לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

לשאוף לנשוף

כינוי: 

בת: 46



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2011    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2011


לטליה יש נטייה להתחיל לדבר על הנושאים הרגישים ביותר בזמנים הכי לא מתאימים. זכורה למשל בחיבה הפעם ההיא בסופר, שבה היא באמצע התור הודיעה לי שהיא ממש לא רוצה שום אח, מה שהוביל לרב שיח עם הקופאית, האישה שעמדה אחרינו בתור והגמדת. אז הפעם זה התחיל באמצע הליכה מיוזעת מהחנות הביתה, לצד כביש די סואן ורועש, בזמן שאני נאבקת בעגלה הסרבנית, "אמא, זה דווקא ממש טוב שאין לי אבא." פי כוס אמק, חשבתי לעצמי, למה היא לא הייתה יכולה להעלות את הנושא הזה עוד חמש דקות, בבית? אבל אין ברירה, יש נושאים שמחייבים התייחסות מיידית, אז התיישבתי בספסל, "לולו, למה את חושבת שזה טוב שאין אבא?" "כי אבאים הם מציקים ומעצבנים!" "זה ממש לא נכון, הנה, סבא, שהוא אבא שלי, הוא בכלל לא מציק ומעצבן." "הוא כן!" טוב, האמת היא שהוא די מציקן, אבל ככה הגברים בבית רביב אוהבים, בהצקות בלתי פוסקות. "אבא של התאומות בכלל לא מציק, הוא מתייחס אליהן מאוד יפה, והן מאוד אוהבות אותו." ראיתי איך המצח של הטליה מתחיל להתקמט, מתוך הבנה שהרציונליזציה שלה לא מסתדרת. "בובו, יש אבות טובים ואבות פחות טובים, והאמת היא שרוב האבות מאוד מאוד אוהבים את הילדים שלהם, כמו רוב האמהות. זה שאין לך אבא, זה לא טוב או רע, זו המציאות, זה מה שיש." "טוב, מתי תקני לי תיק נסיכות לגן?" העבירה טליה נושא באלגנטיות, והמשיכה לקשקש על נושאים שדרשו תשומת לב פחות מרוכזת. 

 

צורת החשיבה שלה מדהימה אותי. כמה בגרות ואינטליגנציה רגשית צריך כדי לנסות למצוא את הצד הטוב במצב נתון. אחר כך חשבתי שאולי לא הייתי צריכה לתקן אותה, אבל זה בניגוד למה שאני מאמינה בו - עם המציאות מתמודדים איך שהיא, ומחפשים בה יתרונות. כמה הייתי רוצה להנחיל לה את הגישה הזאת לחיים, את היכולת לשמוח במה שיש, לנסות לשנות מה שלא טוב, ולהבין שיש דברים שפשוט לא תלויים בה. אתמול הלכנו לשחק אצל תומר, היה להם ממש כיף, אבל הם לא הספיקו להדביק מדבקות, אז בדרך חזרה היא התחילה לילל על המדבקות, "אבל לולו, למה את בוכה? היה לך כיף אצל תומר?" "כן, מאוד." "אז למה במקום לחשוב על כמה כיף היה, את בוחרת לבכות בגלל מה שלא עשיתם? למה שלא תחשבי איזה כיף היה כשאפיתם עוגה, או כשהתקלחתם, או כשראיתם ביחד טלוויזיה?" היא השתתקה. אני יודעת שזה נשמע כמו סוג של הטפה, אבל אני באמת מנסה לחיות ככה. שמתי לב לכמה זה מוטמע בי כשדברתי עם חברה על הניסיונות להיכנס להריון, "מה, לא שאלת את עצמך למה זה לא מצליח לך?" ובשיא הכנות עניתי שלא. עקבתי אחרי ההוראות של הרופא כלשונן, עשיתי מה שהוא אמר, וזהו, זה כל מה שאני יכולה לעשות, לא יותר ולא פחות. 

נכתב על ידי , 8/8/2011 21:12  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שיר דמע ב-19/8/2011 13:37



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריאלה רביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריאלה רביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ