http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593לפוסט-ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים, ברוח משנתו של דאהר אל-עומר עליו השלוםheCopyright 2013 אבו אלמוג. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13786392<div align="right" dir="rtl"><p>יכול להיות שזה יפתיע כאן מישהו, אבל אישתי היא אדם. היא אינה חפץ היכול להיקנות ולהימכר. אנשים אינם כאלה. אין להם את התכונה הזו. ובכלל, עמנואל קאנט כבר כתב 'עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך והן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד'. הוא גם קרא לזה 'הציווי הקטגורי' וטען שזה ציווי מוסרי אפריורי, וכל מיני כאלה. קאנט לא היה מתחתן בחתונה אורתודוכסית (הוא לא היה מתחתן בכלל, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר).&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>מי שממש קורא את מסכת כתובות רואה שהאישה נקנית בשלוש דרכים - בכסף בשטר או בביאה. נקנית. כאילו הייתה חפץ. המעשה הנחמד (והפרוידאני, פרוידאני כל כך) של ענידת הטבעת על אצבע האישה הוא מעשה קנייני. זו הסיבה שהרב שואל אם הטבעת שווה פרוטה. הפעם הראשונה והאחרונה שבה קניתי אדם, הייתה הנישואים האורתודוכסיים שלי בהם קניתי את אשתי מאביה. אשתי היא אדם השווה לי בכל. יש תכונות שבהן היא עולה עלי באופן ברור. אני אוהב ומעריך אותה. וקניתי אותה מאביה כאילו הייתה חפץ. טוב, יש לזה נסיבות מקלות, כמו העובדה שהתחתנו גם בחתונה רפורמית, ועוד כל מיני. ועדיין. אם יש מעשה אחד שאני מתחרט עליו זהו המעשה הזה. לא מבחינת תוצאותיו - משפחה עם שני ילדים נהדרים, אלא מבחינת העובדה שהמשפחה הזו מבוססת על אקט פטריארכלי וארכאי של קניין.&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>טוב. זה רק אני. שר הדתות שלנו, נפתלי בנט, לא חושב כמוני. בנט - ניסוי מחשבתי. אתה חי בעולם מוזר שבו הדת השוררת היא רפורמית, והדת האורתודוכסית אינה אסורה, אבל היא מופלית במתן שירותים, ואם אתה רוצה להתחתן באופן שבו המדינה מכירה בחתונה שלך ונותנת את הזכויות המגיעות לזוג נשוי, אז אתה צריך להתחתן בטקס רפורמי. אז אתה קצת מגמיש את המצפון, ובמקום ללכת לרב שישיא אותך לפי מצפונך, כדת משה וישראל, באקט של קניין, אתה הולך לרבה הרפורמית שמספקים שירותי הדת במקום מגוריך. במקום שהכלה שלך תשמע הדרכת כלות, אתה והכלה והרבה יושבים ומתכננים ביחד טקס שוויוני, עם ברכות שכתבתם בעצמכם בהדרכת הרבה. אמאל'ה! נפתול, לא הייתי עושה לך את זה. אני מין ליברל כזה שמאמין שכל אחד צריך להתחתן איך שבא לו. ולמרות שאני מאוד מסתייג מהאופי הקנייני והפטריארכלי של הטקס האהוב עליך, וחושב שהבסיס הסימבולי שלו הוא מה שהופך את החברה שלנו לכל כך לא שוויונית בין נשים וגברים, לא הייתי חולם לכפות עליך את הטקס שלי. אבל מה, אתה כופה עלי את הטקס שלך.</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>אז אתמול הוא הלך והכריז עם החיוך הצדקני על 'רפורמה בשירותי הדת'. זו רפורמה שאמורה להיות 'פי שלוש מהרפורמה בנמלים'. מילה אחת על הנמלים - הקפיטליסטים המחורבנים מבינים יפה מאוד את הצורך לשבור את העבודה המאורגנת. יש שם אלון חסן כזה, שעושה קולות של בנאדם דעתן ורעשן. אז דבר ראשון מסמנים אותו כאוייב האומה, ואחרי כן ניגשים להסתערות. אבל אני במקום חסן הייתי נרגע, כי אם הרפורמה בשירותי הדת היא משולשת מהרפורמה בנמלים, אז הרפורמה בנמלים הולכת להיות אקט מינורי למדי.</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>אז מהי הרפורמה בשירותי הדת? עד עכשיו היית צריך להירשם ברבנות במקום מגוריך, ולקבל את הרב שסיפקו לך. זה לא היה משהו, כי יש רבנים שנורא מקפידים על כל מיני כמו פתק מהמקווה (עוד חלק משפיל בעיסקת החבילה הנפלאה של 'חתונה אורתודוכסית') ויש כאלה שלא. עד עכשיו נתקעת עם מה שיש במקום מגוריך. אפילו אם זה איזה עבדקן איום ונורא שמבקש פתק מהמקווה, וממלמל, ומבקש מעטפה עם כסף, ומגיע לחתונה באיחור וכל זה. מהיום - רפורמה! אז למשל אם שמעת שהרב בקריית מוצא תחתית לא מקפיד על זה (למרות שקראת בעיתון שהוא הוציא פסק הלכה שאסור להשכיר דירות לעמלקים. אבל הכלה המיועדת עושה לך כאלה פרצופים, שהתגמשת...) אז תלך לשם, ותתחתן שם. רפורמה אמרנו כבר? אז הרעיון הוא שהמועצות הדתיות צריכות את ה-600 שקל של האגרת רישום נישואים שלך, ועד מהרה תהיה תחרות - קפיטליזם אמיתי! אדם סמית' במיטבו! - ואלו שממש רוצים פתק, והממלמלים, והמשפילים, ולוקחי המעטפות, יישארו בלי עבודה. איזה יופי! וכמו שהחייכן, האח שלי, בנט, אומר - "זה לא בשמיים. בחר לך רב. יותר תחרות שווה יותר שירות".</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>נעזוב את כל העניין הקטן של המילט. כאילו מה קורה אם אני רוצה להתחתן עם נוצריה ר"ל, או מוסלמית, או בהאית או דרוזית. זה לא רצון ממש לגיטימי. שובר את קדשי ישראל וטוהר הגזע היהודי. נעזוב את העניין של פסולי חיתון, כהן וגיורת, כהן וגרושה, ממזרים וכאלה. בטח לאלוהים יש סיבה ממש ממש טובה למה הוא אסר על האנשים האלה להתחתן. בטוח! רק נחשוב על מישהו שהוא... כאילו... רפורמי. או קונסרבטיבי.&nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>חשבנו? הלאה. הם לא נחשבים ברפורמה. רפורמה נגד רפורמים. הרפורמה בשירותי הדת אומרת - תתחתנו איפה שאתם רוצים, רק אצלי. רב רפורמי עדיין לא יכול לרשום נישואים. את ה-600 ש"ח שלך אתה חייב לתת רק לרב אורתודוכסי. כן, זה שעושה את הטקס המשפיל בו תקנה את אשתך כאילו הייתה חפץ. זה כמו שתהיה רפורמה בתחנות הדלק, שאפשר לתדלק בכל מקום בארץ, אבל רק בתחנות 'פז'. או רפורמה בקניות, שאפשר לקנות בכל סופרמרקט, אבל רק ב'מגה בעיר'. ואם אני סאקר של 'שופרסל דיל'? ואם אני לא יכול לחיות בלי המותג שלהם - קולה פסססטט אה... (שכה אני אחיה, כך שופרסל דיל קוראים לקולה שלהם).</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>אז הם צוחקים לי בפרצוף. בנט ובן דהאן. משתינים עלי בקשת וקוראים לזה רפורמה. לא יפה. &nbsp;</p><br><p>&nbsp;</p><br><p>לפני הבחירות היה משאל בין המפלגות שהתפרסם ב'ידיעות אחרונות' על העמדה בנוגע לנישואים אזרחיים. כתבתי <a rel="nofollow" class="blog" href="../blogread.asp?blog=665593&amp;blogcode=13640509" target="_blank">פוסט</a> שמנתח את ההבטחות האלו. הנה מה שכתבתי על בנט <span>&nbsp;"עמדתו של בנט היא מפתיעה. "אני נגד כפייה דתית, זה רק גורם לנזקים ומנכר את החברה הישראלית מהיהדות. יש לשבת ביחד ובהסכמה ובהידברות לפתור את הנושאים. רק בהסכמה.". בדקתי גם את&nbsp;</span><a rel="nofollow" class="blog" href="http://www.baityehudi.org.il/our-principles/#Religion-and-State" target="_blank">מצע הבית היהודי,&nbsp;</a><span>והתוצאה דומה - "</span><span>מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. צביונה צריך להיקבע בהידברות בין כלל הציבור על בסיס התנ"ך ומוסר הנביאים. יש להימנע מחקיקה דתית ומחקיקה חילונית כופה. יש לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה." מה המשמעות? אני לא הבנתי מה הפתרון שמציע בנט. הידברות לשמה אינה פיתרון. להידברות כל צד מביא את עמדותיו. מה עמדת בנט? אולי יותר מרמז הוא הרב אלי בן דהן, מלב ליבו של ממסד בתי הדין הרבניים המופיע במקום הרביעי ברשימה. מכל מקום, זו עמדה מעט יותר מתקדמת משלילה גורפת."</span></p><br><p>&nbsp;</p><br><p><span>אז איפה ההידברות? מי יושב ביחד עם מי? איפה ההימנעות מחקיקה דתית כופה? הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. בואו נבדוק את ההידברות. נשות הכותל אחרי מאבק בן עשרות שנים הצליחו להשיג פסיקה שמותר להן להתפלל עם טלית וכיפה בכותל, וזה לא נוגד את 'מנהג המקום'. בנט פותח בהידברות? בנט נפגש עם המנהיגות שלהן ויושבים לשולחן עגול עד שיימצא פתרון שטוב לכל הצדדים? בנט בודק איך מונעים כאן כפייה דתית? לא. בנט מצהיר שהוא יוציא תקנות שדרך התפילה הזו היא לא 'מנהג המקום' ובכך יעקוף את בית המשפט. אבל הבטחת! לא יפה. נו, לך תאמין לפוליטיקאים. אפילו לפוליטיקאים דתיים. אפילו לכאלה שמחוייבים לבסיס התנ"ך ומוסר הנביאים.&nbsp;</span></p><br><p>&nbsp;</p><br><p><span>הרפורמה בשירותי הדת באה לחזק את הכפייה הדתית. במסווה של חיוך, ורפורמה, ותחרות. הרי ברור שממסד רישום הנישואים הסתאב וחינו סר מעיני הציבור. זה לא יכול היה להחזיק מעמד עוד הרבה זמן. אז עושים 'רפורמה'. על הבניין הרעוע שמים עוד קצת טיח וצבע חדש ומבריק. שיחזיק עוד קצת. שלא יקום מישהו שייתן שם את הבעיטה וימוטט את כל המבנה הרקוב. אבל הבסיס נשאר. האפלייה, הדיכוי, הכפייה הדתית נשארת.</span></p><br><p>&nbsp;</p><br><p><span>בנט - אני יהודי רפורמי והמדינה שלי לא מספקת לי שירותי דת. נראה אותך פותר את זה.</span></p><br><p>&nbsp;</p><br><p><span><br></span></p></div>Mon, 20 May 2013 06:12:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13786392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13786392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13783140<div align="right" dir="rtl"><p>מבט בעיתון 'הארץ' של סוף השבוע מראה שרבים מהכותבים נסערים מאורח חייו הנהנתני של ראש ממשלתנו. נחמיה שטרסלר משווה אותו לשמיר, שבטיסה לאוסטרליה ישן על רצפת המטוס. יוסי שריד סבור שהמדובר בתופעה החוזרת על עצמה, המראה על מבנה אישיות ואופי קלוקל, של מי שקשה לו לכבוש את היצר לעמוד בפיתוי. יוסי ורטר שואל מדוע עלינו לשאת בהוצאות המעון הפרטי בקיסריה, וטוען כי מי שיבקש מבני הזוג נתניהו להשתתף בפרומיל אחד של האחזקה הפרטית שלהם או להפחית מעט בהוצאות יסתכן בחייו. מלכיאל בלס דורש מהחשבים והיועצים המשפטיים להתריע בפני ראש הממשלה על המשמעות התקציבית של הבקשות המוגשות לאישורם. להב הלוי מפרסם קריקטורה ובה ביבי ושרה על רקע של גלידה.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>החשש הוא שמא נפלנו בידי נהנתן מושחת שאיבד את הגבולות. החשש הוא שהתירוצים החוזרים ונשנים מראים על אובדן שליטה. שהנהנתנות מראה על סדר עדיפויות מעוות. שהנסיונות הכושלים להסתיר (סירבו לתת לסטודנטית את חישוב ההוצאות, עד שבג"צ אנס אותם לכך) מראים על כשל עמוק עוד יותר בהנהגת המדינה. לכל אלו אני אומר - הרגעו. המדובר במעשה מחושב. ראש ממשלתנו לא איבד שליטה. הוא אולי לא סובל מליקוק הגלידה והתספורות והאיפור במאות אלפי שקלים, אבל המדובר בעניין מחושב, שחשיפתו מחושבת, והזעם של שמאלני 'הארץ', אף הוא חלק מהעניין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ביבי אינו נהנתן מטבעו. עזבו את הרכילויות, את המלצר הזה שלא קיבל טיפ, והעיתונאי הזה שנשאר עם החשבון ביד ב-1985. מה אנחנו יודעים עליו, ועל שרה? שניהם באים מבתים בורגניים לא מאוד עשירים. בביתה של שרה, כמו גם בביתו של ביבי, הצניעות הייתה ערך. זו עובדה. אורח החיים של אחרים במשפחותיהם, של משפחת בן ארצי, של יתר בני משפחת נתניהו, מראה שמהמקום ממנו הגיעו אפשר היה גם להגיע למקום אחר. הם לא באו מעוני שיוצר חסר אדיר שצריך למלא. ביבי היה חייל. איש הסיירת. במטוסי ההרקולס של שנות השבעים לא הותקנה לו מיטה, והוא לא שדד את המיניבר במחלקה הראשונה במטוס של סבנה. גם שרה ידעה תקופות של קיום רגיל, של עבודה יום יומית ומתישה כדיילת. שניהם בהחלט יכולים להמשיך בקיום סביר, גם בלי המחלקה הראשונה, והמיטה במטוס.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ביבי גם אינו טיפש. נתחיל בכך שמדובר באחד האנשים המוכשרים והמחושבים שישבו אי פעם על כס ראש ממשלת ישראל. התוצאה - קדנציה שלישית, כשהרביעית נראית באופק, מדברת בעדה. מוכשרים וגדולים ממנו, מבגין ועד פרס, לא הגיעו לכך. המדובר במכונה פוליטית של ממש, המכוונת לייעודה, ומשומנת בסקרי דעת קהל תכופים. אם ההתנהלות הזו הייתה מפריעה לו בעיסוק החשוב באמת - הישרדות כראש ממשלת ישראל - הוא היה עובר מייד, ביחד עם שרה, לאוהל דל בשדה בוקר (ובכל אופן הרשו לי לדמיין לשנייה את התמונה הפסטורלית של שרה, חליל רועים בפיה, מנגנת לעדר העיזים הלוחך את השיטים של אדמת הנגב. עברנו הלאה. בעולם הפוסט מודרני של התדמיות המשתנות גם זה אפשרי, ואולי זה עוד יקרה אם הצורך הפוליטי יביא לכך). ההנחה היא אם כן שאורח החיים הקיסרי אינו מכשול כי אם הוא התנהגות מחושבת שנועדה להשיג מטרה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כמו כל תיאוריה טובה אנחנו צריכים תצפית אמפירית שתאמת אותה. כאן יש מספר נקודות שצריך להתעכב עליהן. כאן מסייעת לנו העובדה שעל אף נסיונות כושלים (ומגושמים מאוד, כאלו שנדונו לכישלון מראש, כמעט בכוונה) ביבי אינו עושה דבר כדי להסתיר את אורח החיים הזה. ולהיפך, הוא כמעט מתגאה בו. במערכון החנפני (הבלתי נסלח, אבל זה נושא לפוסט אחר) ב'ארץ נהדרת' הוגשה לו גלידת פיסטוק. כרמז לחשבון הגלידה המנופח שנחשף בערך באותה תקופה. הדעת נותנת שכל מילה, וכל רמז, וכל ניואנס במערכון הזה עברו אישור של גדוד יועצי תקשורת. ביבי אכל שם את הגלידה בהנאה רבה. כך, גם היחס שלו לחשיפות אחרות. <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.themarker.com/law/1.610901" target="_blank">את רביב דרוקר תבע</a> לא בשל תחקיר ה'נסיעות' - זה הרי חלק מהחשיפה בה הוא רוצה. הוא תבע אותו על עניין אחר ובלתי קשור, השייך לרשימת תורמים שפורסמה.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>עובדה נוספת היא שבמקום שבו יכול היה אורח החיים הזה לגרום לו נזק, במערכת הבחירות, הוא לא עלה כמעט כלל. נושא חייו האישיים, וההדר בו הוא נוהג, יכול היה לשמש למתקפה אדירה. זה לא עלה. זה גם נותן לנו רמז מה המטרה אותה הוא רוצה להשיג. שימו לב - תעמולת הבחירות של מפלגת העבודה הראתה את שלי יחימוביץ' מבשלת מרק בדירתה הצנועה בתל אביב. זו <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.haaretz.co.il/news/elections/1.1896839" target="_blank">תוארה בעיתונות במילים</a> "<span>חלונות מעץ, כוננית ספרים ממתכת פשוטה, דלפק קטן שמתפקד כמטבח ומקרר ישן עם מגנטים של דומינו'ס פיצה". אז נו באמת... למי אתם הייתם מצביעים? למי שהצליח להסתדר בחיים, עושה מיליונים על חשבוננו, חי כמו קינג בשלושה בתים, שעל שלושתם אנחנו משלמים, ובחשבון הגלידה שלו לחודש אפשר לקנות את כל המטבח של יחימוביץ, או לזו שגרה בדירה קטנה עם מקרר ישן?&nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>התשובה היא ברורה, ברורה מאוד. המסר הוא כפול. מסר לשכבות החלשות, ומסר לאלפיון העליון.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>ראשית, המדובר במסר של 'שופוני' לשכבות החלשות. ללא ספק חלק מביסוס ההגמוניה במובן הגרמשיאני החזק של המילה. במדינה הזו, שבה האדם הפשוט יודע שמי שיודע להסתדר, להתחנף, לעשות את הקומבינה ואת המכה, הוא זה שמקבל את הג'וב, את הקידום, את ההעלאה בשכר, חשוב להפגין שאתה בדיוק אדם כזה. זה כבר לא האתוס של אנשי העלייה השנייה, שייסדו מדינה שהייתה שוויונית (מבחינת הפערים הכלכליים, ולא משום בחינה אחרת). לבן גוריון היה חשוב להראות שהוא עומד באתוס הזה לפרטי פרטיו. זה דרש צנע, חקלאות, הקרבה אישית, אז הוא פרש לשדה בוקר, באמצע הקריירה, במהלך מחושב. האתוס הזה מת מתי שהוא במלחמת ששת הימים או בסמוך לה. האתוס הבולעני החדש תפס את מקומו. המיטה המעופפת של ביבי היא שדה בוקר של בן גוריון. לו היה חי היום לא היה פורש לשדה בוקר, אלא לסוויטה בוואלדורף אסטוריה. מופרך? ראו את המהפך שעבר ברק, מקיבוצניק סיירת למגדלי אקירוב. מצנע מופגן והקרבה למען הכלל לעושר מופגן, ראוותני. אותה סיבה בדיוק.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>את מי שונאות השכבות החלשות? את האשכנזים של הארץ. ביבי בנה את הקדנציה הראשונה שלו על פיצול עדתי וחברתי מהסוג הזה. זו תובנה ביביסטית בסיסית, שצריך לקחת בחשבון בכל דבר שהוא עושה. הוא פשוט חושב כך. "השמאלנים שכחו איך להיות יהודים". שימו לב. מניתי שישה או שבעה מאמרים (ולא הוספתי גם את ציפר, שלא נוגע בעניין ישירות אלא בשאלה מדוע זה ביבי אוחז ללא הרף בידה של שרה). ב'ידיעות' יש התייחסות אצל מאיר שלו, ספק פובליציסטיקה ספק סאטירה. הא ותו לא. למה? ידיעות אחרונות, העממי, הבין שזה לא מעניין את ציבור קוראיו, אלא ברמה הרכילותית. העמודים הפוליטיים לא נועדו לכך. לשם כך יש את מדורי ה'ממון' ומדורי 'החיים היפים'. ביקור עם שרה בווילה הולך. מאמר פובליציסטי על העלות של השנדליר (בטוח יצוץ פעם) לא הולך. ככל שהארץ מתעצבן יותר, כך ביבי מרוויח. הוא מבדל עצמו מהשמאל הצבוע של הארץ, חבורה של הומואים אוהבי ערבים, עד האחרון בהם. הוא יודע להסתדר.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>המסר אל האלפיון העליון (שימו לב, אלו שקונים עיתון שלם בשביל להמליך שוב ושוב את ביבי. אלו שתורמים למערכות הבחירות. אלו שמממנים את האירגונים והעמותות וכל אלו) גם הוא ברור - אני אחד משלכם. אני לא אגע בכם לרעה. יהיה בסדר. אני יודע מה זה שמגיעים לוולדורף ובדיוק מסרו שם את הסוויטה הנשיאותית לנשיא אקוודור וצריך להסתפק בסוויטה המלכותית. אני מבין את הכאב שלכם. יהיה טוב.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>והוא לא לבד בעניין הזה. משטרים אחרים, על הרצף שבין פופוליזם פוטיני לקוואזי פשיזם ברלוסקוניסטי, אימצו בדיוק אותה השיטה. ברלוסקוני גם הוא אדם בוגר, ויכול לשלוט בזין שלו. אבל הוא צריך את הבונגה בונגה, והוא צריך את החשיפה, כי זה מה שהבוחר מצפה. גבר שמזיין, גבר שיודע לעשות חיים. אותו דבר פוטין. אפשר להפליג למקומות רחוקים יותר, וגם לזמנים אחרים, אבל קצרה היריעה. קצת שיעורי בית לקורא האינטליגנטי. תעברו אל מעבר למהפכה הצרפתית, למרי אנטואנט עם העוגות. זה נגמר. זה לא אותו דבר. ביבי הוא לא שליט אבסולוטי. הוא צריך את אהדת העם והאישור של העם בקלפי פעם אחר פעם. והוא מקבל אותם. וכל דבר שהוא עושה משועבד למטרה הזאת. 'אם אין לחם תאכלו עוגות' התחלף ב'לכם אין לחם ולי יש עוגות. אני יודע להסתדר יופי. אולי אזרוק לכם עצם. הצביעו בעדי'. וזה עובד.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>אז טום וייטס (נתקעתי איתו. יעבור. הנה לא שמתי את רוי ביוקנן כמה פוסטים.) כתב שיר על ביבי. תקשיבו ותהנו ושתהיה שבת שלום -</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/n1TLD98iOB4" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/n1TLD98iOB4" /> </object> &nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 17 May 2013 16:20:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13783140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13783140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13781450<div align="right" dir="rtl"><p>אורי הייטנר הוא אחד הכותבים בישראבלוג. הייטנר כותב לא רע, ויש לו קהל קוראים נאמן, אני מגיע אליו לפעמים, וידוע לי שהוא מגיע אלי. אם אני צריך לסווג את הבלוג שלו, הייתי כותב שהמדובר בסוג של ימין מתון של תנועת העבודה, אבל ייתכן שהייטנר מסווג עצמו אחרת, ולא אתווכח. האמת היא שלא הייתי מגיע לפוסטים שלו אלמלא חבר שלי אבו אבשלום היה מגיב שם באופן קבע (סוג של סאדו מזוכיזם, חמישים גוונים של יותר מדי זמן מקלדת). ואלמלא הפוסט שלו על בתי הספר היהודים והערביים הגיע לעמוד הראשון של ישראבלוג. הגבתי שם, אבל זו הייתה תגובה כועסת, מהבטן. אז קראתי את הפוסט הזה שוב ושוב, ועכשיו אני עוד יותר כועס. אז אני חייב להגיב גם כאן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הייטנר <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13780507" target="_blank">כותב</a> שלא היה שולח את ילדיו ללמוד בבית ספר דו לשוני וזאת משתי סיבות - האחת היא כי "<span>אני בהחלט בעד מפגש עם ערביי ישראל, אך מפגש הבא מתוך היכרות מעמיקה עם התרבות היהודית, מתוך חיבור אמתי לשורשים של עמנו ומתוך אמונה בצדקת הציונות. איני מאמין בשלום מתוך התבטלות." עם זה אי אפשר להתווכח. מי שחושב שילדים צריכים לפגוש ערבים רק אחרי שהם ממש ממש מוכנים, אז כל נסיון לשכנע אותו הוא קצת אבוד. זה כמו שלא הייתי שולח את הילדים שלי לראות את "המנסרים מטקסס 3" בלי הכנה מוקדמת, כי אחרי כן הם לא ישנו טוב בלילה. יש דברים שאסור לחשוף להם ילדים. ערבים למשל.&nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>הסיבה השנייה מעניינת יותר. אחת המורות שם הזמינה אותו לדבר על 'הנרטיב הציוני' והוא הסביר לה שאין נרטיב כזה. יש אמת מוחלטת, והיא כמובן נמצאת בצד שלנו. שוב, אני ממליץ לקרוא את הדברים במקור, כי ייתכן שזו הצגה לא מאוד הוגנת של הדברים, והייטנר, הרהוט, מציג את עצמו טוב יותר ממה שאני יכול להציג אותו. המסקנה של הייטנר היא כי - "<span>בית ספר המחנך ברוח הרלטיביזם הפוסט מודרניסטי, הוא בית ספר המחנך לְשֶׁקֶר".</span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span><span>טוב, בכמה ימים האחרונים אני עובד על הגהות ושיפורים למאמר שכבר התקבל לכתב עת מוביל בארץ (פרטים, אולי, בהמשך), ובו חיוויתי את דעתי, בין היתר, כי "<span>בחינה ביקורתית יכולה לראות בייצור קטגוריות של זהות המשמשות&nbsp;להכלה או להדרה, אקט מודע או בלתי מודע של קבוצה הגמונית". אז מי שיכול לחצוב ממעמקי נפשו משפט כזה, אין עליו בפוסט מודרניזם, ואני מזמין כל אחד ואחד להתחרות איתי בפוסט מודרניזם לטווח קרוב או רחוק, בסגנון חופשי, בחרוזים (פילוסוף כה עמוק הוא ז'יז'ק / באנליה היפה כה חשק...) בכל סוגי המסלול, עם או בלי אלכוהול, ואני מוכן להתערב שאני לוקח בקלות עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. טוב, העניין הוא שאני (אני כל כך אוהב לכתוב את זה!) דוקטורנט, והילדים האלה שם הם בבית הספר היסודי.</span></span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>אז זה כל העניין. הפוליטיקה - והפרשנות לנרטיב, והרלטיביזם - בבית הספר הזה שייכת בדרך כלל להורים. הילדים האלה, שה'נכבה' קצת גדולה עליהם, וספק אם אחד מהם יודע לומר 'רלטיביזם', או מהו פירוש המילה, לומדים שם אמת אחת בסיסית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>האמת הבסיסית שלומדים שם מהרגע הראשון היא שאדם הוא אדם, וצריך לאהוב כל אדם באשר הוא אדם. את האמת הזו לא לומדים, או לא לומדים מספיק בבתי ספר אחרים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני נמנע כאן בדרך כלל מלכתוב על דברים אישיים הקשורים במשפחתי. לכן לא אכתוב על חמש השנים המרתקות שבתי בילתה בבית הספר 'גליל'. בית ספר דו לשוני בו לומדים ילדים ממשגב עם ילדים משעב וסח'נין. לא הכל היה שושנים וורדים. היו עליות וירידות, היו פלוסים ומינוסים. היא לא השלימה שם את הלימודים בבית הספר היסודי מסיבות שקשורות בחלקן בה ובחלקן בבית הספר. </p> <p>&nbsp;</p> <p>אכתוב דבר אחד - איני יודע כמה מהתרבות הערבית, מהשפה הערבית, או מתכנים לימודיים אחרים שמנסים להעביר בבית הספר היא ספגה. דבר אחד קיבלה. חיסון נגד גזענות. מי שקיבלה מהמורה עולא הנהדרת את החיבוק ביום הראשון בו נכנסה לבית הספר, מי שבילתה סופי שבוע נפלאים אצל החברה הטובה בסח'נין, עוד בכיתה א' (ולפעמים גם היום, חמש שנים אחרי שעזבה את בית הספר, הן עוד בקשר), לא תוכל לעולם לשנוא אדם בשל גזעו או דתו, בשל היותו ערבי או היותו כל דבר אחר. היא למדה להסתכל על אדם ולראות בו אדם. &nbsp;</p> <p><span><span><span><br /></span></span></span></p> <p>אני חושב שהסטנדרט במערכת החינוך שלנו צריך להיות חינוך דו לשוני, ומי שרוצה לשלוח את הילדים שלו לבית ספר מופרד אתנית, בו יהודים לומדים בנפרד וערבים בנפרד, הוא שצריך לעשות את המאמץ ולמצוא בית ספר כזה ולא להיפך. אבל אלו ימות המשיח (או חזון לעתיד למדינה הדאהריסטית) עד אז צריך לשמור ולנצור את המספר המועט, מועט מדי, של בתי ספר כאלו, שמורות טבע נדירות של דו קיום, בעולם שכולו שינאה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אגב, זה מה שכעסתי עליו בבלוג של הייטנר. הנסיון לפגוע. הפוסט מסתיים במילים - "<span>לא זו בלבד שלעולם לא אשלח את ילדיי לבית ספר כזה, אלא אנסה לשכנע כל הורה להימנע משליחת ילדיו לבית ספר כזה." הרצון לפגוע, להרוס את עמלם של אחרים, לזלזל, וכל זאת רק בשל שדעתם שונה משלך. ניכר בפוסט שנכתב מבלי שהכותב עבר את החוויה של לשבת ולו שעה אחת בכיתה ולראות את האינטראקציה של התלמידים זה עם זה. המלצתי להייטנר לעשות זאת, ולנסות ולכתוב לאחר מכן פוסט חדש. אני יודע שבית הספר יאפשר לו. לפני ששלחתי לשם את בתי רציתי לעמוד על הדברים מקרוב. פשוט ביקשתי רשות, הגעתי לכיתה, וישבתי שם שעה בחזקת זבוב על הקיר. השעה הזו שינתה את החיים שלי ושל הבת שלי. אורי, גש לשם בראש פתוח, שב, צפה וראה, אל תדבר, רק תקשיב. ואחר כך ספר לנו בפוסט שלך מה ראית. לא מה אתה חושב שצריך ללמד, או עד כמה אתה צודק והם טועים. מה ראית.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p>ושיר קטן לסיום. אתמול, 15.5 הוא בין היתר 'יום הנכבה'. כרלטיביסט פוסט ציוני ופוסט מודרניסט אני מציין כאן את היום הזה בשיר נפלא של פיירוז, שהביאה חנין האחת והיחידה מאתר כלמה. &nbsp;<span>ראג'עין יא הוא- &#1585;&#1575;&#1580;&#1593;&#1610;&#1606; &#1610;&#1575; &#1607;&#1608;&#1575; - חוזרים יא הווא (אוויר) חוזרים. זה גם בשביל להראות ששמאלן טוב לא צריך מורים ערבים שילמדו את הבת שלו על זכות השיבה וכל זה. הוא גם יכול להעביר את התכנים האלה בבית, והבת יכולה לבוא לבית הספר וללמוד שם את האמת הציונית המוחלטת, ולקבל את כל הרעל של הנכבה בבית, אז מה עשינו? נקודה למחשבה. אני מציע פנימיות (בגולן, במרכזים לפלורליזם) לילדים של שמאלנים, ולהחזיר אותם לבתי הוריהם רק לאחר שעמדו על דעתם ופיתחו הכרה לאומית וציונית. אבל עד אז - לכי על זה פיירוז!</span></p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/zvTiQ2jFnjo" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/zvTiQ2jFnjo" /> </object> </p> <p><span><br /></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 16 May 2013 06:36:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13781450http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13781450http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13777364<div align="right" dir="rtl"><p>הפוסט הזה הולך לעשות משהו שישאיר את הקוראים המומים. בפעם הראשונה בתולדות הבלוג תהיה כאן מילה טובה על יאיר לפיד. הרעיון של ארנונה על קברים מצויין.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>קבורה היא מותרות. זו דרך בזבזנית, אנטי סביבתית ולא חכמה להיפטר מגופות המתים. במאה ה-21 אין לזה גם שום הצדקה. הארץ הזו ממילא צפופה, ומשאבי הקרקע והטבע דלים. לא רק שיש למנוע קבורה מעכשיו ואילך (והפיכתה לבלתי כלכלית היא רעיון לא רע בכלל) צריך גם לחשוב על הדרך להיפטר מהקברים הקיימים.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אין כמוני חובב בתי קברות. בכל עיר גדולה שהייתי בה ביקרתי בבית הקברות כשאחרים עשו שופינג. זה כמובן פר לשז בפריז (מוריסון, אבל הבאמת רומנטי זה אלואיז ואבלאר) עלייה לרגל לקברו של קרל מרקס בהייגייט, הרפתקאות מסמרות שיער במונטחואיק בברצלונה (פוסט נפרד...), ובארץ כמעט כל מקום שווה, מבית הקברות הצנוע בכינרת, דרך בית הקברות המקסים בנהלל שם טמונים משה דיין ואילן רמון, הר הזיתים, בית הקברות העתיק בטבריה, והחביב עלי ביותר - זה בצפת, בו יש למשפחתי מערת קבר מזה מאות בשנים. הנה האדמו"ר הצעיר מסטרעטין מבקר את אבותיו במערה. מתחת לכל אבן שם טמון ברנדוויין. האגדה אומרת שאין מקום במערה, אך כל פעם שרוצים לטמון שם ברנדויין, נמצא מקום באורח נס. לא הייתי בונה על זה.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/93/55/66/665593/posts/27187518.jpg" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>אז זה נחמד, ומרגש, ולפעמים נורא מעניין, וממנטו מורי כזה, אבל זה חייב להיפסק. כי זה בזבזני במשאבים. אז מה התחליפים? אפשר ללכת על הפתרון הזורואסטרי, של לזרוק את הגופה בטבע ולתת לנשרים לעשות את שלהם (תיאור נפלא של נחום גוטמן בנוגע למנהג הזה ב'חמור שכולו תכלת'). אפשר ללכת בעקבות המנהג העברי העתיק של לתת לגופה להירקב חצי שנה, ואז לאסוף את מה שנשאר ולטמון בחור קטן בקיר. אני בעד לשרוף. זה אקולוגי, זה חסכני, וזה מאוד נחמד. אפשר אחרי כן לשים את האפר, כמו בסרטים, בתוך כד כזה בשידה, ואחרי כן העוזרת שופכת אותו בטעות אם זה קומדיה, או שמפזרים אותו לים ובוכים אם זה טרגדיה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני הייתי רוצה שישרפו אותי. כמובן אחרי שהשתמשו בכל אבר מאברי הניתן לשימוש - בכבד אכול האלכוהול, בקרניות שכהו מזוקן, בלב הקטן, המרושע והשומני. יש לי כרטיס אדי. קחו הכל. אבל מה שישאר תשרפו. בראש טוב. אין שום דבר ביהדות שמונע את זה, ועד כמה שאני זוכר את ספר התנ"ך, מלכי ישראל נשרפו בסבבה. מה שטוב לשאול המלך טוב גם לי, למרות שהעדפתי לקרוא לבני פ' ולא מפיבושת, עם כל הכבוד הראוי. נראה לי שכל הקטע של הקבורה זה קטע נדל"ני. אני חושב שזה עניין של מונופול אורתודוכסי. לא על הקבורה על פי חוק - יש הרי חוק קבורה חילונית, אלא על התודעה. שוב, כמו בעניין הכיפה - יש רק דרך אחת למות, ודרך אחת להיקבר. וברגע שנקברת, זה לא עניין זמני. אתה שם עד הודעה חדשה, ואם עוד ארבת'לפים שנה ימצאו את השרידים שלך, אז חייבים להשאיר אותם במקום ואסור לבנות שם בית חולים או משהו.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל... אני רוצה שהצאצאים שלי יבקרו אותי! חמוד. המוות זה לא עניין לעשר חמש עשרה שנים. זה לנצח. ותסתובב קצת בבתי הקברות. רוב הקברים בני שלושים וארבעים שנה כבר נטושים. אף אחד לא זוכר את אבא של סבא. יודעים שהוא שם. זה לא ממש מזיז. עשר, עשרים, שלושים שנה יבקרו אותך, ואחרי כן תעמוד עגום ועזוב. שווה את הבזבוז, והמצבה, והשטח שיכול לשמש למשהו אחר, כמו לגדל עגבניות? אני רוצה לחסוך לעצמי את הקטע הזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ועוד משהו. אחרי כמה מאות שנים לא נשאר כלום. בחיי! כשהייתי ילד צעיר וטיפש הייתי במקום שנקרא נבי אל עוואדי. והיה שם קבר שייח', שהשמועה אמרה שיש שם זהב. אז פעם החזיקה את הקו חטיבה אחת, שלא ידועה בעידון של אנשיה. טוב, ניתן עוד רמז, שיש להם עץ על הכתף וכומתה חומה על הראש. אז לחבר'ה האלה אין חוכמות. לקחו לבנת חבלה והרימו את הקבר באוויר. זהב לא היה, אבל גם הנבי לא היה שם. הקבר היה ריק. לא היה שם כלום. לא שלד, לא כלום. היה מין משקע כזה אדום כמו גיר. זה מה שנותר אחרי מאתיים שלוש מאות שנה. האם נגרע משהו מגדולתם של הגדולים ביותר בשל כך שאין יודעים היכן הם קבורים? האם יצירתם של הומרוס, אפלטון או אריסטו היא פחות נצחית בשל כך שקברם אבד זה מכבר? מה שעשית בחייך עשית. שום דבר שקורה אחרי מותך לא ישנה את זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>איש אינו יודע איפה טמון היום אלכסנדר מוקדון, ששלט בכל העולם הידוע. זו דרכו של עולם. ולעומת הנצח, האלפיים שלושת'לפים שנה שעברו מאז שאלכס נקבר זה די כלום. כולנו נעלם במוקדם או במאוחר. נעלם ונישכח, אז למה לנו לבזבז את המשאבים של הדור הבא? את עתודות הקרקע היקרות כל כך? אגב, יש על זה קטע לא רע ב'תיאוריה של צדק' של ג'ון רולס, בקשר של חלוקת משאבים בין דורית. דמיינו שאתם מאחורי מסך הבערות, ואינכם יודעים אם אתם בדור שיש לו עתודות קרקע רבות, או בדור שכבר כמעט מיצה אותן. ג'וני ייקח אותנו ישר להחלטה על קבורה בשריפה, ואיסור על קבורה באדמה. די בטוח. למרות שהוא עצמו טמון במאונט אובורן סמטרי המקסים בקיימברידג' שזה אחד מבתי הקברות הכי מאמממים ששווה למות רק בשביל להיקבר שם.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם מישהו תהה בקשר לדאהר, אז אני אחד היחידים שיודעים איפה הוא טמון. וטרחתי גם וצילמתי לוויקיפדיה. אז כמו שתראו הקבר לא משהו. סתם איזה מרובע של אבנים בלי מצבה ובלי כלום. סך הכל אני גם לא ממש סגור אם זה הוא, או הבן דוד שלו, או סתם מישהו, או שהשומר במקום (רח' אחד העם בעכו, ליד מקאם אבו עתבי, שדרך אגב המבנה עצמו מעניין, ושווה למצוא את השומר שגר ממש בתוך הקבר של אבו עתבי עם משפחתו ולקשקש איתו קצת על דאהר כמו שאני עשיתי) טעה וזה קבר ליד. האם זה מקטין מגדולתו של דאהר? לא. רוחו שורה על פני הגליל, גם אם קברו לא במצב מי יודע מה. </p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/93/55/66/665593/posts/27187672.jpg" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>אז הנה אמרתי מילה טובה על יאיר. לא שהוא התכוון לכל זה. זה סתם הרשעות / חוסר מחשבה הרגילים שלו ושל פקידי האוצר. אבל יכול להיות שמעז יצא מתוק. חבר'ה - צריך לעשות משהו רציני בעניין הזה. אם לא יהיה לנו כאן סוויץ' מחשבתי, אז פשוט חבל. </p> <p>&nbsp;</p> <p>אסיים במשהו ממש גאוני של טום וייטס שהוא גאון, וכתב שיר נורא מורבידי על מוות וזה, וזה מתוך האלבום שלו "BONE MACHINE" שהוא נורא קשה להאזנה אבל נורא מתגמל למי שמצליח. אז זה נקרא "DIRT IN THE GROUND" וזה לא ממש ממתק אמיתי במובן שזה לא מתוק ודי מרתיע בשמיעה ראשונה, אבל נסו, מה כבר יכול לקרות? הביצוע כאן הוא בהופעה חיה, ולא הביצוע מהאלבום, והוא קצת יותר ג'זי וקומוניקטיבי אפילו מהמקור. וייטס נשמע, כרגיל, כאילו הוא כבר מת ונקבר כבר כמה שנים. בהקשר הזה אני כמובן חוזר על ההמלצה הרגילה בענייני חיים ומוות - "<span style="font-size: small;">כול&nbsp;<em>אשר</em>&nbsp;תמצא ידך, לעשות בכוחךעשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה,&nbsp;<em>בשאול</em>,&nbsp;<em>אשר אתה הולך שמה". </em>זה פחות או יותר גם התוכן של השיר של טום וייטס, אם חושבים על זה.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;">יום טוב לכולם. גם ליאיר לפיד. אל תיקח את הפוסט הזה ברצינות. זה עדיין חרא של תקציב. תתפטר עכשיו.&nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/_5G7fVuLJ6I" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/_5G7fVuLJ6I" /> </object> </span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 12 May 2013 21:22:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13777364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13777364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13775916<div align="right" dir="rtl"><p>הפוסט הזה היה יכול להתייחס למיליונת'לפים עניינים. לענייני השרוצר י.ל. שכבר יצא לכולם מכל החורים, להפגנות של J14 שמתחדשות, למערכת היחסים שלי עם המנחה פ' שקיבלה תפנית חיובית השבוע, כולל תובנות חדשות על 'האביב החרדי' (יבוא פוסט, גם יבוא), ולעוד כל מיני דברים. זה לא יקרה, אני כותב כאן על הכיפה, המילט ונשות הכותל. אבל אתם, תצאו להפגנות, בסדר? גם אם זה דורש לא לקרוא את שארית הפוסט הזה. מקסימום תקראו באייפון בדרך חזרה או משהו. חשוב לצאת מהבית. רוח 2011 לא מתה, ולא נגנבה על ידי היהיר. וכולנו נוכיח את זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הרעיון לפוסט הזה התחיל בפייסבוק. העליתי לשם תכנים ותמונות שקשורים בשני אירועים. האחד היה הערב על הסכמי ממון, שהתרחש בבית הכנסת (הקונסרבטיבי לדעתי) בשורשים, ושם, מתוך כבוד לבית הכנסת ולארון הקודש, שמתי על ראשי כיפה לבנה שמצאתי באוטו, המשמשת אותי בדרך כלל בהלוויות ושבעות. האירוע השני היה הנחיית התפילה בקהילה, שכמובן מצאה אותי עם כיפה גדולה ואפורה הבולטת על ראשי הקרח. בת דודתי חדווה, ששותפה בשתי התמונות שהועלו מהאירועים, ודאגה, כשאר בני משפחתי וידידי, לשפיות דעתי, ציינה ש'נראה לי שהכיפה איתך בזמן האחרון, לא?" ונענתה בתשובה היבשה והעניינית "רק כשאני בתוך בית כנסת".</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז למה לא בעצם?&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>מכיוון שלהסתובב עם כיפה בציבור פירושו שיוך אוטומטי כמעט למגזר מסויים ולאורח מחשבה מסויים, שאני איני שייך אליו ולא אוכל להיות שייך אליו. כי אני עדיין חושב, למרות השיפור הניכר במערכת יחסי עם החבר הדמיוני שחל לאחרונה, שדיני הכשרות הם מגבלה פגאנית שאין לה הצדקה, המוציאה הרבה מטעמם של החיים. ששמירת השבת היא במנוחה ופעילויות שלא ניתן לעשות בימי החול, ולא בשמירה על איסורים פגאניים של אבות מלאכה שטעמם פג לפני כמה אלפי שנים. שדיני הנידה הם מערכת של סימון, הכפפה והשפלה מגדרית שאין לה מקום בחברה שוויונית וביחסים בין אישיים האמורים להיות מבוססים על שוויון ואהבה, שדיני האישות הם מערכת קיניינית שנועדה להחפיץ את האישה, ולהפוך אותה לחפץ העומד לרשותו של הגבר, ואין להם מקום במדינה נורמלית. שאיני מחוייב ל'הלכות' בנות אלפי שנים המדירות את האישה, את הזר, את השונה, ומדברות על 'קדושת הארץ' ו'קדושת האדמה', אלא לחשיבה סוציאליסטית שיוויונית וליברלית, ההפוכה לחשיבה פגאנית זו במאה שמונים מעלות. במדינה שלנו, כיפה על הראש משמעותה הסכמה עם כל אלו, ושמירה - מלאה או חלקית - על ה'מצוות' הכרוכות בהם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז איך אני יכול לסמן, לעצמי או לסביבתי, שאני מוצא הרבה מרגוע בתפילה? שאני מתחבר לשורשים היהודיים שלי ומוצא טעם רב במילים, בנוסח החדיש שמתחבר מחד, לשורשים היהודיים שלי, לספר תהילים, לקריאת שמע, ומאידך לרצון שלי בשוויון מגדרי וחברתי? שאני מחפש, ביני ובין עצמי, את הפירוש האישי שלי לציווי 'ואהבת' אותו אני אומר מדי בוקר בקריאת שמע של שחרית? כנראה שאני לא יכול.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>זה מגיע לפעמים למקומות אבסורדיים. הקהילה הקטנה שלנו נדדה לאחרונה להר חלוץ. שיטת המילט, המכתיבה דרך חוק בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) את עליונותה של ההלכה האורתודוכסית גם במקומות שזו אינה, להלכה, צריכה לשרור, מנעה מאיתנו עד עתה את המימון הציבורי שיבנה לנו בית כנסת כהלכתו. מכיוון שכך אנו מנהלים את תפילותינו באולם ריקודים של נעמ"ת, מה שנותן לעסק כולו אווירה סוריאליסטית כמעט, עם התמונות של הרקדנים המפזזים על הקיר. בזמן האחרון יש שם שיפוצים, וכך נותרנו גם ללא משכן מעט זה. נדדנו אל הקהילה הסמוכה, קהילת הר חלוץ, להם בית כנסת חמוד. המדובר במקום שנמצא במרחק של כ-35 דקות נסיעה מביתי. ברור ש'שמירת שבת' בנוסח האורתודוכסי לא הייתה מאפשרת לי להגיע לתפילה ולשוב ממנה. וכך אני שב מן התפילה במכוניתי ההדורה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כשאני מסיים את התפילה אני לרוב במצב רוח מרומם, ומוכן לקבל את השבת. הכניסה למכונית וההתנעה, פעולות של חול, הנעשות בדרך כלל כדי להביאני אל העבודה וממנה, הם לא 'חילול שבת' במובן שאני מבין את 'חילול השבת', אבל הן פעולות שמרחיקות אותי מההתעלות המסויימת שיש בקבלת השבת בקהילה שלי. מכיוון שכך אני רוצה לשמור על עוד מעט מרוחה של התפילה, ומהחוויה שחוויתי זה עתה. הדרך שלי היא לשמור את הכיפה על ראשי.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>זה בעייתי מכמה סיבות. המראה של אדם נוסע בשבת ולראשו כיפה, אינו נהוג כאן. מי שיראה אותי בכרמיאל, למשל, יחשוב שיש כאן משהו לא בסדר, לא נכון. שוטר תנועה שיעצור אותי לבדיקת רשיונות שגרתית, יחשוד בי. אם אראה כך באשחר הדבר ייתפס באופן יותר גרוע - כפרובוקציה. אז בצער רב אני מסיר את הכיפה, ומרגיש שהפסדתי משהו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מדינת ישראל היא כרגע אחד המקומות היחידים בעולם (בואו נוסיף לכאן את המדינות הערביות, בחלקן, ואולי את טהרן) בהם יהודי חש שלא בנוח להיראות בציבור עם כיפה. עובדה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>גדלתי בידיעה שיש רק דרך אחת. והיא הדרך היהודית האורתודוכסית. הדרכים האחרות לא היו קיימות. יש רק דרך אחת להתחתן. יש רק דרך אחת להתפלל. יש רק דרך אחת להיות יהודי. בבגרותי נפגשתי, דרך ש', עם הדרך הרפורמית, אבל עד לאחרונה לא ירדתי לעומק ולא אימצתי אותה. העבודה שלי בנוגע לעיוותים החברתיים שיוצרת שיטת המילט, המכפיפה את כולנו, רפורמים, אורתודוכסים ואחרים, למרותו של בית הדין הרבני האורתודוכסי, השתלבה עם ההיכרות שלי עם הטקס הרפורמי, להכרה בכך שאני, אכן, יהודי רפורמי, ושהמדינה לא רוצה שאהיה כזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;יש יותר מדרך אחת. יש המון דרכים וכולן לגיטימיות. נשים יכולות להתפלל עם טלית וכיפה. זו לא פרובוקציה. זו ההרגשה שלהן שהן מתקרבות כך אל הקודש. אדם יכול לנסוע מבית הכנסת בשבת וכיפה על ראשו. זו לא פרובוקציה. זו הדרך שלו. בכל מדינה אחרת בעולם בה היו מתכנסים חמשת אלפים מפגינים כדי למנוע מיהודיות להתפלל בציבור כדרכן, הייתה מדינת ישראל קמה וזועקת 'אנטישמיות'. כאן המדינה זוממת להתקין תקנות שימנעו את התפילה הזו למרות צו של בית משפט הקובע כי היא חוקית. אולי דווקא הדרך הזו, של נשות הכותל, תשבור את הראייה המונוליטית הזו, של היהדות, כדוקטרינה סגורה ומוגדרת, שכל חריגה ממנה דינה הוצאה אל מחוץ לגדר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז לא תראו אותי עם כיפה בציבור (אלא אם כן תגיעו לתפילות של הקהילה הנפלאה שלי). וזה חבל לי, כי אני מאבד חלק מהעצמיות שלי. אבל יהיה בסדר. אני לא שם כאן ממתק אמיתי לסיום, כי אין לכם זמן לשמוע את זה. יש הפגנות ותצאו בחוץ. יאללה. מחכים לכם. בכיכר הבימה בתל אביב, אבל גם בירושלים, מודיעין, חיפה ואשדוד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בהצלחה לכולנו.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sat, 11 May 2013 19:05:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13775916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13775916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13773524<div align="right" dir="rtl"><p>באמת שלא. הוא לא אשם. אשם מי שבחר בו. גם הוא לא אשם. עשרות שנות טמטום של ערוץ 2 הקהו את שכלו של העם הזה. נו, מילא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>למה הוא לא אשם? כי הוא עושה כל מה שהוא יכול. וזה לא הרבה. קראתי את הצעת התקציב. אני לא כלכלן, כידוע. אבל נחרדתי. טרחתי וכתבתי גם <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.blacklabor.org/?p=52173" target="_blank">שני</a><a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.blacklabor.org/?p=52112" target="_blank"> מאמרים</a>&nbsp;שמסבירים למה נושאים ספציפיים בחוק ההסדרים הם עוול איום ונורא. אני מאמין שזה יותר ממה שהוא עשה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הם נורא בילבלו אותו, ההרשקוביצים באוצר, עם כל המספרים והאקסלים. והם גם קנו אותו עם הקטע שלא מתקצבים בתי ספר שלא מלמדים לימודי ליבה. וגם קצת הפחידו אותו עם המספרים של הגרעון. ועכשיו, הוא באמת רוצה לעשות טוב, אבל זה גדול עליו בכמה מספרים. אז כשהוא שקע באיך לנסח את העמוד הראשון בהצעת התקציב - "תקציב המדינה אינו עוסק רק במספרים, בקיצוצים, במסים וברפורמות. אלו הם הפרטים הקטנים המרכיבים תמונה גדולה בהרבה. תקציב שעומדת מאחוריו תפיסת עולם אמיתית יהפוך למורה דרך, לכלי המגדיר סדרי עדיפויות, למעצב של חברה אנושית." ואולי גם הרים טלפון לפירון או קלדרון למצוא איזה פסוק יפה (בסוף נפל על "גדולה מלאכה, שכל הנביאים התעסקו בה &ndash; שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה." לא נורא. יש עוד תקציבים. אפשר בפעם הבאה לא בלחץ ולמצוא משהו יותר יפה) אז ההרשקוביצים ישבו עם האקסלים והמחשבונים, והחליטו על כל מיני דברים, והסבירו לו יפה יפה עד שהוא כמעט הבין, ובסוף חתם. כי זה מה שהוא יכול. יותר מזה - לחתום יפה על מה שמגישים לו אחשדרפני האוצר. יותר מזה אי אפשר. כי אין בגרות. לא תעודת בגרות ולא בגרות נפשית. הבגרות להגיד 'זה גדול עלי. את זה אני לא יכול לעשות עכשיו. לזה צריך הכשרה וניסיון שאין לי". נו, אז עכשיו יש 47% מאוכזבים שלא יצביעו לו בבחירות הבאות. ככה זה עם מפלגות מצב רוח. אבל מה זה עוזר? זה לא שהבחירות מחר.</p> <div>אז התקציב הזה הוא באמת כל מה שהוא יכול. והוא באמת עבד קשה. ובאמת זה מה שיש וזה מאיפה שיש לקחת וכולם צריכים להקריב. זה כמובן אם מקבלים את המבנה המעוות של החברה הישראלית ושל המערכת הכלכלית כנתון. אז אי אפשר אלא להעלות את המע"מ, ולהעלות את האגרה על העסקת עובד זר על ידי קשיש, ולבטל את ההנחות בארנונה למוסדות לשיקום. זה בגלל שלא נוגעים בתקציב הביטחון, ובטייקונים, וברווחים הכלואים, ולא עושים רפורמות אמיתיות. לא יוצרים מס ירושה, ולא מעלים את מס החברות, ומחפשים את המטבע מתחת לפנס.</div> <div>אז מתחת לפנס יש באמת הרבה מטבעות. ואפשר לאסוף אותם. אבל המטבעות שנמצאים מתחת לפנס הם המטבעות של ה'לא מחוברים' כמו שכתב גיא רולניק. של הקשישים ושל הסיעודיים, ושל אלו שתובעים אותם בבית המשפט, ושל מי שצריך להשתקם במוסד לשיקום נכים. את המטבעות האלה הכי קל לקחת, בלי מאמץ. מי שקצת יותר מבוסס יודע להסתיר טוב יותר את המטבעות האלה.&nbsp;</div> <div>דוגמה. הכי קל והכי פשוט להעלות את המע"מ. וזה באמת עוזר להוריד את הגרעון. אבל זו בדיוק המטבע שמתחת לפנס. ואת המע"מ אסור להעלות כי זה הורס את השכבות החלשות. נקודה. בכמה מילים מאוד פשוטות, כלכלה למפגרים (אבל ברמה ששר האוצר שלנו לא מבין. יאיר - אם אתה קורא את זה יש כאן שתי מילים נורא קשות. פרוגרסיבי ורגרסיבי. זה לא בארמית אז אין לך מה להרים את הטלפון לקלדרון. נסה את עופר שלח.) אז מס הכנסה, למשל, הוא מס פרוגרסיבי. כמה שהרווחת יותר - תשלם יותר. העלאה נכונה של שיעורי מס הכנסה פוגעת בעשירים אך אינה פוגעת בעניים. המע"מ לעומת זאת הוא רגרסיבי. הוא מס ששיעורו אחיד לעשיר ולעני. אבל בגלל שלעשיר יש יותר כסף, אז אם המס הוא אחיד, הוא פוגע פחות בעשיר. אם אני ושלדון אדלסון ומשה סילמן קונים עיתון שלושתנו משלמים אותו מס. לסילמן זה מאוד כבד וזה בשיעור משמעותי מההכנסה שלו. לי זה פחות מזיז. שלדון אדלסון כשהיא קונה עיתון, היא לא קונה גיליון, היא קונה בדרך כלל את העיתון. אבל אם הוא קונה גיליון אז המע"מ לא מזיז לו. לכן העלאת המע"מ פוגעת בעניים. אבל את זה הכי קל להעלות. משחקים עם האחוזים - שמונה עשר אחוז, שבעה עשר אחוז. לפרזנטור של בנק הפועלים ולבעלים של בנק הפועלים זה לא ממש משנה. לי זה משנה. ולסילמן זה משנה. בעצם זה לא משנה לו כבר. אבל עוד יהיו הרבה סילמנים, והלוואי הלוואי הלוואי שאתבדה.</div> <div>אז מה? אז עוד מעט יוצאים עוד הפעם לרחובות. יולי החם מתקרב. היו שנתיים של בלבול. שלא ידענו איך ומה. והיהיר קצר את הפירות. הפעם לא ניתן. ולא נוותר.</div> <div>ולהצעת התקציב הבא יש לי יופי של פסוק. עמוס ב' 6 - על שלושת פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. על מכרם בכסף אביון ועני בעבור נעליים. </div> <div>בלי קשר לפסוק הזה הספציפי הנביא עמוס הסביר שמה יפה לחבר'ה ש -&nbsp;<span><em>what goes around comes</em></span><em>&nbsp;around</em>&nbsp; או כמו שהמ"כ שלי היה אומר בצבא - זין זה בומרנג. לא שזה יעזור, אבל כשהעם מתפקח וכועס, אז הוא מתפקח וכועס. ראיתי אותו שוב בנאום הניצחון שאחרי הבחירות, צועק 'ניצחנו', ומניף את הידיים, ומנגן ביטלס בגיטרה. ליפול מזה לאן שהוא נמצא עכשיו לא נעים. ליפול משם לאן שהוא ייפול אחרי ההתפקחות של ארבעים ושבעה האחוזים הנוספים גם לא נעים. היו כבר אלילים שכשלו ונפלו. משה דיין, ודדו ביום כיפור, וכל מיני אנשים שסמכו עליהם ואהבו אותם והם הכזיבו. בואו נלמד כולנו לקח. גם יאיר. ובואו נתחיל גם מדבר אחד קטן. בואו נכבה את ערוץ 2. הוא מטמטם אותנו. לא חייבים לראות טלוויזיה. אבל אם חייבים, לכו על נשיונל ג'אוגרפיק.</div> <div>סוף שבוע נהדר לכולם.</div> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 09 May 2013 19:25:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13773524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13773524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13772624<div align="right" dir="rtl"><p>ראיתי את התערוכה של דאגלס גורדון במוזיאון תל אביב.</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>הייתי יכול לכתוב על המון דברים - <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2015029" target="_blank">על החוק הפאשיסטי שיסדר לנו 'משילות'</a>, על זה <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.blacklabor.org/?p=52173" target="_blank">שסוגרים את בתי המשפט בעפולה, בית שאן ונהריה, וזה ממש פשע נגד האנושות, אבל בערך מה שניתן לצפות מיושב הקרנות התלביבי המשמש כשר האוצר</a>, על נסיוני במשך שבוע לחיות לפי הציווי הקטגורי של קאנט (לא עבד). על מתנת האל למין האנושי הנקראת עראק בזוקה (שהיא הסיבה המדוייקת לכך שנסיוני לחיות לפי הציווי הקטגורי של קאנט כשל) ועוד. אבל ראיתי את התערוכה של דאגלס גורדון במוזיאון תל אביב.</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>ש' הייתה צריכה לעשות את הזה וההוא בתל אביב, ואני הייתי צריך להביא תיק יחידה מחברת עמידר. הישיבה שלי עם היועצת המשפטית שם, ואחרי כן עם ראש אגף נכסים, נמשכה משהו כמו חצי שעה. הזה וההוא לוקח שלוש שעות. אז היו לי שעתיים וחצי להרוג. נכנסתי למוזיאון תל אביב כי רציתי לראות את התערוכה של אנג'ליקה שץ. אבל הזאתי שמכרה לי את הכרטיסים בכניסה אמרה לי שכדאי לראות את התערוכה של דאגלס גורדון, אז החלטתי להתחיל משם. למעשה התערוכה הזו פרושה על כל המוזיאון. אנג'ליקה שץ זה ארבע חמש תמונות וגם הן לא משהו.&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>גורדון הוא 'אמן חזותי'. בתערוכה מוצג וידאו ארט שלו, צילומים, פיסול, ויצירות טקסטואליות - לזה עוד נגיע. החיבור של כל אלו יוצר שלמות טוטאלית, שפועלת על כל החושים, ועל כל השכבות של האינטלקט, ואמאל'ה גם על הרגש. אני לא יודע ממה להתחיל.</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>נתחיל מהווידאו. יש לו כמה קטעים שאפשר לשבת ולהסתכל שעות. בנאדם מקשקש על עצמו עם טוש, והוא לקח את 'פסיכו' של היצ'קוק והריץ אותו נורא לאט כך שהקרנת הסרט נמשכת עשרים וארבע שעות, ופיל שעושה תרגילים ובסוף נשכב כמו מת, ופסנתר שהוא שורף, וזינאדין זידאן משבע עשרה מצלמות שונות, ותסלחו לי אם שכחתי משהו. אה - שני מוזיקאים ישראלים בסיור בפולין. אני לא מעריץ גדול של וידאו ארט. אבל אז הוא לקח את כל אלו, ועוד הרבה קטעים, ושם אותם על מוניטורים ממש קטנים והניח אותם על ארגזים של בירה והריץ אותם סימולטנית. זה יצר קולאז' מדהים. היו שם עוד המון קטעים. זבובים מתים. אוכל. קעקועים. מכשפי נחשים בהודו. שלושים מוניטורים שונים בערך, שכל אחד מראה משהו אחר. כל משהו מתחבר למוניטור שליד ולכל יתר המוניטורים ביחד.&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>עלתה משם תמונה של אדם בן גילי, שחולק איתי את החיבה לקעקועים (עד כמה שניתן היה לראות הוא מקועקע בכל הגוף. באזור הצוואר משהו בכתב שאני לא מבין. אולי רוניות קלטיות. על היד, בגדול FOREVER. על היד של אשתו / החברה שלו (?) - EVERYDAY. אם היה לי את האומץ הייתי עושה משהו דומה. יש לי חשש עמום שהדבר יוריד במשהו את המערופה שלי כעורך דין, ואיך לאמר, שראש אגף נכסים יתייחס אלי פחות ברצינות. אולי עוד ארבע שנים כשאהיה בגילו של גורדון יהיה לי פחות איכפת. אני רוצה קעקועים כאלה. אבל יש לו גם תחומי עניין דומים לשלי. שינוי. התפתחות. מוות.&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>אני חושב שהווידאו חשף פן אינטלקטואלי יותר שלו. וראיתי פחות או יותר את כולם. ואז קיבלתי את המכה האמיתית בבטן כשעליתי למעלה לתערוכה של הצילום שלו.</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>הוא צילם שלוש מאות ושישים תמונות. של כל דבר שראה. של החיים שלו. הילדים שלו. אשתו. אוכל. הרבה. בקלוז אפ. סקס. הרבה. בקלוז אפ. קעקועים. מסע במקומות בעולם. הרצאות. שתייה חריפה. ילדים. חברים. אישה. נחשים. חמור. עוד אוכל. כף יד בהגדלה. יש שם תמונות מירושלים שנראות מאוד בעיני תייר. אבל זה גם פן שלו. כל אחד מאיתנו הוא תייר לפעמים. אשתו ישראלית, אגב. כך שמעתי. זה נתן לי מבט אינטימי אל החיים שלו, ולרגע היה החבר הכי טוב שלי, ואז פחדתי ממנו. ואז פחדתי מעצמי. והמשכתי.</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>אחרי כן ירדתי למטה שוב לראות שוב את הווידאו, כי חשבתי שאבין אותם טוב יותר. נתנו לו מסדרון שלם למטה, בבניין החדש. והוא כתב כל מיני כתובות על הקירות. טקסטים קצרים ופשוטים. על אהבה, ואשמה, וחברות, והחיים. חלק הוא המציא. חלק הוא ציטט. הרוב באנגלית. חלק בעברית. חלק בערבית.</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>ועל אחד הקירות, בירוק, היה כתוב - "עד הפעם הבאה שתראה מישהי עם עיניים ירוקות". ואז חשבתי על מישהי שאני מאוד אוהב שיש לה עיניים ירוקות ועד כמה הייתי רוצה לראות אותה באותו הרגע וללכת איתה בתערוכה הזו יד ביד.&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>תלכו לתערוכה של דאגלס גורדון במוזיאון תל אביב. נורא כדאי.</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 08 May 2013 21:17:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13772624http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13772624http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13768990<div align="right" dir="rtl"><p>קוראי הבלוג הזה, השמים לב לכותרת המשנה "לפוסט ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים ברוח משנתו של דאהר אל עומר עליו השלום" מן הסתם מנחשים שהבלוג לא תומך גדול באימפריאליזם, בריאקציה, ומנהל יחסים מורכבים עם הציונות. בקיצור שמאלן סהרורי פר אקסלנס. בלוג זה עצמו הודיע על תמיכתו במפלגת חד"ש בבחירות הקודמות, שהיו אך לפני כשלושה חודשים. גם זו מפלגה שלא מתה על האימפריאליזם, הריאקציה, וגם הציונות לא להיט גדול שם, עד כמה שירדתי לסוף המצע.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ובכל אופן, המודעה הבאה, שפורסמה בפייסבוק, הקפיצה לי את הפיוז.</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img style="width: 448px; height: 249px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/93/55/66/665593/posts/27160696.JPG" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>השעה 17:52. אם אצא עכשיו, אספיק ודאי למשמרת המחאה בכיכר אמיל חביבי בחיפה. נראה לי שלא אצא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>במרחק קצר מאיתנו מתבצע רצח עם. לא פחות. הטבח בעיירה בניאס הוא חלק ממסע ג'נוסייד וטיהור אתני, שמטרתו לגבש אזור עלאווי נקי מסונים, על מנת שישמש כ'מדינה עלאווית' שתחזיק מעמד עם שרידי המשטר הסורי הקיים, לאחר שסוריה במתכונתה הנוכחית תתפורר לרסיסים. חובתו של כל אדם הגון היא לצאת כנגד המעשים האלו במילים החריפות ביותר, ולקרוא לקהילה הבינלאומית לעצור אותם. כאשר למשפחתי אני אירע ב-1942 מה שקורה עכשיו לסונים באזור העלאווי ב-2013, איש לא נשא את קולו. המינימום שאני חייב להם - ולמקסימום עוד נגיע - הוא לשאת את קולי כנגד המעשים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני יכול לכבד עמדה שאומרת שהתערבות צבאית זרה אינה ראויה, שכן מאחוריה עומד רצון להשתלטות אימפריאליסטית. אני יכול להתווכח עם העמדה הזו. אני יכול לשאול מהי, אם כן, הדרך הראויה לעצור את הטבח המשתולל, ואת הג'נוסייד. איני יכול לכבד עמדה שהיא 'לצד סוריה', כפי שכותבים המפגינים בהודעתם. 'צד סוריה' כרגע, הוא צד המשטר האסאדי, שהוציא עצמו מכלל הקהילה האנושית, וראוי לרדיפה עד חורמה בכל האמצעים, והעמדה לדין של העומדים בראשו ושאר מבצעי פשע השמדת העם. המפגינים כיום בכיכר אמיל חביבי, חברי למפלגה, מביעים תמיכה במשטר הזה, וזה דבר שלא ניתן לתרץ ולא ניתן להצדיק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז מה? ראשית, הייתי רוצה לשמוע קול ברור מהנהגת חד"ש המגנה במילים ברורות את המשטר הסורי. אני עדיין רואה הבדל בין פעולה של סניף בנק"י בחיפה, ובין הנהגת חד"ש, שיש שם אנשים טובים, שמן הסתם מסתייגים ונחרדים כמוני מרצח העם. אם זה לא יקרה - קשה לי לראות איך אני יכול להמשיך ולתמוך במפלגה הזו, וחבל. חבל כי היא מייצגת עד עתה אלטרנטיבה יהודית ערבית ראויה, והרגשתי בה בבית. אבל איני יכול להיות בבית שעל אחד מחדריו פוסטר של בשאר אל אסד. זה לא עיצוב הפנים הראוי לרוחי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ומה עוד? כשמאלן סהרורי יש תמיד את האינסטינקט הפבלובי לגנות כל פעולה של צה"ל באשר היא. זה לא יקרה גם כאן. כמי שספג קצת טילים מהחיזבאללה ב-2006 אני רואה במניעת הגעת הטילים המתקדמים והנשק הכימי לידי חיזבאללה מטרה ראויה. אז אני לא ממש יכול גם לגנות את פעולות צה"ל בימים האחרונים, ועם סניף בנק"י בחיפה הסליחה. </p> <p>&nbsp;</p> <p>ועם כל זאת - קולות המלחמה בימים האחרונים נשמעים רע מאוד. השילוב של הנהגה לחוצה קפריזית ובלתי מנוסה (נתניהו + לפיד + בנט) ביחד עם בוגי שפייר אני לא ממש מחזיק ממנו ויש לי סיבות, ויזמת שלום של הליגה הערבית ביחד עם לחץ אמריקאי לאיזו התקדמות במשא ומתן, אומר שנחמד מאוד יהיה לעשות מין פריש מיש כזה עם מלחמה אזורית שאחריה בטח המצב שלנו יהיה יותר טוב וכולם ישכחו מהפלסטינים. כי כשצריך לנקות את הרחובות מגוויות ונשק כימי, קצת קשה לדבר על משא ומתן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז צריך להרגיע, צריך להשקיט. צריך להתנהג בקור רוח. שקט, רוגע וקור רוח זה לא תכונות שמיוחסות בדרך כלל לבנימין נתניהו. משהו שם יכול להידרדר, אפילו בלי שנרצה. ההסלמה בתדירות של התקיפות - עכשיו אחת ל-48 שעות, אומרת לי שמישהו שם התאהב ברעיון והיד על ההדק קלה יותר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז מה יהיה? יהיה זוועה. יהיה רע. אנחנו נגררים למקום לא טוב, כשליד ההגה אחת ההנהגות הגרועות ביותר האפשריות. אז מה? תיכף התותחים יירו והמוזות ישתקו. וגם את הדברים הצנועים האלו נגד מלחמות, ונגד ילדים מתים (תוצאה טבעית של מלחמות) ונגד פזיזות, ובעד שימוש מושכל בכוח, קשה יהיה עד מאוד להגיד. אז אני אומר אותם עכשיו. אני אומר שמשטר אסד הוא משטר פושע ורצחני ויש מקום לפעולה בינלאומית להכריתו מן העולם. אני אומר שהסכנה שנשק כימי יזלוג לחיזבאללה היא סכנה שיש לפעול בכל האמצעים למניעתה. ועם כל זאת אני אומר שהסכנה הזו מוגברת ומועצמת על ידי הנהגה טירונית ופזיזה, שאיני סומך לא על שיקול דעתה ולא על תום ליבה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז מה נשאר לעשות? לחכות ולראות מה יקרה. אצלי הממ"ד בנוי, ויש איפה להסתתר, למרות שנצטרך להוציא את שולחן ההוקי אוויר וזה יהיה סיפור, כי בנינו אותו בתוך החדר והוא לא עובר דרך הדלת. טוב, כשתפרוץ המלחמה נראה מה עושים עם זה. במישור ההצהרתי -&nbsp; כל עוד ניתן לי להשמיע את הדברים אני מודיע בזה מראש על התנגדותי לכל צעד שהוא לא צעד הגנתי מובהק. אם מישהו בסניף בנק"י בחיפה חושב שהוא יכול לחשוב לנסח מחדש את הכרזה להפגנה שלו, כך שתבטא פחות תמיכה ברוצח העם אסד, ויותר קריאה לשיקול דעת, להרגעת הרוחות, והתנגדות למלחמות מיותרות - סבבה, יש לי עוד 45 דקות להגיע לכיכר אמיל חביבי. אולי אני אאחר קצת, אז תתחילו בלעדי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לפני יומיים מלאו 94 שנים לפיט סיגר. עוד שמאלן שפל, שערער את המוראל באלוהים יודע כמה מלחמות נדמה לי מקוריאה ועד אפגניסטן. אז שיתבייש, ומזל טוב, והנה "להיכן הלכו הפרחים כולם" או איך שזה לא יהיה בעברית, רלוונטי מאוד היום, לאור סכנת המלחמה המרחפת. תיהנו! ופיט - עד מאה ועשרים.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/1y2SIIeqy34" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/1y2SIIeqy34" /> </object> </p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 05 May 2013 17:47:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13768990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13768990http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13767981<div align="right" dir="rtl"><p>אתמול הנחיתי את התפילה בבית הכנסת שלי בפעם הראשונה.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>כידוע לקוראים כאן הצטרפתי לקהילה רפורמית באזור, ואני מתפלל שם מזה כמה חודשים. בשלב מסויים, סתם בשל העניין האינטלקטואלי, עברתי גם קורס מנחי תפילה. לא חשבתי אף פעם שאנחה תפילה בעצמי, ולו רק בשל העניין שהנחייה טובה דורשת נגינה בכלי - לרוב גיטרה - ואילו אני יודע לנגן רק על מסרק, ומיום שאבדו שערותי, גם זה אינו מצוי ברשותי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל אופן, בזמן האחרון אני גם נוהג להקדיש את ימי שישי בערב ללימודים. וזה לאחר שאת שישי בבוקר אני גם מבלה באוניברסיטה, ואני מגיע לבית הכנסת רק פעם בשבועיים שלושה. אבל השבת ממש ביקשו ממני להגיע ולהנחות כי הרב והחזן נמצאים שניהם בכנס גדול בירושלים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ההיסוס הראשון שלי היה אם מבחינה מוסרית אני ראוי לכך. הקשר שלי לתורה ולמצוות הוא אינצידנטלי. אני נוהג בבלוג הזה ממש להמליץ על מתכונים לא כשרים. עיקר ההנאה שלי בחיים - רכיבה על אופניים בחוף בצת ובבקעת בית נטופה - מבוססת על חילול שבת אקטיבי. אבל ברגע שהבנתי שהקהילה נמצאת בבעיה, ושאני כנראה צריך לפתור אותה גם ההיסוס הזה הלך. לא נדרשת ממני סמכות מוסרית כלשהי. איני צריך להאמין במילים שאני מתפלל, אלא רק להכיר היטב את הנוסח ולהישמע סמכותי ודובר עברית רהוטה. אמרתי כן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הכנתי את עצמי היטב עם מיילים ושיחות טלפון עם החזנית ועם שותפה נוספת להנחייה. שרתי לעצמי את הנוסח. קראתי שוב ושוב את פרשת השבוע - בהר בחוקותי. דווקא היה לי מה להגיד, בקטע של השמיטה ואחד במאי, אבל לא רציתי להכנס לפוליטיקה, אלא לנהל תפילה סבירה ושחברי הקהילה שחלקם מגיעים מרחק ניכר באוטובוס כדי להשתתף, יוכלו להרגיש בבית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>איך היה? לא משהו. התפילה עצמה הלכה ללא תקלות, פרט לכך שקראתי לאחד מחברי הקהילה 'קרלוס' במקום 'חורחה'. רציתי לעשות הכל באופן שוויוני, וכך כאשר בדרך כלל הקהילה ישובה במעין חצי מעגל, כאשר במיתר של המעגל יושבים שני החזנים והרב, ולידם ארון הקודש, ישבנו כולנו במעין מעגל, כאשר אני ושתי שותפותי כחלק מהמעגל, אבל ליד ארון הקודש. ניסיתי לשתף כמה שיותר אנשים מהקהילה, ולדבוק עד כמה שאפשר בנוסח שהרגיל אותנו הרב עד עכשיו. יש לי נוסח 'מהבית' לכמה תפילות. כך, יש לי מנגינה ל'ברכו את ה' המבורך' שהיא שונה לחלוטין מהמנגינה של הקהילה. גם הקידוש אצלי במנגינה אחרת ובעצם הכל. אבל דבקתי במנגינה הרגילה. מהבחינה הזו הכל הלך כמו שעון, ובאמת עד כמה שלא הבטתי בשעון, התפילה נמשכה בדיוק את השעה וחצי שהיא נמשכת בהנחייתו של הרב. נתתי גם כמה 'ספיישלים' שלא היו בתכנית, כמו 'הגומל' לחברת קהילה שעברה תאונת דרכים, או 'אדון עולם' לקראת הסוף, שלא היה בתכנית, רק בגלל שהייתה לי הרגשה שאנשים בקהילה רוצים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל הייתי במתח אדיר. חלק גדול מהזמן היה לי בלק אאוט מה הדבר הבא שאני צריך לומר או לעשות. נתקעתי בדברים קטנים כמו השמות של האימהות או האבות. חלק מהמנגינות פשוט לא זכרתי, למרות שבבית הכל שטף. חלק זייפתי באופן נורא. למזלי הייתה לידי את מ' בעלת החוש המוזיקלי והקול המלאכי.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>זה מוזר מאוד. אני רגיל לפרנסתי לדבר בפני שופטים - שלום, מחוזי, עליון, פשוט לפתוח את הפה ולנאום. לרדת על עדים כך שירדו מהדוכן בוכים. להשתיק את הצד השני אם הוא מדבר משהו שאני לא אוהב. ויכול לעשות את זה לפעמים במבט. עשרים שנה בבית משפט לא הולכות ברגל. ועדיין, הייתי במתח מתפילה, כשלצידי שני חיזוקים משמעותיים - מנחה נוספת וחזנית. אין לי הסבר לזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>גיליתי שהיופי שבתפילה עד עכשיו היה הערך המדיטטיבי. שאני אוהב את החזרה השלווה על הנוסח השגור. שאני אוהב את המנגינות. שאני אוהב לשיר לעצמי או לא לשיר אם אני לא רוצה. שאני אוהב לעמוד מהצד ולראות איך אחרים מתפללים. שזה מה שמרגיע אותי. שזו השעה היחידה שבה אני לא במרכז העניינים. שלאיש לא איכפת ממני וממעשי. שלא מסתכלים בי או מחכים למוצא פי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם יבקשו ממני אני אעשה זאת שוב. אבל זה היה קשה, ובסופו של דבר מתיש מאוד ולא מהנה. אני מעריך עכשיו את הרב שלנו הרבה יותר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תשלום שני חובות קטנים לסיום - <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://dugrinet.co.il/16054/blog/2013/april/29" target="_blank">דוגרינט פירסמו את הפוסט שלי על הסכמי קדם נישואים</a>. אני מצרף קישור. מי שלא קרא כאן שיגלוש לשם, ובכלל אתר שווה. וממתק אמיתי. נמאס מרוי ביוקנן? לכו תקוודו. זה מה יש.</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/deeBQZ8Aklc" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/deeBQZ8Aklc" /> </object> </p></div>Sat, 04 May 2013 20:42:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13767981http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13767981http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13764850<div align="right" dir="rtl"><p><a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://thegreekisland.wordpress.com/2013/05/01/%D7%94%D7%90%D7%97%D7%93-%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%99-%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2-%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%A4%D7%95/" target="_blank">הפוסט הזה</a> רץ אתמול חזק ברשת. אביא כאן את עיקרי הדברים, למי שעצל ולא רוצה ללחוץ על הקישור -</p> <p>&nbsp;</p> <p>"<span>ואז חשבתי על הדגל האדום. כמה רע הוא עושה לכל כך הרבה מזרחים. איך הצבע האדום הזה, שהוא לכאורה צבע עממי שמסמל סולידאריות של עובדים, מסמל בישראל את ההגמוניה המפא"יניקית האשכנזית הישנה. זו שהתיחסה ליהודי המזרח כמו לעבדים. זו שהדירה כל מי שלא דיבר יידיש. זו שרמסה את כבודם ותרבותם של כל מי שלא היה "מאנשי שלומנו", יהודים וערבים כאחד. לשנאה למפא"י ולדגל האדום, בישראל, יש שורשים עמוקים בקרב הציבור המזרחי. עמוקים ומוצדקים. אחר כך חשבתי פוליטית, או יותר מדויק, אלקטורלית. מיליון פליטי ברית המועצות הסובייטית חיים בישראל. רבים מדי מהם עניים. אני קורא להם "פליטים", כי הם באו לפה אחרי שחיו תחת משטר דיקטטורי נורא ואיום, משטר אכזרי ואלים שהדגל שלו היה אדום, האידיאולוגיה שלו היתה קומוניסטית, האחד במאי היה אחד החגים החשובים שלו, והטרמינולוגיה שבעזרתה הוצדק הדיכוי האנושי של העם היתה "מהפכנית", "מעמדית", "שיוויונית" וכו'. ניסיתי לדמיין מה זה להיות דובר רוסית שהגיע לישראל אחרי שחי במשטר האימים הסובייטי. איך זה מרגיש לראות דגל אדום? "</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>המדובר בחזרה לא חכמה לפוליטיקת הבידול האתני שמצליחה כל כך לטייקונים שלנו. ככל שאנחנו חושבים על 'מזרחי', 'אשכנזי', 'רוסי' ופחות על 'אדם', 'פועל', 'מנוצל', 'מנצל' כי אז לחבר'ה הגדויילים שם נורא נחמד, והם יכולים להמשיך ולהתעסק במה שחשוב - להשמין על חשבוננו. הפוליטיקה הזו היא מאוד רלוונטית בהקשרים של תיקון עוול היסטורי, של קידום אוכלוסיות שקופחו, של שימור מורשת היסטורית ושיח תרבותי. אבל כשאומרים לי שאני לא יכול להתאחד עם המזרחים והרוסים סביב הדגל האדום, כי אני אשכנזי מנצל וזה הדגל שלי, אז אני יכול לחשוב בדיוק למי זה עושה טוב ולמי זה עושה פחות טוב. אבל אתם יודעים מה, נזרום. נרוץ עם הטענה הזו לשני הכיוונים - מזרחיים ורוסים.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>מזרחיים - זה שהם 'לא מתחברים לדגל האדום' יותר מאחרים דורש הוכחה אמפירית, ולדעתי שגוי. אי החיבור של האוכלוסייה הזו לדגל האדום הוא באותה מידה שהאשכנזים לא מתחברים אליו. זה דגל של זרם פוליטי מאוד מסויים שנמצא כרגע במיעוט. כך שיש מיעוט של אשכנזים ומיעוט של מזרחים שמתחבר אליו. ובכל אופן - הטענה היא שהוא עושה להם רע כי זה הדגל של מפא"י שהתייחסה ליהודי המזרח כמו עבדים והדירה כל מי שלא דיבר יידיש. הטענה הזו שגויה בכל כך הרבה רבדים שאני לא יודע מאיפה להתחיל. נתחיל מהדבר הפשוט - מפא"י אסרה על היידיש ודיכאה את תרבות היידיש באופן אקטיבי. נמשיך בדבר העוד יותר פשוט. הדגל של מפאי לא היה הדגל האדום. הסימבוליקה הזו הייתה נהוגה מאוד שמאלה משם. הדגל היה הדגל הכחול לבן. דגל מדינת ישראל. זה היה הדגל שהתנופף במעברות ובעיירות הפיתוח. רוצה להעלות טענה נגד הדגל הזה? לא. בסדר, זה מה שחשבתי.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>את האגדה שהדגל האדום הוא הדגל של מפא"י האשכנזית המציא גדול השסאים והפלגנים העדתיים שקמו לנו. יש ספר מעולה של דני פילק על 'פופוליזם והגמוניה'. מי שיקרא אותו יבין את התופעה שנקראת מנחם בגין לעומק. אבל לא צריך את פילק או את גראמשי - מוף - לקלאו בשביל להבין מה הוא עושה, ואיך הוא קושר בין הקיבוצניקים האשכנזים המיליונרים ובין שונאי ישראל בכל הדורות. ואת השקר הזה קנה בעל הבלוג 'האי היווני' כאילו אך אתמול נאמר. הנה בנאום קלאסי, נאום הצ'חצ'חים, מה שיש למנחם בגין לומר על הדגל האדום - &nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/vwFuEZ6am8g" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/vwFuEZ6am8g" /> </object> </span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>מחריד, נכון? אותי זה מחריד. מחרידה כמות השינאה שמופנית אלי אישית. אם כבר סיפורים אישיים, תארו לכם נער בן 13 בעפולה הקטנה, שכל כולה ליכוד, מנסה לשמור על דעה עצמאית, 'מערכניקית' בתוך השיסוי וההסתה של מערכת הבחירות של 1981, שכל כולה מופנית אישית כנגדו, כנגד משפחתו, כנגד מוצאו, כנגד המעמד שממנו בא, כנגד סבו שבנה את עפולה במו ידיו וסבתו שהייתה עובדת סוציאלית במעברות, הסבתא שאותה הוא כה אוהב ושמעולם לא הייתה מסוגלת לעשות דבר פרט לטפל באנשים ולהפיץ סביבה טוב לב.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>לוקח את טראומת הילדות של הסבא מיכאל שאמר שהדגל האדום לא חשוב בפוסט של 'האי היווני'? בהליכה. עם יד קשורה מאחורי הגב. אבל אין כאן תחרות על טראומות ילדות. כל אחד סוחב את המטען שלו. נמשיך הלאה. לרוסים.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span>לאלו טענה מבוססת יותר, שאליה אני יותר מתחבר. ובכל אופן. לפני כמה שנים ליוויתי את ש' שהופיעה בתכנית טלוויזיה בערוץ הרוסי. (סיפור מעניין, מן הסתם, אבל כמו כל סיפורי ש' תאלצו להישאר כשחצי תאוותכם בידכם). בדרך חזרה לקחנו טרמפ אחד המשתתפים בפאנל, שהיה פסיכיאטר רוסי. השיחה הייתה נורא מרתקת, והנסיעה ארוכה. ואז הגענו מתיאור של מקרים מעניינים בפסיכיאטריה, לשאלת הערכת אישיותו של סטאלין, לא יודע איך. נפלט לי שלדעתי כל יהודי בארץ ישראל חייב טובה ענקית לסטאלין על שתי נקודות היסטוריות - הוא ניצח את היטלר ואיפשר את הקמת מדינת ישראל. כמובן שהדברים סוייגו באמירה שהוא היה רודן אכזר, רוצח המונים, ונתעב מאוד. התגובה של הפסיכיאטר הייתה זעזוע עמוק, ולו היה יכול היה יורד מהרכב. הוא התחיל בסיפורים מאוד ארוכים מה עשה המשטר הקומוניסטי למשפחתו, שכל אחד מהם הוא סיפור של סבל וייסורים שאין כדוגמתם. זה גרם לי להבין שיש כאן פער שקצת קשה לגשר עליו. כאשר לי אומרים סטאלין, אני רואה קודם כל את הגייסות של רומל מתקרבים לאל עלמיין ונעצרים ב-1942, במרחק קצר מאוד, קצר מדי מאבי, שהיה אז בן שנה בעפולה. ואחרי כן אני רואה את ההמונים החוגגים בכיכר בכ"ט בנובמבר. אחרי כן אני רואה גם גולאג, ונ.ק.וו.ד. ויער קאטין. בן שיחי הרוסי רואה דברים אחרים שאני איני רואה. אליו הגיעו כבר הרומלים. הוא לא היה שותף לתשועת הכ"ט בנובמבר.&nbsp;</span></p> <p>&nbsp;</p> <p>ובכל אופן, נשוב לדגל הכחול לבן. הרי זה דגל הכיבוש! זה הדגל שבשמו הרגו ילדים ב'עופרת יצוקה'! לא. זה הדגל שלי. זו המשמעות המדוייקת של המושג "ריקליים". RECLAIM. בעוד כמה זמן ביום ירושלים יחזור הריטואל השנתי המבחיל של "ריקודגלים" שבו ישמש הדגל הזה עצמו למופע אלים ומתועב של לאומנות שישמש כרקע לאלימות שתופנה כלפי תושבי השטחים הכבושים במזרח ירושלים. אז מה, נשאיר את הדגל הכחול לבן למרקדגלים למיניהם? לא. אני לוקח אותו בחזרה, ומניף אותו בגאווה. נגד הכיבוש. בעד השלום. בעד סולידריות. אני נותן לו את התוכן שלי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>וכך ניתן לעשות גם עם הדגל האדום. זה הדגל שיכול לחבר את כולם. את הערבים (הפגנה נהדרת אתמול באוניברסיטה, של הילדים מתא חד"ש, אוניברסיטתה שליום אחד כולה התמלאה בבלונים אדומים. עשה לי טוב. מיהרתי לשיעור אז לא הצטרפתי שם למפגינים, אלא רק הסתכלתי בפנים הצעירות והנלהבות ושמחתי ורציתי גם אני להחזיק את הדגל האדום.) את המזרחים, וגם את הרוסים. הם צריכים להבין שהדגל האדום היה לפני סטאלין ולפני לנין, וצריך להישאר אחריהם. שהוא יכול לקבל תוכן שמנוגד לכל מה שלנין וסטאלין עשו להם. תוכן של אחווה וסולידריות. הם יכולים לקחת את הדגל הזה ולהתעטף בו, ולרכוש אותו מחדש, וזו אמירה חזקה פי כמה נגד כל מה שנעשה להם בעבר. זו אמירה של התגברות והתחזקות והעצמה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>או שהם יכולים להמשיך ולהיות מבודדים ולשנוא. כציבור יש בהם משפחות שחיות בדלות איומה. מנוכרות ומבודדות מסביבתן במחסומים של תרבות ושפה. טוב לחיות ככה? לא חושב. אני רוצה להושיט להם יד. אבל היד השנייה שלי תמשיך להחזיק את הדגל האדום. כי זה הדגל שלי. לא של סטאלין, ולא של אף אחד. שלי, ושל סבא שלי שצעד איתו ב-1945 במצעד הניצחון בעפולה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>נסיים, לכבוד השטרות הצ'רניחובסקיים החדשים, במה שצריך להיות ההמנון של מדינת ישראל, ושביום הדגל האדום, 1 במאי, וגם ביתר ימי השנה, צריך לשיר אותו בקול רם, וכך גם עשיתי, לחרדת כל הסובבים אותי. הנה מישהו ששר יותר יפה ממני, אריק לביא, אללה ירחמו. 2 במאי נפלא לכולם.</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/4iMMsAZH4cI" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/4iMMsAZH4cI" /> </object> </p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><span><br /></span></p></div>Thu, 02 May 2013 06:36:00 +0200agal39@yahoo.com (אבו אלמוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665593&blogcode=13764850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665593&blog=13764850