http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994ואף על פי כן, נועה תנוע.heCopyright 2013 autumn in NY. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/94/69/73/736994/misc/22547948.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13737836<div align="right" dir="rtl">המרחק בין מניה למנלכוליה נראה קרוב מדי. היצר הרע שב לבקר. מן מכר קרוב-רחוק,מהסוג שמנשק אותך ואז צובט לך בלחיים. שום קומה לא גבוהה מדי, אין כזה דבר כדור אחד יותר מדי. אנחנו כלכך סופיים, והמודעות לזה לא מועילה לנו, רק עושה אותנו יותר סופיים. אני גוף, אני בשר, אני ורידים, אני מחשבה אחת גדולה שרוצה להיות שמחה, אין סופית.</div>Tue, 09 Apr 2013 20:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13737836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13737836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13734141<div align="right" dir="rtl">הקור נגע בי בדיוק איפה שאת , אתמול בערב. כילה את החום והאהבה שהיו שמורים בו או אולי חידד אותם, לא החלטתי. את והרוח אותה הישות יקירתי. את חופשיה כמו הרוח, אבל לא באמת; כבולה לתחזיות,לעננים. את חופשיה אך ניתנת לניצול. גם את הרוח בני האדם מנצלים לטובתם.כמה חבל. את והרוח אותה הישות יקירתי, מפיחה חיים באנשים כמו שהרוח מפיחה בעלים שכבר מתו ועפים רק בזכות אותה הרוח שמזיזה אותם ממקום למקום. את והרוח אותה הישות יקירתי,נותנת לי משמעות, מעניקה לי מחשבה.</div>Sat, 06 Apr 2013 19:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13734141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13734141http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13732479<div align="right" dir="rtl">קרני השמש מאירות ומחממות את כל איבריי. מבהירה, מטהרת, עוברת דרך העשן הסבוך שיוצא מפי, עושה הכל קצת יותר ברור. כדור הקסם איבד קצת מהמגיות שהייתה חבויה בו בשנה וחצי האחרונות, לפחות עד שאלך ואחפש לי חומרים משמחים אחרים, אצטרך ללמוד את הקולות הרעים שבראשי.לבד. אני והשמש.</div>Fri, 05 Apr 2013 13:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13732479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13732479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13728222<div align="right" dir="rtl">החיים נעים בין שחור ללבן בין ערפול חושים מוחלט, סבך של קשרים שלעולם לא ייפתרו, לבין בהירות מוחלטת, מן צלילות כזו שגורמת לך לאבד את ההכרה. מי כמוני יודע בכמה בעיות נתקלים ועד כמה החיים לא מובנים, אבל כשישבתי על החול בים והסתכלתי על השונית חשבתי על איזה תנאים מועטים צריכים בשביל לחיות חיים, וחיים טובים; מקור אוכל ומים, מקום להניח את הראש, וחברה טובה, מוחות לדיון ולאינטרקציה שתעשיר את הנפש ואת המחשבה. ומכאן נובעת השאלה, איך בני האדם הצליחו לסבך את הקונספט הברור הזה ? איך הוספו כלכך הרבה פקטורים למשוואה? זיהום, שנאה, מפעלים, דיכאון, כדורים, חיים על ספיד. ~ אני לא יודעת מה מונע מבעדי לחיות ככה. </div>Mon, 01 Apr 2013 23:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13728222http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13728222http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13701008<div align="right" dir="rtl">אתה עומד על קצה בניין,השמש בוהקת בזווית העיןמעוורת אותך לחלקיק שנייה. מי יודע מה פספסת באותו הזמן.אולי את כוס הקפה שאיש העסקים ברחוב למטה שפך,אולי את החשק לחיות.אתה מנסה להזכר מה עשית היום בבוקר,עד שעלית לפה ואתה לא מצליח.שום זמן לא קיים חוץ מהרגע הזה.יש של שלווה מציפה אותך. ההחלטה ביידך.אתה מרגיש את הקצה החד של הלבנה, שמפריד בינך לבין השמיים ואז הרחוב,מעריך אותו כזווית של 90 מעלות ועושה הערכה של מהירות, כיוון וחוזק הרוח.אחרי שעשית את כל אלה, הורדת את הרגליים,אחת אחרי השנייה,לבשת את חליפת העסקים בעלת ה3 חלקיםוירדת במעלית לפגישה על העלייה במחירי הנדל"ן,לא לפני ששתית כוס נס-קפה.אבל עמוק בלב חייכת.ידעת שההחלטה היא שלך,שמחר תעלה לשם שוב וכך גם ביום שאחריוותבחר את גורלך.ששם למעלה אתה הכי אותנטי ואתה עצמך יותר מבכל מקום אחר.</div>Sun, 10 Mar 2013 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13701008http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13701008http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13695466<div align="right" dir="rtl">עם גופייה וגרביים להחלפה במזוודת עסקים קטנה הוא נסע לו בעולם. איך הוא הצליח להכניס את כל החיים שלו- את העבודה, את המשפחה, אותי-לתוך המזוודה, איני יודעת.. כנראה שהצליח לקפל אותנו ואת המהות והמשמעות שלנו לתוך גודל מינימלי של גרבייםחדשות להחלפה. אומרים שהירח הוא שמלווה אותנו במסעות, אך במקרה שלו זה האגו, תחושת החשיבות, היא חברתו הטובה ושותפו למסע; מחממת אותו בימים הקרים,מצננת אותו בימי חמסין. עסקות נסגרות בזו אחר זו, ואיתן גם המקום בלב שלו.</div>Tue, 05 Mar 2013 20:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13695466http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13695466http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13694556<div align="right" dir="rtl">ושוב, צעקות וקללות עפות לי מעל הראש,מאיימות לפגוע בעוברת האורח התמימה.'כוסעמק' שורק ליד אוזן שמאל'לכי תזדייני' ליד אוזן ימין,לא עוברות כמה שניות ואני מועדת על שאריות מחסנית של 'תסתום את הפה'.אני רצה, מתכופפת ומשתמשת בכל כלי שניתן ליבטירונות לחיים כדי לצאת מזה שלמה, מתחבאת מאחורי חפצים.לא עובר זמן רב ואני נפצעת ונופלת. מפרכסת.קצף של זיכרון יוצא לי מהפה.</div>Mon, 04 Mar 2013 21:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13694556http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13694556http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13686957<div align="right" dir="rtl">הלב שלי כואב בכל מיני זוויות שונות. הלב שלי כואב במאונך הלב שלי כואב במאוזן. הלב שלי כואב בזווית חדשה כמו גם בזווית קהה. הלב שלי כואב מאחוריי מלפניי ומצדיי, 1 2 3.</div>Tue, 26 Feb 2013 18:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13686957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13686957http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13680947<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שמשקולת כבדה הוטמנה בתוך גופי.עיניי משוטטות למעלה ומוצאות מטוסים שחוצים את השמיים ברעםובהם אנשים שמתכננים את מעלליהם בימים הקרובים במקומות שונים ומשונים,עם אנשים שונים ומשונים.מנגד, הן תופסות גם קבוצת ציפורים שעפות בסדר מופתי, יודעות או לא יודעת לאן.ואני? יושבת. מקובעת.לוקחת לגימה מהקולה שאני שותה כל יום ושומעת באוזניות את האלבום שאני שומעת כל יום בימים האחרונים.זה גורם לי לחשוב שבין אם ארצה או לאיש אינספור חוקים שמושכים אותי למקום אחד- פיזקליים כמו גם פסיכולוגיים.איך משתחררים מהם?</div>Thu, 21 Feb 2013 21:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13680947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13680947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13680022<div align="right" dir="rtl">הבלי הבלים יוצאים מפי,נכנסים למוח,ממלאים את מחשבותיי.אתה מנסה לפצח אותיכמו פאזל עם עם יותר מדי חלקים.אגחח בראשי במחשבה שאני בעצמי איני יודעת את הפתרון.מי הגואל שבידו נמצאת החתיכה החסרה להשלמת הפאזל?או שמא הפאזל הגיע פגום,ובמקרה שכזה יש להאשים כמובן את היצרן, שאותu תגלם אימי.ילדים גברים ונשים יחדיו מנסים לפתור פאזל אחד,אך לשווא.מה אם הפאזל עצמו אינו רוצה להפתר?</div>Wed, 20 Feb 2013 22:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (autumn in NY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=736994&blogcode=13680022http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=736994&blog=13680022