http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022מה שלא הורג, מחשל!!!heCopyright 2013 knabis. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/22/70/40/407022/misc/9617987.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=8881956<div align="right" dir="rtl">הנה זה הגיע, אוטוטו קנאביס מתגייסת לא עוד ימים חסרי מעש לא עוד ציחקוקים במשך כל הלילה עוד שלושה שבועות זה קורה. ותודה לאל כי נשבר לי הזין לשבת ולחכות. יאללה ביי</div>Tue, 25 Mar 2008 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=8881956http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=8881956http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=8031121<div align="right" dir="rtl">" היי אני רון, תודה על הסיגריה..""אין בעד מה, שטויות..""אז מה איך קוראים לך ?""נוגה.""אהלן נוגה, שמעי אני מצטער אם הבהלתי אותך, לא יודע מה קרה לי שבהיתי בך ככה,יש בך משהו ממגנט..""תודה.. מה אתה עושה בשעות כאלו בחוץ ?" שאלתי.פתאום הרגשתי כאילו אני הנהג מונית שמתחילה לשאול שאלות שאולי לא נחוצות.רון החליט להתישב לידי ולספר לי בדרך, לי לא היה כלכך אכפת במילא הוא הולך להעביר לי את ה7 דק'של סיגירה, זה יותר נחמד לעשן עם מישהו מאשר לבד."האמת שלא מזמן עברנו לכאן, וסתם באתי לבחון את הסביבה, אני רואה שאני לא היחיד..""אתה היחידי.. אני באתי רק בשביל לעשן.""איפה את גרה? תני לי לפחות ללות אותך הביתה, אחרי שהבאת לי סיגריה את לא יכולה להגיד לי לא.""אני רואה שאתה ישר קופץ לעינינים, אין אצלך סחור סחור אה...?""לא למה שיהיה לי, ראיתי אותך, בחורה יפה , יושבת לבד.. חשבתי לארח לך חברה"רון נראה טוב,אין מה להגיד,לאחר שיחה ממשוכת הבנתי שהוא יותר גדול ממני בשנתיים,הוא עבר לפה לפני כמה חודשים,אני זוכרת שאמא דיברה בטלפון עם החברות שלה היא זרקה משהו על השכנים החדשיםרק עכשיו יצא לי להכיר אותו,היו לו עיינים חומות דבש,</div>Mon, 26 Nov 2007 21:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=8031121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=8031121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=8005084<div align="right" dir="rtl">לאחר שסיפרתי לכם בקצרה על עמרי ושריי, שמתי לב שהשעה כבר נהייתה ממש מאוחרת,ואני סתם יושבת בתחנה ולא עושה כלום.האמת, שבמחשבה שניה אני טיפה מפחדת, אין לדעת מי מסתובב עכשיו בחוץתמיד כשאני הולכת לבד לבית אני מנסה להרגיע את עצמי עם המוזיקה של האמפי,ככה אני גם יותר רגועה וגם אני עושה קצת ספורט.אבל היום יש לי הרגשה רעה, אז שבמחשבה שניה החלטתי לקחת מונית לבית,על השניה שקמתי מהתחנה בדיוק עברה מונית,כל כך שמחתי כי כבר נהייה קרועוד שניה כבר הייתי הופכת לגוש קרח ענק.עצרתי את המונית, ומולי הופיע בחור דיי צעיר, עוד לפני שדיברתי איתו בחנתי אותו מכף רגל ועד ראשכבר כמה פעמים שמעתי על הנהגי מוניות החרמנים שמחפשים זיון בתמורה לנסיעה חינם, וכמו כולםאמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה, אני לא טיפשה, ואף פעם לא סמכתי על אנשים.הנהג היה נראה דווקא בסדר, הוא שאל אותי לאן אני צריכה, אחרי שאמרתי לו שיקח אותי לרחוב "מירה צח" 18 שאלתי אותו כמה זה עולה, הנהג בלי לחשוב פעמים אמר לי 50,לא תיארתי לעצמי שנסיעה של רבע שעה תעלה לי 50 שקל, כמה אנשים יכולים להיות גנבים?!אבל מכיון שאני מכירה כמה נהגי מוניות אני יכולה להבין מאיפה נובע</div>Sat, 24 Nov 2007 04:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=8005084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=8005084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7960454<div align="right" dir="rtl">סתם האמת שמתוך שיעמום של אתמול בלילה התחלתי לכתוב סיפור, אז חשבתי לפרסם אותו לראות תגובות של אנשים, ולדעת אם יש טעם להמשיך אותו אז תגיבו ( : זה היה יום קריר, כשישבתי בתחנה וחכיתי לאוטובוס בקוצר רוח.השעה היתה מאוחרת, ואני כמעט בטוחה שפיספתי כבר את האוטובוס, אבל לא נורא,במילא אני חוזרת לבית "ריק".כן כן, שמי נוגה, כולה בת 17, לא ראיתי שום דבר בחיים שלי ואני לא מתביישת להגיד את זה.הרבה אמרו לי שאני מהבחורות שלא שמות יותר מידי זין, שיש לי ביטחון עצמי מופרז ואולי זה מה שיגרום לנפילתי, אבל כמו רוב האנשים שאני מכירה העדפתי ללמוד מהטעויות של עצמי.אחרת , ביננו מה זה שווה ? להיות הבן אדם הכי מושלם בעולם, זה שלא יודע מהו כאב?אני לא כזאת ובחיים לא אהיה, ובינתים אני יכולה לציין לטובתי שעוד לא הגעתי לבור של התחתית ואמרתי לעצמי שאני מרימה ידיים.את כל זה למדתי מהורי, שאם תשאלו אותי הם אסון טבע מהלך.את אבא שלי תוכלו למצוא במשרד שלו לפחות יותר ממחצית היממה, אני זבל אם הוא לא מזיין את המזכירה שלו.עלק מנהל חברת הייטק מצליחה, טוב שסבא שלי לא עשה בשבילו את כל העבודה.סבא שלי, זיכרונו לברכה היה איש דגול,</div>Mon, 19 Nov 2007 17:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7960454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=7960454http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7856166<div align="right" dir="rtl">אזזזזזזזזזזזז, כרגיל, משעמם לי נהייתי היפר בזמן האחרון, היפר לא נורמלי אבל.. אני מרגישה שאני חייבת לזוז כל היום, לא יכולה לשבת לשתי דק'. עכשיו נניח, ממש קשה לי להיות על המחשב וגם כשאני עליו כל שניה אני משנה תזוזה. לא יודעת מה עובר עלי לא יודעת. אני רוצה להתגייס, כבר טחנתי על זה הרבה, אבל אני חייבת לצאת מהשגרה הלא נורמאלית הזאת. אוף אני מתגעגעגת לימים שהיה מה לעשות, שהיינו יושבים סתם ולא עושים כלום, צוחקים ונהנים. כולם נהייו יבשים בזמן האחרון, ואני שונאת את זה.. אני חושבת שאולי נכנסתי לתקופת שנאה, לא היה לי את זה הרבה זמן ועכשיו זה חזר. תקופות שנאה באות לי בדר"כ בתקופות של חודשיים שלושה, לא יותר מזה וזה קורה במשך שבוע שלם, פלוס מינוס. בתקופה הזאת אני שונאת כל מה שזז , כל מה שקורה, וכל אדם שני עלי האדמות. ות'אמת זה חרא, כי אני יכולה להתנהג מזה מגעיל. לשנות את זה אני לא מצליחה, גם לא לצמצם את הכעס שבוער בי. השבוע חלמתי על נחש שבא לכיוני, הרגשתי שאני קופאת במקום וקמתי, אם מישהו יודע מה זה אומר הוא מוזמן לכתוב לי את זה בתגובות. הלוואי שאני אמצא מה לעשות עם עצמי, ידיד שלי הציע</div>Tue, 06 Nov 2007 23:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7856166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=7856166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7656845<div align="right" dir="rtl">הדבר האחרון שעשית: חח הכנסתי קולה למקרר המילה האחרונה ששמעת: דווקא מילה אופטימית, שאלתי את אבא שלי מה יהיה והוא ענה ביהיה טוב , כמה מפתיע ( : השיר האחרון ששמעת: עכשיו את מונסון של טוקיו הוטל.... הרגש האחרון שהרגשת: עצבים שאי אפשר לתאר, מה שמחזור וחברות יכולות לעשות לי לפעמים. הריח האחרון שהרחת: את הכלב שלי ששמתי עליו בושם כי הוא היה מסריח חחחח הנוף האחרון שראית: אחח את נוף תל אביב.. ובנסיעה חזרה לירושלים.. אני מתגעגעתת הפרצוף האחרון שלך: פרצוף של - " מה נפלתם עלי עכשיו ?, אני במחזור שקט!" הקול האחרון ששמעת: של תום מהיהודים, נקרא ? האדם האחרון שדיברת איתו: אבי היקר האדם האחרון שהתקשרת אליו: נראה לי לתמר, רציתי לברר מה נהייה בקשר למסיבה בצרעה עה עה האדם האחרון שהתקשר אליך: שירלי אישתי רק שלא עניתי כי לא שמתי לב : ( האתר האחרון שביקרת בו: ישראבלוג עקב שיעמום טוטאלי. ___________________________________________________________________________________ טוב אז לאחר השאלון המייגע הזה [כל דבר מייגע אותי כשאני עייפה] הגיע הזמן לעידכון אמית</div>Sat, 13 Oct 2007 01:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7656845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=7656845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7596435<div align="right" dir="rtl">יושבת מול המסך, ואפילו לא יודעת איך להתחיל, אף פעם לא הייתי טובה בכתיבה ובכלל בהבעת רגשות על הדף. פעם כן, היום לא. היום אני אחרת, אני לא מצליחה אפילו לשבת שתי דק' בשקט ובעבר תמיד חיפשתי את השקט שלי, משהו כובל אותי מבפנים ואני לא יודעת מה זה. חומות חומות חומות כולי חומות. אני מרגישה שהרבה דברים מקאנביס פשוט כבו. לפעמי אני לא מצליחה להבדיל בין קנאביס האמיתית לבין זאתי שאחרים רואים,וזה מסתכל, ואני לא יודעת איך לשנות את זה. התאריך גיוס שלי עוד לא הגיע, וללמוד הייתי אמורה להתחיל עוד שבוע בערך אם לא טיפה יותר, ואני לא יודעת למה לחכות. אני רוצה להתגייס. לא צריכה, רוצה עד עמקי נשמתי, ולא מפני שבא לי לשרת את המדינה המסריחה הזאת אלא כי אני כבר לא יכולה עם השגרה המעצבנת הזאת. אני צריכה שגרה אחרת, למרות שהיא קצרה, לשבת בבית לא ממש עוזר לי בחיים, וכן, עכשיו יש כאלו שיגידו לי למה אני לא הולכת לעבוד, ולמה ככה ולמה ככה.. ות'אמת כל מה שאומרים נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה. אני הפסקתי להקשיב לאנשים שלא יודעים שום דבר מהחיים שלהם, ובאים להטיף לי על החיים שלי. כל החברים שלי התגייסו, ושאני שומעת</div>Fri, 05 Oct 2007 02:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7596435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=7596435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7369896<div align="right" dir="rtl">אז כבר השני בספטמבר ואני לא מאמינה שאין לי מסגרת לחזור אליה, מצד אחד זה נחמד כי בדוגרי החודשיים האלו עברו לי כלכך מהר שאני לא חושבת שהייתי מספיקה לעשות את כל מה שרציתי, אבל מצד שני אני מרגישה איך כל חבריי פונים לדרך חדשה ורק אני נשארת עומדת במקום. היום עשיתי את זה סופסוף שלחתי פקס לצבא ובכך רוב הסיכויםם שהגיוס שלי הוקדם, ככה אולי משהו יתחיל לזוז פה, חוצמזה חברה שלי התקשרה אלי היום והיא סידרה לי עבודה יחד איתה, ככה שאולי זה עוד צעד אחד קדימה כדי שאני אוכל להנות ואולי אפילו לנסוע בסוכות לאילת כמו שהבטחתי לחברתי השניה. בסוף החופש הייתי בווליום כינרת, ואני חייבת לציין שהיה מזעזע. החום שם יכול לשגע פילים וכמות האנשים שהיתה שם היתה נוראית, בנוסף לכך ההפקה היתה כלכך שטחית, שום דבר לא הלך שם כמו שצריך, הרבה דברים התבטלו ושל נדבר על האוכל שהיה שם, כוסאמק אפילו מים קרים לא היה לשתות. אני אישית קיבלתי מכת שמש וגם בלילה השני נוכחתי לדעת שסוממתי, בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי אבל זה קרה ואני בטוחה בזה במיליון אחוז. מזלנו היה שלא היינו לבד, וכשהסם התחיל להשפיע אני הייתי עם חברה שלי ופשוט נרדמתי</div>Mon, 03 Sep 2007 17:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7369896http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=7369896http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7214760<div align="right" dir="rtl">פיי יא, כמה שנים לא הייתי כאן, כנראה שאני מתעצלת לכתוב על כל מה שעובר עלי. אז היה ניצנים ועכשיו אני רוצה עוד. חזרתי מפורקת לגמרי, נתפס לי הצוואר - לא יכולתי להוזיז אותו לא ימינה ולא שמאלה. ההופעות לא היו משהו, תמיד ידעתי ששוטי הנבואה לא יודעים לתת הופעה, אבל ציפיתי יותר לסינרגיה ועברי, אך גם הם למרבה הצער-איכזבו, אבל לא נורא, המסיבה שהיתה בין לבין חיפתה על הכל, היינו בעיקר אני מעיין ומורן יחד, הרבה מהחבר'ה התפצלו ככה שזכיתי לראות אותם בין לבין. הדרך לשם היתה ארוכה ומגייעת, שלוש שעות!!!!!!!! פאקינג שלוש שעות שלא נגמרו לי, אבל העיקר שזה היה שוווה את זה, אין מה להגיד, ניצנים זה כיף אבל רק ליום אחד- מה שמוביל אותי לחשוב, אם ללכת לוולים בכינרת או לאילת ? חבר'ה תעזרו לי את אני צריכה את עזרתכם. ומי שמכיר אותי יודע שאני ואוהלים לא מסתדרים יחד ובטח שלא האוהלים ומעיין. ומי מבטיח לי שאני אהנה ולא אתבאס שנסעתי לאילת ?? אני לא יודעת מה לעשות, הנסיעה הזאת מרובה בשאלות אינסופיות. בכללי אנימסתדרת ומרגישה שקנאביס שהיתה פעם היא לא מה שהיתה היום. חלק מאוד אמיתי ממנה נעלם בין התקופות ואותה מחל</div>Wed, 15 Aug 2007 03:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7214760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=7214760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7091299<div align="right" dir="rtl">איזה שבוע עברעלי. ואתמול... שלא נדבר על אתמול. הכל התנפץ לי בפרצוץ, לא יכולתי לעמוד בזה יותר, וזה קרה ברגע הכי לא צפוי. אז הכל הסתדר, החיים נראים יותר טובים עכשיו, רק שיש בעיה אחת. היא נוסעת. אז לא לצפות ליותר מידי. להמשיך בחיים כרגיל. ולנסות לא לקוות ליותר מידי. אז בקצרה, היה לידיד שלי אתמול מסיבת גיוס, והיה נחמד ורקדנו ושתינו, ואז הי החליטה שהיא באה לדבר איתי. ישבנו מחוץ לפאב ודיברנו. זאת היתה שיחה קשה אבל מהירה, ותודה לאל שהיא נגמרה. אחרי זה היינו כל הערב יחד ובדרך הביתה נכנסנו לממטרות והיו הרבה צחוקים. אני מקווה שהערב הזה ישמר אצל הרבה אנשים. אגו זה אחד הטבעים היותר אכזריים שיצא לי להכיר, בכללי אצל אנשים ובכלל אצלי. השבוע למדתי איך לוותר עליו,ולדעתי זאת התעלות. בחיים לא חשבתי שזה יגיע לרמה כזאת גבוהה של צביעות קנאה עצבים וכו', אבל זה קרה, ואחרי שנה ז ה נגמר! יום חמישי הבא ניצנים, מי בא ??? ועוד שבועיים אילת!!!!!!!! מחכה בקוצר רוח,קנאביס. </div>Mon, 30 Jul 2007 18:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (knabis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=407022&blogcode=7091299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=407022&blog=7091299