http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500heCopyright 2013 ma'ayan. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/00/35/74/743500/misc/22556858.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13763627<div align="right" dir="rtl">החלטה. מספיק!מספיק?כן. די. הגיע הזמן.להאמין, לסמוך, להפתח, להשאר.בולשיט! תמיד מישהו ילך.. אבל די. אני לא יכולה לנצח להיות מישהו.או מישהי. סתם אחת.החלטה. באמת?כן.מתחילים לחפש, בטוח יש מישהו.שיהיה.. שיהיה האיש שלי!אני אנסה לדבר, להרים מבט.אפילו להתרחק ממגע.כן כן, להגיע למשהו עמוק יותר ממגע.אוף..הגיע הזמן לעצור הכל כי החלטתי.מאיפה הם צצו כולם פתאום? למה דווקא עכשיו?בתקופה אחרת הייתי... אבל החלטתי להחליט!אוף..<span style="-webkit-tap-highlight-color: rgba(26, 26, 26, 0.292969); -webkit-composition-fill-color: r</div>Wed, 01 May 2013 00:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13763627http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13763627http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13736072<div align="right" dir="rtl"> אני כועסת. אני רוצה לצרוח חזק כל כך שכולם יעצרו לרגע את המירוץ המשוגע וחסר הטעם הזה. הם רצים, ממהרים קדימה והלאה לכאוב זה אסור אז משנים כיוון ורצים הכי מהר, הכי רחוק שוכחים את עצמנו בדרך. להכנע זה אסור אבל להשתמט מותר? להרעיב זה נורא אבל רזון זה לגיטימי? עשרה אנשים בחדר בלי מיטה זה בלתי נתפס אבל הומלסים כן? להתעלל, להשפיל, לרצוח.. מה ההבדל בין התינוק שמשכו מתוך הידיים של אמא לפני 70 שנה לתינוק שמצאו מת לפני שבוע לבד בדירה? תמונה בפייסבוק, ציטוט או סיפור, זה חובה ביום השואה אבל לפתוח עיתון קצת פחות? אני רוצה לצעוק שיתעוררו כבר מהצביעות המגעילה הזאת. בני אדם הם החיות הכי רעות בטבע יש להם מלא צרכים וטיפת הצדקה לשליטה בהם. תפתחו את העיניים תצעקו תעצרו תשלטו תסתכלו על הדברים הקטנים תבינו שאני כועסת כי אנחנו מגנים תופעה שלא נעלמה והיא בתוכנו,בודדת אומנם אבל ההורג או הפוצע נפש אחת כאילו המית עולם ומלואו לא? אני כועסת כי החברה האנושית אדישה וחולה ואנחנו רק רצים קדימה, <span style="-webkit-tap-highlig</div>Mon, 08 Apr 2013 10:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13736072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13736072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13717892<div align="right" dir="rtl"> ״אני לא אוהבת את התקופה הזאת״ הוא מסתכל עליי, עם העיניים האלה שלו ״חודשיים סך הכל. אפריל ומאי, הם מתחילים ואני כמו כלב שהריח ריח של מישהו שהוא פגש פעם ולא אהב״ הוא מסתכל עליי, פולט צחוק מאופק ספק ממני, ספק עליי ״תפסיק לבחון אותי כבר!״ המבט משתנה, הוא עונה לי, מופתע כמעט ״אני בוחן? למה נראה לך? מה יש לי לבחון? תסבירי לי למה התכוונת״ אני מתאמצת לא לחייך ונכשלת מתאפקת לא לקפוץ עליו ולספר לו במילים הכי טובות שיש לי כמה טוב שהוא נמצא שלמרות שלא הוגדר לו מקום אצלי, הוא בזמן קצר הפך משמעותי לנער אותו ולהגיד לו שהוא מיוחד, שונה, מעניין, מוזר ודפוק בצורה הכי מדהימה שפגשתי ושהלוואי שיכולתי להסביר לנו למה. אני מתחמקת מהעיניים שלו, אבל רק משלו זה הולך ונהיה מסובך אז אני עומדת מולו ובולעת מילים ומחזיקה חזק שלא תעלם החומה העבה שבנינו שנינו, שקופה כזאת קיימת - לא קיימת שרק לפעמים, ברגעים של יותר מידי עייפות ולבד נדמה שהיא נעלמת לרגע, ואני כבר לא צריכה לנסות להוכיח לו לא צריכה להלחם על המקום שלי בחיים שלו. הוא מסקרן אותי. הוא והעיניים האלה שלו. מפחידות ומחזקות כמו חיבוק חזק</div>Mon, 25 Mar 2013 01:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13717892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13717892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13702768<div align="right" dir="rtl">אתה כאן.פשוט לא באמת. כמו שאני בסדר. תמיד. והסברת הכל וזה הרגיש מספיק. רק לרגע. חשבתי שדי. לשגרת הגעגועים הלא מוכרת. טבעתי. לבד. כאן. בלעדייך. ולא רוצה או מבקשת או צריכה או דורשת לא חיבוק או נשיקה או מגע או רגע. כמו שלנו. רק שתהיה כאן <span style="-webkit-tap-highlight-color: rgba(26, 26,</div>Tue, 12 Mar 2013 01:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13702768http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13702768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13678095<div align="right" dir="rtl">״והשמש נוטה להלך על גגות מרפסות מתגנבות אל הצל לאיטן לא רואה אותה פה לא רואה אותה שם באותה תחנת אוטובוס בה היתה לא מוצא אותה פה לא מוצא אותה שם ופתאום שמת לב שאתה לא אתה..״ צדקתי. הוא נעלם בדיוק כמו שאני יודעת שבסוף תמיד יקרה לכולם. רק שהפעם, הוא נעלם ומשהו שונה. בפעם הראשונה מזה שנתיים, מאז שברחתי מהחדר ההוא, החיסרון מורגש והנוכחות מתבררת כמשמעותית. לא הבנתי כמה הוא בתוכי עד שנסעתי והוא פתאום לא היה. לא הבנתי כמה התגעגעתי עד שהוא הופיע בתחנה ורק רציתי להצמד אליו. לא הבנתי כמה זה יכול להיות נכון עד שזה באמץ קרה. לא הבנתי כמה הוא השפיע עד שהוא פתאום נעלם כמו לא היה. נשארתי עם קו כזה שמפריד בין הקיצוניות שהוא הצליח לאזן. הפכתי להיות כמוהן, אלה שאני צוחקת עליהן תמיד שנאחזות ולא מרפות ממחשבות. מצד שני, צדקתי והוא ההוכחה. תמיד ניפגע, תמיד מישהו יברח, תמיד זה לא באמת אמיתי. אז למה? צדקתי. ועדיין הייתי מעדיפה שירביץ ישתולל יצרח יקלל רק שיסביר לי למה, כי רק אצלו זה משנה לי.. אני לא אוהבת. אני קשורה ולרגע התחלתי להאמין שאולי.. אבל פתאוםנעלמת. והכל מציק ומסובך ומטומטם</div>Tue, 19 Feb 2013 00:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13678095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13678095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13656906<div align="right" dir="rtl">"במדרגות קול טיפוף צעדים אור כבה, נקישה עמומה שואף מלא ריאות את ריחה החמים ומאבד נשימה.." ערב אחד, שלי ושלך זה מתחיל בשיחה רגילה, שמתעמקתטיפה יותר פנימה ואז מתחיל הסרט ונכבים האורות ואני מנסה להזכר מתישכבתי ככה ליד מישהו לבד, בחושך והרגשתי נינוחה, הרגשתי בטוחה. "ולכל שעות חיינו נוסף רגע שריפה וקטיפה חיה דו-ראשית, איש ואשה זוג פרשים בסופה.." אנחנו צוחקיםהרבה - אבל בדיוק מאותן השטויות לפעמים אפילו מחזירים אחורה כדי לצחוקעוד פעם ולאט לאט זה מרגיש לי נכוןוטבעי וכמו בית להיות איתך מתחת לשמיכה עם הטרנינג שלך לזרוק הערה לאוויר ולדעת שאתה מקשיב לתת לך לפנק אותי ככה לשמוע צליל של הודעה ואף אחד מאיתנואפילו לא זז ואז לקלוט שאניבכלל לא יודעת איפה הפלאפון שלי נמצא שזה גם לא מעניין שהעולם יחכה.. "לטלפונים אני לא עונה העולם הוא מטרד שולי כי את הערב אני מבלה עם הבחורה שלי.." אני מרשה לעצמי להתענג על המוכר והבטוח שאני מרגישה איתך שם, מתחת לשמיכה וכשהסרט נגמר אני לא בורחת ואנחנו לא קמים כמו ילדים אנחנו משתוללים ולא מפסיקים לצחוק צחוקשאחריו כואבת הבטן ומנסים לנשום וא</div>Fri, 01 Feb 2013 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13656906http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13656906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13626282<div align="right" dir="rtl">בשונה מכל הפעמים האחרות שרבים אחרים אמרו כבר לפניי ״אין לי כוח״ הפעם הזו שונה. אני קמה ממש עוד מעט ליום עמוס ואני אחרי יום ארוך ומייגע אני מותשת. הראש שלי מלאתאונות דרכים של מחשבות והלוואי שהיית פה למרות שאתה כאן ואני מבטיחה לא לספר לך על הפחד מהסימנים הלא ברורים בינינו או על מצבי הרוח המשתנים הצורך המתגבר לשינוי קיצוני בחיים הביטחון שלי בך, שחוזר לאט ובשקט כאילו בלי שארגיש.. <span style="-webkit-tap-highlight-color: rgba(26, 26, 26, 0.292969); -webkit-compositi</div>Wed, 09 Jan 2013 01:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13626282http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13626282http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13617409<div align="right" dir="rtl"> מקום חדש אנשים חדשים מיטה ישנה חדשה ומחר עברה עוד שנה ויש לי שנה עד שאצטרך להתחיל להספיק הכל שנה לפני שהעולם ידרוש ממני להתבגר ידרוש לדעת מה אני רוצה להיות כי אני כבר גדולה.. מה השתנה? מה תיקנתי? מה הרסתי? אני במקום חדש לגמרי עם אופי אחר בנים אחרים בנות אחרות תפקיד אחר אני אחרת.. אני שוב חוגגת יומולדת, רק שהפעם הספירה לאחור עד השנה הבאה מלחיצה מתמיד.. 365 ימים עד שיתחיל העשור הכי משמעותי בחיים שלי - איך יודעים אם מוכנים? </div>Wed, 02 Jan 2013 14:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13617409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13617409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13605705<div align="right" dir="rtl">כשהיא שואלת אותי מה שונה בכל פעם מחדש אני עונה שאני לא יודעת שזה פשוט אחרת ולא ברור למה דווקא אליו אני ממשיכה לחזור.. וכשהיא שואלת למה אני נבוכה ואומרת שגם אני לא מבינה שזה פשוט ככה אבל מכולם רק הוא מחדיר בי שקט ודווקא הוא שפגע לי באמון כל כך הרבה דווקא הוא גורם לי להאמין שוב בו ובי ובנו ובמה שאיבדתי כבר מזמן.. רק לו יש את המילים הנכונות ואת הכוח להעלות לי חיוך או לשבור אותי רק הוא יודע ואני ממשיכה אחריו כמו בעיניים עצומות מתגעגעת ורוצה ולא מוכנה לוותר מהפחד כי הרי בכל אחד יש מהרע אבל רק את שלו אני שוכחת בכל פעם מחדש. בשבילו אני משתדלת נלחמת לא לברוח לא לפגוע לא ליפול להרגלים ישנים, מתעקשת להכיר בגעגוע ולא להעלם ממנו.. בזכותו חיוך זה קל, שיתוף זו הקרבה לגיטימית והתרגשות כבר לא דביקה מידי "אתה מבין? הייאוש נעשה יותר נוח.." </div>Mon, 24 Dec 2012 01:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13605705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13605705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13576966<div align="right" dir="rtl"> בלי דיבורים רק ההרגשה שנשארתי לבד בלי דיבורים רק הבלבול בין כאב לפחד בלי דיבורים רק הספק אם ישנו געגוע בלי דיבורים ביני לביני זה כבר ידוע בלי דיבורים אני מחפשת אותך איפשהו בתוכי מנסה לחשוב מה היית אומר ואיפה היית בוחר לנשק אותי ואני מכירה אותך קצת ואפילו פחות ואסור לי בכלל אבל אני מתגעגעת אז אני מספרת לעצמי שזה לא ששכחת זה פשוט שאתה לא יכול ושבטח גם לך חסר וגם אתה רוצה וכשתחזור אז הכל יקרה והשינוי יתהווה כולו שלוב בנו ואצליח לספר ולא לכעוס כשאבכה ואולי גם לתת לך לחבק כי אתה שונה קצת ואתה כמעט מיוחד אז אולי זה טוב שנצליח בלי דיבורים חזרת ואין מילים שיסבירו את השקט שהשגתי לי אז בלי דיבורים אני מקבלת אותך אליי שוב מסרבת לדבר כי הרי בלי דיבורים אין סיכוי שאשבר. </div>Mon, 03 Dec 2012 09:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (ma'ayan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=743500&blogcode=13576966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=743500&blog=13576966