לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

פולניות נהנות פחות


לא הכל ורוד.

Avatarכינוי:  הפולניה

בת: 33

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2018

חמישים גוונים של אונס.


טועמת מגע,
עוד אחד אחרון,
לוחשת בכיות של תשוקה.
לא די בו, בדם,
המוכן, 
הנכון,
לא די באותה נשיקה.
עיניים רואות
ולב מפלל,
ובכי יומם,
ובכי גם ליל-
הדרך הזו היא ריקה.

אגרוף מכונס בלב הברזל
שמה הוא נותן לי,
ומה הוא גוזל,
רוצה
אהבה
ולא מתפוררת הפעם.

תנשך
בי חזק
תנשך
ותכאב
ותשרוף
ותדע,
כמו שלא ידעתי עוד
מעולם,
ואל תעשני מותרת.
הלילה הזה,
דמעה יקרה,
את חטא הענווה
תשמרי למשמרת.

גמדת קטנת,
גונבת לליבי-

לעולם לא אהיה מאושרת.



ארבעה ימים לאחר התכתבותנו האחרונה, הבחור האחרון יצר איתי קשר.
התנצל על העיכוב, הסביר שהיה עומס בעבודה,
וגם
שרצה להחליט מה הוא רוצה ממני.
"אני יודעת מה אתה רוצה ממני," עניתי בחוסר סבלנות, והוא מיהר להגיב שלא בדיוק, אבל בערך.
אמר שהיה לו כיף איתי
שאני חכמה
ומגניבה
ו"זיון נהדר, אם יורשה לי להוסיף"
אבל משהו חסר 
והוא לא רואה את זה מתקדם לכיוון רציני.
"נראה לי שזה בגלל שהתחלנו להזדיין כבר בפאב"- you think??
"ובאשמת מי זה?"
"בונה עולם?"
"מישהו עם אגו כמו שלו".
הוא ניסה להפיל אחריות הדדית על שנינו, כשבפועל הוא זה שיזם הכל, וחטאי הוא שזרמתי, בגלל הבעיה המטומטמת שלי. אבל הוא שינה את ההגדרה של יוזמה, והחליט שבכך שזרמתי, יזמתי גם אני.
בכל אופן, הוא מכיר את עצמו ממערכות יחסים קודמות ויודע איך הוא מרגיש כשזה זה, וזה לא.
אבל הוא ישמח שנמשיך להיפגש. הוא יודע מה אני מחפשת, אבל כמו שהוא רואה את זה, כל זמן ששנינו מודעים למה שזה, אין בעיה.
כן.
אמרתי לו שלא יקרה, הוא אמר שאם אשנה את דעתי הוא כאן, וחתכנו.

והרי אתם יודעים מה חסר בתוך כל המלל הזה, אה?
מה אני רוצה. הכל סבב סביבו. אם הוא מעוניין, מה הוא רוצה. ואני, שאמרתי לחברות שברור שלא, ואני לא עומדת בקצב שלו, ושהוא אלים, ושיצור קשר רק כדי שאני אנפנף אותו- פתאום מוצאת את עצמי כועסת עליו שהוא לא רוצה, ושהוא פוסל אותי בלי לתת לי צ'אנס אמיתי. אני נאחזת בקש. והופכת את עצמי לסמרטוט. העיקר לא להיות לבד.

כעבור ימים ספורים כבר היה בחור חדש. נקרא לו גריי. 
גריי לא סיפר לי את זה על ההתחלה, אבל גריי הוא אורח כבוד קבוע בדאנג'ן. לא רק זה, הוא גם אחד המנהלים של קהילה סודית בפייסבוק שנקראת eighth sin, שעוסקת- איך לא- ב-BDSM, תמונות עירום, תיאורי זימה ושלל חטאים נוספים מהז'אנר. ואני? אני קצת חששתי. תהיתי. לא ידעתי. ובסוף אמרתי אללה באבאללה, כבר סטרו לי בפרצוף, מה חדש? ולא, BDSM זה לא משהו שמדליק אותי. מעולם לא היה, ולאור החוויות המסויימות שלי בתחום- גם לעולם לא יהיה. זה גם לא סיקרן אותי. זה פשוט עוד דבר שאני מוכנה להעלים ממנו עין כדי לתת סיכוי למציאת בן זוג רציני.
הוא היה חתיך, גריי, והוא עשה משהו, שבדיעבד הוא ממש מעצבן, אבל בזמנו היה בעיניי חמוד ומקסים- הוא כל הזמן קרא לי בכינויי חיבה. כל הזמן "קטני", "אפרוח", "חמודה קטנה" "יפה קטנה" "מתוקה" וכיו"ב. חברות שלי כבר התחילו לצחוק עליי שאני לא אפרוח, יותר תרנגול הודו. 
השיחות בהתחלה היו רק צחוקים וסמול טוקים פשוטים, כשפה ושם אזכורים אגביים של הדאנג'ן.
קבענו להיפגש ביום שבת, אחרי שביום שישי הוא היה- כולם ביחד- בדאנג'ן. הוא אסף אותי מביתי ונסענו לאיזה בית קפה/פאב מול תאטרון הבימה בתל אביב. רוב הדייט התרחש למעשה במהלך הנסיעה, כשנסיונותינו למצוא חניה עלו בתוהו, בין השאר בגלל הפגנה שהייתה ברחבת הבימה, והתעכבנו הרבה זמן בחיפוש. במהלך הנסיעה, גריי סיפר לי באריכות ובפירוט על ביקוריו בדאנג'ן, על הקהילה החוטאת שהוא מנהל בפייסבוק, ובאופן כללי על עולם ה-BDSM וחיבורו אליו. הוא הסביר לי שהוא דומינייטור מסוג דאדי, שאומר שמכיוון שהוא באופי שלו חייב לאזן, לאחר הסשן האלים, הוא מחבק את הבחורה וישן איתה כפיות. מה שנקרא- סטירה-נשיקה. הוא השמיע לי שיר מטאל שהוא נוהג לבצע סשנים לצליליו. והרחיב ופירט ונימק והביא דוגמאות, ואני שאבתי את המידע והכנתי את עצמי לכך שאצטרך להשתמש בו. כשהשיר התנגן, עצמתי את עיניי וניסיתי לדמיין את עצמי באחד מהסשנים האלו. זה לא עשה לי כלום. כשהגענו כבר לפאב, גריי אמר "זהו, אז את החלק של הדייט כבר עברנו". לא הרגשנו צורך לדבר יותר מדי. גריי הזמין לעצמו קפה, וכשאני ביקשתי כוס יין, הוא אמר "למה לא בקבוק?", ושינה לבקבוק. הוא שתה אולי כוס וחצי מהבקבוק הזה. אני שתיתי את השאר. דיברנו ממש בקטנה. שאלתי אותו אם הוא תמיד מדבר עם בחורות בכזאת חופשיות על הדאנג'ן וה-BDSM, הוא אמר שממש לא. 
"אז למה איתי כן?"
"איתך אני מרגיש בנוח".
כשהשתכרתי נהייתי סטלה ולא היה לי כוח לדבר, והוא ניצל את ההזדמנות ומשך אותי לנשיקה. מאותו רגע רק התנשקנו והתחבקנו והוא ליטף ונישק לי את הראש.
כשיצאנו משם הוא אמר שהוא רוצה להראות לי משהו.
"יש איזה עץ כזה יפה ומבודד עם אורות לייד הבימה, אנשים לא כל כך יודעים עליו. אני רוצה שתראי אותו".
הלכנו, אני מדדה שיכורה על עקבים, והוא מחזיק בידי ואומר לי "אל תדאגי, אפרוח. אני שומר עלייך".
בדרך הוא סיפר לי שהוא מתכנן לעזוב את העבודה בקרוב, ואולי להתחיל איזה פרוייקט טלויזיוני עם מישהי שהכיר בקבוצה של הסינרס, ובינתיים הוא גר בגלל זה אצל אמא שלו. פספסתי את הסיבה כי הייתי שיכורה והיה לי קשה להתרכז.
הגענו לעץ. אכן עץ מבודד, מקושט באורות, נמצא על גבעה קטנה מגודרת בצמחייה. הוא נשען על הגזע, נישק אותי, והוריד לי את הראש. התחלתי למצוץ לו בקטנה, אבל אז הוא שמע אנשים מתקרבים, התלבש, והלכנו לאוטו.
הוא החנה בקומה העליונה של חניון הדיזינגוף סנטר. לא היו אנשים. נכנסנו למושב האחורי והתחלנו להתמזמז. ירדתי לו. היה לו את הקטע הזה של לדחוף לי את הראש למטה תוך כדי. אני לא אוהבת את זה. אני צריכה להיות בשליטה על התנועה כדי שלא אחנק. 
אחרי שהוא גמר, יצאנו מהאוטו, וניגשנו אל המעקה של גג החניון כדי להסתכל על הנוף. אני הייתי צמודה למעקה, והוא צמוד מאחורי, מרים לי את החצאית ומלטף. פתאום הגיעו אנשים והוא מייד סידר לי את החצאית, ואני צחקתי ואמרתי "אין מה לראות פה. סתם שני אנשים שמסתכלים על הנוף האורבני המפוייח של תל אביב סיטי".
משם נסענו לבית שלי. כשיצאתי מהאוטו, הוא יצא אחריי.
"לאן זה?" תמהתי
"אני עולה איתך," הוא ענה בנונשאלאנטיות.
"לא, אתה לא.. הדירה שלי לא מסודרת.."
"אז מה.."
"נו.. פעם הבאה.."
הוא הסכים באכזבה, אבל התעקש לקבל משהו. הוא הצמיד אותי עם הפנים למראה שבחדר מדרגות, הרים לי שוב את החצאית והתחיל להתעסק שם. דווקא היה לי נחמד. אחרי שהוא נרגע, התנשקנו והוא הלך.

למחרת ולאורך הימים הבאים, הרטוריקה בינינו השתנתה.
אחרי שנכנס הסקס, כבר לא היה טעם (מבחינתו) בסמול טוקס אפרוריים. אז עברנו לסוג של סייברינג. לא בדיוק, אבל בערך, הוא מתאר מה הוא רוצה לעשות לי, ומה קורה בגזרה שלו, ואני רק עונה בביישנות תשובות קצרות שהן ברובן "כן" על השאלות הבוטות שלו. זה היה מוזר, כי דברים כאלו מעולם לא הדליקו אותי. כל התיאורים האלו והביטויים המיניים המפורשים לא עושים לי את זה. וכי למה שיעשו? קודם כל שהסקס עצמו יעשה לי משהו, ואז נדבר, תרתי משמע. אבל בפעם הראשונה כן הרגשתי משהו, ממש ממש בקטנה, איזה סוג של rush כזה וסקרנות. הוא גם החמיא לי המון, וכמו שאתם מכירים אותי- אני סאקרית של מחמאות בגלל ההערכה עצמית תחת שלי, אז זה הוסיף. דיברנו על להיפגש ביום שישי, הוא ניסה להקדים, אני התעקשתי על שישי, והוא ויתר.

ביום שלישי, בזמן שאני על ההליכון בחדר כושר, הוא שולח לי הודעה.
שהוא מתגעגע אליי
שהוא לא יכול לחכות לראות אותי
ומה התוכניות שלי להיום.
מייד עשיתי סדר בראש. תכננתי כמה דברים לשעות אחר הצהריים, אבל מייד שמתי אותם על הולד.
"בא לך לשבת לעשן איתי איפה שהוא?"
"איפה?" שאלתי, לוודא שהוא לא מתכוון בדירה שלי. באופן אבסורדי, אני מרגישה בדירה שלי הכי פחות בבית- מזמוזים-ווייז. 
"לא יודע, בים, בבית קפה, פאב, לא משנה לי".
שמחתי. כל המקומות האלו מתאימים לי, ופחות סביר שיקרה בהם משהו מיני, אז נוכל לנהל דייט רגיל, ואת הסקס נשאיר ליום שישי.
הוא הגיע בסביבות עשר. חיכה לי בחדר מדרגות. יצאנו מהבניין והחלנו ללכת, ואני קולטת שלא הולכים לאוטו שלו.
"יש לך פה גינה ציבורית באזור?"
אני לא הכרתי את האזור שלי בכלל, אבל תוך דקות ספורות מצאנו גינה ציבורית- ולא סתם- אחת מבודדת לעילא, מוקפת בכמו חומות וגדרות צמחיה משלושה כיוונים, ובכיוון הרביעי הייתה מן גבעה כזאת. 
גריי התלהב מאוד מהמציאה, ומייד פנה לעבודה.
התיישב על הספסל ושלף את מה שיש לשלוף, ושוב, הורדת ראש וכו'.
באמצע של זה הוא הרים אותי, סובב אותי וכופף אותי על הספסל, ונכנס בי בדוגי. לשבריר שניה היה נדמה לי שאני מרגישה טיפ-טיפה נעים, והתלהבתי. שיחקתי את המשחק, כמו שאני יודעת. ושוב, באמצע, מסובב אותי ומושיב אותי על הספסל, ונעמד מלפניי, שוב מוכן למציצה. לאחר שגמר, בעוד אני מרימה את התחתונים והמכנסיים, הוא הסתובב בהתלהבות ברחבי הגינה וצעק "אני פאקינג רוק סטאר!!"
אז בא להתיישב ליידי, הוציא כמעט בחוסר חשק את הג'וינט, והתחלנו לעשן. 
"זה חומר חזק," הוא אמר, ומסתבר שזה היה יותר בשבילו מבשבילי, אני עוד נשארתי די סחית, אבל הוא נפל למשכב מהר מאוד.
בהתחלה ישבנו מחובקים על הספסל, הוא הניח את הראש על הכתף שלי וליטף לי את היד. באיזה שהוא שלב קלטתי שהליטופים פסקו, והבטתי בו וראיתי שהוא נרדם. חייכתי. זה היה נראה לי חמוד, למרות שהיטב אני יודעת שגברים תמיד נרדמים אחרי סקס. הוא התעורר, אמר "למה אני יושב?", ומייד נשכב על הספסל כשהראש שלו בחיקי,
ונרדם.
ככה, עשרים דקות.
אני יושבת
מלטפת לו את השיער
והוא
ישן.
גם לא יכולתי לזוז.
בעצמי הייתי גמורה. לפני שהוא בא כבר שקלתי לבטל. חיכיתי בקוצר רוח שהוא יתעורר כדי שנוכל כבר לסיים את הדייט הזה. התעצבנתי שהוא נרדם ופשוט מצפה שאני אשב ואחכה לו בחוסר מעש. במקביל, ראיתי איך בפלאפון שלו, שהונח על שרפרף ליידנו, האור במסך נדלק מעצמו מדי פעם, כמו שקורה כשמקבלים הודעה חדשה באפליקציה ממישהו שאתה כבר מתכתב איתו. הבנתי שהוא יורה לכל הכיוונים וכבר לא היה בא לי. אבל כמובן שאני לא אגיד לו את זה.
כעבור עשרים דקות הוא מתעורר.
"טוב,
בואי נלך".
מלווה אותי לבניין שלי.
או כך חשבתי.
הפעם שום תירוץ שלי לא עובד.
הוא עולה למעלה.

כבר כמעט התגעגעתי לקודם.

עד 3 בלילה הוא נשאר אצלי. יום שלישי, אני מזכירה.
סשנים בלתי נגמרים של דוגי-מציצה-דוגי-מציצה, כך כל הלילה. נח לכמה דקות, ומושך לסיבוב נוסף.
והוא אגרסיבי. מאוד. הכאיב לי מאוד. שתקתי. "את אוהבת להרגיש את הזין שלי עמוק בתוכך?" גונחת מכאב. הוא מפרש את זה אחרת.
הייתי גמורה מעייפות. לא יכולתי להגיד כלום. הוא פשוט המשיך ולא שאל אותי. אבל אני לא התנגדתי. כל פעם שקם לשירותים אני התפללתי שכשיחזור יתלבש ויילך. בשלב מסויים, בזמן שהיינו בדוגי, הוא צילם אותי. הראה לי את הסרטון, לא רואים כלום, לא רק שזאת אני, אלא בכלל עירום, רק גב ושיער, אבל הוא עדיין עשה את זה בלי אישורי ובפלאפון שלו. שעה, ועוד שעה, ועוד שעה. לא יכולתי יותר. וסתמתי.
ואז
אז הוא הפסיק.
התלבש, נתן לי נשיקה קטנה וחסרת משמעות, והלך.
חזרתי לחדר.
על השמיכה שלי גיליתי כתם גדול של דם.

3 שעות לאחר מכן, קמתי והלכתי לעבודה.
רועדת מעייפות ומכאב.
רק לחברה אחת סיפרתי מה קרה. הלכנו למקום מבודד ודיברנו. בכיתי. אמרתי שאני שונאת את עצמי. שאני מגעילה. היא אמרה לי שאני חייבת להפסיק לעשות את זה. שלא שוכבים בשלב כזה מוקדם ושאני צריכה ללמוד להגיד לא. היא אמרה שזה שאני מסוגלת להיות פרועה בסקס ושלא אכפת לי מקומות ציבוריים וכאלה, יכול לעמוד לזכותי- ברגע שאמצא מישהו רציני. שאני לא צריכה לחשוף את כל הקלפים שלי על ההתחלה. שאם הוא יאהב אותי בזכות מי שאני, זה רק יהיה לו בונוס לגלות כמה שאני זורמת ומוכנה להתנסות- אבל קודם כל שיכבד אותי בלי לדעת את הפרט הזה.
היא ביקשה שאני לא אדבר יותר על חוויותיי המיניות לייד האנשים בעבודה. שנהיה לי מוניטין של זונה. שכמה בנות כבר פנו אליה והתחילו לשאול אותה שאלות לגביי. כעסו עליה שאיך היא "נותנת לי" להתנהג ככה. שבנות צוחקות עליי מאחורי הגב. יותר ממה שאני יודעת.
"ותבטיחי לי שבמקום עבודה החדש שלך את לא תדברי ככה בפתיחות על הנושאים האלה".
אבל ככה זה כשאקסהיביציוניסטים. כולם חייבים לדעת הכל. ואני חייבת להפוך לתדמית.
הבטחתי שלא אספר. בנות שראו שאני שקטה יותר באותו יום ניסו לתחקר אותי אם יש גברבר חדש. אמרתי שפשוט בקושי ישנתי בלילה.
באותו יום היה אמור להיות לי אימון עם המאמנת שלי, אבל לא הייתי מסוגלת לתפקד אז דחיתי אותו, ואחרי העבודה הלכתי הביתה לישון.
בזמן שישנתי האקס שלי התקשר אליי.
"מה קורה? איך בגזרת הדייטים?"
שכחתי לציין את זה, אבל הוא ניסה להתקשר אליי בזמן הדייט, וכשראה שלא עניתי, שלח לי הודעה אם הכל בסדר, שגם לא לא עניתי, כי בדיוק זיינו אותי.
"הייתי אתמול בדייט," עניתי ביובש
"ונהנית?"
"לא".
בנקודה הזאת הוא התחיל להתעצבן. "אז למה את לא אומרת להם שום דבר? אני לא מבין! למה את נותנת להם לנצל אותך? די את כבר מעצבנת אותי! נמאס לי לשמוע את זה! תפסיקי לדבר, אני רוצה לנתק את השיחה!"
חזרתי לישון עם דמעות בעיניים.

באותו יום גריי שלח לי הודעה בבוקר.
"בוקר טוב :)" בלי אפרוח, בלי קטני. גם בדייט זה לא היה.
"בוקר" עניתי.
"איזה אדישות
כאילו לא היה לך כיף אתמול"
לא היה לי, יא בן זונה.
"אני גמורה מעייפות.. בקושי ישנתי".
"גם אני :("
נעלם.
כעבור שעה-
"אז לשלוח לך את הסרטון?"
"לא, ואני אשמח אם תמחק אותו"
"בכיף :)"
"תודה :)"
"DONE :)"

וזהו.

מאז לא שמעתי ממנו יותר.

בימים שעברו דיברתי עם אנשים.
חלקם ידעו על הסיפור עם גריי
חלקם רק על הבחור שלפניו.
כולם אמרו את אותו הדבר-
שעברתי אונס.
אני לא מסכימה.
הבחור לא אשם בזה שאני מטומטמת שלא יודעת להגיד לא
שמרוב שאני לא רוצה לפגוע בו או להוריד לו את ההנאה מהסיטואציה, אני מעמידה פנים שאני נהנית ורוצה והכל בסדר
שמרוב שאני לא רוצה לצאת כלבה יצרנית ביצים סגולות, אני חושקת שיניים ונותנת לו לעשות בי כרצונו.
אבל
מסתבר שהוא כן אשם באגרסיביות
הוא כן אשם בכך שהוא לא שאל ולא קיבל את הסכמתי לדברים שהוא עשה, שחורגים מסקס רגיל,
הוא אשם בזה שהוא ניצל בחורה שיכורה ו/או מסוממת.

כך אומרים.

אני לא מסכימה. קשה לי להגיד על עצמי שעברתי אונס. לא כך אני רואה אונס. ובכלל, זהו עולם הדייטינג הבזוי בעיניי. להעמיד פנים שיש עניין ליותר, להעניק מחמאות וכינויי חיבה, להשיג את מה שרוצים בצורה הכי אגואיסטית, כי לא באמת אכפת לו ממני, ולהיעלם. 
אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי. אף אחד לא הכריח אותי להיכנס לסצנה הזאת, ועם זאת אני עושה זאת פעם אחר פעם אחר פעם.
ובינתיים, הבחור ההוא, ה"פחות נאה" שרצה להישאר איתי בקשר אחרי שחתכתי איתו, יצר קשר שוב. שלח לי תמונות של דירתו החדשה, עם הבריכה הגדולה, ניסה לפתות אותי לשבת איתו על קוקטיילים בפאב שמתחתיה, ושוב מחמאות. כשהוא שאל אותי אם זה בסדר שהוא ממשיך להציע לי להיפגש, חברה שלי אמרה לי בזעם להגיד לו שלא ושכבר אמרתי לו שאני לא מעוניינת אז ביי, ואני הבטתי בפלאפון, והבטתי בליבי הבודד, וכתבתי לו שזה בסדר.
הוא אמר שהוא טס לחו"ל וידבר איתי כשהוא יחזור, ושאל אם אני רוצה שהוא יביא לי משהו משם.
ואני הבנתי את המשמעות של השאלה הזאת, ולמה אהפוך להיות אם אהנה עליה בחיוב.
ונגעלתי מעצמי שלרגע שקלתי לענות כך.

הימים הבאים עברו עליי בדיכאון. הבנתי שמצבי הנפשי לא טוב. כבר לא יודעת אם הכדורים מצילים אותי או מדרדרים אותי לתהום, תוהה אם הם מורידים את העכבות שלי וגורמים לי להיות יותר קלילה וחסרת אחריות. חיכיתי בקוצר רוח לפגישה עם הפסיכיאטר. הרגשתי שאני חייבת בדחיפות פיתרון לבעיה הזאת שלי, שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה.
במקביל, החלטתי לנסות להתנזר כרגע מדייטים. לקחת הפסקה עד שאלמד לטפל בבעיות החברתיות שלי.
זה החזיק בערך יום.
ביום שישי הכרתי מישהו חדש באפליקציה, ובשבת כבר נפגשנו.
דווקא היה דייט נחמד. בפאב בגבעתיים, דיברנו ודיברנו, על סוגיות פילוסופיות, על דת, צחקנו- היה דייט שונה ממה שחוויתי עד כה. 
הוא דיבר על זה שהוא דוגל בלחיות את הרגע, בגלל זה, באשר לסוגיית הילדים, כרגע מבחינתו לא, והוא חי את חייו בהתאם לזרימה של מישהו שילדים הם לא בתכנון המיידי שלו, אבל לוקח בחשבון שהדבר עשוי להשתנות בעתיד, למרות שהוא לא מאמין שזה יקרה, כי הוא כבר בן 37 ואין לו שום רצון בילדים כרגע.
ישבנו בפאב שלוש שעות, שלושה קוקטיילים וצ'ייסר טקילה מצידי, וחמש בירות וצ'ייסר וויסקי מצידו. כשיצאנו, הוא שאל ממש ממש בעדינות ובצורה לא לוחצת אם בא לי לבוא אליו לעשן את הג'וינט שהוא שכח להביא לפאב. "אם את לא מרגישה עם זה בנוח, זה בסדר, לא חייבים," הוא אמר איזה 3 פעמים, ואני חייכתי. יחי ההבדל הקטן. "זה בסדר," אמרתי, והלכנו אליו.
בהתחלה ישבנו במרפסת ועישנו. אני כבר הייתי הפוכה מהאלכוהול, והג'וינט הוסיף לתחושת הריחוף. הוא הלך לשירותים, וכשחזר, הביא לנו שני קרטיבים ונכנסנו לסלון. התיישבתי על כורסא בצד אחד, והוא על ספה קטנה שמאונכת לה, ואכלנו את הקרטיבים. בשלב מסויים הוא שאל אותי למה אני לא מדברת, ואמרתי שאני לא במצב לדבר, ואז הוא שאל בשקט ובחשש, "ואת במצב להתמזמז?"
לקחתי ביס מהקרטיב ואמרתי כן.
"אני רוצה לבדוק אם זה נכון.." הוא אמר וקם אליי, ובעודי עדיין יושבת בכורסא, נישק אותי. 
"וואו, את מנשקת טוב," הוא אמר, חזר לכורסא, ואז קם ואמר שהוא צריך לבדוק שוב, ושוב נישק אותי.
ואז הוא ביקש שאבוא לשבת ליידו. לא היה ממש "ליידו" היה רק עליו, אז התיישבתי עליו, הוא נישק אותי, והתחלנו להתמזמז ממש בקטנה. סתם ליטופים והייתי טופלס, לא משהו מיוחד. אז עברנו למיטה, אבל גם שם זה המשיך רק בליטופים לזמן קצר, ואז הג'וינט עשה את שלו והוא נרדם. וגם אני. כל הזמן היה לי בראש שאין לו רכב ואני עוד צריכה להגיע הבייתה אבל העיניים נשארו עצומות. אחרי כמה דקות קמתי, הלכתי לסלון להתלבש, וכשחזרתי הוא עדיין ישן. ניסיתי ללטף אותו כמה דקות, אבל הוא החליט שהוא בול עץ ולא התעורר. בסוף עשיתי קצת רעש עם התיק והוא התעורר.
"כן.. נראה לי שאני אזוז.."
הוא הסתכל עליי לבושה. "נראה שכבר די החלטת ולא נראה לך".
הוא קם וליווה אותי לדלת.
"וואי, אין לי אפילו את הטלפון שלך," הוא אמר,
ואני הוצאתי את הפלאפון שלי ושמרתי את המספר שלו.
"תשלחי לי הודעה כשתגיעי הבייתה"
"will do".
בבית שלחתי הודעה, והוא ענה ב"לילה טוב וחלומות מרתקים ומדליקים".

למחרת לאורך כל היום לא יצר קשר. אמרתי לחברה שלי שזה בסדר, כי הוא אמר שיהיה לו היום יום עמוס בעבודה. "יפה, אז הוא כבר הכין את הקרקע," היא אמרה.
בערב היה לי התור המיוחל אצל הפסיכיאטר.
סיפרתי לו הכל. על הפגישה עם הבחור מהפוסט הקודם שהוא אסר עליי לפגוש, על הפגישות עם גריי, וגם על הבחור החדש מאתמול. הוא אמר לי שהוא ידע שאפגש עם ההוא. הוא אמר שלדעתו מה שעברתי עם שני הבחורים זה לא אונס, אבל שאם לא הייתי מטופלת שלו, הוא היה שולח שני בריונים ש-תקשיבו טוב- ידחפו להם דילדואים ענקיים לתחת עד שהם ידממו ויחתכו להם את הביצים ויגרסו אותן לאבקה. עדין נפש. הוא אמר שבגלל שאני מטופלת אהובה שלו ושאין לי אבא אז הוא מרגיש כמו דמות אבהית בשבילי, ואם מישהו היה עושה את זה לבת שלו הוא לא היה חי יותר. הוא אמר שהוא נותן לי עכשיו כמה תנאים, ואם אני לא מסוגלת לעמוד בהם- הוא אוסר עליי לצאת לדייטים.
תנאי א'- לא לשתות בדייטים ולא לעשות סמים.
תנאי ב'- בשום פנים ואופן לא להגיע לשום סיטואציה מינית בדייט ראשון! מקסימום נשיקה ולא מעבר לזה. "גברים אוהבים להתאמץ," הוא אמר "ואישה ששוכבת איתם בדייט ראשון היא, כמה שלא תהפכי את זה, זונה בעיניהם. הם לא רוצים לקבל את זה בקלות. אלא להרוויח את זה. אף גבר לא ייכנס איתך לקשר רציני אם תשכבי איתו בדייט ראשון". כן, תפיסות עולם של שנות הארבעים, אבל אולי יש דברים בגו. סטטיסטית, כל הגברים איתם נכנסתי למיטה בדייט ראשון נפנפו אותי, למעט אחד, שאני נפנפתי אותו. 
תנאי ג'- אני מוחקת מהפרופיל שלי באפליקציה את ההצהרה שאני לא רוצה ילדים. "זכותך לא לרצות ילדים, אבל את לא מבינה איך גברים קוראים את זה. לא משנה כמה תכתבי שאת מחפשת קשר רציני בלבד, גבר שרואה בחורה שלא רוצה ילדים מבין מזה- בחורה שלא רוצה מחוייבות, חופשיה, משוחררת, לא רצינית". את התנאי הזה אני לא מוכנה למלא. האלהורות שלי היא חלק מהזהות שלי, ובמיוחד כשאני מחפשת בן זוג, אני רוצה לוודא שלא נשלה אחד את השני ושיהיו לנו אותן כוונות ושלא ניקשר רק כדי לגלות בדיעבד שאנחנו לא חולקים את אותה השקפה. זה בזבוז זמן וכאב לב. עם זאת, אפילו חברה אלהורית שלי, מודה שההצהרה הזאת עומדת בעוכריי ושגברים באמת קוראים אותה ככה. "זה כי בארץ כולם פרימיטיביים עם השקפות עולם מהמאה ה-19, בגלל זה את צריכה לבוא אליי לצרפת," היא אומרת.
בסוף הטיפול הפסיכיאטר אמר לי דבר אחרון- גם הבחור משבת ייעלם. אמנם לא היה סקס, אבל הייתה סיטואציה מינית. משהו רציני לא ייצא מזה.
הגעתי הבייתה.
הוצאתי את הפלאפון ונכנסתי לשיחה שלי איתו, רק כדי לגלות שהוא מקליד.
הנחתי את הפלאפון בצד והתחלתי לקחת את הכדורים שלי, כשנשמע צליל ההודעה. הסתכלתי עוד רק במסך הראשי בלי להיכנס בהודעה, וראיתי את ההודעה חתוכה "היי נטע ערב טוב! היה לי מאוד כייף להכיר ולבלות איתך את הערב אתמול. כייף להיות בסביבתך, אבל..."
חייכתי חיוך מריר והנחתי את הפלאפון בצד. לקחתי את הכדור שהיה בידי, והנחתי את ידיי על הפנים. בכיתי קצת. לא בגללו. בגללי. קראתי את המשך ההודעה- "..אבל לצערי אני לא רואה שיש לנו סיכוי כזוג".
יצאתי מהשיחה איתו ונכנסתי לשיחה עם החברה האלהורית.
"עד כמה זה פתטי מצידי לשאול גבר שלא מעוניין בי למה?"
"לא פתטי בכלל," היא ענתה, "פשוט תגידי שמעניין אותך לדעת מסיבות אישיות".
"סבבה. אני פשוט רוצה לדעת אם הפסיכיאטר שלי צדק והוא מנפנף אותי כי אני זונה".
אז שלחתי לו.
"כשנשב על דרינק אסביר לך". DAFAQ??
פה כבר הוריד הפולני פמפם אצלי במצח.
"אתה מעוניין לשבת איתי על דרינק למרות שאתה לא מעוניין בי? ולמה אתה לא יכול להסביר עכשיו?"
"אני מעוניין בך אבל לא רואה בך בת זוג. כי זה מורכב מדי".
אז הפסיכיאטר צדק.
"חשבתי שאתה מחפש רק קשר רציני," המשכתי להשפיל את עצמי, "הכל טוב. אתה לא חייב לי שום דבר. בהצלחה בהמשך".
"אני אכן מחפש קשר רציני".
"אבל עד שתגיע אליו אתה מסתפק בדברים פחות רציניים".
"דיברנו על הנאה מהרגע. אני לא רואה בך בת זוג פוטנציאלית, זה לא הופך אותך לפחות מושכת".
הנאה מהרגע בתחת שלי. לאן הגענו אם גם בבחורים שמצהירים על עצמם בריש גלי שהם מחפשים קשר רציני בלבד ולא מעוניינים במשחקים אי אפשר לבטוח?
כבר רציתי לשלוח לפסיכיאטר שלי הודעה, "וואלה, צדקת".

ושוב הבטחתי לעצמי שעכשיו אני לוקחת הפסקה.
עכשיו על אמת.
"לאן את ממהרת?" שאלה חברה, "אם את גם ככה לא רוצה ילדים ולהתחתן, מה דחוף לך למצוא עכשיו מישהו?"
אבל
אני חלשה.
חשבתי שאני אוכל להיות לבד, מה, זה צ'יפס, 
אבל לא.
אני לא רוצה.
זוגיות זה לא ילדים ומסמך חתום וחשבון בנק משותף.
זוגיות זה אהבה, וכבוד הדדי, וצחוקים, ותמיכה, ודאגה, וכעס, ומישהו שאת הכי חשובה לו והוא הכי חשוב לך.
כזה אני רוצה.
אז המירוץ הוא לא נגד הזמן
הוא נגד עצמי
נגד הבדידות
נגד החור בלב.
אני לא יכולה להיות לבד יותר
לא יכולה.

אז.
יש לי היום דייט.
בינתיים כל השבוע השיחות נקיות.
ידידותיות וכיפיות ומגוונות.
ונראה.
אני כבר לא מאמינה בכלום
אבל מתכוונת ליישם לפחות תנאי אחד שהפסיכיאטר שלי הציב-
לא להגיע לסיטואציות מיניות.

WISH ME LUCK.
נכתב על ידי הפולניה , 12/5/2018 17:35  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שושנה מצויה ב-26/5/2018 22:40
 





33,445
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להפולניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הפולניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ