http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962מאז ועד היומיומיheCopyright 2013 אקס-אקסטרימיסטית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/62/19/26/261962/misc/20782997.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=13390029<div align="right" dir="rtl">אז את שוכבת על המזרן תחת המזגן הקלוש ומתבוננת בשקדי המרק הפזורים מתחת לשלחן. ובלון כתום מרוקן. וקליפס לשיער. וחתיכות לגו ירוקות. דף. קערה חד פעמית הפוכה. קלף שש אדום מחפיסת טאקי. שוכבת חסרת אונים נוכח עומס הפרטים הקטנים ומנסה להבין האם את הראשית רוצה לקום ולנקות ולסדר את זה ואת המשנית, הנמנעת, היא זאת שממשיכה את הבהייה הפלצפנית הזאת, או שאולי את הראשית מזמן שמת זין על כל שקדי המרק האלה וזאת את המשנית שממשיכה לנסות להעמיד פני אדם. כמה נחמד זה היה אם לפתע היית פורצת הישר מתוך הטבור של עצמך בלהבת סערה עדינה מתמשכת, עמוקת נשימה וחובקת חיים. לא. אז זהו שלא. כשהייתי קטנה קראתי להם "הרצון הגדול" ו"הרצון הקטן". מאז למדתי כל מיני שמות אחרים עבורם. הרצון הקטן הוא זה שמושך לך בצמות. הרצון הגדול הוא זה שקולו אחד. הכי פשוט זה כששניהם קוראים לך ללכת באותה הדרך. כשהם מתחילים להתפצל לאלפי שקדי מרק פזורים על הריצפה אפשר להשתגע. אז איך תדעי מי זאת מי. הדרך היחידה שאני מכירה היא לשאול את עצמי מי הייתי מעדיפה להיות. וכן. לא נעים. אבל כן. התשובה שעולה היא שהייתי מעדיפה להיות זאת שקמה בלי לחשו</div>Sun, 29 Jul 2012 18:09:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=13390029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=13390029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=13359047<div align="right" dir="rtl"> ככה זה מרגיש כאן. כמו להתיישב על אסלה שמישהו אחר חימם. אינטימיות כפויה. אפשר לחשוב שירכיים אחרות עשויות מחומרים שונים מאלו שלך. אפשר לחשוב. חמימות מגעילה. שלום שקרים קטנים וחמודים שלום לתחמנית שלום לאלימות שלום לסקס אפיל המתפרץ בכל מחיר שלום לאימהות משגשגת שלום לאימהות נוראית שלום לחיבוטי האימהות שלום לגניבות הקטנות של זמן של כסף של תירוצים שלום לעצלות שלום לכובד הראש, לכובד בכלל שלום לקלות הדעת ולרצון לפרוק כל אחריות שהיא. אי פעם. שלום לזאת שבוחרת מוסיקה בקפידה שלום להעדר מוחלט של אהבה שלום לשיפוטיות לביקורתיות להלקאה העצמית שלום לתחכום המרשים של העמדת הפנים המודעת שלום לזיקה לרוחניות בכל מחיר שלום לכותבת שלום למאירת הפנים כביכול שלום לשמאלנית שלום ליודעת הו היודעת שלום למזייפת הרכנת ראש כדי לא להראות כל כך יודעת שלום למצליחה לרגע שלומדת להתנהג אחר כך את ההצלחה כאילו היתה נחלתה שלום לזאת שלא מודה בשום דבר לעולם שלום לזאת שלמדה להשפיל מבט בגו זקוף שלום למתוחכמת שלום לדוברת ניבים רבים, מתגודדים באלם. ניבים רבים כדי שכולם יוכלו ללמוד לאהוב אותה.</div>Tue, 10 Jul 2012 18:29:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=13359047http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=13359047http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=13079196<div align="right" dir="rtl">חצי שנה ללא מקור הכנסה. אני בדייה כלכלית. רוח רפאים. נוכחת נפקדת מן הבחינה הפיננסית. אבל בכל זאת, שבוע נגמר ושבוע מתחיל והכל ממשיך עוד קצת ועוד קצת. הייתם מצפים שהכל ייעצר. אבל לא. הכל מתגלגל ונפתח וקמל ויורד לתחתית ואז עוד קצת ועוד קצת וזינוק בעליה בשיא הזינוק בעליה כל כך תלולה ואז הכל נבלם ושוב מתגלגל מטה מטה מחפש מעצור מחליק ומוצא ונושם ומשנס ועוד ועוד. ואני מסתכלת בחיבה על הנפש שלי המיטלטלת. מה יש לבוא אליה בטענות? היא נפש ולכן היא מיטלטלת. אני רואה אותה מזדעקת ומתייצבת ונוהמת ומבקשת הסלמה ומבקשת פתרון ונרגעת ונופלת לתוך תזזית ונושפת ורושפת. נפש. מיטלטלת כזאת. חמודה. מנסה לשרוד בכל הכח. אני כמעט ומצליחה להעריך אותה על כל בזבוז המשאבים הזה. אני רואה אותי ואני שמחה. שמחה, כי הנה הנפש מיטלטלת מתערבלת ואני רואה אותה ביאושה ואותי בשמחתי ואני אומרת לה פורים או לא פורים את, נפש, מתחפשת כל הזמן. אני בשלי ואת בשלך. וכל הסיאמיות הזאת, איך נכרכנו, ולבסוף הרי נמצא את הדרך, את שביל הזהב. הרי נועדנו לחיות יחד, נפש. בין השתיקה המתמשכת שלי לבין הבליל האינסופי שלך. בסוף נלמד לדבר. זאת מעול</div>Tue, 28 Feb 2012 11:51:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=13079196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=13079196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12923332<div align="right" dir="rtl"> מה אני אגיד לכם. הכל השתנה. הכל. הייתם מאמינים...? כן, כן. למה אתם כאלו סקפטים. ברור שלטובה. חייבת לרוץ. </div>Thu, 08 Dec 2011 19:29:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12923332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=12923332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12831477<div align="right" dir="rtl"> אז רק שתדעו שאני המומה מהמטוטלת הזאת בין יאוש לתקווה. ואם אתמול חשבתי שאני הולכת לחטוף התקף לב מרוב תחושת אין מוצא, היום אותו הלב ממש מתפוצץ לי מרוב הכרת תודה על התמיכה והערבות והעזרה שמוזרמת לכיווני. ויש תנועה. יש. ואופטימיות. לא תגידו שהדגל חזר לראש התורן, אבל בוא נאמר שהוא בהזדחלות כלפי מעלה. מה אתם יודעים. פוצחת מחר בקריירה חדשה בתחום ניקוי הבתים. נקודת המוצא היא שלנקות בתים של אחרים זה הרבה יותר סבבה מלנקות את הבית שלך עצמך. לא ככה? אל תענו לי, בחייאת. עדכון ציפראמיל: האם יתכן שכשלוקחים אותו על קיבה ריקה הוא לא עובד ושפשוט חייבים לאכול לפני זה פרוסה עם חביתה וסרדינים? </div>Wed, 26 Oct 2011 11:22:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12831477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=12831477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12829690<div align="right" dir="rtl">פרוטוקול יקר. אני לא עומדת בזה. עכשיו מה.כימיה וטיפול ואופטימיות, שאגב אני מאוד מיומנת בה, מאוד, ואיבוד שליטה ולקיחת אחריות ומה לא.הכל. וחוסר הזדהות וראיית הרגע כרגע. מה שתרצו. כל התובנות כולן. עם התאוריה אין לי בעיה בכלל.אבל חוסר האונים. מה עם חוסר האונים.מה עם התחושה שגם אם תבוא לי עבודה אני כבר לא מסוגלת.יום רע, אנשים. יום רע.קצת יותר מדי מהכל. באמשלי.כן, אתם יכולים לעודד, ולהגיד שאני נפלאה ושהכל יהיה בסדר (זה ברור, הייתי עושה אותו הדבר בשבילכם הרי) ואני אגיד לכם תודה ואוסיף אפילו סמיילי. סמיילי זה בחינם. עלי.אבל תאכלס. מה תאכלס.</div>Tue, 25 Oct 2011 08:35:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12829690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=12829690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12825986<div align="right" dir="rtl"> טוב, אז קצת פחות שרלילה וקצת פחות בתולה. מתעסקת במבטים של עיניים אחרות במקום במבט שלי עצמי. שימי לב. כותבת פוסטים בשבע בבוקר ומפבלשת אותם כאילו אין מחר. כותבת פוסטים במקום לארוז את הבית. חוזרת מהליך גישור. דווקא שם המים סוערים. באזרחי נינוח. הלאה הלאה קדימה קרטונים. שפכטל. סיד לבן על כל כתמי הידיים רגליים טושים. על כל סימני הגדילה. כשאת מחפשת בית תחפשי את הבית שלך. איך תפטרי מהנוודות, איך? שהבית שיבוא לך היום ישקף את השקט. איך תאמיני בבית אחרי ארבעים שנים? פתאום בית? עוד יותר בית ממה שהיה לך בטיומקין? מה יהיה בו, בבית הזה? יהיה לך ערסל בחצר? תהיה חצר? עץ גויאבות? שלוש מדרגות יורדות מחדרי השינה לסלון? הילדים לומדים מהר. זה כן. אבל את? את לומדת מהר עם הגב לקיר. זה מה שאמרתי לרוית: אני רוצה להיות לבד לא כי אני רוצה להיות לבד. אני רוצה להיות לבד מתוך ערגה לקשר. ואני רוצה שיהיה לי טוב בלבד הזה ובערגה הזאת. תזכרי את זה. יותר יפה לך. קרטונים. </div>Sun, 23 Oct 2011 11:42:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12825986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=12825986http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12825864<div align="right" dir="rtl"> הקפידי לבחור בתבונה את העיניים המתבוננות בך.שישאירו את טווחי הגדילה שאת רוצה לעצמך.שלא יסתמאו מעצמן, מראייתן.שלא ישקרו לעצמן ובטח שלא לעיניך.הקפידי לבחור עיניים עם קמטי צחוק בזווית.שלא ירצדו בחיפוש אחר מה שאת לא.שלא יאמינו במה שאת לא. שמבטן לא יסתיר לך אותך. שיוכלו להרגיש בנח בתוך פונטים שונים.שלא יצטרכו תמיד ניקוד, שידעו לבקש כשנחוץ להן.ואם כבר ניקוד, אז כדאי שירפו. שלא יספרו כל הזמן. שלא ישפילו מבט כשאת מפספסת ושלא יישירו מבט רק כדי לראות איך תפספסי. שמבטן יהיה רך. זה ברור. רך ויציב ואמיץ. </div>Sun, 23 Oct 2011 07:02:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12825864http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=12825864http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12822608<div align="right" dir="rtl">אתם יודעים כמה טיוטות כבר כתבתי? מלא.לפני חודש התחלתי לקחת נוגדי דכאון. ציפראמיל (אהלן גוגל).זה קצת מעלים את הנפש. מפנה מקום לפרקטיקה. אני אורזת את הבית. קרטונים על גבי קרטונים.לאן את עוברת?עוד לא יודעת. נראה. אבל לארוז צריך.נפש זה נחמד כשהחיים שלך מסודרים. פרבילגיה כזאת. כשאת רוצה את עצמך חץ שלוח אין לך זמן לנפש. חייבים להסיט אותה הצידה.קרטונים קרטונים ושקיות אשפה שחורות בחוץ עם מלא דברים שאת משילה. זה טוב. להשיל. הלוואי והיה מתגלה מתחת עור ורוד ורך וחדש.לא נראה לי. לא נראה לי שאפילו הלוואי. זה לא בשבילי. זוכרים שהבלוג הזה היה ורוד קונטרה לשחור של האייטיז? ע"ז תביא קישור לפוסט ההוא מהשירותים, כולרע. להיזכר בפעימה של הבלוגיה כמו שהיא היתה פעם. אם לא נפש, לפחות קצת נוסטלגיה.יניב אומר לי: תציירי עיגול קטן ותמלאי אותו. ורק אז עיגול יותר גדול ותמלאי גם אותו. אני אימפריאליסטית. ישר בא לי הכל ומיד. כל תרגולת העיגולים הקטנים האלה עושה לי טוב. לא צריך הכל הכל בבת אחת. אי אפשר הכל בבת אחת. עיגול קטן.וזהו. אמרתי לעצמי עד שאת לא עוברת אין כלום. רק ילדים וקולות של ניסיונות פרנסה (אינשאללה יניבו גם</div>Fri, 21 Oct 2011 19:31:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12822608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=12822608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12757400<div align="right" dir="rtl"> אני מרגישה שזה לא הוגן כלפיכם להמשיך לייבב פה על מצבי, כי כל התמיכה האפשרית מגיעה מכאן. הצעות עבודה ופתרונות מגורים ומזומן לחשבון הבנק שלא נדבר על התמיכה והאהבה השוטפת שלכם. מי היה מאמין שככה זה יכול להיות. כולה בלוג. ותראו כמה שזה מוחשי. ובכל זאת, היום כשהגננת שאלה אותי מה נשמע פרצתי בבכי והלכתי משם. מה אני אגיד לכם. אני כבר לא מנסה לשמוח אפילו למראית עין. אני מרגישה כמו השבר הסורי אפריקאי באמצע רעידת אדמה עשר בסולם ריכטר. וכולה מה? הכל בראש אני אומרת לעצמי. הכל בראש, אשה. קומי. לכי. צעד צעד. הכל יפתר בדיוק כמו שאת צריכה. זה תמיד כמו שאת צריכה. זה נפלא כשהקרקע נשמטת. תיכף יופיע שדה פורח במקום בו היתה אדמת טרשים. זה נפלא שאת בוכה בקופה ברמי לוי ובמגרש המשחקים ובאוטו בדרך הביתה ובהרדמות של הילדים ובבוקר בדרך לגן ובגן ובבית. זה נפלא. זה מלא חיים. הכל בראש, אשה. קומי. לכי. צעד צעד. </div>Wed, 21 Sep 2011 09:13:00 +0200bliiinn@gmail.com (אקס-אקסטרימיסטית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=12757400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=261962&blog=12757400