לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

פולניות נהנות פחות


לא הכל ורוד.

Avatarכינוי:  הפולניה

בת: 33

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2019


החלטתי להמציא את עצמי מחדש כביץ'.
טוב, בעצם זאת פחות החלטה יזומה, אלא יותר זרימה עם המצב ועם השינויים שחלים בי.

כבר שנים שאני מתאפקת.
קוראת פוסטים וחושקת שיניים
שומעת הערות ומכנסת אגרופים-
מה לא עושים כדי להימנע מעימותים.
וחוצמזה
תמיד דגלתי בגישת ה-"it's nice to be nice",
לא צריך להיות בהמה חסרת התחשבות סתם,
ושום דבר טוב לא ייצא מהסלמת הסיטואציה.

אז זהו.
שזובי.

נמאס לי.

נמאס לי לשמור בבטן
להתאים את עצמי לכלל
לא להגיד את מה שאני באמת חושבת.
הבעיה היא,
שעכשיו, כשהסכר נפרץ,
אז הכל יוצא,
לא רק אידאולוגיות שנויות במחלוקת מדם לבי,
אלא גם סתם
קטנוניות
לעג
ארסיות מרושעת.
ואני מודה,
היא מרושעת,
יוצא ממני רוע שלא ידעתי שקיים בי,
בריונות שלא נופלת מזו של אלו שהפנו אותה כלפיי בילדותי,
סתם,
כי נמאס לי לשתוק.

אם מישהו יוצא מטומטם בפוסט בפייסבוק-
אני אגיד לו את זה.
אם מישהו מגיב תגובה לא רלוונטית או שמראה על ליקוי בהבנה שלו- אני אלבין את פניו ברבים.
וכל דעה לא פופולרית שיש לי על כל נושא שבעולם אתם תשמעו,
ואני אגן עליה בחירוף נפש,
אלחם כמו לביאה,
אצא חדורת מטרה כנגד כל הבנאליות והקופסתיות הרווחות שכבר בא לי להקיא מהן, 
אהפוך את הקיר שלי בפייסבוק למצע תעמולה בעד אלהורות,
ככה,
בתוך פרצוף שלכם,
לא תשתיקו אותי,
תתמודדו גם עם מה שאתם לא רגילים לראות ביום יום,
גם עם מה שלא מתיישב עם ה"נורמה",
ומי שיעז לשאול אותי "אבל למה?" או לטעון שזה "לא טבעי"-
את כל הג'ורה שלי אני אפתח עליו,
כי נמאס לי לסתום את הפה ולתת לקונצנזוס לשלוט,
בדיוק בגלל התנהגות כזאת יש היום הדתה,
כי אנשים לא עושים מספיק כדי להתנגד לסטטוס קוו הלא רלוונטי
ואנשים סגורי מוח חיים על פיו כי זה מה שהם רגילים ואף אחד לא לימד אותם על חשיבה ביקורתית, על להטיל ספק ולשאול שאלות,
אז עובדים על אוטומט,
וכל מי שמעז לסטות ימינה או שמאלה-
הוא-הוא הדפוק,
ואותו צריך להדיר.

אז די.
לי נמאס.
החלטתי להיות ביצ'ית.
החלטתי לזרום עם מי שאני.
כי אני לא יכולה להחזיק בכל כך הרבה דעות חתרניות אם אין לי את הביצים לעמוד מאחוריהן ולייצג אותן בגאווה.
ואם זה אומר לזנוח את הנחמדות, אז so be it.

אז בואו נעשה קצת סדר-
אני לא פמיניסטית. פשוט לא. אני סולדת בכל רמ"ח איבריי ממה שנחשב "הפמיניזם המודרני". פמיניזם מודרני הוא שנאת גברים ותו לא, ואני לא שונאת גברים. ממש לא. אני אוהבת גברים. אני מעריצה גברים. דווקא החוויות הלא טובות שלי עם גברים לימדו אותי להכיר אותם לעומק ולהתוודע למורכבות שלהם, לחוכמה שלהם, לכנות, לדוגריות, לזריקת זין שאני כל כך מטורפת עליה. ונשים ששונאות גברים רק לשם השנאה, ועוד מתרצות את זה כ"פמיניזם"- לא סובלת אותן. לא סובלת. לקרוא תגובות שלהן עושה לי עצבים בגוף.
אבל
אני חושבת שאין שום סיבה שגבר ישלם בדייט ראשון.
ואז קופצות כל הפוסטמות וקוראות לי פמיניסטית.
לא, חמודה,
זה לא פמיניזם.
זה היגיון פשוט.
כל אדם
ולא משנה מה המגדר שלו
אמור לשלם על עצמו.
אין שום סיבה שמישהו אחר ישלם עליי, אם אני עובדת ולא נמצאת במצוקה כלכלית.
כשאת יוצאת עם חברות שלך את מצפה שהן ישלמו עלייך? (להוציא מקרים שאין עלייך כסף וכו')
אז למה זה צריך להיות שונה כשאת יוצאת עם גבר?
יתרה מכך, הגבר הזה, שאיתו יצאת לדייט ראשון, עוד לא מכיר אותך. הוא לא חייב לך כלום. למה לעזאזל שהוא ישלם עלייך?
יקומו כל החכמות ויגידו- " כי אם לא הוא יוצא קמצן".
אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
איך אישה שלא משלמת על עצמה יכולה לטעון שגבר שעוד לא מכיר אותה, שמשלם על עצמו אבל לא עליה, הוא קמצן? והרי אם הוא כן משלם, מה בדיוק זה מוכיח? חוץ מזה שהוא נכנע למוסכמות חברתיות ענתיקות וממש לא עושה את זה מנדיבות ליבו אלא כי גם הוא לא מצליח לשבור את מעגל הקונצנזוס הפרימיטיבי מימים שבהם לאישה פשוט לא היה כסף משלה אז ברור היה שהגבר ישלם עליה. אין כל קשר לקמצנות או נדיבות, לא ניתן למדוד אותן בדייט ראשון. אם הגבר משקיע בך וקונה לך כשהוא כבר לא חייב להרשים אותך, אלא פשוט כי הוא אוהב אותך ורוצה לפנק אותך- אז זה מעיד על נדיבות. לא בדייט ראשון כשלשלם עלייך זו התנהגות אוטומטית שהגבר מרגיש שנדרשת ממנו אחרת הוא ייפסל (שטחיות כבר אמרנו?)

אבל ברור לי שגם כאן לא כולם, ואפילו הרוב לא, יסכימו איתי. 
אבל זאת הנקודה.
שכבר לא אכפת לי.
לא אכפת לי שישנאו אותי.
אני שורפת את כל הגשרים.
למי שלרגע היה ספק.
וכמו הפסיכיאטרית שלי שנדהמה שסוף סוף סיפרתי לה,
בחיוך רחב,
על תוכניותיי להתאבד,
ולא ידעה איך לאכול את זה.
מה,
הרי אנשים אובדניים אמורים לבכות כשהם מדברים על זה, לא?
אה, אז היא בטח לא רצינית, זאת סתם הצגה, סתם מחפשת צומי.
ולי סבבה עם זה, הכל טוב.
הלוואי שאף אחד לא יתייחס אליי ברצינות.
חלום שלי.
אנשים לא מבינים שזה בדיוק ההפך.
אדם ששלם עם ההחלטה שלו,
שמשוכנע במיליון אחוז שהיא ההחלטה הנכונה והיא זו שתגאל אותו מהסבל שהוא חווה-
למה לעזאזל שהוא יבכה כשהוא מדבר עליה?
הוציאו שם רע להתאבדות, אבל אני לא מתפלאת, שוב, לאנשים קשה לצאת מהקופסא הזאת של מה שהחליטו בשבילם שהוא רע או טוב, טבעי או לא טבעי. התאבדות זו בחירה לגיטימית. כמו שיש לי בחירה חופשית לגבי כל שאר הדברים בחיים שלי, מגיעה לי גם בחירה חופשית לגבי מתי אמות. למה דווקא לגבי העניין הקריטי הזה אני אמורה להיות פאסיבית? למה אני צריכה להכריח את עצמי להמשיך לחיות, להישאר בעולם שלא בא לי להיות חלק ממנו, רק כי מישהו קבע שהמוות שלי לא נתון בידיי ושאני צריכה להמתין שמישהו אחר יחליט שהגיע זמני? לא רוצה. רוצה לקחת אחריות על החיים- והמוות- שלי. 
ובגלל שהבחירה הזו כל כך ברורה לי בנכונותה, אין שום סיבה שאני אבכה כשאני מדברת עליה. בוכה מי שחש חרטה או צער על הבחירה שלו. אני לא חשה את הדברים האלו.
אבל סבבה.
אל תאמינו לי.
יותר טוב.
ואל תאהבו אותי.
גם יותר טוב.
אני שורפת את כל הגשרים בכוונה.
אין לי סיבה לשמר איזו תדמית חיובית ואהובה שלי כי אני לא מתכוונת להישאר פה.
אז מה אכפת לי מה תחשבו עליי?
ואני בטוחה שאחרי הפוסט הזה, חלקכם מחבבים אותי הרבה פחות.
כי בא לי להיות ביץ'.
ובא לי להגיד את מה שאני חושבת.
ואל תדאגו, גם בחיים האמיתיים אני כבר אומרת.
למה אתם חושבים שכולם שונאים אותי בעבודה החדשה?
אז לפחות אני אצא מהעולם בידיעה שהייתי אמיתית
ושמתי את הלב שלי על השולחן
ושמי שאהב אותי, אהב אותי באמת
ושמי ששנא אותי, שנא אותי באמת.

עוד פחות מחודש אני צריכה לפנות את הדירה שלי ואני לא עושה שום דבר בנידון (כמו לחפש דירה חדשה)
נראה לכם שזה סתם?

כמה אטימות ודעות קדומות.

יאללה.

סאלאמאת.

נכתב על ידי הפולניה , 12/1/2019 16:50  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הפולניה ב-16/1/2019 20:00
 



לדף הבא
דפים:  

39,103
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להפולניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הפולניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ