http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588heCopyright 2013 Amaranth. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13785305<div align="right" dir="rtl">הפרחים הנבולים והלעוסים שקניתי לפני שבועיים מהפיקדון של בקבוקי הבירה.החתול של האקסית של השותף שלי (שגם גרה פה עד לא מזמן) עושה פה טרור. היא טסה ללונדון והשאירה את החתול הנאצי שלה פה. כל לילה הוא מעיר אותי עם הייללות המעצבנות שלו וממלא את הבגדים שלי בפרווה לבנה ולועס לי את הפרחים.עם כל האהבה שלי לחתולים ולחיות בכללי באמת שלפעמים יש לי חשק לבעוט בו (שתחזור כבר ותיקח אותו, אוף )חלקו הקטן של אוסף של עשרות גלויות של ציפורים מצא את דרכו אל הקיר, מארח חברה לחשמלית שלא נגעתי בה כבר שנים.את השמש המחייכת (המאוד מטופשת, מודה) עשתה לי השותפה עם מחט תפירה ודיו. התגובות נעות בין "אוי זה חמוד" לבין "אוי את טיפשה".וזה בלאגן, המון בלאגן, וכולו אפילו לא שלי (ולא חוקי).</div>Sun, 19 May 2013 11:37:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13785305http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13785305http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13765903<div align="right" dir="rtl">בשעה טובה עברתי לת"א. נכנסתי לדירה עם שני שותפים מקסימים וכרגע הכל נהדר. מצאתי עבודה, התפטרתי מהעבודה (או יותר נכון- פיטרו אותי) ובמוצ"ש הולכת להתלמדות במקום אחר. ומצאתי גם את אהבת חיי, שטס עוד שלושה חודשים לאפריקה למשך חצי שנה. לפחות הוא היה כנה איתי ואמר שהוא לא רוצה להתחיל שום דבר כי הוא לא רוצה לפגוע בי. אני... מרגישה מוזר. וגם אין לי כוח לכתוב יותר מדי. בהזדמנות.</div>Fri, 03 May 2013 03:05:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13765903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13765903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13751714<div align="right" dir="rtl">בחיים לא הייתי מזלזלת בכל יצור מהלך על פני האדמה הזו כמו שזלזלו בי ובשאר העובדים שם. בכל 19 וחצי שנותיי על פני כדור הארץ לא נתקלתי ביחס כזה. אם אתה לא יודע איך להתנהג לבנאדם אחר, למה אתה מנהל? אם את לא יודעת איך להתייחס לעובדים אחרים, למה את אחמ"שית? ביום רביעי וחמישי היו אמורות להיות שתי המשמרות האחרונות שלי. כשרק התחלתי לעבוד ההסכם איתם היה פשוט- אני עובדת בראשון עד חמישי משעה שבע בבוקר ועד שלוש או ארבע אחה"צ (לפי הצורך). ביום רביעי באתי כמו תמיד ב6:45 וישבתי לי על הבר מחכה שהאחמ"שית תגיד לי להיכנס. "תקשיבי, אין יותר מדי לקוחות אז כבר עשיתי את מה שאת צריכה לעשות במקומך, שבי בינתיים ואל תחתימי כרטיס וחכי שאני אגיד לך להיכנס למשמרת". אז חיכיתי. 10. 20. 25. עובדת המטבח הגיעה ועברתי למטבח בשביל לשבת ולדבר איתה. היא אדם מאוד מעניין ולצערי הרב לא יוצא לי לדבר איתה הרבה או לראות אותה מעבר לשעות העבודה, אז ראיתי את זה בתור הזדמנות לדבר איתה קצת. הבנתי שבאמת אין לקוחות ולכן אין לי בשביל מה להיכנס למשמרת, והזמן עבר לו לאיטו וכשהצצתי על הפלאפון שמתי לב שהשעה כבר אחרי 10 בבוקר. לא האמנתי</div>Sat, 20 Apr 2013 21:49:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13751714http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13751714http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13746727<div align="right" dir="rtl">אחרי מספר חודשים מגיע הדחף הזה לעזוב. כאילו משהו בפנים מאותת, פעם אחר פעם, "את צריכה שינוי". בהתחלה הנורה מהבהבת לה באיטיות, כמעט לא מובחנת, בהפרשי זמן ארוכים, ואחרי זמן מה מציפה את הכל באור חזק ומסנוור שמשאיר רק אופציה אחת- למצוא אופק חדש. החזקתי שם מעמד משך שלושה חודשים וחצי, ולמרות שהבטחתי לעצמי שהפעם אחזיק מעמד לפחות חצי שנה נכנסתי למשרדו של המנהל לפני שלושה והודעתי לו שאני מתפטרת. השיחה הייתה קצרה משציפיתי ולא כללה אפילו נסיונות שכנוע לגרום לי להישאר (קצת מעליב, הייתי אומרת). מצאתי עבודה במסעדה חדשה שנפתחה לא מזמן בתל אביב ואני מתחילה לעבוד שם ביום ראשון. שעתיים נסיעה לכל כיוון, משמע ארבע שעות נסיעה ביום, אבל אני מאוד מקווה שזה יהיה שווה את זה. אולי אפילו אעבור לגור באזור. את יום העצמאות שלי העברתי בעיקר בשינה. לא מתחברת כל כך לכל הקטע של שריפת גופות על גחלים והמון אנשים וילדים ודגלים בכל מקום. ובכל מקרה, הייתי צריכה את השקט שלי ביומיים האחרונים.</div>Tue, 16 Apr 2013 22:08:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13746727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13746727http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13728642<div align="right" dir="rtl">שונאת. שונאת את זה שאני צריכה לקום בחמש וחצי בבוקר וללכת לעבודה. אני כבר לא יודעת אם השנאה שלי כלפי המקום בו אני עובדת באה באמת ממני או מכל הדיבורים האלה של אחת העובדות שם על כמה שהיא מתה להתפטר כבר (שזה מצחיק כי מבחוץ זה דווקא נראה כאילו היא נהנת. אבל היי, גם אני). יש לי אופציה לעבור למקום אחר ואפילו קרוב יותר לבית שלי אבל הבטחתי לעצמי שהפעם לשם שינוי אחזיק שם מעמד לפחות חצי שנה (כי חצי שנה משום מה נשמע לי כמו פרק זמן די מכובד), מה שאומר שנשארו לי עוד שלושה חודשים ואז אוכל להתפטר. מצד שני... אף אחד אחר לא ירצה להעסיק אותי אחרי השלושה חודשים האלה, חודשיים לפני שאצטרך להתפטר. למה כל כך מסובך להיות בנאדם בוגר? ובנימה אחרת, אני וה"לא הטיפוס שלי" מהפוסט הקודם מצאנו את עצמנו ישנים מחובקים (ועוד כמה דברים, מן הסתם) לפני שני לילות. מצחיק, זה באמת לא זה. אפילו אם נורא אנסה להכריח את עצמי אני עדיין רואה אותו בתור ידיד.</div>Tue, 02 Apr 2013 06:01:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13728642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13728642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13724448<div align="right" dir="rtl">"אני מתגעגעת אלייך...""גם אני אלייך""מה לעזאזל עושים עם זה""זה תלוי רק בך, את יודעת""אוף איתך""אוף איתי"חצי שנה ארורה, חצי שנה. ורק עכשיו החלטתי לחתוך את זה לגמרי (או במילים אחרות, להגיד לו שאני יוצאת עם מישהו, לספוג ממנו תלונות שמשתמע מזה שאני כביכול בוגדת בו למרות שאנחנו בכלל לא ביחד ואז להגיד לו שאני אוהבת אותו ושאנחנו צריכים להפגש). אבל אני לא באמת רוצה, וגם הוא לא, ומה פתאום בימים האחרונים הוא אומר לי שהוא אוהב אותי? כל העניין הזה קשה מדי ואני עושה שני צעדים קדימה ומיד לאחר מכן שני צעדים אחורה.ובכלל יש מישהו חדש אבל שום דבר לא בטוח בנוגע לזה והוא בכלל לא הטיפוס שלי (וכל פעם שאני מספרת למישהו עליו אני דואגת להגיד "הוא בכלל לא הטיפוס שלי", אולי העובדה שאני אומרת את זה היא זו שהופכת את זה לנכון?)לפני שלושה שבועות נישקתי את ה"לא הטיפוס שלי" אבל שום דבר לא באמת קרה מאז. חזרתי מאותו הלילה במחשבה של "בטח דפקתי הכל ועכשיו סתם יהיה מביך כשנפגש" אבל לא דיברנו על זה ואנחנו ממשיכים להפגש והכל כרגיל. ביום רביעי הייתי אצלו ושנינו התיישבנו על הקצה של המיטה ואז הוא נשכב אחורה ומשך אותי אליו, שכבנ</div>Sat, 30 Mar 2013 15:04:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13724448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13724448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13720506<div align="right" dir="rtl">אז היום יש טיול עם כמה חבר'ה מהעבודה. שבע וחצי בבוקר, וואלה יופי. מכריחים אותי לקום מוקדם גם כשאין צורך. בעודי מורחת לי כמויות נדיבות של שוקולד בתוך פיתה (לכו מפה אנורקסיות. זה טעים לי) אמא מעירה לי "לא אכפת לך לאכול לידם פיתה?" אוי. נכון. חמץ. לרגע שכחתי. "מה אני יכולה לקחת במקום?" "יש לחמניות מקמח מצה... ו... תפוח... ו... זהו" "הלחמניות מלפני כמה ימים כבר לא טעימות" "אז יש תפוח" "..." בתור טבעונית אסור לי להיות בררנית מדי אבל ה' אוהב אותי כמו תמיד ובירך אותי בחוסר אהבה מופגן כלפי תפוחים. וזה בערך הדבר היחיד שאני יכולה לקחת לאכול כרגע. ועכשיו אני חושבת לעצמי, למה אני, בתור מישהי שגם ככה המגוון שלה באוכל מוגבל ביותר, לא יכולה לאכול חצי פיתה מסכנה עם שוקולד ונאלצת להסתפק בתפוח אחד(!) כי זה כל מה שנשאר בבית? פור פאק'ס סייק, אף אחד לא מתחשב בי כשיוצאים לאנשהו. טוחנים מולי המבורגרים על ימין ועל שמאל ועוד שואלים אותי בצחוק אם אני רוצה. זדיינו לי מהפרצוף, דתיים-שומרי-מסורת-דוסים-יהודים-מוזרים. לפעמים יש לי חשק לאכול מולכם חזיר מצופה בממרח שרימפס וגבינ"צ רק בשביל לעשות דווקא. כן,</div>Wed, 27 Mar 2013 06:23:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13720506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13720506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13716025<div align="right" dir="rtl">"אין הרבה כמוך", היא אומרת. "מה זאת אומרת?" אני שואלת ומסיימת את בקבוק מיץ הענבים (לא שתיתי מיץ ענבים כבר כמה שנים טובות. היה טעים בהחלט). "את יצאת מהצבא, ולא אכפת לך מכל הקטע הזה של יהודים וערבים, ובאת לכפר ו..." "כי באמת לא אכפת לי. אם כיף לי איתך אז מה זה משנה מה הדת שלך או איפה את גרה" "גם לי לא!" "תגידי, מה ערבים חושבים על הצבא?" "כלום. אין להם זמן לחשוב על הצבא" אנחנו קמות וממשיכות ללכת לכיוון הבית שלה ועשרות עיניים ננעצות בנו בכל פעם שאנחנו עוברות ליד קבוצה של גברים. היא אומרת לי להמשיך להסתכל קדימה, אחרת הם ימשיכו להסתכל עלינו, וטוענת שזה הדבר שהכי מרגיז אותה. כשאנחנו מגיעות לבית אנחנו מתיישבות על הספות בחצר ואחת מהאחייניות הקטנות שלה, בת ה-4, קופצת עליה ומחבקת אותה וממלמלת דברים בערבית. היא מביאה לחברה שלי מסטיק ואז מסתכלת עלי ומביאה גם לי. תוך כדי חיבוק ולעיסת מסטיק חברה שלי מספרת לי על בעלה של אחת מהאחיות הגדולות שלה, אמא של הילדונת בת ה-4, ואני נותרת חסרת מילים. "הוא מרביץ לה ושובר עליה זכוכיות. וכל זה מול הבת שלהם", היא אומרת, "והכל בגלל המשפחה שלו. הם אלה שאומר</div>Sat, 23 Mar 2013 18:59:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13716025http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13716025http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13688403<div align="right" dir="rtl">פיסות ירוקות על צלחת לבנה, נלעסות נרמסות נטחנות ונבלעות בגרונותיהם של אנשי עסקים עם חליפה יפה וראש גדול וחזה זקור וכרטיס פלסטיק בכיס. פלסטיק. הכל פלסטיק. הם קמים והולכים וחוזרים והרגליים נוגעות ברצפה ומתרוממות שוב ורק אני תמיד שואלת את עצמי כמה אנשים כבר דרכו על אותו המטר הרבוע, וכמה פעמים ניקו אותו, ולאן הם כולם ממהרים? זה חיים זה? שתי שניות לשים כוס. עשר שניות להוריד תמצית. חמש עשרה שניות למזוג. שיט. נשפך לי החלב. הידיים רועדות והוא מסתכל לי בעיניים ובכלל יש לו אישה וילדה קטנה, והוא שואל אותי, מעין בדיחה פרטית, אם אפשר לשכב, וקורא לי חמודה, ותגידי... מאיפה את? סדק בזמן ובחלל בולע שעות על גבי שעות ואני צפה מעל כולם וזה שורף וכואב לפעמים אבל זה מרגיש כמו בית. מקלפים פיסות מעצמם בכל יום שעובר ושואלים מה נשמע ואיך הולך והאם הכל בסדר ומהנהנים ומחייכים ומשהו מאוד כבוי משתקף להם בעיניים. להציל. צריכה להציל. את מה שנשאר מהאנושיות שלהם והחום כלפי שאר ההולכים על שתיים. ויש איזו אחת מתולתלת, התלתלים והחזה שלה קיפצו יחד בקצב מושלם כשפסעה לכיווני ואני הסתכלתי עליה והייתי מכושפת. מוקסמת. תמיד</div>Wed, 27 Feb 2013 21:06:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13688403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13688403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13674671<div align="right" dir="rtl">Pretty women wonder where my secret lies.I'm not cute or built to suit a fashion model's sizeBut when I start to tell them,They think I'm telling lies.I say,It's in the reach of my armsThe span of my hips,The stride of my step,The curl of my lips.I'm a womanPhenomenally.Phenomenal woman,That's me. </div>Sat, 16 Feb 2013 12:21:00 +0200xxxamaranthxxx@gmail.com (Amaranth)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786588&blogcode=13674671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786588&blog=13674671