http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892מכחול הזמן מצייר את עור הלבheCopyright 2013 שדות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/92/48/03/34892/misc/11207006.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13785989<div align="right" dir="rtl">נַנִּיח שֶׁאֶגַּע בְּפֶרַח שֶׁיָּצִיף אֶת עֵינַיִךְ, רַק נַנִּיח (כִּי בֶּאֱמֶת יָדִי לֹא מַגַּעַת) אַחַר-כָּךְ אוֹרִיד מֵהַקּוֹלָב חִבּוּק וְנִתְגַנֵּב לְתוֹכוֹ, נַנִּיח (כִּי בֶּאֱמֶת נִשְׁאַרְתִּי כָּאן) וְאָז אֲחַקֶּה אֶת צְלִילי הַפֶּרַח לְהַסְתִּיר אֶת שֶׁמּוֹחֶק וּמַשְׁכִּיח. נַנִּיח (כִּי אֲנִי עֲדַיִן כָּאן) מִבַּעַד לַצְּלִילִים, לֹא מָחִיק לֹא שׁוֹכֵחַ דיפלאדניה, צמח טרופי דרומאמריקאי המכונה גם כיפה אדומה</div>Sun, 19 May 2013 21:46:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13785989http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13785989http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13782098<div align="right" dir="rtl">מול הים, ליד הבירה שאיני שותה, סופג אור והרהורים על הווה שנכרך בעבר. מביט לכל עבר. מצלם. שנים שאני נושא איתי מצלמה לכל מקום. המצלמה משתכללת, וגם יכולותיי להאט ולהביט. בבית מול החלון, בחוף הים מול הים, ברחוב מול הסופרמרקט. בכל מקום, חוץ מאשר לשעת ההמתנה מול חדרו של הרופא. שעת ההמתנה היא כמו הרגע, לא מוגדרת בתוכי מאז ומעולם. היא מכילה את כל ההחמצות שהיו ביני לבין הוריי. שורצת מכאבים של ציפייה שלא ידעתי בחייהם. מתקווה. אני מגשש אחרי נקודת פתיחה להרהורי, ומסתפק בינתיים בתמונה מהימים בהם אמא הייתה גוררת אותי אחריה להמתין לרופא קופ"ח לאומית סמוך לקולנוע מאי. אחרכך במשך שנים לא נהניתי מסרטים שם. כנראה שמשום כך, אפילו שמחתי כאשר הרסו את הבניין שנשרף. אנזוכר כשעמדתי מול הדחפורים וחשבתי על כל הזכרונות שהם כתשו שם. בעיקר זכרתי את הילד שנצמד למכנסי אביו, לספוג מעט תורה מבגין שבנאום בחירות חוצב להבות הלהיב את ההמונים. טוב היה לי לראות את הזכרון הזה נכתש עד דק. יחד איתו נכתשו עוד כמה אירועים שלא אדע יותר. מגדלור שהאיר את ילדותי וכבה. כלכך הרבה דלתות יש בשעת המתנה. אצלי לפחות, הי</div>Thu, 16 May 2013 20:02:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13782098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13782098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13777239<div align="right" dir="rtl">אני יודע כמה הרשת עייפה מצילומי חתולים. שיהיה... אך בכל זאת לפני החתולים, כמה כתמי אור מחלון חדרי... אני נשען על אדן החלון, מביט בסוסי יומראשון וחג. הם מסובבים בקצה הרחוב עם כתם על המצח ונעלמים בפינה. שונה מבני דודם הרחוקים באפריקה, אנטילופות הסוס השחורות. אני מסיט את מבטי, ומולי נוגע במסגרת החלון, תור, נושא את מבטי להרים. עוד אחורה, מביט מהספה אל החלון הפתוח שנוגע במשחקי אור וצל. קרוב אלי, מעינית המצלמה רינו היפה מביט בי בסקרנות... <a rel="nofollow" rel="nofollow" href="http://f.nanafiles.co.il/uploa</div>Sun, 12 May 2013 19:41:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13777239http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13777239http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13764966<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי פוסט ארוך. הגיע הזמן... האביב כאן בעיצומו. מתפרע בשקט, בטירוף סופות. במקומות אחרים, רבים מחפשים את החיות הגדולות, המפחידות, שמטלטלות כסופות את תוכם. אני מחפש ציפורים ומרפא לנפש. מוצא את השקט בפרח ובציפור. אני מאוד מתרשם מעוצמת החיות הגדולות, אוכלות העשב והטורפות. למדתי לכבד אותן ולא להתקרב מידי. אני לא חייב להגיע למרחק נגיעה בסערה בכדי ללמוד על עצמי. גמכך, סערות פוגשות בי בדרכן. לפני חצי שנה שכבתי לצד ג'רמייה בשדה אביב אחר, בקצה יבשת אחרת, מתענג על השמש שמדגדגת וממיסה את קורי החורף שהבאתי איתי מאירופה. עד שנוכחתי שלא השמש היא זו, אלא אחד מפרחי היהלום מדגדג את חושיי. צילמתי. נרעדתי. צליל עצם שמתגלגלת בין שיני חיה עלה מאחרי שיח קרוב. לא טוב. במהירות הנחנו את כל הציוד על שקי השינה וגררנו את הכבודה מהר מהר למכונית. בחסות החלונות זכיתי לראות את מושא פחדי. ג'ירפה ממין זכר (עם סנונית מעופפת). אה, עכשיו ג'רמייה נזכר לספר לי שאוכלי עשב למיניהם מחפשים לעיתים עצמות לכרסום כמקור לסידן. עדיין לא זכיתי לראות, אך היי, זכיתי להקשיב. להרגיע את רמות ה</div>Thu, 02 May 2013 11:54:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13764966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13764966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13753011<div align="right" dir="rtl">ביום שישי, ידידה הזמינה אותי לייעץ לה בקניית מחשב. אני עם תמימותי פגשנו אותה בחנות המחשבים הגדולה. ואז זה התחיל, זה לא אדום מספיק וההוא שבפינה בטוח שהמסך שלו מסנוור. המחשב נראה כבד מידי, יקר מידי, מיושן מידי ועוד... ואני ממשיך איתה ולא קולט. היא לא כזאת, ובכלל, מה פתאום היא צריכה מחשב חדש?! הנוכחי שלה אמנם לא הכי מעודכן, אך תמיד היא הסתדרה איתו יפה. בסוף הרמתי ידיים והצעתי לשתות משקה. אחרכך, ממש בדרכנו החוצה, חלפנו ליד חנות המותג של הרשת הפורטוגלית "החתול השחור" (Gato preto). חנות שכל מוצריה הם לבית הרומנטי. הכול עם עיצוב חתולי כזה או אחר. כמובן שנכנסנו, כי ידידתי מאוד רצתה לרכוש כריות חתוליות לספה שלה שבסלון. בזמן השיטוט בפינותיה היפות של החנות, עברה השיחה באופן טבעי לענייני חתולים. ומהר מאוד לכיוון של חתולים חסרי בית, ועוד יותר לגורים מסכנים שמתגוללים יתומים בקרנות רחוב. ואני עדיין בתמימותי, משיב לה כמה החיים לא מפנקים את החיות העירוניות, אך עדיין אני מאמין שעניי עירי קודמים. ליוויתי אותה למכונית, וכשהגענו היה נדמה ששמעתי קול יללת חתול חלשה. היא פת</div>Sun, 21 Apr 2013 22:01:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13753011http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13753011http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13745823<div align="right" dir="rtl">אני נושא תפילה חרישית, כמו בכל שנה. חציתי את היום הזה והגעתי לקו האש הפרטי שלי, קו לא נראה. בין יום הזיכרון לערב יום העצמאות אני עורך תפילת נעילה שקטה. תפילה שהיא הבדלה וחיבור בין שני הימים. אני מתאר לעצמי כי בישראל הייתי יונק את הקו הסמוי הזה מהיכן שהוא. מהרדיו ומהטלוויזיה. עוד יותר מהאווירה וממבטי האנשים. מהדגלים על המכוניות ובמרפסות הבתים. הכול היה מספר לי על היום הזה ועל הערב שקרב. כאשר מעצבות וכבדות השמחה פורצת, מהיכן שהוא ואיך שהוא. כאשר נסעתי לכאן שכחתי לקחת את המנגנון שיודע כך להפוך עצב לשמחה. שיודע במחי 12 משואות ואנו נוסעים לפידים, להעיר בי את שימחת יום העצמאות. בחיים שאני מנהל כאן אני אחראי על הטקס. אני מארגן אותו ומשתתף בו. אני מדליק את המשׂואות. ואפילו מנסה לומר תפילה לתפארת מדינת ישראל. ולא תמיד זה מצליח לי. כי הדבר דורש ממני התכוונות מלאה. להיות שלם עם הטקס שמבקש לנבוע ממני. דווקא בשנים האחרונות אני משתפר ומצליח להתכוון אל תוך עצמי פנימה. לדלות משם את השמחה שהייתה בי בשנים אחרות. שתפריח את השמחה של היום. כמו קו דק וסמוי היא תפילתי. ימינה לה עצב</div>Tue, 16 Apr 2013 09:57:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13745823http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13745823http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13743728<div align="right" dir="rtl">אנמנסה תמיד, בחיי שאני מנסה לזכור אתכם הנופלים. ואתם מסייעים בידי. במהלך השנה, אתם משתתפים בסיוטי חיי יותר מפעם אחת. אנמקווה שתסלחו לי היום, כי דווקא ביום הזה, עולה ברוחי מצעד אחר, צדדי ונשכח. מצעד של אלה שפוסעים לאיטם, חיים עם צל מוות בתוכם. ביום הזה, אני בוחר להיות להם לפה קטן, כי הם הרי לא מסוגלים. הם חיים אך מקומם לא איתנו. הייתה מלחמה ואנחנו המשכנו, חלקנו פגועים אך חיים ומנסים להשתקם. אך ישנם אחרים, שעבורם העולם נעצר בקולות רעמים ובסנוור ברקים, כאשר המלחמה פרצה פנימה אל תוך חייהם. חיים שהתנפצו ברעש פגז מתפוצץ. חיים שפסקו בצרימת צרור כדורים שורק. ואחרכך שקט ודממה. ויש מהם שעולמם עדיין דמום. אך מתעורר לעיתים, להרף עין, ונראה רווי ומלא כתקוות של צעירים. אך רק להרף ואז כבה, וכך שוב ושוב ושוב, כסיזיפוס במעלה הר נסתר מעיניים. סיכויים רבים כי כאשר תבקר את יודה'לה תראה אותו מחייך. צוחק בעיניו ומחבק וסופג את המגע. ואחרי כמה דקות כפרח יקמל, המבע יכבה וזרועותיו יישמטו, וכך גם ראשו על חזהו. וכבר הוא לא כאן. הסלע שניסה להרים, הדרדר שוב במורד ההר, כיבה את ה</div>Sun, 14 Apr 2013 18:34:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13743728http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13743728http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13740069<div align="right" dir="rtl">פסק זמן בין המיצרים. איזה נושא חם נבחר לימים שלפני יום הזיכרון. לוהט כגחלים שלא כבות: הלם קרב. כלכך הרבה כתבתי על הנושא, אך השבוע הזה שבין שני ימי הזיכרון, אני מחפש פסק זמן. להביט לציפורים ולדעת שהן לא אמורות להביא עלה של זית. אני בחיי אחראי לצאת למסע אל עלה הזית. להשיג את השלום הפנימי שלי. וגם אם לא אגיע, הרי הדרך תסייע גם היא. כשעליתי לגג לפני כמה ימים, חיפשתי את המיית התורים. במקומם מצאתי את קולו של סבא. שבתי לשם אחרהצהריים והקשבתי לזוג תורים מאוהב. היא לא יונה, היא תור ללא עלה של זית, אך כלכך יפה בנסיקתה</div>Thu, 11 Apr 2013 19:59:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13740069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13740069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13735322<div align="right" dir="rtl">ובקריאת ההגדה שנינו "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". כך נאמר וכך עשיתי, וגם הבטחנו "והגדת לבנך". וכך, לאחר שסיימנו את חד גדיא והקשבנו גם לגירסא הספרדית, איכשהו התגלגלתי לסיפורו של סבא. לסיפור שלו שהשתלב אל תוך חיי. הרהורים וסיפורים אני מצייר על סבי עליו השלום. אביה של אימי שנשא הכול במשך עשר שנות מנוסה ונדודים עד שהגיע לארץ ישראל ובאמתחתו תעודות המעידות על שמו, תכשיטים של סבתי עליה השלום ולב שנחתם לעולם. שדיבר רק עסקים ותפילות ולא יותר! כל בוקר על הגג אני מתפלל ומחכה לאנרגיה הנקייה של הבוקר. מבקש לדעת עוד מעט על קורותיך סבא במהלך המלחמה. ושוב הבוקר עולה והזריחה מבעירה אש בקצות העננים, מדליקה בי משואות. מדגישה את האפילה. היום אני בגילך סבא. איני יודע מה היה עולה בגורלי לו הייתי צריך לעבור מלחמה נוראה ושנות הישרדות בסיביר ולהמשיך אחרי המלחמה את כל הדרך דרומה לגרמניה ולעלות לישראל. מסע של עשר שנים במחוזות בלתי אפשריים. בתנאים שאף אחד לא שיער קודם לכן. ושוב אני מביט צרוב דמעות בשמש שעולה מתוך העננים הבוערים ומודה לך שעשית את כל המסע הבלתי אפשרי הזה בכדי </div>Sun, 07 Apr 2013 19:30:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13735322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13735322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13718296<div align="right" dir="rtl">השמש הצטרפה הבוקר לחגיגה הקרבה. העננים ככתר לשמש, מכבדים את נוכחותה באביב. הפלמינגו רוקד ומאיר באביב. מבקש לאחל לכל האהובים חג שמח. ואני מצטרף ומקווה שתהיה מנת האור רבה במעונותיכם ובליבכם. חג שמח ומאיר חג מלא אהבה </div>Mon, 25 Mar 2013 12:52:00 +0200sadotcom@gmail.com (שדות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=13718296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=34892&blog=13718296