לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מהות המחשבה

נסיון להבין את הדחף האנושי.

כינוי:  Eytan

בן: 25

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2007

מסדר הנופלים/חיים חפר


הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר
הם באים - שמות, פנים, עיניים - ומתיצבים אל המסדר
הם באים בצעד גברי, חזקים ושזופים
הם יוצאים מתוך המטוסים המרסקים ומן הטנקים השרופים
הם קמים מאחורי הסלעים, מעבר לדיונות ומתוך תעלות הקשר
גבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר
והם עוברים אחד אחד בין שתי שורות של מלאכים
המאכילים אותם סכריות ועונדים על צוארם פרחים
ואני מביט בהם והם כלם שמחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.

והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחלות וחומות
והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות
ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה
ומתפרצים פתאם יחד בקריאות: כיפאק היי!
והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים
והמפקדים טופחים על שכם הטוראים וטוראים לוחצים יד למפקדים
והם פורצים בשירה ומוחאים כפים
ומקשיבים להם בהתפעלות כל יושבי השמים
והפגישה נמשכת יום ולילה יום ולילה
כי חבורה שכזאת לא היתה עוד למעלה
ואז פתאום הם שומעים קולות מכרים ובוכים
והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים
ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים
ואז מישהו מהר לוחש: סליחה, אבל היינו מכרחים
נצחנו בקרבות וכעת אנו נחים
אלה האחים שלי, אלה האחים.

וככה הם עומדים והאור על פניהם
ורק אלהים לבדו עובר ביניהם
וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם
והוא אומר בקול רוטט למלאכים הלבנים:
אלה הבנים שלי, אלה הבנים.

 


 

בוא'נה, צבא משנה אותך, אין דרך לברוח מזה.

לא רק שאני מרגיש חזק יותר, אחרי חודש בצבא, אני מרגיש הרבה יותר בוגר, הרבה יותר רגוע.

גם שיניתי את הרגלי הדיבור שלי, בכך שהם הפכו ל"עממיים" יותר.

 

אתמול עבר עליחנו יום מאוד קשה. בגלל האירוע בזיקים.

ואפילו שרחוקים אנחנו משם (היות ואנחנו בחיפה), הרגשנו לחץ ודאגה כלפי אלו שנפגעו.

כי הם כמונו. הם אנחנו.

בסך הכל טוראים. כלום זמן בצבא. רק הגענו. רק למדנו מה זה צבא. עוד לא באמת למדנו להילחם. אנחנו חדשים מדי לעסק.

אבל אינני תמים, ואני יודע שהאויב בשלו, ולא לוקח בחשבון את הפז"מ שלנו.

 

כאב לנו.

כאב לנו מאוד.

מאוד רצינו לבכות, ואף אחד לא הרשה לעצמו. כי אנחנו חיילים. וחיילים צריכים להיות חזקים.

אתמול הקשבנו לחדשות ברדיו בזמן שניקינו את החדר. רק חדשות רצינו לשמוע. אף אחד לא דיבר. כולם היו על סף בכי.

 

אתה מסתכל אחרת על דברים כשאתה הופך לחייל, אין מנוס.

 

 

איתן

נכתב על ידי Eytan , 12/9/2007 15:23  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Girldude ב-20/9/2007 07:07



45,282
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEytan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Eytan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ