי מאוד אבל בלעתי את הרוק והמשכתי לעבוד.  זה למעשה היה אימון (בלי לדעת) עבור היצירה האמתית. כל אדם חייב להתאמן בכישור שלו, כל אדם.  אחרת לא תהיה היכולת הטכנית להוריד רעיונות למעשים.  ובגיל 30 ,אנשים צריכים להוריד רעיונות למעשים. יש לי חברים מכל מיני תחומים, מה שאולי מקשה עלי לפתח רומנטיקה של יוצרים. אני לא חושבת שיש הבדל עקרוני בין אנשים בני 30 שעובדים בסטארט אפ, לסטאז'ר ברפואה , למורה חדש שקבל לראשונה כתה לחנך. יש הבדלים!  אבל לא הבדל עקרוני, לא חיץ עקרוני. ואולי היכולת שלי לראות את האחדות, את הדומה, היא שמצילה אותי ונותנת לי כוח. 

 אני אדם יללן באופן בלתי נסבל,  לא כאריזמטי, מעצבן ומניפולטיבי.  אבל אני גם אדם שעובד קשה מאוד להשלים את החלומות שלו כמה שניתן.  אני לא אוהבת להשאיר חלומות מרחפים בשמיים.  אם יש חלום וזיקה, צריך לעשות הכל (הכל הכל בלי גבולות) כדי ליצור תנאים למימוש.  אני גאה בתכונה הזו שלי יותר מכל דבר.  אם אני באמת רוצה משהו, אני אשיג אותו.  

   קשה להיות רב תחומית, נטולת כאריזמה. גם כי אני סגורה ומבחוץ לא רואים את כל מה שיש בי.  אבל זו גם הדרך להתגונן.   בגילאי העשרים, כל מה שראיתי היה בחורים.  היום כל מה שאני רואה זו הדרך להצלחה.

 

נכתב על ידי , 3/7/2014 01:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





54,415
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_someone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _someone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ