http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748heCopyright 2013 The Gypsy. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13817453<div align="right" dir="rtl">היום בצהריים... טוב, לא משנה מה היה המקרה, אבל זה גרם לי לרצות לצרוח על מישהי "מה את חושבת לעצמך? מה את לוקחת אותו לעצמך? הוא לא שלך, באיזו זכות את באה ולוקחת אותו? את בכלל לא מכירה אותו! מי את בכלל יא עמה?" כן, נקבות. יצורים מחרידים. אבל עכשיו אני חושבת שהבנתי כמה דברים- שבעצם, אני תמיד מבינה, אבל לא מיישמת. בכל מקרה, מה שהיה היה. זה כואב לחשוב על זה שזהו, זה לא יחזור, שעבר כל כך הרבה זמן, וזה היה חד פעמי, והיה טוב ואולי טוב שהיה, אבל זה נגמר, סופית. זה לא אומר שאני לא מתגעגעת או לא מקווה. אני פשוט הבנתי מה המקום שלי ושאני פשוט מחוץ לסיפור, מחוץ לתמונה. כן, אם הייתי יכולה אולי הייתי הולכת על זה, אבל כשאני לא יכולה... טוב, זה עצוב ואני בטח כל הזמן אחשוב "למה לא" ו"מה אם" ו"למה" ואהיה מאוכזבת. אתחרט. אתגעגע. הכול. אבל נרגעתי מאז הצהריים. יכול מאוד להיות שהרוגע הזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן, ובעצם, אני יודעת בוודאות איך אני ארגיש. אני לא מצליחה לתאר את זה במילים. אבל אלו החיים. </div>Sun, 16 Jun 2013 20:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13817453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13817453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13816573<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני רוצה חברה טובה. אחת שתבוא ותשאל מה קרה ואם אני בסדר, ובאמת תרצה לדעת, ובאמת יהיה אכפת לה, ואני באמת אוכל להגיד לה שאני בסדר אבל אני לא מרגישה בסדר. שאני לא יודעת מי אני ומה אני רוצה. שנמאס לי שמאז גיל שש אני לבד. שאפילו ההורים שלי לא מכירים אותי. שאני יודעת מה נכון וטוב ואני כל כל רוצה את זה אבל נולדתי אחרת. שנמאס לי מבנות דקיקות ויפות ונחשבות. שהקטע הזה שאני אפס ולא מוכשרת בכלום ובלתי נראית ואפורה די מיצה את עצמו. ששנאה עצמית זה לא כיף כמו שזה נשמע. שגעגוע זה יותר כואב מכל הציפורניים הננעצות בזרוע שלי, יותר מכל הפעמים שבהן כל כך רציתי דם אבל לא יצא אז ניסיתי יותר חזק ובסוף התייאשתי. שכשהשמיעה שלי תיהרס והזרועות שלי יאבדו תחושה, זה יהיה רק כי אני לא רוצה לשמוע את הצעקות שלהם אז אני שומעת שירים רועשים על פול ווליום, ונועצת בעצמי ציפורניים כדי לא לצעוק עליהם, ולפחות זה לא משהו יותר גרוע, למרות שמספריים וסרגל באמת משאירים סימן. שיום ועוד יום עובר וכלום. והחיים שלי כל כך משעממים בצורה מדכאית. לא מדכאת של ׳אומיגאש הלק שלי׳ אלא שגרה משעממת בצרוף עוד כמה דברים לא כיפים,</div>Sun, 16 Jun 2013 00:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13816573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13816573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13814611<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת את הכותרת הזו. בכל אופן, מכירים את זה שאתם ממש רוצים שיקרה משהו? אפילו סתם לדבר עם מישהו (או מישהי, או משהו), לארגן משהו, או... כל דבר שאתם צריכים בשבילו לפחות עוד מישהו אחד, אבל אתם לא רוצים, או לא יכולים, לעשות את הצעד הראשון? שאתם צריכים שהאחר יתחיל אתכם שיחה? יציע לכם לארגן משהו? ואתם נורא רוצים, אבל האחר לא פונה אליכם, והזמן עובר ואתם מבינים שזה לא יקרה, וזה עצוב אבל זו המציאות? זו תמיד המציאות. ואני לא יכולה לשנות את זה, כי כרגע זה לא תלוי בי. היום הסתכלתי במראה ואהבתי את עצמי. אל תדאגו, עוד מעט זה יעבור לי. מכירים את זה שסוף השנה, וביום שלשם שינוי יש לימודים והגעתם לבית הספר, יש שיעור חופשי לכל השכבה, והכיתה שלכם ריקה, אז אתם נכנסים לכיתה אחרת וסתם יושבים בצד ומקשיבים לשיחה של אלו שנשארו שם, ואתם כבר למדוי ניסיון ויודעים לא להגיד כלום כי ממילא לא ישמעו אתכם. ובעצם, מי שיושבים שם אלו לא החברים שלכם- אלו זו שנחשבת היפה של השכבה, שדווקא לא הכי יפה, עוד שתיים או שלוש מהחברות המקובלות שלה, שכל אחת מהן נורא אהובה ומוקפת חברים ברמה שהייתם מתים להיות שמינית נחשבים</div>Fri, 14 Jun 2013 14:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13814611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13814611http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13809376<div align="right" dir="rtl">טוב. אז אני צריכה לכתוב המון פוסטים שיסתירו את הפוסטים היותר מידי פתטים שכתבתי שבוע שעבר. אבל יש לי תירוץ! באמת! תירוץ טוב! אני עוד צריכה לחשוב עליו, אבל תירוץ טוב! אז מה חדש מאז? כלום. בכל מקרה, הגעתי למסקנה שהילך החשיבה שלי, למרות שהוא די מעצבן לפעמים, גם נחמד מידי פעם, ויש לי כל מיני ציטוטי-מוח (בריין קווטס, אם זה נשמע לכם יותר טוב.) שזה בעצם... כל מיני דברים גאוניים או משעשעים שעוברים לי במוח, אבל הם לא יכולים להכנס להגדרה של ציטוטים רגילים. אני לא ממש מצליחה לחשוב על דוגמא כרגע. המ. אבל הנה ציטוט רגיל, משעשע ומעורר רחמים בה בעת. אמא שלי (מתחילה לספר משהו): יש לי חברה- אני (בכבודי ובעצמי): הי, גם לי יש חברה! סתם, לא. משעשע ומעורר רחמים, כבר אמרתי? מה עוד היה לי? שום דבר שאני רוצה ויכולה לספר. לא משהו חשוב בשבילכם. אתם יודעים מה מעצבן אותי? משפטים לא נכונים דקדוקית באופן משווע. לדוגמא "אתם פשוט משועממות." אה. כן. משפט כל כך חכם, נכון נשגב, אצילי... לא. טוב, למקרה שמישהו מהאין-קוראים פה לא הבין (חבר דמיוני זה מיינסטרים, לי יש קוראים דימיוניים!), זה לא עומד להיות פוסט עמ</div>Sun, 09 Jun 2013 19:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13809376http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13809376http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13804920<div align="right" dir="rtl">לפני שנה בדיוק זה התחיל. עריכה 20:59 והמשיך. עריכה 21:00 בדיוק לפני שנה, אולי פחות דקה-שתיים, ראיתי את זה והרגשתי "אוקי, פאדיחה. לעזאזל. מה עכשיו." עריכה 21:01 והמשיך. זהו. אלו ארבעת השעות החשובות (כולל 20:34) שמהן עברה שנה. זה מוזר. לילה טוב.</div>Wed, 05 Jun 2013 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13804920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13804920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13804731<div align="right" dir="rtl">אז עברה שנה. שנה. וואו. הזמן טס. זה מרגיש כאילו רק אתמול זה קרה. אני זוכרת את זה בפרוטרוט. מוזר לחשוב שזה היה לפני שנה. שנה שלמה. לעזאזל, שנה שלמה! בשנה ההיא שנינו השתנינו, מן הסתם. וכל אחד עבר המון, וגדל, והתבגר,והשתנה. וכל כך הרבה זמן לא נפגשנו, וכל כך הרבה זמן לא דיברנו, וזה קצת עצוב לחשוב על זה. אם זה היה מתחיל עכשיו זה היה שונה. הייתי מתנהגת שונה. אני בטוחה בזה. או אולי אני סתם חושבת, ובעצם הייתי מתנהגת אותו הדבר? לא, אני חושבת שלמרות שזה עזר לי להבין כמה דברים, הייתי מתנהגת שונה אם זה היה קורה שנה מאוחר יותר. בכל זאת. אולי גם היינו שומרים על קשר. לפני שנה הכול התחיל. טוב, לא התחיל לגמרי. אבל... אני לא יכולה להסביר פה בלי לספר את כל הסיפור. ואני לא רוצה לספר את כל הסיפור. זה מוזר. איך הזמן עבר? שנה שלמה. שנה שלמה עברה, לעזאזל. איך? אני לא מבינה. זה לא מסתדר לי במוח. איך כבר שנה עברה מאז? זה לא נתפס. זה לא הגיוני. ועכשיו עברתי על הכול שוב. ולמרות שעדיין לא נתפס לי שעברה שנה שלמה, יש לי חיוך קטן, של געגוע ושמחה על מה שהיה. </div>Wed, 05 Jun 2013 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13804731http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13804731http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13803769<div align="right" dir="rtl">הי, אתה זוכר אותי? זוכר את הילדה ההיא שלא יודעת מה אתה חושב עליה שמתגעגעת לקשר של לפני שנה הי אתה זוכר אותי? הכול השתנה, התחיל ועבר אני לא יודעת איך ולמה אני רק חושבת שחבל הי, אתה זוכר אותי? או אולי לא אכפת לך בכלל הי, אתה זוכר אותי? כי אני זוכרת אותך. ומתגעגעת. עבר זמן. כמעט שנה. או אולי כבר שנה. והכול השתנה. אתה לא זוכר. למה שתזכור? אני לא מיוחדת או חשובה בעינייך. אנחנו כבר לא ממש מדברים. רק לעיתים רחוקות. כשיוצא. וגם לא כמו פעם. במבט לאחור, אני מצטערת כל איך שהייתי, על הרבה ממה שאמרתי. אבל... למה קשרים תמיד מתנתקים? למה יש כאלו שבקשר טוב כמה שנים? זה קצת עצוב לי לחשוב על ידידה שלי שידידה טובה שלך כבר כמה שנים, ו... טוב. אבל זה הגיוני שזה קרה. זה טבעי. זה לא מפתיע. זה שונה ואחר ואני אחרת והכול שונה. ואולי מלכתחילה זה לא היה אמור להתחיל. אז איך זה התחיל? אבל עדיין, זה צובט בלב. צביטה קטנה, עצובה-מתוקה, של געגוע. ואני חושבת שכדאי שאני אפסיק לכתוב עליו. וסתם הבהרה- אין פה אף מובן רומנטי ו קוצ'י מגעיל בסגנון. אני חושבת. בכל אופן, פשוט בתור ידיד, אדם שכיף לדבר א</div>Tue, 04 Jun 2013 19:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13803769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13803769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13798393<div align="right" dir="rtl">לאיש בלי הרגשות לא היו רגשות. האיש בלי הרגשות היה איש רגיל, רגיל מידי, אפור להחריד, משעמם. לא חברותי, לא מצחיק, לא כלום. בלתי מועיל ליקום. אבל מה שהיה מיוחד בו, כי אחרת לא הייתי מספרת לכם עליו, זה שלא היו לו רגשות. זו הייתה אטרקציה, לפגוע באיש בלי הרגשות ולראות איך הוא לא נפגע. יכולת להשפיל אותו, לקלל אותו, לדחוק אותו החוצה, להתעלל בו- וכל זה מבלי שיהיה לך ולו איזה רגשון אשמה זעיר. כי הרי לאיש בלי הרגשות לא היו רגשות. האיש בלי הרגשות לא נפגע. האיש בלי הרגשות לא ידע להצביע על הנקודה בחייו שבה נעלמו הרגשות- זה היה תהליך הדרגתי, אולי כואב, אבל עכשיו? עכשיו האיש בלי הרגשות חסין מכל רגש. הוא מצידו בז לרגשנים, בז לבכיינים, בז לחולמים, בז לאוהבים. האיש בלי הרגשות חשב שכל זה זה סתם בזבוז זמן, סתם סיבוך מיותר שלמזלו הוא לא נכלל בו. האמת היא, שלאיש בלי הרגשות דווקא כן היו רגשות. הוא אהב, שנא, בכה, נפגע- כמו כל אחד אחר. הייחוד של האיש בלי הרגשות היה, בעצם, שהוא לא הראה את כל אלו, ולעולם, לעולם לא תוכלו לראות אותו מפגין מצוקה. זה לא שלא היה לו קשה. אתם לא ראיתם. הרי מבחינתכם, לאיש ב</div>Thu, 30 May 2013 23:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13798393http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13798393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13787971<div align="right" dir="rtl"> נדמה שכל כך זמן מעט עבר מאז, ואולי כל כך הרבה. ומאיש זר הפכת למכר, לידיד טוב, ועכשיו? למישהו שפעם הכרתי. כלומר, מבחינתך אני מישהי שפעם הכרת. מבחינתי? אתה עולם ומלואו, עולם שאני כל כך מתגעגעת אליו, עולם שחסר לי, עולם שכבר שכחתי איך זה להיות חלק ממנו, ושאני כל כך מקנאה במי שבתוכו עכשיו. הלוואי, הלוואי שהיינו חברים טובים כמו שאתה והיא. אתה בטח לא מתגעגע לתקופה ההיא. לא אלי. מצד אחד, אני כועסת על עצמי, כי הייתי עושה הכול כדי שתעריך אותי, הייתה אומרת דברים מטומטמים, הייתי ילדה קטנה ופתטית. אני מתחרטת על שהייתי כזו. אבל זו הייתה תקופה יפה. נתת לי הרגשה כאילו כל זה מעניין אותך, כאילו אתה לא חושב שאני סתם ילדה קטנה ומטומטמת, וגם אתה בעצמך אמרת שטויות, התחלת שיחות... וזה נגמר. אני לא יודעת למה. היה לנו קשר טוב למשך כמה חודשים, וזה נגמר, ואני יודעת שאתה לא מתגעגע אל התקופה ההיא, אלי. אני די מקנאה בה. בה, שאתם חברים טובים כבר בערך שנתיים, ולמרות כל מה שעברתם הקשר שלכם המשיך להיות טוב, חזק, יציב. מתי היה לי ידיד כזה, בעצם, שדיברנו המון, במשך המון זמן? לא באמת היה. לא כמוכם. </div>Tue, 21 May 2013 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13787971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13787971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13786872<div align="right" dir="rtl">אני רוצה כל כך הרבה דברים. אבל אף אחד מהם לא באמת יקרה. לא עכשיו, בזמן הקרוב. לא כמו שאני רוצה. לא עד לתאריך שזה יהיה רלוונטי. ויש לי המון מילים מעורבבות בראש, כל כך הרבה מה לכתוב, דברים שימלאו עשרים בלוגים, שלושים מחברות שירים, ארבעים ספרי פילוסופיה והגיגים. וכלום. כשאני רוצה אין לי זמן, וכשיש לי זמן, כלום לא יוצא. וכל כך רציתי לכתוב פה היום המון דברים, על כל מה שקרה השבוע, ועל המחשבות שלי, שמזלשאף אחד לא קורא אותן למרות שהן די משעשעות לפעמים, והן אומרות את מה שאני לא אומרת לאנשים בקול, עונות תשובות שאני לא מעיזה להוציא מהפה כי אני אתחיל לבכות. ויש לי כל כך הרבה מה לכתוב, על כל הגעגועים, וטמטום אנושי, ואי ראיית המציאות, ועל כאלו שדבוקים למשהו ומתעקשים להכניס אותו לכל מקום, או על כל אלו שבטוחים שלאף אחד לא אכפת מהם, אבל בדוגרי הם סתם צומי, ושוב על כל מה שקרה ושזה מוזר ואני לא יודעת אם זה טוב או רע או... אבל מגרשים אותי מהמחשב. אז בנימת החמצה(?) זו, אני אסיים את הפוסט חסר הפואנטה הזה. </div>Mon, 20 May 2013 18:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (The Gypsy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=763748&blogcode=13786872http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=763748&blog=13786872