אחת העובדות בחנות הייתה בחופשת מחלה חודש. לפני כמה ימים היא באה, ובהבעת נזיפה פולנית טפחה על בטני (הקטנה עדיין!) ואמרה, "אריאלה, מה יש לך?" "בת", עניתי, ואז היא התנפלה עליי בחיבוק פלוס בכי, "לא ידעתי, לא ידעתי, איזה יופי!" יעני, התכוונה לקרוא לי דעבה, אבל מסתבר שאני בתקופה היחידה בחייה של אישה שבה מותר להשמין - למרות שגם זה בטח ישנתה, עם כל הדוגמניות האלה שעולות 3 קילו. גם בהריון הקודם היה מישהו שלא ידע והעיר לי שאני משמינה, ואני תוהה, לאנשים אין טקט? נניח שלא הייתי בהריון, הם באמת חושבים שלא הייתי שמה לב לכך שאני משמינה? זה לא היה מבאס אותי? ובמה ההערה הזאת אמורה להועיל בדיוק? 

שנייה, תנו לי רק רגע לנקות פה קצת, לטאטא תלתלי אבק, לשטוף, להחליף מצעים ומגבות, הנה, הכול מסודר.

אז איפה הייתי? יצאתי מארץ טיפולי הפוריות הצחיחה והעצובה, או במילים אחרות, אני שוב בהריון. שבוע 15, עוד בת. פעם, כשיהיה לי כוח, אני אספר על השהות בארץ טיפולי הפוריות, כמה עגום שם, אבל לא עכשיו, ולא כי "עכשיו אני בהריון וזה שווה הכול!" ההריון עוד לא השכיח את התקופה ההיא, ואני לא חושבת שראוי שישכיח, אולי גם יש מה ללמוד מזה, אבל כמו שאמרתי, לא עכשיו.

ההריון הנוכחי קצת יותר חרדתי מהקודם, למרות שבינתיים הוא קל למדי - פחות בחילות, יותר קלילות. אולי זה בגלל שכבר פה יש איזה מתולתלת בת 4 וחצי, שלא ממש מאפשרת לשקוע בהרהורים ומחשבות, וזה דווקא נחמד מאוד. היא קצת מחכה וקצת פוחדת ממה שעומד לקרות, כמו כולנו. ומה הכי קטע? התל"מ של אברמובה אמור להיות 5 ימים אחרי התל"מ המקורי של טליה. 

חוץ מזה? הסבה מקצועית. קריסת ערוץ 10 השאירה אותי ללא הכנסות כמעט, כי אם משדרים רק שידורים חוזרים, לא צריך תמלול מחודש, אז החלטתי שנמאס לי מכל העצמאות הזאת, ואני לומדת להיות גננת, כן, גננת. אם הכול יתנהל כשורה בעוד שנה וחצי אני אהיה מחנכת בישראל. איך הגעתי לזה? או טוב ששאלתם. הגננת הקודמת והנוכחית של טליה סינג'רו אותי כמה פעמים לעזור להן בגנים, ואחרי שגמרתי לקטר, שמתי לב שאני דווקא נהנית מהשהות עם הילדים, התחלתי לברר על לימודי הסבה, ואז פתחו תכנית מוצאת להסבה, בגלל טרכטנברג וזה, נרשמתי, התקבלתי, ועכשיו כל תופעה בעייתית אצל ילדים, אני מייד מאבחנת אותה אצל טליה, ונכנסת ללחץ.

טוב, מספיק לעכשיו, שלא יהיה לכם אוברדוז אחרי כל כך הרבה זמן. 

נשיקות וזה.