http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728מלאכים עפים גבוה כי הם יודעים לקחת את עצמם בקלות.heCopyright 2013 Rosalie S.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13786319<div align="right" dir="rtl">הסיוט הנורא של חיי ללכת לישון שטופת דמעות ב22:30 ולהרדם תוך כדי בכי להתעורר בלי שום סיבה ב-24:00, ולהיזכר בשניה בכל החרא שגרם לי לכל היגון המגעיל הזה. לא להצליח להרדם. לשכב ולבכות במיטה שעתיים. ההרגשה הזאת שהלב הגרון והריאות מתכווצים, החנק הארור הזה, התהום הזה, אני לא יכולה לשאת את ההרגשה הזאת וההצפה המטמטמת שכבר אי אפשר לשלוט בה, וחייבים להוציא אותה, רק שמישהו יקשיב וירגיע המעבר האינסופי על רשימת האנשים, האי-קיום של הבן אדם הנכון לדבר איתו, אוסף גיבובי מילים ומשפטים משתפך אל ההוא שבכלל אסור לדבר איתו, והוא אפילו כבר לא שם (מחר בבוקר הוא יקרא את זה האומלל, ויראה כמה שאני פאקד-אפ ואיך לעזאזל אי אפשר להיפטר ממני גם כשאני כבר לא) כשאני אומרת שבא לי למות, לא להתעורר לעולם, לצאת מהחרא הזה, ברגע הזה, אני כלכך מתכוונת לזה ואני מקללת, ברגע זה, את העולם - על כך שיש משפחה בעולם הזאת, שאם אמות, היא תקרוס. מסננת לעצמי בראש - לפחות תנו לי למות בשקט. החוסר ערך. אני כמו דף בעיתון שפשוט מעבירים. הדברים שקלטתי לאחרונה. תמיד ידעתי אותם אבל פתאום הם חזקים וברורים כלכך. הדברים ש</div>Mon, 20 May 2013 01:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13786319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13786319http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13785711<div align="right" dir="rtl">זה ממש לא לעניין כשבא לך לעשות משהו או לצאת מהבית,אבל: - לא בא לך לראות סרט - לא בא לך לקרוא ספר - לא בא לך לדבר - לא בא לך להקשיב - לא בא לך לשתוק - לא בא לך לצייר - לא בא לך לכתוב - לא בא לך לצלם - לא בא לך לרוץ או לעשות ספורט - לא בא לך לאכול - לא בא לך לשתות והדבר היחידי שבא לך זה הדבר ההוא שפשוט לא נמצא איזו אובססיביות מטופשת אז את שוכבת כל היום במיטה, עוברת בבהיות ממסך למסך למרות שגם את זה לא בא לך. </div>Sun, 19 May 2013 18:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13785711http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13785711http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13779987<div align="right" dir="rtl">אין עם מי לדבר אין לי מקום די כבר שקט ברווז מטופש</div>Tue, 14 May 2013 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13779987http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13779987http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13766997<div align="right" dir="rtl">חפרתי על כל הקטע של הבדידות, מה? זה רק הכרית הריקה שמציקה לי ביום אני בסדר ... </div>Sat, 04 May 2013 00:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13766997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13766997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13762211<div align="right" dir="rtl">השקט הזה, החושך הזה, הכבדות הזאת, הבדידות הזאת... למה כל פעם שהשמש שוקעת והירח זורח הדיכאון הזה מתפשט בקרבי באופן מטמטם חושים, למה אני לא יכולה כבר לשבת ולהיות עם עצמי בשקט ובשלוות נפש וזה לא משנה אם יש סביבי אנשים, ההרגשה המייגעת הזאת לא נעלמת מאסתי כבר שנתיים התרגלתי למשהו כלכך בטוח שניצב לידי הייתי כמו עץ צעיר וחלש שעוד לא צמח שקשרו סביבו מוט ברזל יציב, כדי שלא יפול, כדי שיוכל לצמוח איתן יציב וחזק המוט ברזל הזה שמר עליי מהדיכאון הנוראי הזה הראה תמיד את האור שבקצה המנהרה הוא היה קשור אליי. הוא לא נתן לי ליפול. ועכשיו שאני לבד הדיכאון הזה הורג אותי אבל למה, למה רק בלילות? למה במהלך היום הכל מרגיש בסדר ונורמאלי? למה רק כשחשוך פתאום אני נופלת ונשברת, כלכך חלשה אל מול האופל האיום... מה, אני כלכך תלויה במוט ברזל?</div>Mon, 29 Apr 2013 21:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13762211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13762211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13754432<div align="right" dir="rtl">לעזאזל למה אני נותנת לאושר שלי ולשמחה שלי להיתלות בקיום או אי קיום של איזו דמות ומשענת בחיי, ולמה כשאני מגיעה הביתה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שבא לי כפיות ומישהו שיחבק אותי עד שארדם ואני שואלת את עצמי איך אני עוזרת לעצמי להיות פשוט שמחה איתי, עם עצמי, עם מה שיש... אי אפשר לחיות ככה עם הדיכאון הזה הריקנות הזאת העצבות הזאת פשוט.. די</div>Tue, 23 Apr 2013 00:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13754432http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13754432http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13745685<div align="right" dir="rtl">לא קל פתאום להבין כמה שאני חשופה ופגיעה לכל האטימות והרוע שמתקיים בעולם הזה ואז עולות המחשבות, למה לא שמרת עליי, עליך, עלינו, עליהם פתאום אני רואה שזה לא עליך, זה עליי. לא סתם אומרים, אם אין אני לי - מי לי אז זה עליי, הכל עלי. ואם פעם הייתי תחת קורת הגג ובין החומות, מוגנת, שמורה, בטוחה עכשיו פרצתי, יצאתי מהחומה וזה קצת מרגש, וקצת מפחיד... דווקא היה לי נעים שם אולי בתוך החומות האלה היה פוך רך ונעים... פוך רך ונעים מהול באהבה ובאמון... ועכשיו אני בחוץ חשבתי שאני יוצאת רק לקצת טיפטופים פתאום זה מרגיש כאילו העולם מלא במבול בצד אחד ושריפות בצד השני וזה עליי, הכל עליי. ומה אם רק רציתי להנות, לזרום, להשתטות...? אז הדברים הם לא פשוטים, וכל דבר מצריך עשרים מחשבות? איך אמורים לנווט בין כל הבלאגן הקיים הזה? אלוהים, רק שלא יכאב. הבנתי, למדתי, עצרתי. אני אשמור, אני אנצור, אני אבנה לעצמי את הגג שלי ואת החומות שלי. אם צריך אפילו מבטון. רק בבקשה שיפסיק לכאוב, למדתי, למדתי... אני רוצה לשכוח, לזנוח, לברוח, לצרוח... למה כל המפלצות והשדים והרעים הגיעו לנפץ לי את הבועה ב</div>Tue, 16 Apr 2013 03:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13745685http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13745685http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13738109<div align="right" dir="rtl">דברים שאני חייבת לעשות כדי להכניס קצת סדר וטוב לעצמי ולחיים שלי: 1. למצוא דברים שאני אוהבת לעשות, נהנית מהם, שיהיה לי כיף לעשות בזמן הפנוי שלי. 2. לאכול מאוזן (לא במובן של דיאטה, אלא במובן של לתת לגוף את החומרים שהוא צריך כדי להרגיש טוב פיזית) 3. ללכת לטיפול פסיכולוגי 4. לשלב פילאטיס כחלק משגרת החיים שלי 5. להרגע קצת עם החרדות מכסף (להשלים עם ההוצאות שהיו, ולקבל את זה שעוד יהיו) 6. להפסיק לשבת על הפייסבוק אוף פאק איט אני יודעת שאני צריכה לעבוד על "מערכת היחסים שלי עם עצמי" לעזאזל משעמם לי עם עצמי זה כלכך לא בסדר</div>Tue, 09 Apr 2013 23:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13738109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13738109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13738034<div align="right" dir="rtl">אני שונאת שיעמום , חולת אקשן, חולת ריגושים מצד שני אני שונאת אי בטחון, אי וודאות אוף למה אין לי שקט אלוהים למה? מה אני רוצה? אני יודעת וזה כלכך לא מה שאני צריכה </div>Tue, 09 Apr 2013 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13738034http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13738034http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13735423<div align="right" dir="rtl">הלוואי שיכולתי לפתוח את הלב שלי לגמריי בבלוג הזה, לכתוב בלי לסנן את כל מה שעובר עליי משום מה קשה לכתוב לדף, איכשהו הכל נשפך אחרת במקלדת הרגשות מתחילים להתייצב ופתאום אני מוצאת בי כוחות חדשים זה מדהים איך לפעמים אני יכולה קצת לאהוב את עצמי יותר קרו כמה דברים בזמן האחרון שנתנו לי להרגיש קצת יותר הערכה עצמית פתאום העולם פתוח בפני לא חשבתי שכך ארגיש אני מאמינה שזה נתן לי אישור שדברים קרו כמו שהיו צריכים אלוהים תעשה שהכל יהיה יפה הכי חשוב זה ללמוד לחיות בהווה לפעמים אני יותר מדי עם רגל אחת בעבר ורגל אחת בקבר אני צריכה להשקיט </div>Sun, 07 Apr 2013 20:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Rosalie S.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=506728&blogcode=13735423http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=506728&blog=13735423