לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגבסטר


כדי שיקראו לי את המחשבות...

כינוי: 

בן: 41

MSN:  bluetigris



תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2005

מכתב שבסוף לא שלחתי...


איזה מין אידיוט שאני כותב לך... אבל זה אני, החיים קצרים אנחנו לא משתנים - כמו שכתבתי באיזה שיר אחריי שהלכת... למה זה בכלל מעניין אותך? כנראה שלא... אם כן, מזמן היית מתעניינת בי. אבל מעניין אותך הרבה עצמך... אני יודע שזה חסר סיכוי, ואולי לכן אני יכול לכתוב מה שבא לי בלי להתחשבן, בלי להרגיש מושפל, כאילו אני זה שכותב אחרי אהובתו שנטשה אותו, אני יודע שלא היה מושלם, היה טוב, היה גם רע, תמיד במבט לאחור מתגעגעים לדברים הטובים... את אולי יודעת שניפגש, אני חושב שלא, בשביל מה? אולי נפגוש אחרים אולי לא, בכל מקרה לא יודע אם יש דרך חזרה, כנראה שאין, החיים לא נמשכים לנצח, צריך לנצל אותם כמה שאפשר, אז מה אני בעצם רוצה להגיד? אה כן, שתפסיקי ללכת בתהומות, אלא אם כן את אוהבת צלילות, וואלה יש גם אוויר פסגות, יש חוף ים, באותה מידה יכולתי לכתוב לכל אקסית אחרת, אז למה דווקא לך? אולי כי איתך הרגשתי אחרת, אולי כי את האחרונה, אולי כי אני מתגעגע למבט הילדותי שלך, אני יודע שאני הורס כל סיכוי בזה שאני כותב, אבל כבר לא איכפת לי, אין יותר מה להרוס, אין סיכוי שאני אגיד דברים שיגרמו לך לחזור אליי, זה יהיה ממש טיפשי, האמת מעניין אותי מה קורה איתך? מה את עושה? חיה חיים תל אביביים רגילים? לא שאני מחכה לתשובה, מעניין איפה הראש שלך נמצא, הראש שלי לגמרי פה, שזה לא אומר הרבה, טוב אין הרבה מטרה בכל הכתיבה הזו, ואולי זו המטרה, אה נכון... הבלבול, אני אומנם נראה מבולבל, אבל לא ממש, הכל די ברור, איך הייתי יהיר לחשוב שאני יודע הכל, אבל כן כמו שפעם הסכמנו - אני רואה את הדברים כפי שהם... והדברים הם מטבעם מבולבלים... לסיכום אומר שאני ממש גאה בך, את יכולה לדבר עם מישהו כל יום ואז יום אחד לחתוך הכל, כאילו לא היה כלום, זהו כושר הישרדות, זה אומר שאת יכולה להתמודד עם הרבה מצבים, את לא צריכה לחפש כלום, הכל כבר נמצא בתוכך... לאחל לך חיים נפלאים? מה זה משנה כבר... החיים הם חיים... כל אחד יעשה בהם מה שהוא ירצה...בתיאבון.

 

טוב מספיק עם הכתיבה החופשית...

אני אשאיר שאלות פתוחות שמעניינות אותי, אם בא לך תעני...

 

- מה הסוד שלך, שיכולת לנתק כל קשר איתי?

- אם הייתי מנייאק, זה היה ממשיך?

- כדאי לשלוח את המכתב הזה? זה יועיל במשהו?

נכתב על ידי , 14/4/2005 04:09   בקטגוריות אהבה ויחסים  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




יש כמוני אנשים מטורפים, שרואים את העולם בכל גווניו, חלקם רוצים להתאבד, חלקם חוזרים לחיים נורמליים. אני מקווה שאני שייך לקבוצה השלישית - אלו שחיים את החיים האמיתיים, שלא נכנעים לדפוסי התהגות חברתית טיפוסית שמשתלטת על כל החושים... אלו שאומרים מה שהם רוצים לא מתוך רצון לפגוע, אלא כדי לא להיכנע לנורמות ונימוסים ששמים אותנו בתוך קונכייה. שנים כבר אני בתוך קונכייה, רוב האנשים גרים בה, אני רוצה לצאת... לצאת לעולם האמיתי, למרות שלא אני ולא אפאחד יודע מה הם החיים, או מה הם החיים האמיתיים, אבל יש לנו מושג קלוש, יש לנו מרחב אפשרויות פתוח לפנינו... לא עוד לימודים ועבודה, לא עוד חיי שגרה, לא עוד רצון להשתייך למשהו, לא עוד הכנעה עצמית...
נכתב על ידי , 14/4/2005 03:25   בקטגוריות לילה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




חם... חמסין... שרב... ועצוב כי אהוד מנור נפטר. עצוב גם כי עברו חודשיים מאז שנפרדנו, עצוב כי זה נראה כמו שנתיים... לא בא לי לעשות כלום בחום הזה, ובכלל גם לא בא לי לכתוב בבלוג, אבל אם כבר החלטתי לכתוב לפחות אני אעשה את זה פה, לא יודע ממש למה... יש תמיד סיכוי קלוש שהאדם שצריך לקרוא את זה - יגיע למלים אלו, מלים שלא אומרות הרבה - אומרות מה שרוב הלבבות אומרים - אהבה... מילה שחוקה? דחף קיומי? לא יודע... אני יודע שהחום עולה, הבחורות מתפשטות וההורמונים פורחים... לא שאני רוצה סתם בחורות - אני רוצה רק אחת... החלטתי להתפשר ולא להיות עם כל הבחורות בעולם :-)... ככה זה גבר - רוצה להפיץ את זרעו... איך הגעתי בכלל לסקס? חוצמזה שמשם הגעתי... בכל מקרה סקס זה לא העניין, אהבה כן, ועדיף ממשית, למרות שחלומית לא פחות טובה, אני מאוהב במנהלת שלי והיא מתחתנת עוד מעט... האמת היא שאני מאוהב בהרבה בחורות, בערך כל מי שעוברת מולי ברחוב, זאת עם האופניים, זאת עם הכלבה, זאת שממלצרת וזאת שסתם יושבת ובוהה... כמו הרבה שאני מכיר - מאוהב באהבה, וזה לא כזה נורא, חוץ מתסכול תמידי... למה כל האמנים שגדלתי עליהם מתים בשנה האחרונה? די למות, אני מציע כמו שעושים לחברות הסלולריות - לעשות שביתה נגד המוות... זה יעזור באותה מידה נראה לי... ויש עכשיו מייל חדש - לכבות את הפלפון ב12 ואז להתקשר ב12:05... מוזר, זה כמו ההבדל בין דון קישוט לבין רובין הוד...וכסף זה לא העניין בחיים... אני מכיר דברים טובים בחינם... אני מציע דרכי פעולה מועילים יותר נגד הסלולרי - לעשות קומזיץ גדול ומתוקשר ולהכריז: "במקום בו שורפים פלאפונים לא שורפים בני אדם", יש בי רצון עז לשרוף הרבה דברים - כי נמאס, כי צריך לחיות ולעשות דברים חשובים יותר... לא משנה כמה נכתוב  - כל אחד מאיתנו יכול למות הלילה מדום לב או משהו אחר... זה מניע לעשות לעצמנו חיים טובים, ולא אכול ושתה כי מחר נמות אלא - תקדיש את עצמך למשהו חשוב בחיים שתשאיר משהו אחרייך...

 

נכתב על ידי , 13/4/2005 03:13   בקטגוריות לילה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לbluetiger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על bluetiger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ