http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606"Not every geek with a Commodore 64 can hack into NASA"heCopyright 2013 Java#. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13791001<div align="right" dir="rtl">תמיד היו לי חלומות מוזרים, הזויים. לזה כבר התרגלתי. אבל בתקופה האחרונה יש לי פשוט סיוטים הזויים. כמעט מעולם לא יכלתי להכליל את החלומות שהיו לי פעם כסיוטים, מוזרים ומתעלים על כל דמיון ככל שיהיו אבל הפעם, אלה בבירור סיוטים. פעם, כשהתעניינתי בפתרון חלומות, קראתי שסיוטים הרבה פעמים מסמלים משהו שמנסים להגיד לנו אבל התעלמנו ממנו הרבה זמן. כלומר, נניח שמישהו מנסה לדבר איתכם, ללחוש לכם ואתם מתעלמים ממנו או פשוט לא שומעים, אז הוא מרים את הקול יותר ויותר אז שזה כבר נשמע כצעקה ונבהלים. ולמען האמת, אני זוכרת מהחלומות שלי שזה באמת היה הדרגתי. אדיר ומוזר &gt; נחמד ומוזר &gt; מוזר &gt; מוזר מאוד &gt; מוזר מאוד מאוד &gt; מוזר ומפחיד &gt; מאוד מוזר ומפחיד &gt; מאוד מוזר ומאוד מפחיד &gt; WTFFFFF?!?!?!. הייתי שואלת ממה לאזעזל אני כבר מתעלמת אבל זה מיותר כי ברור שרק אני יודעת את התשובה, הבעיה היא שגם אותה אני כנראה "הודפת" בלי לשים לב ולכן קשה לי להיות מודעת אליה. גאוני. אולי עם התובנה הזאת הם יסתיימו? הזמן יגיד. כתבתי את הקטע הזה בשעה 1:13 בלילה (הלכתי לישון בעשר) וכשחזרתי לישון לאחר הסיוט ההוא, אנ</div>Fri, 24 May 2013 14:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13791001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13791001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13787717<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון, כחלק מהמאמץ שלי בלהמעיט להסתפק במה שנוח ומוכר לי, יש לי שאיפה חדשה, רצון שלא הכרתי עד לא מזמן. אני רוצה להיות הכי טובה ולא בשביל ה"מאיות" (מילולית ומטאפורית), לא בשביל המחמאות, אלא כי אני יכולה. אני רוצה למצות את היכולות שלי, לסחוט את עצמי עד הסוף, גם אם אני לא אעמוד בזה, גם אם אני אתפרק בדרך. כמובן שכל הקטע הוא להגיע ליעד אבל פחות להנות ממנו ויותר להנות מהדרך. אני מתחילה לחשוב על דרכים להיות הכי טובה, בכל מסגרת שאני נכנסת אליה. ללמוד שעה אחת יותר מכולם, לשאול שאלה אחת יותר מכולם, לחקור, לראות, להתנסות ולהיות צעד אחד לפני כולם, עד כמה שאני יכולה. המטרה מקדשת את האמצעים (בתנאי שהם לא כוללים לדרוך על מישהו) ו-"Google is your best friend". הוא יותר נחמד מכמה וכמה "חברים" שהיו לי, בכל מקרה. זה זר, זה חדש, זה לא נוח ובחיים לא הרגשתי כל-כך נפלא עם זה. </div>Tue, 21 May 2013 13:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13787717http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13787717http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13783545<div align="right" dir="rtl">מדהים אותי שאת העזרה הכי טובה קיבלתי דווקא כשלא ביקשתי, מהאנשים שלא ידעו עלי כמעט כלום. מצחיק שהם הבינו מה יגרום לי להתיישר. לא כדי להגביל אותי, אלא כדי למקד. זה רק מוכיח לי שלפעמים, כל המוסיף גורע. או במקרה שלי, כל ה"חופר" (לא אוהבת את המילה הזאת), גורע. כל כך הרבה דברים מנעתי מעצמי בגלל העצלות שלי, הסלידה מאי נוחות וחוסר הרצון לתקשר. מצד שני, אם לא זה, איך הייתי מגיעה לנקודה שאני נמצאת בה כיום? ובעצם, מה זה משנה? היא יכלה להיות טיפה יותר גבוהה, היא יכלה להיות טיפה יותר נמוכה יותר ובכלל, יותר ויותר נדמה לי שה"גובה" הזה הוא חרטא.</div>Fri, 17 May 2013 22:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13783545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13783545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13780478<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת אם אתה קורא פה אבל זה לא רק אתה, זה עוד הרבה אבל מאחר וכבר עניתי לך, תחשוב שזה מכוון לשאר. לא, לא כפית עלי שום דבר. אני מנסה לעזור כי ביקשת. כי כשקוראים לי - אני באה. כזאת אני. אבל כשבן אדם מבקש עזרה, בדרך כלל, הוא לא מתכווח איתה, הרי הוא צריך אותה. כשאחד תלוי מהצוק ומושיטים לו יד כדי לעזור לו לקום, הוא מתווכח? לכן אם אתה מתווכח איתה, כנראה שאתה לא צריך עזרה אלא חיזוק, שכן כבר החלטת מה אתה צריך לעשות. אחרת, למה שתתווכח? ואם אתה צריך חיזוק, אתה צריך להגיד. כי אני לא אתן לך חיזוק במשהו שאני לא מאמינה שאתה צריך בו חיזוק. בכלל, אם אתה מתעסק בלהוכיח לי שאני לא מבינה שום דבר מהחיים שלך (באופן היפוטתי לגמריי), אני מציעה לך להתייעץ עם מישהו שלדעתך מבין, במקום לבזבז לשנינו את הזמן. אני מרימה ידיים. להבא, כשמבקשים ממני "עזרה", פשוט אענה ב-"מה אתה רוצה לשמוע?", ממש כמו שכבר הציעו לי פה. כי אם אפילו אתה לא יודע מה אתה רוצה, למה שאטרח?</div>Wed, 15 May 2013 14:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13780478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13780478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13771738<div align="right" dir="rtl">אוקיי, נעשה את זה בסדר כרונולוגי. 1. רייז אנד שיין, ג'אווה וברוכה הבאה לעולם. זכית להוולד לתוך טירוף של תקופה, טירוף של מדינה, טירוף של משפחה, מחכה לך טירוף בבית הספר, טירוף בצבא וטירוף שיסתובב מסביבך כנראה כל חייך. יהיו גם רגעים אדירים וחוץ מזה אף אחד לא שואל אותך במילא, אז תתכונני. 2. ברוכה הבאה לבית הספר. חשבת שבגן היה לך קשה, כעולה חדשה? לא ראית כלום. יהיו רגעים שתחשבי שהתקופה הזאת הרסה לך את החיים ואולי זה בצדק אבל שוב, זה לא ששואלים אותך, נכון? בכל מקרה, אני לא אפרט יותר אבל אני רק אבטיח לך שאת תעברי את זה כמו גדולה, גם אם יהיו רגעים שתחשבי שלא. 3. לא, זה לא רעיון כל-כך טוב להתחבר אליה. שימי עליה עין, הקשיבי לתחושות הבטן שלך והקשיבי לסביבה. לפעמים הן צודקות. 4. ברוכה הבאה לחטיבה. את תשתפרי בלימודים, תשתפרי קצת במצבך החברתי והדברים יהיו טיפה קלים יותר אבל אל! בשום פנים ואופן, אל תתחילי לחתוך ולפגוע בעצמך! את תכניסי את עצמך לתהום שהלוואי שתצאי ממנה אי פעם. 5. יופי, הנדסת תוכנה, ילדה טובה! שזה לא יבהיל אותך, בתחום הלימודי את תידרדרי בתחומים מסויימים אבל הכל יסתדר לטו</div>Tue, 07 May 2013 23:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13771738http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13771738http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13769352<div align="right" dir="rtl">העיניים שלי באתר של "סיסקו" ואז זה שוב מתחיל - הצרחות. אני זוכרת את דרך ההישרדות שלי מאז ומתמיד: התחבאות. אני ישנה עם בובת פרווה (אני בת 20) ומתחפרת מתחת לשמיכה של גארפילד בתקווה שיבריחו את הסיוטים ואת החלומות ההזויים, לפעמים זה עובד ולפעמים לא. בסוף התיכון, התחבאתי מתחת ללימודי הפסיכומטרי כי מסתבר שכשלומדים בבית הזה, אתה נחשב ל"קדוש" - משתדלים להתחשב (ובאמת שאני מעריכה את זה) וחלילה שלא להפריע. בצבא, התחבאתי בצפון, בגבול לבנון, עם נשק צמוד אלי כי ידעתי שהשדים והרוע לא יגיעו אלי ועכשיו, אני מתחבאת מאחורי הלפטופ, באתר של "סיסקו". כמובן שיש עוד דרכים שהולכות איתי תמיד כמו המוסיקה, הכתיבה אבל אלו "אבני הדרך" העיקריות. עוד דרך התמודדות נפלאה שיש לי היא "בכי". ואל תגידו לי אחרת כי אם אני לא אבכה, אני אחתוך. ואם לא תתנו לי לא לבכות ולא לחתוך, אני קופצת מהחלון. זה לא באמת בשליטתי ואני עובדת על לשנות את זה. ואז הם מתעצבנים עלי שאני בוכה ושואלים מליון שאלות אבל אני גם לא רוצה לחתוך, אז איך אפשר שלא להשתגע? הוא יצא מהבית בטריקה. אמא שלי מדברת עם אבא שלי בטלפון, עם שניהם, מנסה לגשר ואני יוש</div>Sun, 05 May 2013 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13769352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13769352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13765662<div align="right" dir="rtl">אני לא טיפשה. אני יודעת טוב מאוד ש״העיניים שלך עלי״, כמו שאומרים. נמאס לי לחזור על זה או לרמוז על זה אז אני בוחרת ״לחרוט״ את זה פה, על דפי הבלוג שלי, אחת ולתמיד. אז ככה, כמה הבהרות, למקרה שאתה או כל אחד אחר, מתבלבלים. א. אני עושה את מה שבא לי. ב. אתה לא תעצור אותי. ג. אני יודעת שמשחר קיומי בערך, אתה ״פותח עלי עיניים״ מאחר והכל הולך לי כל כך ״בקלות״ (ככה נראה לך לפחות) בערך בכל פעם מחדש אז למקרה שהתבלבלת: לא, אתה לא מפחיד אותי, לא מערער אותי, לא מוריד לי את הביטחון ואפילו לא מרגיז אותי יותר. וגם ממש, אבל ממש, לא "הולך לי בקלות" כמו שאתה מתבלבל. הבנתי כבר שאתה החסר הביטחון האמיתי פה, שאתה מפחד מכישלון יותר מכולם, אבל יש כמה דברים שאתה לא יודע עלי - שאני חיה מה"שנאה" הזאת. אני מתקיימת ממנה. אני חיה מכל אחד שיורד עלי, אני מתקיימת מכל קללה, מכל מכה, מכל אצבע, אגרוף, צביטה או מישוש שהגוף שלי ידע נגד רצוני. למעשה, כדי להעלות לעצמי את מצב הרוח, אני לפעמים חוזרת לבלוג הישן שלי ועוברת על תגובות הנאצה וההשפלות! כי אז, אני רואה את התשובות שעניתי. כי אני זוכרת איך בכל פעם מחדש עניתי, נאבק</div>Thu, 02 May 2013 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13765662http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13765662http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13758759<div align="right" dir="rtl">אז הנה אני, חיה משיעור לשיעור. אני מאוד נהנית בלימודים - הכיתה נהדרת, המרצה אדיר ומאוד מאוד מעניין פה. לפני כמה ימים, דחיתי מישהו. חבר טוב עוד מהצבא. הוא מנסה להראות לי שהוא מקבל את זה יפה, אבל אני חוששת שהוא משקר. היה לי את הרושם שהוא רצה אותי אבל לא הייתי בטוחה בזה וגם לא ידעתי מה רציתי. אני חושבת שיהיה מאוד לא הוגן ומאוד לא מכבד מצידי להשלות אותו ואני לא מרגישה שאני מסוגלת להחזיק מערכת יחסים, לא כרגע לפחות. ספק אם אפילו "לא רומנטית", ספק אם "רומנטית" וספק האם איתו. אני מכבדת אותו, אז למה להשלות אותו? מאוד הייתי רוצה לצאת מהבדידות. אחרי הכל, אני עדיין בחורה, גם לי יש "צרכים", אבל אני לא חושבת שיש לי את הכוחות, לפחות לבנתיים. אני דיי שבר כלי כבר כמעט חצי שנה. ואני לא 100% כבר הרבה מאוד שנים, באופן כללי. בהנחה שהייתי אי פעם. התחלתי לחיות אמנם - אני שנונה, אני צוחקת, מחייכת ואפילו מאוד מנסה להתכוון לזה אבל חורה לי שאני צריכה בכלל "לנסות" כי אני מכירה את עצמי ויודעת שדברים שלא מגיעים ממני ב"טבעי", נראים כל-כך רע, כל-כך מאולצים. כשהייתי אובדנית, יריתי שירים מהמוח והאצבעות כמו מתת-מקלע</div>Sat, 27 Apr 2013 00:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13758759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13758759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13753074<div align="right" dir="rtl">אז אלו ימי בטלה אחרונים לבנתיים. מילאתי אותם בהשלמת פערים - צפייה בסרטים וקריאת ספרים שתמיד רציתי לקרוא אבל התעצלתי. הבעיה בדברים כאלה שאחרי שאכן משלימים את אותם הפערים - ריקנות. לקוראיי היוצאי מדינות חבר העמים - אם עוד לא ראיתם את &#1041;&#1088;&#1072;&#1090; ו- &#1041;&#1088;&#1072;&#1090;-2 (אני מאוד בספק, אני חושבת שאני הדוברת רוסית בין היחידים שלא ראתה עד לא מזמן, למרות ששמעה עליהם המון), לכו על זה. אז עוד רגע אני חוזרת למסגרת ולהרבה זמן. יש לי המון מחשבות על החופש הזה שהיה לי והנה אחת בתור התחלה - האם זה באמת חופש, או סתם "בטלה"? הימים האלה בחנו את ההגדרה שלי ל"חופש" שסוף סוף התגבשה במוחי שנכשלה מאוד מהר אבל הספיקה להתחלף בהגדרה אחרת ש... האם היא עמדה במבחן בהצלחה? כנראה שכשאכנס למסגרת ויגיע זמני להיפרד מהבטלה, אדע. אז מחר מתחילים ואין יותר מוכנה ממני. שיהיה בהצלחה. עריכה: תעזרו לי להבין משהו: למה אנשים מבקשים עזרה, מספרים לי על הצרות שלהם (כשהם טוענים שתמיד יש לי משהו "חכם" להגיד) וכשאני משקיעה זמן ואנרגיה כדי למצוא להם פיתרון, לא כי אשכרה יוצא לי מזה משהו אלא</div>Sun, 21 Apr 2013 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13753074http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13753074http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13749294<div align="right" dir="rtl">ובמילים האלה פתחתי את המכתב. המכתב שכתבתי לך ובסופו של דבר, למרות שביקשתי ממנה למסור אותו לך, היא איבדה אותו. הנושא החם העלה בי התלבטות, שכן היו המון אנשים שהייתי רוצה לכתוב להם. אז החלטתי לכתוב למי שנכון לעכשיו, הכי השפיע עלי מבין כולם. אני לא יודעת איך אשלים עם זה אי פעם, עם העובדה שלא באמת זכיתי לומר לך את הדברים האלה. כל-כך בניתי על זה שתהיה בפריסה שלי, יש משהו מאוד סימלי בלדבר איתך בלבוש אזרחי, בגובה העיניים ולמרות שיום לפני אמרת שתגיע, לא הגעת. אמנם יצא לי לדבר איתך בטלפון מאז השיחרור אבל אלה לא דברים שאומרים בטלפון וזה גם לא הזמן. כבר סיפרתי לך עד כמה השפעת עלי וידעת את זה מבלי שאומר. ידעת שעבר עלי משהו, ידעת יפה מאוד, אבל מעולם לא היה לך מושג עד כמה חמור זה היה. כולל על העובדה שב"צו ראשון", שמתי סופג זיעה ענק כדי להסתיר את הצלקות על היד וידעתי שאם מישהו יראה או יגלה, יעיפו אותי מהצבא בבעיטה. ידעת ששינית אותי מאוד, אבל לא ידעת שחוץ מזה, גם הצלת אותי. אבל ביננו, מי היה רוצה לתת הזדמנות לחיילת "בעייתית" כמוני? וייתכן שלו ידעת, גם אתה לא היית מוכן. אבל הייתי רוצה לפקוח את עינייך</div>Thu, 18 Apr 2013 22:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Java#)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=746606&blogcode=13749294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=746606&blog=13749294