http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389מרבית האנשים הם אנשים אחרים. מחשבותיהם הם דעות של אנשים אחרים. חייהם הם חיקוי. תשוקותיהם- ציטוט.heCopyright 2013 N-A-S-T-I-A. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10969397<div align="right" dir="rtl">לא יודעת כמה אנשים שבאמת יצא לי להכיר עדיין קוראים פה.... לא יודעת כמה אנשים שקוראים פה יצא לי עוד להכיר. לא יודעת אם אנשים עדיין קוראים פה. נקודה. מי שכן מכיר אותי יודע שאני בנאדם מאוד מתוכנן. חסרת ספונטניות לחלוטין! אם אני עושה משהו אני צריכה לדעת עליו לפחות יום לפני וגם אז אני מעבירה בראש כל סצנריו אפשרי שרק יכול להתרחש במצב אפשרי/לא אפשרי כלשהו. זה הערה כללית שתבינו לאן אני חוטרת כאן. התיכנון המקורי לחיים שלי בערך מגיל 7(עובדת עליו לפרטי פרטים תוך כדי): אני ילדה רגילה הרבה חברים, תלמידה מצטיינת, בגיל 15 בתיכון אני מכירה את האהבה הראשונה שלי ואנחנו נהיה ביחד שנה וחצי שבסביבות יום הולדת 16 שלי אני יאבד את הבתולין. אנחנו ניפרד לקראת סוף התיכון שם אני יצא עם מגוון רב עם בחורים צעירים ויצבור ניסיון. במכללה לא יהיה לי חבר ( אחרי הכל אני רוצה להשקיע בלימודים) לפני הגיוס אני יכיר גברבר נחמד ונהיה ביחד מספר חודשים, בזמן הטירונות אני יתקשר אליו כל ערב, ויחזור אליו בסופי שבוע... כמובן שאנחנו ניפרד כי אני יהיה קרבית ומוצבת בבסיס רחוק מהבית. אך את יכיר מקרוב מאוד את המפקד המוכשר</div>Tue, 16 Jun 2009 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10969397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10969397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10788488<div align="right" dir="rtl">פעם הרגשתםבדידות שהלב שלכם פשוט הפסיק לפעום? כאילו כולם רצים קדימה אבל אני דבוקה בדבק מגע לנקודת ההתחלה. אם לשניה אחת מישהו יעצור... בעצם לא צריך. אני תמיד רציתי שירוצו. למה אני צריכה להפסיק מישהו רק כי אני לא מוצאת את המטרה שאליה אני צריכה לרוץ? עכשיו אני רק צריכה שירים ישנים ועצובים, קופסא גדולה של גלידת עוגיות וכף גדולה. "youlearn things you never knew you never knew"</div>Sun, 26 Apr 2009 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10788488http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10788488http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10621999<div align="right" dir="rtl">הספירה לאחור התחילה לפני יותר מ-40 יום ועכשיו נשארו רק 9 ימים עד להגשת הפרויקט המטונף הזה...ואז אני חופשיה לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה עם מי שאני רוצה ובלי לחשוב על זה שיש לי הנחיה ועל זה שיש לי מבחן, שיעור, הגשה, לימודים. אני חופשיה להפסיק להבריז לחברים שלי כי אני צריכה ללמוד. חופשה לצאת! לצאת! לצאת! לצאת! לדעתי י'ג י'ד הרבה הרבה יותר קשה מצבא והרבה יותר קשה מאוניברסיטה מהסיבה הפשוטה זה כי זה ברצף ישר אחרי התיכון זה כאילו להמשיך עוד תיכון ושמתייחסים אליך שנה וחצי כמו לילד בן 17 ובנתיים מצפים ממך להתנהג כמו בן 30 שהגיע לאוניברסיטה עם שעות ותנאים של תיכון. it's sucks! אני חושבת בשנה וחצי האחרונות אני בכיתי יותר מדי כמה אני מצטערת שהמשכתי את זה. אבל מספיק עוד 9 ימים אני מתחילה תקופה חדשה של חופש. חופש של חודש. חודש של חופש. אחרי זה אני מתגייסת +תוספת לא רצויה של קבע אבל זה סיפור אחר....</div>Wed, 11 Mar 2009 16:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10621999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10621999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10579813<div align="right" dir="rtl">מצאתי אתר ממש ממש אני. "מצאתי"= חברה שלי שלחה לי קישור וחשבה שזה יעודד אותי ויסיח את דעתי מפרויקט הגמר. מה שקורה באתר הוא שאני יכולה ליצור סטים וקולקציות וסקיצות של בגדים ושילובים של כל מיני סגנונות. מאז שקיבלתי את האתר הזה כל מה שאני עושה במקום ללמוד למבחנים ובמקום לעשות את הפרויקט הוא לשלב ולעשות כל מיני דברים כאלה. check it out...=] מאוד מומלץ...! </div>Fri, 27 Feb 2009 16:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10579813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10579813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10495082<div align="right" dir="rtl">תוכי טיפשששש תהיה בשקט!! אחרי הכלב שלי נפטר לפני שנה וחצי כולנו רצינו עוד כלב....אבל זה קשה כי אני לא רוצה סתם להחליף את הכלב שהיה לי כל החיים מאז שאני זוכרת את עצמי. אז לקחנו תוכי. פחח כאילו שזה תחליף. את הכנפיים לא חתכו לו כי רצינו שהוא יעוף וידבר. קראו לו ארצ'יבלד והוא סגול. האמת הסיבה היחידה שקנינו אותו זה כי הוא היה סגול. וחבל.... התוכי שלי הוא התוקי הכי אנטיפטי שיש. הוא תוקי סנוב ועצבני. הוא אצלנו כבר שנה ועדיין לא מביא לאף אחד להתקרב אליו...כל היום וכל הלילה רק צורח מהכלוב שלו. מדי פעם אנחנו משחררים אותו לעוף בבית כדי לשחרר את הכנפיים וזה הולך ככה: שמים את הכלוב על השולחן במטבח ופותחים לו את הדלת. ארצ'י: מסובב אליי את הגב כאילו הוא לא צריך את הטובות שלי. אני מסתובבת והולכת כאילו שיעשה מה שהוא רוצה. ארצ'י: יושב ועוקב אחרי מה שאני עושה. (אחרי כרבע שעה) ארצי' מוציא את הראש החוצה וכמו אסיר שחפר במשך שעות את הדרך שלו לחופש בעזרת כפית גלידה מפלסטיק עף החוצה בצרחות עושה מיליון סיבובים בסלון ומתיישב על הרמקול ליד התקרה. אחרי 4 5 שעות של ישיבה על הרמקול בשקט בלי להוזיז אפ</div>Wed, 04 Feb 2009 12:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10495082http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10495082http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10466658<div align="right" dir="rtl">יצא לכם פעם לדפדף לפוסטים הראשונים שלכם?... כשרק רק פתחתם את הבלוג? ... אח אחח כמה תמימות!. כמה לא ידעתי כלום. איך אני עדיין לא יודעת כלום. גיליתי שאם אני לא עוברת על כל הפוסטים אלא רק מדלגת בין החודשים זה די מסכם את התקופות המשמעותיות שעברו עליי מאז שפתחתי את הבלוג: פתחתי בלוג, הכלב שלי מת, סיימתי תיכון, יום הולדת 18, תחילת המכללה, ה-החבר, הפרידה מה-חבר, מירמור על המכללה, קבלת הרישיון, מירמור על המכללה (זאת תקופה די מתמשכת)...וזה בעיקרון זהו. מי שלא עשה את זה עדיין מאוד ממליצה לנסות את זה. זה יעזור לכם לשים את הבעיות העכשוויות שלכם בקצת פרספקטיבה לחיים. תיזכרו בדברים שהטרידו אותכם פעם ותצחקו על כמה טיפשי היה לדאוג בגלל זה. משעשע ומומלץ. מה שכן או יותר נכון מה שלא יוצא לי מהראש בזמן האחרון זה הסיום של המכללה. הסיום של הגיהינום שכל כך התלהבתי ממנו פעם. סטודנטית ס-ט-ו-ד-נ-ט-י-ת סטו-דנ-טית...פחח הצחקתי את עצמי! שפחה ש-פ-ח-ה שפ-חה!!! זה מה שהייתי בשנה וחצי האחרונות! שפחה לאמא שלי! שפחה למרצים שלי! ושפחה לעבודות שירטוטים ופרויקטים! כאילו שביטול העבדות מעולם לא התרחש! כל</div>Tue, 27 Jan 2009 20:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10466658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10466658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10456474<div align="right" dir="rtl">(אזהרה: צפיה בשעה מאוחרת ב'סקס והעיר הגדולה' עלולה להוביל לתסמינים הבאים: סידור וסינון של הארון, מדידה של עקבים, ולפוסט הבא) עבר משהו כמו חודש מהפוסט הקודם. מאז....הכל אותו חרא. ההבדל הוא בגישה: דוגמא מס' 1: בחניון תל אביבי טיפוסי נכנסתי בעמוד בזמן שניסיתי להסתובב בחניון. עמודים מטומטמים!! אידיוט מי שתיכנן אותם! גישה א'- אהההה!!! ג'יזס נכנסתי בעמוד!!! שיפשפתי ת'אוטו!! אבא יהרוג אותי!!! אמא תהרוג אותי!!! מי נתן לנשים לנהוג בכלל?! גישה ב'- יאא מזל טוב!! התאונה הראשונה שלך!!את קולית! למרות שגם לגישה ב' יכולה להיות תת גישה, והיא- תאונה ראשונה?! זה שיפשוף מסריח! אפילו תאונה מוצלחת את לא יכולה לעשות!! מה שאני מנסה להגיד בזה בעצם ששניתי גישה במקום לזרום עם גישה א' ולהתמרמר על שהכל לא הולך כמו שהייתי רוצה שזה ילך בחוד...שנים האחרונות, אני צריכה לשנות גישה ולחיות כאילו הכל בדיוק כמו שזה צריך להיות. זה לא עובד כמו שהייתי רוצה שזה יעבוד... אבל היי... בדיוק חלק מהרעיון! למרות שזה לא עובד כמו שהייתי רוצה שזה יעבוד אני דוגלת בגישה ב' שזה אומר שאני עדיין חושבת שזה טוב שזה לא עובד כמו ש</div>Sun, 25 Jan 2009 00:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10456474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10456474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10280218<div align="right" dir="rtl">למה לכתוב אם אין לי מה. למה לכתוב אם אין לי על מי. אפילו לא עליי. כי אני...אני והכל... סתם. וכולם....סתם. אני פשוט סתם אחד גדול. די ממתי אני כזאת דיכי מה קרה לי?</div>Thu, 11 Dec 2008 23:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=10280218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=10280218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=9930284<div align="right" dir="rtl">טוב אז קודם כל שנה טובה לכולם! עבר הרבה זמן. עבר עליי הרבה זמן. הוא טס. מהר מדי. שנה אחרונה במכללה ובמילה אחת- באמת שהוא טס מהר יותר כשנהנים! הבעיה: (כי תמיד יש בעיה) לחץ לחץ לחץ לחץ לחץ לחץ!!! ממש ברגעים אלו אני אמורה לעשות מודל...יותר נכון 2 מודלים. שונאת. אני שונאת. לחתוך להדביק להחזיק ולהדביק שוב ושוב ושוב עד שזה יחזיק לבד. מבחינת אהבה אני די סגרתי מעגל. במשך 4 חודשים אחרונים אני בקשר און אנד אוף. קשר מאוד לא בריא. ובשבוע האחרון סגרתי מעגל והפסקתי אותו. קברתי את עצמי בעבודה ובלימודים ואני חושבת שככה זה לטובה. להתרכז במה שחשוב לי. נקודה למחשבה: יש מישהו שאני מסתדרת איתו נהדר, נמשכת אליו ואפילו מהרהרת בו. ולפעמים.... אבל אני לא! אני צריכה לגמול את עצמי מלחפש אהבה בכל מקוםבו או שהיא לא קיימת או שהיא קיימת אבל לא במובן שבו אני חושבת שהיא נמצאת. זאת מחלה. חוץ מזה אחד מהעקרונות הכי חשובים שלי: לא יוצאים עם אנשים מלימודים או עבודה.נ-ק-ו-ד-ה. עם זה אני לא מתווכחת. </div>Mon, 22 Sep 2008 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=9930284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=9930284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=9752105<div align="right" dir="rtl">אז קראתי בבלוג שהיה במומלצים בדף הראשי את הפוסט על "רק היא" (או rakhi) ואתם מוזמנים להיכנס ולקרוא. כי באמת אני חושבת שזאת מסורת ממש טובה. אני בת למשפחה רוסיה, במילים אחרות- הרבה ילדים אנחנו לא. אנחנו שניים- אני ואחי הגדול ממני ב7 שנים. ביני לבין אח שלי יש קשר שכל אחד רק היה רוצה שיהיה בינו לבין האחים שלו. כשאני מספרת לחברות שלי על אחי רובם לא מאמינות עד שהם מכירות אותו קרוב יותר ורואות כמה גדולה האהבה בינינו. את התשוקה לקעקועים קיבלתי ממנו. את הקעקוע הראשון שלו הוא עשה בגיל 15 והוא סיפר לי שאני ישבתי והתחלתי לבכות כשראיתי שיורד לו דם. אבל ביומולדת 16 המתנה היחידה שאני רציתי והיחידה שהוא יכל להעניק לי היא- קעקוע. פיה כחולה שמסמלת את הקשר בינינו. בדיוק חזרתי מהעבודה...אח שלי קפץ לבקר והשאיר לי את המפתחות של האוטו ואמר שאני יקח אותו. ככה הוא אוהב אותי. כדי שאמא שלי לא תצעק עליו שהחדר שלו מבולגן הייתי מסדרת אותו אחרי הלימודים ולפני שהוא היה חוזר מהצבא. כשהייתי בכיתה ו' הוא חזר מהצבא והכנתי לו אוכל וכשרצתי למטבח כשהרחתי שהוא נשרף נפלתי במדרגות ושברתי את הרגל, אח שלי החזיר את הרגל</div>Fri, 15 Aug 2008 17:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (N-A-S-T-I-A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=420389&blogcode=9752105http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=420389&blog=9752105