http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821הסיפור שכתבתי...כפי שחלמתיheCopyright 2013 jinxoxo. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/21/98/64/649821/misc/24775252.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13204750<div align="right" dir="rtl">היי לכם! וואו.. הימים האחרונים היו ממש משוגעים בשבילי ויש לי הרגשה שזה רק קצה הקרחון.. מעולם לא היה לי זמן עצוב כל כך כמו עכשיו מן עצב כזה שמהול במעט שמחה.. או שעלי לומר הקלה? לא יודעת זה פשוט מצב מוזר כזה.. שבו אני מודעת לכל הנקודות גם הרעות וגם הטובות בכל מקרה, לפני שאתם מכינים את העגבניות ונשבעים שלא לחזור לכאן לעולם.. אני חייבת לומר שזה לא בשליטתי אני הולכת להיעלם לשלושה חודשים אני בספק אם יהיה לי זמן לכתוב.. אני רק יודעת שאני לא יכולה להמנע מזה.. אז נתראה בעוד שלושה חודשים.. אם לא תהיו יותר מידי כועסים..</div>Wed, 11 Apr 2012 21:55:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13204750http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13204750http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13189365<div align="right" dir="rtl">היי כולם.. או מי שנשאר כאן לכל הפחות.. כן אני שוב נעלמתי.. הפתעה גדולה אבל הייתי חייבת קצת זמן לעצמי נדמה שהחיים שלי הם פשוט תקופה אחת ארוכה ביותר ומשוגעת אף יותר בכל מקרה, רגע לפני שאני חוזרת לסיפורים רציתי לכתוב שיר שיר לעצמי.. מקווה שתאהבו :) ילדתי, אל תשתני לעולם את משלבת פחדים ותקוות כמו אבנים נוצצות וכורכת אותם סביב צווארך כדי שתמיד תזכרי את עברך את מתאמצת כל כך להסתכל קדימה ושוכחת לפעמים שיש להסתכל פנימה ילדתי, אל תשתני לעולם את מלאה במחשבות שליליות וזה מוזר כי את יודעת שהן שגויות את יודעת שהפצעים יעלמו ואז תתחילי לפרוח אבל את שוכחת את זה ורוצה לברוח אני לא אדאג לך כי יש לך הרבה מלאכים גם אם את לא רואה, הם חגים סביבך במעגלים ילדתי, אל תשתני לעולם אני סומכת עלייך לא על גורל, לא על אמונה עלייך עם כל השגיאות את תמיד עושה את הבחירה הנכונה תזכרי לא להיות צודקת אלא חכמה אני אוהבת אותך המון ויודעת שתצליחי גם כשהכל שחור תיזכרי את זוהרת, ושאף אחד לא יגיד לך אחרת עד לפעם הבאה.. (עם פרק :) </div>Tue, 03 Apr 2012 09:06:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13189365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13189365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13116546<div align="right" dir="rtl">"מאיה ואדוארד" פרק 3-"האידיוט והמטומטמת" 14:32 הזקנה שוב צווחה ואני התעלמתי כרגיל "צריך לשמן כבר את הדלת הזאת.." הזכרתי בקול רם. הפרג הצעיר היה טרי במוחי וחיפשתי את הסיבה שבגללה מיהר כל כך לפרוח היום העפתי מבט זריז בדירה.. לא, שום דבר חדש נכנסתי למטבח ואבא עדיין ישב שם עם העיתון "אני אעשה את זה מחר" הגיב אבא מבלי להביט בי הנהתי להסכמה אבל על מי הוא עובד? הוא לא יעשה את זה מחר הוצאתי בזריזות שני מלפפונים ושתי עגבניות מיד התחלתי בסדר פעולות, עליהם אני חוזרת מדי יום "איפה הצעיף שלך?" שאל פתאום ידי עמדה בדיוק לקצוץ את המלפפון האחרון כשדיבר והיא נעצרה סובבתי את ראשי בבילבול וראיתו אותו בוחן אותי שוב פתאום נזכרתי שהוא נשאר אצל נתנאל "לא היה לי שום צעיף בכלל.." הנדתי בראשי וחזרתי לחתוך את הסלט מוזר.. לא חשבתי שהוא בכלל שם לב אלי הבוקר "יצאת היום מהבית כשצעיף שחור כרוך סביב צווארך" הזכיר "לא היה שום צעיף!" ניסיתי להשוות לקולי שלווה ללא הצלחה הסכין נשמטה מידי וחתכה אחת מאצבעותי "שיט!" עזבתי הכל ושטפתי את הדם תחת המים הסתכלתי שוב לאחור ומבטינו הצטלב בזאת הס</div>Sat, 17 Mar 2012 22:04:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13116546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13116546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13094905<div align="right" dir="rtl">"מאיה ואדוארד" פרק 2-"זיכרון ישן" 06:03 "מאיה.." שמעתי את קולו של אבי מחלץ אותי מהחלום הרע עקבתי אחרי קולו והקירות סביבי החלו לרעוד כשהצלחתי לפתוח את עיניי הבנתי שזה רק אבא שמנער אותי השמש עוד לא יצאה לגמרי אבל הרגשתי הפוכה מסלולים יבשים אך מעט דביקים היו על כל פני ואבא ישב על קצה המיטה כשהמגבונים שלי בידיו הוא הושיט לי אחד מהם ואני התרוממתי לישיבה הרגעתי תחילה את נשימותי ואז לקחתי את המגבון מידיו אני שונאת כשבוחנים אותי, ובכלל כשמסתכלים עלי זה לא השאיר לי שום בררה אלא להחזיר את המסכה המאופקת שסיגלתי לעצמי זאת שבזכותה אני נראית קצת יותר אנושית קצת פחות דוחה.. ניגבתי את פני וחזרתי להביט בעינייו של אבי "בוקר טוב" הוא אומר ואני מסיתה מבט הרגשתי אותו נועץ בי מבטים בעינייו האפורות "בוקר טוב.." התחלתי לומר בקול יציב והוא מיד יצא מחדרי בצליעה "אבא" סיימתי את המשפט כשהוא כבר לא היה כאן כנראה החליט שאני יציבה היום ואין צורך לדאגה זה ההסכם בנינו בהתחלה היתי עוד צעירה מאוד ולא הבנתי מדוע הוא מתנהג שונה כל כך מהורים אחרים אז פשוט השלמתי עם זה, השלמתי עם הע</div>Thu, 08 Mar 2012 15:39:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13094905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13094905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13091782<div align="right" dir="rtl"> היי קוראים יקרים, קודם כל, חג פורים שמח! דבר שני, לא! אני לא נטשתי! אני באמת מצטערת על העצירה הפתאומית, אבל המחשב שלי קרס (אני כותבת עכשיו ממחשב של חברה) בכל מקרה, יכול מאוד להיות שאני אצליח לסדר אותו עוד השבוע אבל זה לא בטוח בגלל פורים אז אם לא השבוע מקסימום שבוע הבא.. בנתיים אני מציעה לכם לעשות בדיוק מה שאני עושה.. תתעזרו בסבלנות! :) עד לפעם הבא.. (ואני מקווה מאוד עם פרק..) </div>Tue, 06 Mar 2012 19:42:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13091782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13091782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13075270<div align="right" dir="rtl">"מאיה ואדוארד" פרק 1: "קשה" http://www.youtube.com/watch?v=qkpG3yr8LJE 01:22 "הגענו" אמר מוטי "תודה" השבתי בחיוך והסתכלתי על עינייו הכחולות כרגיל הוא התכופף מעט ונתן לי נשיקה קצרה על הלחי תמיד צחקתי על גובהו של מוטי, הוא מזכיר לולב באורך מטר ושמונים סנטימטרים לפעמים נהגתי לבהות בעיניו התכולות כי לעיתים קרובות כל כך הם נצצו מוטי הוא האדם עם הכי הרבה שמחת חיים שהכרתי אי פעם הוא יודע עד כמה אני לא מגיבה טוב למגע אבל תמיד התעקש לתת לי נשיקה קצרה על הלחי "נתראה מחר?" שאל למרות שידע את התשובה "ודאי" חייכתי אליו וכל אחד פנה לדרכו הוא המשיך בדרך ממנה באנו ואני נכנסתי אל הבניין שלי הדלקתי את האור ועשיתי את דרכי במעלה המדרגות המוכרותכשאני מחטטת בתיק מחפשת את המפתחות שנפלו להם אי שם במעמקים "נו באמת" דיברתי לעצמי כשהאור נכבה כל דקה יורדת כמה מדרגות בחשיכה כדי להגיע אל הכפתור האדום וחוזרת לתיק כשהאור חוזר כשהעייפות מתחילה לגבור אני פשוט עוצרת ומורידה את התיק מכתפי מסובבת אותו מלמעלה למטה ונותנת לכל תכולתו ליפול החוצה התכופפתי באי רצון והתחלתי לאסוף את החפצ</div>Sun, 26 Feb 2012 01:44:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13075270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13075270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13071772<div align="right" dir="rtl">"מאיה ואדוארד" בנתיים כשכולנו מחכים לעיצוב שלא נראה באופק החלטתי שזה לא נורא כל כך אם אני אפרסם כבר לפחות פרולוג ותמונות הדמויות :) אתם לא מבינים כמה מייסר זה לשבת ולכתוב לכתוב לכתוב כשכל זה הולך ל"מגירה" הוירטואלית קצת לפני הפרולוג אני רוצה להשמיע לכם את שיר הנושא.. Lovesong - Adele http://www.youtube.com/watch?v=X7_t7sumX0E פרולוג: מאיה ואדוארד הם הוכחה לכך שלאהבה אין גיל מאיה ואדוארד הם דבר לא רגיל מאיה ואדוארד נועדו זו לזה מין סיפור אהבה שכזה מאיה ואדוארד הו.. מאיה ואדוארד כמו רומאיו וג'ולייה בצל האיילות מאיה ואדוארד כה מיוחדים בין הבריות מאיה ואדוארד נועדו זה לזה מין סיפור אהבה שכזה.. מאיה ואדוארד לנצח, עם שתי נשיקות במצח אחד בלי השני, זה יהיה לא הגיוני אחד בלי השני, מה? זה רציני?? איזה מן סיפור אהבה זה?!?! עברו השנים, והם כבר גדלו מאיה ואדוארד איפו הם היום? מה קרה למאיה? למה היא עצובה? מה קרה לאדוארד? למה הוא לא שמר עליה?!?! מאיה בוכה בלילה, בתוכה יש סוד היא רק לא יודעת.. אוי אם היא רק היתה יודעת שהסוד של אדוארד.. איך</div>Fri, 24 Feb 2012 10:02:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13071772http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13071772http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13070408<div align="right" dir="rtl"> כל כך מעצבן לחכות לעיצובים.. אני בכל מקרה מזמינה כל עיצוב מבעוד מועד כדי שלא אצטרך לחכות כל כך הרבה זמן.. אוף אוף אוף יש מצב מישהו רוצה לעצב במהרה את העיצוב לסיפור הבא?</div>Thu, 23 Feb 2012 14:29:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13070408http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13070408http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13068467<div align="right" dir="rtl">"מבפנים.." פרק 14: נימרוד המשיך להגיע מדי פעם.. כל פעם שההורים שלי לא היו בסביבה בעצם היינו מדברים כל הלילה וביום הייתי עייפה אבל מרוצה בכל פעם שהחום שלי היה עולה הייתי ניצמדת לגופו הקר ונרגעת "מה אם אני לא אצא לטיול השנתי?" שאלתי כשהשמש מתחילה להאיר את השמיים הוא חייך אלי וידיי ציירו צורות על חזהו -מעל החולצה- מאז אותה הנשיקה שבכיתה הוא מאוד משתדל להיות צנוע איתי.. כל כך צנוע שזה מעצבן אותי ממש כל כך מעצבן שאני מתחממת בכוונה רק כדי שיצמד אלי "שדה קטנה.." מלמל החל ולדגדג אותי "די די" ציחקקתי והרמתי ידיים.. "אבל אז לא תצטרך לברוח כל פעם שמישהו נמצא בסביבה" יללתי בשקט הוא נאנח "אני יודע.. אני מצטער על ההתנהגות שלי, אני לא בדיוק חבר למופת הא?" אמר בעצב "אם רק לא היית כל כך צעירה.." מלמל בשקט, שוכח שאני מסוגלת לשמוע אותו נשקתי לצווארו עוד נשיקה קצרה והשתקתי אותו מעצבן אותי כל פעם שהוא מזכיר את פער הגילאים בנינו "את לא יכולה להבריז מהטיול השנתי" אמר לבסוף ושמעתי נימה רצינית בקולו "זה בדיוק מה שאת צריכה עכשיו.. להתרחק ממקומות צפופים. אני לא יודע כמה קטלנית תהי</div>Wed, 22 Feb 2012 00:54:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13068467http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13068467http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13062407<div align="right" dir="rtl">"מבפנים.." פרק 13: הרגשתי את אצבעותיו החמימות משחקות בתלתלי זיהיתי אותו לפי הריח שלו הרמתי את ראשי ופקחתי את עיניי הוא נשכב מתחתי ועינייו הביטו ישר לתוכי "בוקר טוב" חייך אלי ומיד גרם לי לחייך גם כן "בוקר טוב" החזרתי והשבתי את ראשי לצווארו גופו היה חמים כל כך.. "בדרך כלל אתה קפוא" אמרתי בעיניים עצומות והתענגתי "בגללך.. את מחממת אותי" לא יודעת למה האימרה הזאת גרמה לי להסמיק "איך עבר הלילה?" שאל ובקולו שמעתי דאגה התחלתי להזכר בארועי אתמול ואני מיד התרוממתי כאילו אבדתי את עצמי לרגע הוא מיהר לקום ולחבק אותי "מה זה היה?" שאלתי "השינוי.. הגוף שלך מתחיל להשתנות.." הסביר וליטף את ראשי כל חיכוך של עורו בעורי היתה כל כך מרגיעה "איך נכנסתה לכאן?" שאלתי הוא רק גיחך ואמר:"אראה לך אחר כך, זה טריק של אקוורים" הסתכלתי עליו, מבולבלת עוד יותר "תאמיני לי שהדרך הפשוטה ביותר תהיה להראות לך.." אמר נשכחתי את שפתי התחתונה והתלבטתי לאיזו שאלה להמשיך פתאום היו לי כל כך הרבה שאלות נוספות "תשמעי, אני רוצה שתיראי בשיאך כשתגיעי לבית הספר את יודעת.. להראות שאת עדייך חזקה בריאה ושלמה</div>Sat, 18 Feb 2012 15:34:00 +0200jinxxx@walla.co.il (jinxoxo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649821&blogcode=13062407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649821&blog=13062407