http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464heCopyright 2013 BehindBlueEyes. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13762174<div align="right" dir="rtl">למה אי אפשר עוד קצת המחורף הזה שהיה שבוע שעברזה היה כל כך כיף, מצפים לחום מהגיהנום ופתאום גשם מבול מגפיים ותה חם.אני לחלוטין ובמוצהר בנאדם של חורף.ולמה בכלל אנשים נהנים מהקיץ?!זה הרבה יותר מפנק להתכרבל בפוך אחרי יום ארוך בקור ובגשם מאשר להיכנס הביתה כולך מזיע מהחום בחוץ ולהינצל רק בזכות המזגן (שלא לכולם יש...).זה הרבה יותר מפנק מקלחת חמה, ומפזר חום בחדר מאשר מקלחת קפואה בקיץ ואז לצאת ממנו ואחרי 2 דקות בערך שוב להזיע כמו בהמה.זה גם הרבה יותר רומנטי, לשבת בבית קפה ולראות את טיפות הגשם על החלון ולא להיכנס שניכם לקניון נוטפים מזיעה ולהיתכל בעוד מאות אנשים מזיעים כמוכם שמנסים להינצל מהחום.זה הרבה יותר פשוט ואלגנטי לצאת בחורף: שמלות וגרבונים, חליפות ומכופתרות, והכי טוב - האיפור לא נמרח מהחום, אתה לא מזיע ומסריח כבר שעה אחרי שיצאת מהבית.נכון, יש שיטענו שלצאת לים זה הרבה יותר טוב מלשבת בבית כשיורד גשם, אבל האם זה באמת כל כך מהנה? החול שנמצא בכל מקום, השמש הרותחת מעלייך ששורפת כל סנטימטר חשוף, אנשים שבאים לים וחושפים את כל מה שבחיים שלך לא דמיינת שתראה. זה באמת כל כך מהנה?!ומה כל העניין מאחורי</div>Mon, 29 Apr 2013 20:55:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13762174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13762174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13756578<div align="right" dir="rtl">אני שעירה ומחר לים :(עצלנית מדיי לטפל בזה, אבל מצד שני - הרגליים שלי בצבע לבן מסנוור, דרוש שיזוף!באסה לי</div>Thu, 25 Apr 2013 00:49:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13756578http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13756578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13753798<div align="right" dir="rtl">כבר מההתחלה אמרת ליאת מדהימה, וחכמה, ובעתיד את תצליחיאת חייבת להצליחיותר ממניאבל את לא תוכלי להצליח אם לא תעבדי קשה בתיאם לא תתני את כל מה שיש לךאת כל מה שנתתי לך בת שלי.האמנתי לךספגתי את מילותיך לתוכילכל נים ותא בגופי ונשמתיאמרתי לעצמי תעבדי קשה, אל תאכזבי אותהאת חייבת להתמודד עם הכלאסור לך להראות לאמא שקשה לךאת חייבת להצליח בעצמךחייבת להצליח.הייתי המצטיינת ביסודיכולם אהבו אותי וציפו שאני אצליחכולם עכשיו אמרו לי את תצליחי ילדה שלנואת תצליחיאבל תעבדי קשה, את חייבת לעבוד קשה כדי להצליח בחיים האלההקשבתי להםהם היו המשפחה השנייה שליעבדתי קשה והצלחתיזה לא היה קשה אזאז קיוויתי שזה ישאר ככהואצליח לא לאכזב אף אחדשלא אכשל אף פעםאבל החיים לא הופכים קלים כשגדלים ומתבגריםכשמתקדמים הלאה למעלהעברו השנים של היסודיהשנים הכי מאושרות בחייהיו לי הרבה אמהות באותו זמן, וכולן היו גאות בהתקדמות שליאבל אז הכל השתנהעליתי לחטיבהועדיין כולם אמרו לי את תצליחי את חייבתאבל הם אמרו את זה לכולם וכבר פחות האמנתיאבל עדיין עבדתי קשהקשה מאודכי התחרות על ההצלחה גדלה ונהייתה קשה יותר ויותר עם כל שנה שעברהוכבר לא הצלחתי בהכ</div>Mon, 22 Apr 2013 17:50:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13753798http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13753798http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13748360<div align="right" dir="rtl">לא נרדמתשובכבר שבועות שלא הלכתי לישון בזמן ושלא קמתי בזמן.שלא היה לי חשק לקום בכלל ושלא היה לי חשק לעשות דבר בזמן שאני ערה.שלא היה לי כוח לגשת לכל הדברים שממתינים לי שאעשה אותםהדברים הלחוצים שאני חייבת לעשות כמה שיותר מהר כדי לא להיוותר מאחורנדמה שכבר נכנעתינכנעתי לייאוש שעוטף אותי בכל פעם שאני חושבת על כל הדברים שעליי לעשות.אז אני לא עושה דבר. ומצפה שהכל יסתדר בסופו של יום. ומתאכזבת מעצמי שוב. ושוב.. ושוב...אני לא מסוגלתלהעמיד פנים שהכל בסדרלמרות שלפי אמות המידה של חיים בינוניים כשליהכל באמת בסדר.אז למה אני מרגישה שלא?!דיברתי איתו, עם הקודם.אחרי שכבר כמעט שנה לא דיברנוהפצע כבר לא כל כך טרי אבל עדיין צורב מעטזה משונהאיך שהכל נהרס ונשבר והתמוסס ועכשיו במבט לאחוראין הבדלכאילו דבר לא קרהואני קצת מצטערת על הכלשניהם כל כך שוניםוהדרך שבה אהבתי אותו כל כך שונה מהדרך בה אני אוהבת עכשיו.אין איזון אצלי יותרומי יודע מתי יוחזר.</div>Thu, 18 Apr 2013 02:50:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13748360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13748360http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13744443<div align="right" dir="rtl">זהו יום קצת מנותקאיכשהוא, בכל שנה היום הזה מנסה לגרום לי לבכותאבל אני לא מרשה לעצמיכי למה לי לבכותאני לא מכירה אף אחד שנפלאף משפחה שקולהאף אם שאיבדה את בנה או בתה בישביל הארץ הזאתרק אנשים שאיבדו את יקיריהם בגלל אנשים אחרים.אסור לי לתת להכל להשפיע עלייאין לי זמן לזהאין לי מקום לזה עכשיוצריכה לחשוב קודם עם המטרות שהצבתי לעצמיולבכות היא לא אחת מהןקצת מוזר לשמוע ממך אחרי ששנה לא דיברנוועוד יותר מוזר זה לשמוע את השיר שכתבת עלינוולראות את התמונות החדשותוהסטטוסיםהכל שונה עכשיו,אבל אני אפילו לא מבינה מה השתנה.זה הולך להיות יום העצמאות מעפןאבל לא מעפן כמו לצאת ולהתמודד עם המוני האנשים ברחובות.</div>Mon, 15 Apr 2013 01:06:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13744443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13744443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13738532<div align="right" dir="rtl">כבר כמה שעות תקועה אצלו בדירהמשעמם פהואני אפילו לא יכולה להדליק את הטלוויזיההוא סיבך שם את הכל ככה שאני לא מוכנה אפילו להתקרב לזהגברים והצעצועים שלהם....הכלבה שלו ישנה פה ליידיהיצור הכי חמוד שאי פעם פגשתםאם חשבתם שהפנים שלו הם הראשונים שאני רואה בבוקר כשאני נשארת אצלו, אז טעיתם.זה החוטם השחור והמבריק שנתחב לפניי ומתחנן לצומי ולטיול בוקר.אני עדיין לא הצלחתי להבין למה הוא כל כך מופתע שאני לא מרגישה עדיין בבית אצלו.אמנם יש לי את המפתח לדירה מאז החודש הראשון שאנחנו יוצאים, ושיש לי פה כבר בגדי בית ובגדים רזרביים ליומיום.זה עדיין לא זה.אני לא יודעת לתפעל את הטלוויזיה והמחשב שלו, שניהם מזכירים לי את המטריקס : מערכת ענקית מלאה בכבלים ולא מובנת.אני לא יודעת מה המטרה לשמה אני כותבת את כל זהאולי זה סתם מהשעמום? ואולי סיבה עמוקה יותר?לא, זה משעמום.אה כןוקניתי לנו פרינגלס, אבל נעלבתי עליו שהדירה שוב לא מסודרת ואכלתי את הכל 3:אין פרינגלס יותר בישבילו...</div>Wed, 10 Apr 2013 14:26:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13738532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13738532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13738261<div align="right" dir="rtl">טוב זה די מדכא, אחרי שחשפתי בפניכם את תיאוריית האלוהים שלי, ציפיתי לפחות לתגובה אחתזה מרגיש עלוב לכתוב אל הריק ולשמוע רק הד של עצמךטוב, פרשתיI Have Things To Do!!!</div>Wed, 10 Apr 2013 01:40:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13738261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13738261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13735832<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שביום כזה אני לא אמורה להתבכיין על מה שעובר עליי עכשיו כי כמו שאחדים יגידו " זה כלום לעומת מה שעברו היהודים בשואה ומה שעוברים הניצולים במדינת ישראל"אבל הנה אניאף פעם לא ממש התחברתי ליום השואהבדומה לפיקולו כאן שדי הסביר במדוייק את ההרגשהמצד שני, אחרי שקראתי את הפוסט הזה שלKhione הופיע בי מעין כבוד מוזר והשקפה חדשה לגמרי על כל היום הזה ואני מודה לו מאוד על כך. אבל זה לא הולך להיות פוסט על יום השואה.כי בכל מקרה, אין לי הרבה מה להגיד על הנושא.הם היו, והם כבר לא פה.ואולי הם כןכי אני מאמינה שכולנו, הנשמות שלנו, הן חלקיקים קטנים של כוח גדול יותר, או ישות (אם קיים אלוהים).וכאשר אדם נולד, חלקיק מכוח זה ניתן לו כנשמה, וכאשר האדם מת, חלקיק הנשמה שלו מצטרף בחזרה לכוח של היקום.ואולי, אנחנו, כל אחד מאיתנו, גם אלה שאינם כאן בארץ ישראל, ואלה שאינם יהודים, או קשורים בדם כלשהוא ליהדות ולמי שנספה בשואה, מכילים כרגע את אותם חלקיקי נשמה של אלה שנספו בזמן השואה.כי אני מאמינה שכולנו, בתור בני אדם, מכילים את אותם חלקיקי נשמה, והם אינם קשורים לאל אליו אנו מתפללים, או למקום בו נולדנו, או לצבע העור שלנ</div>Sun, 07 Apr 2013 23:49:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13735832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13735832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13697835<div align="right" dir="rtl">אחרי תקופה די מדכאת, מישהו פה מישרא הזכיר לי את השיר הזה ולשמוע אותו שוב משום מה מרגיע את הכוורת המזמזמת ללא הפסקה בתוך הראש שלי בשבועות האחרונים לא הייתי ממש עצמי או לפחות לא מי שאני מכירה בשנה שנתיים האחרונות איבוד שליטה כמה שאני מפחדת מזה לפגוע ולאכזב אנשים שחשובים לי לאבד חלומות שהיו יקרים לי תקופה ארוכה להתמודד עם שינויים גדולים שקיוויתי אף פעם לא להתמודד איתם למה הכל תמיד נופל עלייך בבת אחת? אין הגבלה קוסמית על כמות הבלבול והבלאגן בחיים של בנאדם? ואיך זה שאפילו האנשים הקרובים לא מצליחים להציל אותך מכל זה כשהבלאגן בא? מצד שני, נראה שגם שאר הצדדים המעורבים בסיפור לא במצב הרבה טוב יותר ממני אולי גרוע יותר הם הרי הגורמים לעניין למה החיים לא באים עם חוברת הפעלה?</div>Thu, 07 Mar 2013 22:56:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13697835http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13697835http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13695321<div align="right" dir="rtl">בודד פה לאחרונה...או שזה רק לי?</div>Tue, 05 Mar 2013 18:49:00 +0200miny13@walla.com (BehindBlueEyes)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722464&blogcode=13695321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722464&blog=13695321