http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414heCopyright 2013 Sitra. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/14/94/74/749414/misc/22924440.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13600245<div align="right" dir="rtl">כבר ציינתי פה שאנשים במכללה משגעים אותי. מילא אין לכם יכולת יצריתית בעליל, אבל גם לא חשיבה רציונלית? באמת שאני לא מבין איך אפשר לא להבין משוואה פשוטה שלומדים בכיתה ז'. ומה שבכלל מעצבן אותי זה שהם משתמשים בחוסר הידע שלהם כתירוץ לעבודות הגרועות שלהם. תרשו לי לבשר לכם משהו: בורות היא לא תירוץ לכלום. אתם לומדים עיצוב ו\או גרפיקה תלת מימדית. התוכנות האלה הן הכלים שלכם עכשיו. להגיד שהפרוייקט לא יצא טוב בגלל שאתם לא מסתדרים עם התוכנה זה כמו שמנתח יגיד שהניתוח לא הצליח כי הוא לא מצליח למצוא אחיזה נוחה בסכין. אני מקווה שכשאני אצא לשוק העבודה אני לא אצטרך להתמודד עם אנשים כאלה.</div>Thu, 20 Dec 2012 02:14:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13600245http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13600245http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13562588<div align="right" dir="rtl">Can't stop our lives now. Not anymore. Because we're adults now. Fucking adults. And no one will wait. Everyone's in a rush to get things done. Everyone's running. Everyone's screaming. What if I don't want to run and scream? Inconvenience.When I was little, all the other kids wanted to grow up. I had no idea why. I liked being a child. I don't think I could have comprehended the reasons why very well back then, but I just had a gut feeling that being a young child is far better than beingan adult. Well, guess who was fucking right. Soends your story, little friend May you run in lands of summer And fields of lush green Where the wind sweeps through your fur Where you're happy as you've ever been Blessed Be I swear I could sometimes see her smile at me. </div>Thu, 22 Nov 2012 19:27:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13562588http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13562588http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13465641<div align="right" dir="rtl">אנה וארני קנטודאה (Anna Varney Cantodea) היא המייסדת והחברה היחידה בפרוייקט המזויקלי Sopor Aeternus &amp; The Ensemble of Shadows. שמה המקורי ותאריך הלידה שלה לא ידועים, אך משוער שהיא נולדה בשנת 1952. השם וארני שהיא בחרה לעצמה הוא על שם סיפור האימה הגותי "וארני, הערפד: או סעודת הדמים". קנטודאה מגיע מלטינית, ופירושו זמרת. היא מתארת ילדות קשה. הוריה ועמיתים לספסל הלימודים היכו אותה לעיתים קרובות. בגיל 6 היא חוותה חוויה חוץ גופנית בעודה תחת השפעת חומרי הרדמה בעת ניתוח, חוויה אשר גרמה לה להבין שהגוף והנשמה שלה הולכים בדרכים שונות. היא הייתה אבדונית מגיל 12, ונאבקה בסרטן אשר כמעט גרם לה לעיוורון. היא חיה כמעט 30 שנה בדיכאון קשה, ועד היום היא לא מסוגלת לסבול את הנוכחות של רוב האנשים ולכן מעדיפה לחיות בבידוד. כל האירועים האלו גרמו לגילוי של "להקת הצללים". מהמעט שהיא מספרת עליהם, הם קבוצה של יישויות אנרגטיות שנותנות לה השראה בשינה, ומכאן גם נובע השם של הפרוייקט שהיא הקימה. היא מגדירה את עצמה בתור "לוחם מהאיזור הנייטרלי", או "בעלת 2 נשמות". היא אינה מביעה רצון לעבור ניתוח</div>Sun, 16 Sep 2012 22:51:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13465641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13465641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13456083<div align="right" dir="rtl">לא מזמן נאלצתי להוציא את הלברט שלי אחרי כמעט 5 חודשים איתו. הוא התחיל לגרום לי לנסיגת חניכיים. אמנם ממש קצת, אבל נסיגה זה לא משהו שכדאי לשחק איתו. אני לא יכול להגיד שלא היה בי חלק מסויים שלא ציפה לזה. במחקר שערכתי לפני שהלכתי לעשות את הפירסינג גיליתי שבהרבה מאוד מקרים הוא גורם לנסיגה. זה תלוי במבנה השיניים, אורך המוט של העגיל, הזוית והמיקום בפה. אני הייתי צריך לשים עגיל עם מוט ארוך יותר ממה שהיה לי בהתחלה בגלל שהנפיחות הראשונית לא הצליחה לרדת, והמוט הקצר לחץ על האיזור ומנע מהפצע להחלים. בנוסף, מבנה השיניים שלי פשוט איום ונורא. אני מניח שבגלל שני הדברים האלה התרחשה אצלי נסיגה כ"כ מהר.בנוסף לנסיגה, גם החור עצמו לא לגמרי הבריא כמו שצריך. זה נפוץ בעגילי לברט שבחלק הפנימי של הפירסינג, בתוך חלל הפה, נוצר גוש בשר קטן מסביב לחור. אחרי שהפירסינג מבריא הגוש נעלם. אצלי הוא לא נעלם. אני מניח שזה אומר שזה פשוט לא נועד להיות. די חבל לי. נורא התחברתי אליו למרות הזמן הקצר שהוא היה איתי, ומאוד אהבתי את איך שהפנים שלי נראו איתו. הרבה אנשים מתייחסים לפירסינגים שלהם בתור תכשיט, אבל מקומם של תכשיטים</div>Sun, 09 Sep 2012 22:25:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13456083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13456083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13423199<div align="right" dir="rtl">For many weeks I have walked alone. Not without friends; these I had, although we met only on rare occasions, which was fine by me as at those weeks my life was busy and my mind was not permitted to wander. Had only I had enough time to spare I would certainly have arranged a meeting with them. Indeed I had friends. My loneliness comes from the lack of a companion by my side. At that time that hardly bothered my thoughts. As I mentioned my life was quite full. A lover seemed to me to be merely an obstacle and nothing more. Starting a new romance requires time and effort- time and effort which I absolutely could not spare. But those days have reached their end, and my life suddenly became quiet. I would dare not say empty as I felt no such thing, but I had, indeed, quite a lot less on my mind. This, however, was not what caused my loneliness to become a burden. I begun to think that perhaps I have somehow eluded this need, and that I would never feel it. However, in the pa</div>Sun, 19 Aug 2012 01:33:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13423199http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13423199http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13403646<div align="right" dir="rtl">קרית ים זה מקום מאוד לח. אני יושב במקום בלי לעשות כלום ומזיע. זה יידרוש מעט התסגלות. הבית מאוד נחמד. קומותיים עם דלתות עץ מגניבות, מדרגות עץ ופרקטים שנראים כמו עץ. הקירות בצבע בז' בהיר כזה. הכל נורא חום. יום יבוא ואני אהפוך את הבית הזה למאורת סטימפאנק כי סטימפאנק זה חום. מצד שני הלחות פה בטח תהרוס את כל המכונות העדינות, אז אני פשוט אאלץ למצוא מקום אחר ממנו אתחיל להשתלט על העולם. המינוס היחיד בבית הזה זה שהמדרגות מעץ והרצפה בין הקומות עשוייה מגבס, אז מי שגר למטה שומע כל צעד שנצעד למעלה. אני גר למטה. האמת שזה לא היה כזה נורא אילולא אחותי לא הייתה גרה למעלה. אחותי צועדת כמו פיל קטן. יום יבוא ואני אשכנע את אמא להעביר את החדר שלה למחסן. המינוס היחיד השני הוא שמדי פעם חתולי רחוב מטיילים לנו על הפרגולה בחצר, אז אי אפשר לשחרר את השרקנה החוצה, מה שאומר שהמסכנה צריכה לשבת כל היום בכלוב הקטן שלה. גם בבית אי אפשר לשחרר אותה כי היא לא מבדילה בין העולם לבין אסלה. אני צריך לחשוב על פתרון למצב הזה. עד עכשיו כבר היו אצלי שני אורחים, שזה שניים יותר ממה שהיו אצלי בשנתיים האחרונות כשגרתי בבית הקודם.</div>Mon, 06 Aug 2012 21:33:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13403646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13403646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13389934<div align="right" dir="rtl">בעוד יומיים אני עובר דירה. מחר בבוקר אני נוסע עם אמא שלי ואחותי לבית החדש כדי להנחית בו סדר. אני לא באמת יודע מה אנחנו הולכים לעשות, כנראה לנקות וטיפה לצבוע. אני לא חושב שיהיה יותר מדי מה לצבוע כי אמא אמרה שהבית משופץ ומוכן, אבל אחותי כמובן רוצה חדר ורוד. אני עוד אפילו לא ראיתי את הבית. היום בערב אני אורז את המחשבים וסוגר את כל הארגזים שלי. ביום שלישי ב-7 בבוקר מגיעה ההובלה, אז צריך להיות מוכן. אני אצטרך להתעורר מוקדם יותר כדי לתפוס את החתולה. אני מקווה שהיא לא תיקח את המעבר קשה מדי. אם לא שומעים ממני אחרי יום שלישי זה סימן שהלחות הרגה אותי. </div>Sun, 29 Jul 2012 17:05:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13389934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13389934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13354013<div align="right" dir="rtl">למה אנשים לא יכולים לקבל את העובדה שיש בעולם עוד אנשים מלבדם? שהאנשים האלה לא בהכרח חושבים כמוהם, או מתנהגים כמוהם, או רוצים לנהל את החיים שלהם כמוהם? זה לא כאילו יום אחד החלטתי לשבת ולחשוב איך אני יכול לעצבן כמה שיותר אנשים. אני בוחר להתלבש ככה כי זה מה שנותן לי ביטחון עצמי, וכי ככה אני אוהב לראות את עצמי. אני נהנה מדברים מורבידיים כי הם ממלאים אותי בתחושה של עוצמה ורגש. אני לא עושה את זה בשביל תשומת הלב. אם הייתה לי האופציה הייתי מעלים את כל האנשים מהעולם ונע בו לבד. ולמה אנשים לא מבינים את הכח שיש להם בידיים? משתמשים בו בצורה כל כך הרסנית וחסרת אחריות. אתם אומרים לי "נוציא אותך מהשחור" כאילו שיש בי משהו לא בסדר. אתם אומרים שאתם תביאו לי סטירה כשאני מציין בטון שמח שאפשר לראות את בית הקברות כשאנחנו נוסעים על הגשר החדש שבנו לידו. קשה לי לקבל את היחס הזה מהחברים שלי מהתיכון. כל הערה כזאת ממלאת אותי בכל כך הרבה זעם. אתם מנסים לאלף אותי או סתם לגרום לי להרגיש רע? אז אולי לא נעים לכם לראות את השרשראות המוזרות והבגדים השחורים שלי. גם אני יכול להצביע על כמה תכונות בכם שאני לא</div>Sat, 07 Jul 2012 19:58:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13354013http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13354013http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13347111<div align="right" dir="rtl">(סוג של.) בשעה טובה נגמרה השנה הזאת. בשנה שעברה כשסטודנטים ממחזורים מוקדמים יותר אמרו לי ששנה ב' הולכת להיות שוק רציני, לא באמת האמנתי. חשבתי שהם סתם מגזימים, או מנסים להפחיד אותי. מסתבר שלא. אם חשבתי שהסמסטר הראשון זה הכי גרוע שיכול להיות, ושאם שרדתי אותו אז שום דבר כבר לא יפחיד אותי, אז הסמסטר השני הוכיח שטעיתי. כבר בשבוע הראשון קיבלתי 8 פרוייקטים לעבוד עליהם. הבעיה העיקרית איתם הייתה שחלק גדול מהם צריך לעשות בצוותים של 2 ומעלה סטודנטים, ולכן לא יכולתי לדחות אותם למתי שנוח לי לעבוד עליהם. הייתי תלוי בלוחות הזמנים של אנשים אחרים וזה הקשה עליי. אבל זה מאחוריי עכשיו. כבר שכחתי איך זה מרגיש להתעורר בצהריים ולא לעשות כלום כל היום. די חרא, האמת. אחרי יומיים זה גורם לי להרגיש כ"כ לא פרודוקטיבי. אז התחלתי לארוז בינתיים דברים מהחדר לקראת המעבר לבית החדש, אפילו שאנחנו עוברים רק בעוד חודש. זה התברר כהחלטה די חכמה כי מסתבר שחסרים לנו קרטונים. אני חושב שאני אעשה לעצמי רשימה של דברים שצריך לעשות בקיץ ואנסה לעמוד בה. אחרת אני בטח רק אשחק במחשב כל היום. וגם לא יזיק למצוא עבודה. </div>Tue, 03 Jul 2012 16:19:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13347111http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13347111http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13227026<div align="right" dir="rtl">ביום ראשון הייתי צריך ללכת לבית דפוס בזיו כדי להדפיס איזשהו פרוייקט. אמרתי לעצמי שאם אני כבר באיזור אז אני אכנס לראות סטודיו קעקועים ופירסינג שמשך את תשומת ליבי כבר זמן מה. קיבל אותי בחור ממש נחמד בשם אורי. אני חייב לציין שהוא הפתיע אותי ממש לטובה. בזמן שכל הפירסרים שיצא לי להיות איתם היו אדישים וציניים ונתנו לי הרגשה שהם עושים לי טובה, הוא דווקא היה ממש נחמד ונתן יחס נורא חם. בשלב מסויים הוא התחיל לשאול אותי לגבי הלימודים. בד"כ כשאנשים שאני לא מכיר שואלים אותי שאלות כאלה אני עונה במילה או שתיים כי אין לי כח אליהם, אבל איתו זה לא היה המקרה. זה מעיד משהו עליו. גם המקום עצמו נראה נהדר. קירות לבנים ורהיטים בצבעים של שחור ואדום. מעביר תחושה של מקום אלטרנטיבי בלי להראות מלחיץ וקטן. וכמובן שברקע מתנגן לו רדיו אינטרנטי עם מיטב (או לא) המוזיקה הגותית, מה שממש עשה לי מצב רוח D: גם יש להם שם כמה עגילים ממש נחמדים למכירה, אז החלטתי שאני אקנה לעצמי עוד עגיל לאוזן כי היא הרגישה לי לא שלמה עם העגיל הרפואי. אז אחרי חיפושים ארוכים, סוף סוף מצאתי את הסטודיו הקבוע שלי. </div>Tue, 24 Apr 2012 13:03:00 +0200kapoot6@gmail.com (Sitra)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=749414&blogcode=13227026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=749414&blog=13227026