http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304הבלוגתולheCopyright 2013 geebor. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304upload/103733.jpeghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=11167916<div align="right" dir="rtl"><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">שלום לכולם,</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span>&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;">זהו בלוג אשר היה פעיל בשנים 2003 ו-2004 בו סיפרתי על מעללי. התחלתי לכתוב במהלך תכנית חילופי סטודנטים בארה"ב, והפסקתי בשלב מסוים. זו הייתה תקופה מעניינת מאוד עבורי והבלוג שימש מקום בו יכולתי "לשחרר קיטור" באמצעות כתיבה תחת שם בדוי. חלק מהסיפורים בבלוג הם גסים ביותר, ראו הוזהרתם. אנא אל תשליכו מתוכן הסיפורים אל מי שאני ביום יום. אני אדם נורמטיבי למדי שבדרך כלל אינו מסתבך בפלילים. בנוסף, רוב הסיפורים בבלוג מוגזמים עד טירוף ומשלבים מציאות עם דמיון &ndash; אנא לא לקחת את הדברים ברצינות רבה מדי. </span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;">אני מקווה שתיהנו מהקריאה בבלוג, רשימת פ</span></span></span><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;">וסטים מומלצים <a class="blog" href="../BlogReadLists.asp?blog=18304" target="newWin">נמצאת מצד שמאל</a>. אם אתם בעלי קיבה חלשה אני ממליץ לוותר. </span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span>&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">אלו כמה מהסיפורים הקיצוניים והמומלצים יותר:&nbsp;</span></span><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;"><a class="blog" href="../blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=433742" target="newWin">טלפון שבור</a>, </span></span><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;"><a class="blog" href="../blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=455183" target="newWin">הקמיצה והמאסטר</a>, </span></span><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;"><a class="blog" href="../blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=516844" target="newWin">ביבי המלך, הללויה!</a>, </span></span><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;"><a class="blog" href="../blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=645315" target="newWin">הבלונדינית והשיחים</a>, </span></span><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;"><a class="blog" href="../blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=875676" target="newWin">סיפור מחורבן</a></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span>&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">בנוסף אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שהקדשתי ל<a class="blog" href="../blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=247918" target="newWin">מיכל ניב</a>, אחת הנשים המדהימות שחיו במדינתנו. יהי זכרה ברוך.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span>&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">בימים אלו אני פותח בלוג חדש, אשר יעסוק לרוב</span></span></span><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">&nbsp;בנושאים אחרים. כתובתו היא <a class="blog" href="http://roee.co" target="_blank">http://roee.co</a>.</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: Arial, sans-serif; color: #00c0c0; font-size: x-small;"><br /></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">בנוסף, אם מעניין אתכם לעקוב אחרי מחשבות יותר "מיידיות" שלי, אני נמצא בטוויטר: <a class="blog" href="http://www.twitter.com/roadler" target="newWin">roadler</a></span><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">.</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">&nbsp;</span></span></span>&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"></span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;">ושוב - נא לא לקחת את הדברים הכתובים בבלוג ברצינות כלשהי. ברצינות.</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="color: #00c0c0; font-size: small;">&nbsp;</span></span>&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;">בברכה,</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><a class="blog" href="http://roee.co" target="_blank">רועי אדלר</a> - Roee Adler</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;">גיבור - Geebor</span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl">&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-size: small;"><span style="color: #00c0c0;"><span><span style="font-family: Calibri;"><em>&nbsp;</em></span></span></span></span></p> <span style="font-size: small;"><span style="font-family: Calibri; color: #00c0c0;"><span><em></em></span></span></span> <p>&nbsp;</p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 6pt;" dir="rtl"><span style="font-size: small;"><span style="font-family: Calibri; color: #00c0c0;"><span></span></span></span>&nbsp;</p></div>Tue, 18 Aug 2009 20:29:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=11167916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=11167916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=2536783<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>המון זמן עבר.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>קצת נטשתי את הבלוג, אין לי מה לומר. המון לחץ ועניינים.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>אבל ואבל ואבל-</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>ביום חמישי שעבר התחתנתי עם בחירת ליבי.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0>אתמול חתמתי על חוזה עבודה מעולה בחברה מעולה.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0>והיום אשתי ואני טסים לירח דבש. בפרו. לחודש.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>אני יודע שהמון זמן עבר עד שהגיע העדכון הזה, אבל האמת - לא היה שווה? חת'כת עדכון לא?</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>שיהיה לכולם חודש אוקטובר מוצלח, הרבה חגים שמחים ואוכל לרוב.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>אדיוס מוצ'אצ'וס!</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0>- סוי</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0></FONT>&nbsp;</P></div>Mon, 26 Sep 2005 14:05:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=2536783http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=2536783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=1501548<div align="right" dir="rtl"><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>טוב נו, אז אני שוכב בבית עם צוואר תפוס. ס'אחתוק עארס כמו שסבתא שלי עליה השלום הייתה אומרת. ראיתי שני סרטים היום. מעולים האמת. מיסטיק ריבר, זה על שלושה חבר'ה. וחייו של דייויד גייל, זה על בחור אחד. מעניין. כואב לי ואני לא יכול להזיז את הראש לצדדים.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>למה אני מזיין לכם את השכל, הא? האמת היא שכל הכאבים האלה הזכירו לי את אחד הסיפורים המדהימים שחוויתי בחיי. "לא ייתכן שעדיין לא כתבת על זה!" אמרתי לעצמי תוך כדי מריחת וולטרן אמול-ג'ל על צווארי הענוג. "כן כן" עניתי, "לא כתבתי את זה כי שמרתי אותו. זה הרי הסיפור הכי טוב, אין שום ספק." </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>מה אתם אומרים, שנסיים את ההקדמה?...</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>את שנות נעורי עשיתי בנתניה, הולך באלכסון בכדי לשרוד. לא קל, אומרים אצלנו. הסיפור מתרחש עת הייתי שמיניסט סטנדרתי, תלמיד מן השורה בכיתה י"ב 3. הכל התחיל בהפסקה הגדולה. ירדתי למטה לרחבה, וראיתי את תחילתה של התקהלות. מייד הצטרפתי בכדי לחמם את העניינים. חבר שלי מהשכבה, אורן נקרא לו, עמד מול בחור מכתה י', אדיוט נקרא לו, והברק בעיניהם נראה כמו צרות. שני חצאי מעגל הקיפו אותם. שמיניסטים עוטפים את אורן ושישיסטים את האדיוט. "שמעתי שאתה זה שגנב לי את האופנוע" אמר אורן. "ואני שמעתי שהתחלת עם חברה שלי" ענה האדיוט. "מה הקשר?" שאל אורן. "אני אזיין אותך יא הומו בן זונה מזדיין משתכנז הומו אמא שלך זונה יא מניאק" אמר האדיוט. אורן עשה צעד קדימה בסגנון </FONT><FONT color=#00c0c0 size=3>"תחזיקו אותי" והפלא ופלא, החזיקו אותו. לו רק היה הסיפור נגמר שם.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>מאמר מוסגר 1: בבית הספר התיכון שלי שכבת י"ב הייתה מבודדת משאר השכבות - קומה נפרדת, שלא תהיינה צרות.</FONT></P> <P>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>הצלצול הגואל הגיע. כולנו מרגיעים את אורן, עולים לקומה שלנו, עומדים מחוץ לכיתות ומדברים על האדיוט החצוף הזה.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>רעש מגיע מגרם המדרגות העולות אל הקומה שלנו, 12 שישיסטים לבושים רע עולים וממקמים את עצמם באמצע המסדרון. "איפה אורן?" שואג האידיוט. אורן מגיע, חצי שכבה מאחוריו. "אתה תשלם על זה" אומר האידיוט". "אתה לא בבית, אתה בקומה שלנו, תירגע" עונה לו מישהו. </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>אורן, בחור חביב בדרך כלל, לא היה איש טאקט דגול. "מה יא בן זונה?" שאל בחביבות אופיינית את האידיוט. משהו התפצח באווירה. שקט עמד באוויר למשך מספר שניות. ואז הכל התחיל. זה לא יכל לקחת יותר מעשר או עשרים שניות, אבל זה נראה כמו נצח. אחד החברים של האידיוט פצח בשאגה, נכנס לאחת מכיתות י"ב בריצת אמוק, יצא ממנה עם שולחן (!), הניף אותו באוויר והשליך אותו לעבר אורן. זה האחרון הספיק להבין מה קורה וזז מדרכו של השולחן. השולחן המעופף פגע בצביקה, שעמד מאחורי אורן. פגע בו בבטן, חזק מאוד. עכשיו צביקה, הוא היה בחור טוב. כזה שכולם אוהבים. הבחורות חשבו שהוא חתיך והבחורים גם. הוא נשכב על הריצפה, יבבה נמלטת מפיו.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>עברו עוד שתיים-שלוש שניות של תדהמה, שניות שנראו כמו נצח. אדם, חבר טוב של צביקה, הניע את המשך האירוע. רץ לתוך אחת הכיתות, חזר עם כיסא, והתחיל להכות את הילד שזרק את השולחן. הוא לא זרק עליו את הכיסא אלא פשוט היכה אותו כאילו היה מדובר בלוטרה או חמוס או משהו דומה. הגיהינום השתחרר. מכות המוניות, דם, שיניים, ידיים נשברות. אנשים לא רואים בעיניים. </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>מאמר מוסגר 2: בית הספר שלמדתי בו נקרא טשרניחובסקי. מאה מטר ממנו נמצא בית ספר בשם מרכז הנוער. המגמות היחידות שם לבנים הן ספרות ונגרות. ספרות כאילו לחתוך שיער של אנשים, לא כאילו להיות סטפן קינג. אני מניח שאני לא צריך להוסיף מידע לגבי שוכניו. שמו העממי היה, אגב, ממ"מ - מאה מטר מטשרניחובסקי.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>מתוך הזוועה אחד השישיסטים נמלט לכיוון הטלפון הציבורי (פלאפונים היו מאוד נדירים אז), וחייג לחבר במרכז הנוער (שלו כנראה כן היה פלאפון). דרך החלונות הגדולים במסדרון ראינו קבוצת ילדים פוצחת בריצה מ-ממ"מ לכיוונינו. שואה גרעינית. מה הם חשבו, שלשמיניסטים אין חברים שם?</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>אחד החבר'ה חייג לחבר ב-ממ"מ, ופתאום אחרי השישיסטים הרצים לכיוונינו הופיעה להקת אופנוענים שמיניסטים. האופנוענים, איך לא, השיגו את הרגליים, והתפחתו מכות רצח גם מחוץ לבית הספר.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>תוך כמה דקות הגיעו משטרה, אמבולנסים וכל השאר. בערך עשרה חבר'ה הגיעו לבית חולים, בעיקר ידיים שבורות. </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>זו הייתה הקטטה הגדולה ביותר שנכחתי בה.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>האמת, הכי חשוב שניצחנו.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=1>[ומי שמזהה מאיזה סרט ציטטתי את הכותרת יזכה בברווז (רמז: אמא אומרת את המשפט לילדה הקטנה שלה) (רמז שני: זה לא הנסיכה הקסומה)]</FONT></P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Sun, 13 Mar 2005 19:35:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=1501548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=1501548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=1117085<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>יש לי חברה</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>היא בסדר היא</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>אתמול הצעתי לה להתחתן איתי</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>הסכימה</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>איי קראמבה</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><IMG src="moodicons/cool.gif"></P><P>&nbsp;</P><P>&nbsp;</P><P>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P>&nbsp;</P></div>Sat, 04 Dec 2004 16:53:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=1117085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=1117085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=875676<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">לפני מספר ימים התכנסנו לנו כמה חברים באחד הברים השכונתיים לחגוג את יום הולדתו </font><font color="#00c0c0" size="3">של חבר יקר. חתכ'ת אפס, אבל יקר. מפה לשם הגענו לסיפורים מהזן הנמוך ביותר - סיפורי קקי. החברים סיפרו מעללים ממעללים שונים, החל מ-"</font><font color="#00c0c0" size="3">עשיתי פליצה בשיעור נגרות בכיתה ד'" (איפה חוץ מנתניה יכולים לצמוח משפטים כאלו?) ועד ל-"הוא כל כך הרגיז אותי שהלכתי לחדר שלו וחירבנתי לו על </font><font color="#00c0c0" size="3">הכרית" (ואני לא צוחק).</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">מתחילת העיסוק בסוגים שונים של חרא החלה מחלחלת בי הרגשה מוזרה, מסמרת שיער, תחושה של דז'ה-וו. באמצע הסיפור הרביעי הבנתי פתאום מה אני </font><font color="#00c0c0" size="3">עובר. סיפור מודחק עלה לפני השטח, אירוע מזעזע מזמן קדום, אירוע שהדחקתי באופן מושלם עד לאותו הרגע. זוגתי שתחייה, מסכנה כפרה עליה, </font><font color="#00c0c0" size="3">הייתה איתי באותו בר ונאלצה לשמוע מפי את פרץ הזוועות. אחרי סיפור כזה, בהתחשב בעובדה שלא זרקה אותי במהלכו, היא בהחלט ראויה לערצה מיוחדת.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">מעשה שהיה כך היה.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p> </p><hr> <p></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">בחופש הגדול שבין כתה ז' ל-ח' פשתה בי תעוזה חריגה שניתן לכנותה רצון לצבירת ידע. החלטתי לקחת קורס במסגרת "נוער שוחר מדע" באוניברסיטת ת</font><font color="#00c0c0" size="3">"א. אינני זוכר במה עסק הקורס, ההדחקה פנים רבות לה. כנער נתניתי שהגיע לת"א בערך שלוש פעמים עד לאותו חופש גדול מקולל, נאלצתי ללמוד את רזי </font><font color="#00c0c0" size="3">הנסיעה באוטובוס (עוד לפני שהיו לכך קונוטציות בטחוניות). לשמחתי כי רבה גיליתי שרבות מהנערות היפות בשכבה מעלי למדו גם הן באותה מסגרת - חשתי </font><font color="#00c0c0" size="3">צורך להוכיח שאני שווה מעבר לגילי. וכך הייתי מפטפט עם עלמות החן, מתגאה ביכולותי החריגות לאותה התקופה ולאותו הגיל (ג'ודואיסט פעיל, זרג ארוך </font><font color="#00c0c0" size="3">בצורה גרוטסקית וכו').</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">בבוקרו של היום המקולל ארזתי את התיק כבכל יום רגיל ויצאתי את בית הורי לכיוון תחנת האוטובוס, מרחק הליכה של קילומטר אחד. עת הגעתי לתחנה הנהנתי </font><font color="#00c0c0" size="3">בראשי אל עבר עלמות החן בנונשלאנטיות טיפוסית, סיננתי "בוקר טוב" בקשיחות האופינית לי כל כך, וניגשתי להכות ילדים רזים וחלשים שרצה הגורל והיו </font><font color="#00c0c0" size="3">בתחנה. הכל בשם הרשמת המין היפה. </font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">לאחר התשלום לנהג התישבנו לנו, עלמות החן ואנוכי, באחורי האוטובוס. מיד עם הישיבה חשתי שמשהו לא בסדר. רעשים עמומים החלו לבקוע מאזור הבטן </font><font color="#00c0c0" size="3">שלי והרגשתי רע מאוד. מאוד מאוד. לאחר שתי דקות של נסיעה התחוור לי המצב - אני חייב לשלשל. הבנות מצחקקות להן, נראות יפות יותר ויותר, ואני </font><font color="#00c0c0" size="3">יש לי מטרה אחת ויחידה - לשמור על פי הטבעת שלי סגור. מסתכל קדימה, מתרכז בעצמי, חושב על היעילות של פקקי קוקה-קולה. אחת הנערות קטעה את </font><font color="#00c0c0" size="3">צחוקה, "geebor הכל בסדר? למה אתה לא מצחיק אותנו כרגיל? קצת הלבנת..". "ארפ מצפקטול גרר" עניתי חרישית, מבלי להטות את ראשי. </font><font color="#00c0c0" size="3">המאמץ היה בלתי נסבל, הצב עמד להוציא את ראשו, הייתי קרוב לשחרר את מנדלה. נדרשה ממני התרכזות עילאית ועשיתי ככל יכולתי לשנע את כל כוחותי </font><font color="#00c0c0" size="3">הפיזיים לכוון פי הטבעת. סגור. רק להשאיר אותו סגור. לא לחשוב על שום דבר אחר. סגור זה טוב. סגור זה בריא. אני מצביע סגור. כן. סגור זה </font><font color="#00c0c0" size="3">בסט. הן המשיכו לדבר אלי ולא הקשבתי. עוד 20 דקות ארוכות של נסיעה. לכווץ בכל הכוח. רק לכווץ והכל יהיה בסדר. הכל יהיה בסדר. לכווץ והכל </font><font color="#00c0c0" size="3">יהיה בסדר.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">איכשהו צלחתי את הנסיעה. ירדנו מהאוטובוס, אני הולך לאט לאט, מודד ואומד כל צעד, מכווץ ומכווץ. אחרי עשרים ושלושה צעדים זה קרה.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">Hell broke loose.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">חשתי את תחתוני מתמלאים. השם ישמור איזו זוועת עולם. פתחתי בריצת אמוק לכיוון השירותים הקרובים ביותר שידעתי עליהם, מרחק של 250 מטרים </font><font color="#00c0c0" size="3">בקירוב. רצה הגורל ואותם תאי שירותים היו באחד מבנייני המנהלה של האוניברסיטה, מקום מלא אדם. התפללתי לבעל זבוב שלא יהיה תור בשירותים וכמובן </font><font color="#00c0c0" size="3">שהתבדיתי. כולי מלא חרא (פארדון מיי פרנצ'), זיהיתי בזוית עיני את שירותי הנכים פתוחים לרווחה, ובזינוק נינג'ה מצאתי את עצמי בתוכם תוך שלוש מאות </font><font color="#00c0c0" size="3">עשרים ושתים מילי-שניות לערך. הורדתי את מכנסי ואת תחתוני, השלכתי אותם לפינת השירותים והתיישבתי על האסלה. התרוקנתי עד הסוף, שחררתי אנחת </font><font color="#00c0c0" size="3">רווחה ונרגעתי.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">האידיליה נקטעה ברגע בו האמת המרה הכתה בפרצופי ובאפי כאחד. מה עושים עכשיו?</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">נתתי לעצמי מספר דקות לחשוב. צ'יצ'ינג! הכיור! איזה מזל שהגעתי בסופו של דבר לשירותי הנכים!!</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">השלכתי את התחתונים לפח הזבל והתחלתי לשטוף את המכנסיים המזוהמות. סבון ורוד מגעיל כזה, מים בזרם חלש. מה אפשר לצפות, תמיד דופקים את </font><font color="#00c0c0" size="3">הנכים. הורדתי את הנעליים והגרביים, פשטתי את החולצה ושטפתי את הגוף ככל האפשר. עשיתי עוד סיבוב שטיפה על המכנסיים. דפיקות זועמות בדלת. א</font><font color="#00c0c0" size="3">יזה נכה חצוף הזעיק את אנשי הביטחון בטוענת שווא מטופשת שמישהו תפס את שירותי הנכים. כמה קולות הקאה מזויפים מצידי הרחיקו את הסקרנים. סגרתי את </font><font color="#00c0c0" size="3">מכסה האסלה והתיישבתי. צריך לחכות שהבגדים יתייבשו.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">לאחר כרבע שעה לערך לבשתי את בגדי המזוהמים, המסריחים והרטובים, וקמתי לצאת. שורה של נכים זועמים קידמה את פני עת פתחתי את דלת השירותים. </font><font color="#00c0c0" size="3">אלו האחרונים אפילו לא זכו במבט בודד, לא שמתי זין על אף אחד באותו הרגע, בטח ובטח שלא על קבוצות מקופחות באוכלוסיה. עוד הספיקה לעבור בי המחשבה </font><font color="#00c0c0" size="3">המטופשת להגיע לשיעור באיחור של שעה כשבדמיוני עלו פניהן השואלות של עלמות החן. לא ולא, הביתה נוסע אנוכי.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">חזרתי לתחנת האוטובוס ועליתי על הקו לנתניה. לאחר מספר דקות תובנה נוראית הכתה בי. אין לי איך להיכנס הביתה. עדיין לא היה לי מפתח לבית (ילד קטן</font><font color="#00c0c0" size="3">). לא היה לי איך להשיג את ההורים שלי - הימים הם טרום ימי הפלאפון ואסימונים לא נהגתי לקחת איתי בתיק (איזו טעות). אין מוצא - הולכים לסבתא. </font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">ירדתי בתחנה אשר ליד בית סבתי, דפקתי על הדלת ולשמחתי היא הייתה בבית. אנשים זקנים אף פעם לא הולכים לשום מקום. "מה קרה לך?" שאלה. "</font><font color="#00c0c0" size="3">חירבנתי במכנסים באוניברסיטה והייתי צריך לשטוף את עצמי בכיור בשירותי נכים ואני בלי תחתונים ולא יודע איך להשיג את ההורים שלי ונסעתי לפה באוטובוס ואני </font><font color="#00c0c0" size="3">מסריח ולא יודע מה לעשות גם בעצם אולי אני רוצה להתקלח ואין לי בגדים גם!!!" עניתי בתקיפות.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">היא רק צחקה וסיפרה לי איך אחותה, פעם, בבוכנוואלד, חירבנה במכנסיים והנאצים הרגו אותה מול כל המשפחה. רק כדי להכניס אותי קצת לפרופורציות. צ</font><font color="#00c0c0" size="3">חקנו על זה כמה דקות והלכתי להתקלח.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3"> </font></p><font color="#00c0c0" size="3"><hr> </font> <p></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">כשסיימתי את הסיפור, ידי רועדות מזכרונות נשכחים, הבטתי בפניהם המזועזעות של חברי. מסתבר בשטף הסיפור הגברתי את קולי ובערך כל הבר הצטרף לעדת </font><font color="#00c0c0" size="3">המאזינים. נו שוין. אין לי במה להתבייש. אני חושב.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">אין לי מושג מהו מוסר ההשכל של הסיפור, אך מקננת בי תחושה שיש כזה. המוצא הישר יקבל ברווז.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה. </font></p> <p>&nbsp;</p> <p><font color="#00c0c0" size="3">וופ-טי-דו.</font></p> <p><font color="#00c0c0" size="3"></font>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 23 Sep 2004 23:31:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=875676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=875676http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=861020<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>שלום לכולם. </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>כפי שסיפרתי בפוסט הקודם זכיתי בליבה של עלמת חן יוצאת מן הכלל. מושלמת מכל בחינה רציונלית, ורק חיסרון משמעותי אחד יש לה. מסתפקת במועט. כלומר בי. מה עושה איתי היפהפיה? אין לדעת. יתכן ומקצועה, מדענית מוח, חושף טפח פעוט בדרך לפתרון החידה. האם אני אובייקט מחקר? דוגמה קיצונית לאדם אידיוט? ומכוער? הממ... תהיות רבות מציפות את מוחי בנושא זה, אך לא פוסט זה הוא המקום בו אפרוש אותן.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>אנקדוטה מעניינת במערכת היחסים הנפלאה הזו היא התפקיד המיוחד שקיבל בה הבלוג. </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>בדייט השלישי שלנו סיפרתי לה שאני חוטא בכתיבה על הדברים המוזרים אשר עוברים עלי. כאשה אינטיליגנטית רצתה הבחורה לקרוא את כתיבתי. יכולת הכתיבה של אדם מרמזת על יכולות אחרות שלו, בעיקר במיטה (קריאת סיפורי לילה טוב וכו') ולכן רצתה הבחורה לאמוד אותי טוב יותר. מכיוון שאני תמיד משחק אותה קשה להשגה ולא נותן כל כך מהר, אולי קיוותה הבחורה לגלות את הגודל האמיתי שלי. אולי היא מיד זיהתה את הגרב אשר הייתה תחובה בתחתוני ותהתה מה יש לי להסתיר שם? ואולי לא. קוראי הותיקים ודאי יודעים שהבלוג מכיל כמה סיפורי זוועות על עברי - סיפורים על בחורות, סיפורים אלימים, סיפורים פתטיים. בעיקר סיפורים פטתיים. גם אלה על הבחורות - פטתיים. אבל זה לא העניין. האם נכון לחשוף אותה להכל וכל כך מהר? הייתי צריך לדון בעניין עם עצמי.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>אני משתדל להתגאות בעובדה שאין לי סודות. מערכת היחסים האידיאלית היא, בראייתי, נטולת סודות. "אם היא לא מסוגלת להתמודד עם מה שכתוב שם כנראה שאנחנו לא מתאימים" אמרתי לעצמי. "ובכל זאת, לא כדאי לחשוף את הפסיכוזות לאט לאט? כלבתול כלבתול?" מיהרתי לענות. מופתע מהתגובה של עצמי לקחתי מספר שניות למחשבה. "נאא, מי שלא לוקח סיכונים לא מרוויח - בוא נבחן אותה, אם היא מסוגלת לקחת את התופת הזו בהומור היא תוכיח שהיא מלכה אמיתית" טענתי. "סבבה" הסכמתי. תלשתי כמה ריבועים, ניגבתי, הורדתי את המים. דיאלוגים עם עצמי בשירותים - זה כל הקסם.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>היא הוכיחה את עצמה בתהליך. צחקה בטירוף והחמיאה לי עד מאוד. באנג - עוד החלטה נכונה.</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>הבלוג הפך במשך הזמן לחלק אינטגרלי בחיים שלי. עוד מעט שנה, ורק גאווה יש לי כלפי יציר כפי המוזר. היום כבר לא משתלם לי להציג את עצמי ולספר את סיפורי הזוועות שלי למכרים חדשים. אני פשוט שולח אותם לבלוג. מצד שני בלוג זה אולי אינו מייצג את הבלוגספירה ככלל. לי אין מה להסתיר פה, כולל מי אני באמת. אני לא חושף את שמי האמיתי בבלוג פשוט מכיוון שאני לא רואה בכך שום יתרון אך חברים רבים שלי מכירים את הבלוג, כולל זוגתי כאמור. נכון, אני מנוע מלכתוב דברים שעשויים לפגוע בקרובים אלי, אך דברים אלו מנותבים למקומות אחרים, לא לבלוג. בשביל מה יש לי פסיכיאטר לעזאזל?</FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>לסיכום - אני חושב שהבלוג נתן נקודת פתיחה מצוינת למערכת היחסים שלי. תוך כדי כתיבת שורות אלו הזמנתי את זוגתי לקרוא. היא סיפרה לי פרט חדש שלא הכרתי. לאחר שקראה בבלוג בפעם הראשונה סיפרה לאחותה שהיא מתאהבת בי דרך הכתיבה. אז יש לה אינטואיציות מחורבנות והיא מסתפקת במועט, אין&nbsp;מה לעשות. צריך להתפשר לפעמים...</FONT></P> <P>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>העניין הזה מאוד מעניין. לא?</FONT></P> <P>&nbsp;</P></div>Sat, 18 Sep 2004 18:08:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=861020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=861020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=817920<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>שלום חברים</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>מזה זמן מה שלא עדכנתי. חיי עמוסים לעייפה בהרבה דברים חיוביים ואיני מוצא זמן להשקיע בבלוג האהוב שלי. להלן עדכון קצר. </FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>נתחיל מהפחות משמעותי אל היותר משמעותי.</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3><a target='newWin' class='blog' href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7403">הישראוסקר</A> בפתח ופיסטוק ביקש מהמועמדים לשלוח את קוראיהם להצביע. איני יודע מי רשם אותי לתחרות אך תודה רבה לו או לה, אני מאוד מוחמא. מי היה מנחש שאני, הבחור שאמו אמרה לו בנעוריו שלא יצא ממנו שום דבר, הגיע למועמדות בקטגוריית הבלוג השנון. הפוסט הזה אינו שנון כלל וכלל, תאלצו לסלוח לי על כך. לצורך שנינה אני זקוק ליכולת חשיבה, כרגע היא ממני והלאה. </FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>פתחתי חברה עם כמה חברים טובים. סוג של הגשמת חלום. אנחנו יוצרים מוזיקה בצורה יוצאת דופן, חדשנית (אל תשאלו שאלות). זה מרתק, מאתגר, קשה ומטריף חושים באופן כללי. לצורך התחלת המיזם המדובר עזבתי את עבודתי בחברה מצויינת, ויתרתי על תנאים חלומיים ולקחתי סיכון עצום - כלכלי ואישי. אני מקווה שאגלה כי האינטואיציות שלי נכונות הן.</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>יש לי אהבה. אין לי מלים לתאר את האושר אשר מציף את חיי בימים אלו. בשבוע הבא היא עוברת לגור איתי. היא מבריקה, יפהפיה, שאפתנית, ועוד ועוד עוד. אה, כמעט שכחתי. הסקס. אוי אלוהים הסקס. </FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>מתנצל על הלקוניות. אנא <a target='newWin' class='blog' href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=7403">לכו להצביע</A>. אתם לא חייבים להצביע לי, אבל אז אני אשבור לכם את הברכיים. זכרו - אני יודע את כתובת האימייל שלכם.</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>מבטיח להוכיח מחדש, ובקרוב, שאני אכן שנון. </FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>בינתיים אני קופץ לסיני, שיהיה לכם כייף.</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>בברכת איי קראמבה,</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>אני.</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P></div>Tue, 31 Aug 2004 22:43:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=817920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=817920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=724721<div align="right" dir="rtl"><P><BR><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>לפני זמן רב סיפרתי סיפור בשם "<A class=blog href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=376775" target=newWin>ילדות קשה</A>"; בסיפור כיכב בחור בשם ע'. בסיפור הנוכחי שוב מככב אותו ע', אני מקווה שהפעם תמצאו בלבכם מקום לאהוב אותו. מעתה אקרא לו עמי, קצת יותר קל לקריאה...</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>מתישהו בכתה י' הלכנו שאול ואני לבית של עמי. בית הוריו של עמי היה ממוקם באחת השכונות הקשות של נתניה. כל מני טיפוסים מוזרים הסתובבו ברחובות ואנו, בתור ילדים, לא ידענו לשפוט את הזוועה ברחובות. סתם לדוגמה, אחד הטיפוסים היותר מוזרים שהסתובבו שם היה ילד בשם מוקי. הוא היה בן 13, גובה 1.80, שמן ומפגר. היו לו נסיבות מקלות - אמא שלו ניסתה להתאבד בקפיצה מהחלון כשהוא היה בן 9. היא גרה בקומה השלישית, והוא בדיוק שיחק עם החברים שלו למטה. היא לא מתה מיד מהקפיצה, "רק" שברה את רוב העצמות בגוף. מוקי, שעמד בערך שלושה מטרים מהמקום בו נחתה, היה צריך להתמודד עם אמא שלו זועקת צרחות כאב נוראיות שנשמעו בכל העיר. הוא ישב לידה, צורח גם הוא, עד שהשתתקה ומתה, בטרם הגיע האמבולנס. היום אני מתייחס לסיפור הזה בזעזוע עמוק, אבל בתור ילדים היינו באים אליו, שואלים אותו "מה שלום אמא ש'ך?" ובורחים. הוא היה רודף אחרינו והוא היה מהיר כמו שד. משום מה זה היה נראה לנו מצחיק, אבל כל זה אינו משתווה לסיפור על נוסי.</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>לעמי הייתה בעיה קשה עם לזרוק דברים מהחלון. הוא לא הכיר שעשוע ראוי יותר, וזה היה המשחק שלו בשעות הפנאי. בכל פעם שהיה משתעמם היה זורק משהו על מישהו. עמי לא בחל באמצעים - ביצים טריות, ביצים קשות, חביתות, ביצי עין. בעיקר ביצים. גם מקושקשות. ברוב הפעמים היה מלווה את הביצים בנוזלים ורטבים שהיה מוצא במקרר. </FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>אחד מיעדי ההטלה החביבים על עמי היה מבנה קטן שאכלס ישיבה חרדית. עמי התגורר בבנין בן 8 קומות, דירת הוריו הייתה בקומה החמישית. צמוד לבניינו של עמי היה בית קטן עם חצר קטנה, ומעבר לו הישיבה. בבית הקטן התגורר נוסי, דמות מוכרת לילדי השכונה.</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>בראש ובראשונה היה נוסי איש ענק. כמו&nbsp;Shrek רק בשחור. ולא נחמד בכלל. גובהו היה קצת יותר משני מטרים, הוא היה שמן ותמיד מזיע דרך גופיה לבנה דקיקה של מכה נשים טיפוסי. הוא התעטר בשרשרת זהב ששקלה לדעתי 17 קילוגרמים, ובתחתיתה התמקם לו התליון הקשה מכל. נכון ילדים, המוט האופקי, סימן התופת האולטימטיבי. נוסי לא היה מן ענק נחמד שכזה. הוא היה איש רע, אלים ומפחיד. אימת ילדי השכונה והתיירים (ילדים משכונות אחרות). הוא היה מתרגז מכל דבר, לעתים תכופות ראיתי אותו דולק אחרי ילד קטן כשקרש ענק בידו השמאלית ופיו מפיק קצף הנמרח מזווית פיו אל לחיו. בנוסף להכל הוא היה אסיר משוחרר. האגדה מספרת שחנק ילד במעלית. חנק ילד. במעלית. מאוד הגיוני ומפורט...&nbsp; יודעי דבר סיפרו שהתעצבן על הילד מכיוון שלבש חולצה עם צווארון. הסיפור לא נשמע לי כל כך אמין, עובדה שלא הפריעה לי להפיץ אותו לכל המעוניין לשמוע.</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>ונחזור לעמי. הוא לקח שקית סנדוויץ', ריסק לתוכה שתי ביצים טריות, השפריץ פנימה כמות נדיבה של קטשופ, קשר את שקית, והשליך אותה בכוח לעבר הישיבה. היא נחתה על גג ביתו הרעוע של נוסי. לא נעים לא נורא. "סססעמק" סינן עמי וניגש להכין שקית נוספת, הפעם וויתר על הקטשופ. ניגש אל החלון, נמתח לאחור ושחרר את השקית בעוצמה. רוח חזקה החלה נושבת פתאום, מסיתה את השקית ממסלולה הטבעי.</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>היא נחתה על עץ השסק בחצרו של נוסי ונפתחה מהפגיעה. הביצים החלו נוזלות באיטיות ממיקומה של השקית על העץ על מכסה המנוע של מכונית הסובארו של נוסי אשר חנתה מתחת לעץ השסק, טיפות סמיכות נמתחות מהעץ ונוחתות ברעש על המתכת האדומה. דלת ביתו של נוסי נפתחה בעוצמה, ועמי, באינסטינקט שגוי לחלוטין, טרק את חלון חדרו בעוצמה. "שלא יראו אותנו!" ענה למבטינו המזועזעים. מכיוון שאירוע זה התרחש לאחר האירוע אשר תואר <A class=blog href="http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=376775" target=newWin>בסיפור הראשון</A>, הלכנו מיד ונעלנו את דלת הבית. התיישבנו בסלון בציפיה נוראית.</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>פתאום דפיקות אדירות על הדלת, ציריה חורקים ומפזרים אבק לבן אל תוך הבית. "תפתחו ואני אהרוג אותכם!!" צעק נוסי תוך דפיקות אדירות על הדלת. הצעה מפתה, אין ספק. "תפתחו או שאני אהרוג אותכם!!!" צעק. עכשיו קצת יותר הגיוני, אבל עדיין.. אם לא נפתח.. איך הוא?... המממ......</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>פתאום הענק משתתק, אנחנו שומעים שיחה חרישית בחוץ. קול סיסי אומר מחוץ לדלת "עמי, זה השכן, דיברתי עם נוסי והוא מוכן לא להרוג אתכם אם רק תנקו מה שעשיתם שם. אני חושב שכדאי שתעשו את זה." ברקע הדיבור אנו שומעים את נחרות הזעם של נוסי, הפעם באמת הסתבכנו. אנו מסתכלים האחד על השני ומבינים שאין שום ברירה. עמי פותח את הדלת ויוצא, אנחנו אחריו. נוסי עומד שם, מסתכל עלינו במבט של רצח. הוא ללא ספק היה מעדיף להכות אותנו למוות עם לום. הוא באמת היה עצבני, ברמות של איבוד שליטה עצמית. הידיים שלו רעדו והיו לו טיקים מוזרים בצוואר ובנחיריים. </FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>הוא פתח את דלת המעלית ונכנס, "יאללה בואו זבלים" צעק עלינו. הבנאדם תפס שני שליש מהמעלית, ואנחנו נדחסנו אליה. בגלל גובהו הוא לא ראה את מבטי האימה שהחלפנו בינינו. מפניו של כל אחד מאיתנו ניבט הזיכרון של סיבת מעצרו של נוסי. לא רצינו שיחנוק אותנו במעלית. "ככה ההורים שלכם חינכו אותכם יא זבלים?" שאל אותנו. אף אחד לא ענה. המעלית הגיעה לקומת הקרקע, יצאנו לפניו, התחלנו ללכת לכיוון ביתו והוא אחרינו.</FONT></P> <P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>כמו כלבים ניקינו לו את העץ ואת האוטו. למי מכם שחשב שלמדנו מהסיפור הזה משהו אני חייב להודות באמת - לא למדנו כלום. עמי הסתבך מאז בצרות הרבה יותר גדולות, כולנו קיבלנו ונתנו מכות רבות, וכך המשכנו את חיינו הנתניתיים. </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>ונוסי? </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3>אני עדיין רואה אותו לפעמים כשאני בסביבת ביתו של עמי. הוא אמנם הזדקן ונרגע קצת, אך עדיין בכל פעם שאני מנופף לו לשלום אני תוהה האם החיוך שלו לא מסתיר רצון עז לרצוח אותי בדם קר. עם לום. </FONT></P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Tue, 27 Jul 2004 14:17:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=724721http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=724721http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=674828<div align="right" dir="rtl"><P><BR>&nbsp;</P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>לפני מספר לילות חגגנו מספר חברים ואני את יום ההולדת של חבר טוב. אין כמו ארוחת שחיתות במסעדה איכותית בכדי להביע את הערכתנו לבחור אשר מלאו לו 25 אביבים. כרגיל אצלנו נסבה השיחה על קולנוע ומוזיקה, כל אחד בתורו עושה סטנד-אפ קצר של חיקויי סרטים. ממבצע סבתא ועד סנאצ'. לאחר שסיימנו להתאבל על אריק לביא (למה לא אמרת שאחותך יפה ממך), נעמי שמר (יאן מיפן)&nbsp;ומרלון ברנדו (מייק הים אן אופר הי קנט רפיוז), הלכתי להשתין בפעם הרביעית (יותר מדי בירה). חזרתי לאמצע דבריו של אחד החבר'ה:</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>"בכלל בפרפר נחמד יש המון סתירות בעלילה. <BR>אתם זוכרים שפעם עופרה אכלה ארוחת צהריים עם שבי ונולי? <BR>היא הביאה עוף וחילקה אותו ביניהם!<BR>והם אכלו!!<BR>לא שיש לי בעיה עם שבי המונגולואיד, <BR>ואפילו בץ האידיוט או עוזה המטומטמת היו בסדר, <BR>אבל נולי??<BR>נולי אוכלת עוף???<BR>זה בכלל לא הגיוני!<BR>אולי היא אוכלת את אמא שלה??"</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>כולנו צחקנו קצת, ואז הוספתי את שלי:</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>"זה מה שמוזר בעינייך?<BR>אני אגיד לך מה מוזר בעיני!<BR>למה קוראים לבץ בץ?"<BR>["כי הוא צב" עונים הליצנים]<BR>"למה קוראים לעוזה עוזה?"<BR>["כי היא אווזה" עונים הליצנים]<BR>"למה קוראים לשבי שבי?"<BR>["כי הוא שבלולתול" עונים הליצנים]<BR>"למה קוראים לנולי נולי?"<BR>["כי היא אפרוח" ענה רק אחד מהליצנים. ואז שתק]</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>שתיקה קלה עטפה את השולחן. פתאום אחד החבר'ה אומר "טוב הנה שאלה ראויה, מי בא איתי לשאול?". מהמבט התוהה ששלחתי בו הבין הבחור שאין לי מושג על מה הוא מדבר. "למה אתה חושב שהתחלנו לדבר על פרפר נחמד?" שאל. "לא יודע" עניתי. "תסתכל שני שולחנות מאחוריך" אמר. הסתובבתי.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>השם ישמור!</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>דודו זר!</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>"אז אתה בא לשאול אותו למה קוראים לנולי נולי?" שאל. "יאללה" עניתי.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>בתור בעל הבטחון העצמי בחבורה לקחתי על עצמי את משימת הדיבור.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>"שלום, דודו זר?"<BR>"כן?"<BR>"קודם כל רציתי להגיד לך שתמיד הערצתי אותך. כשאבא שלי היה בכלא אתה היית כמו אבא בשבילי."</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>[שקר זול שמשיג קשב מלא, שזור בפחד והערכה]<BR>"אני שמח לשמוע. יש משהו בו אני יכול לעזור? אני קצת באמצע האוכל."<BR>"מטרידה אותי תעלומה שאולי תוכל לספק לה פתרונים."<BR>"אני שומע."<BR>"תגיד, למה קוראים לנולי נולי?"<BR>"זה מה שיש לך לשאול אותי? אתה לא מתבייש?"<BR>"מתבייש מתבייש אבל הגרון יבש."<BR>"מה הקשר?"<BR>"חשבתי שזה יצחיק אותך."<BR>"זה לא עבד."<BR>"בקשר לשאלה.."<BR>"אתה ברצינות מצפה שאענה לך?"<BR>"כן."<BR>"טוב נו, זו הייתה מן בדיחה פרטית בינינו. נולי היא דמות טפשה בצורה יוצאת דופן, שמת לב?"<BR>"היא די מפגרת, נכון."<BR>"אתה יודע איך אומרים אפס בגרמנית?"<BR>"לא."<BR>"נול."<BR>"אההה. הבנתי."<BR>"יש עוד משהו שאני יכול לעזור בו?"<BR>"אתה יכול לעשות פרי-פרה-פוטה-פרה?"<BR>"זה לא נראה לי מתאים כרגע."<BR>"מי עשה את הקול של פינגי?"</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>"אתה ממש מפריע לי."</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>"כמה הרווחת לפרק?"<BR>"אתה מוכן לעזוב אותי בשקט?"<BR>"סליחה, נסחפתי."<BR>"אני סולח."<BR>"אתה בטוח שלא בא לך לעשות פרי-פרה-פוטה-פרה?"<BR>"תסתלק מכאן בבקשה."<BR>"אוקיי, תודה."</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>וכך הלכנו משם, מצויידים במידע חדש וחיוני לשיחות קוקטייל, ושבנו למגדלי הבשר שהמתינו לנו על צלחותינו. </FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>ללא כל קשר, אתמול התקיים המבחן האחרון שלי לסמסטר זה, מה שאומר שמפה לשם סיימתי שתי שנות לימודים שלמות. וופ-טי-דו. </FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P></div>Tue, 06 Jul 2004 16:07:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=674828http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=674828http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=661208<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>פוסט זה הוא חלקו השני של סיפור מרתק אשר התרחש עת הייתי צעיר יותר. אם עדיין לא קראתם את <A class=blog href="http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=18304&amp;blogcode=645315">החלק הראשון</A> אנא אל תמשיכו. תקציר הפרקים הקודמים לא מעביר את מסרי החלק הראשון בצורה מעמיקה מספיק.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>תקציר הפרקים הקודמים: הייתי מדריך ג'ודו, באה בלונדינית, לקחה אותי לשיחים.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>עודנו יושבים בכיס האוויר הקטנטן בינות לשיחים הקוצניים, הבלונדה מביטה בי במבט מורכב. שילוב של חיוך ענק עם חשש גדול, מבט אשר כאילו אומר "אני לא מאמינה שפוצצתי עשרת אלפים ש"ח על שמלה של ארמאני עם כרטיס האשראי שגנבתי מאמא בדיוק אחרי שפיטרו אותה!"</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>מספר שניות היא אינה פוצה פה. עבדכם הנאמן, שכבר הבין את תפקידו השולי בסצנה, המתין בשקט להתרחשויות הבאות. אולי בכל זאת תתרצה הבלונדינית ותשכב איתו. הזמן עובר, והיא רק לוטשת מבטה היישר אל תוך עיני, מנענעת את ראשה ימין ושמאל כלא מאמינה.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>פתאום תנועה. הבלונדה לוקחת את תיק הגב שלה ומושיבה אותו על ברכיה. פותחת את הרוכסן, מוציאה אלבום תמונות עצום מימדים בכריכת עור ישנה, מעלה ניחוחות של עליות גג וזאבי אדם. מפנה היא את חזית האלבום אלי - "עינת בת 5" אומרת הכריכה. "בוא שב לידי" היא פוקדת. אני מציית. </FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>מסתכלת בעיני שוב, שולחת ידה אל כריכת האלבום, פותחת אותו באיטיות.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>שוק.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>בעמוד הראשון של האלבום, בתמונה מוגדלת, עומד אני ומביט בעצמי. בן 5,קטן ותמים, מחייך, שיערי נופל על פני, ללא ספק אני. אוחז בידה של גרסה מוקטנת של אותה בלונדינית היושבת לצידי. </FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>מספרים על אדם שהלך לטרק בהרים מושלגים. פתאום רואה האדם, בתוך קרחון, דמות אנושית. מתקרב האדם אל הקרחון ואל הדמות ומגלה לתדהמתו שהוא בוהה בגופה של עצמו כלואה בתוך הקרח. אותם תווי פנים, אותו מבנה גוף. כשחזר מהטרק גילתה לו אימו שאביו, כשהיה בגילו, יצא לטרק באותו הר ולא שב מעולם. </FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>הרגשתי כמו אותו אדם הבוהה בגופתו שלו. יש משהו מדהים בלראות במפתיע תמונה שלך. "geebor?" שאלה אותי הבלונדינית, תוך כדי שהיא הופכת עמוד ולעיני מתגלות שלל תמונות נוספות שלה ושלי. "כן" עניתי. "היית החבר הכי טוב שלי בגן. אני מחפשת אותך כבר 12 שנים ואני לא מאמינה שסוף סוף מצאתי אותך!" אמרה ועיניה נצצו בטירוף מוחלט, "כל כך התגעגעתי!". אמא'לה. קרבה לחבק אותי ופתאום נרתעה לאחור. ניסיתי להבין מה גרם לה להרתע כשפתאום קלטתי שהפנים שלי כואבות מאוד. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהן היו מתוחות במבע הכי מזועזע שיכולתי לייצר. היא הפחידה אותי עד העצם.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>"אני לא זוכר אותך" אמרתי, "מצטער". עיניה המטורפות לא עזבו את עיני, ידיה נשלחו כטופרים ואחזו בידי, ציפורניה ננעצות בבשרי. "זה לא משנה, העיקר שאנחנו ביחד עכשיו, נכון??". אוי ואבוי. לקחתי נשימה עמוקה, נשפתי לאט. דם זרם באיטיות על אמות ידי. "אני לא כל כך יודע איך לאכול את זה" אמרתי. היא שלחה מבטה לשמיים בהבעת אושר עילאית ואמרה בלחש, אולי לעצמה ואולי לקדוש ברוך הוא, "אנחנו ביחד". התחלתי לפחד ממש. אם הייתי נמלט מהמקום באותו הרגע הייתי משאיר מאחורי פיסות בשר מאמות ידי, ואני - אני בכלל לא אוהב להשאיר פיסות בשר אצל בחורות אשר לוקחות אותי לשיחים. בדרך כלל זה הפוך.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>"איך הזמן טס, צריכים לחזור" אמרתי במבט עלוב ומתחנן. "יש לי חבר אתה יודע" אמרה, "נפרדתי ממנו אתמול". "תנחומי" אמרתי, "מקווה שתתגברי". היא הביטה בי במבט של המתנה לאישור חברותנו האינסופית. "אני חייב לזוז" אמרתי, משכתי את ידי באיטיות, מחניק את זעקת הכאב, ידיה נסגרו ריקות מתוכן, ואני יצאתי את השיחים וחזרתי לחיק הקייטנה. פתאום הילדים נראו חמודים הרבה יותר.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>אור השמש החמים בהק על הצלקות החדשות בידי והסיר במעט את התופת והאימה. היום רק התחיל וקיוויתי שלא יתדרדר עוד יותר.</FONT></P><P><BR><FONT color=#00c0c0 size=3>הסיפור הזה לא עזב אותי למשך מספר חודשים לאחר אותו האירוע. היא התקשרה ללא הרף, מנסה לייצר יחסים. היא הייתה דואגת להגיע לכל המסיבות אליהן הלכתי, דואגת להתמזמז עם גברים זרים אל מול עיני, מנסה הכל - אך כלום לא עזר. כל פעם שהייתי מביט בה הייתי נזכר בכל סרטי האימה האהובים עלי כל כך. אמנם בכדי להפוך את האימאז' למושלם היו חסרות לה מסיכת הוקי, כפפת סכינים וגופת ארנב נטולת ראש, אך הדמיון המעוות שלי השלים אותם באופן שרודף את חלומותי עד עצם היום הזה (ואמרו איימן).</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3>כשסיפרתי לאימי את הסיפור כל שהיה לה להגיד הוא - "אני זוכרת אותה, אמא שלה משוגעת לגמרי. מצד שני היא הייתה ילדה יפה. אם היא נראית טוב גם היום למה שלא תשכב איתה לפחות? שיצא לך משהו מזה". אחח כמה שאני אוהב את אמא שלי. גאונה.</FONT></P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT color=#00c0c0 size=3></FONT>&nbsp;</P><P><FONT size=1><FONT color=#00c0c0>[שלושה דברים - א. מישהו מכיר את מקורו של הסיפור על האיש והקרחון? ב. מפאת קוצר זמן ושאיפה לקוצר הפוסטים חילקתי </FONT><FONT color=#00c0c0>את הסיפור לשניים. זה באמת כל כך גרוע? עדיף לא לכתוב בכלל או להעלות פוסט באורך הגלות? (שאלה רצינית) ג. שיהיה </FONT><FONT color=#00c0c0>בהצלחה להולנד! ד. סתם, אין דלת]</FONT></FONT></P><P><BR>&nbsp;</P></div>Wed, 30 Jun 2004 20:34:00 +0200geebor@gmail.com (geebor)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=18304&blogcode=661208http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=18304&blog=661208