לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

פולניות נהנות פחות


לא הכל ורוד.

Avatarכינוי:  הפולניה

בת: 33

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2018

סליחה.


ניסיתי. 
באמת ניסיתי.
ואתם, במידת מה, עדים.
אבל לפעמים צריך להסתכל למציאות בלבן של העיניים ולהרים ידיים.
מספיק זמן אני נלחמת בטחנות רוח. מאז הילדות. וכל פעם בא תירוץ אחר, או מישהו עם אחלה כוח שכנוע, ומרים אותי עד לנפילה הבאה. גם הדחיינות שלי תורמת את חלקה. והאקטיביות. והאסרטיביות. צריך להיות אסרטיבי בשביל לעשות את זה.
וברור שיש פחד. פחד זה הדבר שמניע ועוצר אותנו בכל תחום בחיינו. אבל יותר משאני פוחדת לעשות את זה, אני פוחדת לא לעשות את זה.

בסופו של דבר, אתם ניסחתם את זה נכונה.
אמרתם "הרס עצמי", אמרתם הכל.
אם כבר, אז כבר.

הרי את כל הטעויות האלו אני עושה במודע. מביטה לרכבת בפנסים ומחכה שהיא תדרוס אותי. עצרתם פעם לחשוב למה?
זה בסדר, גם אני רק עכשיו קולטת. 

אפילו הכדורים כבר לא עוזרים.
הרי משם התחלנו.
כשהייתי במקום ההוא אז, והאקס ההוא שלי, שהחליט שהוא רוצה לחזור אליי רק כדי שיוכל לזרוק אותי עוד פעם, התחנן אליי שאלך לפסיכיאטר שלו, ואתחיל לקחת אותם.
אמרתי לו שזה ישנה את האישיות שלי, וצדקתי. אבל לא באופן שחשבתי. ואולי הם רק פרצו מחסומים. לא יודעת.
אבל הם כבר לא עובדים.
הם עבדו, אני חייבת לתת קרדיט כשמגיע. 
אני מודעת בהחלט לאיך שהם החזיקו לי את הראש מעל המים בתקופות שפעם לא הייתי מסוגלת להתמודד איתן.
לא רק זה, דחפו אותי להתקדם הלאה, לרצות, להאמין.
כבודם במקומם מונח.
אבל זהו.
נגמר להם הסוס.
אני חלשה מדי בשבילם.

הרי, בינינו, זה היה קרב אבוד מלכתחילה.
איך אני יכולה לצפות להכיר מישהו שיאהב אותי,
כשאני לא סובלת את עצמי?

אתם לא יודעים בכלל.
נחשפתם לקצה-קצהו של המזלג.
והרע במיעוטו הוא זה שבמציאות אני כל כך אחרת מהתדמית שיצרתי לעצמי פה. מי שראה יודע. 
כמו שחברה שלי אמרה לי- אני משקרת. נותנת מצג שווא של עצמי באמצעות המילה הכתובה, אבל מגמגמת את עצמי למוות במציאות. "זה לא את. את לא חושפת בפניהם את מי שאת באמת".
ואני תמיד חשבתי שאני האמיתית זו אני של-בפנים, אני במחשבות, אני בתובנות, אני בכתיבה. אבל עובדה- בהתנהלות שלי כלפי חוץ אני לא כזו.
לא ניכנס עכשיו לסיבות האפשריות לכך.
זה לא משנה ואני לא באה לחפש אשמים.
אז זה ה"במיעוטו".
אבל מעבר לכך, יש כל כך הרבה חרא, שאני כבר לא יכולה לסבול את עצמי.
ולא, אין לי שום מוטיבציה לנסות לתקן.
Can't teach an old dog new tricks.

אבל תאמינו לי כשאני אומרת-
גרועה כמוני לא פגשתם. 
גרועה ועלובה ורקובה ואפסה- הכל תופס.
זה לא הערכה עצמית נמוכה ותפסיקו להגיד את זה.
העולם לא מורכב רק מאנשים בעלי רוב של תכונות חיוביות.
מותר גם שיהיו אנשים כמוני, שהם גרועים, ומודעים לזה.
זה לא מערער את הקיום של אלו הנפלאים.
גם הם אמיתיים באותה מידה.

ותראו,
לא בא לי להמשיך לסבול את הקיום הגרוע שלי.
אני בטוחה שגם להרבה ממכריי לא בא, אבל זה אפילו לא רלוונטי מה דעת אחרים-
לי נמאס מעצמי.

בגלל זה קשר ביניים כזה שבו לא אצטרך לחשוף את כל כולי נשמע אידאלי.

אבל זה כבר לא משנה.
לא, לא דיברתי איתו. 
זה חסר טעם.
אז שוב להעביר את הזמן?
בשביל מה?
בשביל עוד אחד שלא שם עליי
כי אני לא שמה על עצמי
וזה מעגל שימשיך ככה לנצח נצחים עד שאני אשים לו סוף.

חברה שלי אמרה לי אתמול
"במה בכלל תרמת משהו לעולם?"
אז בסדר, בכי וזה,
אבל אי אפשר להתעלם מהאמת.
לא תרמתי.
גם לא אתרום.
בשום צורה.
וטוב לקבל את הכאפות האלו.
הן מובילות אותי תמיד לאותה מסקנה, שאני שוב ושוב מנסה להתחמק ממנה רק בגלל שאין לי אומץ
אבל תכלס?
האלטרנטיבה יותר גרועה.

אה
גם אם תקראו לי מפונקת עם בעיות עולם ראשון שלא מבינה בכלל מה זה קשיים, זה גם לא יעזור.
כי זה רק מוכיח את מה שאמרתי.
אני גרועה.
אין לי מקום פה יותר.
רע לי מלהיות אני
מלחיות בתוך הראש שלי
מלדעת את הדברים שאני יודעת ולא לדעת את הדברים שאני לא יודעת
מלהרגיש מה שאני מרגישה כלפי מה שאני מרגישה
מלפרש כמו שאני מפרשת
ולהבין כמו שאני מבינה
מלהתמודד עם העולם כמו שאני מתמודדת.
לא רוצה יותר.

אני מפוכחת עכשיו. 
זה לא נכתב בסערת רגשות.
ואני לא אומרת שהיום, או מחר, או עוד שבוע, או אפילו שנה.
אבל זה יקרה בטוח. ואף אחד לא יוכל לעצור אותי. 
כי כרגע מה שמעכב את זה זה היעדר אומץ, אבל אומץ תלוי במידת הרצון להיפטר מהמפלצת,
וכל שניה רק מגבירה בי את הרצון באלפי מונים.
ולא, לא יקרה משהו שישנה את דעתי.
מספיק אכלתי חארטות.
כמו שאמרתי- אני לא אוהבת את עצמי- זה הבסיס להכל. אז שום דבר לא ישתפר כל עוד זה המצב, וככל שאני מכירה את עצמי יותר אני שונאת את עצמי יותר, אז.. תעשו את החשבון.

זהו.
נכתב על ידי הפולניה , 20/9/2018 15:51  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קוץ בתחת ב-20/9/2018 20:33
 



לדף הבא
דפים:  

35,437
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להפולניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הפולניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ