http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151נו, מה.heCopyright 2013 Brutus. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151http://f.nanafiles.co.il/upload/42005/IsraBlog/55151/misc/2016915.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=13627158<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>הנה דוגמה לאיך שהראש שלי עובד: בשבוע שעבר אחי התקשר אליי בבוקר ואמר שבצהריים אולי יהיה לו זמן פנוי אז הוא יקפוץ לבקר. עכשיו, אני יודע שאח שלי מאוד עסוק בענייני לימודים ועבודה, אז בראש שלי מייד נבנה תסריט שבו אבא שלי חטף התקף לב ומת, וכדי שלא להנחית עליי &ndash; הבן הצעיר, שעבר לא מעט בעצמו בשנה האחרונה ושמצוי בעמדה פגיעה ורגישה - את הבשורה בטלפון, אחי יבוא אליי ויספר לי פנים אל פנים. שהרי איך יכול להיות שהתפנה לו זמן פתאום באמצע היום? וכשהוא התקשר הוא נשמע שיש הרבה אנשים סביבו וזה בקלות יכול להיות בית חולים. וכבר דמיינתי איך הוא מתאמן ומשתדל לשוות לקול שלו ניגון רגיל ולא מחשיד, ודמיינתי את השיחות שלו עם אימא שלי ואחי השני שדנים איך ומי יספר לי . וכל המקלחת כבר הייתי חצי באבל ואפילו ניסחתי את הפתיחה של ההספד להלוויה, כן, עד לשם הגעתי. ורק בסביבות 11 או 12, כשאימא שלי התקשרה כדי לשאול משהו ומה שלומי, והקול שלה נשמע בסדר גמור, רק אז הבנתי שלא קרה כלום וחזרתי לנשום.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עכשיו תגידו, זה נורמלי לחיות ככה?</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 09 Jan 2013 20:33:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=13627158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=13627158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12861564<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p><span class="messageBody"><span>&lrm;"מצאתי, תודה!"<br /> ("איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", שיר ההמשך)</span></span></p> <p><span class="messageBody"><span><br /></span></span></p></div>Wed, 09 Nov 2011 21:49:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12861564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12861564http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12659318<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>החיים הם כמו.</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 02 Aug 2011 18:33:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12659318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12659318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12651147<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>אז הלכתי לזונה. אחרי שלוש-ארבע שנים נמאס להביא ביד, לא? צריך קצת גיוון בחומרי הסיכה. </p> <p>אז דפקתי בדלת, אמרתי, שלום, מה המחיר? </p> אמרה לי, כך וכך טבין ותקילין. <p>שאלתי, זה כולל הכול קומפלט חתום סגור? </p> <p>אמרה לי, קומפלט חתום סגור ובונוס שוקולד חלב מאירופה. רק היום.<br /></p> <p>איך שאמרה שוקולד חלב קנתה אותי, למה הייתי רעב וגם כי נזכרתי שקראתי שמה שאוכלים משפיע על הטעם של השפיך ולדעתי אם כבר לבלוע שפיך אז שיהיה בטעם שוקולד חלב שיושב לך יפה בגרון. כלומר, יושב <strong>לה </strong>בגרון, אני לא אוכל שפיך, למה מה אני הומו? אז שלפתי לה כך וכך טבין ותקילין ממה שאימא הפקידה לי בחשבון, מה שנשאר אחרי שהפרשתי לדילר בשביל הסטוק הדו-שבועי שלי. אחר כך נכנסתי פנימה והלכתי ככה בנונשלנט למדף הספרים לראות עם מי יש לי עסק. מורקמי, עגנון, קפקא, צ'כוב, בקט, חנוך לוין, הרלד קובן.<br /></p> <p>הופה! יואל הופמן! אמרתי, איך הוא? </p> <p>הוא טוב, אמרה לי, אני קוראת אותו בין הקליינטים, את החדש שלו מאוד אהבתי אבל עם'השונרא והשמטרלינג' לא הסתדרתי, לא נתפס לי טוב בזווית, אבל אני אנסה אותו שוב אחר כך. עכשיו אני עם 'זכרון דברים' של שבתאי. </p> <p>אמרתי לה, איזה קטע, גם לדילר שלי קוראים שבתאי! אולי הם קשורים? </p> <p>היא לא התרשמה מהמקריות ודפקה לי חיוך עקום כמו לילד מפגר. היא הזמינה אותי לשבת ונתנה לי שתי קוביות שוקולד חלב מאירופה.</p> <p>אמרתי לה, זה טעים זה. מה זה, משווייץ? בלגיה?</p> <p>אסטוניה, היא אמרה, חברה שלי הביאה לי משם.</p> <p>שאלתי, חברה שלך גם זונה?</p> <p>אמרה לי, לא, מה פתאום, היא עובדת בתנובה. משאבי אנוש.<br /></p> <p>אמרתי, וואלה והרגשתי דיסוננס אבל לא ידעתי בין מה למה. בינתיים לעסתי וניסיתי לחשב אם השוקולד כבר הגיע לי לביצים.</p> <p>היא שאלה אם אני רוצה להגיע לביזנס שלשמו התכנסנו כאן.</p> <p>אמרתי לה, הביזנס <strong>שלשמוק </strong>התכנסנו כאן, וצחקתי מבסוט מהדאחקה שלי.</p> <p>היא דפקה לי שוב את החיוך העקום, זה שאימא שלי נותנת לי כשאני אומר לה 'תעבירי את החצילים' בגרפסים.<br /></p> <p>אמרתי לה, בכיף מותק בואי נגיע לביזנס, רק אני צריך כוס מים למה נתקע לי המתוק של השוקולד חלב בגרון, ועל הדרך אולי אפשר גם להדליק מזגן כי לא בא לי להסריח לך את הסדינים היפים שלך עם הזיעה שלי.</p> <p>היא הביאה לי מים ואמרה לי שהמזגן מקולקל, הסרסור מבטיח לתקן כבר חודש, אבל יש מאוורר ושאני לא אדאג מהזיעה שלי כי היא תתערבב עם הזיעה של המאה שהיו לפניי.</p> <p>הרגשתי קצת דיסוננס היגייני אז שתקתי ונתתי לה לנסות להוריד לי את החולצה. היא הסתבכה לי בצוואר למה הסינים שתפרו אותה בטח התקמצנו על הגומי בצווארון. עד שהיא ירדה השיער שלי היה כולו סמטוחה ובקושי ראיתי בעיניים. אחר כך הורדתי את המכנסיים והתחתונים ונשארתי עם גרביים מתפוררים וזובי מתוח.<br /></p> <p>שאלתי, אז מה, עכשיו מזדיינים?</p> <p>אמרה לי, רגע, שילמת על הקומפלט תקבל קומפלט, למה לקפוץ ישר להזדיינות?</p> <p>שאלתי, טוב את רוצה להתנשק קודם?</p> <p>אמרה לי, מה אני חברה שלך שאני אתנשק איתך? בוא תשכב, אני אתן לך בלוג'וב של הלייף שיעופו לך השערות בביצים.<br /></p> <p>תוך שתי שניות נשכבתי פרקדן ישר על הזיעה של המאה גברים שהיו לפניי. הדיסוננס ההיגייני נפתר כי מייד הרגשתי חלק מהחברה האנושית האינטרקונטיננטלית, מאות תחתים גרומים ושמנים ושעירים וחלקים ושחורים ולבנים מתערבבים זה בזה, וביניהם התחת הקטן והשעיר שלי שמזיע איתם באחווה גברית של יודעי עניין.</p> <p>היא הורידה חולצה וחזייה ושחררה שני ציצים גדולים, כאלה שלא ראיתי מאז שהייתי תינוק, והתחילה לשחק לי עם הבולבול.</p> <p>שמחתי שאני לא הראשון שלה ושלפניי עברו לה בפה ובמנוש מאות בולבולים אחרים, כי ככה הבולבול שלי, שהוא לא ממש מרשים, מקבל ממרחק הזמן פרספקטיבה של יחסיות מול בולבולים קטנים משלי ונכנס למדגם סטטיסטי רחב ונופל איפשהו בחלק האמצעי-תחתון של סקאלת הגודל הממוצע, בולבול אחד בינוני בגרף ארוך של בולבולים. וזה עוד יתרון באינטרקונטיננטליות של הזונה שלי. הכי קלאסה.<br /></p> <p>בזמן שאני חושב על ים של בולבולים, הזונה שלפה ממגירה קונדום והלבישה אותו על השמוק.</p> <p>שאלתי, מה הקטע שגם בבלוג'וב צריך קונדום? תמיד אמרו לי שלא נכנסים מזה להריון.</p> <p>אמרה לי, זה כדי שהשמוק שלך לא יתערבב לי בפה עם מאה השמוקים שהיו לפניך.</p> <p>הייתי מבסוט מזה שתפסתי לי זונה שהיא גם אינטלקטואלית וגם איסטניסית שלא נותנת לעבודה השוחקת לפגוע לה בחיך. חייכתי לי בלב.</p> <p>היא התחילה למצוץ ואני הסתכלתי בתקרה וספרתי כתמי עובש על התקרה. עצמתי עיניים ואמרתי כן, כן, זה טוב, למרות שבתכלס קצת היה לי משעמם ככה, עם הקונדום על הבולבול ובלי אפשרות לנהל שיחה. בכל הפעמים שקיבלתי בלוג'וב בחיים - וזה בערך פעמיים - תמיד הרגיש לי נעים ומדגדג. התחלתי לחשוש שאולי השפשופים היומיים שלי הקהו לי את העצבים שם. בינתיים בתוך המחשבות והחום בחדר ניסיתי להיזכר אם שילמתי את חשבון הארנונה האחרון שקיבלתי. זכרתי שקיבלתי אותו וששמתי אותו על המקרר אבל לא זכרתי אם שילמתי. מאז שהפרידו בין החשבון ארנונה לחשבון מים אני תמיד מתבלבל ביניהם, כי אחד משלם חודשיים קדימה והשני חודשיים אחורה והם איכשהו מגיעים בהפרש של שבועיים בתיבת דואר ותמיד נדמה לי שהרגע שילמתי למרות שלא. משם נדדו לי המחשבות לדליפה שיש לי באסלה ובטח מקפיצה לי את החשבונות מים ולאינסטלטור השמן שבא ואמר שהוא הולך להביא גומיות ואף פעם לא חזר וניסיתי להיזכר אם קראו לו ניסים או ציון. בין לבין נראה שנימנמתי קצת כי כשפקחתי עיניים ראיתי שהזונה משפשפת לי את הבולבול בשעמום וקוראת את מוסף נדל"ן של דה-מרקר שהיה לי פרוש לי על הבטן.</p> <p>שאלתי אותה מה הקטע, איזה מין קומפלט זה, והיא ענתה לי שנרדמתי ומלמלתי כל מיני דברים על רון חולדאי והיא לא רצתה להפריע לי אז היא ניצלה את השקט כדי להשלים פערים מנחמיה שטרסלר. אם אני ער, היא הוסיפה, אפשר לעבור לשלב הבא.</p> <p>שאלתי, ועכשיו באמת מזדיינים?</p> <p>אמרה לי, עכשיו באמת מזדיינים.</p> <p>היא התרוממה, התמתחה והורידה תחתונים. המנוש שלה היה מגולח חוץ מפס שערות שחור בצורת מגן דוד.</p> <p>התרשמתי מאוד ואמרתי לה, גילוח כזה עוד לא ראיתי ואני אחד שצפה בהרבה מנושים מגולחים בחיים.<br /></p> <p>אמרה לי, כן, זה מחווה לאביגדור ליברמן שבעזרת השם יציל את המדינה שלנו מהשמאל. אם יבוא לבקר אני אתן לו סשן בחינם.</p> <p>שוב הייתי מבסוט מזה שבחרתי לי את הזונה הזאת שמתבררת לא רק כאינטלקטואלית ואיסטניסית אלא גם כאידיאולוגית, אפילו שזו לא האידיאולוגיה שלי. מהזיקפה הלאומית גם התחזקה לי הזיקפה האישית שהידלדלה קצת בין ניסים האינסטלטור לנחמיה שטרסלר.<br /></p> <p>היא טיפסה על המיטה והבולבול שלי החליק ישר לתוך המנוש-ליברמן שלה. רק מזה כמעט גמרתי. </p> <p>היא התחילה לעלות ולרדת ותהיתי אם מותר לי לתפוס לה בציצים או שזה יבלבל לה את הקואורדינציה.</p> <p>היא אמרה לי, אתה רוצה שאני אדבר אליך בגסות, חתיכת חרא קטן?</p> <p>אמרתי לה, אימא שלך חתיכת חרא קטן, יא זונה בת-זונה.</p> <p>צעקה לי, כן, אני זונה בת-זונה!</p> <p>התלהבתי וצעקתי, את זונה בת-זונה מזדיינת!</p> <p>צעקה לי, כן, אני זונה בת-זונה מזדיינת!</p> <p>תפסתי את הקטע וצעקתי לה, את זונה בת-זונה מזדיינת ואני מזיין אותך!</p> <p>צעקה לי, כן, אני זונה בת-זונה מזדיינת ואתה מזיין אותי!</p> <p>קצת התחיל להיגמר לי האוצר-מילים אז צעקתי לה, את זונה בת-זונה מזדיינת ואני מזיין אותך בתחת עם ערבים!</p> <p>היא נעצרה, הסתכלה לי ישר בעיניים ואמרה, אפילו לא בצחוק, חתיכת שמאלני קטן!</p> <p>הזיקפה הלאומית הפתאומית הכניעה אותי וגמרתי לתוך הקונדום בשלוקים גדולים. עצמתי את העיניים והתמזגתי עם האורגזמה האינטרקונטיננטלית הגברית המזיעה של היקום. כשפקחתי אותן היא ירדה ממני והחליקה ממני את הקונדום וגם זרקה לי מגבון לח לנקות את עצמי, כמו במטוס. הכי קלאסה. </p> <p>הצטערתי קצת שלא אזכה לדעת אם לשפיך שלי היה טעם של שוקולד והנחתי שלבקש ממנה לטעום לא כלול בקומפלט.<br /></p> <p>אחר כך כשהתלבשנו שוב הנתקע לי הראש בצווארון וגיליתי שלבית-שחי שלי יש ריח של אורז שרוף. </p> <p>הלכתי לדלת והודיתי לה על הסקס הטוב והיחיד שהיה לי שנים. היא נתנה לי סטיקר של ישראל ביתנו וקוביית שוקולד למזכרת. הכי קלאסה.<br /></p> <p>בדרך הביתה היה לי חם ולח. פועלים זרים הסתובבו עם מבט חרמן בעיניים וילדים מזיעים הסתובבו כמו זבובים על אסיד סביב מנורה. יום אחד הילדים האלה יגדלו וגם הם ילכו לזונה עם זיקפה במכנסיים וגם הם יקבלו קומפלט או ספיישל או חצי פנסיון, אבל אף זונה לא תהיה אפילו חצי אינטלקטואלית כמו שלי. </p> <p>השוקולד נמס לאט והחליק לי בגרון בצריבה מתוקה של געגוע. התחשק לי לבכות.<br /></p> <p>הלכתי ברחובות החמים והתבשלתי בתוך הזיעה. בבית בתיבת הדואר חיכתה לי מעטפה אדומה מעיריית תל אביב עם איום בהוצאה לפועל. מסתבר שלא שילמתי ארנונה.<br /></p></div>Fri, 29 Jul 2011 21:57:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12651147http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12651147http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12610704<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: left;"><strong><span style="text-decoration: underline;">John Grant / Silver Platter Club</span></strong><br /></p> <p style="text-align: left;">&nbsp;</p> <p style="text-align: center;"> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/pT9gNer8kTA&amp;feature" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/pT9gNer8kTA&amp;feature" /> </object> <br /></p> <p style="text-align: left;"><!object,application/x-shockwave-flash,http://www.youtube.com/embed/pT9gNer8kTA,425,349,object></p> <p style="text-align: left;">&nbsp;</p> <p style="text-align: left;">&nbsp;</p> <p style="text-align: left;" dir="ltr">I wish that I could get up in the early morning time<br /> Things would fall out of the sky into my lap<br /> <br /> I wish I had the brain of a tyrannosaurus rex<br /> So that I wouldn't have to deal with all this crap<br /> <br /> I wish that I'd been born with skin that turned to golden brown<br /> While at the beach relaxing in the summer time<br /> <br /> I wish that I was good at football, baseball and lacrosse<br /> Darts and basketball, and poker, golf and chess<br /> <br /> I'm sorry that they didn't hand it to me<br /> On a silver platter, like they did to you<br /> I'm sorry that I wasn't able to become<br /> The man you think I should aspire to<br /> <br /> I wish I had the genes of Edwardo Verastegui<br /> That I was effortlessly masculine as well<br /> <br /> I wish that confidence was all you could see in my eyes<br /> Like those interviews in locker rooms with talented sports guys<br /> <br /> I wish I had no self-awareness like the guys I know<br /> Float right through their lives without a thought<br /> <br /> And that I didn't give a shit what anybody thought of me<br /> That I was so relaxed you'd think that I was bored<br /> <br /> I'm sorry that they didn't hand it to me<br /> On a silver platter, like they did to you<br /> I'm sorry that I wasn't able to become<br /> The man you think I should aspire to<br /> <br /> I'm sorry that they didn't hand it to me<br /> On a silver platter, like they did to you<br /> I'm sorry that I wasn't able to become<br /> The man you think I should aspire to<br /> <br /> I'm sorry that they didn't hand it to me<br /> On a silver platter, like they did to you<br /> I'm sorry that I wasn't able to become<br /> The man you think I should aspire to<br /> <br /> I'm sorry that they didn't hand it to me<br /> On a silver platter, like they did to you<br /> I'm sorry that I wasn't able to become<br /> The man you think I should aspire to<br /> <br /> I'm sorry that they didn't hand it to me<br /> On a silver platter, like they did to you<br /> <br /> (Was that my other one?)<br /></p></div>Sat, 09 Jul 2011 20:09:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12610704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12610704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12479453<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>או לפחות את רובם. </p> <p>או אחוז נכבד מהם.</p> <p>בכל אופן, יותר משלושה. </p> <p>(נופלים, לא אחוזים).</p> <p>בסדר, בואו נגיד כמה שיותר.<br /></p> <p>או כמה שאפשר, לא נתחייב על מספר.</p> <p>טוב יאללה, נזכור-נזכור לא נזכור-לא נזכור! מה התנפלתם עליי אתם!<br /></p> <p>נזכור וזהו. בסדר?!<br /></p> <br /></div>Sun, 08 May 2011 20:52:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12479453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12479453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12365198<div align="right" dir="rtl"><p>והנה אני מול המחשב, מנסה לכתוב סיפור קצר שמסתובב אצלי בראש כמה ימים, סיפור שמבוסס על כמה חוויות שהיו לי בטירונות המצ'וקמקת שלי במחנה 80. ואני נזכר בחבר היחיד שהיה לי בטירונות, שאפילו שהיה קצת שרוט הוא היה אחד האנשים הנורמליים שם; היה בחור מצחיק ופטפטן שכל פעם שנזכרתי בו לאורך השנים כעסתי על עצמי מחדש שלא החלפנו טלפונים בסוף הטירונות כי הוא נראה כמו בנאדם סבבה להיות חבר שלו, אבל סלולריים לא היו אז כמו היום וכדי להחליף טלפונים היית צריך לכתוב עם עט על נייר את הטלפון של הבית, ועם כל ההתרגשות של סוף הטירונות לא חשבתי לבקש. ואני נזכר שמדי פעם באמת חיפשתי אותו בגוגל, בשביל השעשוע, ולא מצאתי כלום מלבד עורך דין אחד באותו שם אבל מבוגר מדי בכמה שנים טובות. אבל אני מחפש שוב והתוצאה השנייה ברשימה, אחרי עורך הדין, היא דף יזכור של צה"ל עם הפרצוף הממושקף שלו וסיפור חייו, תכונותיו, תחביביו, תוכניותיו לעתיד ושירותו בתפקיד עורפי שמסתיים באיזה תיאור מעורפל וחסר פרטים של "נפל בתאריך הזה והזה שנת 98'", הובא למנוחות בבית העלמין בעיר הזו והזו והותיר אחריו הורים אח.</p> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>&nbsp;</p> <br /> <p>ונהיה לי ממש עצוב.<br /></p></div>Thu, 10 Mar 2011 21:02:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12365198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12365198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12204599<div align="right" dir="rtl"><p><strong><span style="font-size: medium;">מלך </span></strong>לא עָרַב לי הבל פיך בהתנשקנו,</p><BR><p>ולא נעם לי הליקוק בעכוזך.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>על פצעונים בשני הרכסים</p><BR><p>לא אוֹמַר דבר;</p><BR><p>אני הפעם רק על הליחוך בעומק.</p><BR><p>מריר, מריר מדי הנקב,</p><BR><p>ואגב, גם שעיר מדי.</p><BR><p>לא חלק הוא המדרון</p><BR><p>אשר מוביל אצלך תהומה.</p><BR><p>ללשוני, אשר ביקשה פתאום</p><BR><p>ברגע הפוגה לומר דבר-מה,</p><BR><p>דבקה שערה אחת מקורזלת,</p><BR><p>מין זיף קשה; מה אצלך שם -</p><BR><p>מברשת לקירצוף סוסים!</p><BR><p>החור היה קפוץ במין גיחוך מזעים,</p><BR><p>כמו פי קמצן המתבשר על חיסכון קטן.</p><BR><p>ומאחורי הפה מעי, ועוד מעי...</p><BR><p>לא מקוים אצלך בפנים</p><BR><p>מה שהובטח בחוץ.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אַתְּ, עינייך, ליבך ורחמייך</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>שלום, לא נתראה עוד.</p><BR><p>לא עָרַב לי הבל פיך בהתנשקנו,</p><BR><p>ולא נעם לי הליקוק בעכוזך.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>ואגלה לך לפרידה:</p><BR><p>אם לא ידעת,</p><BR><p>בחיץ יש לך נקודה;</p><BR><p>אולי סטטן, אולי סתם כתם,</p><BR><p>מי יֵדע.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>(חנוך לוין, "מתאבל ללא קץ")</p></div>Fri, 10 Dec 2010 19:25:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12204599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12204599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12187154<div align="right" dir="rtl"><p>הסיפור הבא סופר לי על ידי פטריק כשהיינו באירלנד והוא, כך אומר פטריק, אמיתי לחלוטין. הוא מתרחש בזמן מלחמת ויאטנם. </p><br><p>חבר של פטריק, בחור אמריקאי צנוע ושפל-רוח, נדרש לשרת את המולדת ונשלח לשירות של שנתיים בגיהנום הוויאטנמי. רצה הגורל והבחור הצליח לעבור את השנתיים ולהישאר בחיים. קורה. ואז, כמה ימים לפני טיסתו חזרה הביתה, קרא אותו אליו המפקד ואמר לו: "מחר מגיע לפה לביקור גנרל חשוב מאוד. התפקיד שלך הוא לצחצח את המחראות עד שהן יהיו מבריקות. ברור?" הבחור הצדיע בהכנעה וניגש למלאכה, לא לפני שעצר בקנטינה וקנה קופסה של חמאת בוטנים.</p><br><p>למחרת הגיע הגנרל לביקור בבסיס. הוא סקר את המשמר, את החיילים על כלי נשקם ומדיהם, את המטבח. כשהגיעו למחראות סרק הגנרל את המושבים המצוחצחים בהנאה, עד שהגיע למושב האחרון שהיה מרוח כולו בשכבה חומה ודביקה. הגנרל ההמום הצביע על החור המטונף ושאל, "מה <strong>זה </strong>אמור להיות??!!"</p><br><p>"ובכן המפקד," אמר החייל כשגבו מתוח וזקוף, "זה נראה כמו חרא, זה מריח כמו חרא," וכאן שלח את אצבעו, ליקט את חמאת הבוטנים והביאה לפיו, "ויש לזה גם טעם של חרא. אז זה כנראה חרא, המפקד!"</p><br><p>&nbsp;הגנרל נותר בפה פעור.</p><br><p>החייל טס הביתה עם חיוך על הפנים וסיפור לנכדים.<br></p></div>Wed, 01 Dec 2010 22:15:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12187154http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12187154http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12185200<div align="right" dir="rtl"><P>"אל תחשוב, יש לי נחלה משלי ויש לי חיים מלאים משלי. אני אדם אוטונומי, בהיירארכיה העולמית יש לי מקום, אם כי צנוע, אם כי דורש אורך-רוח עילאי, אם כי יכול היה להיות הרבה יותר טוב, אבל הפסקתי להתלונן, יש לי בהחלט חלקה משלי בעולם, אם כי אוורירית, אם כי בדמיון, אם כי לא רע לי בכלל, אם כי יכול היה להיות יותר טוב, אם כי אם כי אתה צודק, רע לי מאוד ואני אדם אבוד, לא פחות ממך, למה לא להודות כשמתחשק, ולמה לא להכחיש כשמתחשק... תסלח לי, אני כבר לא יודע בדיוק מה רציתי להגיד."</P> <P>&nbsp;</P> <P>(חנוך לוין, "החייל הרזה")<BR></P></div>Tue, 30 Nov 2010 19:22:00 +0200laxikal@gmail.com (Brutus)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=55151&blogcode=12185200http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=55151&blog=12185200