<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>פה גדול מכה שנית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128</link><description>&quot;כאילו היה זה סוכר על פצע סגור&quot; - ד.סנדרסון</description><language>he</language><copyright>Copyright 2013 relief. All Rights Reserved.</copyright><image><title>פה גדול מכה שנית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128</link><url></url></image><item><title>יותר מזה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11886267</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הלוואי שהייתי יותר מלהגיש לאנשים בחיוך,עוף, בשר, קציצות, דגים.
הלוואי והיו דברים לצפות להם במהלך השבוע מלבד הקוסקוס עם החומוסים בחמישי בצהריים.

אני קצת מעבר לכוכב נולד 8 שכולם רואים במקום לעשות חזרות, לחקות אנשים, להשתתף במופע סיום בשביל אמא, לאכול בלי סוף כאילו כל ה8.5 ק&quot;ג האלה לא שווים כלום, והלוואי שהייתי גם יותר מזה.

הלוואי שהייתי יותר מלהתעצבן על אנשים שדורכים לי על הלכלוך שאספתי עם המטאטא ומפזרים אותו לכל עבר.
הלוואי שהייתי יותר ממה שאני, עם קצת יותר ביטחון, פחות מחשבות וחיים.

אסקפיזם עד שהמציאות תיהיה שווה את זה, כנראה שאני אצטרך לגרום לזה לקרות .
זה היה אמור להיות ארבעה ימים של ים עם חברות ולילה לבן עם יהודית רביץ וגידי גוב, אבל זה לא נורא,
העיקר שאני אעשה מה שאמא רוצה למען הקהילה, על מי עובדים כאן? כי אני אישית לא מצליחה להאמין לשטות הזו,
זה נגמר מחר, תודה לאמא, זה נגמר.

&quot;הלוואי שהייתי עמוק כמו שאני יומרני&quot; - שלומי שבן.

נשבר... שלהלהלה באב שיבאב, נשבר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Jul 2010 22:20:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11886267</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11886267</comments></item><item><title>כלום בלי פיתה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11881644</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן כן, הלוואי והיה ערך למשהו, אני באמת רוצה, אבל חוץ ממחנק בגרון וקצת דמעות. 
רובוט, רובוט, כי הניסיון לראות את הדברים הטובים דורש ממני כוח שכבר הלך לכל מה שלא צריך.

אתה רוצה עוף? אולי צלי בקר? שניצל תעשייתי? עוף חמוץ מתוק? דג מרלוזה? קציצות? מה תרצה? מה? 
קצת חיוך, עוד צלחת שנשברה, רובוט, רובוט, להמשיך למות לאט, זה יהיה חייב להיגמר מתישהו.

הלוואי והיה למשהו קצת ערך, קצת.
נו אז? רדיוהד, הלוואי שהם יפסיקו להתאים לי.

כלום גדול בצבע דג, יש יותר מידי אפור באמצע.

מונדיאל, יפן, פארגוואי, זה לא מספיק בשביל לעצור אותי מלחשוב, הם לא משחקים בכלל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 29 Jun 2010 18:43:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11881644</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11881644</comments></item><item><title>I&apos;d like to be free of it now</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11854794</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלווה מעקצצת, כאבים טובים מהעבודה.
אני רק צריכה לעבור את יום שני הקרוב כמו שצריך, טסט ובגרות בהסטוריה.
פתאום כשהתחלתי לעבוד חבל לי ליפול על איזו טעות קטנה והנה 530 ש&quot;ח הולכים לכל הרוחות - ששווים בעצם ל23 שעותשל עבודה.
עכשיו אני באמת יכולה להגיד שיש איזה ערך לכסף בעיניי, קצת לא יותר מידי, לא רוצה שיהיה יותר מידי כדי שאני לא אתבאס יתר על המידה.

החיים שלי טובים באמת, באמת טובים.
בסוף כולם עוברים את זה, זה פשוט יכול להיות יום מאושר וסיפתח נהדר לחופש הזה אם אני אצליח בשתי הבגרויות המזורגגות האלה.

יש קצת ערך לדברים, זה כל מה שביקשתי בנתיים, חיים, רישיון ובגרות מלאה.
מזל שיש עבודה, ולא צריך לחשוב יותר מידי, את זה אני אשאיר ללילה אם אני ארצה או לא, לעוד איזה סיוט מעצבן.



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 16 Jun 2010 20:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11854794</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11854794</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11847204</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;קמתי עכשיו עם תחושה כל כך מחורבנת, היה לי מין סיוט בלילה שהוא נמצא לידי ואני מנסה לשכנע אותו שטוב איתי ובסוף הוא מקיא.
אני לא יודעת למה הוא תמיד נשאר לי בראש, כבר מכיתה ח&apos; זה ממש הטריד אותי ולא נתן לי מנוחה.

אני ושנאן רוצות לתכנן חופש ספונטני, מאוד חכם.
אני רוצה לפגוש אותה ושתגיד לי את מה שאני כבר יודעת, סתם בשביל שאני אהיה בטוחה,
סתם כי אף לא באמת הפסקתי להיות תלויה בגורמי חוץ.

סתם, באמת שסתם.
אזרחות בכל הכח, מחר זה נגמר!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 13 Jun 2010 09:19:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11847204</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11847204</comments></item><item><title>עבודה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11844418</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;קרו מספר דברים טובים לאחרונה, התחלתי לעבוד.
אם הייתי יודעת שיש בזה יותר יתרונות מחסרונות אז אולי הייתי מנסה את מזלי בלעבוד כבר קודם, אבל מאיפה הייתי אמורה לדעת את זה? בדיעבד הנחמד לא בא ואמר לי את זה, הוא תמיד בא אחרי שהכל נגמר ומוכיח אותי על שטויות שעשיתי או לא עשיתי, מאחר כרוני.

העבודה לא נותנת לי זמן לחשוב, וכשאין זמן לחשוב ונמצאים בלחץ ובסביבת אנשים - אז אין דיכאון, אין מספיק כח למחשבות מדכאות כשאני חוזרת הביתה, וטוב שאין :)

כשנכשלתי בטסט הראשון שבוע שעבר הרגשתי שאני ממש חייבת את העבודה הזו, סתם בשביל שאני ארגיש שאני לא מורששת להורים שלי את החיים, כי למרות שהם עובדים בשביל שלנו יהיה טוב, אפילו להרגיש טוב לא הצלחתי בשבילם, רק לבכות ולהתמרמר על בגרויות ולבזבז יותר מידי כסף לא שלי על ספרים, שיעורי נהיגה של העושק ומסטיקים. אפשר בתכלס ללכת להשאיל מהספרייה הפסיכית במרחק 5 דקות מכאן כל ספר שאני לא יכולה בכלל לעלות על הדעת, אפשר בלי מסטיקים ועם טעם לוואי של קפה, ואפשר גם לנסות להשלות את עצמי שאני נוהגת טוב ושיש לי ביטחון בעצמי לכמה דקות ואיכשהו לסיים עם זה.

אבא שמח עכשיו, הוא מרו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 11 Jun 2010 22:29:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11844418</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11844418</comments></item><item><title>שק של מלט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11820917</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שיגמר כבר, בחייאת.
אשכרה לימודים שמנוונים את השכל, אני לא יכולה לתפקד מאז שהן הלכו ממני.
אני רק בוהה ולא יכולה לחשוב, זמן טוב לקרוא ספר בלי מחשבות ביניים.

שיגמרו הבגרויות, שאני אעבור טסט בלי שטויות
וזהו לעת עתה.

כיף שיש איפה להוציא את הכלום שנשפך ממני, ליל&quot;ט&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 31 May 2010 20:42:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11820917</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11820917</comments></item><item><title>תשובות לשאלון השבועי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11814919</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;-מה זה חופש לדעתך? משהו שלא צריך יותר מידי ממנו כי אני הולכת לאיבוד.-האם אתן מרגישות שאתן חופשיות באופן כללי?..כן. -מה יותר חשוב, חופש או שיוויון?..משהו באמצע. -מה אתן חושבות שבן-אדם צריך כדיי להיות חופשי באמת?הוא צריך להבין קודם כל מה זה לא להיות חופשי באמת.-מתיי אתן מרגישות הכי חופשיות?כשאין לי שום מטלה על הראש. -מתיי אתן מרגישות הכי פחות חופשיות?כשיש לי הכי הרבה חופש לעשות כרצוני.-מה אתן מוכנות להקריב בשביל החופש שלכן?את החופש שלי. -ולסיכום - מה דעתכן על השורה - &amp;quot;חופשי זה לגמריי לבד&amp;quot;?חופשי זה לגמרי לבד אולי.. אבל לגמרי לבד זה לא בהכרח כיף ונחמד.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 28 May 2010 23:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11814919</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11814919</comments></item><item><title>האמנציפציה נכשלה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11799689</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא רק אלכוהוליסטים לא למדים מטעויות, גם כאלה שחושבים שאולי הפעם הם יצליחו להתחבר לקבוצה מסויימת של אנשים.
ככל הנראה, כבר מכיתה ט&apos; אפשר היה להבין שזה לא יהיה ביחד, הם ואני, אנחנו והם, אני והם, אנחנו.

נו טוב, בכל מקרה יש לי 22 ספרים לקרוא בלי להתחשב בכלל בכמות הספרים שאני יכולה להשאיל!
יש לי מה שנשאר מהמיקוד בהיסטוריה להכניס לוורד, ויש לי את פינק פלויד ואת קולו המייבב של ווטרס, אז שילכו לעזאזל! קדימה!

אמא אומרת שיש הרבה אפור באמצע, אני פשוט קוראת לאפור הזה חרא, ואז לא מתעצבנת עליה כיאה לילדה בת 17 שלא לומדת מטעויות או כיאה בכלל, יאה.

היום הייתה לי עבודה מצחיקה, הגשתי הרבה סוגים של חיות מתות לאנשים והייתי צריכה לחייך אליהם ולעמוד זקוף תוך כדי - 
כשאין זמן לחשוב אז דווקא אפשר לעמוד בזה, גם כן צמחונית גרועה.

אין לי מה להתלונן, סתם המחזור שמנוון.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 21 May 2010 22:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11799689</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11799689</comments></item><item><title>אין</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11794866</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הלוואי ובאמת היה אכפת לי ממשהו,
איזה מצב מטופש.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 19 May 2010 21:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11794866</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11794866</comments></item><item><title>זבל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11791452</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כשאת זבל אין לך הרבה על מה לכתוב,
מה תכתבי שאת זבל?

נ&apos; לא רוצה להתקרב היא מספרת שהיא לא שונאת אותי אבל היא התאכזבה יותר מידי מאנשים ואין לה כוח להשקיע במשהו זמני.
זה טוב, כי גם לי אין כוח להשקיע בבנות שמוגדרות כחברות שלי, אין לי בעיה לתת חיבוק כשהן בסביבה אבל אין לי כוח להתקשר ולתקשר, שום דבר לא ממש מעניין אותי.
בשננה אני אשקיע כשתיהיה בת 19, באמא השקעתי וגם באבא ובאחי אני אשקיע, אבל להרים טלפון שבסוף אני כן הולכת להופעה? מה פתאום! אני זבל.

לפחות זבל שמתיימר ללמוד מטעויות,
עפתי לקרוא ספר, לאכול ולחכות שיקראו לי לעבוד.

החיים שלי טובים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 May 2010 13:18:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (relief)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690128&amp;blogcode=11791452</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=690128&amp;blog=11791452</comments></item></channel></rss>