<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>מבקר המערכת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487</link><description>בלוג הביקורת העצמית של חדשות 10 - כלי נוסף לעשיית עיתונות מדויקת, הוגנת, מאוזנת ורצוי גם בטעם טוב.  זוהי דרך נוספת שלנו לשקיפות, מעין הזמנה לצופים: היכנסו למטבח שלנו, ראו אם הוא נקי
</description><language>he</language><copyright>Copyright 2013 מבקר המערכת. All Rights Reserved.</copyright><image><title>מבקר המערכת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487</link><url></url></image><item><title>סינדרום  סילמן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13396457</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מועדי מבחן חוש המידה של התקשורת מגיעים בעיקר במקרי קצה. שריפתו העצמית של משה סילמן ז&quot;ל העמידה אותנו במבחן כזה. מצד אחד הדילמה הקלסית של היחס למתאבד &amp;ndash; האם לפרסם את המעשה ובכך אולי לתרום למקרים נוספים, מצד שני היה זה מעשה ברור של מחאה לא רק אישית. כיצד להתייחס למקרים הבאים, של אנשים ה&quot;מעתיקים&quot; את המעשה.
האם עמדה/עומדת מערכת חדשות 10 במבחן? אינני מתיימר לסקור סקירה רחבה אלא אאחז בשלוש דוגמאות של שלוש תוכניות שונות בתוך החברה. 


המהדורה המרכזית 17.7.12











&lt;span style=&quot;font-f&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 02 Aug 2012 15:55:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13396457</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=13396457</comments></item><item><title>מקורות צבאיים טוענים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13332837</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אם השטן נמצא בפרטים, הרי שבמהדורה המרכזית של ה-19.6 הוא עלה על מדים. למחרת הירי אל עבר מקימי הגדר בגבול ישראל-מצרים, ירד הכתב הצבאי אור הלר למקום האירוע ודיווח משם בהרחבה (בכתבה). הפרשן הצבאי אלון בן דויד דיווח מהאולפן. שניהם התייחסו לשאלה האם יש קשר בין הפיגוע לבין רצועת עזה. 











אור הלר היה ברור: &quot;... הפיגוע בסיני קשור קשר ישיר לעזה...&quot;

אלון בן דויד לעומת זאת אמר: &quot;...אני כרגע לא יכול להצביע על קשר בין הפיגוע בסיני לרצועת עזה. בהחלט יכול להיות שמדובר בחוליה של הג&apos;יהאד העולמי שלא נשלחה מהרצועה&quot;.
&lt;span sty&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 25 Jun 2012 10:30:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13332837</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=13332837</comments></item><item><title>תורת האיזון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13314172</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פוסט זה יעסקו כולו בהיבטים שונים של תקלה חמורה בעבודתנו כאנשי חדשות: החד צדדיות במובן הכי פשוט של הביטוי: נקיטת עמדה ברורה למען צד אחד בוויכוח או בעימות. הגרסה הרכה של הבעיה מכונה &quot;חוסר איזון&quot;. כלומר &amp;ndash; עמדה אחת בא לידי ביטוי מובהק יותר מאשר עמדה אחרת. לדוגמאות:

ספרים רבותי, ספרים

התקשורת מנהלת לעיתים קמפיינים. המוטיבציה היא בדרך כלל כלכלית (להתחנף לקוראים/צופים/מאזינים על מנת להגדיל תפוצה/צפייה/האזנה), לעיתים הדברנעשה כי הוא נראה טוב או כיהנושא קרוב ללב העיתונות. כך התמיכה של רוב התקשורת בחוק הספרים האוסר למכור ספרות עברית במחירי מבצע במהלך 18 החודשים הראשונים לחיי הספר על המדף. מדובר אחרי הכל בענף שהוא בן דוד (לא מדרגה ראשונה) של העיתונות &amp;ndash; מה עוד שבמקרה של העיתונות המודפסת לשלושה עיתונים יש גם הוצאה לאור של ספרים. 






&lt;param&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 14 Jun 2012 14:37:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13314172</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=13314172</comments></item><item><title>מעשה בגזר דין</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13297557</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
ב-16 באפריל השנה ניתן גזר הדין במשפטו של שי קלדרון, אשר הורשע בגרימת מותה ברשלנות של חברתו דנית בראל ז&quot;ל. התאונה אירעה בשבת, 20 ביוני 2009, ב-03:45 לפנות בוקר, לאחר שקלדרון אסף את חברתו דנית מביתה ברעננה והשניים המשיכו לכיוון ביתו. בצומת שליד בית לוינשטיין פנה קלדרון ימינה, אולם מטרים ספורים לאחר מכן איבד שליטה על האופנוע, סטה שמאלה והתנגש בעץ דקל שהיה נטוע על אי התנועה. דנית הועפה אל הכביש ראשה נחבט בו ונהרגה. 
גזר הדין: תשעה חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון לשמונה שנים ותשלום קנס למדינה ופיצויים למשפחת בראל בסך 13 אלף שקל.
מערכת חדשות 10 החליטה מראש ללוות ביום מתן גזר הדין את שושנה בראל, אמה של דנית ז&quot;ל. הכתבת שלי טפיירו והמצלמה נצמדו לאם החל בהכנות בביתה לקראת היציאה לכיוון בית המשפט ועד אחרי מתן גזר הדין. לא כל משפט, פסק דין או גזר דין זוכה לליווי שכזה. בוודאי לא סיפור משפטי בעל הלשכות ציבוריות מזעריות אם בכלל. הרי מדובר בתאונת דרכים ולא בנשיא אנס או ראש ממשלה החשוד בשחיתות או דרי מאחז בסכנת פינוי. 
ברור שהמערכת החליטה מראש מה קו הכתבה, עוד טרם ידעה מה ג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 04 Jun 2012 16:48:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13297557</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=13297557</comments></item><item><title>חזרנו  אחרי  דקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13263345</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
לפני כמה שבועות החלטתי להחזיר לחיים את בלוג המבקר ולצורך זה הכנתי הקדמה שהתכוונתי לפרסם עם הפוסט הראשון. וזו לשונה:

בלוג מבקר המערכת חוזר לחיים, לאחר מספר חודשים של שקט (&quot;עוד דקה נשוב&quot;...). הסיבה לדממה לא היתה שלפתע עבודתם של העורכים והכתבים של חדשות 10 הפכה למושלמת וללא רבב. הסיבה היתה המשבר הפוקד את הערוץ כולו, המטיל (עדיין) צל כבד על אופק הפרנסה של מאות מאיתנו. סברתי שאין זה ראוי בתקופה כה רגישה &quot;לנדנד&quot; למי שגם כך עבודתם נעשית בתנאים כה קשים. הפסקה דומה קרתה בעקבות פרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון.
לאחר מחשבה נוספת, ולא מעט בעקבות התעניינותם שלרבים במערכת בגורל הבלוג &amp;ndash; החלטתי לחדשו. חגגנו כבר עשור של משברים של ערוץ 10 וחברת החדשות של הערוץ כבר הוכיחה פעם אחר פעם את כושר השרידות שלה בתנאים הכי קשים. 
ביקורת עצמית היא אחרונת הבעיות שלה.

בינתיים, נוצרה מוטיבציה נוספת להחזיר את הבלוג. הנה:


פנטזיה 2012

דווקא בסוף חודש אפריל כללה המהדורה המרכזית סיפור שהתאים יותר ליום הראשון שלהחודש.העיתונות והתקשורת טועות ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 15 May 2012 18:55:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=13263345</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=13263345</comments></item><item><title>מדוע המבקר לא ביקר (פוסט טראומה)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12767749</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שורה של נסיבות הביאו להפסקה של כחודש וחצי בעידכון בלוג המבקר. במהלך התקופה הזאת נקלעה חברת החדשות של ערוץ 10 לאחד המשברים הקשים בתולדותיו הסוערים של הערוץ. רבים מעמיתיי לעבודה שאלו מדוע בלוג המבקר נמנע מלהתייחס לפרשת ההתנצלות על תחקירו של אבנר הופשטיין ותוכנית &quot;השבוע&quot; על שלדון אדלסון. 
השבתי שיש לכך שתי סיבות. הפורמלית &amp;ndash; מנדט המבקר הוא להצביע על חולשות בעבודה העיתונאית של צוות חדשות 10. לא פחות אבל גם לא יותר. אין תפקיד המבקר לבקר את הנהלת ערוץ 10 (להבדיל מהנהלת חדשות 10) או את הדירקטוריונים של החברות. לכל היותר יכולתי לבחור בנתיב הבדיקה של התחקיר של הופשטיין: האם התחקיר בוצע כראוי, האם נפלו בו פגמים, האם צריך היה להתנצל וכדומה. מסלול זה נסגר בפני ברגע שהוברר (לא לי אישית אבל כאמירה כוללת) שישנו הסכם סודיות מסתורי המחייב את כל עובדי חדשות10/ערוץ10 ושלא אזכה להגנה משפטית על תביעה במקרה הזה. יש גבול לאומץ ליבו/טיפשותו של מבקר....
אבל לא רק נימוקים רישמיים או משפטיים מנעו ממני כתיבה אלא נושא מהותי: אני צד לעניין. את דעתי על ההתנצלות הבעתי פומבית בכינוס העובדים ואף הייתי מיוזמי גיל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 27 Sep 2011 07:24:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12767749</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=12767749</comments></item><item><title>תחקיר חצי מבושל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12684253</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
מחאת האוהלים נמשכת והתקשורת נכנסה למצב בעייתי: מדובר עדיין בסיפור ענק אבל הוא קצת מתחיל להיכנס לשגרה ועם זה כבר קשה יותר להתמודד. בשבוע שעבר נפלה בידי המהדורה המרכזית של חדשות 10 הזדמנות לעורר קצת רעש סביב העניין. כותרת המהדורה הייתה: &quot;פרסום ראשון: המיליונר האמריקני דניאל אברהם מימן את הפגנת המחאה במוצאי שבת&quot;. הסיפור פתח את המהדורה כאשר באולפן יושבים לצד יעקב אילון, אורלי (וילנאי) וגיא (מרוז). 
המגיש מציג את העניין: &quot;...בעיניו [של אברהם] זו הייתה הפגנה למען השלום והמניע שלו היה פוליטי לגמרי&quot;. אורלי וגיא השמיעו הקלטה של שיחת טלפון עם אברהם, בה הוא נשאל על התמיכתו במחאה (השיב בחיוב) והציג את השקפתו על הקשר בין המחאה לבין תהליך השלום, ההתנחלויות וכדומה. אבל אז קרה משהו משונה: אורלי וגיא, שהביאו את הסיפור, עסקו בגימודו : הם הדגישו שאברהם תרם לאולמרט, שהוא מתנגד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Aug 2011 17:13:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12684253</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=12684253</comments></item><item><title>דחוף, תביאו סופרטנקר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12662954</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פרופורציות. תפקיד חשוב של העוסקים בחדשות. מה חשיבותו של סיפור, כמה הוא חולף או יש לו משמעות עתידית. גם בתוך הסיפור עצמו אנחנו נותנים פרופורציות. לא להעצים צד אחד בצורה מלאכותית, לא להפריז &amp;ndash; או להמעיט &amp;ndash; כך שהתמונה תתעוות. 
בפתח המהדורה המרכזית ששודרה ב-20.7.11 הובטחה בין השאר כתבה שזאת כותרתה: &quot;נחיל המדוזות הקטלני בים התיכון שעלול להגיע גם לחופי ישראל&quot;. בפתיח לכתבה אמר יעקב אילון, בטון שאינו מותיר יכולת להרגע, שמדובר ב&quot;מדוזה קטלנית שיכולה להרוג&quot;. 

 






מהדורה מרכזית 20.7. דיו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 Aug 2011 14:49:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12662954</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=12662954</comments></item><item><title>כולנו אוהלים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12648630</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;העיתונות מוחה. גיוס טוטלי לסייע לאנשי האוהלים. חדשות 10 אינו יוצא מן הכלל. לקראת ההפגנה של מוצ&quot;ש האחרון, כבר ביום חמישי הודיעה המהדורה המרכזית שצפויה &quot;הפגנת המונים&quot;. חסר היה רק לציין איפה נפגשים (סליחה, זה בעצם נאמר) ומאיפה לוקחים שלטים. כך גם למחרת בתוכנית &quot;השבוע&quot;. באותה תוכנית למשל שודרה כתבה של יונתן פיחוטקה עם יוזמת המחאה דפני ליף. יונתן הריח בזמן שמשהו ייצא מהפייסבוקית הזאת וליווה אותה עוד בטרם התפרסמה. הישג עיתונאי ראוי וכתבה טובה מאד&amp;ndash; רק ללא שאלות מיותרות. נכון שסיפור &quot;רקע כפר שמריהו&quot; של ליף לא ממש רלוונטי לעניין המחאה, ובכל זאת...








ראיון עם שר האוצר

בשבת, כאשר שרי ממשלה שוגרו לאולפני החדשות בנסיון נואש לבלום את המחאה (כחלון ל-2 שטייניץ ל-10) ניהלה אושרת קוטלר שיחה עם שר האוצר. הרושם היה עוד מעט היא תקום ותחטיף לו סטירה. השיחה הייתה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 28 Jul 2011 16:42:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12648630</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=12648630</comments></item><item><title>כבוד הקרקס</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12618852</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
סיקור משפטים המתנהלים בבתי המשפט אמור היה להיות הדבר הקרוב ביותר לעיתונות &quot;לפי הספר&quot;. באיזה תחום אחר יש לנו באופן מובנה שני צדדים וגורם שלישי מכריע? אפילו בתחום הכלכלי הכל נתון לפרשנות, שלא לדבר על פוליטיקה או מדיניות. 
אבל כמובן שהדברים רחוקים להיות כאלה כי בהליך משפטי יש יותר משלושה גורמים. במשפט פלילי ישנה המדינה (באמצעות המשטרה והפרקליטות), החשוד שהופך לנאשם (מיוצג על ידי סניגור) והשופט. אה, רגע: ישנה גם משפחת הקורבן, במקרה ויש כזה. המשפחה איננה צד רישמי בהליך. אין לה כמעט זכויות. הרי את התיק מנהלת הפרקליטות לפי שיקוליה היא. 
בפועל, במקרים רבים לוקחות על עצמן משפחות הקורבנות תפקיד מהותי בהרבה, ומנסות להשפיע על ההליך המשפטי &amp;ndash; וכולנו רק בני אדם. הן מעצימות את הצער האישי שלהן ומביאות אותו לידי ביטוי פומבי לעיתים בדרכים בוטות. 
דוגמא טריה לכך היה בהארכת המעצר של רוני לוי אשר חשוד שדרס למוות את חי ושני קריאף ז&quot;ל - וברח. 
משפחות שני הקורבנות התייצבו בבית המשפט לבושי חולצות מחאה והביעו את דעתן בדרך בוטה. הן אף איימו למעשה על הסניגור, אשר נאלץ להתפנות מלווה במאבטחי בית המשפט. &lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 13 Jul 2011 18:36:00 +0200</pubDate><author>zeevj@10.tv (מבקר המערכת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=725487&amp;blogcode=12618852</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=725487&amp;blog=12618852</comments></item></channel></rss>