http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485אמתheCopyright 2013 Itstrubal.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=13235184<div align="right" dir="rtl">אז הוא חתיכת חרא מניאק בן זונה בחורה בכיינית שחייבת תמיד להעמיד את כולם במבחן אינסופי. עד כמה חסר ביטחון האלוהים הזה אם כל מילה היא בעלת מטען ומשמעות כפולה?! פשוט זונת צומי ואני לא מקנאה במי שמערכת יחסים עם היצור הסאדיסט וה&quot;קורא תיגרים על אישויות&quot; הזה. הפוסט הזה גורם לי לרצות לפגוע בעצמי רק כדי שתהיה לי לגיטימציה להיות מסכנה כל כך. לשבור איזה רגל או משהו.</div>Sat, 28 Apr 2012 21:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=13235184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=13235184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=13206570<div align="right" dir="rtl">להיות אחות קטנה זה כשאין לך ברירה, אלא לחשוב שאנשים הם בלתי-שבירים. תמיד להסתכל על האח הגדול ביראת כבוד, כל מה שיעשה יעבור בשתיקה. וזה בסדר וזה מותר לו. רק חס וחלילה שלא תצייצי שלא במקום. אחרי זמן מסויים זו הופכת להיות הקשה לכולם. אם את כזו, כולם חייבים להיות כאלה. להיות אחות קטנה זה להיות חלק מבית מלא מבוגרים. גם אם את עדיין מרגישה ילדה קטנה, הגיע הצ'ק האחרון מביטוח לאומי. להיות אחות קטנה זה לפנות את כוסות היין שהאח השאיר בסלון אתמול בלילה. להנזף כשאת רואה טלויזיה וחלילה יש ליידך בקבוק מיץ, שמסתבר גורם לשיק דיר החזירים של הבית. להיות אחות קטנה זה להקרא פרזיטית. לצפות בטלויזיה בזמן שהאח חוזר חמשו"ש ונוסע לקניות, מכין ארוחת שישי וחוזר לבסיס בראשון בבוקר. להיות אחות קטנה זה השאריות של התכונות הבלתי שמישות של ההורים. לדעת שאין לך למה להבריא. שוב. אלה רק שלושת החודשים האחרונים בתיכון. להיות אחות קטנה זה להיות לא רגישה מספיק לכאב של אמא. ללטף לה את השיערות כשנודע לה על מות אמה ולהקשיב לה אומרת שהיא נותרה לבד. לחסום לה את האוזניים כשהאח הגדול, מנפנף אותה כי היא "מעצבנת אותו" עשר דקות א</div>Thu, 12 Apr 2012 20:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=13206570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=13206570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12969114<div align="right" dir="rtl">אני בעיקר. מבולבלת. די, זה מעצבן גם אותי. אני חושבת שדפקת אותי כל כך חזק, אבל אני אחזור לעצמי באיזשהו שלב. אם אני ארשה. אבל אני מפחדת שאני לא ארשה. "זה דפוס אצלך." זה דפוס אצלי. טוב, אז רק פעם אחרונה ודי! חחחחחחחחחחחחחח. אני לא יודעת אם זה שאני מסוגלת להגיע להבנה הזאת זה טוב או רע. אני לא עושה כלום מעבר ללהבין. להבין שאני לא לומדת מטעויות. להבין שאני מנהלת פרוייקטים. להבין שאני מנסה לתקן את העולם. שאני עצלנית, שאני פרפקציוניסטית, שאני לא החלטית, שאני רוצה לבלוע את כל העולם. ואז אני אקיא פשוט. עם כרוב והכל. זדיינו לי מהעיניים</div>Sat, 31 Dec 2011 17:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12969114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12969114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12800655<div align="right" dir="rtl">אני אגיד לך יום אחד "בוא נפגש ותזיין אותי.", בקול שבור ועם דמעות בעיניים. אתה לא תבין. כמובן. ותסכים. כמובן. אתה תבוא לפה, כי אתה ג'נטלמן. כה. אנחנו נפגש ונעמיד פנים שבלה בלה בלה ואז אני לא אעצור אותך. פשוט כי לא איכפת לי מספיק. אני שונאת כשחם.</div>Thu, 13 Oct 2011 03:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12800655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12800655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12793066<div align="right" dir="rtl">למוכר. והלא כל כך אהוב, אני חייבת לציין. FUCK. חחח. נשמע כמו משהו שמתאים למופרעת לכתוב או להגיד. אני מתקלפת. לא נשרפתי, זה פשוט דילג על השלב הזה בבעירה. הה אני אפילו לא יודעת איך להוציא את כל מה שקורה. יש לי ערפל במוח. שוב. אני מרגישה כאילו אני מקיאה מיצי קיבה. אני כזאת ליידי. אני לא מזהה האמת שעכשיו כשאני חושבת על זה, לא משנה במה אבחר. עכשיו מה שמחכה לי זה מה שחיכה לי תמיד. הרי זה היה רק סוג של צירוף מקרים. שרשרת אחת ארוכה של צירופי מקרים, בעצם, אם חושבים על זה. ויש לי דהז'ה וו כשאני כותבת ש זה היה טוב מדי כדי להיות אפשרי. חזרה לgrey scale. נדמה לי ש ביי. בא לי למות</div>Mon, 10 Oct 2011 01:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12793066http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12793066http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12666451<div align="right" dir="rtl">אני לא רוצה להתחיל לכתוב על כמה שאני אוהבת אותך. אני רוצה לשמוע את כל ה"אני לא יודע" שלך. אתה כל הזמן רואה אותי אורזת. אני רק רוצה. בתוך ריק מצידי. רק עשן לבן וזהו. ואותך, לוריד. אף פעם לא תהיה קרוב מספיק. אף פעם לא תהיה רחוק מדי. שום דבר כבר לא מעניין אותי, למען האמת. ואני יודעת עכשיו, שהכל יעבור. כי תכלס, אין עלינו. האמת היא, שאני שונאת את עצמי לפעמים כל כך על מה שאני עושה. ואני מפחדת, פחד מוות. שאני יום אחד אדפוק את זה ככה שאני לא אוכל להציל את עצמי יותר. כל כך מפחדת. האמת היא.</div>Sat, 06 Aug 2011 02:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12666451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12666451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12581287<div align="right" dir="rtl">תמיד כשאני מסיימת אני אוהבת את זה הרבה פחות. ישבתי בשקט על כיסא פלסטיק, ליד השולחנות ציור האלה, שאי אפשר לכתוב עליהם כי יש ברזלים שיחזיקו את המכחול/ עפרון/ פחם/ מחק/ ווטאבר גבר, עם דף שורות קרוע שהיה פעם כפול ועט שחור. הסתכלי על העבודות שהיו תלויות על הקירות. העבודות שאני עשיתי. שגרמו לי לרצות לבכות מסיבה שלא ברורה לי לגמרי, אבל היא תמיד שם. אולי באמת קיים בי הצורך הזה להיות מיוחדת, אמנית מיוסרת משהו. חשבתי לעצמי "באמת, אלה, כמה שקופה את, את יושבת פה 2 דקות וכבר הבנת על מה העבודה שלך מדברת." חשבתי בהתחלה להגיד לבוחנת "זה... זה מה שיצא לי, זה מה שהיה בא לי לצייר. על הזין שלי. ביי." אבל אז התחלתי לכתוב כמה מילים. ומחקתי. ועברתי שורה. וכתבתי עוד כמה מילים. ומחקתי. ואז כתבתי כמה שורות. זה היה כל כך פלצני. רציתי להקיא על עצמי ועל הדף ולמרוח את זה על כל הפסלים והעבודות העצומות שלי. אז התעצבנתי וקימטתי את הדף. חשבתי לשרוף אותו, שאף אחד לא יראה כמה מתייפיף מה שכתבתי לעומת המשמעות. (כמו השורה הזאת, אגב.) אבל פשוט זרקתי את הדף המצ'וקמק לאחד הפחים בחדר הפנימי, עם הריח של העובש. אבל אז אמרו</div>Sat, 25 Jun 2011 16:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12581287http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12581287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12562682<div align="right" dir="rtl">מעוניינת.למה אנשים כל כך אוהבים כאב? אל תרגישו מיוחדים אם אתם אוהבים כאב, טוב? תודה.אני מזכירה לכם שאתם לא מיוחדים. אתם נורמליים לגמרי, אתם פשוט פחדנים. אתם מפחדים, לקחת אחריות על עצמכם ועל המעשים שלכם.היום חבר טוב הזכיר לי משהו כאוב שקרה לפני כמה שנים. לא חשבתי על זה הרבה זמן. הוא הזכיר מקרה מביך במיוחד ליד שני אנשים שאני לא מכירה טוב כל כך. אחרי זה הוא אמר שהוא אמר את זה בצחוק, ציפה שאני אכחיש או לא אתייחס. אבל למה שאני אעשה את זה? זה באמת קרה, זה לא בצחוק כי זה קרה באמת. ולמה שאני אברח כמו ילדה קטנה ולא אעמוד מאחורי מה שעשיתי? גם אם זה היה לפני כמה שנים ואני בנאדם שונה לגמרי עכשיו."אני מכיר אותך, אלה." for realz bro?האבן האיתנה היחידה שהייתה "בחיים שלי", כבר לא כל כך איתנה. הדבר היחיד שבטחתי שתמיד יהיה שם- התערער.אני לא יודעת אם אני מפחדת או אם אני מפחדת כי זה לא כל כך נורא.אין לי כח יותר, זה לא מתאים עכשיו. זה הכל בראשהכל.כולכם מגעילים אותי.אני לא רוצה לדבר אתכם, זה בזבוז זמן.אני לא רוצה להזדיין אתכם, לא מגיע לכם.אני לא רוצה להרגיש שום דבר, רגש זה לחלשים.ואני לא רוצה ללכת שוב לחפש</div>Fri, 17 Jun 2011 02:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12562682http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12562682http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12320254<div align="right" dir="rtl">כמה חבל שחשבתי שהמקום לא יונע ע"י פוליטיקה. כמה חבל שאת חושבת שאני טיפשה. כמה חבל שאני לא מצחיקה או חכמה או יפה מספיק. כמה חבל שאני לא מבינה מה קורה פה. כמה חבל. הו, כמה חבל.</div>Sun, 13 Feb 2011 00:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12320254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12320254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12139317<div align="right" dir="rtl">יותר מדי זמן שאני מנסה להיות משהו שאני לא. זה מפחיד, מה אם כבר איבדתי את מה שאני כן? ומה אם זה בעצם מה שאני? אני תמיד ארדוף אחרי להיות משהו אחר? זה בריא, לעיתים. אבל אני צריכה להיות מציאותית גם. יש דברים שאני פשוט לא, ולעולם לא אהיה. פעם השלמתי עם זה, וזה היה טוב. הייתי טובה יותר. פשוט לעשות את מה שאני צריכה לעשות וזהו. אירוני. אני צריכה לטבוע כדי להחזיק את הראש מעל המים.</div>Thu, 04 Nov 2010 16:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Itstrubal.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=179485&blogcode=12139317http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=179485&blog=12139317