http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410מתבוננת אבל אימפולסיבית. תובנות מעניינות אבל לא יעילות. משוגעת עם קבלות חלקיות. לא עיקבית באופן עקבי. סותרת את עצמה לפרקים. אבל עכשיו בואו נדבר עלי...heCopyright 2013 imprudence. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13783369<div align="right" dir="rtl">השכנה למטה משתעלת את הנשמה שלה כבר כמעט חצי שעה רצוף. זה כנראה קשור לזה שאח שלי השתעל עצמו למוות (מילולית. אם אתם חדשים פה ולא יודעים על מה אני מדברת, אתם מוזמנים לבאס את עצמכם ולקרוא על זה פה), אבל קולות כאלה עושים לי חלחלה. פשוט נורא ואיום. אני מתארת לעצמי שגם לאנשים אחרים זה לא נעים, אבל זה פשוט... החברה של אבא שלי מעשנת גם המון. היא גם לפעמים משתעלת ככה. לפני כמה זמן ישבתי לידה בארוחת ערב וקלטתי שהיא אשכרה חורקת בזמן שהיא נושמת. אני לא יודעת איך הוא לא מתחרפן מזה. בערך שבוע אחרי שאלתי אותו אם זה לא מפריע לו. הוא אמר שכן, אבל אין לו מה לעשות לגבי זה. הוא לא יכול להכריח אותה להפסיק והיא עשתה בדיקות לפני חצי שנה שמראות שלפחות בינתיים היא במצב בריאותי סביר. לא ברור לי איך זה יכול להיות סביר, אבל נניח. גם אבא שלי היה איתו כשהוא מת. למעשה, הוא היה איתו הכי הרבה. איך זה לא עושה לו את האסוציאציה הזאת? אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות ככה עם מישהו. לא יודעת מה הייתי עושה עם קוויקי היה חורק ככה. ומהצד השני של המטבע - היום אני לא מעשנת. עישנתי מגיל 17 בערך עד לפני שנה בערך (</div>Fri, 17 May 2013 19:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13783369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13783369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13770999<div align="right" dir="rtl"> כי הרי יותר קל לשים תמונות מלכתוב. מילים. שאומרות באמת מה שלומי או משהו מופרך שכזה. ופוקצ'ה זה טעים :) אני אתחיל בזה שלפני כמה חודשים גיליתי שמוכרים קמח שכבר מעורבבים בו השמרים. כן, אני בטוחה שזה הרבה יותר יקר מלקנות אותם בנפרד ולערבב, אבל פאק איט, זה עשר שקל לקילו קמח (שזה הרבה) וזה עובד ממש טוב ותופח יופי! אולי אני שמה מעט מידי שמרים בהכנה הרגילה שלי...? אז נגש למלאכה: מערבבים/ לשים בקערה קמח, מים, קצת שמן זית, מלח וסוכר (כן, סוכר. יאמ.) ואם רוצים אז עוד תבלינים. אני מוסיפה בד"כ פלפל שחור ושום גבישי, אבל זה מאוד תלוי במה רוצים להוסיף לבצק באפייה. הייתי שמחה להגיד לכם כמויות מדוייקות, רק שאין לי מושג. בערך שליש חבילת קמח (התבנית שלי קטנה), קצת שמן ומים כל פעם אני מוסיפה קצת עד שהכל נרטב אבל לא דביק מידי. תמיד אפשר לתקן. ככה זה נראה: עוטפים את הקערה בניילון נצמד (הבנתי שגם מגבת רטובה הולך. לא ניסיתי) ומחכים שזה יכפיל את הנפח. כמו שאמרתי - עם הקמח החדש זה הרבה יותר מהר אז קשה לי להגיד כמה זמן זה לוקח. כמה שעות. זה גם תלוי בטמפרטורה שהקערה נמצאת בה. אם חם זה יתפח מהר י</div>Tue, 07 May 2013 14:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13770999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13770999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13765017<div align="right" dir="rtl">אז באמת מלא זמן לא עידכנתי, אז בשביל לשבור את הקרח החלטתי לשתף אתכם במודעה מוזרה שנתקלתי בה. חיפשתי באתר "אגורה" אם יש ספרים מעניינים למסירה בתחום של מדע בידיוני. שימו לב לתוצאה הראשונה של החיפוש: נכון זה נראה קשור? מוצרי חשמל זה לגמרי שייך לספרים מד"ב! אז פתחתי את המודעה, אולי יש הסבר... וזה רק השתפר: כי ידוע שספרים קטנים לחילוניים הם בעצם מכשירי חשמל שהם בעצם ספרי מד"ב, נכון? בתכנון לפוסט הבא: תמונות של הכנת פוקצ'ת פיצה! </div>Thu, 02 May 2013 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13765017http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13765017http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13635804<div align="right" dir="rtl">עברו שנתיים. מצד אחד אני לא מבינה איך עברו כבר שנתיים. כאילו רק אתמול הוא היה איתי. חולה, מאושפז, מחרחר לנשימה, אבל חי. מצד שני הכל כל כך שונה עכשיו. כאילו הרבה יותר משנתיים עברו. המשפחה השתנתה בזמן הזה. אני השתנתי. הכל השתנה. ורק חור נשאר לי בבטן. חלל. ריק. לנסות להסתכל על החלל הזה מכאיב לי. אני כבר פחות זוכרת אותו. זה הורג אותי שאני פחות זוכרת אותו. בעיקר הורג אותי שאני זוכרת אותו בעיקר חולה. זה לא פייר! הוא היה הרבה יותר מהגוף הרקוב הזה! היו לו חיים לפני. הוא היה בנאדם פעם! לא רק שבר כלי! למה אני צריכה לזכור אותו כשבר כלי? ואני זוכרת יותר את הקטעים שהוא עיצבן אותי. הוא ידע באמת להיות שמוק לפעמים, כשהיה רוצה. כשהיינו קטנים בעיקר. הוא די גדל, יצא מזה. למרות שהעקשנות הלפעמים עיוורת שלו נשארה עד הסוף. פאקינג סוף. למה צריך להיות סוף כל הזמן? </div>Wed, 16 Jan 2013 14:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13635804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13635804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13580461<div align="right" dir="rtl"> דיסקליימר: אם אתםלא מבינים מיד מהכותרת במה הפוסט הולך לעסוק, כנראה אין לכם מה לחפש פה הפעם...אני יוצאת מנקודת הנחה שכל הקוראים שלי צפו ב"באפי" ויודעים מי זו. אםלא צפיתם &ndash; רוצו מיד לראות! (לפי הסדר. עונה ראשונה לא חובה). התחלתי לצפות ב"באפי" בגיל מבוגר יחסית. איכשהו בזמן אמת היא התפספסה לי. רק אחרי כניסתי לעולם הגיקים הבנתי שיש המון fuss מסביב לסדרה. שאלתי חבר והוא אמר: תראי ותביני. אז התחלנו (למזלי יש לו את כל הסדרה ב-DVD. כמה נוח). אז הייתי כבר בתעשרים פלוס, והמסתורין של האיש בשחור לא עשה לי את זה. כן, כן, ההבלחות של אנג'לבעונה הראשונה היו צפויות ומתקתקות כמו כל מה שבת עשרה הייתה רוצה. אני לא הייתימעוניינת. כל הרעיון של "ערפד שמאוהב בקוטלת ערפדים" נראה לי קלישאתי וברור מדי. הטרגיות הייתה על השולחן, ומעבר לסיבוך הברור מאליו לא היה עומק בסיפור, לדעתי. בכלל, טרגיות לא עושה לי את זה. אני אוהבת דברים אמיתיים. ספייק לעומת זאת &ndash;הו ספייק. זו לא רק המגניבות שלא תיאמן. זה לא רק משב האוויר המרענן שהוא הביאלסדרה אחרי עונה שלמה של מאסטר מאו</div>Wed, 05 Dec 2012 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13580461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13580461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13576665<div align="right" dir="rtl"> אז אנג'י העבירה לי את השרביט. תגובתי הראשונה: "יאי! אני חלק מהעולם! אוהבים אותי!" התחלפה מהר בתהיות מה החוקים ובעיקר מה לי ולאסטרולוגיה. כשהייתי קטנה (יסודי, אולי חטיבת ביניים) מאוד אהבתי את הדברים האלה. שיחקתי גם בנומרולוגיה ובפירושי חלומות כאלה ואחרים. בכלל, מיסטיקה זה דבר מגניב מאוד בתחילת גיל ההתבגרות. ואז גדלתי. במיוחד בשנה האחרונה כל הנושא של ספקנות התחזק אצלי מאוד. כן, אני משתמשת במילה התחזק &ndash; כמו אנשים שחוזרים בתשובה. רק שאצלי במקום תשובות יש הרמות גבה ופקפוקים עמוקים. אני יודעת שאני לא יודעת כלום. מה שאני כן יודעת הוא שזה פשוט לא הגיוני שאנשים יושפעו ממצב הכוכבים בשמים בשעה שהם נולדו בה. מה שנשאר הוא משחק בניסוחים, נבואות שמגשימות את עצמן והטיה חברתית, אולי. הדבר היחידי שאולי משותף לבני מזל סרטן, כמוני, שכולנו נולדנו בתחילת החופש הגדול. אולי זה עושה משהו לבנאדם. איך זה אמור לגרום לי להיות יותר ביתית ונשית? אין לי שמץ. מה שהורג אותי שאני דווקא נכנסת יפה מאוד להרבה מההגדרות האלה של סרטן. קוויקי, לעומת זאת, ממש ממש לא. אז פרנציפ אני אעביר לו את השרב</div>Sun, 02 Dec 2012 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13576665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13576665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13550881<div align="right" dir="rtl"> יצא לי לספר לכם על הדיכאון שלי. סיפרתי כאן גם כמה חששתי לשתף. אנשים לא נוטים להבין דברים כאלה אם אין להם את החלק הזה אצלם. בקלות זה מתפרש לא נכון ותאמינו לי שלבד אני מטיחה בי "את עצלנית" "למה את עושה את זה לעצמך" "בסוף יפטרו אותך" וכולי וכולי. הקושי הוא להבין שזאת שפה אחרת. אם אתה לא מבין, יש לך שתי אופציות: 1) לנסות לחבר (מלאכותית) את המידע החדש למה שאתה כן מכיר ("אני מכיר את ההרגשה שלפעמים אין כוח לקום בבוקר, אבל צריך לעשות את המאמץ "... נכון. ואני יודעת איך זה לרצות לרצוח מישהו. זה אומר שאני יכולה להבין רוצחים?) 2) להבין שמדובר בעולם אחר ולנסות לא לערבב בין המידע החדש למידע לא קשור. לא חייבים להבין בשביל לקבל או להיות שם בשבילי [*]. אז יש כל מיני סוגי תגובות מאנשים שונים. חלקן גורמות לי לשמוח ששיתפתי ולספר עוד וחלקן על ההתחלה אני מבינה שזה לא הולך לעבוד ומנסה לצמצם נזקים. אתמול הייתה פעם ראשונה שגיליתי שיש סוג שלישי. אנשים שגרמו לי לשמוח ששיתפתי ואחרי הרבה זמן גרמו לי לרצות לתפוס את עצמי של אז ולהכניס לעצמי מכות. "למה, למה סיפרת? למה את סומכת על אנשים סת</div>Tue, 13 Nov 2012 19:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13550881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13550881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13537794<div align="right" dir="rtl"> למין האנושי יש את הרגעים הגדולים, הטובים, והרגעים השפלים ביותר שניתן להעלות על הדעת. זה מה שהופך אותנו לאנושיים. אבל למה אני מצליחה בקלות לחשוב על רגעים נוראיים המוניים (מלחמת העולם השניה, שלטון האימים של סטלין ועוד...) אבל לא מצליחה לחשוב על רגעי התעלות מוסרית המוניים? נראה שזה תמיד רגעים פרטיים של חסד. רק הבודד מסוגל לשים את עצמו בצד ולתת, להקריב. כל זה מעורר אצלי הרגשה מטרידה. אם אי אפשר לרתום את הטוב שבאדם למאמץ כלל אנושי, רק את הרע, את העצלן, הפחדן והחמדן, איזה סיכוי יש לנו? אם אני לא מפספסת משהו מהותי, העתיד האנושי יכול לטמון בחובו, אם כך, רק שואה וסבל. קתרזיס לא יגיע &ndash; המין האנושי לא בנוי לכך. *ולמי שלא יודע על מה אני מדברת בכלל בכלל, אנימטרקיס בוויקיפדיה. **ולמי שלא ראה: הרנסנס השני. (יש שני חלקים. כל אחד כעשר דקות)</div>Sat, 03 Nov 2012 22:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13537794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13537794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13403834<div align="right" dir="rtl">עדיין לא פוטרתי. עדיין בהרגשה רעה בבטן אבל חזרתי לעבוד, זה גם משהו. היה היי עם קוויקי ואז מריבה ועדיין קשה לי איתה. פחות על הנושא המיידי, יותר על עצם הקיום שלה. אנחנו לא אמורים לריב עכשיו! פחות מחודשיים לחתונה! (ועדיין לא קידמנו שום דבר לגבי ארגוני החתונה...) בתור פיצוי על המשפט וחצי לא מרכיב פוסט, הינה לכם קצת קומיקס עם רגשות אשמה יהודיים טובים, אקטואליה/אסטרנומיה וציורים יפים :) אם אהבתם, אפשר למצוא עוד בכתובת: http://www.geekculture.com/joyoftech/index.html מומלץ! ובנושאים (גיקים) שונים.</div>Mon, 06 Aug 2012 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13403834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13403834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13394128<div align="right" dir="rtl">דברים שImprudence לא עושה כשהיא בבית לבד ואין לה כוח לזוז (אבל היה יכול להיות ממש כדאי): 1) שוטפת כלים 2) מנקה את החול של החתולים 3) כביסה 4) מנקה את הבית (זה נהיה דוחה, באמת) 5) מקדמת סידורי חתונה (אה, כן. יש את העניין הזה. יש עוד זמן, אל תדאגו. אני עוד אדבר על זה בהמשך. מתישהו שמח יותר.) 6) ספורט (התמדתי חודש שלם! ממש יפה! ועכשיו שבוע וכלום) 7) הולכת לעבוד שלא יפטרו אותה. דברים שImprudence כן עושה כשהיא בבית לבד ואין לה כוח לזוז: 1) משחקת דיאבלו 3. הרבה. לעזאזל קוויקי! לא אמרת שזה ממכר! (כשאני מצליחה לשכנע את עצמי לקום מהמיטה. למעשה זה הדבר היחידי שמקים אותי. זה ושיעורי נהיגה) 2) קוראת ברצף את שני ההמשכים של משחקי הרעב. אני לא יודעת מה יש בספרים האלה שמצליח לחדור את "אין לי כוח להתרכז בכלום", גם בהם יש אלמנטים ממכרים כמו שנראה. לכל אחד מהם לקח פחות מיום לנזול לי מבין הידיים. עכשיו, קשה לי להגיד אם מדובר בספרים טובים או לא. הם משכו אותי כמו אנגלי לפאב בשעה חמש אחרה"צ, אבל משיכה זה לא איכות. אני אפילו לא לגמרי בטוחה שנהנתי, אבל זה באמת לא הזמן לשפוט הנאה. היה ש</div>Wed, 01 Aug 2012 03:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (imprudence)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=680410&blogcode=13394128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=680410&blog=13394128