http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738heCopyright 2013 מיכלי ^^. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13788924<div align="right" dir="rtl">הרבה אנשים תוהים על החיים עצמם, למה הם נולדו,מה המטרה שלהם בחיים ובעולם. הרבה אנשים תוהים על המוות, איך ימותו,האם זה יהיה משינה או ממשהו רע? וכולם תוהים לגביי מה יקרה אחרי זה. ואני תוהה לגבי הכל, על החיים על המוות ועל עצמי. מה הייתי יכולה לעשות יותר טוב ואיך הייתי יכולה לשפר את הדרך. למרות שאני מאמינה שהכל לטובה,אני תוהה בכל מקרה. אני לא תוהה לגבייך, אבל אני תוהה למה שם מהעבר עולה לי לראש כל הזמן. טוב לי עכשיו, בלעדיו. החברה אומרת שזה כלום,שזה קרה בגלל החויית שחוייתי עם ההוא מהעבר. אבל אני לא יכולה שלא לתהות מה זה אומר לגביי או על המצב עצמו. ואני תוהה. ואתהה, עד שזה יפסק. ואשאל את עצמי עוד אלפי שאלות שחלקם יברחו מזיכרוני. ולא אקבל תשובות על רובן. כי ככה זה לתהות,זה לשאול בלי לדעת. וזה עושה לי רע לדעת שהשם הזה עלה, ואני קוראת דברים שכתבתי ביומן ומתחרטת על הרבה מהם. זה רק מדגיש כמה שאכפת לי. אבל זה שטויות ומה שמשנה זה ההווה,נכון ?</div>Wed, 22 May 2013 16:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13788924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13788924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13788068<div align="right" dir="rtl">כרגע כל המצב רוח הטוב הזה דיי בזכותו, ואני מקווה שהמצב רוח הזה ישאר לנצח. אז כנראה שגם הוא יצטרך להשאיר לעוד הרבה זמן.. </div>Tue, 21 May 2013 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13788068http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13788068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13782302<div align="right" dir="rtl">תהיתי ביני לבין עצמי, איזה בנאדם אני מחפשת שיהיה בסביבה שלי,קרוב יותר מהידידים. בנאדם כזה למערכת יחסים. הייתי מתחילה בחיפוש פגמים (בן אדם שיטחי שכזה) מוצאת מה רע בחיצוניות,מה רע בפנימיות. בקיצור, דברים שבחורה לא הייתה שמה ברשימת הגבר המושלם שלה. אבל למרות כל סימוני האיקסים, משהו שם משך אותי. ז"א הוא לא היה מושלם, אבל משהו גרם לי לרצות להכיר אותו יותר ממה שאני מכירה. ופתאום הדברים שסימנתי עליהם איקס,שבגללם רציתי לוותר עליו. נראו לי כלכך לא רלוונטים, במיוחד עכשיו. דברים טובים יותר,הפכו לחיפוי על הדברים שאהבתי פחות. תחשבו שוב לפני שאתם מוותרות בגלל דברים שטיחיים, אתן עוד עלולות למצוא דברים טובים הרבה יותר ממה שחלמתן בבן אדם!</div>Thu, 16 May 2013 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13782302http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13782302http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13778143<div align="right" dir="rtl">זה פשוט קצר מוזר, יתעקל מהר.. לא שאכפת לי.. </div>Mon, 13 May 2013 17:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13778143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13778143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13775314<div align="right" dir="rtl">תנו לי אוטו יד שנייה,בית קטן יחיד על מרגלות על הר או על יד איזה נהר, קצת מזמונים ומזוודה עם בגדים. ואני אסתדר, אני אעבוד, ואז אלמד ואנוח הרבה. אני אלמד על עצמי מהשקט, אפיק את המירב. אדע איך להתנהג ומתי. אעשה יוגה עם רדת החשכה,ממש כשהשמש שוקעת. ואעשה יוגה ממש מוקדם בבוקר, כשהכוכבים מבצבצים ואפשר כבר לראות את הקרני אור הבודדים של השמש. אני עייפה,מהמשפחה בעיקר,וזה הדבר היחיד שיציל אותי עכשיו. אני רוצה לבכות, ואני לא יכולה יותר. </div>Sat, 11 May 2013 10:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13775314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13775314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13774104<div align="right" dir="rtl">מפחדת להגיד יותר מידי.מפחדת להיות קיצ'ית מידי. מפחדת להראות יותר מידי מי אני באמת. הכל מפחיד אותי קצת. המחשבות בנויות מאלפי נקודות של פחד שמונעות ממני כלכך הרבה. כל כך אני. ואם מה שאני זה לא מה שיאהבו? ומה אני אגלה שאני אוהבת ת'צמי אפילו פחות מעכשיו? </div>Fri, 10 May 2013 10:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13774104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13774104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13774074<div align="right" dir="rtl">את זוכרת את היום הזה שאמרת לעצמך שתשתדלי יותר? אז הגיע הרגע באמת להשתדל. אני עדיין מנסה למצוא לעצמי פיתרונות, בעצם זה יותר:אני אומרת מה עובר עליי ומקווה שמישהו אחר ימצא את הפיתרון בשבילי. ואז אני מתעצבנת.. כי מה שאני מקווה לשמוע,לא נאמר. את זוכרת שאמרת לעצמך שדברים לא ישתנו ? והם השתנו . הכל תלוי בגישה שלך,האיפוק אולי.. קצת מפחיד שדברים יתהפכו על פניהם וכל מה שטוב עכשיו ייעלם לאופק רחוק. העצבנות הופכת לרגע של דמעות בקצה העיניים ואז הכל הופך למצב רוח אחד חדש שמוכנה"מיכל".לא ברור וקשה להתמודד איתו. </div>Fri, 10 May 2013 09:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13774074http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13774074http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13773071<div align="right" dir="rtl">אני מודה, ברשימת הto do שלי אני עוד לא יכולה לסמן וי על "למצוא כתף גברית לבכות עלייה" אני עדיין מרגישה שעוד לוקח להבין. שאתה לא בדיוק יודע מה להגיד. אז אני לא ארגיש בנוח פשוט לשים את הראש על הכתף שלך ולבכות. זה לא רע,אני מאמינה שהנוחות הזו עוד תגיע.. ככל שהזמן יעבור. אבל אני מודה שכשאני מדברת איתך בטלפון, כל המצב רוח הרע שלי נעלם לכמה רגעים. כאילו לא היה שם. אתה מרגיע אותי?משמח?זה הצחוק הלא נפסק בשיחת הטלפון? אולי. מה שכן, אתה בהחלט מעלים את המצב רוח הרע. גם אם זה לכמה רגעים.</div>Thu, 09 May 2013 10:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13773071http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13773071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13768595<div align="right" dir="rtl">הלוואי שמישהו יבין, רק יבין, לא יחווה, או ירגיש. יבין מה אני מנסה להגיד, לאן אני חוטרת. ידע מה לענות לי חזרה. יבין , ידע איך לעזור. לא יקשיב כי זה מה שצריך לעשות. אלא ירצה להקשיב, יחשוב מה להגיד. ממש יחשוב על זה. החברה לא מבינה והדעה שלה משתנה, החבר לא מבין, הוא מנסה לעזור. אבל הוא לא מבין. ואמא רק אומרת שהכל יהיה בסדר. ואני לא יכולה לשמוע את כל זה יותר. אני לא שותקת, אבל הכל נשרף בכל מקרה. אני עייפה, פיזית ונפשית. ואני לא יכולה יותר.</div>Sun, 05 May 2013 11:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13768595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13768595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13766943<div align="right" dir="rtl">הראש אומר לך להסתכל במראה, לבחון כל צד, לבקר כל צד. לאכול פחות, לנצח את הרצונות המתוקים שלך. ואת מסתכלת במראה, בוחנת, מוצאת אלפי פגמים קטנים שמתחברים למרמור אחד גדול. קשה לך להסתכל על עצמך, את שונאת כל רגע. המשקל זה הסיוט הכי גדול שלך. והרזון מתחיל לזרום בעורקים, בלב, במחשבה. דברים שאמרת לעצמך שלא יקרו לך, מתחילים לקרות. את יודעת, שאם הרזון יחלחל עוד קצת ממה שהוא חלחל, יעבור את הפס האדום הזה. את תפסיקי לאכול, ובמקום זה תאכילי את עצמך בסרטים. שעצמות זה יפה, שהמרחב בין הרגלים זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך. האוכל שהיה אחת האהבות שלך, הופך לאקס גרוע. אתם רבים כל הזמן, ואת מרגישה שהוא עומד להיפרד ממך. איך מתקנים את הקשר? איך גורמים לזה להפסיק? מתי אני ארגיש טוב עם עצמי? שמישהו יוריד לי את המראות בחדר.</div>Fri, 03 May 2013 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכלי ^^)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521738&blogcode=13766943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521738&blog=13766943