לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


כינוי: 

בת: 42



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2012

למה דאגה היא תמיד מיותרת?


אחד הדברים הראשונים שכל תורה רוחנית מנסה ללמד אותנו היא שדאגה היא מיותרת לגמרי - אם צריך לעשות משהו עושים, אבל להטריד את המוח בתרחישים אפשריים ובלתי אפשריים של דברים שאינם תלויים בנו, זה משהו שבאמת אין טעם לעסוק בו. אני פיתחתי את זה לשיטת הזן של א' רביב, שהולכת כך: אם עליתי על האוטובוס בזמן, עשיתי את המיטב, מה שיקרה מכאן והלאה אינו תלוי בי. 

 

למה אני מבלבלת לכם את המוח על דאגות? שוב, בגלל גמדת המחץ. לטליה יש פגם בדיבור, כל השורקות שלה לא בסדר. ז הופכת ל-ז', צ ל-צ', וכן הלאה. מצד אחד, זה מתוק לגמרי, השיבושים הקטנים, מצב שני, כשעוז'י לנדאו מדבר ככה ז'ה לא נשמע כז'ה חינני. 

כאם מסורה דאגתי, וטרחתי לברר מה עושים עם זה, כל קלינאיות התקשורת, וגם שמוצקית, ירום הודה, אמרו לי להניח לזה, שזה הפגם האחרון שמתקנים, כי זה הפגם שהכי קשה לעבוד עליו, ושגם יש סיכוי שזה יעבור לבד.

האם זה מנע ממני לדאוג? חס ושלום, כבר תכננתי, לאור התורים האיומים בקופ"ח, לבקש כבר בגיל 5 תור לקלינאית, כדי להתחיל לטפל בבעיה. ואז שמתי לב למשהו: התופעה הולכת ומתפוגגת. אני לא יודעת מתי זה התחיל, אבל שמתי לב לזה כשהיא נתנה לי בלי כוונה מכה באחד השדיים, ואמרתי לה, "לולו, תיזהרי, בסיסי זה כואב", וטליה ענתה, "אמא, אומרים ציצי." לילדה יש צ, וגם ז, וגם ש, כמעט כל השורקות הסתדרו, לגמרי לבד. לא קטע? 

אז תראו מה זה, בזבזתי שנים על דאגות שהתגלו כמיותרות, הלא גם אם זה לא היה מסתדר, והייתי צריכה לפנות לקלינאית, איך העובדה ששנים זה הטריד אותי הועילה בדיוק? 

 

שנייה, זה לא שצריך לשים זין, חשוב להיות עם היד על הדופק, אבל נראה לי שחשוב גם לדעת שיש גבול למה שאפשר לעשות, לעשות את המיטב, ומעבר לזה, פשוט ללמוד לשחרר. 

 

עכשיו אני רק צריכה ללמוד איך. 

נכתב על ידי , 23/1/2012 13:41  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיקה גיל ב-26/1/2012 20:07
 



מייל לעיריית אשקלון


אחת הצייצניות האהובות עליי לינקקה לכתבה הזאת: 

 

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1617261

 

קראתי, הזדעזעתי, וזו תגובתי לעיריית אשקלון:

 

 

אני רוצה להבין, האם יש אמת בכתבה הזאת?
ואם יש אמת, מי התלמידים שיצטרכו ללמוד את דברי ההבל של הדתיים? 
אני תושבת אשקלון מאז ומתמיד, ומגדלת בה את בתי. אני מאוד אוהבת את העיר, ואת דו הקיום הנפלא שיש בה בין כל הפלגים. 
בנוסף, אני גם אם יחידנית שחשוב לי לחנך את בתי לידיעה שמשפחה לא חייבת להיות מורכבת מאבא-אמא, אלא בעיקר מאהבה.
אני חילונית מתוך בחירה והכרה, וחושבת שההתערבות הנוכחית של הממסד הדתי בחיינו היא מוגזמת ולא ראויה. מספיק מרגיז אותי לראות בס"ד על המכתבים המגיעים מהגן, למרות שמדובר בגן חילוני, או לשמוע את הילדים מברכים את אלוהים אחרי כל ארוחה. 
הרעיון שיכניסו אנשי דת ללמד את הילדים איך אמורים להיראות חיי משפחה פשוט מזעזע אותי, ולא מקובל עליי. 
אני מבקשת מכם לשקול שוב את הרעיון הזה, ולא לדחוף את הדת למקומות שאינה צריכה להיות בהם.
בברכה, אריאלה רביב
עכשיו אני רק מקווה שעד שטליה תגיע לתיכון השיעורים האלה יתבטלו, או שאולי נהיה שקועים עמוק כל כך בבוץ הדתי, שזה יראה הגיוני. 

 

נכתב על ידי , 16/1/2012 15:27  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ניקי ב-18/1/2012 22:38
 



טרגדיה של בוקר


מכירים את זה שאתם מתעוררים בבוקר לתחושה רטובה כזאת? לא? טוב, אולי הילדים שלכם שולטים לגמרי בשלפוחית, או לא ישנים אתכם. לטלולה בורח לעיתים מאוד נדירות, ואמש הייתה פעם כזאת. כשזה קורה צריך לנקוט בכמה פעולות זריזות: לברוח מהמיטה, ולהעיף את הפוך, בתפילה שהפיפי לא הגיע אליו, ואז אוי ואבוי. לשמחתי הפוך נשאר יבש, סילקתי אותו מהר, כיסיתי את הגמדת בפליס ונתתי לה להמשיך לישון.


כעבור זמן מה היא התעוררה בבכי, "אמא, ברח לי!" ביעילות ניגשתי, ניחמתי, לקחתי למקלחת (שכבר חיממתי מראש), הכנסתי אותה לאמבט, פתחתי את המים, ובום!


 


מה בום?


 


אז ככה, אחי הגיע לביקור, והוא אוהב להתקלח עם הדוש העליון, בעוד שטליה מתקלחת עם דוש ידני. אני רגילה לפתוח את המים, לחכות שיתחממו, ורק אז להתחיל במקלחת. הבחור הזה התקלח, והשאיר את הברז מכוון לדוש העליון, וכך נשפכו על הילדה האומללה והרועדת מקור מים קרים לגמרי. אוי אוי אוי, איך היא נבהלה, איזה בכי קורע לב, מסכנה. אבל זה היה גם קצת מצחיק, נו. 

נכתב על ידי , 14/1/2012 16:12  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סטואי ב-16/1/2012 13:03
 



דברים שפתאום שמתי אליהם לב


אתמול הכנתי לראשונה גרנולה בבית. נדהמתי מכמה שזה קל ופשוט, וכמה שהתוצאה טעימה, אחרי שעת (כולל זמן אפייה, כן?) עבודה נחו אצלי 3 צנצנות מלאות גרנולה איכותית, שאני יודעת בדיוק מה הכנסתי בה. בזמן שהפכתי את הגרנולה כדי לפורר אותה, שמתי לב שעל השיש מונחת גבינה בתוך חיתול, שאמא שלי הכינה. בערך פעם בשבוע היא קונה 3 ליטר חלב, קצת יוגורט וחומץ, והופס, יש גבינה לבנה טעימה, שאיתה היא אופה את עוגת הגבינה שאבא שלי כל כך אוהב. 

 

השבוע ההורים שלי נסעו ליומיים, עד ממש לא מזמן, כשהם היו נוסעים, אנחנו היינו אוכלים בחוץ, לא היה לי כוח להתקשקש עם בישול ושטיפת כלים וזה. כבר כמה פעמים שזה לא קורה. אני מוציאה בערב עוף, או בשר טחון, ולמחרת מכינה משהו טעים, וזהו. אני לא כל כך יודעת מה קורה כאן, זו מגמה מתמשכת שת התכנסות, כאילו הכול שם בחוץ נהיה בלגן מדי, וצריך לחזור לבסיס. אני לא רוצה להבהיל אף אחד, זה לא שאני כבר לא אוהבת לאכול בחוץ, אוהבת מאוד, אבל פתאום חשוב לי לדעת מה אני אוכלת, וגם לבזבז פחות. לא לא, זה לא בקטע דיאטטי, הבישול שלי לא מאוד רזה, אבל אין ספק שיש בו פחות שומן מאשר אוכל של מסעדות. 

 

טוב, האמת היא שבית רביב תמיד היה בית מבשל, אמא שלי בישלה מדי יום, למרות העבודה בחנות, ותמיד הייתה איזה עוגה טעימה תוצרת בית, אבל אם בעבר הרחוק היינו קונים לפעמים אוכל מוכן, זה נגמר לגמרי. זאת אומרת, אם אני גדלתי בבית שהיה בו מלוואח בפריזר, כבר אין את זה, למעשה, מה שיש במזווה זה בעיקר מוצרי יסוד, שוב, זה לא שאין ממתקים, יש קופסת ממתקים, והאוכל האהוב על טליה זה נגטס של מק'דונלדס, אבל המגמה די ברורה, והיא מתפשטת לעוד תחומים. כל פעם שאנחנו יוצאות לקניות טליה צריכה לספוג הסברים מייגעים על ההבדל במחיר בין המותג של הסופר למותג השני, למרות שמדובר באותו יצרן, והיא כבר שאלה אותי פעם באומללות, "אמא, למה אנחנו קונים מה שזול?" מה שאילץ אותה לשמוע הרצאה שלמה על סדרי עדיפויות ומה חשוב באמת בחיים, בזמן שהכבשה הטהורה רק רצתה ביצת הפתעה ברבי, אבל אני מרגישה שזה קרב שאני חייבת להילחם בו - הקרב לא להפוך לכבשים צרכניות, והכול קשור, בישול ביתי, הסתפקות במועט, הרצאות מייגעות בסופר ומחזור בקבוקים. 

נכתב על ידי , 12/1/2012 09:18  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גרנולה תוצרת בית ב-19/1/2012 18:35
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריאלה רביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריאלה רביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ