לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

לשאוף לנשוף

כינוי: 

בת: 45



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2010


שבוע נפלא עבר על כוחותינו, באמת, לו היה מגיע לכאן צוות צילום השבוע הייתי מקבלת את אות ההורה המצטיין, ואפילו היו שולחים אליי את מיכל דליות להשתלמות בהורות למופת. כל יום עשינו משהו מגניב אחר: בראשון הלכנו להצגה, בשני נסענו באוטובוס, בשלישי נפגשנו עם תומר ויעל, כששיא הערב הוא האמבטיה המשותפת עם תומר, שבה שניהם משפירצים עלינו ושתינו עושות כאילו אנחנו כועסות, ברביעי הלכנו לכנס מקהלות וטליה עמדה ושאגה לזמרים "כל הכבוד! כל הכבוד!" ובחמישי היא הלכה עם סבא וסבתא לראות עוד מקהלות וגם לאכול פיצה. אני מנסה להבין למה השבוע זרם כל כך יפה, והתשובה היחידה שנראית לי סבירה, גם אם מבאסת, זה שאני הייתי רגועה. נורא קשה לי להסכין עם העובדה שהכול תלוי בי - אני יכולה לפרק מוקשים בקלות, או אני יכולה להתעצבן ולייצור פיצוץ, אני יכולה להיות סבלנית או נרגנת, רגזנית או משועשעת, והכול יסתדר בהתאם למצב הרוח שלי.

לא לא לא, שלא ישתמע מזה שלילדה אין אופי, ירחם השם, לילדה יש אופי בשפע, ואף יש שיגידו יותר מדי, אבל בעוד היא עושה את צעדיה הראשונים בלימוד האופי שלה ושליטה עצמית, אני כבר אמורה להיות טיפה יותר מיומנת ממנה בכל זה.

אחר כך ניסיתי להבין למה השבוע הייתי רגועה - החשוד המיידי שקפץ זה שהשבוע לא הייתי צריכה להילחץ ממעקבי היריון - לא הייתי להחליט אם לנסוע לראשון או לעשות באשקלון, לא הייתי צריכה להטריח אף אחד שיכין את הגמדה לגן וייקח אותה לשם, לא הייתי צריכה לדאוג בנוגע להספק בעבודה; וכשעובדים פרילאנס, כשאין עבודה אין כסף, המשוואה פשוטה ואכזרית. עוד דבר שמאוד איזן אותי זה שההספק שלי בעבודה היה נאה, בזכות טא-דם! הטיימר. אמא שלי קנתה לי טיימר מטבחי פשוט, ואני פשוט מכוונת אותו ל-45 דקות, מתנתקת מהאינטרנט, ורק עובדת. כשהוא מצלצל אני מעניקה לעצמי 10-15 דקות גלישה, וחוזר חלילה. מדהים עד כמה מכשיר כל כך פשוט תורם ליעילות.

בקיצור, הייתי רוצה עוד המון שבועות כאלה, אבל אני יודעת שיהיו גם כאלה וגם אחרים, שאני לא יכולה להיות תמיד רגועה ומתונה, ושאני צריכה ללמוד לעבור הלאה, אני רק מקווה שיהיו יותר שבועות מהסוג הזה, מאשר שבועות מרגיזים, הכי עדיף.

 

 

המלצה: הלכתי ביום חמישי לראות את ההצגה של אייל שכטר, "רצח בכביש המהיר", שגם זכתה בתיאטרונטו (דיסקליימר: אני חברה של זוגתו, ענת המהממת.) ומאוד מאוד התרשמתי. מאוד. לפני ההצגה התבאסתי, כי לא ידעתי כמה אני אוכל להפריד בין הדמות ובין האיש שיצא לי לראות אותו מקטר שהילדה לא אוכלת מספיק, אבל בהצגה קרה הקסם הזה ששחקנים טובים יודעים לעשות: מי שעמד על הבמה לא היה שכטר, אלא דיוויד, הרוצח הסדרתי שרק מנסה להציל את ילדי העולם. במשך שעה וחצי דיוויד עמד וסיפר לנו מה הפך אותו למה שהוא, ואני האמנתי לכל מילה. שווה לראות.

נכתב על ידי , 8/5/2010 23:35  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ariela ב-13/5/2010 00:56



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריאלה רביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריאלה רביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ