http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי...heCopyright 2013 Shlomo Shapira. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/94/26/29/292694/misc/16246639.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13819179<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><strong>שלמה שפירא</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"רובוט של סרנדה", ל- יאיר ויס, כל הזכויות שמורות להוצאת&nbsp;לב&nbsp;poem&nbsp;ולמחבר ת.ד. 48, אביחיל, 1999</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">בספר הקדשת-תודות:</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">תודה לירון, גדעון, אורן, עירית ועינב</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">בעותק הספר שבידי, מופיעה הקדשה בכתב-יד:</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">לאיילת</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">מיאיר</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">מאי 99</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">-יאיר ויס- (חתימה)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>ספר על שירה רובוטית-ישירה-מתוחכמת בקופירייטורותה שמשאירה צלקות רגעיות ממשורר שספק אם אי-פעם יחלים מכתיבתו.&nbsp;בזמן קריאתה היא זורקת את הקורא בין שבילים תמהוניים בארץ-רגעית-חדשה, אולי נולדה גם מ"רוח שטות".</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">לפנינו כתיבה שמושפעת משיווק-פרסום ישיר-סרנדי, ללא ניקוד של שורותיה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"רובוט שר סרנדות, ספק אם אי-פעם יחלים."&nbsp; (עמוד 39)</span></p> <p><span style="font-size: small;">תמצאו בספר גם פרסום "בָּלָאדִי" ל- בלדתי ה"נותנת לוקחת" באי-פספוס "אף לילה" והיא טובה אל כולם והיא טובה אל עצמה", ו"כולם קוראים בשמות גנאי ויורקים לה בפנים / וכולם מקנאים בה עמוק עמוק בפנים".</span></p> <p><span style="font-size: small;">בקריאת השירים הרגשתי:</span></p> <p><span style="font-size: small;">"רגע אחד אבוד</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;הלכנו ביחד לאיבוד</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;החיוך נשאר אבל הפך רדוד</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;הריקוד נמשך אבל כבר לא צמוד."</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>השיר "רובוט של סרנדה" <span style="font-size: x-small;">בעמוד 39</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">רובוט שר סרנדה</span></p> <p><span style="font-size: small;">מול ירח מלא</span></p> <p><span style="font-size: small;">קורע לבבות מניילון</span></p> <p><span style="font-size: small;">ואל חדש מתגלה</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">מלמול בלתי-פוסק</span></p> <p><span style="font-size: small;">מרחף במישור הערפילי</span></p> <p><span style="font-size: small;">רובוט כופר בדמותו</span></p> <p><span style="font-size: small;">ופניו הם משום מה שלי</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">תרכובת חדשה מבעבעת</span></p> <p><span style="font-size: small;">אלכימאי אנונימי המציא</span></p> <p><span style="font-size: small;">סגסוגת של רומנטיקה וקרח</span></p> <p><span style="font-size: small;">זה אני, זה שלך, אם תרצי.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">רובוט כותב סרנדות</span></p> <p><span style="font-size: small;">הצלקות מצטרפות למילים</span></p> <p><span style="font-size: small;">המכות שקיבלתי בדרך</span></p> <p><span style="font-size: small;">זרקו אותי בין השבילים</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">רובוט שר סרנדות, ספק אם אי-פעם יחלים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <h3 class="r"><a rel="nofollow" ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNFaqIb7BUZba6cp889RQ9FUPtGxXQ','','0CDYQFjAA','','',event)" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13819179"><span style="font-size: x-small;">"<em>רובוט של סרנדה</em>", <em>ל</em>- <em>יאיר ויס 1999</em> / <em>כתיבה שמושפעת משיווק</em>-<em>פרסום ישיר</em> <strong>...</strong></span></a></h3> <div class="s"> <div> <div class="kv f" style="white-space: nowrap;"><cite><span style="font-size: x-small;">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13819179</span></cite></div> <span class="st"><span style="font-size: x-small;"><span class="ft">"<em>רובוט של סרנדה</em>", <em>ל</em>- <em>יאיר ויס 1999</em> / <em>כתיבה שמושפעת משיווק</em>-<em>פרסום ישיר</em>-<em>סרנדי</em>, <em>ללא ניקוד</em> של ש. שלמה שפירא. "<em>רובוט של סרנדה</em>", <em>ל</em>- <em>יאיר ויס</em>, כל הזכויות שמורות&nbsp;</span> <strong>...</strong></span></span></div> </div> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <span style="font-size: small;"> <div class="SearchResultTextDiv"><a rel="nofollow" class="GenenalHompageLinkNoBold" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13819179"><span style="font-size: xx-small;"><span class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</span><span class="regular"> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</span><br /><span class="regular">כותרת הקטע: </span><span class="B T_14">"רובוט של סרנדה", ל- יאיר ויס 1999 / כתיבה שמושפעת משיווק-פרסום ישיר-סרנדי, ללא ניקוד של ש.</span><br /><span class="regular">טקסט מהקטע: </span>... סרנדה", ל- יאיר ויס, כל הזכויות שמורות להוצאתלבpoemולמחבר ת.ד. 48, אביחיל, 1999 בספר הקדשת-תודות...</span></a><br /> <div class="GrayDivSearch"><span style="font-size: xx-small;">עודכן ב: <span class="B T_12">18/06/2013</span></span></div> </div> <p>&nbsp;</p> </span></div>Tue, 18 Jun 2013 08:55:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13819179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13819179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13817997<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><strong>שלמה שפירא</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"אתגרי הניהול במאה ה-21" - "החשיבה הניהולית של העתיד" ל- פיטר דרוקר, מאנגלית: יעל זיסקינד-קלר, הוצאת 'מטר' מהדורה מיוחדת ל- מי"ל (המרכז הישראלי לניהול), 2000</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>תוכן העניינים:</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">הקדמה: הנושאים ה"חמים" של העתיד, פרדיגמות חדשות בניהול, אסטרטגיה - הוודאויות החדשות, מוביל השינוי, אתגרי מידע, הפריון של עובדי הידע, לנהל את עצמנו, מפתח העניינים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>מן ההקדמה:</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">...המציאות החדשה ודרישותיה מחייבות שינוי עמוק בקווי מדיניות-עכשווית שונים, שהיו יעילים במאה ה-20. גם שינוי בגישה החשיבתית של ארגונים ושל יחידים...פתרונות חייבים להתבצע במסגרת הארגונים עצמם, ומי שיצטרכו למצוא פתרון הם חברי ההנהלה של כל ארגון וגם כל עובד ידע בארגון (ובמיוחד כל מנהל או מנהלת)...זהו ספר ניהול, ולאו דווקא ספר על ניהול עסקים. חלק מן האתגרים ישפיעו במידה רבה אף יותר דווקא על ארגונים שאינם עסקיים, גם אם רק משום שארגונים שאינם עסק - לדוגמא, אוניברסיטה, או בית חולים, שלא לדבר על מוסדות הממשל - הם נוקשים יותר ואין להם הגמישות המאפיינת ארגונים עסקיים, והם גם נטועים עמוק יותר בתפיסות, בהנחות היסוד ובמדיניות של אתמול, או כמו האוניברסיטאות -בהנחות היסוד של שלשום </span></p> <p><span style="font-size: small;">(כלומר, של המאה ה-19)...</span></p> <p><span style="font-size: small;">ולנו כיחידים - כעובדי ידע, כאנשי מקצוע וכמנהלים, הנושאים האתגריים שיצוצו,&nbsp;יובילו&nbsp; להזדמנויות פתוחות, תוך נקיטת &nbsp;פעולות לתחילה בעבודה...עובדים שימתינו שאתגרים אלה באמת יייהפכו ל"חמים", עתידים לפגר , ואלי אף לא יצליחו להתאושש ולהדביק אותם לעולם...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: large;">אי אפשר לנהל שינוי</span>...צריך <span style="font-size: large;">להוביל שינוי <span style="font-size: x-small;">(כל הזמן!)</span>&nbsp;<span style="font-size: small;">כדי</span> </span><span style="font-size: large;">להבטיח איזון בין שינוי להמשכיות</span>, בתוך ארגון או מחוצה לו. השינויים צריכים להיות נכונים כדי להפכם ליעילים הן בתוך הארגון והן מחוצה לו</strong>.&nbsp;&nbsp; <strong><span style="font-size: x-small;">(עמוד 63)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <h3 class="r"><a rel="nofollow" ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNGYn_3QRTDVME8SUIsDthjC6NPmbw','','0CCkQFjAA','','',event)" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13817997"><span style="font-size: x-small;">"<em>אתגרי הניהול במאה ה-21</em>" - "<em>החשיבה הניהולית של העתיד</em>" <em>ל</em>- <em>פיטר דרוקר</em> <strong>...</strong></span></a></h3> <div class="s"> <div> <div class="kv f" style="white-space: nowrap;"><cite><span style="font-size: x-small;">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13817997</span></cite></div> <span class="st"><span style="font-size: x-small;">שלמה שפירא "<em>אתגרי הניהול במאה ה-21</em>" - "<em>החשיבה הניהולית של העתיד</em>" <em>ל</em>- <em>פיטר דרוקר</em>, מאנגלית: יעל זיסקינד-קלר, הוצאת 'מטר' מהדורה מיוחדת <em>ל</em>-</span></span></div> </div> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;"> <div class="SearchResultTextDiv"><a rel="nofollow" class="GenenalHompageLinkNoBold" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13817997"><span style="font-size: xx-small;"><span class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</span><span class="regular"> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</span><br /><span class="regular">כותרת הקטע: </span><span class="B T_14">"אתגרי הניהול במאה ה-21" - "החשיבה הניהולית של העתיד" ל- פיטר דרוקר 2000/אי אפשר.</span><br /><span class="regular">טקסט מהקטע: </span>..."אתגרי הניהול במאה ה-21" - "החשיבה הניהולית של העתיד" ל- פיטר דרוקר, מאנגלית: יעל זיסקינד-קלר, הוצאת...</span></a><br /> <div class="GrayDivSearch"><span style="font-size: xx-small;">עודכן ב: <span class="B T_12">17/06/2013</span></span></div> </div> </span></strong></span></div>Mon, 17 Jun 2013 05:29:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13817997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13817997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13816809<div align="right" dir="rtl"><P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>שלמה שפירא</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>"אתם הצעירים, מדוע אינכם מתחתנים?</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>"חוַות העֲלמות", רומן, ל- שולמית לפיד, עורך הספר: שמעון אדף, כתר הוצאה לאור,2006</STRONG></SPAN></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">(עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונה של הסופרת...כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות,...מקרי&nbsp;בהחלט.)&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></SPAN></P> <P>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>"חוַות העֲלמות", רומן&nbsp; ב"ארץ ישראל של תחילת המאה העשרים</STRONG>" שהיתה "קרקע פורייה לתפיסות עולם מהפכניות, לדעות בדבר חברה חדשה ומתחדשת ולרעיונות על אודות תפקידה של האנושות ומקומו של היהודי. ההתגוששות בין זרמי המחשבה השונים היא הרקע למאבקה בן השנתיים של נוניה על הזכות לצור את גורלה במו ידיה ולהגשים את את עצמה כאדם וכאשה...". בחוות העלמות ש- חנה מייזל הקימה בכינרת,&nbsp;נוניה מגששת את עצמאותה ומשתלבת בחזון ההתיישבות של הקהילות החלוציות השונות.&nbsp; (מ- גב הספר)</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>"אנשים הם אנשים. בכל מקום"&nbsp;&nbsp;&nbsp;<SPAN style="FONT-SIZE: x-small"> (מ- עמוד 119)</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"אנשים הם אנשים. בכל מקום. והשם מה?"</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"יצחק שיינדלס."</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"ליטאי?"</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"כן. והיא?"</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"נוניה סילס. אני לומדת כאן בחוות העלמות, אבל נולדתי וגדלתי במושבה ראש פינה."</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"וההורים מנין?"</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">נוניה צוחקת. אינך יכול לומר כך סתם שם של מקום בלי שישאלו אותך "וההורים מנין". בפקיעין, בעין זיתים, בירושלים, צפת, חברון, עזה, היו יהודים שיכלו לענות "מכאן". כמה היו כאלה? בדוואי נווד לא יישאל לעולם "וההורים מנין", למרות שגם זה בא מסוריה, זה מצפון אפריקה, זה ממדבריות חיג'אז, זה ממצרים וזה מערבות טורקמניסטן. אף כי, וכי היא עצמה לא שאלה אותו אם הוא ליטאי?</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">ובכן, כולנו לוקים באותה מחלה...</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>כל העלמות שלה היו קצת "משוגעות.&nbsp;&nbsp;&nbsp;<SPAN style="FONT-SIZE: x-small"> (מ-עמוד 185)</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">חנה מייזל לא התנגדה שנוניה תצא לקצור את השדה של דב בער במקום לעבוד במשקי החווה. את התלמידות שלה חינכה על משק אינטנסיבי, אך בגלל בעלה, אליעזר שוחט, המצדד בפלחה, החליטה כי העבודה בשדה תהיה התנסות בלתי מזיקה. היא נתנה לנוניה חרמש והשאילה לה כובע קש שיגן עליה מפני הברחשים והיתושים, ובעיקר מפני האבק. אמה של נוניה, פאניה סילס, סיפרה למיזל על ה"סהרוריוּת" של בתה לפני שזו החלה את לימודיה בחוות העלמות וביקשה שתתעלם ממנה כל עוד אינה מזיקה לעצמה או לאחרים. עד כה, ככל יידעה, לא היו לנוניה התקפים. כל העלמות שלה היו קצת "משוגעות", והעובדה שנוניה רוצה לעזור לדב בער הפצוע דיברה בסך הכל לזכותה...</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>"ברנר!" היא קוראת.&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <SPAN style="FONT-SIZE: x-small">(מ- עמוד 269)</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">...על יד מטבח הפועלים בנווה שלום רואה נוניה איש מגושם, כבד גוף, כתפיים קרועות, חולצה מקומטת, לרגליו סנדלים. "ברנר!" היא קוראת. זיו כחול נוצץ בעיניו, ושאלה. "במגדל נפגשנו!" היא אומרת, "שמעתי שם את הדרשה שלך על שבעת הקבצנים! את התרגום של טרומפלדור כבר גמרת?</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">הולכים ברנר ונוניה, בידו האחת הסל שלו ובידו השנייה הסל שלה, גבוהה היא ממנו וראשו השחוח מגביה אותה עוד יותר. הכל רוצה הוא לדעת, מה שעשתה במגדל, ומה בכינרת, וממתי היא ביפו, ואוהב הוא את שמה וקורא לה "נוניה בה"א", וכשהיא נפרדת ממנו הוא אומר, "אתם הצעירים, מדוע אינכם מתחתנים? קשה? עול החיים? הרי את עובדת! חיי המשפחה! שם העתיד, נוניה בה"א, בחיי המשפחה! במשפחה ובילדים!"</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><A class=GenenalHompageLinkNoBold href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13816809" rel=nofollow><SPAN style="FONT-SIZE: xx-small"><SPAN class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</SPAN><SPAN class=regular><SPAN> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</SPAN></SPAN><BR><SPAN class=regular>כותרת הקטע: </SPAN><SPAN class="B T_14">"חוַות העֲלמות", רומן, ל- שולמית לפיד, 2006/ב"ארץ ישראל של תחילת המאה העשרים" שה.</SPAN><BR><SPAN class=regular>טקסט מהקטע: </SPAN><SPAN>... שולמית לפיד, עורך הספר: שמעון אדף, כתר הוצאה לאור,2006 (עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם...</SPAN></SPAN></A><BR></SPAN></P> <DIV class=GrayDivSearch><SPAN><SPAN style="FONT-SIZE: xx-small">עודכן ב: <SPAN class="B T_12">16/06/2013</SPAN></SPAN></SPAN></DIV></div>Sun, 16 Jun 2013 07:57:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13816809http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13816809http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815889<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><strong>שלמה שפירא</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"עיר מקלט", רומן,&nbsp;ל- יצחק בן-נר, ספריה לעם הוצאת עם עובד, 2000.</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">בספר הקדשה:</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">לאהוּבַי כולם</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>מ- גב הספר:</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">היומיומיות כמלחמת הישרדות, תל-אביב כשה המערכה. שדרה של מונולוגים מבריקים מפי דמויות תל-אביביות, אופייניות ולא כל-כך אופייניות - נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, רווקים ונשואים, כולם תושבי מרכז העיר, על ציר רחוב בן-יהודה. הדמויות השונות מספרות, כל אחת בלשונה שלה, את סיפוריהן, שכולם משתלבים זה בזה או משיקים זה לזה...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>הפרקים בספר:</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">מאלי, בת 27, רח' סירקין / איתן שפי, בן 46, בן-יהודה פינת גורדון / רותה, בת 83, רח' נתן החכם / לשצ'ינסקי, בן 17 וחצי, הומלס / סיוה ("זויה") חורש, בת 67, רח' שלום עליכם / יהודאי, בן 31, רח' רופין / מיכאלה, בת 39, רח' ביירון&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; (כל הדמיויות והאירועים דמיוניים, להוציא את הדמויות והאירועים האמיתיים, המופיעים בשמותיהם, ואת תל-אביב, שאין אמיתית ממנה ואין הזויה כמוה.)</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>אחר-כך, היתה מלחמה.&nbsp;&nbsp;<span style="font-size: x-small;"> (עמוד 172)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">אחר-כך, היתה מלחמה. עוד מלחמה. מלחמה שלפני המלחמות, או מלחמה אחרי המלחמות, או מלחמה שבין המלחמות, אנא עארף. לבננון. גנרו את נץ שמה, ליד הליטני, במארב. במשק עשו לו קבר ונתנו לרותה העקרוטה. יענו, אם-שכולה. ואז, אחרי הלוויה, בא זמיר ואמר: רותה, יא אומי, עכשיו גם ח'אפז שלנו הלך בלבנון. האוטו שלו נדפק בטיל, ממסוק ישראלי. הוא התחיל ליילל ולחבק אותי, מה שאני לא סובלת, בזמן שאני עומדת ככה, אמא שכולה, עם המכנסי-עבודה והמגפיים וכולם מסתכלים. עכשיו, אמר זמירי, את שכולה-כפולה. אמרתי לו, שוב אתה עם השקרים שלך? והוא שם את ידו על ליבו ובכה - נו, מה, זה היה האח הגיבור שלו. הוא היה מאוד גאה בו - באמת, רותה. הוא נהרג שמה. אבל מהצד השני...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>אצל רותה לא היו ערבים ויהודים&nbsp; <span style="font-size: x-small;">(עמוד 157)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">הגוזלים שלי מהקיבוץ והגוזלים שלי מעכו כמעט לא הכירו איש את אחיו, כמו שאומרים. זמירי שבתור ילד ונער ראה את עצמו ערבי גאה, כמו האבא שלו הנפוח, בכלל סירב לבוא אלי למשק, כשחזרתי לשמה. ותראי אותו עכשיו: יותר יהודי מיהודי, מרמה וקורץ בעיניים כמו חלפן בלילנבלום ומתחנף כמו משת"פ. שום גזענות. אצל רותה לא היו ערבים ויהודים. היו או בני אדם או נביילעס. יהודי? ערבי? מה עזרה הזהות הזאת לניצנץ או לשחף? שניהם שוכבים עמוק באדמה, עכשיו, המילואימניק והאש"פניק - והאמא שלהם נלחמה כמו דובה על הזכות האחרונה שלהם לקבר-אחים...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>אני ישראלית, חביבי&nbsp;&nbsp;&nbsp; <span style="font-size: x-small;">(עמוד 162)</span></strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></span></p> <p><span style="font-size: small;">הבן שלי שחף, שחזר לעכו מהקיבוץ ונהפך לגמרי לח'אפז, בא יום אחד למשק כמו פידאין ערבי, כמו מסתנן, להודיע לי שהוא יוצא לילודי רפואה במוסקובה. טובריש אבא, עם הקשרים הקומוניסטיים, סידר לו את זה. למה דוקטור? שאלתי אותו. הרי&nbsp;רופאים יש כמו זבובים. ןחפי אמר, הרי כל אמא יהודייה רוצה שהבן שלה יהיה דוקטור. אמרתי לו, זו האמהות הפולניות. לא אני. אני ארצישראלית, חביבי...&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>בואי נדבר על כוח, על אלימות&nbsp;&nbsp;<span style="font-size: x-small;"> (עמוד 112)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">בואי נדבר על כוח, על אלימות. גם אלה תכונות אנושיות. כשהייתי ילד - לא יכול לשכוח את זה. אולי הטראומה הזאת עיצבה לי את תפיסת החיים בפרמטרים של סכנה מתמדת -כשהייתי ילד ראיתי פעם רצח מול העיניים, אשכרה בתחנה המרכזית הישנה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הלכתי לרב קורנגולד ברחוב הנעליים, נווה שאנן, ללימוד ההפטרה לקראת הבר-מצווה שלי. פתאום, ליד הקולנוע של הפורנו "המרכז", עמד אחד ליד דוכן של ירקות ומישש עגבניות...הריץ יד מהכיס שלו למעלה הבטן של החוגי ובחזרה ושוב ושוב, כמו אוטומט, ואז החזיר את היד עם הסכין בחזרהלכיס ןהסתובב...האיש עבר לכביש בלי בהלה, בין הקונים, עלה על וספה מותנעת שחיכתה לו עם מישהו ונעלם...וראיתי את הגבוה, שפניו הלבינו, עיניו התהפכו ואישוניו נעלמו בלבן...שמעתי את דבריו האחרונים: "איך הוא ידע?"...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>אני היה יושן איפה אפשר&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <span style="font-size: x-small;">(עמוד 195)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">מה את רוצֶה? יש לך סיגריה? תודה רבה. אני כבר שלושה שנים פה. שבאתי, אני היה, הייתי, ארבעה-עשרה וחצי. אני היה יושן איפה אפשר, פה ,שם. מה יכולתי לעשות כלום. העיקר, מה חשוב, סבתא גדולה מסודר מוסד הווה, ברוך השם. מפני אני באת בארץ בשביל סבתא גדולה. ואני ידעת, ידעתי, אני צריך לַחזיק מעמד עד שאני יתגייס בצבא שלנו. נו, זה קצת קשה מאוד בארץ הזה...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>הרעב הלא-מושׂבע הזה הוא מקור האנרגיה שלי&nbsp;&nbsp;<span style="font-size: x-small;"> (עמוד 308)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">...אני יודע שאנשים חושבים שאני קצת אינפנטיל, חסר יציבות, רודף רוח, לא יודע מה. והאמת, שיש בזה מן האמת. שמת לב, בוודאי, שכשאני פותח את הפה, אני מתקשה לסגור אותו. כל-כך הרבה חוויות ותסכולים ואבחנות ומחשבות מתחננים לצאת ולקבל ביטוי, לפחות ביטוי ורבלי, אלי הרעב הלא-מושׂבע הזה הוא מקור האנרגיה שלי, הסקרנות העצומה, חיפוש האתגרים, </span></p> <p><span style="font-size: small;">היעדר הפַ'קינג-סיפוק הנצחי?...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <h3 class="r"><a rel="nofollow" ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNGxK4z3eky_-Y-naY4U_f8V9MGI6g','','0CCkQFjAA','','',event)" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815889"><span style="font-size: x-small;">"<em>עיר מקלט</em>", <em>רומן</em>, <em>ל</em>- <em>יצחק בן</em>-<em>נר</em>, <em>ספריה לעם הוצאת</em> עם <em>עובד</em>, <em>2000</em>./<em>הרעב הלא</em> <strong>...</strong></span></a></h3> <div class="s"> <div> <div class="kv f" style="white-space: nowrap;"><cite><span style="font-size: x-small;">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815889</span></cite></div> <span class="st"><span style="font-size: x-small;"><span class="ft">"<em>עיר מקלט</em>", <em>רומן</em>, <em>ל</em>- <em>יצחק בן</em>-<em>נר</em>, <em>ספריה לעם הוצאת</em> עם <em>עובד</em>, <em>2000</em>./<em>הרעב הלא</em>-<em>מושׂבע הזה הוא</em> מק. שלמה שפירא. "<em>עיר מקלט</em>", <em>רומן</em>, <em>ל</em>- <em>יצחק בן</em>-<em>נר</em>, <em>ספריה לעם</em>&nbsp;</span> <strong>...</strong></span></span></div> </div> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <span style="font-size: small;"> <div class="SearchResultTextDiv"><a rel="nofollow" class="GenenalHompageLinkNoBold" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815889"><span style="font-size: xx-small;"><span class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</span><span class="regular"> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</span><br /><span class="regular">כותרת הקטע: </span><span class="B T_14">"עיר מקלט", רומן, ל- יצחק בן-נר, ספריה לעם הוצאת עם עובד, 2000./הרעב הלא-מושׂבע הזה הוא מק.</span><br /><span class="regular">טקסט מהקטע: </span>..."עיר מקלט", רומן,ל- יצחק בן-נר, ספריה לעם הוצאת עם עובד, 2000. בספר הקדשה: לאהוּבַי כולם מ- ג...</span></a><br /> <div class="GrayDivSearch"><span style="font-size: xx-small;">עודכן ב: <span class="B T_12">15/06/2013</span></span></div> </div> </span> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p></div>Sat, 15 Jun 2013 15:14:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13815889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815569<div align="right" dir="rtl"><P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>שלמה שפירא</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>"זוכר כמעט הכל" ל- אהוד בנאי, עריכה: שמעון אדף,&nbsp;הוצאת כתר, 2001&nbsp; </STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>הו, גוש דן!&nbsp;&nbsp;<SPAN style="FONT-SIZE: x-small"> (עמוד 10)</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"הו, גוש דן! אתה הגוש הרובץ מעולף על גדות הים הקדמון ואשר תושביך עמלים לפרנסתם מבוקר עד ערב, מנאות אפקה בואכה יד אליהו ועד למערב ראשל"צ.</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">"עשן עולה השמיימה מתחנת רידינג ד' אשר לשפך הנהר הירוק. עשן עולה השמיימה מריבוא אגזוזי אוטובוסיך. וקולות הנהי והקינה מתערבבים בתוכניות הבידור, ובין פיצוץ לקיצוץ קטעי קישור. וכל העם רואים את הקולות ערב ערב על כחול המרקע, וכל העם צובאים בהמוניהם על מדפי ההום סנטר והקניונים, מגהצים ויזות, מדביקים סטיקר על טמבון המכונית, ממהרים הביתה לראות את התכנית. ולכל העם בשגגה, יען כי אבד ספר ההוראות, ואין כרגע אף אחד שיודע מה באמת צריך לעשות."...&nbsp;&nbsp;<STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small"> (עמוד 10)</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>נפגשנו בניו יורק בלילה. הוא (המחזאי והבמאי יוסף מונדי</STRONG>) היה קצת שתוי, לא מגולח, מעיל שחור ארוך יורד למטה מברכיו. ירד שלג. התחלנו ללכת ברגל. הוא היה במצב רוח נסער ודיבר הרבה.</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>הוא אמר, "אני עובד עכשיו על תסריט. משהו על יוסף חיים ברנר</STRONG>. (יוסף מונדי כותב בספרו "שיחות בחצי הלילה עם פנחס שדה", שפעם רצה לעשות סרט טלוויזיה על ימיו האחרונים של ברנר באבו כביר. יוסף מונדי נפטר בניו יורק ועד כמה שידוע לי מעולם לא עשה סרט כזה.&nbsp; / הערת המחבר). זה יהיה גם דוקומנטרי וגם דמיוני. רוצה לשמוע? אמרתי לו שכן...הוא המשיך. "<STRONG>הסיפור ינוע בשני מעגלים. אחד של ברנר. שני של חיה.</STRONG> (הפגישות של חיה רואברג עם ברנר מתבססות בחלקן על "ספר מאוחר" בעריכת דוד מצס - הוצאת עם עובד 1987. / הערת המחבר).מדי פעם יהיו הצטלבויות. עדיין אין לי את כל הסיפור בראש, רק חלקים...</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">הוא עצר לרגע בפינת הרחוב לקנות סיגריות והתבדח עם המוכר נזכרתי בפעמים האחרות שבהן ראיתי אותו אבל לא דיברנו...הוא הוביל אותי לתוך בר קטן ושקט והזמין לנו משקאות. הוא עישן ללא הרף, תר בעיניו אחרי בחורות, רוטן שהוא מאוד מקווה שלא יצטרך להעביר אתי את כל הלילה. הוא אמר, "הבעיה שלי, ידידי השתקן, היא <STRONG>שאני לא יודע לאן אני באמת שייך. החמסינים, האגרסיביות והטמטום שלכם מוציאים אותי מדעתי. הספינה כמעט טובעת וכל העם מתגודד סביב משחקי המזל וצוהל. מישהו לעזאזל היה כבר צריך כבר להחליט לאן הספינה הזו בכלל שטה</STRONG>. אבל תסלח לי אם לא ארחיב על זה את הדיבור. ממילא רוב המידע חסוי וחסום מטעמים מובנים ליודעי דבר."...</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">הוא הפסיק לפתע, הציץ בשעונו וקם. "אני לא בדיוק זוכר לאן." הוא אמר, "אבל אני נורא ממהר." יצאנו ביחד ונפרדנו בפתח של תחנת הרכבת התחתית. הוא נופף לי ונעלם. לא ראיתי אותו שוב מאז. בשיחת הטלפון האחרונה בינינו הוא טען ששכח חצי ממה שדיבר אותו לילה. אבל אני, ידידו השתקן, זוכר כמעט הכל.&nbsp; <STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">(מן הפרק ה-20, הפרק האחרון בפרקי הספר).</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></P> <H3 class=r><A href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815569" rel=nofollow ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNHkcQuz7nbB9KPnUCf8zO_z0XJAUw','','0CCcQFjAA','','',event)"><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">"<EM>זוכר כמעט הכל</EM>" <EM>ל</EM>- <EM>אהוד בנאי</EM>,<EM>2001</EM> / <EM>הו</EM>, <EM>גוש דן</EM>! / <EM>אני לא יודע לאן אני באמת שייך</EM></SPAN></A></H3> <DIV class=s> <DIV> <DIV style="WHITE-SPACE: nowrap" class="kv f"><CITE><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815569</SPAN></CITE></DIV><SPAN class=st><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">שלמה שפירא "<EM>זוכר כמעט הכל</EM>" <EM>ל</EM>- <EM>אהוד בנאי</EM>, עריכה: שמעון אדף, הוצאת כתר, <EM>2001 הו</EM>, <EM>גוש דן</EM> !</SPAN></SPAN></DIV></DIV> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small"><A class=GenenalHompageLinkNoBold href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815569" rel=nofollow><SPAN style="FONT-SIZE: xx-small"><SPAN class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</SPAN><SPAN class=regular> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</SPAN><BR><SPAN class=regular>כותרת הקטע: </SPAN><SPAN class="B T_14">"זוכר כמעט הכל" ל- אהוד בנאי,2001 / הו, גוש דן! / אני לא יודע לאן אני באמת שייך.</SPAN><BR><SPAN class=regular>טקסט מהקטע: </SPAN>... אהוד בנאי, עריכה: שמעון אדף,הוצאת כתר, 2001 הו, גוש דן! (עמוד 10) "הו, גוש דן! אתה הגוש הרובץ ...</SPAN></A><BR></SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN></P> <DIV class=GrayDivSearch><SPAN style="FONT-SIZE: xx-small">עודכן ב: <SPAN class="B T_12">15/06/2013</SPAN></SPAN></DIV></div>Sat, 15 Jun 2013 10:50:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815569http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13815569http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815488<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><strong>שלמה שפירא</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"כל-כך קרובים אלינו, משפיעים על אורח חיינו, ועם זאת כל-כך בלתי מובנים ובלתי ידועים לו - החרדים בישראל".&nbsp; (מ- גב הספר)</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: medium;">"החרדים" ל- אמנון לוי, בית הוצאה כתר, הדפסה רביעית, 1988</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">בספר הקדשה:</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">להורי גניה ואול לוי, באהבה</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"...הערצה שהיא מנת חלקם של אדמו"רים חסידים ושל ראשי ישיבות ליטאים</strong>. מדובר בסוג של גילויי הערצה שאינו מוכר בציבור החילוני.אין זה דומה אפילו לנהייה של צעירים היסטריים אחר אלילי קולנע וזמר. מדובר בדבר מה שונה לחלוטין. הרבי מבעלז הופיע פעם באירוע רשמי של החסידות לציון הנחת אבן פינה לבית המדרש החדש של בעלז בירושלים, כאשר אחריו צועד מישהו עם כיסא, אם חלילה יתעייף - יוכל מיד לשבת ולנוח. בנו היחיד של הרבי מבעלז, ילד צעיר, היה מגיע ל"חדר" במונית ספישל מיוחדת עבורו. עד שלא נכנס, לא היה המלמד מתחיל בשיעור...הרבי מלובביץ' מוחזק בעיני חסידיו כמשיח, וכל אמרה שלו, כל דיבור, זוכים לתיעוד ולהערצה...כאשר מופיע הרבי מגור בציבור, נדחפים כל החסידים כדי לזכות לראותו, ומלחמה גדולה מתחוללת ביניהם. הנופלים במלחמה הזו בגדי החסידים, הנקרעים במהלך קרב ההתקרבות לאדמו"ר...<strong>צִדה האחר של ההערצה הוא הזלזול, השנאה, ההשפלה, וגם אלו, כמו ההערצה מוקצנים ברחוב החרדי. ככל שאתה מעריץ יותר את הרבי שלך, כך מוכן לזלזל יותר ברבנים אחרים..</strong>.תומכי הרב שלמה גורן, כששימש עדיין רב ראשי, נהגו לכנות את הקולגה הספרדי שלו, עובדיה יוסף, בשם "קדאפי". תומכי יוסף גמלו להם בכך שכינו את גורן ואת חברי מועצת הרבנות הראשית, שתמכו ברב האשכנזי, בשם "עשרת בני המן". חסידי חב"ד מכנים את הרב שך, יריבו הגדול של הרבי מלובביץ', "אשמדאי" ו"שטן". הרב שך מצדו קורא לחב"דניקים מומרים, אפיקורסים...<strong>הרחוב החרדי הוא ארץ ההגזמות, מגזר ההקצנות, והאינטנסיביות של החיים ומהלכם העז באים לידי ביטוי לא רק בעניינים אידיאולוגיים וציבוריים, אלא גם בחיי היום-יום</strong>...&nbsp; </span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">(עמודים 10-11)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>...תכשיטים</strong> הם דבר מקובל ומותר, אבל גם כאן יש כללים. ב"עדה החרדית" מקפידות הנשים להשאיר לפחות תכשיט אחד בבית. המנהג קובע, שאישה חייבת שלא לענוד את אחד מתכשיטיה, זכר לחורבן בית המקדש. רוב התכשיטים ברחוב החרדי הם תכשיטים מזהב, ואם אפשר , גם עם יהלומים. פחות מזה - לא מכובד...ההזדמנות לאישה להפגין את עושר תכשיטיה ויופיים היא באירועים מיחודים, קודם כול בחגים. המקומות המועדפים להצגת ראווה קטנה זו הם מלונות הפאר, שבהם מתאכסנת האצולה החרדית שבאה מחוץ-לארץ כדי לבלות את תקופת החגים בארץ הקודש...</span></p> <p><span style="font-size: small;">וכמובם שיש עניין שלם בסביב <strong>השמלות</strong>. גם כאן יש מלחמה...האויב מספר אחד בתחום זה, אויב שעליו הוכרזה מלחמת מצווה כוללת, היא השמלה מהדגם הצר והקצר..."לבושתנו ולחרפתנו יוצאות בנות ישראל לרחובות עיר בתלבושות מכוערות, נורא ואיום, וגילוי בשרן מחציפות ושפלות, ללא כל רגש בושה אנושית..., מטורפות כבהמות וחייתו יער, וריח של זוהמה משתוללת ברחובות עיר וארץ בקודש."&nbsp;&nbsp; <strong><span style="font-size: x-small;">(עמוד 80)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">...<strong>לצד הרבניות הטובות, מספרים ברחוב החרדי גם על הרשעות</strong>. לאלו שמור תואר מיוחד בסלנג המקומי: "מרשעת'ה" (לבטא: <strong>מרשסה</strong>), כלומר מרשעת. כזו היורדת לחחי הרבי, ואינה מניחה לו ללמוד בשלווה. המיתוס אומר כי הרבנים הגדולים מלאי מצוות כרימון, נדיבים מעצם הגדרתם כמעט, והם רוצים לתת כצדקה את כל מה שיש להם בבית. מול רבנים כאלו מתייצבת לפעמים המרשסה, שאינה מסכימה לאבד מנכסיה. היא תעשה הכל כדי להכשיל את כוונתו הטובה...על רבניות רבות מרכלים שהן נודניקיות ורכלניות, לאחרות מייחסים גם פרימיטיביות...על הרבנית מרגלית, אשת הרב עובדיה יוסף, מספרים שכל מי שמגיע אליה הביתה, זוכה לביקורת קפדנית לפני שהוא נכנס לרב. היא מתערבת גם בניהול העניינים...חלק גדול מהסכסוך בין הרבנים עובדיה יוסף ומרדכי אליהו נזקף ברחוב החרדי לחובת נשותיהם...&nbsp;&nbsp; <strong><span style="font-size: x-small;">(עמוד 95)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">...<strong>האשה צריכה להיות צנועה</strong>, כי הגבר נתפס כעיוור לעניין זה, ולפני עיוור לא תיתן מכשול. האשה נולדה כדי להיות כלי עזר לגבר, ואסור לה להיות לו למכשול. לכן אישה לא-צנועה, לא רק שאינה ממלאת את ייעודה, אלא להפך, היא מסוכנת לחברה. וכדי לשכנע את הנשים כי טבעי להן להיות צנועות, מסבירים לכל אישה כבר מקטנות, כי לא סתם ברא אותן אלוהים מצלע אדם. למה דווקא מהצלע, ולא מאיבר אחר? כי צלע האדם הוא איבר כל-כך צנוע, עד שגם כאשר האדם עירום לחלוטין, הצלע מכוסה, ולא ניתן לראות אותה...ובהומור טיפוסי יספרו את הסיפור על אותו חרד שנשאל מדוע הוא מתנגד לגיוס בנות לצה"ל. טענו נגדו: "הרי אם הבנות חונכו כראוי, הן תשמורנה על עצמן גם במסגרת הצבאית. איזהו גיבור הכובש את יצרו." כך אמרו לו לחרד בניסיון לשכנעו. והוא ענה בשקט, אך בבטחון: "לא גיבורות אנחנו&nbsp;מחפשים, אלא בתולות."&nbsp;&nbsp;&nbsp; <strong><span style="font-size: x-small;">(עמודים 73-74)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <h3 class="r"><a rel="nofollow" ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNHLmRrzNYh-EqJv5v_od_tEPzDxqg','','0CCkQFjAA','','',event)" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815488"><span style="font-size: x-small;">"<em>החרדים</em>" <em>ל</em>- <em>אמנון לוי</em>,<em>1988</em> / ...<em>צִדה האחר</em> של <em>ההערצה הוא הזלזול</em>, <em>השנאה</em> <strong>...</strong></span></a></h3> <div class="s"> <div> <div class="kv f" style="white-space: nowrap;"><cite><span style="font-size: x-small;">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815488</span></cite></div> <span class="st"><span style="font-size: x-small;"><span class="ft">"<em>החרדים</em>" <em>ל</em>- <em>אמנון לוי</em>,<em>1988</em> / ...<em>צִדה האחר</em> של <em>ההערצה הוא הזלזול</em>, <em>השנאה</em>, <em>ההשפלה</em>-<em>זלזול</em> ברבנים. שלמה שפירא. "כל-כך קרובים אלינו, משפיעים על אורח חיינו, ועם&nbsp;</span> <strong>...</strong></span></span></div> </div> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;"><a rel="nofollow" class="GenenalHompageLinkNoBold" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815488"><span style="font-size: xx-small;"><span class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</span><span class="regular"> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</span><br /><span class="regular">כותרת הקטע: </span><span class="B T_14">"החרדים" ל- אמנון לוי,1988 / ...צִדה האחר של ההערצה הוא הזלזול, השנאה, ההשפלה-זלזול ברבנים.</span><br /><span class="regular">טקסט מהקטע: </span>... אמנון לוי, בית הוצאה כתר, הדפסה רביעית, 1988 בספר הקדשה: להורי גניה ואול לוי, באהבה "...הערצ...</span></a><br /></span></strong></span></p> <div class="GrayDivSearch"><span style="font-size: xx-small;">עודכן ב: <span class="B T_12">15/06/2013</span></span></div></div>Sat, 15 Jun 2013 08:02:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815488http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13815488http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815446<div align="right" dir="rtl"><P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>שלמה שפירא</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>&nbsp;</STRONG></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>"קורות העולם" "מימי התרבויות הקדומות ועד שנת&nbsp;1942" מאת: ג'וזף רייתר, עברית: ש. שפירא, בצירוף תוספת דברים משנת 1942-1960, מהדורה חדשה ומעודכנת, הוצאת אחיאסף, 1962, 506 עמודים. </STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">עם&nbsp;מבוא, נספח תגליות ואמצאות, ארבעה-עשר הסעיפים שנמסרו על-ידי הנשיא וילסון להסכמי-שלום גלויים </SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">(481-2), המגילה האטלנטית (483-4), מפתח שמות וענינים, מפת השתלטות אירופה על פני תבל עם שטח מושובותיה עד לחוזה פריס 1763.</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN>&nbsp;</P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">העותק שברשותי נושא חותמת "י. מדברי".</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">וגם הקדשה אישית בכתב יד:</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">ליעקב מדברי</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">אחולים לבביים</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">לבר-מצוה</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">ממשפ' קרמר </SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">63.&nbsp;5 . 30 </SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;&nbsp;&nbsp; ת"א</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>מן המבוא</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><STRONG>בעיקרו של דבר, היסטוריה אינה אלא תולדות מאמציו של האדם לחיות עם רעהו בכפיפה אחת. זה פשוט בתכלית הפשטות. אולם האדם לא מצא את הדרך כיצד חיות בשלום איש עם אחיו ועל כל פנים מצא את הבעיה לא קלה ביותר.עתים ניסו הבריות לפתור את הבעיה בעזרת אלות ורמחים וחצים, בעזרת תותחים, טאנקים ואדי-רעל. ויש שניסו להתגבר על החשדות ועל פחד איש מפני רעהו בדרכים של שלום, שמגמתם להבטיח לכל אחד את הזכות ליהנות מפרי עמלו ולשבת בביתו לבטח, פחות או יותר...</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">ומכיון שהמאבקים והדאגות של כל דור ודור דומים, בעיקרם, למה שהיו בדורות הקודמים - הרי שההיסטוריה היא ענין בשביל האדם לענות בו. לדאבוננו, רבים מאלה שלבם נמשך לסקור את תולדות האדם בכל מהלך הדורות, הופנו בהכרח לספרי-לימוד. אולם ספר-לימוד איננו ספר-קריאה. ספר-לימוד הוא ספר-עזר, המלא וגדוש פרטים, שנועד לשמש את צרכי התלמידים המתמחים במקצוע והמקבלים גם הדרכה והסברה בעל-פה מפי מוריהם והמשלימים את תלמודם בקריאת מקורות.</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">ספר זה, המוגש לפני הקורא - איננו ספר-לימוד. הוא נכתב למען כל אדם, המתעניין בהיסטוריה שכל בר-דעת מתעניין בה, ושרצה זה מזמן בסקירה קצרה על תולדות האדם...אין להצטער על הקיצור. <STRONG>הספר אינו מוגש כתחליף למחקר יותר מפורט...לראות את התקופה הקרובה ללבו כשהיא משובצת במסכת ההיסטוריה הכללית ובפרספקטיבה הנכונה.</STRONG></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">ג'וזף רייתר</SPAN>&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; <STRONG>&nbsp;(מחבר הספר)</STRONG></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">אוניברסיטת ניו-יורק</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <H3 class=r><A href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815446" rel=nofollow ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNFKMQ_GemnvLEi-DhwIdEsqTyLzaw','','0CCcQFjAA','','',event)"><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">"<EM>קורות העולם</EM>" "<EM>מימי התרבויות הקדומות ועד שנת 1942</EM>" <EM>מאת</EM>: <EM>ג'וזף רייתר</EM> <STRONG>...</STRONG></SPAN></A></H3> <DIV class=s> <DIV> <DIV style="WHITE-SPACE: nowrap" class="kv f"><CITE><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815446</SPAN></CITE></DIV><SPAN class=st><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">שלמה שפירא "<EM>קורות העולם</EM>" "<EM>מימי התרבויות הקדומות ועד שנת 1942</EM>" <EM>מאת</EM>: <EM>ג'וזף רייתר</EM>, עברית: ש. שפירא, בצירוף תוספת דברים מש.</SPAN></SPAN></DIV></DIV> <P><SPAN style="FONT-SIZE: x-small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"></SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small">&nbsp;</SPAN></P> <P><SPAN style="FONT-SIZE: small"><A class=GenenalHompageLinkNoBold href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815446" rel=nofollow><SPAN style="FONT-SIZE: xx-small"><SPAN class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</SPAN><SPAN class=regular> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</SPAN><BR><SPAN class=regular>כותרת הקטע: </SPAN><SPAN class="B T_14">"קורות העולם" "מימי התרבויות הקדומות ועד שנת 1942" מאת: ג'וזף רייתר/היסטוריה אינ.</SPAN><BR><SPAN class=regular>טקסט מהקטע: </SPAN>... רייתר, עברית: ש. שפירא, בצירוף תוספת דברים משנת 1942-1960, מהדורה חדשה ומעודכנת, הוצאת אחיאסף, 1962...</SPAN></A><BR></SPAN></P> <DIV class=GrayDivSearch><SPAN style="FONT-SIZE: xx-small">עודכן ב: <SPAN class="B T_12">15/06/2013</SPAN></SPAN></DIV></div>Sat, 15 Jun 2013 03:54:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13815446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815157<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><strong>שלמה שפירא</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"תולדות החטא" -&nbsp;רומן -&nbsp;ל- סטיפן ז'ירומסקי, תרגם מפולנית: אליהו עמיקם (קשאק), הוצאת מסדה,1947</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>עמודים 76- 77</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">...הליל משמש ובא. ליל זועה; איננו הוד היכל, מקדש אהבה מקודש; עלה מן המרחקים כמדבר אופל פולט נקם, כתהום אימה וים אבדן אין גבול.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הצליל, אף הוא אבד ואיננו. - צמרצורת דוממת, איומה, השתרגה בהמית האנשים, באושת הרוח, ברשרוש העלים...שעמום תהומי, מפלצת המרפה ידים חזקות, עלה מכל עבר. רעב התעורר בנפש, רעב ללא נשוא, אשר מאומה לא ישביענו, חלל ריק מסביב , אטום ואילם, ומעבר לו קבור הכל באדמה. שבתה העבודה בעולם, קפאו חיי העולם הזה, אשר היו פעם שמחת לב ער והתפעלות נעורים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">כרע נפל כוח האהבה. גלה כל חלום. המציאות אשר חלמה ואיננה...להיוכח, כי ערה היא, וכי לא חלום בלהות הוא שהתרגש עליה, ועתה מה לעשות? לאן לפנות כאן? כיצד תמשיך תחיה?...מי אני? מה עושה אני? - שאלה את עצמה ותנעץ את עיני רוחה במחשכים אשר אפפוה, וכה אמרה לה נפשה בדמע:</span></p> <p><span style="font-size: small;">- נפש גלמודה אני, אשר מאסו בה, ואין לי תומך ועוזר. כלי שבור אני, אשר אין חפץ בו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הכל רואים את חטאי, חטא לבבי, וכי תאבה אני לחטוא, - עד בלי גבול, עד בלי גבול.</span></p> <p><span style="font-size: small;">אנא הושיעני, אלי! עזרני אתה, המפיק רצון לכל חי. אתה, אשר לבדך ידעת את האמת...חטאי הוא כחול רקיע אשר לפפני, - אתה ידעת! - אשר חיבקני בזרועותיו. חטאי הוא - עינים - ורשוש - וצילו של לחש. אהבתיו את חטאי, שוכן לבבי, ושנאתי את כל מי שירחיקני הימנו, כי מחוץ לו חושך,...חטאי הוא ענף הלילך המלבלב. שיר תפלה סגלגל, אשר חסה בצל חומת העצים הירוקה, עת צפיתי לאהובי...מאין יבוא עזרי?</span></p> <p><span style="font-size: small;">- הנני החזק באדם - לחשה בהתפעלות - השלכת אותי, אותי אשר כה אהבו עיניך השחורות! אותי, אשר הייתי בקרבך, אשר הייתי עצמך. עקרתני מן החזה, כעקור לב פועם בידים העשויות ללא חת. פיך נגע בסיד הקיר הקר בנשיקת פרידה. את המות נשקת. ואני האומללה מאומה לא ידעתי! מדוע לא התעוררתי ברגע ההוא! לא אבית לראותני יותר...מה מעריצה אני אותך! ציוית עלי לשכוח, אך צו זה שלך - לא אמלא. לעולם לא!...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <h3 class="r"><a rel="nofollow" ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNHocUh30g5Zu4HDt7o4qJRAezTArQ','','0CCcQFjAA','','',event)" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815157"><span style="font-size: x-small;">"תולדות החטא" -רומן- ל- <em>סטיפן ז'ירומסקי</em>, תרגם מפולנית: אליהו עמיקם (קשאק <strong>...</strong></span></a></h3> <div class="s"> <div> <div class="kv f" style="white-space: nowrap;"><cite><span style="font-size: x-small;">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815157</span></cite></div> <span class="st"><span style="font-size: x-small;"><em>שלמה שפירא</em> "תולדות החטא" - רומן - ל- <em>סטיפן ז'ירומסקי</em>, תרגם מפולנית: אליהו עמיקם (קשאק ), הוצאת מסדה,1947 עמודים 76- 77.</span></span></div> </div> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><a rel="nofollow" class="GenenalHompageLinkNoBold" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815157"><span style="font-size: x-small;"><span class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</span><span class="regular"> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</span><br /><span class="regular">כותרת הקטע: </span><span class="B T_14">"תולדות החטא" -רומן- ל- סטיפן ז'ירומסקי, תרגם מפולנית: אליהו עמיקם (קשאק), הוצ' מסדה,1947.</span><br /><span class="regular">טקסט מהקטע: </span>..."תולדות החטא" -רומן -ל- סטיפן ז'ירומסקי, תרגם מפולנית: אליהו עמיקם (קשאק), הוצאת מסדה,1947 עמודים...</span></a><br /></span></p> <div class="GrayDivSearch"><span style="font-size: x-small;">עודכן ב: <span class="B T_12">14/06/2013</span></span></div></div>Fri, 14 Jun 2013 22:33:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815157http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13815157http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815076<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><strong>שלמה שפירא</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"זיעת שמש דמעת ירח" ל- שרה חמו, הוצאה עצמית,&nbsp;1990. </strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>ספר ש"איננו קולומבוס" אבל מנסה&nbsp;לחשוב אחרת מן&nbsp;התפיסה הרפואית המקובלת בכל הנוגע להבנת הבריאות והחולי.</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>"ספר זה נכתב בעזרתו הנפלאה של מר אלי שטראוס, לו אני חייבת את חיי. בזכותו גיליתי, להפתעתי, שמחלות אינן קורות - אלא נגרמות."</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">בספר הקדשה ארוכה לאותם אנשים שעזרו ועודדו את המחברת באמונם ובאהבתם.(קן ניומן, מאיה, ענבל, מאיר, יוסי, לבני המשפחה ואחרים)</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>המחברת:</strong> ספר זה, הוא ספר הדרכה לאורח-חיים של בריאות והנאה ללא מחלות...<strong>אינני קולומבוס ולא גיליתי את אמריקה; כל מה שאני יודעת היום על בריאות, למדתי מאנשים שעסקו בכך עשרות שנים</strong> וטיפלו ברבבות אנשים. חשתי את תהליך ההחלמה (מסרטן) על בשרי וראיתי מאות אנשים עוברים אותו בבית-המרפא שהקמתי...אם יש כאן ערעור על מוסכמות וניתוץ של פרות קדושות, הרי זה משום שרציתי להשאר בחיים. לשם כך הייתי מוכנה לפרק את כל החומות שעמדו בדרכי, אבן אחר אבן...והנה חמש נקודות למחשבה שמציע ג'י. סי. תומסון...</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>אלי שטראוס</strong>: רבים מהם אמרו על כתביו של מר תומסון, הדנים בנושאי בריאות וחולי, שהם מבריקים, בעלי חשיבות מדעית ומעוררים למחשבה...<strong>אדם שהחלים: "עצם הידיעה שאדם כזה היה קיים עשויה לסלק את הפחד מפני המחלה ולהעמיד אותו בפרספקטיבה הנכונה".</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <h3 class="r"><a rel="nofollow" ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNE6lGzXegBDZIH-AV6ixMoH1ASCEA','','0CCkQFjAA','','',event)" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815076"><span style="font-size: x-small;">"<em>זיעת שמש דמעת ירח</em>" <em>ל</em>-<em>שרה חמו</em>,<em>הוצאה עצמית</em>,<em>1990</em>/<em>ספר ש"איננו קולומבוס</em> <strong>...</strong></span></a></h3> <div class="s"> <div class="kv f" style="white-space: nowrap;"><cite><span style="font-size: x-small;">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815076</span></cite></div> <div><span class="st"><span style="font-size: x-small;">שלמה שפירא "<em>זיעת שמש דמעת ירח</em>" <em>ל</em>- <em>שרה חמו</em>, <em>הוצאה עצמית</em>, <em>1990</em>. <em>ספר ש"איננו קולומבוס</em> " <em>אבל מנסה</em> לחשוב אחרת מן התפיסה הרפוא.</span></span></div> <div><span class="st"><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></span></div> </div> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><a rel="nofollow" class="GenenalHompageLinkNoBold" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815076"><span style="font-size: xx-small;"><span class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</span><span class="regular"> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</span><br /><span class="regular">כותרת הקטע: </span><span class="B T_14">"זיעת שמש דמעת ירח" ל-שרה חמו,הוצאה עצמית,1990/ספר ש"איננו קולומבוס" אבל מנסה לח.</span><br /><span class="regular">טקסט מהקטע: </span>... שרה חמו, הוצאה עצמית,1990. ספר ש"איננו קולומבוס" אבל מנסהלחשוב אחרת מןהתפיסה הרפואית המקובלת בכל ...</span></a><br /></span></p> <div class="GrayDivSearch"><span style="font-size: xx-small;">עודכן ב: <span class="B T_12">14/06/2013</span></span></div></div>Fri, 14 Jun 2013 21:28:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13815076http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815053<div align="right" dir="rtl"><p><span style="font-size: small;"><strong>שלמה שפירא</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><strong><span style="font-size: small;">"ילדי הצל"</span></strong><strong><span style="font-size: small;">, מחזה,&nbsp;ל- בן-ציון תומר (משורר ומחזאי), רישומים: שלמה ויתקין,&nbsp;בהוצאת עמיקם לכתבי-מחזות/להצגת המחזה,&nbsp;1963.&nbsp;ה</span></strong><strong><span style="font-size: small;">מחזה בשתי מערכות, כל מערכה ב- שש תמונות,&nbsp;והועלה בתיאטרון הבימה, ב-1962,&nbsp;בבימויו של ישראל בקר,&nbsp;</span></strong><strong><span style="font-size: small;">המחזה תורגם לאנגלית וליידיש.</span></strong></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">בספר הקדשה:</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">לרותִי</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>&nbsp;</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>הנפשות במחזה:</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">יורם (גילם אמנון מסקין), נורית, ד"ר זיגמונט רבינוביץ' (גילם אהרן מסקין), מוכר בלונים (גילם רפאל קלצ'קין), ברלה (עולה חדש), דבי (צבר, חבר קיבוץ לשעבר), יאנק (אחיו של יורם), הלנקה (אשתו של יאנק), מלצר, עוברים ושבים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: x-small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>השיר שמופיע&nbsp;בעמוד 43, מערכה שניה, תמונה ראשונה:</strong></span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong><span style="font-size: x-small;">שעת דמדומי בוקר. כתמי אודם והוב על הבמה. קולות הים. יורם מכין ילקוטו לדרך. המוכר שר:</span></strong></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">על הדרך <strong>עץ עמד</strong>,</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>שרשיו ברוח</strong>.</span></p> <p><span style="font-size: small;">עץ בלי יער הוא עמד,</span></p> <p><span style="font-size: small;">ראשו לבן, פרוע.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">מאות שנים עמד העץ</span></p> <p><span style="font-size: small;">שרשיו במים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">אומרים: עפר היה לבו,</span></p> <p><span style="font-size: small;">עפר מירושלים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">בעפר הזה, כך אומרים,</span></p> <p><span style="font-size: small;">עוף שכן שם, פלא.</span></p> <p><span style="font-size: small;">שהמות לא יכול לו,</span></p> <p><span style="font-size: small;">עוף החול, עוף פלא.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">יום אחד נשחט העוף,</span></p> <p><span style="font-size: small;">אש עלתה שמימה,</span></p> <p><span style="font-size: small;">שׂרפה כסאו של אלהים</span></p> <p><span style="font-size: small;">והעץ צלל המימה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>רק העלים, שׂרידי העץ</strong>,</span></p> <p><span style="font-size: small;">כצפרים ברוח,</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>עפים לארץ-ישראל</strong>,</span></p> <p><span style="font-size: small;"><strong>על אדמתה לנוח</strong>.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <h3 class="r"><a rel="nofollow" ="return rwt(this,'','','','1','AFQjCNGo3I3jWMD7JKrVTi4VzbsJJSSXgw','','0CCcQFjAA','','',event)" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815053"><span style="font-size: x-small;">"<em>ילדי הצל</em>", <em>מחזה</em>, <em>ל</em>- <em>בן</em>-<em>ציון תומר</em> (<em>משורר ומחזאי</em>), <em>רישומים</em>: <em>שלמה ויתקין</em> <strong>...</strong></span></a></h3> <div class="s"> <div> <div class="kv f" style="white-space: nowrap;"><cite><span style="font-size: x-small;">israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815053</span></cite></div> <span class="st"><span style="font-size: x-small;">שלמה שפירא "<em>ילדי הצל</em>", <em>מחזה</em>, <em>ל</em>- <em>בן</em>-<em>ציון תומר</em> (<em>משורר ומחזאי</em>), <em>רישומים</em>: <em>שלמה ויתקין</em>, <em>בהוצאת עמיקם לכתבי</em>-<em>מחזות</em>/להצגת המחז.</span></span></div> </div> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;"><a rel="nofollow" class="GenenalHompageLinkNoBold" rel="nofollow" href="../blogread.asp?blog=292694&amp;blogcode=13815053"><span style="font-size: xx-small;"><span class="B T_14">שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר</span><span class="regular"> נכתב ע"י: Shlomo Shapira</span><br /><span class="regular">כותרת הקטע: </span><span class="B T_14">"ילדי הצל", מחזה, ל- בן-ציון תומר (משורר ומחזאי), רישומים: שלמה ויתקין, בהוצאת עמיקם לכתבי.</span><br /><span class="regular">טקסט מהקטע: </span>..."ילדי הצל", מחזה,ל- בן-ציון תומר (משורר ומחזאי), רישומים: שלמה ויתקין,בהוצאת עמיקם לכתבי-מחזות/להצגת...</span></a><br /></span></p> <div class="GrayDivSearch"><span style="font-size: xx-small;">עודכן ב: <span class="B T_12">14/06/2013</span></span></div></div>Fri, 14 Jun 2013 21:13:00 +0200shlomoshapira@walla.co.il (Shlomo Shapira)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=13815053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=292694&blog=13815053