http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052לא אומנות פה.heCopyright 2013 שֶׁל הָגָר.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13219445<div align="right" dir="rtl">היא מתפוגגת מהזיכרון שלי, ונעלמת לי מהעיניים. . משאירה עקבות, רק בשביל שאסתקרן. אומרת חצאי משפטים, כדי שאשלים אותה. בשביל שארדוף אחרייה. היא מצחקקת, ומקווה שזה יהדהד לי בראש. . בראש שלי, אני רק חושבת עלהרוח הנעימה שנושבת, הקור הזה שחודר לעצמות. אז אני שותקת, לא רודפת אחרייך. ומחכה שתחזרי. . </div>Fri, 20 Apr 2012 08:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13219445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13219445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13212906<div align="right" dir="rtl">את הכי חיננית כשאת מעשנת עם חיוך של סיפוק על הפנים. במושב האחורי של האוטו, שוכבת ומצחקקת. מוגנת, חלונות סגורים. מחסור באוויר. הרגשות חנק חזקות, בדיוק כמו בילדות חניקות שמשאירות סימנים על הצוואר, אפילו שעל הפנים השמש קופחת ואולי הראש כואב קצת. המוזיקה לאוזנייך נעימה, הדמיון פורה ומחשבותייך, טובות. </div>Mon, 16 Apr 2012 08:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13212906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13212906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13206312<div align="right" dir="rtl">אני יכולה לדמיין את הצלילים, שנובעים רק ממך. רחשים, רחשים שבוקעים רק ממך. אני יכולה להעביר את היד שלי בעיניים עצומות בתוך העשן שלך. אם לא היית עסוקה כל כך, בלהרגיש רע כל הזמן היית זוכרת את סדר העדיפויות. והכל היה מתנהל כמו שצריך בלי תוספות. היית זוכרת לסמן, ובמיוחד לשמור מקום. בשביל לפצות על זה כשאני חלשה, מובסת. אני מציירת בדימיון את מה שהיה צריך להיות באמת. </div>Thu, 12 Apr 2012 18:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13206312http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13206312http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13195226<div align="right" dir="rtl">מטפסות, זוחלות ממורד הרגליים ומעלה. מתלפפות, מתעלקות עד שהן מצליחות להגיע. והן משחיזות זו לזו את הניבים, בכדי לחרוץ בגופה כמה חורים. לרוצץ את הגולגולת שכלואה במעטפת פנייה, והיא לא קלה, מקיאה שרצים. מתפתלים, מתעצמים בולעים שאריות מצלקות עמוקות, טריות. היא מלאת סקרנות, מכות כחולות, סגולות, צהובות מפוזרות לאורך גופה. כל אלה שררו על עורה הסדוק, המצולק והיבש, השאירו אותה מוטרדת בשאלה "בעלת קרניים אני?" </div>Fri, 06 Apr 2012 15:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13195226http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13195226http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13186220<div align="right" dir="rtl">אולי מה שאני צריכה זה רק עוד קצת תרופות, ועוד שתייה, וכאבי ראש וכאבי בטן. וצרות, ורצון להתרחק ולהתקרב לאנשים שוב. ולשנוא ולאהוב, וכל מה שאפשר. לבכות לפסיכולוג בטיפולים שוב, כמו המתבגרת שהייתי פעם. אבל עכשיו אין כבר כלום. כל מה שהם רוצים ממני זה הוכחות. צלקות, יש לי צלקות בשבילכם. ולא עוד תגובות של טיפשה בבקשה ואולי קצת ירוק יפתור את הכל. Bob Marley - I smoke two joints. </div>Sun, 01 Apr 2012 16:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13186220http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13186220http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13174792<div align="right" dir="rtl">תחנת רכבת, רציף 4, ריק מאנשים. אני ואדם צעיר כהה עור במעיל שחור. "את יודעת.." הוא פונה אליי "דילגת על שלב בחיים שלך" אני מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים. אולי להחליף מקום, לעבור רציף. רק הפחד של מה שעלול לקרות. בסופו של דבר הבחורה ברמקולים הכריזה "הרכבת הבאה תעצור בתחנות......." אז נשארתי, שיניתי גישה והמשכתי לנהל איתו שיחה. ריח של וויסקי נידף מהפה שלו, זה בסדר, כי אני שתיתי וודקה. אז הרגשתי שאני יכולה להזדהות איתו פה. "שלב ראשון בחיים הוא הילדות, מסתכלים על ההורים כמודל לחיקוי" אני מהנהנת, שלא ידע שגם אני שתיתי. "שלב שני הוא שלב ההתבגרות, בו מתנסים בדברים. ברוב הפעמים זה קורה בקבוצות" עומד מולי ואומר "את נתקעת בשלב השלישי, שבו כבר התחלת את החיים." הדבר היחידי שהספקתי להגיד לו לפני שנכנסתי לרכבת היה "קרח" זה מה שעלה לי לראש. הוא לא מכיר אותי, אבל הוא גרם לי לחשוב כל הנסיעה חזרה. ישבתי וכתבתי בפיתקיות שהיו לי בתיק עם העט הכחול הסטנדרטי הזה, כתבתי את כל מה שזכרתי מהיום הזה. פתאום הכל היה נראה חסר משמעות, ומה שהאיש אמר, תפס את כל מה שהיה לי במחשבה. </div>Mon, 26 Mar 2012 22:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13174792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13174792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13136164<div align="right" dir="rtl">אני נרדמת. שוב. לרקע מחשבות התאבדות, כבר הרגל אצלי. מה אלבש, נעליים, צבע לק, שיער אסוף לפעמים פזור. אקח מנה כפולה, משולשת של הכדורים לאט לאט, אחד אחד. אלגום מהאלכוהול. אלגום את כל הבקבוק. אשכב ואחכה. לכתוב מכתב לכל אחד, זאת לא אשמתכם. זאת אני. &darr; לא תמיד אני מתאבדת ככה במחשבה. לפעמים זאת טביעה, לפעמים זה קפיצה מגובה, מפחידה. אבל לא באמת מאיימת. לפעמים התאבדות ש"לא באשמתי", להידרס. אבל אני פחדנית. ואוהבת יותר מדי. </div>Thu, 22 Mar 2012 18:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13136164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13136164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13127693<div align="right" dir="rtl">לתאר כאב של מלח על פצעים, חד דוקר, לא מספיק. הכאב הזה, שורף. אבל לעולם לא מספיק כואב. לא כואב כמו שמגיע לי. לא מספיק כואב כדי לקחת לי את הנשמה. להקיא. אני רוצה להקיא, הכל ועכשיו. הכעס הדפוק הזה, "תמצאי לך מישהו אמיתי, שיתאים לך" היא אומרת לי. אני, זאת אני הבעיה פה, אני זאת שלא טובה מספיק, בגלל זה אני לא יכולה למצוא אחד כזה. ואם את דתיה, ויוצאת מנקודת הנחה שאני בכלל אוהבת גברים. תביאו את המלח. </div>Tue, 20 Mar 2012 15:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13127693http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13127693http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13068332<div align="right" dir="rtl">חורי נשימה, לשאוף לנשוף. הוא מחזיק אותי על הקצה לא חשבתי אי פעם שאני אחווה פרפרים כאלו שוב, שיהיה לי חשק, לרדוף אחריו, לרוץ, שיש מטרה פתאום. הכל בבלאגן שלם. אבל איכשהו אני מצליחה לשמור על השפיות, השלווה. חמוץ ועוקץ, ככה זה מרגיש. רגשות מפתיעים אותי כל פעם מחדש, ואני לא מצליחה להחליט אם זה מעצבן או טוב. </div>Tue, 21 Feb 2012 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13068332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13068332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13061675<div align="right" dir="rtl">לא בטוחה באמת מה אני עדיין עושה פה מחברת מילים חטטנית, סקרנית מחפשת השראה לא אני לא אמצא רעידת אדמה, משהו מרגש שיגרום לי לפתוח קצת את הראש לרדת שורה עוד שורה. תפסיקי לכתוב, זה משעמם, זה לא יפה. מה את מחפשת? הפסקתי לחפש תשומת לב כבר לפני עשר שנים, כל המעשים שלי, נשמרים בשקט, אף אחד לא יודע, אף אחד לא מפריע. </div>Sat, 18 Feb 2012 01:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶׁל הָגָר.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782052&blogcode=13061675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782052&blog=13061675