לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

לשאוף לנשוף

כינוי: 

בת: 46



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2018

אז איך זה לעשות את המין אחרי 12 שנה?


מצטערת שלא יהיו תיאורים מפורטים כמו שפעם היו כאן. לשמחתי, לא איבדתי את הכישרון והשמחה לכתוב סקס אבל הפכתי לאישה מכובדת. אמא! גננת! עיר ואם בישראל! פויה לכתוב על סקס! אתם מכירים אותי מספיק כדי לדעת שהייתי שופכת הכול לפרטי פרטים, אבל החיים. 

הפעם האחרונה אחרונה הייתה לפני שהייתי בהריון עם טליה. היה סביר. הייתי אז בת 34. 

מאז כלום. לא, לא חסר לי. לא, לא התגעגעתי. כן, הכול היה בסדר. כתבתי כבר - מאוד מתאים לי להתנזר. יש משהו בשמירה הקפדנית והקפוצה על גבולות שמאוד טוב לי. אני אוהבת להיות מוח. אני אוהבת להיות גם גוף, אבל מרגישה הרבה יותר נוח כשהגוף מתבטל. 

כשהתחילו העניינים להתעורר, התעורר גם פחד - כל כך הרבה שנים בלי, ובינינו? הזמן דורס ומעליב. אני שוקלת בערך אותו דבר, אבל הכול יותר... נפול. בטן שלי שתי לידות, שדיים של ארבע שנות הנקה, צלקת של שני קיסריים זה על זה, פלוס 12 שנה. פחדתי שכשכבר ארצה לעשות את המין אגלה שאני חורבה לא אטרקטיבית שאף אחד לא רוצה.

נחה דעתי - הכול בראש. 

עוד נחה דעתי - זה הרבה יותר טוב. 

 זה כאילו קליפות מיותרות של מודעות עצמית ובושה נשרו ממני. 

זוכרת את עצמי אז, תוהה איך התחת שלי נראה בתנוחה הזאת, ואם בתנוחה הזאת שמים לב שיש לי בטן, ואם כשאני ככה השדיים שלי ככה או ככה, ואלוהים אדירים, איזה בלגן. אשכרה עשיתי אז מאמצים שלא יגעו לי בבטן, כי בטן. ואללה, בטן, אבל נעים שמלטפים ונוגעים ו... היי, אמרנו שלא יהיה פירוט.

עוד הבדל מהותי זה שאז הייתי מאוד עסוקה בלרצות (to please) ועכשיו הגישה היא - איזה יופי שהתכנסנו כאן כולם לכבודי, יאללה, מסיבה. 

 

כמובן שהסתבכתי עם זה רגשית, כי אני אישה ואני אני וכוח העל שלי זה להסתבך רגשית - אבל זה פתח עוד מקום של התמודדות. עברו עליי שבועיים לא קלים, בהם נאלצתי להכפיל את מינון הפרוזק כדי להישאר מאוזנת (מה שהרג לי את החרמנות, כזו אני, מוכשרת) אבל בשבועיים האלה התחלתי להבין שהחוקים השתנו. אני את חובותיי לעצמי ולאומה מילאתי. הצורך שונה לגמרי, וכעת צריך רק שהתודעה המטופשת שלי תבין שהחוקים השתנו, ולא צריך להתרגש מכל שטות. 

מה הלאה? לא יודעת, יהיה מגניב, יהיה עצוב, יהיה מסובך, יהיה פשוט, יהיה מעניין, מאוד מעניין. 

 

 

 

נכתב על ידי , 24/4/2018 20:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוגנים


מצחיק, הקטע עם עוגנים. 

הגן שלי נקרא גן העוגן - זה בשכונת "אגמים" באשקלון, ולכל הגנים יש שמות שקשורים לענייני מים, מאוד פואטי. 

אז אני גן העוגן. העוגן ב', לא משנה.

השגעת לא נרגעת, וכרגע לא מתמתנת. טוב, האמת היא שאני לא עושה שום דבר כדי למתן אותה. אחרי כל כך הרבה שנים של שליטה עצמית מוחלטת אני מאוד נהנית מכל הבלגן הזה ולגמרי במצב רוח של לשרוף את המועדון. 

כאן נכנסים לפעולה העוגנים -לפני כל זה הייתי הולכת לאיבוד בתוך העומס הרגשי עד שהכול היה הולך לעזאזל והייתי צריכה להרים את עצמי מציצית ראשי בכוח. זה תהליך מתיש ולמי יש כוח לעבור את השיט הזה שוב?

אז הפעם אין שטויות עם מעכבי ה-SSRI. לוקחת כל יום כמו גדולה. בדיוק כמו בתקופות ההריון, כשידעתי שאני משוגעת ואסור לשחק. 

חוץ מזה יש המון עוגנים שפעם לא היו וככל שמרגיז אותי שאני לא יכולה לשקוע בתוך המוח של עצמי ולצאת לרחף שם, אני שמחה שזה בלתי אפשרי, ותוהה מה היה קורה אתי אם בעבר היו לי עוגנים כל כך יציבים. טוב, לא משנה, עכשיו הם פה, ואני יכולה להשתולל כמה שבא לי, בידיעה שהפעם אין תהום שמחכה לי. 

או שאני שוב בהתקף היבריס. 

 

 

 

נכתב על ידי , 11/4/2018 08:43  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-22/4/2018 13:52
 



כל אחד מקבל חתיכת אריאלה


מחר חוזרים לשגרה. הגיע הזמן לגמרי.

הבלגן הנוכחי התחיל ביום הראשון לחופשה וראוי שיירגע כבר כי שלושה שבועות על ספיד (רגשי, רגשי, אני אדם אחראי) מתחילים להעיק עליי. לא אוכלת וישנה כמו שצריך, והבנות מקבלות אמא בחצי-כוח. לא שהן שמות לב, טליה עסוקה במעבר המעיק לגיל ההתבגרות, כך שהיא זוכרת להתייחס אליי רק בלילה, והללי בת חמש, לא גיל מאוד מורכב לתפעול. הבעיה היא יסוריי המצפון שלי, שמחרתיים יתרחבו כשאחזור לגן.

מצד אחד יסוריי מצפון ואחריות, מצד שני רצון עז לשרוף את המועדון ולראות מה קורה. 

באמצע אישה שעד לפני שלושה שבועות הייתה בטוחה שהכול בשליטה ועכשיו נזכרת ששליטה אינה אלא אשלייה. 

סעמק. 

נכתב על ידי , 7/4/2018 10:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כמו מניפה ב-9/4/2018 15:51
 



פוקוס


תוהה כמה המצב הקדחתני הזה נובע גם מכך שאני בחופשה. כשיש סביבי 30 גמדים שדורשים תשומת לב ממוקדת אני לא יכולה להקדיש זמן לדמיונות (מגונים) וחזיונות (עוד יותר מגונים, אללי)

אני לא מפוקסת וזה לא נעים לי. ז'תומרת, זה כן נעים לי, אבל קשה לי להסתדר עם זה.

אני קצרת סבלנות עם הילדות, לא אוכלת (דווקא סבבה) ולא מצליחה למצוא שקט.

בקיצור, צריכה את השגרה שלי מהר מהר. 

צריכה 30 גמדים שצריך לחנך.

קימות ב-06:00 בבוקר.

חוגים שצריך להסיע אליהם.

משהו שיעגן אותי כבר.

 

נכתב על ידי , 4/4/2018 17:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריאלה רביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריאלה רביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ