http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.heCopyright 2013 מוטי היינריך. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/17/72/47/477217/misc/11823393.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13742006<div align="right" dir="rtl">אחד הדברים המאפיין - בהכרח - את מדינת הסעד היא תרבות הקיצבאות. אם מחלקים קיצבאות - אנשים רבים מעדיפים לחיות מקיצבאות במקום מעבודה. זה רק טבעי: תחלק סוכריות, על חשבון אחרים, והתור לסוכריות הולך וגדל כול הזמן. הקיצבאות יוצרות תרבות של תלות בקיצבאות, ושל דרישה הולכת וגוברת ליותר קיצבאות. זה כדור שלג. כול אחד אומר: אם נותנים לפלוני, מגיע גם לי. הקיצבה שאתמקד בה הפעם היא קיצבת הנכות (או קיצבת אובדן כושר עבודה), בארה"ב. בבריטניה עשו לפני זמן קצר ניסוי: כול מקבלי קיצבת הנכות נדרשו לעבור בדיקות רפואיות, לאישור קיום הנכות (והקיצבה). וראו זה פלא - שליש ממקבלי הקצבה לא טרחו להופיע לבדיקות וויתרו על הקיצבה. חצי מהנבדקים נמצאו כשרים לעבודה, ועוד רבע נמצאו כשרים לעבודה חלקית. בשנת 1960 עבדה מרבית האוכלוסייה בארה"ב בעבודות פיסיות (גופניות). בכול זאת רק 0.65% מהאנשים בגיל העבודה (18-65) קיבלו קיצבאות נכות (אובדן כושר עבודה) מהביטוח הלאומי שם. היום, אחרי 50 שנה, כשרמת הבריאות של האוכלוסייה גדלה מאד, ושיעור העבודות הקשות ירד - מקבלים 5.6% קיצבאות נכות. בשנת 1960, היה מקבל קיצבה אחד על כול 134 עוב</div>Sat, 13 Apr 2013 12:49:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13742006http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13742006http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13697238<div align="right" dir="rtl">ממשלות, כלומר - הפוליטיקאים, אוהבים לבזבז כסף. כולנו אוהבים, אבל לפוליטיקאים בממשלה יש את היתרון שהם מבזבזים את הכסף של אחרים, שזה בזבוז הרבה יותר מהנה. אבל הם לא מבזבזים סתם, הם לא אידיוטים. הם מבזבזים לטובת המטרות האישיות שלהם - שהן - הגדלת בסיס התמיכה הפוליטי, הגדלת כוח המפלגה, דבר שמבטיח את בחירתם מחדש. שום הוצאה כספית ממשלתית אינה חופשייה משיקולים אלה. בשנים 2009-10 יצאה ממשלת ארה"ב בתכנית "תימרוץ" הכלכלה - זו הוצאה אדירה של 800 מיליארד דולר כדי "להציל" את המשק. את הכסף הממשלה הוציאה בהתאם למקובל - למטרות שהיא מאמינה בהן מבחינה אידאולוגית (כמו אנרגיה ירוקה), ולגופים שמקורבים לפוליטיקאים שבשלטון. אירגון אזרחי בארה"ב בדק את התכניות של משרד האנרגיה בארה"ב שנועדו להעניק ערבות ממשלתית לחברות המפתחות טכנולוגיה ירוקה. היו שלוש תוכניות כאלה, שהעניקו, בס"ה, 34 מיליארד דולר בערבות ממשלתית. מסתבר שיש הסתברות של 95% שחברות אלה ומנהליהן העבירו תרומות נדיבות למפלגות הפוליטיות (של הממשל שנתן להם ערבויות). בין החברות שלא קיבלו ערבויות ממשלתיות - רק 35% תרמו כספים למפלגות. ככה עובד העסק ב</div>Thu, 07 Mar 2013 14:42:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13697238http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13697238http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13689084<div align="right" dir="rtl">במסגרת בחינה של קלישאות נפוצות אבחן הפעם את הטענות (הבלתי נכונות) על עלות הוצאות הבריאות של המעשנים. הרבה אנשים מחזיקים בדעותיהם על בסיס אמוציונאלי, על פי הרגשות בטן או אמונה או אידיאולוגיה, ולאו דווקא על בסיס רציונאלי - שכולל בחינה אובייקטיבית של עובדות. בין ה"אידאולוגיות" או האומנות האלה נמצאת השנאה התהומית לעישון. העישון בהחלט מזיק, אין ספק בכך, מזיק למעשן. עישון פירושו קיצור תוחלת החיים של המעשן ב 10 שנים, אבל, זאת לא בעיה ציבורית. כול אדם יש לו זכות לחיות את חייו כפי שהוא מבין,וגם יש לו זכות לקצר את חייו ב 10 שנים, זה לא עסק של הציבור או הממלשה. הממשלה לא צריכה לנסות להכריח את האנשים לחיות חיים יותר בריאים או יותר ארוכים. בכול זאת, אנו עדים לאופנה של לחימה בעישון ולמסע ציבורי נרחב המביא כול יום חוקים חדשים, ומחמירים יותר, בנושא איסור העישון. הצעת החוק האחרונה, אם איני טועה, דיברה אפילו על איסור עישון בפארקים וגנים ציבוריים. כדי להצדיק את המלחמה הציבורית המוגזמת נגד העישון מחפשים שונאי העישון נימוקים שישמעו כאילו ראציונאליים, כלכליים, ונבונים. למשל: נזקי העישון למשק הי</div>Thu, 28 Feb 2013 16:22:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13689084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13689084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13666959<div align="right" dir="rtl">הבאתי בעבר מאימרותיו של היראקציונר הקולומביאני דון קולאצ'ו(ניקולאס גומז דאווילה), כאן וכאן. הנה עוד כמה: דמוקרטיה היא המשטר הפוליטי בו האזרח מפקיד את ענייני המדינה בידי אנשים שבידיהם לעולם לא היה מפקיד את ענייניו הפרטיים. לקיים דיאלוג עם אלה שאין לנו איתם בסיס רעיוני משותף היא דרך מטופשת לביזבוז זמן. "טובת הכלל", "רצון העם", "הכרח היסטורי" - אלה השמות שבהן המנהיג התורן מתרץ את ההפעלה הקאפריזית של הכוח שבידיו. רק הנפש המעוגנת היטב בערב, אינה נטרפת בסערות הלילה. הבירוקרטיה אינה אחד מהאמצעים של משטר דמוקרטי - היא הופכת במהרה למטרה בפני עצמה. להיות ריאקציונר אין פירושו להאמין בפתרונות מסוימים. פירושו רק שיש לך תחושה עמוקה של הסיבוכיות של הבעיות. השטן לא יצליח להשתלט על הנפש שיודעת לחייך. התופעה המאפיינת את המאה הזו (ה 20) היא ההתפוצצות הדמוגרפית של רעיונות מטומטמים. וכך הלאה... המשך יבוא... יעקב</div>Sat, 09 Feb 2013 22:00:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13666959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13666959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13660493<div align="right" dir="rtl">תמיד מביאים את שוודיה כדוגמה למדינת סעד נאורה. הנה מאמר על שוודיה בדה-מרקר (מהאקונומיסט): שוודיה הורידה את שיעור ההוצאה הציבורית כאחוז מהתמ"ג מ-67% ב-1993 ל-49% כיום. חלקה של הממשלה בתמ"ג עומד להיות קטן מזה של בריטניה. בנוסף, מאז 1983 ירד שיעור המס במדרגה הגבוהה ביותר מ-84% ל-57% ובוטלו שלל מסי רכוש, מתנות עושר וירושה. השנה מס החברות יירד מ-26.3% ל-22% (אצלנו מס החברות הוא יותר גבוה, אך מס ההכנסה השולי, האישי, יותר נמוך) שוודיה החליטה ללבוש את "כתונת המשוגעים המוזהבת" של שמרנות תקציבית עם התחייבות לעודף תקציבי במחזור הכלכלי. החוב הלאומי שלה נפל מ-70% מהתמ"ג ב-1993 ל-37% ב-2010, והתקציב עבר מגירעון של 11% לעודף של 0.3% באותה התקופה. נתונים אלה איפשרו למדינה עם כלכלה קטנה ופתוחה להחלים במהירות מהסערה הפיננסית של 2007-2008. שוודיה גם העמידה את המערכת הפנסיונית שלה על בסיס יציב כשהחליפה מערכת של פנסיות תקציביות בפנסיות צוברות, והתאימה אותה לתוחלת חיים ארוכה. מה שהם לא כותבים הוא ששודיה הפריטה למעשה את הביטוח הלאומי, כלומר - החסכון הפנסיוני, וגם הביטוח הלאומי אינו נעשה על ידי</div>Mon, 04 Feb 2013 18:35:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13660493http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13660493http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13660313<div align="right" dir="rtl">בשבוע שעבר הייתה העיתונות מלאה בסיפורים על הצפיפות הנוראית בבתי החולים, על תפוסה של 150-200%, על חולים במסדרונות, מחסור באחיות ורופאים, בקיצור בלגאן במערכת הבריאות. מנהלי בתי החולים פנו בקריאה נרגשת לאנשים "תהיו בריאים! אל תבואו לחדרי המיון". המצב אינו נובע מהזנחה מיוחדת של מערכת הבריאות שלנו, מאי תיקצוב מספיק ואי בניית מספיק בתי חולים. הדבר נובע ממהות מערכת הבריאות הציבורית. המהות היא שמספקים לאנשים שרות בחינם. כול שירות שניתן בחינם, הביקוש אליו גדול. אם לא עולה כסף - אז למה לא? כולם רוצים. תשים על המדף בחנות מוצרבחינם - כולם מתנפלים ולוקחים עד שבמהרה לא נשאר יותר. אנו לא נתברכנו במשאבים אינסופיים. אי אפשר לבנות בתי חולים בלי סוף, ולהעסיק רופאים ואחיות בלי הגבלה. תמיד המשאבים יהיו סופיים, ותמיד יהיה צורך במנגנון לוויסות הביקושים - מי יקבל ומי לא. בשוק המנגנון הוא המחיר. אם משהו מבוקש, מחירו עולה, ואז חלק מהביקוש נעלם, כי יש שמחליטים שהמחיר הגבוה לא כדאיואפשר לעשות משהו אחר, יותר טוב,בכסף. אבל אם השירות חינם - המחיר לא מווסת, ואז המווסת הוא התור. עומדים בתור. בתור לחדר מיון, תור</div>Mon, 04 Feb 2013 15:52:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13660313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13660313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13634518<div align="right" dir="rtl">איך אנו יכולים לדעת בוודאות שאינפלציה גדולה צפויה בקרוב? זה די קל. צריך לקרוא מה ראש ה FED, בן ברננקי אומר. ברננקי אמר אתמול: "איני מאמין שתהיה אינפלציה משמעותית". כבר כתבנו פוסט ארוך על ההתבטאויות של ברננקי בעבר. כול פעם שהוא אמר משהו, התרחש במציאות בדיוק ההיפך. זה מה שיקרה גם עם האינפלציה. ככה אמר ברננקי, ב 2005: "אינני חושב שמחירי הדירות גבוהים מדי, אינני חושב שיירדו, אינני חושב שהכלכלה תיפגע" - ואז בא המשבר הגדול של 2007-8 שנגרם כולו על ידי צניחה חופשית במחירי הדיור בארה"ב. ברננקי (כלומר ה FED) "קונה" מדי חודש אג"חים ב 85 מיליארד דולר - כלומר מדפיס כסף בשיעור זה. הוא הודיע כעת על המשך התכנית הזו, בלי מגבלת זמן. אבל, הוא מבטיח, לא תהיה אינפלציה... הוא אמר כך במפורש... יעקב</div>Tue, 15 Jan 2013 11:42:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13634518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13634518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13626504<div align="right" dir="rtl">"כך מפרקיםמדינת הרווחה" היא הכותרת שהדביקה דפנה מאור, בדה-מרקר, למאמר שמתאר את הישנויים הקלים מאד, מאד, בגובה הקיצבאות בבריטניה. במה מדובר: בבריטניה העבירו חוק בפארלמנט שיש בו קיטון מאד, אבל ממש מאד, קטן בתשלומי הקיצבאות. מדובר בשני סעיפים. סעיף ראשון - ביטול קיצבאות ילדים לאלה שמרוויחים מעל 50 אלף שטרלינג בשנה (יותר מ 25 אלף ש"ח לחודש). סעיף שני: הקטנת ההצמדה למדד של קיצבאות של אנשים בגיל העבודה (כלומר לא קיצבאות של גימלאים). במקום להעלות את הקיצבאות מדי שנה במלוא עליית המדד (2.7% בשנה האחרונה) יעלו הקיצבאות, בשלוש השנים הבאות בלבד, רק ב 1% לשנה. התיקונים הקטנים, ממש קטנים האלה זכו לכינוי "פירוק מדינת הרווחה". (הם אמורים לחסוך לממשלה הוצאות של 3.1 מיליארד ליש"ט, עד 2016). קשה לי להבין את המנטליות של מרבית האנשים "החברתיים" (שדפנה מאור מייצגת אותם) שהתחנכו על קדושת מדינת הרווחה, ורואים בכול קיצוץ, ולו הקטן והזניח ביותר "פירוק מדינת הרווחה". הקיצבאות הן קדושות עבורם, וכול הורדה פשע. למה? מדוע יש שכבה גדולה של אנשים (כול השמאליים-חברתיים-סוציאליסטים) שאינם מסוגלים להבין את המושג</div>Wed, 09 Jan 2013 11:43:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13626504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13626504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13618655<div align="right" dir="rtl">הנה הסיפור של המופלא של האישה היהודיה, שבזכותה מכירה חוקת יפאן בשיוויון זכויות לנשים. ביטאה סירוטה גורדון, שהלכה אתמול לעולמה בגיל 89, נולדה בווינה, בשנת 1923, להורים יהודים, יוצאי רוסיה. אביה, לאו סירוטה, היה מוזיקאי, פסנתרן קונצרטים, מעולה. כאשר ביאטה הייתה בת 5 הוא קיבל משרה באקדמיה למוזיקה ביפאן, ועבר עם משפחתו לטוקיו, שם נשאר זמן רב. ביאטה למדה בבית ספר גרמני בטוקיו, ואח"כ, בגלל האווירה הנאצית, עברה לבית ספר אמריקאי. ב 1939 נסעה ללמוד בקולג' בארה"ב. ב 1941, כאשר פרצה המלחמה בין יפאן וארה"ב נותק הקשר בינה לבין הוריה בטוקיו, והיא נותרה ללא כסף. היא ניצלה את כשרונה לשפות כדי להשיג עבודה. באותו זמן, בגיל 18 היאשלטה בשפותיפאנית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית. בזמן המלחמה היא עבדה במודיעין האמריקאי, בזכות שליטתה ביפאנית. אחרי המלחמה היא רצתה לחפש את הוריה,ומאחר ולא הייתהאפשרות לנסוע ליפאן באופן פרטי, היא חיפשה, וקיבלה משרה של מתורגמנית ליפאנית, במטה של גנרל מקארתור, המושל הצבאי האמריקאי, של יפאן, אחרי המלחמה. את הוריה היא מצאה, אחרי חיפושים, הם שהו במחנה הסגר יפאני בעת המ</div>Thu, 03 Jan 2013 14:53:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13618655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13618655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13581329<div align="right" dir="rtl">נשיא קונגו הוא יוסף קאבילה, שהיה רמטכ"ל קודם. אביו, לורנט קאבילה (מרקסיסט, חבר של צ'ה גווארה בצעירותו) תפס את השילטוןמידי הדיקטטור הקודם, מובוטו ססה סקו בשנת 1997, לאחר מרד ומאבק מזוין. לורנט קאבילה נרצח בשנת 2001 ובנו יוסף (שהיה הרמטכ"ל) הוכתר לנשיא. יוסף נבחר מחדש לנשיאות בבחירות בשנת 2006, הבחירות הראשונות בקונגו זה 40 שנה. האו"ם, שפיקח, אישר את תוצאות הבחירות. הוא גם נבחר לכהונה שנייה בבחירות ב 2011. אבל, מלך קונגו הוא דן גרטלר, חרדי בן 38 מבני ברק (ראו תמונה, במשרדיו בבורסת היהלומים ברמת גן). דן גרטלר הוא בעל ייחוס משפחתי, הוא נכבדו של משה שניצר שהיה מייסד ונשיא בורסת היהלומים בר"ג. אביו, אשר, היה שוער במכבי ת"א. דן גרטלר החל להסתובב בקונגו ב 1997, בגיל 22, כדי לקנות ולמכור יהלומים. הוא יצר קשרים עם לורנט קאבילה, ויחסי חברות קרובים עם הנשיא הנוכחי, יוסף קאבילה, בן ה 41 (בן גילו, בערך, של גרטלר). היום גרטלר חולש על אימפריה של מכרות בקונגו. מלבד היהלומים יש בקונגו מחצבים רבים שהעיקרי שבהם הוא הנחושת. קיימים בקונגו מספר מכרות ומפעלי ענק לעיבוד מחצבים, בכולם יש לגרטלר חלק מכ</div>Thu, 06 Dec 2012 18:34:00 +0200moti.kav@gmail.com (מוטי היינריך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=477217&blogcode=13581329http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=477217&blog=13581329