http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922אני, אני, אני, ועוד פעם... עלי D;heCopyright 2013 Your Aftershock. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13561659<div align="right" dir="rtl">כשזה מגיע ללכתוב את הרגשות, הדף נעשה ריק, המוח גם הוא ריק, אבל שאני מול המוזיקה, הרגשות מתחזקים, אני מתחילה לבכות, אני החלשה מוצגת לעולם.. "כתבתי שיר והלחנתי" חיוך על פניי "איזו יופי על מה?" הראש"צית(ראש צוות) שואלת ואני עונה לה, "ילדה שחותכת את עצמה.." הצלחתי להציג את פניי הילדה המחייכת, צוחקת, החזקה, זאת שלא בוכה על כל שטות, אומנם עדיין לא דומיננטית אבל היי.. גם זה משהו. אבל החיסרון הוא שמאז ששמעתי שכולם מעריכים אותי, אני יותר נדיבה ממה שהייתי קודם, אני פשוט הופכת לסמרטוט שמתי שצריך משתמשים ומתי שלא.. "אני חייבת לעזור, לא משנה מה, גם אם זה מישהו שאני שונאת בכל ליבי אני אעזור לו" אני אומרת ומשתדלת לא לבכות "אז את חייבת להפסיק, תתחילי להגיד את מה שיש לך, אחרת כולם יסנג'רו אותך"חברה אומרת אבל יש כמה אני.. אני החלשה - זאת שבוכה בבית בשקט לבד, ההיא שמושתקת ע"י אחותה הגדולה אני החזקה - זאת שפותחת את פיה כדאי שרק יתנו לה לעזור, ויראו שלמרות הגובה היא עדיין יכולה לעשות. אני השמחה - זאת שמתחבאת בחדר ומשתגעת בעוד שבחוץ היא פשוט שקטה וביישנית אני הכועסת - זאת שתמיד עם פרצוץ</div>Wed, 21 Nov 2012 22:03:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13561659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13561659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13508567<div align="right" dir="rtl">כמו שאתם ראיתם בכותרת אני כותבת סיפורים, מוציא ממני את הלחץ ומביא לי רק שלווה, אחרי שנה זה חוזר אלי, התחושה הזאת שהינה השלווה מגיע שוב :) הקדמה מספר אחת- ישבתי שמה לבדי, על האבנים באמצע הלילה, סביבות תשע ורבע ככה. התחלתי לפרום את הקשרים בחבל כולם היו בקבוצות של שלושה או ארבעה במרחק של לא יותר מארבע מטר. התחלתי להתאבק עם החבל, מי שקשר אותו קשר יותר חזק מכל החבלים האחרים, התפללתי שאני אחתך, אבל זה לא קרה. אני בטוחה שאם מישהי אחרת הייתה פה במקומי כולם היו ישר קופצים ועוזרים לה. זה קשה להשתלב במקום שלא רוצה אותך, או מעביר סימן כזה, חשבתי שאם אבוא לפה אוכל להתחיל מחדש, שיכירו את שי החדשה. כמו שכבר הבנתם קוראים לי שי אלטל אני בת 15 עוד מעט 16, ואני מבלה את רוב זמני בלפתח ציפיות ואז להתאכזב מהם. אז זאת התחלה ראשונית יכול להיות שתעבור קצת סינון ואז תועלה שוב עד שיהיה לי את הפרק הראשון בעזרתי :) לירי &hearts;</div>Sat, 13 Oct 2012 22:06:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13508567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13508567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13490948<div align="right" dir="rtl">"הכדור הוא עגול" אני אומרת לעצמי ומשתקמת שוב בתוך הדיכאוןשלי, 'תהפכי אותו למרובע' המוח צועק. "אז אתה אומר שעליי להתאבד?" אני שואלת בתמימות מרומה, הוא לא עונה לי, הוא עזב אותי. 'תראי את היופי שבאנשים, ניסו לעזור לך' הוא פתאום אומר ואני מחפשת תירוץ נוסף, "היה לי טוב להיות לבד, עם הבכי שלי, הדמויות מהסיפורים שלישמתפרצות לחיי ומנצלות כל טיפת אוויר שהן יכולות כדי להישאר, להראות שהן חיות והן תמיד פה"-"עם המוזיקה שלי, בכלל לא הייתי צריכה לפקוח עיניים היה לי טוב" אני ממשיכה ואני מרגישה אותו נאנח 'לירון' הוא מנסה להשיג את תשומת ליבי אבל אני עוד שניה פורצת בבכי שקט שאף אחד לעולם לא ידע עליו ולא יבוא לחבק אותי על זה, 'היית רוצה לחיות במרומה כל חייך, שהבנות שחשבת שהן חברותייך היו ממשיכות לשקר לך, לחיות תחת הצל שלהן ושלעולם לא יהיה לך דעה משלך?' הוא אומר משיג את תשומת ליבי, "לפחות איתן הייתי מאושרת, ללא מחשבה של להתאבד או לחתוך וירידים" אני לוחשת, "עם קצת חוש אופנה, וקצת משו מעניין בי" אני ממשיכה ללחוש, 'הן אף פעם לא התעניינו בשום דבר בך, תמיד ירדו עלייך, ואת כמו ילדה קטנה שמקבלת סוכרייה מוותרת ל</div>Tue, 02 Oct 2012 22:57:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13490948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13490948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13480310<div align="right" dir="rtl">ברגע שאני עושה טעות אחת קטנה, הכל הולך לפח.. בצום: אם אני שותה או אוכלת לפני שנגמר הצום אנילי מה לעשות לא צמתי צום מלא, נשברתי בחיי החברה: אם אמרתי משו מטופש, כולם זוכרים אותי בגלל זה מסקנה- הצום הוא ממש כמו חיי החברה שלי :\ למה נולדתי עם נימוסים? למה אני פשוט לא יכולה לצעוק על אחרים על מה שהם עושים? ועכשיו אני לא מבינה למה הן עשו את זה, מתוך צביעות בגלל שצריך להגיד לכולם סליחה או בגלל הלב, והאם דבר כזה עושים בשליחת סמס? אז שתיהן רשמו לי סליחה שפגעתי, תחמנתי, שיקרתי, השפלתי, העלבתי בכוונה או לא בכוונה, כל אחת בסמס אחר זמנים שונים. א עניתי להן כלום, אני לא יודעת למה, אולי בגלל שאין לי מה להגיד? או בגלל שאנילי כוח מהן כבר והן שלחו מתוך צביעות, כי הרי היום הזה הוא מלא בצביעות, כדי שיסלחו לנו שם למעלה, ובלי להעליב או משו.. למה לי להגיד סליחה לאנשים? הרי שנה שעברה אמרתי לכולם גם למי שלא היה צריך ועובדה השנה שעברה עלי לא הייתה הכי מדהימה, והיא גם לא הייתה במצב סביר, היא הייתה פשוט גרועה שכל יום שחזרתי הרגשתי כאילו בא לי לצעוק ולבכות חזק יותר מהקודמת ועכשיו לפני שאני לוחצ</div>Wed, 26 Sep 2012 21:31:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13480310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13480310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13473770<div align="right" dir="rtl">אחרי זמן רב שלא יצאתי מהבית בימי שישי בערב, או בכלל כל חיי חברת ילדות מהגן הזמינה אותי לבוא לשבת איתה ועם חבריה, בפארק, בהתחלה שזה התחיל מאסמים "אז את יוצאת בסוף?" היא מסמסת ואני עונה לה, "לאן?" "כאילו לבוא איתנו" היא אומרת ומוסיפה סמיילי קטן, ואני נשבעת לכן זה הפעם הראשונה שהרגשתי כאילו הסמיילי שורף אותי, כלכך הרבה סמיילים שחשבתי שאני כבר מייאשת אותם והם בסה"כ רוצים להיות נחמדים. שלחתי לה בסדר ואחרי זה עוד כמה אסמסים של את בטוחה, "ברור רוצים שתבואי" וזהו שיכנעה אותי, לקחתי את מה שראיתי ראשון בארון ובגלל שהיה 10:45 בלילה ויש חושך לא ראיתי בדיוק(גם לא היה לי כוח להדליק את האור) בסוף הסתבר שלקחתי מכנס ג'ינס ארוך למזלי וחולצה שקיבלתי מאחותי שקנתה לי בחו"ל(זה טוב P:) לקחתי את האוזניות והנייד ויצאתי החוצה,בגלל שיה לי הליכה של 5 דקות וכמובן שעשיתי אותה בקצת יותר כי ללכת ולהסתמס וגם לשמוע מוזיקה זה קצת מסוכן, מילא הייתי שומעת מה קורה בחוץ, מה שלא רציתי.. הגעתי לשמה וחברתי ישר באה וחיבקה אות מראה לי שאפשר להיפתח, אמרתי שלום לכולם בעוד היא מציגה אותן מזכירה לי מי זה כל אחד, אחד מהם שנאי</div>Sat, 22 Sep 2012 11:31:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13473770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13473770http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13466201<div align="right" dir="rtl">אם היו מצלמים סרט על חייך - מי הייתה משחקת בתפקיד את?דמי לובאטו, אהבת חייאם היו כותבים עלייך ספר - מי הייתה הסופר/ת שהיית בוחרת שתכתוב אותך הכי מעניין?הייתי בוחרת את לין מישרא בלוג, למרות שהסיפור שהיא כותבת עכשיו כמעט דומה לחיים שלי(חוץ מהקטע עם הדמיות).אם היו עושים סדרת טלוויזיה והיית משתתפת בה - איפה היא הייתה מתרחשת?איפשהו בארה"ב, או פה בארץ ;)אם היו קוראים למנת אוכל על שמך - איזה מין אוכל זה היה?סלט שיש בו הכל- עגבניה, מלפפון, חסה, זייתים, מלפפון חמוץ,בצל, גמבה אדומה, וכמובן שזה יבוא עם גבינה בולגרית P:אם היו כותבים שיר לכבודך - מה המילים שהיה חובה להכליל בשיר?אהובתי, הצליחה ו-כפייםאם היית זוכה בפרס על מפעל חיים במי היית בוחרת לעצב את הבגד לשטיח האדום?יהיה נחמד אם אדע קודם כל שמות של מעצביםאם היית אחראית למציאת נוסחא מדעית - באיזה מהמדעים היא הייתה?הא?אם היו מציעים לקרוא לכבודך אירוע ספורט - באיזה אירוע היית בוחרת?אהה אני מתלבטת בין מחניים לבייסבול ;)אם היית כתבת - איזה תחום היית מסקרת?המוזיקה, הכותבת הראשית הייתה: האם אפשר לחיות ללא מוזיקה? ומי השפיעה על חיי ולמה.. P;אם ענית על כ</div>Mon, 17 Sep 2012 12:30:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13466201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13466201http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13448383<div align="right" dir="rtl">אז אם את חושבת שאת יכולה, אחותי הגדולה, לצעוק לכולם "תראו היא השמינה, יש לך בטן, תתחילי לרוץ" ושזה לא יפגע בי את קצת טועה.זה פוגע בי כי אני רצה, אני משתדלת לעשות הכל כדי להיות רזה.ועכשיו את באה אלי, נכנסת לחדר שלי, נכנסת לפרטיות היחידה שנשארה לי בעולם הזה וצועקת עלי למה גזרתי את הניירות של השעווה, ואני לא יודעת על מה את מדברת, אני מסבירה לך בכל הרוגע שנותר לי וזה לא הרבה, (כי אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ עלייך אחותי הגדולה להתפוצץ על כולם.)אני מראה לך את הניירות של השעווה שעשיתי בפעם האחרונה ואומרת שאני גוזרת רק מה שאני באמת הולכת להשתמש ולא יותר מי זה.ואת בכל זאת לא מאמינה לי, אני כמעט ולא שיקרתי לך אחותי הגדולה, אבל כשאת באה אליי ומטיחה בי דברים שבכלל לא עשיתי זה כואב.וזה כואב כשאני מבקשת ממך דברים ואז את לא עושה אותן ובסוף את קוראת לי אגואיסטית בגלל שאת חושבת שאני לא עושה את מה שאת מבקשת, אני עושה אותם אבל בקצב שלי, כן, זה בגלל בעיות הקשב והריכוז שלי, בגלל שאני בגיל ההתבגרות זה משתלט עלי יותר.אז כן את אחותי הגדולה יכולה לבוא ולשאול אם אני רוצה לצאת איתך לריצה במקום לצעוק "ישלך בטן"</div>Tue, 04 Sep 2012 14:51:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13448383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13448383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13447033<div align="right" dir="rtl">So tonight I'm calling all astronautsCalling lonely people that the world forgotIf you hear my voice come pick me upAre you out there?Cause you're all I've got!</div>Mon, 03 Sep 2012 15:39:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13447033http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13447033http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13443675<div align="right" dir="rtl">דיברתי עם אחת הילדות בשכבה, שפעם הייתה חברה שלי, אני לא יודעת עם עכשיו היא חברה שלי, או רוצה להיות. היא סיפרה על כמה כולם משתנים ואז הבנתי באותו רגע, אני לא השתנתי, הייתי ילדה קטנה ומפוחדת שחושבת שהעולם נגדה, בעיקר ביישנית ורגישה מאוד. אם היו שואלים אותי איך אני מתארת את עצמי היום? ובאמת לענות בכל הכנות שלי, הייתי אומרת שאני נערה שחושבת שהעולם נגדה פחות ביישנית אבל מאוד רגישה. הייתי רוצה לשנות את העתיד של אחרים שמרגישים כמוני, הרעיונות הכי טובים באים לי שאני יושבת באמבטיה, בלי להתקלח או משהו, סתם בשביל לחשוב. מי מרגיש שאין לו מקום איפה שהוא נמצא? מי מרגיש צורך לחתוך פרקים? מי מרגיש פגוע? מי מרגיש לבד? מי מרגיש אבוד? מי מרגיש שכואב לו? מי מרגיש שבא לו לעשות מעשה ושכולם ידעו שזה אתם עשיתם, שהשתנתם לטובה? מי מרגיש שהוא עובר המון מבחינת חברתית? מי מרגיש למטה בלי אפשרות לעלות? מי מרגיש מת במפנים? מי מרגיש מרומה? מי מנסה להילחם עם העולם? מי מדמם בנפש, ומחייך מבחוץ? מי שומע כל היום שאם תחייך העולם יחזיר לך חיוך אבל זה לא קורה? מי חושב שהעולם רודף אחריו ולא נותן לו לנ</div>Sat, 01 Sep 2012 09:31:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13443675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13443675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13436973<div align="right" dir="rtl">את קמה בבוקר, את אומרת שהיום את מאמינה בעצמך, את מתארגנת ויורדת למטה לוקחת את מה שצריך ויוצאת להסעה. את לא גרה בעיר שהבית ספר שלך נמצא, אז את צריכה למהר לאוטובוס. בדיוק חברה מהגן עוברת לבית ספר שלך ואת לא היחידה יותר מהשכבה שהיחידה מהיישוב. את עוזרת לה בהכל, מראה לה איפה כל דבר ונוטשת אותה לבת דודתה. עוד כמה דקות הצלצול אז את הולכת לומר שלום לחברות שלך שלא ראית כל החופש.. את מגלה בניהם את חברתך מבית הספר השני שעברה גם היא, את נכנסת לכיתה והינה יש מולך את הילדה שאת הכי לא סובלת וממררת לך את החיים כבר משנה שעברה.. את מתעלמת ממנה מנסה למצוא מקום טוב לשבת, את מוצאת שולחן ריק ליד הדלת ומתיישבת במהירות. ואז פתאום מכה בך, עוד שנה של מירורים, עוד שנה. את לא קיבלת את המגמה שרצית בזכות הורייך, וגם לא את הכיתה, כך שאת צריכה להמשיך בכיתה טיפולית שאותה כבר מיצית בכיתה ד' המורה מתחילה לדבר, הילדים מצחקקים ומסתכלים עלייך, אבל את מתעלמת, יש גבול. את יוצאת החוצה להפסקה וממשיכה במסע שלך לכיוון ידיד שלך שקטן ממך בשנה, את נותנת לו חיבוק גדול. ואחריו באים גם החברה מהכיתה שלו והחברה מהשכבה שלהם</div>Mon, 27 Aug 2012 14:38:00 +0200liron2jade@gmail.com (Your Aftershock)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=805922&blogcode=13436973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=805922&blog=13436973