http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329זה לא מה שאנחנו יודעים שמפחיד, זה מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים שהוא לא נכון.heCopyright 2013 Storm Rider. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13615722<div align="right" dir="rtl"><p>לפעמים אני קורא את הדברים הישנים שכתבתי ומתפעל כמה עילג הייתי. מה הקטע עם כל סימני הקריאה? ואיך שאני עף על עצמי. זה נוראי. בכללי אני חושב שזה קשה לחזור אחורה ולראות את עצמך בזמנים שלא ידעת איך לעשות דברים. זה כמו שזמר חוזר אחורה לתחילת הקריירה שלו ורואה את עצמו מזייף שוב ושוב.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>לפני כמה ימים ראיתי את חגיגות 25 שנה למחזמר עלובי החיים ואני רוצה לומר לכם אני מכור. את המחזמר ראיתי לפני הרבה שנים בארץ כשהייתי ילד ודודו פישר היה ז'אן ואלז'אן. אני עוד זוכר במעורפל את הקול שלו והיו רגעים בהצגה החדשה שממש יכולתי לשמוע אותו. בכל מקרה פה שיחק את התפקיד זמר טנור בשם אלפי בו שמסתבר שהוא בנאדם מגניב לגמרי ושיש לו סיפור חיים מעניין. בכל זאת לא הרבה הופכים ממכונאי רכב לזמר האופרה מספר אחד בבריטניה. בכללי כל הקאסט בהצגה הזו מעניין בפני עצמו וההצגה מרהיבה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הסוף כידוע הוא כשולז'אן איש מבוגר והוא מת ואני בכיתי בסצינה הזו כמו ילדה קטנה. כשהמצלמות באירוע פנו ל<strong>נשים</strong>&nbsp;בקהל שבכו, וכל המסקרה נזלה להן, הרגשתי קצת פחות גברי אותו רגע. אבל לא היה לי אכפת, אני גאה בדמעות שלי. זה סיפור עצוב סך הכל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תמיד אהבתי תיאטרון מוזיקלי. תמיד היה משהו במבנה הזה של שירה גדולה וסיפור שמשך אותי. תמיד רציתי שתהייה לי את היכולת לשיר כדי שאוכל לזמר את היום שלי כמו במחזות זמר. אבל הכשרון המוזיקלי שלי הוא בתיפוף ולא בשירה אז אשאר עם החשק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני חושב שיותר מכל תמיד אהבתי להרגיש. זה משהו שאני מצטיין בו. אני מניח שלכל שחקן יש את הקטע הזה שכדי לבטא את עצמו על הבמה, הוא מתחבר לאיזה רגש מוחבא ומוציא אותו מול כולם. זה משהו שאף פעם לא יכלתי לעשות, ככה לחשוף רגשות בפומבי. אני חושב שזה כי גדלתי בבית שבו אם הראית חולשה, אפילו סימן של חרטה על משהו שעשית - ישר היו משתמשים בזה נגדך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>זה היה הולך ככה: אני הייתי טועה במשהו, מוכיחים לי שאני טועה, אומר אה, אוקי ואז ישר היו אומרים לי: רואה?! אמרנו לך! אתה לא מקשיב! למה אתה לא מקשיב?! רואה שצדקנו?! ברגע שזה קורה פעם אחת אין סיכוי שתודה באיזושהי טעות מולם. זה פשוט לא משתלם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני חושב שזה לא משהו ייחודי לבית שלי, בכללי זו ההרגשה בארץ. ברגע שמישהו טועה כולם רצים להראות שהם ידעו ושהוא לא. אני אוהב את הצורה שהאמריקנים עושים את זה. אתה טועה, מוכיחים שטעית, אתה מודה, הם מעריכים אותך על כך שהבנת את הטעות ושאתה אמיץ מספיק להודות בכך. הרי צריך להיות הרבה יותר אמיץ וחזק להודות בטעות מאשר להמשיך לתקוף מסביב.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מעניין אם יום אחד ההתנהגות כאן תשתנה ותאפשר קבלה של אנשים בוגרים הלוקחים אחריות על המעשים שלהם. אני לא סובל לראות את המצבים האלה שלמשל שוטר עוצר מישהו והוא ישר "לא עשיתי כלום!". אני כבר יודע באיזה קול קראתם את זה בראש שלכם, ולא טעיתם. זה אכן ערס מדבר ככה. יש להם מין אופי שאני לא מסוגל לסבול. זה כאילו שנים של קיפוח ואפליה יושבות ספציפית על כתפם ומכבידות רק עליהם. עוד אני לא אוהב איך שלדעתם שפע זה משהו שנמדד בכמות ולא באיכות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז ראיתי לה לה לנד, לא יודע למה. ומישהו התארח בבית של הנהג נדמה לי, ואשתו הגישה פלטה של פיצוחים. מאוד מנומס וגם נחמד אבל אז אמר אחד האורחים בענווה מזוייפת לחלוטין "וואה וואה הגזמת, חבל על העבודה שבי". הדבר האחרון שהוא מעוניין בו זה שהיא תשב. בעלה מיד אומר "זה נראה לך משהו? זה כלום! היא תמיד עושה כפול מזה, עם ספינג'ים וקובות וזה". מה רע במה שיש שם כרגע? למה צריך להזכיר שיש להם את היכולת להגיש יותר? הם לא עניים, הבית לא ריק, הוא אפילו דיי נאה. אז מה הצורך הזה להדגיש את כמה שיש לכם? וגם מי אמר שאם יש יותר פיצוחים אז אתם שווים יותר? הייתי חושב הפוך. מגוון הוא משהו שמפגין עושר. טווח רחב של מאכלים מיוחדים ומעניינים הוא משהו שידגיש איזה אנשי העולם הגדול אתם. לא עוד פיצוחים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 01 Jan 2013 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13615722http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=13615722http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13610281<div align="right" dir="rtl"><p>אייל פלד - מי שהיה פעם דמות מרכזית בחיינו, הפך לאדם נכה המתקשה ליצור משפט. נכה בפרספקטיבה הצרה שלנו כמובן. אני לא מאמין שהוא חושב שהוא נכה בצורה כלשהי.&nbsp;אני לא יודע מה זה בדמויות מבוגרות, הם כולם גורמים לי לחשוב על אבא שלי, אולי כי הם כל כך דומים. מעבר לסיפור הסינדרלה ההפוך, זה ההוכחה ששבריריות החיים היא יותר ממונח קלישאתי. זה דבר אמיתי וקשה שכל אחד מתמודד איתו - היום שבו נפרד מההורים.</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: medium;"><strong>מתישהו זה יקרה</strong></span></p> <p>זה משהו שכולנו יודעים שיקרה ורובנו לא רוצים להתמודד איתו, אבל יגיע היום ובו ההורים שלנו כבר לא יהיו יותר, ואנחנו נשאר למעשה יתומים. חסרי המזל לומדים את ההרגשה הזו בשלב מוקדם בחייהם, אך התמזל מזלי וזה משהו שנשאר בגדר מחשבה עבורי. </p> <p>&nbsp;</p> <p>תמיד הייתי אמפתי מאוד, אני חושב שזה מה שהוביל ליצירת הפן באישיות שלי שגורם ל"פנטזיות קטסטרופליות" כפי שנסחה זו דפנה חברתי. אלו פנטזיות שאינני רוצה להגשים אותן, אך הן מתנגנות לי בראש כמו תסריט קולנועי שבו אני מדמיין את הסיטואציה כולה, כולל הרגשות שאחווה. את אותם רגשות אני באמת ובתמים מרגיש, ולא פעם מוצא עצמי לפתע עצוב או דומע כי מחשבה עצובה עברה בראשי. לא יודע מתי בחיי פיתחתי את המנגנון הזה, אבל הוא תמיד שמר עלי כשהייתי צריך לברוח ממשהו, או כשרציתי להתחבר לרגש כלשהו ולשחרר אותו.</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;">חברים טובים</span></p> <p>מאז שעזבתי את הבית ועברתי לבית משלי, אני ואבא שלי התקרבנו מאוד וערבי שישי הפכו בעיקר לערב השיחות שלנו. לא פעם אני שומר סיפורים ששמעתי במהלך השבוע רק כדי לספר אותם בארוחה המשפחתית. מאז מלחמת ששת הימים או כיפור, אני לא באמת יודע, אבא שלי לא שומע טוב באוזן אחת ולא מקשיב בשנייה. אבל אני יודע לזהות את זה, הוא לא רק לא שומע, יש לו בעיה להבין את הנאמר ולא פעם אני מוצא את אותם סממנים שיש לי כשאני בטוח שאמרתי משהו אחד, ולמעשה אמרתי משהו אחר. אותם סימנים מזכירים לי את המצב המשמעותית יותר קשה שפלד נמצא בו עכשיו, שבו הוא מתקשה לנסח מחשבה.</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;">חרדה</span></p> <p>עד היום לא אובחנתי עם בעיה כלשהי אבל אני מתחיל לחשוד כי אני לעיתים מתקשה להבין את הנאמר אך אני תמיד שומע אותו, ואותו דבר אצלו. זה לא קל לראות את ההורים שלך דועכים מול עיניך. ואני לא אומר דועכים כמו שחולה סרטן דועך, אלא מזדקנים בצורה רגילה, שזו מילה נרדפת מבחינתי. אני חרד מהיום שבו אקבל את שיחת הטלפון שבו יגידו לי שאבא שלי בבית חולים. רק המחשבה על כך מחרידה אותי. למעשה אותה מחשבה מטרידה אותי בעקביות כך שכל פעם שאמא שלי מתקשרת, אני מרגיש שזה מה שהיא הולכת לומר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>למעשה אותה חרדה היא מה שמניע ומכין אותי מראש להרבה סיטואציות. רובן לא מתרחשות אף פעם דרך אגב. עם זאת זכורה לי פעם אחת שהיינו אצל ההורים והמנגל גז עלה באש. השומן שטיפטף מהבשר לאורך החודשים האחרונים התלקח, משהו שחזיתי באותן פנטזיות קטסטרופליות, כך שכשאמא שלי צעקה מהמרפסת שיש שם אש, זינקתי ממושבי וכיביתי את הגז וגם את האש. הגבתי כל כך מהר כי התרחיש הזה עבר לי בראש עשרות פעמים.</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: large;">למה אני עושה זאת לעצמי</span></p> <p>לא ברור לי למה זה קורה, אבל המחשבות האלה מלוות אותי כל החיים, לרוב מונעות ממני לקחת סיכונים. אך אני נוטה לראות את הצד החיובי שבדברים שבו עומק המחשבה שבה אני נמצא, מאפשר לי לתכנן כמה מהלכים קדימה ולהגיב מיידית לכל שינוי. הרי הכל כבר קרה בראש שלי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני אוהב את אבא שלי מאוד, וקשה לי לחשוב על היום שבו נצטרך להפרד. אבל עד אז, אדאג לנצל כל מפגש שיש לנו כדי לאהוב אותו עוד קצת. אפילו אם הוא כל כך נכה רגשית שהוא לא יודע לומר לי שהוא אוהב אותי. זה ברור לי. ממש כמו הפרידה הבלתי נמנעת שתהיה, הרחק בעתיד.</p></div>Thu, 27 Dec 2012 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13610281http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=13610281http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13369715<div align="right" dir="rtl"><p>יצא לי לעיין קצת בבלוג ולחזור אחורה ל-2007 ולראות את איך הרגשתי אז. כמה אומלל ובודד הייתי, וכמה רציתי כבר להיות עם מישהי. אני בטוח שהרבה שותפים להרגשה של "אם הייתי יכול לחזור אחורה" אז הייתי אומר לעצמי שהכל יהיה בסדר. ולא רק בסדר, אלא מעולה. זהו אני אדם נשוי, נשוי ומאושר אפילו. כל הזמן דיברנו על איך זה הולך להיות אחרי שנתחתן, מה הולך להשתנות. הרי אנחנו בכל מקרה ממשיכים לגור ביחד ככה שאין באמת הבדל משמעותי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז מה ההבדל מלפני החתונה ועכשיו?</p> <p>מרגיש הרבה יותר ביחד. יש תחושה יותר חזקה של צוות, של מחויבות, של מסירות. אני של 2007 לא חלם אפילו שאגיע לשלב שבו אכתוב בבלוג הזה על כך שלא רק שהתחתנתי, יש מישהי שממש אוהבת אותי ורוצה להיות איתי כל הזמן. מישהי שמתגעגעת אלי כשאני לא שם ומתקשרת אלי כדי לשמוע איך אני מרגיש.. זה משהו כל כך יוצא דופן בשבילי. אני לא חושב שהיא מבינה כמה אני מעריך את זה שהיא אוהבת אותי. הבלוג עדי, ידעתי כל כך הרבה אכזבות מרסקות בתחום הרומנטי. מהסוג שגורם לך לצטט שירים של הראל סקעאת.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני שוכב לי בסלון, ערום כהרגלי. זה חצי מהכיף בלגור לבד, אתה יכול לעשות מה שבא לך. אז אני רוב הקיץ מסתובב בלי בגדים, ככה לא חם לי כל כך ובלי קשר לעלות הקירור, להיות ערום זה כיף. הלוואי וגם היא הייתה מסתובבת ערומה בבית. הייתי נהנה מזה. לנשים יש קטע עם לשים תחתונים כל הזמן. קטע של הפרשות או משהו, כל מיני קשקושי וגינה. מהסוג שגורם להן לקנות קופסאות של תחתוניות. ואני תוהה, מה קורה עם כל הנודיסטיות בעולם? הן פשוט מפרישות על כל הבית?</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל לא הכל גן עדן, יש לי הרבה פנטזיות שעוד לא מומשו והקיר השמרני הזה יכול לתסכל למדי. אמנם יש התקדמות אבל היא איטית למדי. מצד שני זה משאיר לנו מקום להתפתחות בעתיד. בכל זאת, זה עסק ארוך טווח.</p> <p>&nbsp;</p> <p>יצא לראות כמה סרטונים על פיסטינג, האינטראקציה המינית שבמקום להחדיר רק אצבעות או חפצים מחדירים את כל כף היד ואפילו (שימו לב) את כל היד כמעט עד הכתף? כן! זה איכשהו אפשרי. אני יודע גם אני לא האמנתי אבל זה נכון. אם הפרטנר שלכם מספיק רגוע ושולט בשרירים שלו, תוכלו פיזית לדחוף את היד שלכם פנימה כל כך עמוק, אתם כבר תהיו עם האצבע בריאות. יותר מוזר מזה היא תופעה טבעית בשם prolapse שבה המעי צונח החוצה מפי הטבעת. כן החור תחת שלכם יוצא החוצה וזה סלחו לי, כבר מוזר מדי אפילו בשבילי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל מקרה אני מאושר ומתחיל לחשוב כבר על להתרבות ולהוליד ילדים. נראה מה יוליד יום. בינתיים תשמחו איתי ביחד שהחיים באמת עלו על המסלול הנכון והכל בזכות אותו יום ששאלתי אותה אם היא עסוקה הערב.</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 17 Jul 2012 03:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13369715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=13369715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13183726<div align="right" dir="rtl"><p>איך יודעים כשמגשימים חלום? איך יודעים כשזהו, הגעת לאן שרצית להגיע. עכשיו תשב ותהנה מזה.</p> <p>אני עכשיו בסיטואציה הזו. לפני כחודשיים התקבלתי לעבודה ככתב באתר הכי גדול במדינה. אני, כתב אמיתי, עיתונאי. קצת קשה לי לקלוט את העניין. אני עובד ליד אנשים שהערצתי מרחוק, אני נמצא כסא אחד ליד אותם אנשים שקראתי כל הזמן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני זוכר שכשעבדתי במוקד והיינו קוראים את האתר דיברנו בינינו שאם היה לנו איך ליצור עמם קשר אולי היינו עובדים על איזה עסקה שנתן להם תוכן בתמורה לקישורים. אז הנה אני שם. לראשונה בחיי יש לי עבודה שאני מציין בקול רם, אני לא מתבייש בה. זו לא עוד אחת מהעבודות הזמניות האלה בדרך למשהו אחר, אני הולך לפתח שם קריירה. לפחות מקווה לעשות זאת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>להתקדם סוף סוף בחיים זו הרגשה שחיכיתי לה הרבה זמן. תמיד הרגשתי שעוד מעט יהיה משהו אבל בפועל לא יצא דבר חוץ מבזבוז זמן. העניין הוא שעכשיו אני עסוק מדי, העבודה העיתונאית היא רק חצי משרה כרגע אז יש לי חצי שבוע שבו אני עובד כעצמאי וזה בדרך כלל נמתח כל השבוע כך שאני תמיד בהרגשה שאני לא מספיק שום דבר וזה יושב לי על הראש כל הזמן. בעוד שאני אוהב להיות עסוק ברציפות הייתי שמח אם הייתה לי הפסקה מדי פעם, לעכל את מה שקורה וגם לנוח.</p> <p>&nbsp;</p> <p>החתונה מתקרבת וכמעט הכל מוכן, אפילו בגדים יש. אני מתרגש אבל לא בהיסטריה, אולי כי זה מרגיש עדיין רחוק. יגיעו לארץ כל כך הרבה קרובים מחו"ל מהצד שלי ושלה, חשבתי להכין מין מדריך כזה ולתת לכל אחד ובו לכתוב מה יש לעשות בעיר ובאזור, מקומות טובים לאכול וכל מיני כאלה. מעין מדריך נסיעות מקוצר לאזור שלנו, יכול להיות דווקא נחמד, השאלה אם מישהו יסתכל על זה בכלל. ועוד שצריך לעשות את הכל באנגלית ובספרדית, מילא אנגלית, אבל לך חפש מי יתרגם לי את הכל לספרדית עכשיו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>יום אחרי החתונה קבעו לעשות על האש אצל אבל של הגברת, לטעמי קצת הגזמה לעשות אירוע כזה יום אחרי. לא עולה בדעתם שנרצה לנוח רגע? אולי קצת זמן שלנו. ניסיתי להתחמק מזה אבל זה לא הולך לקרות, ואז פתאום הבנתי: אני מתחתן איתה, אין לי לאן להתחמק יותר. תמיד הרגשתי כאילו אין איזו חובה חברתית לכך שאגיע לדברים האלה אבל עכשיו יש וזה קצת מוזר לי, זה מרגיש מאוד מבוגר וקשה לי לחשוב על עצמי כמבוגר. אני דיי זקן באישיות שלי אבל בהקשר לחוסר תנועה ותלונות, לא בקטע חברתי. עוד אחד מהדברים שמשתנים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עכשיו מתחילה תקופה מעניינת ומיוחדת ואני לא יכול לחכות כדי לגלות מה נמצא בעתיד בשבילנו. כבר יש דיבור על ילדים לעוד שנה שנתיים וגם טיול גדול לאוסטרליה. המון דברים מרגשים שכדאי לחכות להם. איזה חיים <img title="קול" src="../moodicons/cool.gif" alt="קול" width="15" height="15" /></p></div>Sat, 31 Mar 2012 03:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=13183726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=13183726http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12937257<div align="right" dir="rtl"><p>בספטמבר פוטרתי מעבודתי הקודמת, לא הצלחתי להיות עצמאי, אין לי מושג איך מוצאים תעסוקה בזה, ניסיתי, לא הלך, אמרתי בינתיים אעבוד באיזה חנות כדי לא לשבת סתם בבית ולהכנס לחובות, אני כבר שלושה חודשים עובד בחנות וזה לא רע בכלל אך זו משכורת מינימום, למעשה פחות ממנה כך שזה לא ממש פתרון לאורך זמן, התראיינתי להיות כתב מחשבים באתר מאוד מוכר ואני אמור לקבל תשובה עד סוף השבוע, כך שיש מצב שמחר אדע אם אני מתחיל בקריירה חדשה או שאתחיל לחפש משהו אחר, אני מאוד מאוד רוצה את העבודה הזו, מאוד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בינתיים פתחתי בלוג טכני מקצועי משלי ואני עובד על הזוית של להיות עיתונאי אינטרנט עצמאי, כך שאם ילך לי אוכל לשים פרסומות באתר ולהרוויח משם או שאתר מוכר אחר יראה את הכישרון שלי וירצה להעסיק אותי, זה נראה טוב מאוד בקורות חיים כשאתה מחזיק אתר שלם שאת כולו אתה כתבת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עם הגברת העניינים טובים ולפעמים ממש לא משהו, הרבה בעיות בתחום האינטימי, כל הזמן שאלתי את עצמי למה שהיא תהיה כזו סגורה מינית ולא חופשיה, חייבת להיות לזו סיבה בעברה, ואכן צדקתי, היא הותקפה מינית בעבודתה לפני כמה שנים והוטרדה מינית בצורה חוזרת ונשנית בעבודה אחרת, וזה מסביר את ההתנהגות שלה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ובנושא אחר לעיתים זה מרגיש כאילו אני גר עם אמא שלי, אם חלילה יש צלחת שאכלתי ממנה בשולחן בסלון והיא בדיוק חוזרת הבייתה אוי ואבוי לי, כאילו שזה שהיא הגיעה כרגע אומר שנגמר זמן המשחק וצריך לסדר כדי שתהיה מרוצה, אמרתי לה שזה לא הבית שלה אלא שלנו ואם אני רוצה לפנות את זה מאוחר יותר, למשל כשאני אקום מהכורסא אז זה מתי שאעשה זאת ולא אעצור באמצע המנוחה רק כדי שהיא תהיה מרוצה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>שהרי היא לא אומרת אתה מלוכלך והכל פה בלאגן אלא הבית שלי לא עומד בסטנדרטים שלי ומשקף אותי כ(הכנס את דעתה על אנשים מלוכלכים) ואתה אשם בזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>היא פדנטית כמו אמא שלה וממש מציקה על נושאים שוליים, אני בטלן שדוחה משימות, ממש מין מצא את מינו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>זה לא סוד שהבעיה היא חוסר תקשורת, העניין הוא שזאת היא שלא מתקשרת, אני הכי פתוח ומחובר לרגשות שלי, לה לעומת זאת לוקח שלושה ימים של כעס פאסיבי אגרסיבי ועקיצות כדי להגיע לשלב שבו היא בוכה וצורחת עלי, כאילו, באמת שאפשר לעשות את זה יותר טוב, למה צריך לחכות עד שהמים ירתחו כדי למזוג לכוס ההקשבה?</p> <p>&nbsp;</p> <p>נראה איך העניין מתקדם, בינתיים סגרנו כמעט את הכל לחתונה, ומחר נמשיך לעבוד על הנושא, אדיוס :)</p></div>Thu, 15 Dec 2011 01:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12937257http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=12937257http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12753830<div align="right" dir="rtl"><p>ובכן דברים רבים השתנו עבורי בחודש האחרון, פוטרתי מעבודתי כפוית הטובה, באמת שהייתי מספר לכם איפה אבל אז זה יופיע בחיפוש בגוגל ואת זה אני פחות רוצה, אוכל לכתוב שזה היה מקום מרוכז של טלפונים שאליו אדיוטים פונים בטלפון לקבל עזרה טכנית לחרטא של יצרנית התוכנות הגדולה בעולם, סלחו לי על הניסוח המתחמק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני הייתי עונה לאנשים בהתכתבות כמו בצ'אט, והם היו אונסים אותי דרך המקלדת, את תהליך הניתוק מהעבודה כבר חוויתי במשך כמה חודשים כשהבנתי שאני לא הולך להתקדם לשום מקום, הם מציעים לך קידום אבל זה לא קידום כמו העלאה בשכר ותפקיד יותר טוב, הם פשוט מעבירים אותך תפקיד למקום אחר רחוק יותר מהבית עם שכר זהה או פחות, לי במקרה הציעו תפקיד מאוד מכובד, הבעיה היא ששכר 6500 ברוטו הוא לא הגיוני לאופי התפקיד, משהו שלא דרך החברת outsourcing הזו יכניס לפחות 13000 ואולי גם רכב, הבוס שלי החליט שזה לא מתאים לו לאגו שאני מסרב לתפקידים והחליט שהוא בברוגז איתי וזה הורגש בהחלט.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כמה ימים לפני סוף אוגוסט חבר מהעבודה העלה את התמונה הבאה לקיר שלו:</p> <p><img style="width: 531px; height: 437px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/29/53/00/5329/posts/23639840.png" border="0" alt="" /></p> <p>לא יודע אם ידוע לכם אך מיקרוסופט רכשה את סקייפ, אך כשאתם מורידים את סקייפ תקבלו קישור להורדה ופרסומות חריפה לגוגל כרום, המתחרה הישיר של האקספלורר, אז אני כתבתי לו "עוד הוכחה ניצחת לטמטום אונליין של מיקרוסופט"</p> <p>המנהל שלי שכמובן לא חבר שלי בפייסבוק אך כן חבר שלו, וכנראה עוד אדיוט שאחראי על המקום שעבדתי בו מטעם מיקרוסופט חבר שלו, ראו את זה ומצאו אחלה הזדמנות וקראו לי לשיחת שימוע, אני הסברתי לראשון ולמנהלת של המקום בעדינות שהם על הזין שלי והחברה הזו היא חבורה של מטומטמים ללכת ולפרסם בכל מקום שהם קנו את סקייפ ועדיין לפרסם את המתחרה שלהם בכל הורדה, זה כמו שעם ההורדה של המסנג'ר תקבלו פרסומות למחשבי אפל, זה לא משהו שאתה עושה כשכולם חושבים שקנית חברה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ושיותר מזה שיפסיקו עם ההצגה של הנאמנות המזויפת, הרי כל חברת מיקור חוץ שווה משהו כל עוד המעסיק שלה מעוניין בה, ברגע שהם מחליטים שאתם לא מוצלחים הם מעיפים אתכם הצידה בלי לחשוב פעמיים, נאמנות ונישוק תחת או לא.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לאור העובדה שכבר חיפשתי עם עצמי דרכים לעזוב אך כן לקבל פיצויים שכן היה נמאס לי לחלוטין מהמקום הארור הזה, לא הסכמתי להתנצל ולהתרפס כפי שהם רצו, אני עומד בדעתי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כששאלתי אותם מדוע הם לא פשוט ענו לי במקום והוכיחו אותי טמבל אלא הלכו והגזימו כל כך הם אמרו שזה לא לרמתם.</p> <p>בין לבין השארתי הודעה בעמוד הרשמי של החברה למה זה ככה, הם פשוט ענו לי שהרכישה עוד לא הסתיימה והם ממתינים לרגולטור שיאשר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואדם שואל את עצמו מדוע, מדוע הם כל כך לא טובים בניהול משאבי אנוש, מדוע הם מתעקשים לדכא כל יצירתיות, כל מחשבה מקורית ויעילה יותר, מדוע הם שמים ערס מהדרום כמנהל כאשר אין לו כל כישורי ניהול כוח אדם והתשובה שלו לבעיות שלך זה שהדלת שם (ומצביע) ושאני יכול לצאת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לגבי הסוגיה המשפטית בנושא אני מאמין שלא ניתן לפטר בנאדם בגלל דעותיות השליליות על החברה שמעסיקה את החברה שאתה עובד בה, שהרי אינני מזוהה בכלל עם החברה ואת דעתי הבעתי על הקיר של חברי שגם הוא לא מזוהה עם אף אחת מהחברות, ולא למשל בעמוד הרשמי של החברה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>באותה מידה הם יכלו לאתר הבלוג הזה ולומר בגלל שיש לי דעות שליליות על החברה אני צריך להתנצל עליהן, כאילו שאני אתנצל על דעתי אי פעם, זה אפילו לא מעשה, זו דעה, לנסות לכופף לאדם את הדעה כדי להראות טוב בעיני הבוס שלך זו מהות השליטה של החברות ואני לא אתן להם לעשות זאת לי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מקרה טמטום מטרים לנושא זה היה סרטון שעשיתי בתוך המקום עצמו של עובדי המקום שרים ומקפצים לרקע שיר של ליידי גאגא, אותו אדיוט מהחברה הגדולה שלח את זה לחלק האמריקאי של החברה בטענה שזה סרטון רשמי שצולם מהסניף בישראל, אך מה שהוא לא לקח בחשבון שמה שרשמי עבור החברה הזו חייב לעבור צנזורה ואישור רשמי מהיחצנות שלהם, אז את הוידאו שלי שפרסמתי בערוץ שלי, הייתי צריך להסתיר, בגללו, ובזמן שאני בחופש התקשרה אלי המנהלת וציינה שהמחלקה המשפטית פנתה אליה והם דורשים שאסיר גם סרטונים נוספים ישנים יותר שעשיתי שם בטענה שזה יכול לפגוע בתדמית של החברה, כן, כי להסיר סרטונים של העובדים נהנים במקום העבודה זה רע, אבל לצנזר אותם זה טוב, ממש נקודה לזכותם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז הסרתי, לא רציתי להתווכח יותר מדי, בכל מקרה זה לא היה לי חשוב, כמובן שברגע שיצאתי מהשיחת שימוע החזרתי אותם מייד, כאילו מישהו שם לב והיה לו אכפת, וגם אם כן שיפנו ליוטיוב, אם הם יורידו לי אז כבר שיהיה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>זה מתסכל כל כך כשאתה יודע שמשהו כל כך לא חשוב מתנפח למימדים של טמטום שאף אדם לא יכול להכיל ורק חברה מפגרת כמוהם יכולה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אתם ידעתם שהם העלו אתר חדש בעברית שכל העברית בו הפוכה וכל הכפתורים לא עובדים?</p> <p>אתם ידעתם שהם רוצים לבטל את ה EPG בתוך מדיה סנטר בישראל בטענה שאין בו צורך? כמה אטומים אפשר להיות?</p> <p>אתם ידעתם כמה אתרים היו אמורים לעלות בתאריך מסויים ופורסמו בתאריך מסוים אך בפועל עלו רק שבוע אחרי כי הם לא הבינו מה הם עושים?</p> <p>&nbsp;</p> <p>יכולתי לספר לכם שעות על איך הם קיפחו זכויות בסיסיות והעבידו אנשים 14 שעות ביום ולא אפשרו להם לעזוב מבלי להסית את כל הצוות נגדיהם</p> <p>שלא נזכיר את כל בעיות התפקוד הקשות שחולשות על המקום הזה שפוגעות רק בלקוחות עצמם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הם כל הזמן ניסו לשכנע אותי לראות את החלקים החיוביים במקום, את כל מה שכן מוצלח, אני אדם אופטימי מטבעי אך כשהרע גובר על הטוב אתה מחליף צד, משהו שמבינים רק לאחר התפכחות לא נעימה.</p> <p>&nbsp;</p> <p> <hr /> </p> <p>אז מה אתה הולך לעשות עם עצמך אתם בטח שואלים, שאלה מצויינת, אני כבר שבועיים בבית ולמעשה מאוהב לגמרי בזה, אני אוהב להיות ער עד הבוקר, ואני אוהב לישון עד הצהריים, ויותר מכך אוהב שאין פה אף אחד שאומר לי שאני עושה דברים לא בסדר כשהם בעצמם לא מסוגלים לעשות חצי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מעוניין לעבוד בתחום הוידאו, עריכה, אפקטים, מושין גרפיקס, דברים כאלה, יש לי 2 לידים למקומות שייתכן ותהיה לי תעסוקה בהם אך זה לא בטוח בשום צורה, למעשה אין לי מושג איך מוצאים עבודה בתחום הזה, הכנתי show reel עם דוגמאות לדברים שעשיתי, זה ראיתי שתמיד צריך כשרוצים לשלוח קו"ח לדברים כאלה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תמיד לא נעים לי לפנות בטלפון לכל מיני קשרים ומספרים שנתנו לי, מצד שני גם תמיד קשה לי להתקשר להזמין פיצה, יש לי בעיה לפנות לאנשים כנראה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל מקרה לגבי העבודה, יש לי בעיה לקבל מרות, אני לא סובל כשאדם שנתפס כנחות בעיני נותן לי הוראות מה לעשות כאשר אני יודע שהוא לא חשב בכלל על התהליך, הביצוע &nbsp;או התוצאות הצפויות, ברור לי שההחלטה היא לשם ההחלטה ולא כתוצאה מתהליך מחשבתי ארוך וניתוח אלא החלטת יהיה מה שיהיה ובינתיים תעשה את מה שאני אומר לך כי אני הבוס, אם תשאל אדם למה הוא הבוס התשובה האמיתית תהיה "כי הוא אמר" ויצביע על הבוס שלו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לאנשים האלה הסמכות ניתנת מבעלי הסמכות מעל בצורה שרירותית ולא כתוצאה מתהליך למידתי אלא פשוט כי הוא אמר, לכן המפקדים בצבא נראים כך וכמוהם גם הבוסים שלך בעבודה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כשהוא אומר לך שאין מצב שאתה מאחר יותר (ואכן איחרתי לא מעט) והפעם זה כבר מוגזם, ואתה מסביר לו שהאשה לקחה לך את המפתחות ונתקעת בבית בלי שום רכב או דרך לנעול את הדלת וכל מה שיש לו לומר לך זה לא מעניין אותי אתה כבר מבין שעם בנאדם אינך מדבר יותר אלא עם מעטפה ביורוקרטית של אטימות, הרי מה זאת אומרת לא מעניין אותי, איך אחד יכול להתעלם מהנסיבות שהביאו לכעס שלו, הרי אם יקשיב ידע שאין לו כל לגיטימציה לכעוס עליך, זו לא אשמתך, זה לא בשליטתך, אז התשובה היא כי זו הדרך הקלה ביותר לפתור בעיה, להעביר אותה למטה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הרי כל אחד יודע שהבוס אף פעם לא אשם, זה אתה, זה שהצביע על הבעיה, זה שהעלה את הרעיון, העובד הזוטר ביותר הוא האשם ביותר שכן לו אין כל אפשרות להתנגד, להוכיח את חפותו וכל כך קל לפטר אותו, הרי הוא זוטר לחלוטין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>למעשה האשמה תמיד נמצאת בהנהלה, למה העובד לא יודע? כי לא למדו אותו, למה העובד צועק על לקוח בחזרה? כי לא הדריכו אותו כיצד לשלוט בעצמו, למה העובד ממורמר? כי נתנו לו כל כך הרבה סיבות להתמרמר, זה אתם, אתם האשמים המרכזיים, אתם ורק אתם, הנהלה מטונפת שידה לא נוגעת ברפש שמגיע כל יום ומאשים אותך מחדש בצעקות ובהעלבות שהמחשב שלו לא עובד ושאתה גרמת לזה ועכשיו אתה תתקן את זה והאם זה ברור לך?!</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל כמובן שזה אני שאשם בכך שאני מר, הרי הכל מסביב נפלא, זה אני שמתעקש לראות את הדברים ככה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל שיחה כזו שעושים לך הם תמיד 2 מולך, הם מכירים את כל התרגילים כדי להפוך את מה שאמרת לכלום ולהעצים את המילים שלהם, הם למדו את כל הטריקים להשתיק עובד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הם קראו לי לשיחת שימוע כבר ביום חמישי, היות והיה לי ברור מה יקרה ודיי פינטזתי על הרגע הזה, עשיתי כינוס נכסים והעתקתי את כל המידע החשוב שלי והפרוייקטים שעבדתי עליהם אלי כולל כל המיילים, גם עדויות וגם מכתבי תודה שקיבלתי, זה תמיד טוב, להפתעתי ביום ראשון החשבון משתמש שלי כבר היה חסום כשהגעתי, כאילו כדי למנוע ממני לעשות את כל זה, ממש זה מה שיפריע לי להגיע למידע, אחרי שווידאתי שהעתקתי את הכל מחקתי את היוזר שלי, בכך למעשה מחקתי את הקיום שלי מהמחשבים שלהם, כל הפרויקטים שלי נשארו שלי בלבד ושילכו להזדיין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בין לבין חרדת הקיום שלי עולה לפני השטח, הפיצויים הם נמוכים מכפי שחשבתי ואמורים להחזיק אותי חודש אחד בלבד, בינתיים עברו שבועיים ועוד אין כלום, כאילו חוץ מהנאה נפלאה שבה אני מנגן תדיר עם חברים באולפן המאולתר שלי בבית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני חייב להכניס 4000 שקל כל חודש לפחות רק כדי לכסות הוצאות שוטפות, אל תשאלו אפילו מאיפה הגיע הסכום, פשוט אומר לכם שיש לי אופנוע שאני עדיין משלם עליו + ביטוח נגד גניבות, שכ"ד, מחשב חדש, והוצאות רגילות של הבית, כל מי שבסיטואציה שלי יודע על מה אני מדבר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם אתם שומעים על מישהו שמחפש מישהו לגבי התחום הכללי של וידאו אני אשמח לשמוע, העיקר לעסוק באמנות</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם רק לפוסט היה יכול להיות טעם הוא היה הדבר המר ביותר שתטעמו בחייכם, וכל הכבוד למי שקרא את הכל.</p></div>Mon, 19 Sep 2011 02:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12753830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=12753830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12638062<div align="right" dir="rtl"><p>אני זוכר את השמחה של אותו רגע, של אותה תקופה בכללי, בפסח הצעתי לה להנשא לי והיא הסכימה</p> <p>היינו באופוריה לזמן מה ואז פשוט חיינו כרגיל, כולם מאוד שמחו לשמוע חוץ מאחי שעתיד להתחתן באותה שנה והיה בטוח שכל האורחים מחו"ל יגיעו רק לחתונה שלי כי היא לפני שלו, לא אשמתי שהוא החליט לפני &nbsp;שנה שהוא מתחתן בסוף השנה הבאה ולא רגע לפני אחרי שהוא 10 שנים עם אותה אחת.</p> <p>העניין איתו הסתדר והכל היה שמח וכיף.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לפני 8 חודשים אמא של הגברת הנפלאה שלי החלה להציג תסמינים מוזרים בגפיים שלה, היא החלה לאבד תחושה וזה היה בא והולך, הטיפול למחלה הוא עם תרופות מיוחדות, ואז תהליך מיוחד להחלפת רכיב בדם, ואז כימותרפיה, לפי חומרת המצב.</p> <p> לפני כחודש ומשהו היא הגיעה לבית חולים בירושלים כדי לקבל כימו וכיומיים אחרי שהתאשפזה היא לא הצלחה לנשום בכוחות עצמה, חיבור אותה למכונת הנשמה וההיסטריה הייתה גבוהה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הגברת באותו זמן המשיכה לעבוד כמה שיכלה אך העבירה את רוב זמנה בבית חולים עם אמא שלה, שמאישה פעילה פחות או יותר, בכל זאת גמלאית, לנכה 100% שצריך לשאוב לה את הרוק עם סאקשין כמו אצל הרופא שיניים, היא איבדה יותר ויותר את היכולת להזיז את השרירי פנים בנוסף לשאר הגוף ולדבר היא לא יכלה בגלל הצינור בגרון שמנשים אותה, הוא לוחץ על מיתרי הקול ומשתיק אותם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הכימו עבד והטיפול התרופתי הוסיף ולאחרונה היא כמה שעות ביום בלי המכונת הנשמה וגם הזיזה קצת את האצבעות.</p> <p>אז נראה שהכל הולך בדרך הטובה ואולי עוד חודשיים שלושה היא תוכל להתגלגל החוצה מהבית חולים ולהתחיל שיקום ופיזיותרפיה בבית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל הזמן הזה הגברת עובדת ואז נוסעת לירושלים, חוזרת ב23:30 בלילה והולכת לישון כי ב 6 בבוקר למחרת יש עבודה או שהיא חוזרת לירושלים.</p> <p>אני הייתי מאוד מבין כל הזמן הזה ולא התלוננתי או משהו, שתקתי וקיבלתי את זה שהיא לא בבית בכלל, אך המרחק החל לכרסם בי עוד ועוד עד שהגענו להיום. בכנות אני כבר לא בטוח מה זה בה שאני אוהב, אין לנו משהו במשותף, זה הכה בי כשהלכתי להופעה של Dream Theater וראיתי את כל הזוגות שם שנהנים מההופעה ביחד, כל כך קנאתי בהם, לנו אין שום דבר שאנחנו עושים ביחד, חוץ מסקס וזה גם בקושי אך נגיע לזה עוד מעט.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הייתה שם מישהי שהכרתי לפני הרבה שנים ממש לרגע וחרוט לי בראש משפט שהיא אמרה לי פעם, הכרנו דרך הבלוג נדמה לי ואני ממש התלהבתי ממנה, היו לנו תחומי עניין משותפים והיא כל כך יפה, היא אמרה לי שהיא כל הזמן הייתה קוראת על כל הבחורות שהייתי איתן פה בבלוג אז היא לא עשתה צעד לכיווני כשלמעשה אני רציתי אותה מאוד, מעבר למילים אני חייב לומר שהיא כל כך לא ענתה לי לטלפון כך שהכל היה מוטל בספק אך המילים האלו הספיקו לי כדי לחשוב מה היה יכול לקרות, ועד היום אני תוהה איך החיים שלי היו נראים אם הייתי יוצא עם מישהי עם תחומי עניין משותפים כמו שלי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואז הגיעה קרן, ואכן היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים כמו מוזיקה (נגינה) ומוזיקה (שמיעה), היא אהבה את אותם סרטים, הבדיחות, כל הרפרנסים לתוכניות, אהבה הומור כמו שלי, מבחינתי הגעתי לגן עדן, בין אחת הסיבות למה הייתי כל כך מדוכא כשהיא עזבה אותי, סוף סוף מישהי שיש בה את כל מה שרציתי בבחורה, אך כמובן זו רמה שטחית מאוד של קשר, הרי זה לא בנוי על תחביבים אלא על שיתוף וחלוקה, משהו שאני מצטיין בו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עם הגברת שלי, שחודש הבא אנחנו סוגרים 3 שנים יש תקשורת בעייתית מאוד, היא לא מחוברת לרגשות שלה ומאוד מתקשה לגשת אליהם ולחשוף אותם, לרוב אני מקבל תשובות כמו "לא יודעת" וזה מרתיח אותי, כי אין אפשרות של לא יודעת, יש לא מוכנה לחשוף את זה, יש לא רוצה להיות פגיעה כל כך, אך יודעת היא יודעת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הסקס בינינו מאוד מרגיז אותי, זה תמיד מרגיש לי שאני צריך לתחמן ולתמרן סביב הלו"ז שלה כדי להגיע לסיטואציה שבה אני מתחיל את העניינים בדיוק בזמן, אחרת היא נרדמת, לרוב אחרי הסקס יש כירבולים ואחריהם נרדמים, אך היא נוטה להרדם על הכורסא בסלון עוד לפני שבכלל הייתה לי הזדמנות כך שאין אפשרות להעיר אותה לתוך זה, ברגע שהיא נרדמת זה סוף העניין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם נחשב ימים שהיא צריכה לקום ב5 בבוקר לעבודה (2) ועוד לילה שהיא ישנה שם כי זו פנימיה (1) ואז היא עייפה כי קמה ב 5 בבוקר באותו יום (2) נגלה שלל תירוצים מעניינים למה לא, תמיד יש למה לא, ב3 שנים האחרונות היא יזמה 3 פעמים, 3.</p> <p>כל קורא בלוג זה יודע חד משמעית שאני אדם מאוד מיני ואין לי בעיה להתחיל עניינים אך 3 שנים לנסות להזיז דברים עם אותה אחת זה כבר מטומטם, אתה מאמין שהיא תפתח קצת, שהיא תתקדם, תכיר דברים חדשים, תנסה משהו, אבל לא, כלום, דיברתי איתה על זה לעומק, כל פעם זה שיחה, כל פעם אני מתעצבן ונעלב, כל פעם זה מתסכל עוד יותר ועוד יותר, אבל כלום, היא לא משנה כלום.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני שיניתי את עצמי כל כך בשבילה, אתם יודעים שלא הייתי אצל רופא שיניים מאז גיל 13? גם לא ציחצחתי שניים מילדות ועד שבועיים אחרי שהכרתי אותה, לא יכלתי, זה הגעיל אותי, גרם לי לרצות להקיא, עשיתי טיפולי שיניים ב15 אלף שקל, אני מצחצח קבוע, כל זה בשבילה, באמת שלא ידעתי כמה זה מגעיל, האף מתרגל לריח, לא יודע איך כל הבחורות שהייתי איתן הסכימו שאני אנשק אותן עם פה כזה, אני מניח שעלי להיות אסיר תודה, לפחות אחת מהן אני יודע שלא יכולה להריח כל כך טוב, אך כל השאר זה המזל שלי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בכל מקרה עשיתי פה שינוי משמעותי ויצרתי משמעת חדשה לעצמי עבורה ועבורה בלבד, זה עדיין לא ממש מזיז לי, אבל אני עושה את זה למענה כדי שיהיה לה טוב יותר איתי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל פעם שאני רוצה להשוות למישהי שהייתה מאוד חופשיה איתי אני משווה לקרן, אני אומר שהיא בקושי הכירה אותי והיא שאלה אותי אם אכפת לי שהיא תתפשט כדי שיהיה לה נוח יותר, כמובן שהסכמתי בשמחה והצטרפתי, (פנטזיה או מה?) עידית עד היום לא מורידה את התחתונים בבית, היא תמיד איתם ורק לסקס ושאר שימושים רגילים היא מורידה אותם, אני תמיד מסתובב ערום בבית כי הרי למה יש לנו בית משלנו אם לא בשביל זה?</p> <p>&nbsp;</p> <p>היא לא יורדת לי, לא בתחת, לא מנסה דברים חדשים, הכנתי מתקן מגניב כזה כדי לקשור אותה או שתקשור אותי, היא לא רק שלא רצתה לנסות או לראות אותו, כשסיפרתי לה עליו היא פתאום השתתקה ונעלמה ועוד פעם התחילה עם החוסר תקשורת הזה שלה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בשבועיים האחרונים נהייתי בודד מאוד, אנחנו ישנים ביחד באותה מיטה, אבל היא לא פה, היא מגיעה בלילה, אומרת שלום והולכת לישון, קמה בבוקר לפני והולכת, לחיים כאלה אני לא מוכן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בינתיים היא סיימה את העבודה שלה בפנימייה ולא מתכננת למצוא עבודה עד שאמא שלה תצא מהבית חולים.</p> <p>ביום חמישי היא ממש מתחה את הגבול, היא אמרה שתחזור ב23:00, אז ישבתי וחיכיתי, היא הפסיקה לענות לטלפון בסביבות 12 בצהריים, ואני מסתובב סביב עצמי, מת לספר לה את הדברים המעניינים שקרו לי במקרה באותו יום, 11 מגיע והיא לא כאן, אני מתקשר אליה והיא אומרת לי שהיא בדיוק יוצאת, אני שומע אותה צוחקת שם עם הבנות מהעבודה, 23:40 והיא עוד לא בבית, אני מתקשר אליה, לא עונה, מתקשר לאוטו, סגור, היא אמרה שהיא יוצאת, היא לא פה, לא עונה לנייד שלה והאוטו סגור, מה נשאר לאדם לחשוב, שהיא עשתה תאונה, מהכרותי איתה פשוט המשכתי להתקשר שוב ושוב עד שבפעם ה9 היא שמה לב לטלפון ורק אז יצאה, כעסתי עליה מאוד על כך שלא רק ששיקרה לי אלא גם לא טרחה לענות לטלפון שלה, שמן הסתם שיחה ממני תצופה אם היא מתעכבת ב40 דקות ממקום שנמצא 9 דקות נסיעה איטית ברמזורים אדומים מכאן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>היא מבקשת ממני סבלנות אך לא נותנת דבר בתמורה, ונחשו מה? במקום להיות איתי היא הלכה לישון, היא עייפה מכל היום, את השעה עם החברות זה בסדר גמור להעביר, אבל רגע איתי כנראה פחות כי כבר מאוחר ומחר צריך לקום מוקדם, וכמובן אי אפשר סקס עכשיו אני עייפה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחרי לילות כאלה מי לא ירגיש מתוסכל?</p> <p>&nbsp;</p> <p>היום חזרנו מההורים שלי ב11 בלילה, היא ראתה טלוויזיה, אני עבדתי על משהו במחשב, לקראת 12 אמרתי טוב כדאי שאלך להתקלח ואזמין אותה למיטה לעונג שבת, היא באה ואומרת לי שאני מריח כמו בירה, כי שתיתי לי בירה, עשיתי שטיפת פה ותוך כדי היא אומרת לי, שוב אני לא אשן בזמן בגללך, אמרה שהיא לא רוצה לאכזב אותי אבל היא עייפה ומחר היא צריכה לקום ב6 בבוקר, אז שאלתי אותה אם היא כל כך בלחץ לישון למה היא ראתה עכשיו יותר משעה טלוויזיה במקום לקרוא לי למיטה לפני כן, למה עוד פעם אני צריך להתחנן למשהו ממנה רק כדי לשמוע שוב לא ותירוצים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אמרתי לה שאם היא הייתה מבקשת שאני אשאר ער בשבילה כי היא רוצה לדבר איתי על משהו או חלילה סקס אז ברור שהייתי מוותר על זמן שינה בשבילה כי זה סדר עדיפויות, מבחינה הסקס נמצא בתחתית הרשימה וזה מבחינתי דבר נוראי.</p> <p>עד עכשיו החלקתי את זה כי זה לא כל כך הפריע לי אך לאחרונה עם התרחקותנו פתאום הבנתי, אני הולך להיות נשוי לאישה הזו, אני הולך לחיות איתה את שארית חיי ויש בינינו כל כך הרבה פערים, אני חייב לעשות משהו כדי לגשר מעליהם אחרת אני אהיה כל כך מתוסכל וכועס כל הזמן שאני ארגיש שאני חי בגיהנום נישואים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אחד שיקרא פוסט זה יהיה בטוח שמדובר בפוסטמה פריג'ידית, אך היא בחורה מיוחדת ויוצאת דופן והתכונות הנפלאות שלה עולות בהרבה על התכונות הפחות אהובות עליה, אך הן עדיין שם והן אלו שמפריעות לי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל חיי אמרתי לעצמי שאני אהיה עם מישהי שאוהבת סקס ומוזיקה טובה ושתבין את הבדיחות שלי ותצחיק אותי.</p> <p>לגבי המוזיקה היא הכירה לי הרבה מוזיקה ישראלית שלא שמעתי עליה עד כה והיא ממש מגניבה אך היא למשל לא מנסה אפילו לשמוע את מה שאני אוהב וזה אומר שבנסיעות תמיד חייבים לשמוע מה שהיא רוצה אחרת היא עושה פרצופים.</p> <p>היא לא מכירה הומור של רפרנסים לתוכניות כי היא בקושי רואה טלוויזיה, שלא נדבר על סרטים שבהם היא נרדמת 100% מהפעמים אז גם לקולנוע אנחנו לא הולכים, זה סתם מתסכל.</p> <p>היא כן מצחיקה אותי, יש לה יציאות אדירות והיא בין הבחורות הבודדות שהכרתי שיכולות ממש להצחיק אותי.</p> <p>והיא נותנת, היא כל כך נותנת מעצמה, והיא בנאדם כזה טוב, היא ממש מלאכית מיוחדת, אני באמת אוהב אותה עם כל הלב שלי, אך ראיתם שבין מה שהעליתי למעלה יש נקודות חשובות שיש להתייחס אליהן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>נכון זה נראה כאילו אני מנסה להפוך בן אדם אמיתי לפיקציה שהמצאתי לעצמי לאורך השנים, מעין דמות אולטימיטבית של האשה המושלמת, שתמצוץ לך כל בוקר ותחכה לך בבית עם ארוחה חמה, הלוואי והייתה מוצצת לי בכללי, היא לא אוהבת את זה, בכלל הסקס איתה אולי מדהים בעוצמה שלו ואני גומר כמו שמעולם בחיי לא גמרתי, אני מדבר על רעידות ונהימות חייתיות, זה תמיד מרגיש כאילו הזין שלי מתפוצץ מאורגזמה, שזה התחיל בשנה האחרונה וזה מדהים, אך הוא בכללי משעמם, כל פעם שאני מנסה תנוחה חדשה אני מרגיש שאני צריך למכור לה אותה, היא תמיד לא משתפת פעולה ומתנגדת כל הזמן, למה יש לה להתנגד, רק היא יודעת, עד היום לא הבנתי מה הקטע עם לא לנסות דברים חדשים, זה הכל בראש שלה והיא לא חולקת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ועכשיו אני מרגיש שאני במעין פרשת דרכים, האם להמשיך איתה במסלול ולעבוד על הדברים שמפריעים לי, או להבין שאני חי באשליה שאפשר לשנות בנאדם בדבר כל כך מהותי, להתנתק, ולהמשיך הלאה?</p> <p>&nbsp;</p> <p>החיים שלנו כל כך שזורים אחד בשני, אני מתקשה לדמיין את עצמי לא מתקשר אליה, לא הולך לישון לידה כל לילה וקם לידה כל בוקר, ויותר גרוע, חוזר לגור אצל ההורים, הדירה שייכת לאבא שלה והוא משכיר לנו אותה במחיר נאה כך שאם נפרד לא נראה לי שהוא ירצה שאני אגור פה, בלי קשר אין לי לשכירות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בנוסף צריך להתחשב בכך שעליתי כ10 ק"ג בשנה וחצי האחרונות ואני לא מחשיב עצמי לסופר אטרקטיבי, לא עם הכרס שלי לפחות.</p> <p>כשהייתי באילת מטעם העבודה הכרתי מישהי ממש נחמדה, בחורה בת 31 עם תסביכים קשים ורגשי נחיתות (איך אני יודע למצוא אותן), עליה שמתי עין הרבה חודשים לפני בכנס בלוגרים שהיה לנו (בלוג של העבודה) והיא נראה מיוחדת כבר אז, כשהייתי באילת ראיתי אותה שם עוברת מולי ואמרתי לעצמי (בהתאם לפנטזיות שהיו לי כל חיי שכשאגיע לחופשה איפושהו אמצא לי איזה מישהי כיפית להיות איתה) שאיזה סט נסיבות מיוחדות צריכות לקרות כדי שאני אמצע סיבה לגיטימית לפנות אליה ולדבר איתה, ומה אתם יודעים אותו לילה כשהלכנו להופעה של משינה כחלק מהכנס, מי מתיישבת לידי באוטובוס?</p> <p>אז קישקשנו והיה ממש נחמד, הרגשתי שוב כובש, מושך, מישהו שמה שהוא אומר באמת מעניין, והכל היה סיפורי עבודה, תענוג,כי לגברת שלי כבר נמאס לשמוע על האדיוטים שמרכיבים את היום שלי, וכך בילינו את כל זמן ההופעה ביחד והיה ממש נחמד ולקראת הסוף נזרקנו על כורסאות בצד ואז היא רכנה אלי ואמרה לי, אתה יודע, אני ממש רוצה לנשק אותך, ואז אמרתי לה שהייתי כל כך שמח אבל אני במערכת יחסים משמעותית עם מישהי שאני אוהב מאוד ואני לא יכול לעשות את זה, היא דיי רצתה לקבור את עצמה והיה קשר לתקשר איתה אחר כך, אבל הזהיתי איתה כל כך, בכלל היא הזכירה לי את עצמי, ההרגשה הזו של להיות אאוטקסט ולא מקובל בשום מקום, למרות שלמדתי להסתדר יותר טוב ממנה אני חייב לומר, אבל עדיין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ליויתי אותה לחדר שלה במלון ודיברנו עד 2 בבוקר, אמרתי לעצמי כמה שונה היה יכול להיות הלילה הזה אם הייתי מהבוגדים, אבל לא יכולתי לעשות את זה, כשחזרתי הבייתה הייתי אכול רגשות אשם ולמעשה לא עשיתי כלום אך ידעתי שכן עשיתי משהו, לא הודעתי לה מראש שאני עם הגברת שלי.</p> <p>עשיתי את זה בכוונה, רציתי לראות אם אני אצליח להתחיל איתה, רציתי לראות אם אני יכול, להרגיש מושך, להרגיש כובש, אחד שיכול להגיע לאילת ולבחור בחורה, להתחיל איתה ולקחת אותה לחדר במלון, אז כן, אני בטוח שיכלתי להשכיב אותה אותו לילה ואני שמח שלא עשיתי זאת, לא הייתי יכול לשמור את זה לעצמי, אני לא בנאדם שבוגד, אני מפנטז על זה אך בטח שלא עושה את זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בשאר הימים באילת יצא לנו לקשקש מדי פעם, היינו ביחד בטיסה חזרה, היא לא כל כך מחוברת למציאות כנראה ובמקום לרוץ למטוס לפני שהוא יוצא היא החליטה שהיא רוצה לקנות סנדוויץ' וללכת לשירותים, ואני מזרז אותה ודוחף אותה לטיסה, היא העריכה את זה מאוד למרות שמבחינתי זה משהו שכל אחד שאכפת לו ולו במידה המועטת ביותר צריך לעשות, בכל זאת התיידדנו וזה הרגיש לי שהתחברנו.</p> <p>כשחזרנו לשדה דב אני הייתי עם האוטו בחניה שם אז הצעתי לה טרמפ לבית שלה בתל אביב, אז כבר עליתי אליה לדירה שמסתבר שבדיוק צילמו בבנין סרט כלשהו ועתידים לצלם איזה סצינה במרפסת שלה, אז ראיתי את הבית ודיברנו קצת וכל הזמן הרגשתי כאילו אני עושה משהו לא בסדר, להיות בדירה של מישהי אחרת, שום דבר לא קרה שם אך עדיין זה הרגיש מוזר, כאילו אני בוגד או משהו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בראייה לאחור זה היה לא הוגן בכלל כלפי הבחורה המסכנה שחשבה שאני מתחיל איתה והנה סוף סוף מצאה גבר נורמלי פחות או יותר ואז כשהיא חושפת קצת רגש אני נותן לה סטירה מטאפורית, באמת שהרגשתי רע.</p> <p>בחודש שלאחר מכן שמרנו על קשר רופף דרך הפייסבוק אך היא אמרה לי שהיא מפנטזת עלי ומדמיינת אותנו ביחד וזה מאוד לא בריא לה אז העדיפה שלא נדבר, הבנתי אותה, עדיין זה טפח לי על האגו היטב, לחשוב על זה שהיא מדמיינת אותנו ביחד, זה כיף להיות בדמיון של מישהי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני אומר לעצמי בראש שאם נפרד תמיד אוכל להתנחם אצלה, לך תדע אם זה יכול לקרות במציאות בכלל, זה סתם נחמד לחשוב לעצמך שיכלת לזיין בחורה בת 31 באילת, הו האגו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בינתיים במציאות אני עצוב, זה מדכא להרגיש איך הקשר שלך דועך, איך אנחנו מתרחקים עוד ועוד כל מה שאני מבקש ממנה זה שתהיה פתוחה להתנסויות חדשות, נראה את השינויים אחרי השיחה שלנו הלילה.</p> <p>&nbsp;</p> <p><img title="חיבוק עצוב" src="../moodicons/sadhug.gif" alt="חיבוק עצוב" width="29" height="15" /></p></div>Sat, 23 Jul 2011 04:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12638062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=12638062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12303974<div align="right" dir="rtl"><div> <p>אז אנחנו כבר יותר משנתיים ביחד, יש לה יום הולדת אז אני לוקח אותה לצימר לכמה ימים כדי שיהיה לנו קצת זמן יחד, משהו שלא היה כבר המון זמן.</p> <p>אני עדיין עובד באותו מקום, לא יודע איך יש לי כוח להמשיך כל פעם, אבל באמת שזה לא נורא, רק לפעמים הלקוחות ממש מעצבנים, הייתי יכול לפתוח בלוג שלם רק עם ציטוטים של אנשים, כמו הבלוג הישן של 144 שהיא ציטטה בקשות מפגרות של אנשים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>רבתי איתה ממש עכשיו, אני כל הזמן מבקש ממנה לא לשים את הדברים שלה על הכסא שלי כשהיא נכנסת לבית והיא לא מקשיבה לי ותמיד המעיל שלה על הכסא שלי, עכשיו זה לא כזה עניין גדול, אלא שביקשתי ממנה כל פעם ופעם שלא תעשה את זה כי זה ממש מעצבן לרצות לשבת לאכול ואז אני צריך לסדר את השטויות שלה, ותמיד כל המפתחות והטלפונים וכל שטות שהייתה לה זרוק על השולחן אוכל, שלא נדבר על הבדיחות בזוקה שהיא משאירה מסיבה כלשהי אחריה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>היא הייתה צריכה לחזור לעבודה ועכשיו אני מרגיש עצוב בגלל שאני שונא לריב איתה, לא משנה הסיבה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>חוץ מהיום בכללי הולך מצוין, ואנחנו אוהבים מאוד, אני באמת מרגיש כמה שהיא אוהבת אותי והעובדה שאני גר בדירה שכורה ביחד עם חברה שלי היא דבר שלא יכלתי לדמיין אפילו מרוב שהרעיון נשמע לי מופרך ולא אמיתי שיקרה לי, אך הנה זה, וזה שותה לי את המשכורת, אבל שווה כל שקל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>דברים מעניינים שעשיתי:</p> <p>עשיתי סרט ביחד עם חבר, יש לו פרוייקט עיצוב דמות מהמכללה שהוא לומד בה אז הוא יצר דמות מקסיקנית מגוחכת שמדבירה חרקים עם אקדחים ורובים</p> <p>תוכלו לראות את הסרט <a class="blog" href="http://www.youtube.com/watch?v=fw0y4dL_s9o" target="_blank">בקישור הבא&nbsp;</a></p> <p>עבדתי עליו שבועיים ברצף, בכללי כדאי לראות את<a class="blog" href="http://www.youtube.com/user/TheSMan2?feature=mhum" target="_blank"> הערוץ יוטיוב שלי</a>&nbsp;, מה שאני מתכנן לעשות זה להיות הערוץ יוטיוב הראשון (הדובר עברית) שמצלם סרטים מגניבים עם אפקטים, ואז מסביר כיצד עשינו את האפקטים, משהו שלא ראיתי שקיים בעברית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עכשיו אני עובד על הסרט הבא שאותו התחלתי לעשות לפני יותר משנה אך הופסק בגלל חוסר עניין, מבחינה טכנית הצלחתי לפתור את כל הבעיות שכן אנחנו מצלמים עם מסך ירוק וכל הרקעים הם יציר תלת מימדי, ואני חייב לומר שהשתפרתי הרבה מאוד מאז שהתחלנו, כל המידע וחידושים בקישור לערוץ.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מרגיש לי קצת חזרה לילדות לחזור הנה, ההורים החליטו לשפץ את הבית, אמנם נפרדתי לשלום מהחדר שלי מזמן אך עדיין הבית זה הבית שלי, יהיה מוזר לבוא לבקר והכל יהיה שונה, אך זה שינוי מבורך ואני מעודד אותו, אני רק אומר שבחלק קטן מהסכום שעולה לשפץ היה אפשר לקנות לי מצלמה חדשה, סתם כך..</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני כותב הרבה בבלוג של העבודה, אני נמנע מלרשום מילים שיקשרו אותי אליו, לא הייתי רוצה שפתאום בעבודה יראו את הבלוג שלי, יש פה יותר מדי היסטוריה כואבת שלא הייתי רוצה להעלים.</p> <p>הבלוג שם הוא מקצועי בלבד ואם מחפשים את השם המלא שלי בגוגל אני מופיע מקום ראשון מתוך אתר אחד שקישר אל מדריך שכתבתי, אני חושב שכבר הגעתי ל 45 מדריכים בנושאים שונים, הרעיון שלי הוא לקדם את עצמי בתור כותב מקצועי ומכאן זה מאוד מרשים בקורות חיים לכתוב תחת ניסיון, חפשו אותי בגוגל ותראו לבד, גיחכתי לעצמי, לך תדע, אולי אמצא עבודה אחרת שבה אוכל להקדיש עצמי לכתיבה.</p> <p>למרות שכרגע אני חייב לומר אני יכול דיי לעשות את מה שאני רוצה במקביל לעבודה כי זה אופי העבודה, רק שזה משתנה מרגע לרגע כי לפעמים מגיעים הרבה אנשים בו זמנית ולעיתים ריק לגמרי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>חשבתי על לפתוח עוד בלוג שלא קשור לזה, ואז לרשום בו על דברים מהעבודה, יכול להיות מעניין, מעין פורקן מקצועי, למרות שלא נראה לי שישראבלוג זו הבמה לכך אלא משהו יותר מקצועי כמו Word press וכאלה, הסביבה צריכה להיות תואמת סך הכל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני ממש מרוצה מאיך שחזרתי לעולם הוידאו והגרפיקה, זה ממש כיף לעבוד על זה, בנוסף הלהקה שהתחלתי לנגן איתה לפני חודשיים, שדיי התפרקה, חזרה ביחד ואנחנו מתחילים חזרות שוב, שזה ממש כיף ללכת לתופף בחדר חזרות, בפעם האחרונה היו לי כל כך הרבה מצילות! חיחי, גן עדן של מתכת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אנשים שואלים אותי מה חדש, ובאמת שאין שום דבר חדש, כל יום נראה כמו הקודם, למרות שיש דברים שקורים, הם לא מספיק מעניינים כדי שאציין אותם, והעניין של הסרט שהוא בהחלט מרגש, לא ממש יודע כיצד להעלות אותו, כל פעם שציינתי את זה אנשים לא נראו מעוניינים או פשוט לא הבינו את הקטע, סך הכל קשה לדבר על סרט שיצרת שהם לא ראו עדיין.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אמא שלי התחילה את הקטע הפולני של "לא רואים אותך לא שומעים אותך" ואני מתגעגעת וכל זה, היא אומרת לי תבוא, אמרתי לה נו אני אבוא ו?&nbsp;</p> <p>נפטפט היא אומרת, תספר לי מה חדש, הכל אותו דבר כל יום, כבר חודשים שהכל זהה ליום שאתמול וכלום לא משתנה, אין לי מה לספר</p> <p>ובכללי אני אומר שאני מעדיף להיות בבית לנוח אחרי יום עבודה מאשר ללכת הבייתה, תנו לי לשבת על הכורסא בשקט או מול המחשב שלי וזהו, ככה אני נרגע הכי טוב.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> </div></div>Thu, 03 Feb 2011 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=12303974http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=12303974http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=11775400<div align="right" dir="rtl"><div> <div> <div>יום דיי מחורבן בעבודה, אני מרגיש כאילו אני לא מפסיק לפשל, גם היה לי לקוח סמוי היום, גם צעקתי לפני כמה ימים על מישהי, גם היה לי מקשוב דפוק, באחרון, הייתי שעה וחצי עם איזה זקנה שבאמת לא הבינה כלום, עשיתי לה שליטה מרחוק שזו הפעם הראשונה בתמיכה של החברה הזו בישראל שעושים את זה, מה לא עשיתי בשבילה, בסוף אומרים לי שלא הייתי נחמד אליה <div>אבל כוס אמא שלה על הבלאגן שהיא עשתה לי ושהיא כזו מפגרת, מעבר לזה את המכתב תודה היא כתבה לבנאדם הלא נכון, אחרי כל זה ואפילו אני לא נרשם לה כזה שצריך לקבל ממנה תודה, יופי.</div> <div>אני מרגיש שאני מאבד את הסבלנות לעבודה הזו, כבר אין לי כוח לדבר עם הלקוחות האלה, הם מחרפנים אותי, אני ממש מתעצבן, משהו שלא היה קורה לפני חודש או חודשיים, וזה ממש לא כיף, אני צריך חופשה, ממש צריך אותה, בכל זאת, התחלתי שם באוקטובר ולא הייתי בחופשה רציפה של כמה ימים מאז, אני חושב שמגיע לי.</div> </div> <div>ולא דווקא לנסוע לחול, סתם לשבת בבית ולא לקום, לנוח באמת, למרות שהייתי שמח לצאת עם הגברת לבלות ולטייל, אבל היא כרגיל בלימודים ואני פה בבית, שלפעמים זה יופיע כי לא תמיד בא לי הביחד, טוב לי גם בלבד.</div> <div>התפתחו לי טיקים מעצבנים בעין שנבעו מעצבנות, מתח, לחץ וחוסר שינה, פתרתי את זה עם נשימות עמוקות וריפוי בעיסוק, בניתי מודלים מפלסטיק של מטוס airbus a380 והואן של פולקסוואגן משנות ה60, הם עדיין בשלבי סיום, את המטוס סיימתי מהר היות והוא רמה4, הואן הוא רמה 5 ובאמת שיש המון עבודה איתו, בעיקר צביעת החלקים, ממש כל חלק קטן ככל שיהיה מצריך צבע שונה וגם על אותו חלק אחד כמה צבעים שונים, המון עבודה אבל מאוד מרגיע</div> <div>היום סיימתי את הטיוטה לסרט שלי עבור העבודה, יצא מגניב מאוד, היו כמה תיקונים לעשות ואני מקווה שאסיים את הכל כבר מחר היות וביום רביעי יש ישיבה אני הולך להציג אותו בפני כולם, אני מקווה שיהיה מצחיק ולא יהיה סתם חרטה באוויר, בכל זאת אני עובד עליו כבר שבועיים אבל זה תוך כדי עבודה ולא שבועיים נטו רק זה, אם זה היה ככה הייתי מסיים מזמן.</div> <div>ראינו דירה, קרובה לבית של ההורים, קרובה לעבודה, קרובה לרכבת ולאוטובוס, מיטה ארון מקרר תנור מדיח שתי ספות כורסא שולחן מטבח כסאות ארון בגדים 2 וחצי חדרים גדולים 74 מ"ר עם שטיחים מקיר לקיר בחדר ורצפת עץ בסלון+מרפסת שמש עם מקום למנגל והכלב וכל זה בפחות מ 3000 שקל, לא תקפוץ באוויר? תקפוץ, ביום שישי נלך לראות עוד דירות אבל אני ממש אוהב את איפה שהיינו, כרגע היא מטונפת כמו שבחיים שלכם לא ראיתם בית מטונף, אך יש לנו את כל כלי הניקיון הדרושים על מנת להפוך את הדירה הזו לדירת פאר מושקעת ויפייפיה! :)</div> <div>אני ממש ממתין לפרויקט המשותף הזה שלי ושלה כדי שנוכל כבר לגור ביחד, בתקווה עד אוגוסט כבר נשתכן יחדיו.</div> <div>מרגיש טוב לחזור לבלוג הזה, יותר קל לנהל דיאלוג פנימי בתוך הראש מאשר ממש לומר את המילים החוצה..</div> </div> </div></div>Mon, 10 May 2010 21:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=11775400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=11775400http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=11768985<div align="right" dir="rtl"><div><span> <div> <p>&nbsp;אנחנו כבר כמעט שנתיים ביחד, אחת מהסיבות מדוע אינני כותב פה יותר, כשיש לך עם מי לדבר אז אין לך צורך ממשי לכתוב דברים אישיים כי יש מי שתקשיב לך, לפני כחודש בערך הקשר שלנו התרופף ונפרדתי ממנה, חזרתי אליה תוך 10 דקות, לא יכול בלעדיה, הבנתי את זה באותה שנייה, אני והיא הולכים להיות הרבה ביחד, כבר יש לחישות על חתונה במרחק הגדול, וזה יהיה מעניין לראות את ההיסטוריה של מערכות היחסים שלי כאן בפוסט זה לאורך הזמן ועד ליום החתונה עצמו אם יתרחש באמת, בינתיים הכל מעולה לנו וכיף לנו מאוד ביחד, אנחנו הולכים לעבור לגור ביחד בסוף הסמסטר הזה ואנחנו כבר מחפשים דירה, כבר קנינו כל מיני דברים לבית וקיבלנו גם המון דברים חיוניים מההורים שלי, את אמא שלה אני לא סובל כי היא פשוט קרה ומגעילה וממש לא חביבה כלפי אף אחד, כולל היא עצמה, היא דיברה איתה על זה והיא טוענת שזה ממש לא נכון ואין לה שום בעיה איתי אבל אני לא מאמין לה כי ההתנהגות שלה אומרת אחרת, אמא שלי דואגת לה ומביאה לה כל הזמן דברים טעימים ודואגת שיהיה לה שוקו לבוקר ואמא שלה בכמעט שנתיים שאנחנו ביחד בחיים לא שאלה אם אני רוצה משהו או אם משהו חסר לי, כלום, לא מעניין אותה שאני שם בכלל, היא חייבת להראות שהיא רוצה שאני אהיה שם.</p> <p>מחר יש לה יום הולדת ואני לצערי מוזמן, אך זוהי הזדמנות טובה לקרב ולמטב את היחסים בינינו, אני מקווה שילך טוב, בינתיים אני לא סובל להיות בארוחות המשפחתיות שלהם כי הם כאלה יבשים, וכל האחיות והסבא והסבתא ועוד כל מיני אנשים יהיו שם, וכל כך לא בא לי על זה.</p> <p>נגלה עוד בעתיד..</p> <p>&nbsp;</p> <p>בעבודה מצויין, קיבלתי קידום בתפקיד ואני מאוד מרוצה ממה שאני עושה עכשיו, זה הרבה יותר נחמד מהתפקיד הקודם</p> <p>חשבתי לפתוח בלוג טכנולוגי שזה דיי קרוב למה שאני עושה בעבודה, רק בצורה פרטית, אני הולך לבדוק כיצד אוכל לעשות זאת, בינתיים תודה שקראתם<img title="סבבי" src="../moodicons/smile.gif" alt="סבבי" width="15" height="15" /></p> </div> </span></div></div>Fri, 07 May 2010 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Storm Rider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5329&blogcode=11768985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=5329&blog=11768985