http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829heCopyright 2013 My Soul.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/29/58/65/655829/misc/20638583.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=13791023<div align="right" dir="rtl">תקופה חדשה, אני חדשה, הרגשה חדשה.אחרי שלא כתבתי כבר כמעט שנתיים החלטתי לחזור, כי זה בוער בי, באצבעות, בראש ובלב.המילים לא יוצאות לי, אולי כי נטשתי אותן. אפשר להבין אותן, עזבתי ונכנסתי בשאגה אל תוך ההמון, בין כל העיסוקים, החיים, הצבא, הקשיים והשמחות כמעט ושכחתי שהן קיימות.המילים לא מתחברות, אפשר להבין גם אותי.אז כל פעם קצת.עד שמשהו יצא מזה.עד הפעם הבאה...My Soul</div>Fri, 24 May 2013 14:49:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=13791023http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=13791023http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12669859<div align="right" dir="rtl">לא יודעת כבר איך להכיל את כל הרגשות האלה שבתוכי, החרדות האלה תוקפות אותי שוב וחוסר הביטחון המלא בעצמי שוב קורע את מעטפת הקשיחות ומשתלט על כל נים בגופי, הגיוס מתקרב בעוד יום ואני כאן מלאה בדמעות.אני קוראת את כל מה שכתוב באינטרנט על יום הגיוס. אני לא מוכנה לכלום עוד לא קניתי דבר, אני מפוחדת בצורה בלתי הגיונית בכלל ולא הפעם אני לא סתם היפוכונדרית אני באמת חושבת שאני בדיכאון. איך פתאום אני אוותר על כל החופש הבלתי נלאה שלי לטובת ימים ארוכים בתוך בסיס מסריח עם מפקדת שתשב לי על הכתף כל היום? איך לעזאזל אני אסתדר עם געגועים לבית שלי, לחברים שלי, אליו? ומה אם כולם ישכחו מקיומי פתאום, איך זה ירגיש להיות חיה אבל בכל זאת להימחק מהזיכרון של כולם? ומה אם אני לא אצליח להיות מצטיינת ואת כל השירות אבלה בכלא או יותר גרוע מזה עם שעות ביציאה וריתוקים ארוכים? ומה אם אני אשבר ולא אצליח לעמוד בזה ואז אמא שלי תגיד לכולם "אני ידעתי שהיא לא יכולה להתגייס לצבא המפונקת הזאת"? ומה אם אני לא אצליח להוכיח לכולם שגם אני יכולה ואני לא עוד ליצנית שיודעת רק לדבר?ומה אם אני לא אצליח, מה אם אני אכשל?זה גדול עליי כל האחריו</div>Sun, 07 Aug 2011 18:38:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12669859http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12669859http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12649238<div align="right" dir="rtl">ואם יכולתי לברוח מכאן, הרחק הרחק שם אין איש, להיעלם בתוך האופק ולהטשטש בים של חולות, לו רק יכולתי לפרוש כנפיים כאלה גדולות, להמריא גבוה עד שלא ישאר לי אוויר לנשום אולי אז הייתי מרגישה את הרוח על פניי זאת שכבר מזמן איבדתי.והייתי בורחת הכי רחוק מכאן, אל תוך עולם שבו אין בני אדם, או אל תוך מקום זר שבו מדברים בשפה שלעולם לא אבין, הייתי בורחת לתקופה אחרת, לעולם מנוכר בו אף אחד לא יקרא בשמי בו אף אחד לא יכיר את פניי, הייתי בורחת הרחק הרחק אל תוך חלום בו יש שקט. לו רק היה בי שקט,הכל היה שונה ואני הייתי אחרת, קרה יותר או בוערת. אז היית אומרת שהחיים פה ניראים ממבט קצת שונה, אולי הייתי מסתכלת על העולם מלמעלה למטה ורואה איך כולם מתרחקים ממני לרגעים קצרים, אולי הייתי לומדת איך לחיות את הפחד ולהפסיק לפחד, לספור עד 5 לתת לו להשתלט ואז להמשיך בחיי, אולי הייתי בורחת מבדידות מעייפת שהשתלטה לי על היום והלילה. הייתי בורחת מאהבה נכזבת שקרעה לי את המיתרים, אולי הייתי בורחת מהשיגעון המוכר שלי ושל כולם זה שמשתלט על כולם, השגעון של הזמן שבורח לנו מבין האצבעות, השגעון של החום שמעייף את המילים שלנו,והייתי בורחת</div>Thu, 28 Jul 2011 22:25:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12649238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12649238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12631911<div align="right" dir="rtl">חסר מנוחה, מסתובב ללא שקט. הכל מתגלגל הזמן עובר הימים איטיים והלילות אף יותר. לחכות או לוותר? לא זאת לא המוזיקה הרגועה שתצליח להנחית עלייך מין שלווה אלוהית, לא זה לא ישתיק את כל קולות שבך,לא השמש הזורחת, לא היופי של החיים. אם הם בכלל קיימים. כי בימים כאלה הכל נעלם השמש שוקעת ואיתה גם ההיגיון, פורש כנפיים ובורח לעיר אחרת או לארץ זרה רודף אחרי החורף שעוד לא בא. וכאן השקט שותק, לא הוא לא מדבר ואי אפשר להתעורר מכל הסיוט הנמשך והולך הזה, והלב כואב ודואב ואוהב אבל גם הוא הולך לאיבוד בין הסערה שבאה בדיוק אחרי המלחמה, ואולי המלחמה עוד לא תמה והיא חיה ובועטת, בועטת בך. מעיפה רסיסים לכל הכיוונים. המלחמה הקרה או החמה כבר אי אפשר לדעת, הכל חסין הכל כל כך כואב שכבר אי אפשר להרגיש. הכל מתנפץ והרעש הזה הוא לא נותן מנוחה, הוא מחריש אוזניים. שמישהו יעצור את זה! הגלגל מסתובב מהר מידי והחיים נגמרים, החופש שלך נעלם לך מבין האצבעות למרות שאחזת בו כל כך חזק. מישהו בכלל שומע את זעקותייך החרישיות? והראש כואב, כל כך כואב שכבר אי אפשר לפתוח את העיניים וזה מרגיש כמו חלום שלא נגמר ואז אתה מתעוררת שטוף</div>Wed, 20 Jul 2011 01:32:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12631911http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12631911http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12625725<div align="right" dir="rtl">נמאס לי מזה! אני רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד מה הוא רוצה ממני? אוהב אותי או לא אוהב אותי? רוצה להיות איתי או לא רוצה להיות איתי? והפעם באמת.... קשה לי עם זה שכל פעם הוא מתגעגע וקורא לי לחזור אליו ואני כמו מאוהבת טיפשה חוזרת אליו כאילו כלום. ושום דבר לא ברור בינינו ושום דבר לא סגור והוא מקנא לי בסתר ורק נותן רמזים אבל בו זמנית הוא רוצה את הלבד שלו למרות שהוא מתגעגע ואומר לי "אני מת עלייך" אבל הוא לא איתי... אוף נמאס לי מכל זה, נמאס לי מהכאב לב המטורף הזה שלא עוזב אותי לרגע, נמאס לי לבכות עליו בכל לילה, נמאס לי שהוא בורח כל פעם שאנחנו מתחילים לדבר על זה ומשאיר אותי תלויה באוויר, כל פעם בטענה אחרת. אז מחר אני אדרוש פגישה דחופה לא משנה מה הוא יגיד, הוא הבטיח והוא יקיים. והפעם אקבל את כל התשובות שרציתי ולא אני לא אכעס אבל אני גם לא אחייך אליו ולא אני לא אתן למילים שלו להמיס אותי הפעם, לא אתן לחיוך שלו ולקסם שלו להשתיק אותי. הפעם אני אדרוש ואקבל! {בעזרת ה'} לעזאזל מגיע לי יותר!! אני שווה יותר ולא מתוך שחצנות אבל מגיע לי גבר שירצה להיות איתי זה שהוא אוהב אותי לא עוזר לי בכלום. זה כמו שחב</div>Sun, 17 Jul 2011 02:02:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12625725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12625725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12552036<div align="right" dir="rtl">לא יודעת איך להגדיר את הערב הזה, אולי הצחוקוההתלהבות מנסים לחפות על הבכי המטורף של לפני כמה שעות? אני כבר לא יודעת איך להרגיש התקופה הזאת קשה, יותר ממה שחשבתי שהיא. My Soul.</div>Sun, 12 Jun 2011 04:25:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12552036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12552036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12551441<div align="right" dir="rtl">הלב שלי צולל לתוך תהום, שם עמוק בין המצולות לא תהיה לו עוד סיבה לפעום, אז הוא ידום ולא יצטרך להתנצל על זה, הוא ידום ולא יצטרך עוד לחייך מבעד לרסיסי הלב השבור, שם הוא כבר לא יצטרך להאמין באהבה שלא קיימת, שם הוא לא יצטרך להילחם ברגשות שהופכים אותו לחלש, שם הוא לא יצטרך לאהוב ולא יהיה זקוק לאהבה, כי שם במצולות אין אהבה. פתאום הוא מבין שגם פה בתוך המציאות אין אהבה הריאלו רק הורמונים וכימיקלים שמשגעים את הגוף רגש הוא סתם דבר שעשוי משקית ניילון כזאתגמישה שעפה ברוח, הדמעות הם סתם מיצים שיוצאים מהעיניים כשכואב בגוף, ומה זה כאב? סתם עוד חלום בלהות שחלמת בלילה. הלב שלי נודד בין השכבות, צונח לאט, עושה בנג'י בלי לקשור אליו חוט ולא אכפת לו ליפול ולצלול לתוך המים הקרים, לא אכפת לו לקפוא מתחת לקרח, לא אכפת לו להתנפץ כמו מראה שמבשרת רעות, לא אכפת לו להפסיק לחלום על אהבה שלא תבוא כי שם במצולות אין חלומות ואין סיוטים שם יש שקט ודבקות במטרה. שם אין אנשים ואין מסכות, יש רק שקט ושדים כאלה קטנים שיגנו על הלב בכל מחיר, ישמרו עליו מכל רגש שיתקרב, ישמרו עליו מכל גבר שינסה לאהוב ושם הוא יהיה מוגן, במצול</div>Sat, 11 Jun 2011 23:08:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12551441http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12551441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12542587<div align="right" dir="rtl">אז אולי אני אוהבת אותו קצת יותר מידי, אפילו יותר ממה שאני אוהבת את עצמי. וזה כואב בכל פעם מחדש, כמו פצע שנפתח שוב ושוב בכל יום, בכל בוקר אני נזכרת בחיוך שלו ובכל לילה אני נזכרת בנו, ביחד, בלילות שלנו ובימים, באהבה, בקול שלו ובגומות. "את עוד תראי שיום אחד אנחנו נתחתן" הוא תמיד היה אומר בכל מיני ויבראציות,"חכי ותראי". הוא היוצא דופן, היחיד שהצליח לגרום לי להאמין באהבה וגם לאבד את האמונה בה. "תמיד למישהו כואב יותר ולמישהו פחות" הוא אמר לי, היום אני מבינה כמה זה נכון. מתי הוא יחזור אליי? בכל יום זה הופך לקשה יותר, חשבתי שהזמן ירפא את הכאב, שהעולם ישכיח אותו ממני, שעם הזמן הפצע יסגר שהלב שלי יפסיק לדמם, אך למרבה הצער בכל יום אני נוכחת לדעת שזה לא כך, שהעולם מתנהל אחרת לגמרי ממה שכולם חושבים, שאהבה מושתתת על כאב בלתי פוסק וששום דבר טוב לא מחכה בסוף; אתה אומנם יכול לחוות רגעים נפלאים עם האהוב או האהובה אבל בסופו של דבר כולם יסתיימו באותה צורה, בבכי. בסוף תמיד יהיו דמעות, איך אמרה אדל "לפעמים זה נמשך באהבה ולפעמים זה כואב במקום" אז זה כואב יותר ממה שמישהו אי פעם יוכל לדמיין לעצמו, חשב</div>Wed, 08 Jun 2011 03:39:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12542587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12542587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12516686<div align="right" dir="rtl">כל כך הרבה לילות בלי הגבר שלי, והגעגועים אליו גוברים מרגע לרגע. זה תוקף אותי בעיקר בלילות כשכל הרעש הופך לשקט וכל ההמולה הופכת ללבד ואז אני מרגישה אותו, ומתאווה לרגעים שחוויתי איתו. וזה כל כך קשה לבכות בכל לילה וזה כל כך קשה לראות אותו עובר מולי באמצע היום על הקטנוע והוא כל כך יפה. ואז בכל לילה אני דומעת מעט, נזכרת באהבה שלנו, ומחכה לו שיחזור. וזה קשה. כמו הרגע הזה למשל שבו כל הגוף שלי כואב והמילים לא יוצאות, אני רוצה להסביר את כל מה שאני מרגישה בימים האחרונים בלעדיו אבל המילים לא יוצאות, שוב פעם אני עצורה ואין הרגשה יותר דפוקהמלהיות עצורה לגבי הרגשות שלך. אני חולמת עליו בלילות ומחייכת כשאני שומעת את הקול שלו, אני בוכהבשירים שלנו וזה תוקף אותי באמצע היום או באמצע שיחה שמשהו פתאום מזכיר אותו. אני מתגעגעת אליו, ללילות שלנו יחד, אני מתגעגעת לרגעים שהוא נרדם לידי לרגעים שהרחתי את הריח שלו אחרי מקלחת, אני מתגעגעת לכל דבר שחווינו יחד, גם לרגעים הקשים. אני מדמיינת אותי ואותו שוב יחד אבל זה עוד לא קורה. הלוואי שיקרה. ואף אחד ושום דבר לא מצליחים לרפאאת הכאבשגדל בתוכי, אף גבר לא מצליח</div>Fri, 27 May 2011 00:09:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12516686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12516686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12492544<div align="right" dir="rtl">"שמור לי עליו, אתה שומע? אין לי כלום בלעדיו... שמור לי עליו ותשמור גם עליי כדי שלא אשתגע" מה עוד נשאר לי ממנו? חוץ מכל אותם הזכרונות שחולפים במוחי כהבזק של אור מסנוור, שמשכיחים ממני לרגע את המציאות העגומה של שנינו מה נשאר לי ממנו אם לא אותה האהבה שהלב שלי מוצף בה?! אבל גם הזכרונות האלהלאט לאט הם יהפכו ליותר ויותר מעורפלים ואת כל הרגעים שלנו יחד שום דבר כבר לא יוכל להנציח. מה ישאר מאותה האהבה בעוד כמה חודשים? האם תישאר אהבה? אולי הוא כבר ימצא אחרת לבנות איתה חיים ולצבור איתה זכרונות אחרים, טובים ורעים, בהירים יותר והרבה יותר מסנוורים. ומה ישאר לי? מה יהיה על האהבה שלי? האם גם היא תישכח בין ההמון או שמא תישאר בליבי חיה ובועטת, צועקת בכל הכוח שעוד נשאר בתוכה שהיא רוצה רק אליו, כי אף גבר לא מרעיד לה את הלב כמו שהוא מרעיד, כי אף גבר לא עוצר את ליבה מלפעום כמו שהואעוצר, ואף גבר לא מרגיע אותה ומלטף אותה ומרגיש לה אמיתי וכנה ונכון כמו שהוא מרגיש, כי אף גבר לעולם לא ישתווה למה שהיא מרגישה כשהיא איתו. ואולי גם האהבה שלי תעלם ביום מן הימים ואולי זה רק חלום בלהות שיחלוף כפי שהגיע</div>Sat, 14 May 2011 23:21:00 +0200didi@004.co.il (My Soul.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=655829&blogcode=12492544http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=655829&blog=12492544