<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>הבלוג של אורי הייטנר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685</link><description>מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות.

אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל ומנהל מרכז &quot;יובלים&quot;במכללת תל-חי – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית</description><language>he</language><copyright>Copyright 2013 הייטנר. All Rights Reserved.</copyright><image><title>הבלוג של אורי הייטנר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685</link><url></url></image><item><title>גיל הנקלט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13819482</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חברים אחדים שאלו אותי על גיל האנשים שאנו מבקשים לקלוט. מהו גיל הגג?

מדיניות אורטל והחלטות ועדת קליטה בנדון השתנו לאורך השנים. המדיניות הנוכחית, נקבעה בידי צוות היכרות עם כניסתי לתפקיד, במסגרת פרופיל הנקלטים המבוקשים, נכנסה לתכנית המטרות והיעדים של אורטל ופורסמה במידף.

פרופיל הנקלטים המבוקשים

אנשים הבוחרים בדרך החיים הקיבוצית, מתוך רצון לחיים קהילתיים, ערכיים ושיתופיים. 
אנשים ישרים והגונים, חברתיים ובעלי יכולת להשתלב בחברה האורטלית.
אנשים בעלי מוטיבציה ויכולת לתרום ולפעול, ולהשקיע מזמנם ומרצם בעשיה למען הקהילה.
אנשים בעלי יכולת התפרנסות ומוסר עבודה גבוה. 

הגיל המועדף לקליטה הוא 25-45, עם ילדים או ילדים בדרך. עם זאת, נכונ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 Jun 2013 16:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13819482</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13819482</comments></item><item><title>הצד השני של החזירות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13817074</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בשנת 2013 חלה עליה דרמטית, חסרת תקדים, בהתאגדות ועדי עובדים בישראל. זוהי בשורה חשובה ביותר לכל מי שמאמין בערך היהודי העילאי של ערבות הדדית, בסולידריות חברתית, ב&quot;אדם לאדם &amp;ndash; אדם&quot;, בצדק חברתי. זהו הישג נוסף של המחאה החברתית 2011, שיש נטיה בלתי מוצדקת לזלזל בה. 

העבודה המאורגנת, בארץ ובעולם, הביאה ומביאה להישגים אדירים בעבור העובדים. היא מגנה עליהם מפני ניצול ושעבוד, היא שומרת על צלם האדם שלהם, היא מונעת התעמרות בהם. העבודה המאורגנת אינה טובה רק לעובדים אלא גם למקומות העבודה, למנהלים, לבעלים. שהרי עובד מרוצה הוא עובד טוב יותר, יעיל יותר ותורם יותר. אלא שיש מעסיקים רודפי בצע וקמצנים, שאינם מסוגלים לראות מעבר לרווח המיידי שלהם, ומעדיפים להתעמר בעובדיהם ולמנוע את התארגנותם, גם במחיר רווחיהם לטווח ארוך. כזהו, למשל, עמרי פדן, מנכ&quot;ל &quot;מקדונלד&quot;, הנלחם נגד התארגנות הנערים העובדים בסניפי החברה שלו. מעסיקים מן הזן הזה, הם אויבים גדולים של העבודה המאורגנת. אבל יש לעבודה המאורגנת אויבים גדולים יותר.

האויבים הגדולים ביותר של רעיון העבודה המאורגנת, הם מי שמנצלים אותו לרעה - לשחיתות, לנפוטיזם,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 16 Jun 2013 14:44:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13817074</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13817074</comments></item><item><title>צרור הערות 16.6.13</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13816869</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;* אסון כבד פקד את מכללת תל-חי, את קריית שמונה ואת הגליל כולו. אלעד ארליך, מנהל לימודי חוץ במכללה, צעיר בן 35, נהרג בתאונת דרכים קטלנית בצומת הגומא. אלעד היה בחור מקסים, בן לאחת המשפחות הערכיות, האציליות והמרכזיות בקריית שמונה. בחור מוכשר, מצליח, חכם, נחמד, יפה - בורך בכל מה שרק אפשר. לו אך ברכת לו חיים! השאיר אישה בהריון וילד קטן. 
אלעד פנה בצומת הגומא, ומיניבוס שנסע בכביש 90 לא עצר באדום, המשיך לנסוע במהירות ונכנס בו.
יהי זכרו ברוך!

* מהפך באיראן!
האמנם? מוטב שלא ניתן למשאלות לב לבלבל אותנו.

איראן לא בחרה את מנהיגה. היא לא בחרה את קובע המדיניות. היא בחרה את האיש שיבצע את מדיניות חמינאי ומועצת האייתולות שלו. גם רוחאני, ה&quot;מתון&quot;, אושר בידי מועצת האייתולות, שבחנה את נאמנות המועמדים, וגם הוא יבצע את הוראות חמינאי. 

מה שמעודד בתוצאות הבחירות, הוא שיש בהן איתות שהעם האיראני רוצה בשינוי. אולם הדרך היחידה לשחרור איראן מהעריצות האסלאמיסטית היא הפלת משטר האייתולות, וזה לא יעשה בקלפי.

* ארדואן טוען שהמהומות נגד משטרו הן &quot;מזימה בינלאומית&quot; וכמובן מאשים את ישראל. התנצלותו הפאתטית של נ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 16 Jun 2013 10:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13816869</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13816869</comments></item><item><title>החידה לא נפתרה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13816491</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אביבה חלמיש; מאיר יערי, האדמו&quot;ר ממרחביה, שנות המדינה; הוצאת עם עובד / ספריית אופקים; תשע&quot;ג; 384 עמ&apos;.

&quot;והחידה... החידה נותרה בלתי פתורה&quot;.

במילים אלו סיימתי את מאמר הביקורת שכתבתי על חלקה הראשון של הביוגרפיה של מאיר יערי, פרי עטה של אביבה חלמיש. בבואי לכתוב את מאמר הביקורת על חלקה השני של הביוגרפיה, שיצא לאחרונה לאור &amp;ndash; &quot;האדמו&quot;ר ממרחביה&quot;, הקלדתי את הכותרת &quot;החידה לא נפתרה&quot;, ועלתה על המסך כותרת של מאמר &amp;ndash; &quot;החידה לא פוצחה&quot;. מסתבר שזו הייתה הכותרת שנתתי למאמר על חלקה הראשון של הביוגרפיה. וכשפתחתי את המאמר, גיליתי שכתבתי בו כמעט מילה במילה את מה שהיה בכוונתי לכתוב בעקבות החלק השני &amp;ndash; את הקושי שלי להזדהות עם גיבור הביוגרפיה, בניגוד לנטייתי להזדהות כמעט עם מושאה של כל ביוגרפיה שאני קורא (כך כעת, כאשר אני קורא את הביוגרפיה של דוד זהבי, מאת מוטי זעירא); את התחושות השליליות שלי כלפי גיבור הביוגרפיה, ההולכות ומתגברות מפרק לפרק; את הערכתי לאביבה חלמיש על כך שלא עשתה הנחות לגיבור ספרה וכתבה ביוגרפיה ביקורתית. ומעל הכל &amp;ndash; את העובדה שהספר אינו מפצח את חידת מנהיגותו של יערי. מה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 15 Jun 2013 23:42:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13816491</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13816491</comments></item><item><title>דרשה לפרשת חוקת (תשע&amp;quot;ג)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13814997</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;דרשה לפרשת &quot;חוקת&quot;
קבלת שבת באורטל 14.6.13

מראשית ספר שמות ועד פרשת חוקת, הפרשה השישית בספר &quot;במדבר&quot;, התורה מספרת לנו את קורות ישראל בשנתיים הראשונות שלאחר יציאת מצרים. הפרשה הזאת מדלגת 38 שנים קדימה, אל סמוך לכניסה לא&quot;י. רוב דור המדבר כבר מת. בני ישראל הם עם צעיר יותר, שלא חווה עבדות, שלא היה שותף לחטא העגל ולחטא המרגלים, הדור הראוי לכבוש את ארץ ישראל ולהתנחל. 

מה קרה באותן 38 שנים, המקרא אינו מספר לנו. אולם קריאת הפרשה יוצרת אצלנו תחושת דז&apos;ה-וו, היינו שם. אותן מחלות שאפיינו את עם העבדים שיצא ממצרים, מאפיינות את דור הבנים העומד להיכנס לא&quot;י. אותה נרגנות, אותו קוטראי, אותה קשיות עורף, אותה מרדנות במשה. ומשה נאלץ להתמודד עם אותם מבחני מנהיגות שהתמודד עמם בראשית הדרך. ניתן להסיק מכך, שהדילוג על הקורות את בני ישראל ב-38 השנים הללו נובע מכך שאת הפרינציפ אנו יכולים להסיק מסיפורי ההתחלה והסוף. 

פרשת חוקת עמוסה סיפורים יפים ומעניינים, חלקם מיסטיים, וכדאי לקרוא את הפרשה כולה. מפאת קוצר היריעה אתמקד בסיפור אחד &amp;ndash; העונש שקיבל משה מן האלוהים; ההודעה שלא יכנס לארץ ישראל.

בפרשה זו אנ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 14 Jun 2013 20:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13814997</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13814997</comments></item><item><title>צרור הערות 12.6.13</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13812172</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;* מצב שבו חייל ישראלי יהודי מותקף במדינת ישראל בשל היותו חייל בצה&quot;ל, כפי שהותקף החייל החרדי בידי אספסוף בשכונת הבוכרים בירושלים, הוא בלתי נסבל; פרי של הסתה נוראית המציגה את הציפיה המובנת מאליה מכל יהודי להטות שכם להגנת המדינה ולהיות חלק מ&quot;כל ישראל ערֵבים זה בזה&quot; כ&quot;גזירת הגיוס&quot;. חובתה של המשטרה לגלות אפס סובלנות נגד האלימות הזאת. מן הראוי שכל מי ששותף לפשע השנאה הזה יכנס לכלא לתקופה ארוכה. אם לא נעצור את גל הטרור הזה עכשיו, אל נתפלא אם נגיע חלילה ללינץ&apos;, או לכך שחייל יאלץ להגן על חייו באמצעו כלי הנשק שלו. 

* ח&quot;כ אייכלר תקף את שרת התרבות על שספדה לסופר יורם קניוק: &quot;אין להספיד שונאי יהודים&quot;. אולם אם אין להספיד שונאי יהודים, מי יספיד את אייכלר בבוא יומו?

* במקום שבו משתמט מכנה לוחם ופצוע צה&quot;ל במלחמת העצמאות, אחרי מותו, &quot;שונא יהודים&quot;, מה הפלא שאספסוף של משתמטים תוקפים חייל צה&quot;ל?

* השדר והמנחה המיתולוגי יצחק שמעוני הלך לעולמו. אהבתי מאוד את תכניותיו &quot;מקבילית המוחות&quot; (&quot;התחלתי ולכן אסיים&quot;) ו&quot;מחפשים את המטמון&quot;, שעיקרן היה באמת הידע והבקיאות ולא &quot;המיליון&quot;. יהי זכרו ברוך!

* אני שומע ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Jun 2013 10:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13812172</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13812172</comments></item><item><title>השומר הגולני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13812157</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בעשור הראשון למפעל ההתיישבות בגולן, שבימים אלה ימלאו לו 46 שנים, הונחו יסודותיו ועוצב צביונו, כמפעל כלל לאומי, קונסנזואלי, שחלוציו הם שליחי הציבור הישראלי כולו, על כל מגזריו וכל אגפיו הפוליטיים. ביטוי לכך, הוא העובדה שלא רק כל צורות ההתיישבות הציונית מיוצגות בגולן, אלא כל תנועות ההתיישבות, המייצגות את כל הזרמים הפוליטיים הציוניים, מימין ומשמאל, מ&quot;גוש אמונים&quot; עד &quot;השומר הצעיר&quot;[1].

בכותבי &quot;מ&quot;גוש אמונים&quot; עד &quot;השומר הצעיר&quot;, אין זו מטאפורה לתפארת היצירה, אלא הצגה עובדתית של המציאות ההתיישבותית. ראשון יישובי &quot;גוש אמונים&quot; לא היה ביהודה ושומרון אלא בגולן &amp;ndash; מושב קשת, שקם ב-1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים. סיפורה המרתק של קשת ראוי למאמר בפני עצמו. ובין יישובי הגולן, קמו שני קיבוצים של תנועת הקיבוץ הארצי (להלן קבה&quot;א), תנועת ההתיישבות של &quot;השומר הצעיר&quot; ושל מפ&quot;ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) &amp;ndash; גשור ונטור[2], וניתן למנות במניין זה גם את שניר. 

התיישבות של הקבה&quot;א בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים, לא הייתה כלל ועיקר מובנת מאליה. למי שאינו בקיא בנבכי הפוליטיקה הישראלית, מפ&quot;ם היא האות מ&quot;ם במר&quot;צ. ב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 12 Jun 2013 09:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13812157</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13812157</comments></item><item><title>קן תפילותיי הנידחות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13811928</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מרכז &quot;יובלים&quot; אירח את ד&quot;ר מוטי זעירא ומיטל טרבלסי לערב על ביאליק: &quot;קן תפילותיי הנידחות&quot; – חייו ויצירתו של ביאליק, במסגרת אירועי שבוע הספר. מוטי היטיב לספר, בידענותו, בחן שלו ובכושר הסיפור שלו על חייו של ביאליק. ומיטל, בקולה האלוהי, הרטיטה את לבבות הקהל כולו בשירתה הנפלאה. לא הייתי ממליץ לכלי זכוכית להתקרב אליה כששרה את &quot;הכניסיני&quot;. 

להלן דברי הפתיחה שאמרתי בראשית הערב:

&quot;חוֹגוּ את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה&quot;. זוהי פיסקה ממכתב תשובה של ביאליק לחברי קבוצת גניגר, שנועצו בו כיצד לחגוג את ליל הסדר, בשנת תר&quot;צ, 1930. 

המסר הקצר הזה, הוא תמצית השקפת עולמו התרבותית של ביאליק. המסר הזה, הוא תמצית תפיסת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית היום. המסר הזה הוא תמצית תפיסתו ופעולתו של מרכז &quot;יובלים&quot; המארח את הערב הזה. המסר הזה הוא תמצית תפיסתה ופעולתה של המדרשה באורנים, שמוטי זעירא המתארח בערב הזה הוא ממייסדיה ומנהלה שנים רבות. חיים נחמן ביאליק הוא מורנו ורבנו וכולנו תלמידיו. 

המושג&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 11 Jun 2013 23:47:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13811928</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13811928</comments></item><item><title>פינתי השבועית ברדיו: בהיאחזות הנח&amp;quot;ל בסיני</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13810770</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בהיאחזות הנח&quot;ל בסיני / להקת הנח&quot;ל
פינתי השבועית ברדיו &quot;אורנים&quot; 10.6.13

השבוע מלאו 9 שנים לפטירתה של כלת פרס ישראל נעמי שמר, משוררת, פזמונאית ומלחינה דגולה. האבל הלאומי על מותה של נעמי שמר, היה חסר תקדים בעוצמתו. 

בפינה זו השמעתי כבר שירים רבים של שמר, ואף הגשתי תכנית שלמה לזכרה לפני שנתיים. היום אשמיע את שירה האהוב עליי ביותר &amp;ndash; &quot;בהיאחזות הנח&quot;ל בסיני&quot;.

את השיר כתבה נעמי שמר בשנת 1968, בתום ביקור מרגש בשלוש היאחזויות הנח&quot;ל שהוקמו בסיני &amp;ndash; נח&quot;ל סיני, דקלה ונח&quot;ל ים. לדור שלא ידע את... אספר שהיאחזות נח&quot;ל היא יישוב שהוקם ליד הגבול בידי חיילי צה&quot;ל במדים, כחלק מהשירות בנח&quot;ל. מרבית ההיאחזויות אוזרחו והיו ליישובי קבע. כך גם שתיים מן ההיאחזויות בצפון סיני. נח&quot;ל סיני, לימים חלק מחבל ימית, שבה קם המושב נאות סיני של תנועת חירות &amp;ndash; בית&quot;ר, שמנחם בגין הצהיר שבכוונתו להתיישב בו כשיסיים את תפקידו כראש הממשלה. כידוע, בגין הוביל את ההחלטה על עקירת יישובי סיני ואת ביצוע העקירה. כך גם היאחזות דקלה, אף היא בחבל ימית, אף היא מושב של תנועת חירות &amp;ndash; בית&quot;ר. ההיאחזות השלישית, נח&quot;ל ים&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Jun 2013 22:57:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13810770</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13810770</comments></item><item><title>סניגורו של המסית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13809855</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;תגובה לאודי מנור

הנחה רבתי עושה אודי מנור לגדעון לוי, הנחה שאין הוא ראוי לה. מנור מבקר את התקפתו המוצדקת של מתי דוד על השתלחותו שלוחת הרסן של התועמלן האנטי ישראלי הקיצוני גדעון לוי בבן גוריון, וטוען לזכותו של התועמלן הנ&quot;ל, שמאמרו התבסס על מחקר של שי חזקני שהתפרסם שבוע קודם לכן במוסף &quot;הארץ&quot;.

המחקר של חזקני אמנם היה הטריגר להשתלחותו של לוי בבן גוריון, אולם עיקר המסר היה הצגת מלחמת העצמאות של מדינת ישראל כטיהור אתני. אלה דברי הסתה ודה לגיטימציה כלפי מדינת ישראל, שאינם ראויים לכל הגנה, ואני תמה על אודי שבחר להיות סניגורו של המסית.

ובאשר למחקר של חזקני &amp;ndash; קראתי את המאמר במוסף &quot;הארץ&quot;. אכן, המחקר ממוסמך מאוד, אך אין במסמכים כדי לאושש את הטענה שבבסיס המחקר, על פיה בן גוריון הורה להיסטוריונים לבדות היסטוריה לצרכי תעמולה. ההיפך הוא הנכון, כל המסמכים וכל הציטוטים שהביא חזקני במחקרו מעידים על ביטחונו המלא של ב&quot;ג שמחקר היסטורי אמתי יאושש את עמדת ישראל וידחה את הטענות כלפיה.

* &quot;חדשות בן עזר&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 10 Jun 2013 00:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (הייטנר)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&amp;blogcode=13809855</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=272685&amp;blog=13809855</comments></item></channel></rss>