http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844heCopyright 2013 נׂגה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13775137<div align="right" dir="rtl"> כל מבחן, כל מתכונת, כל בגרות שחלפו - כבל נוסף שקשר אותי למערכת החינוך הממלכתית, התנתק לו. כבר רואים את החופש האמיתי בקצה המנהרה! </div>Sat, 11 May 2013 01:52:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13775137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13775137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13767909<div align="right" dir="rtl">אני שמחה שזה ממשיך. חשבתי שזאת עוד רק תקופה. שאומר לעצמי "זהו! הכל נגמר!" ואחרי שבוע שבועיים זה יחזור. ובנתיים, זה ממשיך.</div>Sat, 04 May 2013 20:26:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13767909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13767909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13753424<div align="right" dir="rtl">יותר מדי שמש בעיניים. כואב לי להסתכל על דרום תל אביב נפרסת מתחתי. מולי אתה יושב, בולע רוק אחת ל30 שניות.</div>Mon, 22 Apr 2013 10:49:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13753424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13753424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13744841<div align="right" dir="rtl">לרגע אחד זה נחמד.</div>Mon, 15 Apr 2013 13:38:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13744841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13744841http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13704717<div align="right" dir="rtl">ואולם בהיסטוריה מגיעה תמיד השעה שבה מי שמעז לומר ששתיים ועוד שתיים הן ארבע משלם בחייו. המורה יודע זאת היטב. והשאלה איננה מהו השער או מהו העונש שצפוי לטיעון הזה. השאלה היא אם שתיים ועוד שתיים הן ארבע - כן או לא." -אלבר קאמי ("הדבר") </div>Wed, 13 Mar 2013 23:01:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13704717http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13704717http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13689949<div align="right" dir="rtl">היה לפני חודש ואפילו לא שמתי לב.</div>Fri, 01 Mar 2013 09:51:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13689949http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13689949http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13687479<div align="right" dir="rtl">אני:"מה?. כשאני מוכן, אתה בוחר, אפשר שבכוונה תחילה, לייסר אותי, להתעלם בשתיקה. מציב ביננו תהום שכזו, שכל המנסה לעבור דינו להיבלע. אינני מוכן. מעולם לא הייתי. לעולם לא אהיה. אינני מוכן. אייכה? (שתיקה) מי אני ללגלג על כל זאת. עולמי מוקרן בחד מימד דרך חורי גולגלתי. עיניים. עיניים! אינני טועם דרכן, מריח או ממשש. רק רואה. רואה את מה? אותך? אפשר. ההניסיון מלמד אותנו שכך הוא הדבר. איפה אתה מתחיל ואיפה נגמר? לפעמים נדמה כי גופך אלפי רסיסים שונים, צבעוניים, פרטיים. לעיתים נדמה כמכונה משחרת לטרף. שד משחת, ממיר צורות. היכן אתה? היכן אתה? היכן אתה? (בטירוף הזייתי) אתה: בני. אני: בני?! בני! הבן שלי! אני מתנצל אדוני. אגיש בקשה לפרידה במשרד. אתה: למי תגיש? הרי אני אביך. אני: ואימי? אני מתגעגע לרחמה המתוק. (שתיקה) שקט. התשובה נבצרה על הסף. (כמדבר לעצמו) אתה: אכול. אני: אינני רעב. (מתחיל לאכול) (קטע תנועתי, הזייתי, צבעוני מאוד. בסיומו הלה משתקע אט אט בכורסה. הבמה חוזרת לצבע אפור.) אני: לבדי. שוב. לבדי, שוב. שתיקה. מוקף באפילה. אף עיניי לא יוכלו להאיר דרכה. האורות, האורות. כמו תשובות. כא</div>Wed, 27 Feb 2013 00:11:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13687479http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13687479http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13659616<div align="right" dir="rtl">אני מניחה שזה מה שיפה באורות. כאשר הם דולקים, אין דבר בעולם שיותר ממשי וקיים מהם, בניגוד מוחלט לזיכרון העמום שישאירו לאחר לכתם.</div>Sun, 03 Feb 2013 21:37:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13659616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13659616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13653275<div align="right" dir="rtl">אתמול היה לי יום הולדת. אמא החליטה שנלך לגן חיות, ולמרות שלא ממש רציתי אמרתי ש"מגניב" כי לא באמת הייתה לי ברירה אז כבר עדיף לחייך. השומר בכניסה איחל לנו יום טוב. אני חושב לפעמים ששומרים בכניסה הם כמו חלפני חיוכים. אם הם פוגשים בחיוך מזויף הוא מומר לחיוך אמיתי. חיוך ציני מומר לחיוך תמים, חיוך מלגלג לשליו וכן הלאה. מזל שכך, כי אחרת לא הייתי מקבל חיוך אמיתי ויפה כל כך שבאמת שימח לי את הלב והזכיר לי שלפעמים קטעי הזכרונות השמחים והכל כך יומיומיים, הם אלה שעושים לי את האופטימיות (שאני ממש טוב בה). אמרתי לאמא שאני רוצה לראות את העכבישים הגדולים והמרשימים שיכולים לאכול עכבר שלם (ככה שמעתי), וגם לפעמים להמית בן אדם. בביתן הזוחלים המדריך אמר שאני יכול להחזיק אחד מהם, כי הוציאו לו את הארס כדי שילדים כמוני יוכלו לעשות טונות של כיף. זה שיעמם אותי דיי מהר. לא היה בעכביש כלום שלא יכולתי למצוא בשני הארנבים שלי, רונלד ומרגרט. גם הם שעירים ועם שמונה רגליים. התחנה הבאה הייתה ערימה של סלעים בעיקר. זה היה כלוב גדול עם חיה שנראתה כמו שועל מוזר - אמא אמרה שקוראים לו תן. תן היה בודד בקלוב, לא היו איתו עוד שוע</div>Tue, 29 Jan 2013 23:11:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13653275http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13653275http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13653198<div align="right" dir="rtl">היום איבדתי: את הכלבה את לLEAD את החברה הכי טובה את הפקת התיאטרון את הידיד את השמש</div>Tue, 29 Jan 2013 23:02:00 +0200n_100@walla.com (נׂגה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=210844&blogcode=13653198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=210844&blog=13653198