ד. לעולם שבחוץ

פעם, די מזמן, אמרו לי, ובמהלך חיי נתקלתי בהבנה הזאת לא מעט, שאדם משכיל, הוא לא בהכרח אדם חכם, ואדם שעוסק או מתמצא בתחום מסויים, גם אם הוא תחום קשה להבנה ועיסוק או מורכב למדי, זה לא אומר שיש לו מושג בתחומים אחרים, והוא יכול להיות די נאיבי בקשר אליהם.

והיום שוב עלתה בי בצורה ברורה התובנה הזאת.

היום בבוקר, הייתי אצל רופא שיניים. סוף סוף, אחרי דחיות רבות מספור, התחלתי בשבועות האחרונים טיפול שיניים רציני מאד שאני זקוק לו. בכל מקרה, היום היה לי הטיפול השני אצל אותו רופא שיניים, המתמחה בביצוע טיפולי שורש. מנהגו של הרופא הזה בתחילת הפגישה הטיפולית, עד שזריקת ההרדמה תתחיל להשפיע, הוא לנהל עם המטופל שיחת חולין, מה שקרוי "סמול טוק". בשבוע שעבר, הוא שאל אותי על העיסוק שלי, וסיפרתי שאני מחפש עבודה, ועל התחום שעסקתי בו. היום, הוא שאל אותי על התכיפות שבה קבעתי תורים לטיפולים השונים, שרובם לא טיפול שלו, אלא של רופאים אחרים, כיוון שסיפרתי לו שאני לא מי יודע מה עסוק בימים אלו. אחר כך הוא העיר שאולי דווקא בתחום שלי, אפשר להתפרנס יפה כעצמאי, כמו שכבר הזכרתי פעם ששאלו אותי. זו הערה שכבר שמעתי רבות, ולא התייחסתי אליה, אבל הוא זרק פתאום משהו כמו חשבון גס, של הכנסה אפשרית מעבודה כזאת, רק שהוא התבסס מהתחלה על הנחה של עשרה לקוחות בערך בשבוע. זה נשמע טוב באופן תיאורטי, רק שכמו שאמרתי לו, הוא לא חשב על המאמץ להגיע למצב הזה של עשרה לקוחות בשבוע. הרי כשאתה עובד כעצמאי לחלוטין, ולפי הדברים שהוא אמר לי הוא התייחס לעבודה עצמאית לחלוטין, צריך להשקיע איזה מאמץ ראשוני כדי להגיע לקהל לקוחות ראשוני, וכדי להגיע למצב שבו יש את אותם עשרה לקוחות בשבוע. שלא לדבר על זה, שזה עיסוק שהלקוחות בדרך כלל לא נדרשים לו על בסיס שבועי, אלא לכל היותר אחת לכמה חודשים, כך שכדי להגיע למצב של עשרה לקוחות בממוצע לשבוע, צריך לבנות מאגר  של מאות לקוחות.

המצחיק הוא שמי שאמר לי את זה, הוא רופא שיניים, שבעצם גם הוא תלוי במאגר לקוחות. מצד שני, הוא עובד כחלק ממרפאה גדולה, ולא כעצמאי לחלוטין, כך שאולי הוא פחות מודע לזה, ואולי תמיד הוא עבד כחלק ממרפאה גדולה, אז הוא לא היה מודע לצורך ולקושי בבניית מאגר לקוחות ראשוני, כמו שכל עוסק עצמאי מודע לו. אחרים שאמרו לי אותו דבר, אף פעם לא דיברו במונחים של פרנסה מלאה רק מזה, אלא במונחים של השלמת הכנסה, והתייחסו למקרה סביר יותר לפחות בהתחלה, של ארבעה-חמישה לקוחות לשבוע, שגם זה לא תמיד פשוט, לפחות לא בהתחלה. רובם גם אנשים שברוב חייהם עבדו כשכירים, או במקרה של אחת, בעלה אמנם עצמאי, אבל מנהל חנות, כך שיש לו חשיפה קבועה ללקוחות פוטנציאליים חדשים, מהסיבה שהם עוברים ליד החנות, מה שאי אפשר להגיד על מקצוע כמו שלי, שמתבסס בעצם על "ביקורי בית" ודורש הרבה יותר פרסומת התחלתית. באופן אירוני, אני בטוח שקבלן שיפוצים או אינסטלטור לא היו אומרים לי משהו דומה, כי הם עוסקים במקצועות שבהם הם יודעים בדיוק עד כמה קשה לבנות מאגר לקוחות ראשוני כעצמאי. לא שאני אומר שלא יכול להיות שמישהו שעוסק בדברים הללו היה מעודד אותי לנסות את מזלי כעוסק עצמאי, אבל סביר להניח שלא היה יוצא מנקודת הנחה אופטימית כל כך.

ועכשיו, כשעיינתי קצת אחורה בבלוג, אני מבין שבעצם בכל תקופת חיפושי העבודה הנוכחית שלי, עוד לא כתבתי אף פוסט שעוסק בחיפושים הללו. אז אולי הגיע הזמן שאכתוב כזה.

בניגוד לתקופות חיפוש העבודה הקודמות, הפעם חיפוש העבודה שלי ממוקד יותר. אני יודע בדיוק מה אני מחפש, ולמה אני שואף להגיע, ומכוון לשם. בהתאם, גם רוב החברות שאני מגיע אליהן לראיונות הן חברות איכותיות יותר בעיני, ובכל מקרה לא חברות שמפעילות מוקדים גדולים במיוחד, וברובן יש גם לאן להתקדם. בינתיים, לא התקבלתי לאף חברה, אבל אני עדיין אופטימי.

עוד דבר בתקופת חיפוש העבודה הנוכחית שכמעט ולא קרה בתקופות קודמות של חיפוש עבודה, הוא זימון לשני ראיונות באותו יום, במקומות שונים. בפעמים קודמות זה קרה לי אולי פעם או פעמיים, ובתקופת החיפושים הנוכחית זה קרה לי לפחות שלוש פעמים. לא שזו בעיה רצינית מדי, ובמידה מסויימת לפחות זה חוסך בעלויות נסיעות, אבל מצד שני זה גורר הוצאה בדרך כלל על ארוחת צהריים לפחות. שלא לדבר על כך, שאני משתדל לקחת מרווח בטחון בין שני הראיונות, ואת רובו אני מבלה במרכז הקניות הקרוב למקום הראיון (הראיון הראשון או השני, ולפעמים שניהם. איכשהו, כמעט ולא יצא לי להיות בראיון במקום שאין איזה קניון או לפחות מרכז מסחרי משמעותי סמוך למדי אליו). מצד שני, אני רק מתסכל וכמעט ולא קונה, כך שזה בסך הכל בסדר.

חיפושי העבודה הפעם, גם הביאו אותי בשני מקרים למקומות רחוקים למדי, הרבה מעבר לטווח הרגיל שלי, האחד בראשל"צ והשני באור יהודה.

וכרגיל, בראיונות העבודה הללו, נתקלים במקומות ובאנשים שונים ובסגנונות ראיון שונים. יש מי שיתעניין בך מבחינה מקצועית בעיקר, ובמקום אחד עשו לי ממש מבחן, שהיה גם מבחן מקצועי, אבל גם כלל בדיקה של ההתייחסות שלי לפתרון חידות נפוצות מהעיתונים ("שחור ופתור" ו"קאקורו"), ויש מקומות שבהם יתעניינו בך מבחינה אישיותית בעיקר, גם עם השאלות הבנליות של "תכונה חיובית/תכונה שלילית", אבל גם עם שאלות שלפעמים יכולות להיות יותר מקוריות ומפתיעות. (בדרך כלל אני מדלג בשלב ההצגה העצמית ישר ללימודים באוניברסיטה והשירות הצבאי, ואילו באחד מהראיונות התעכבו גם על תקופת הלימודים בתיכון ועוד שאלו אותי עוד קודם על זכרון מתקופת הילדות!). מה שכן אני יכול להגיד שכרגיל כמעט ולא מחזירים תשובות לראיונות, וזה דבר מעצבן למדי, ומצד שני, שגם כן בניגוד למקרים בתקופות הקודמות, לא הגעתי לראיונות במקומות שבהם הרגשתי שאני "over qualified" לתפקיד המוצע, אבל גם לא למקומות שבהם הרגשתי שהתפקיד המוצע "גדול עלי". אולי כי למדתי סוף סוף לסנן נכון ולהבין נכון את מודעות הדרושים אליהן אני שולח קורות חיים.

אני מקווה שזה יהיה הפוסט האחרון בענייני חיפוש עבודה, כי אולי אני כבר אמצא סוף סוף...

אנו ממשיכים ללוות את אותו איש ישראלי, שמספר לנו על חוויותיו, והשבוע הפוסט הרביעי/המונולוג הרביעי בבלוג שלו.

אני כותב לכם את הדברים הללו קצת באיחור, הרבה דברים עברו עלינו בחודש וחצי האחרונים. אנחנו מצויים כיום ביום העשרים לחודש השני ליציאת מצרים, כפי שאנחנו מונים את החודשים והימים עכשיו. הרבה מאד דברים קרו לנו, ואני אספר לכם עליהם לפי הסדר.

בסוף הפרשה הקודמת, כפי שאתם זוכרים ודאי, יצאנו ממצרים. אחרי שיצאנו, התחלנו במסע במדבר, כאשר היה לנו ליווי תמידי של עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה, שהלך לפני המחנה שלנו. אחרי ששה ימים, חנינו לפי ההוראות של משה, לפני ים סוף. כשחנינו שם פתאום ראינו את המצרים מגיעים מאחורינו, ומאד פחדנו. היינו תקועים כשמצד אחד הים, ומצד שני המצרים מתקרבים אלינו, ולא ידענו מה לעשות. החלטנו להתפלל אל האל, שכמו שעזר לנו קודם יעזור לנו גם עכשיו, ואז משה קרא לנו ואמר לנו להתחיל לזוז, לתוך הים. אף אחד לא העז לעשות את זה, חוץ מאחד, נחשון בן עמינדב, שהיה הראשון להיכנס לים, ופתאום ראינו שהים נבקע, ושאנחנו יכולים לעבור בתוכו ביבשה. התחלנו לעבור, ובאמת עברנו את הים ביבשה. המצרים שרדפו אחרינו נכנסו גם הם לים, אבל אז אחרי שסיימנו לעבור, הים נסגר עליהם, וכולם טבעו. זה היה מחזה יוצא דופן. ממש יכולנו לראות שם את ההתגלות של האל באופן כמעט מעשי. הרגשתי שאני יכול להצביע באצבע על האל שלנו. אחרי שראינו שהמצרים באמת טבעו, כי היו כאלו שחששו שהם יצאו מכיוון אחר וימשיכו לרדוף אחרינו, אבל אז ראינו אותם מתים, משה לימד אותנו וכולנו יחד שרנו שירה של הודיה. אחר כך גם הנשים יצאו בשירה יחד עם מרים, אחותו של משה, ועם כלי נגינה.

אחרי שנסענו מים סוף, הגענו למרה, מקום שיש בו מים, אבל הם לא היו ראויים לשתיה, כי הם היו מרים. בסוף משה לקח עץ והשליך אותו אל המים, שהפכו ראויים לשתיה. כשהיינו במרה משה לימד אותנו כמה מצוות שהאל רוצה שנקיים, הוא אמר שהאל רוצה שבכל שבוע נשמור את יום השבת, שנכבד כל אחד את ההורים שלו, ושנקים מערכת משפט משלנו. הוא הבטיח שאם נשמור את מצוות האל לא ניפגע מדברים שהמצרים סבלו מהם במכות שהאל הביא עליהם.

אחרי שנסענו ממרה, חנינו זמן קצר במקום שנקרא אילים, דווקא מקום נחמד עם הרבה מים והרבה עצים. משם נסענו למדבר סין, ושם שוב נתקלנו בבעיה, כי לא היה לנו אוכל. היו כאלו שכעסו על משה ודיברו אליו בצורה מאד לא יפה. אני חושב שהם צודקים, כי באמת לא היה אוכל אבל לא היה צריך לדבר אליו בצורה כזאת. בסוף האל הודיע לנו שהוא יוריד לנו לחם מהשמים, ובאמת כל יום עכשיו יורד בבוקר לחם מהשמים, ובערב יש לנו בשר של שליו שזו מן ציפור. משה אמר שכל יום נלקט כמות של הלחם הזה מספיק לאותו יום. היו כמה מתחכמים שניסו לשמור למחרת, אבל הלחם נרקב להם ומשה כעס עליהם. כשהגיע יום ששי, אספתי כרגיל לחם לכל המשפחה, כשפתאום גיליתי, ולמען האמת כולם גילו שהם אספו כמות כפולה מהרגיל. הלחם הזה היה גם שונה קצת מהרגיל. משה אמר שמחר זו שבת, ובשבת לא נמצא את הלחם הזה, ולכן יש לנו כמות כפולה, והוא לא יתקלקל כמו קודם, כדי שיהיה לנו מה לאכול בשבת. כמובן שגם אז היו כמה מתחכמים שהלכו לחפש בשבת את הלחם ולא מצאו. שמעתי שיש מי שאמר שהם בכוונה פיזרו מהלחם שלהם, אבל הציפורים אכלו את זה. אני לא יודע למה הם כל כך מתעקשים להתנגד למשה.

אחרי שהיינו במדבר סין, נסענו לרפידים, ושוב לא היו לנו מים לשתיה. משה פנה אל האל ולאחר מכן הכה בסלע כלשהו ויצאו ממנו מים ראויים לשתיה. אחרי הסיפור הזה, פתאום הגיעו לוחמים עמלקים, ופתחו במלחמה איתנו. משה שלח את המשרת שלו, יהושע להנהיג את הצבא, והוא עצמו, יחד עם אהרון וחור עלה לגבעה לצפות על הקרב. שמתי לב שכל פעם שמשה הרים את ידיו הצלחנו יותר, וכשידיו רפו העמלקים הצליחו לפגוע בנו. בסוף אהרון וחור תמכו בידיו של משה, עד שנגמר הקרב וניצחנו את העמלקים. משה אמר שהקרב הזה ייזכר לדורות, ושהאל בעצמו יילחם עם עמלק כל הדורות. זהו בינתיים לעכשיו, אני מניח שבהמשך יהיו לי עוד דברים מעניינים לספר לכם עליהם.