לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


כינוי: 

בת: 43



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2015

היום כמעט הרגתי מישהו (שוב)


זה היה עניין של שנייה, אולי. פניתי ימינה, במהירות סבירה ומתאימה לגמרי לתנאי הדרך, ופתאום, בלי להסתכל אפילו לעברי הוא זינק לכביש, יצור אנושי מסוג ערסוס רוכבוס, יושב על זוג אופניים חשמליים. אין לי מושג מאיפה הגיעו הרפלקסים שגרמו לי לעצור את הרכב סנטימטרים ספורים ממנו. הדביל המשיך לנסוע כאילו כלום לא קרה. אני המשכתי לנסוע ולנסות להתאושש ממה שקרה. 

זו לא הפעם הראשונה. בזמן האחרון יש תופעה מוזרה, שבה לבני נוער צומח פורונקל עצום בצורת אופניים חשמליים לתחת, והם מתניידים על המכשירים הארורים האלה בכל מקום - כבישים ראשיים, כבישים רגילים, מדרכות, שבילים, בכל רגע אפשר להיתקל באידיוט עם פורונקל בתחת, להיפגע בגללו, או לפגוע בו. 

זה המשך ישיר של תופעת הפעוטות על ממונעים. בקיץ הטיילת מלאה זאטוטים בני 3-5 כזה, שההורים שלהם חושבים שנורא חמוד לקנות להם ממונע. הם נוסעים בלי שמץ זהירות, ועלולים בלי שום בעיה לפגוע בילדים ואנשים. על הקטנים אני לא כועסת, ההורים שלהם אשמים, או כמו שאחי שאל פעם בתמיהה אמיתית: למה שמישהו יקנה לילד שלו משהו שיגרום לו לזוז פחות? עם בני הנוער המצב קצת יותר מורכב, כי הם כבר אחראים למעשיהם, אבל במקרה הזה, יש לי הרגשה די חזקה שהורים שקונים לילדיהם אופניים חשמליים פשוט לא אוהבים אותם מספיק. תחשבו על זה רגע: איזה הורה אוהב יקנה לילד שלו כלי שמסוגל להגיע למהירויות כאלה, בלי שלילד יהיה שמץ של מושג איך רוכבים בכביש, מה מותר, מה אסור, איך נזהרים, וכל זה בלי קסדה?! לי ברור שאם אחת הילדות תרצה דבר כזה הדבר היחיד שהיא תקבל זה מבט תמה - ניחא לרכוש משהו שיגרום להן לזוז פחות, שזה בניגוד מוחלט לכל אינטרס שלי כהורה, גם לקנות להן כלי תחבורה כל כך מסוכן? מה פתאום? 

ואז מגיעה שורת המחץ: אבל הוא נורא רצה. אה, טוב, אם הוא נורא רצה אז זה בסדר, ברור שצריך לתת לו. מעניין כמה מאותם אנשים יאפשרו לילד שלהם לאכול כריך עם נקניק וגבינה, כי הוא רוצה, או לעשן גראס בבית, כי ככה בא לו (שני דברים שבפירוש פחות מזיקים מתנועה בכבישים על כלי ממונע ללא קסדה, כן?) 

נכתב על ידי , 19/2/2015 20:59  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צבה ב-1/3/2015 16:52
 



אראלה ליברמן, ז"ל


כשהאיש בבית העלמין אמר "התכנסנו כאן... אריאלה ליברמן." חייכתי לעצמי. אראלה שנאה כשקראו לה אריאלה. כמה שהיא הייתה עדינה, זה היה מוציא ממנה נביחה מיידית "אראלה, לא אריאלה!" מישהו מהמשפחה כנראה נבח על האיש, כי הוא מייד תיקן את עצמו, "אראלה, אראלה". 

 

לא הכרתי אותה המון זמן. 6-7 שנים כזה. אחי, יאיר, חבר ילדות של בנה הצעיר, חנן. אני הכרתי את בתה האמצעית, יעל, דרך הזעיקים שלנו. קודם נפגשנו בקופ"ח, שתי פילות הריוניות מוניטור לצד מוניטור, טליה הקדימה את תומר ביומיים. הם עשו קורס עיסוי זעיקים יחדיו, ומאז אנחנו בקשר. אבל פה זה אשקלון, גם כשלא מכירים, מכירים. 

 

אראלה הייתה אריסטוקרטית אמיתית. לא רק יחסית לאשקלון. אפשר היה להזמין אותה לארוחה אצל מלכת אנגליה, והיא הייתה יודעת בדיוק איך צריך להתנהג. תמיד קצת הערצתי אותה, כמה חשוב היה לה שהכול יהיה נאה ונעים, הידע שלה, החיבה לתרבות ולמוזיקה, ויחד עם זה, המון אנושיות והומור. היא אהבה את המשפחה שלה במסירות אבל לא בהתבטלות, וזה עוד משהו שאהבתי אצלה. כולם חשובים, וגם היא. כל פעם שנפגשנו זה שימח אותי, ואני מקווה שזה שימח גם אותה. 

 

היא ניצחה סיבוב ראשון של סרטן, והפסידה בשני. זה היה מהר, מהר מדי. רק חיכיתי שתעבור לי ההצטננות ואוכל לבקר אותה, לא הספקתי. עד עכשיו זה מכעיס אותי, שהצטננות מפגרת מנעה זאת ממני, ובחיי שלא השתמשתי בהצטננות כבתירוץ, לא רציתי לסכן אותה. 

 

מאות ליוו אותה בדרכה האחרונה, ורובם נשארו המון זמן לצד הקבר, מסרבים להיפרד לגמרי. מעולם לא ראיתי את האולם מלא כל כך. מסתבר שבדרכה השקטה והאצילית, היא נגעה בהמון אנשים. 

 

לצערי, אני לא מאמינה בחיים שאחרי. אלה בדיוק המקומות שבהם הייתי רוצה קצת אמונה.  טוב שהסבל נגמר, מצטערת שלא זכינו לעוד זמן איתה, ושמחה שזכיתי להיות חלק, גם אם קטן, מחייה. 

 

נכתב על ידי , 16/2/2015 15:15  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-16/2/2015 15:45
 



כישלון חינוכי מהדהד חלק ב'


אז לפני שלושה שבועות התלוננתי כמה קשה לי ללמד את הללי להירדם לבד, ונחשו מה? הסיוט עדיין נמשך. הילדה הנחושה הזאת בוכה כל לילה, קמה, חוזרת, מבקשת פיפי, מבקשת קקי, והופכת כל השכבה לסיוט. זה פסיכי, רוב הילדים שאני מכירה מקבלים את השינוי בנהלים אחרי שלושה ארבעה ימים, שבוע, אבל שלושה שבועות? יסוריי קשים משל גלעד שליט!

 

אבל לא בגלל זה אני כאן. הייתה לי הארה. 

תמיד הייתי מישהי שיודעת הרבה. חשוב לי לציין שזה לא מעיד על אינטליגנציה גבוהה במיוחד, אני פשוט אוהבת לדעת. אני מניחה שזה שילוב בין סקרנות ובין זיכרון טוב לפרטים חסרי חשיבות. אני קוראת, אני זוכרת, אני משנה את צורת המחשבה שלי בהתאם לעובדות משתנות. זה היה כך לפני האינטרנט, והאינטרנט הופך את מלאכת ליקוט המידע לקלה עוד יותר. כבר לא צריך לחפש את המידע, כאילו, צריך לחפש, אבל כולו פרוש לרווחה בקצות האצבעות שלי. 

סתם דוגמא, יש את הקליפ הזה:

 

http://www.huffingtonpost.com/2015/02/10/sergei-polunin-hozier_n_6655920.html?ir=Parents&ncid=fcbklnkushpmg00000037

 

(אין לי כוח לאמבד, תעבדו קצת, ביצ'ס!)

שכולם כולם כולם עפים עליו באינטרנט, ובצדק, באמת מופע מרהיב של מחול. אחרי שסיימתי לצפות בו שוב ושוב (למרות הבליטה המופרזת הזאת שהוציאה אותי מריכוז) השלב הבא, הברור מאליו בשבילי, היה לבדוק מי זה הסרגיי פלונין הזה, ומשם הגעתי לעוד סרטונים שלו, קראתי עליו ועוד כהנא וכהנא, וזה באמת תחום שאני לא מבינה בו דבר, ופייר, הוא לא מאוד מעניין אותי, ז'תומרת, אני מעריצה רקדנים, אבל מחול הוא לגמרי לא התחום שלי. 

בעודי מחפשת, ברכתי שוב את עצם קיומה של הרשת הזאת, שפרשה את העולם בפני, ופתאום הבנתי שרוב האנשים לא עושים את הקפיצה הזאת. הם יצפו בקליפ, ובזה זה יגגמר מבחינתם. המידע קיים, אבל הם לא מתעניינים בו, פשוט לא. זה קצת שובר לי את הלב, המחשבה שידע, השכלה, אופקים רחבים יותר, כולם נגישים לגמרי, וכמה מעט באמת מתעניינים בהם. זה טראגי. לא טראגי כמו הלילות המסויטים עם הללי, אבל טראגי. 

נכתב על ידי , 14/2/2015 21:49  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיכל ב-3/3/2015 08:58
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאריאלה רביב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אריאלה רביב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ