http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213ייסורי איוב, נוסח שנות ה2000...heCopyright 2013 מיוסרת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8176503<div align="right" dir="rtl">גזר הדין נקבע ... 50 שנות מאסר בפועל נגזרו על הנאשמת.. 50 שנות בדידות... בחורה כבת 20 אשר הורשעה בדיכאון וחרדה מגיל 16.. כעת קבע בית המשפט כי עליה לבלות את שארית חייה בבית הסוהר של עצמה, לבד- בלי משפחה, שלא לדבר על חברות.. "אין לך מה לערער", פסק בהחלטיות כבוד השופט מלמעלה... "חשבת כי תוכלי לנהל חיי חברה, תוכלי להשתטות לפעמים ולתפוס רגעים של אושר.. חשבת כי תוכלי להעניק, לתת, לבנות בניין עדי עד- לאהוב... לצערינו איננו יכולים לאפשר לך זאת, ע"פ החלטת בית המשפט העליון הוחלט כי תאלצי לבלות את ימייך האחרונים במחיצת קירות.. עד שהמוות יפריד..." גופה מזדעזע, הייתכן??? האם אכן כך קבע השופט הרחמן??? זה המכונה בפי כל 'אב הרחמים' מילותיו נחרטות וחוזרות ונשמעות בראשה "אין לך מה לערער".. האמנם הדבר נכון? איך אוכל אני לשרוד לבדי בעולם התובעני הזה.. איך תוכל האמונה שלי לשרוד את כל תלאות הדרך??? לבד.. לבד.. לבד.. מול נסיונות עיקשים, מול כאב, מול כעס, מול חרדה, מול פחד.. לבד.. לבד.. אלוקים שלי, אני רוצה להאמין בך, להרגיש שאתה קיים, להרגיש שאתה רוצה את הטוב בשבילי אני יודעת שאני כספר</div>Wed, 12 Dec 2007 17:40:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8176503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=8176503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8123571<div align="right" dir="rtl">הגיעו כמה תוצאות של בדיקות שעשיתי.. יש לי מחלת הנשיקה.. הסחרחורות מתישות אותי, ובכלל.. ההרגשה הכללית חלשה ועייפה.. אני מנסה לקבל אלי תובנות מחיי היומיום האפרוריים.. ללמוד דבר אחד או שניים בכל יום חדש שנגלה אלי, אין ספק שזה קשה אולי אפילו גם שוחק.. אבל חייבים.. שומעת את הקול קורא לי : רוצי ילדה, רוצי.. אל תעצרי לשאול למה.. המראה לא משקרת- את כבר ילדה גדולה... החלומות נמסים בשמש, נרקבים בגשם.. אל תתני לזה לקרות.. רוצי- ברחי בכל כוחך, אל מקום טוב אל מקום אחר, מחוץ לריקנות ולרעב.. מחוץ לכאב לדמע ולדם.. או תרוצי את מרוץ החיים.. רדפי אחר הדברים הרגילים, כמו כולם.. תהיי יפה ותשתקי, אל תחפשי סיבות, אל תחקרי למה.. רק רוצי.. כי זה מה שצריך פה כי זה מה שכולם רוצים.. </div>Thu, 06 Dec 2007 22:08:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8123571http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=8123571http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8114719<div align="right" dir="rtl">הנה הוא בא עטוף ברגבי עפר ואפר, מרוח כולו דם.. חרוש קמטים וצלקות... כמה דרך הוא עבר ואת עוד פה בינתיים... אז פתחי לו את הדלת, רפאי את פצעיו, הניחי לו לשבת.. עייף הוא מן המסע- השקי אותו מים.. כבד עליו הכל- והדרך מבלבלת, וקשה לבד ללכת.. אז תני לו יד, לליבך, כשהוא מביט בך אוספת שברי חלומות מנופצים.. כשעל פנייך דמעה ואת חורקת שיניים.. צעדי איתו יחד ואז אולי תנבוט לה תקווה מהקרבה.. כי זה הזמן להמשיך וללכת, להכנס פנימה כי בחוץ יש רק שחור.. לעבור יחד ימים קשים, לילות מייסרים.. הנה הוא בא.. אז תני לו אהבה כי היא את הזמן תעצור.. אהבה היא המרפא, אהבה היא מקור הכוח.. אהבה היא מקור החיים.. הלוואי ואוכל לממש אותה עוד בחיי.. לילה טוב.</div>Wed, 05 Dec 2007 23:56:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8114719http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=8114719http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8011834<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי.. לא מצאתי בעצמי את הכוחות.. כ"כ הרבה בדידות וצער עברו עלי בימים האחרונים.. התמוטטות באוניברסיטה, חרדות, ו.. יש לי סכרת??? הסימפטומים מגלים שכן.. זה בבדיקות עכשיו- זה לא מעניין אף אחד בעולם, חשבתי שזה יעניין אותך- כן, אתה.. שאני חושבת עלייך כל הימים וכל הלילות חסרי השינה... רק רציתי לשתף אותך בצער שלי, אם אתה בכלל זוכר אותי.. אני אשמה בכל.. אשמה בכל.. אני יודעת את זה, אבל חשוב לי שתבין למה עשיתי את הצעד הזה... ידעתי מה הולך להיות, לא רציתי שתסבול, החרדות הרגו אותי.. מוטטו אותי.. ראיתי את המוות בעינייםוהנה אני כבר הופכת להיות פסולת חיתון..רציתי לומר לך.. שאני כ"כ זקוקה לך עכשיו, דווקא עכשיו.. אני לא ראויה, אין לי את הזכות לבקש, אתה טוב מכדי להיות אמיתי.. המצאתי כל מיני תירוצים רק כדי לא לספר את האמת, אני לא רוצה למות בהרגשה שמעולם לא הייתי נאהבת.. אין לי ג"כ את הזכות להיות שלך למרות שאני עדיין מאוד מאוד רוצה.. אתה לא רוצה לראות אותי, לא רוצה לשמוע ממני- זכותך.. אלה החיים שלך.. רק רציתי שתדע כמה אתה חסר לי.. כמה כואב לי שאני לא איתך.. אבל זה מגיע לי, וע</div>Sat, 24 Nov 2007 21:11:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=8011834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=8011834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7728010<div align="right" dir="rtl">הלימודים כבר התחילו בשבוע שעבר, אבל לא היה לי כ"כ זמן לשבת לכתוב.. אני נפתחת לעולם גדול ורחב ידיים, צוללת בעמקי חביונות היש ומביטה תוהה נוכח תופעות כאלה ואחרות.. כואב לי לראות בחורים נופלים באמונתם ולו רק בשל בחורה שהחליטה לחשוף את גוויתה.. הם מרגישים חופשיים, כאילו התירו מעליהם מוסרות ברזל, אך הם לא מבינים כי כל חייהם הבל ורעות רוח, והנאות אלה הן חולפות ומתבלות עם השנים, מאחר ושערם ילבין, וכוחם יותש וחליים יגבר.. מדוע לא תבינו לכם בחורי החייל כי בזבתם שנותכם עדי דבר שלא היה???? מדוע לא תשאו עיניכם אל בחורות ישראל המחכות ומקוות למבטכם הטהור, ולא למבט שטוף הזימה אשר אותו אתם שולכים אל גוויות הרחוב המהלכות.... כואב לי עליכם, ואולי בתוך כך כואב לי על עצמי.. מנסה אני לשמור על גנזיי בעבורך, ואתה זונה אחר עינייך.. אוצרת את תשוקתי עבורך בלבד, אך אתה מכאיב לי בקרבתך אל אותה שכבודה הוא לא כבוד,וגויתה היא כבר מזמן נחלת כלל ישראל.. מחכה שתפקח את עיניך, ותתפכח דעתך, אני. </div>Sun, 21 Oct 2007 23:14:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7728010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=7728010http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7619113<div align="right" dir="rtl">זה הגיע.. ה"אחרי החגים" המפחיד הזה.. ירידת לחץ נוראית אחרי שבועיים מטורפים שאנשים היו נכנסים ויוצאים מפה בקצב בלתי משוער.. פתאום לבד... אף אחד לא פה- ל.ב.ד! לבד בבית, לבד בחדר, לבד בעולם.. חיכיתי שתגיע- שאולי תקשיב לי כמו שהבטחת, אבל אתה נעלמת- כמו תמיד, כמו כולם..נהנים להכאיב לי- לפצוע אותי, ואחרי זה זורקים אותי לרפא את הפצעים לבד.. מתלוננים שאני בדיכאון, שאני מרימה ידיים- כשאולי אין לי זכות.. בזמן שהם, הכל כ"כ רגיל אצלם, לא עושים טיפת מאמץ כלשהי כדי להמשיך לחיות.. ואני, מה אני?? ממשיכה להיאחז בציפורניי בקרנות העולם.. נלחמת את מלחמת היומיום- מנהלת קרבות חסרי ישע מול אויבי הייאוש והדיכאון.. מול האויב מס' אחת- המוות.. שהייתי רוצה שיעלם מפה או יקח אותי מכאן למקום אחר למקום מסתור, שאהיה מוגנת שם. שלא אכאב את חיי, שלא אכאב את עצמי. דימיתי אותך אהובי על משכבי בלילה, תאוותי אלייך.. גברה תשוקתי לבשרך, אך ידוע ידעתי כי אתה שקר וכל אשר יקרא שמו גבר אינו אלא תבנית חלום ואשליה ללא מימוש.. אני עדיין פה, מצפה לימים טובים יותר. לילה טוב. </div>Sun, 07 Oct 2007 22:21:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7619113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=7619113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7555049<div align="right" dir="rtl">אני מחליקה. לא מצליחה לעלות למעלה. חשבתי לתומי שאולי אני יכולה,שזה אפשרי אבל כנראה שלא- כנראה שטעיתי. כי העולם הזה הרבה יותר מסובך משחשבתי. נשארתי לי בודדה במערכה. כובשת כאב, וכעס. נאבקת על חיי יומיום. ואולי כל זה הוא סתם לשווא? כי הרי כולם יחיו פה טוב גם בלעדי.. המלחמה גובה מחיר קשה, מחיר של כוח וכאב.. ויש גם הרבה פצועים.. הרבה דם מוקז שם במלחמה הזאת, דם שלי.. אני כבר מרוסקת מכל כיוון- מרותשת כולו, פצועה וחתוכה מרסיסי ליבי, מרסיסי גופי שלי שנשברו. חיפשתי נחמה ויצאתי פגועה, רציתי שיקשיבו לי, אבל כולם מפחדים- כולם רוצים לכסות את עצמם. כאילו אני אשמה בכל מה שקורה. כאילו אני מפלצת שאסור להתקרב אליה, השאירו אותי לבד- רק רוצים לפגוע, רק רוצים להכאיב. מה עשיתי לכם???? </div>Sun, 30 Sep 2007 10:15:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7555049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=7555049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7536147<div align="right" dir="rtl">חשבתי שיהיה כיף אחרי הפסיכומטרי, חשבתי שיהיה טוב בסוכות כי זה החג האהוב עלי.. חשבתי שאני אקנה דברים חדשים וזה ישמח אותי.. חשבתי- רק (!) חשבתי.. כי כלום לא באמת התממש.. בינתים רק נהיה יותר ויותר גרוע. כולם עזבו אותי, השאירו אותי לבד, אחותי משגעת לי את השכל.. נמאס לי ממנה! כזאת חפרנית.. אח שלי כבר נשוי אז הוא לא חזר החג הביתה.. וגם האחות האהובה עלי נשואה, והיא תהיה פה רק במוצ"ש. אני מרגישה חסרת תועלת, חסרת ייעוד, חסרת תכלית. אולי זו סתם ירידת לחץ.. ואולי זה באמת ממשי, אולי משו לא בסדר אצלי. זה כ"כ מבלבל, ואין מי שיאיר את הדרך בחשיכה האינסופית הזאת. איש לא שומע, איש לא רואה- איש לא יודע. אני רוצה לצרוח, אבל לא יוצא לי קול, אני רוצה לברוח- אבל אני יודעת שזה רק זמני. אלוקים, אם אתה שומע אותי, אני יודעת שאתה רואה ויודע הכל. אבל אני לא יכולה יותר, המלחמה יומיומית ומתישה- ולי כבר אין כוח.. אין לי כוח עוד תעזור לי, לילה טוב! </div>Thu, 27 Sep 2007 22:18:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7536147http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=7536147http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7520845<div align="right" dir="rtl">אז זהו היום המיוחל הגיע- נגשתי לבחינה הגדולה והאמיתית!!!לא היה פשוט מדי, אבל היה סביר- נקווה לטוב.. היום נזכרתי בחלום שלי, ללמוד באוניברסיטה, כמה יפה שם.. הכל כ"כ גדול, אבל האכפתיות והחברויות שהולכות שם מדהימות- אי אפשר לפספס את זה. וכן, אין יותר שיעורים, סימולציות, תרגולים וכיוצא באלה, זה אמנם נחמד, אבל האמת שקצת עצוב לי להפרד מהמורה שלי, שמאוד אהבתי אותו.. הוא ידע להקשיב ולתת עצות בדיוק מהמקום שבוא אני רוצה להיות אחרי כל התק' המגעילה הזאת. להיות מסודרת עם עבודה, להיות אחת כזאת שכולם רוצים אותה ויש לה מעמד וכסף, ורכב.. אמנם הכל חיצוני, אבל המעמד מקנה הכל.. כי ביננו כולם התאהבו בו (חוץ מהבחור היחיד שהיה בכיתה..)ונראה שאם יש לך כסף ומעמד יש לך אהבה ושמחה ושלווה.. ככה זה נראה אצלו, אבל בשיחות איתו הבנתי שהוא עשה הרבה כדי להגיע לזה. הוא עבד ולמד, נסע לתאילנד וישב 4 חודשים באיזה בונקר בתת תנאים רק כדי להשלים עם הגוף שלו ועם עצמו. הוא טוען שאפשר לעשות את זה גם כאן.. נשאר לי לקוות שהוא צודק.. אבל יהיה לי מאוד קשה לעשות את זה לבד כי אני חייבת משו שיתן לי את הכוח להמשיך ולעבוד</div>Tue, 25 Sep 2007 23:17:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7520845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=7520845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7372809<div align="right" dir="rtl">לעצום עיניים.. לראות לבן..להרגיש את האור, את החום.. את אלוהים.. לדעת שזה הסוף.. שלא יכאב יותר.. אין דאגות.. אין פחד.. אין כאב.. הוא לא ימצא אותך שם, לא יוכל להכאיב לך יותר.. את חבוקה תחת כנפי השכינה.. לא מחכה לחסדיו של גבר שיואיל בטובו לאהוב אותך.. רק נהנית מהרגע.. מתענגת..ולא בגלל אף אחד אחר.. נכספת לעוד אור וחום.. ולא של אף אדם אחר... נמצאת בצילו של מי שברא אותך, שאינך יודעת אם ידע הוא כמה אפסית את.. קולות ההמון הולכים ומתרחקים...הדממה שוררת.. דממה של מנוחה.. של נחלה.. את רואה אותם מנסים לחשוב עליך וזה לא מעניין אותך, רואה רק אותו, אבל הוא כבר מזמן שכח את מראה צדודית פנייך.. הוא לא יראה אותך עוד, לא יוכל לשמוע את קולך, את נשימותיך.. לא יוכל להרגיש אותך.. את כבר מזמן לא שלו, כבר מזמן לא של אף אחד.. לילה טוב.</div>Mon, 03 Sep 2007 22:09:00 +0200er980@walla.co.il (מיוסרת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354213&blogcode=7372809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354213&blog=7372809