לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חוויות חשקניות והאצת הדופק


החומר ממנו עשויות הערגות

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2016

אגב


 

אין מה לעשות, בסוף בנות (בחורות, נשים) נשפטות לפי איך שהן נראות.   מ' נסע לחו"ל ואני עם זמן פנוי, מסתובבת פה ושם. הייתי בארוע ביום חמישי עם טפוסים מקושרים, היה שם אחד שמכיר כל מיני, וואטאבר, הרבה זמן לא עגבו עליי בכזו חוצפה. הוא אמר שאני שאני מזכירה לו ברמנית במסעדת "מסה". שזו די מחמאה, הם בוחרים את הצוות שלהם בקפידה. הוא סיפר פעם הוא קבע להפגש עם (שם של טייקון) והברמנית הזו פנקה אותו. ואז הוא קלט כמה הוא לא בליגה אמיתית, כי כשההוא הגיע אז הוא הפך לאפס מבחינתה. מצחיק ועצוב. אבל היה לו כובע מעניין, ומשהו מלא בטחון עצמי.  אני אוהבת שגבר עם כח רוצה אותי, זה עושה לי את זה. רק הרצון  מספיק, את היתר אני משלימה בפנטזיות. כמובן שהוא נשוי, אבל זה לא העניין כי אין פה עניין מעשי. זה נטו אגו. היום ישבתי עם ידידים ואחד מהם אמר שבסיבה שהיינו לפני חודש היה ניכר ש-ד', שהוא בנאדם מקושר ומצליח עם בחורות, ממש מחזיק ממני. טוב, זה נכון. לפני איזה שנתיים וחצי לי ול-ד' היה קטע, אבל מאז שאני עם מ' כמובן שלא נגעתי באף גבר אחר. שזה רק עושה אותי ליותר אטרקטיבית לגברים כי הם מתים לקבל מה שאי אפשר.  ההוא עם הכובע שעגב עלי בארוע המקושרים מיום חמישי שאל אותי מה שלוש התכונות הכי חשובות בגבר?  עניתי: אינטליגנציה, עדינות, וכוח. הוא הופתע מהתשובה, אמר שכמעט כל הנשים אומרות חוש הומור, ומישהו שאפשר לבטוח בו. אחר כך הוא פתאום שאל, לא יודעת למה, על פרדוקס אכילס והצב. במקרה אני מכירה את הפרדוקס אז הסברתי לו על המקום. הוא הופתע.  כל השטויות האלה לא משנות. גם אין באמת אנשים חזקים ונגישים בארץ, לא מהסוג המעניין.  אני מכורה לפוליטיקה אמריקאית שזה כמו אנ.בי.איי של החיים.  אני אוהבת שפוליטיקה זו הזירה היחידה שכח הוא משחק שמבינים כמה החיים הם משחק. מאותה סיבה אני אוהבת אסטרולוגיה, שזה כמו לשחק בקלפים עם החיים של אנשים.  ושתיתי מלא וויסקי איכותי, מלא. 

 

 

נכתב על ידי , 22/5/2016 00:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הערה חצי מנוסחת


 

אחרי חמש שנים, במהלכן לא קראתי כלל ספרות, בקרתי בחודשיים האחרונים בספרייה מוזרה ומעניינת ולקחתי שלושה. הראשון היה עקב המלצה, השני יועד להיות ספר טיסה/ חופשה לטיול בפריז לפסח. את השלישי לקחתי מתוך עניין.  שלושתם נכתבו על ידי אותה סופרת, מאיה ערד.  בעבר לא קראתי סופרים ישראלים, בפרט לא סופרות. אבל היא שונה - או שאני השתניתי.  הספר האחרון, אותו סיימתי לקרוא, נקרא "העלמה מקזאן". דמה לי שיש שם המון רפרנסים לספרות אנגלית קלאסית, סופרות כמו ג'יין אוסטין ושרלוט ברונטה וכו, ובעוונותיי לא קראתי את הסופרות הללו מעולם.  פעם בנעוריי קראתי ספר שנקרא "מאהבה של ליידי צ'טרליי" של סופר אנגלי בשם דייוויד לורנס - אבל לא ממש התחברתי. כנראה צריך אישיות מאופקת יותר כדי להתחבר לספרות אנגלית קלאסית, או שהתקופה שלנו פרוצה בוטה וויזואלית מדי בשביל להנות מהניואנסים הללו. אניווייז, נחזור לסופרת הישראלית. מתוך השלושה שקראתי זה הספר הכי בשל ומוצלח שלה. אני גם מבינה שיש שם איזה דיאלוג עם הספרים של הרומן הרומנטי האנגלי וזה מוקפד ויפה.  היא ממש מוכשרת ואני מקווה שתקבל את ההכרה שמגיעה לה. הדבר היחיד שאני יכולה לומר הוא שכשסיימתי את הספר, וכלב הבישון החמוד שלי מישו נמנם על ברכיי, הבטתי בו ושמחתי שאני אחראית לכלב בישון, ולא מעבר. אולי גם לגבר שנמנם בחדר.  לא בדיוק אחראית, אבל קצת. 

יש איזה קטע עם כל הספרים הרומנטיים האנגלים האלה, שבמקרים רבים קבל בטוי בקולנוע, שבעיקר פנה לנשים; הפנטזיה על הגבר המושלם. אבל לי לא יצא להתבשל שנים ארוכות ועקרות בפנטזיית הגבר המושלם, ולא יצא לי ללבות את הפנטזיה ביצירות ספרות/ קולנוע, במתיקות מרירה. פגשתי את אהבתי הראשונה שהייתי בת 16 והוא בן 17. התאהבתי מיידית, וגם הוא בי. היינו יחד מספר שנים ובסופו של דבר זה לא הסתדר (וכמובן הפרידה מאוד הכאיבה לשנינו). עדיין, עשר שנים אחרי הפרידה, היינו מאחלים יום הולדת שמח זה לזו בתאריך המסויים. ועד היום אני יודעת שיש ניצוץ אהבה זה לזו. 

לא הייתי ערה למערך הפנטזיות הרומנטיות שאנשים רבים חיים עמוק אל שנות העשרים, שלא לדבר על שנות השלושים ומעלה - לשווא. הייתי בטוחה שכמו שזה קרה לי ולו בלא מאמץ, בצורה שלמה מוחלטת ויפה, זה קורה לכולם. כשנתקלתי במחזה "רומיאו ויוליה" זה היה דרכו, כי הוא מאוד אהב לקרוא את שייקספיר.  איזה כיף להחשף ליצירה הכי רומנטית שנכתבה יחד עם אהבה ראשונה? בכל מקרה, שנים אחרי למדתי שאנשים רבים מסתובבים שבורים כאובים וכעוסים כי סופרים או במאים מכרו להם כביכול פנטזיות לא הגיוניות על אהבה. אבל זה באמת קיים!  שבתי ואמרתי בלב, אחרי הכל חוויתי את זה על בשרי. יש אהבת אמת מדהימה ופורצת גבולות. והיא אפילו יותר מדהימה מכל פנטזיה שסופרות אנגליות יכלו לרקום.  אולי פה בדיוק נפרדה דרכי מדרכו של מה שקרוי המילייה הספרותי; האדם הכותב, במהותו, הוא אדם מרחיק ומורחק. הכתיבה, ככל שהיא מעולה וחזקה יותר, היא אקט מרחיק.  אם החוויה הרומנטית הראשונה הייתה אמתית, חזקה ואורגנית כל כך, משהו בצורת ההסתכלות שלי על החיים שונה מזה של אדם כותב. אני עולה ויורדת בסולם מתוך החיים אל הפנטזיה, ומתוכה אל החיים - כמו בחלום סולם יעקוב. אבל נקודת המוצא היא החיים! קודם המלאכים עולים למעלה ואז הם יורדים למטה - לא להפך.   לכן יכלתי להתמודד עם הפנטזיה האולטימטיבית של בני האדם, הדת, ולא להנזק. לא בכדי התפתח הרומן הרומנטי דווקא באנגליה, מהמדינות האירופאיות החילוניות או הלא דתיות ביותר במערב.  החופש מדת יצר את הערגה הגדולה לאהבה. אני לא חושבת שהכתיבה האנגלית היא הגדולה ביותר, אבל היא  העורגת ביותר. היא עורגת לאהבה, לפנטזיה, לשלמות רומנטית, חברתית ורעיונית.  הכתיבה הגרמנית, לעומת זאת, עורגת לעוצמה בכל צורותיה: ביחסים, במעמד החברתי ובטבע. הכתיבה הצרפתית נכנעת ומנצחת ושוב נכנעת לחושים. אבל דוווקא הרומן הרומנטי בקע ממכתבותיהן של רווקות אנגליות מבוגרות, שישבו מול חלונות אפרוריים והביטו בעננים נערמים, חלמות על אהבה וגבר מושלם, נאה גבוה מסתורי ועשיר, שיופיע על מפתן דלתן. זוהי נשיות שקשה לי כבת המאה ה-21 לקבל. בפרט כאדם שהכיר את המקור (אהבה) לפני ההעתקים (ייצוגיה בספרות ובקולנוע) -  אולי לכן אני מסוגלת להרהר במעמד הר סיני ובאפשרות שיש בו משהו, לפני ולפני לייצוגים הבלתי נגמרים של המאורע בכתיבה, בציור במוסיקה ובתרבות האנושית? ולא אכפת לי מהפרטים של המאורע אלא מהעקרון שארע: אם יש בעולם התגלות של אהבה, אהבת אמת, אולי יש התגלות של אמת?  

בסופו של דבר כאבן של הנשים האלה, כמו גיבורת "העלמה מקזאן", כמו הסופרות הבריטיות האנגליות המתבגרות אל רווקותן , או הפנטזיות הלא ממומשות שלהן, כאבן הוא שאינן מצליחות לגעת במקור הפנטזיה. ולכן הן לכודות בלולאה. לא, כמו שתמיד אומרים, בשל הפחד שהמציאות תחוויר בתחרות עם הפנטזיה, אלא שהן לא יעמדו במציאות, ההימצאות, שאהבה אמת או הצלחה אמתית, אושר אמתי, יחוללו. המגע במקור הפנטזיה באמת מחולל בנפש האנושית שמות. לכן התפתחו הגנות. לכן נכתב העולם. בסך הכל האמנות, הכתיבה המוסיקה הציור, הם אדוות של מאורע עצום מאוד, משהו עצום שפגע במים ושלח אותן ממרחק. כמו הכוכבים ששלחו את אורם המגיע אלינו אחרי שגמע אלפי שנות אור, אחרי שעברו שנים. האם היינו מסוגלים להפגש עם הדבר עצמו? 

 

11 שנה אחרי שקראתי ברצף, בקיץ אחד (במהלכו עזב אותי האדם השני שאהבתי, מ'), ארבעה ספרים שתורגמו והכתרתי אותו לסופר האהוב עלי ביותר, החלטתי לקחת את הכרך הרביעי מ- "בעקבות הזמן האבוד" למרסל פרוסט ולהשלים את הקריאה.  מעניין איך זה יתקבל עכשיו, מה יישמר ומה אבד. 

נכתב על ידי , 13/5/2016 00:47  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבנה


אני רגישה מאד לגברים במזל תאומים. קודם ההוא, אח"כ פאזת בוב דילן ועכשיו העניין בדונלד טראמפ.  משהו בסוג הזה כמו משלים משהו שחסר לי בנשמה. גם אבא שלי מזל תאומים, אולי זה קשור? מדברים על הורים, אני כל כך קרובה לשלי שזה לא ייאמן, לא מבינה איך אנשים יכולים להיות רחוקים מהוריהם, אני מרגישה שתמיד אני לומדת עוד ועוד ואין מספיק זמן.  עם אבא יש לנו שיחות מאוד מאוד ארוכות על הסטוריה ומדע המדינה ופוליטיקה, ועם אמא עניינים רוחניים וכו.  אני נורא קשורה אל הוריי וחשוב לי שיהיו מאושרים.  אולי במקום להפנות את האהבה לעתיד, לילדים שאין, אני מפנה אותה למקור שלי, להורים? או שסתם כיף לי להסתובב בקרבת הוריי כי הם מגניבים ומעניינים יחסית לאנשים בגילם. אניוייז, מזל תאומים, ברור שגברים במזל תאומים לא מתאימים לי מבחינה אישית, אבל זה לא דווקא עניין אישי. זה יותר משהו שקשור לנשמה שלי ולרווחה והשמחה שלי להמצא סמוך להם. משהו בדיבור הזול אבל המדוייק, הרכילות האישית כללית, כל כך נכון לי.  התקשורת, המהירות של והניתוק המהיר ממושאי המחשבה. זה נוגע בי עמוקות.  יש כזה משפט, Don't kill the messenger, והרי תאומים נשלט על ידי מרקורי, שליח האלים, שנתון לסכנה הזו בדיוק. הם ממהרים תמיד לא רק כי יש להם עניינים אחרים, ורצון להעביר את הזמן בצורה מעניינת, אלא גם כהגנה. אחרי הכל, יש שרוצים להרגם.  הדיבור כנשק והמהירות כהגנה. מוצא חן בעיניי, כן בהחלט. 

 

נכתב על ידי , 11/5/2016 19:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

61,006
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , תרשו לי להעיר , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_someone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _someone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ